פסק דין זה ניתן לאור בקשתו של מפרק התובעת, עו"ד נ. נשר.

התביעה

הרקע לתביעה הוא התקשרות בין הנתבעת מס' 1, העוסקת בין היתר בפיקוח וניהול פרויקטים של בנייה, ושאר הנתבעים - בני משפחת רביע, בנושא בניית בית עבורם ברחוב הכלניות 13 ברעננה (להלן: "הבניין"). את ביצוע הפרויקט מסרו הנתבעים לחברת "יהודה מזרחי תכנון וביצוע פיקוח מבנים בע"מ", בבעלותו וניהולו של מר יהודה מזרחי (להלן: "חברת מזרחי" או "יהודה"). בבניין הוקמו 10 דירות.

"חברת מזרחי" התקשרה עם התובעת לביצוע עבודות אלומיניום בבניין, דהיינו – הקמת דלתות וחלונות עפ"י מפרט. העבודות כללו ייצור, הובלה, הרכבה וזיגוג.

התובעת טענה כי אכן ביצעה את העבודות כמוסכם, דא עקא היא לא קיבלה את כל התמורה המוסכמת. היות ו"חברת מזרחי" הפכה להיות חדלת פירעון, הפנתה את התביעה כלפי הנתבעים כאן, בטענה כי הנתבעים הם למעשה שליחיהם של "חברת מזרחי", הן לצורך ביצוע ההסכם והן לצורך התשלומים בכיבוד ההתחייבויות אשר ניתנו לתובעת ע"י הנתבעת מס' 1 בשם הנתבע מס' 2.

התובעת טענה כי בנוסף לעבודות אשר הוסכם עליהן מלכתחילה בהיקף של 255,376 ₪ התבקשה וביצעה עבודות נוספות ולכן מגיעה לה תמורה נוספת מהנתבעים. בסה"כ ביצעה עבודות בסכום כולל של 350,080 ₪.

חלק ניכר מהתשלום קיבלה התובעת, אך לטענתה נשאר חוב בסך 48,014 ₪ אליו יש להוסיף מע"מ.

נושא אחר ביחסים בין הצדדים ל"חברת מזרחי" היה שיק ביטחון על סך 200,000 ₪, אותו נתנה התובעת ל"יהודה" וזה האחרון הפר את האמון אשר נתנה בו, והציג את השיק לפירעון. השיק חולל מסיבת א.כ.מ., ובכך נגרמו לתובעת נזקים רבים ובלתי הפיכים, במיוחד פגיעה במוניטין שלה. נזק זה מעמידה התובעת על 100,000 ₪ בלבד לצורך אגרה.

בסה"כ הסכום הנתבע הוא 171,185 ₪.

התובעת צירפה לכתב תביעתה את המסמכים כדלקמן:

א. פרטי רישום הנתבעת מס' 1 ברשם החברות.

ב. איתור כתובת של הנתבע מס' 2.

ג. הסכם לביצוע עבודות אלומיניום בין התובעת ל"יהודה" מיום 14.12.03. העותק הנמצא בפני בית המשפט חתום רק ע"י התובעת ו"חברת מזרחי". אין בהסכם זה מי הוא המזמין – האם "יהודה מזרחי" או משפחת רביע, עם זאת בסעיף 13 נאמר: "התשלומים יועברו לקבלן האלומיניום יהודה מזרחי ו/או משפחת רביע ע"י עו"ד יעקב כהן...". בדף השני של ההסכם ישנה חותמת של "חברת מזרחי" ליד הכיתוב: "המזמין".

סעיף 14 להסכם: "מרגע הגעת הסחורה (פיזית) לשטח האתר תהיה אחראית משפחת רביע על הבטחת התשלום המגיע לקבלן האלומיניום עפ"י תנאי התשלום החוזית עפ"י תנאי ההתקשרות החוזית בין הצדדים".

ד. הצעת מחיר של התובעת אשר התקבלה אצל "חברת מזרחי" מיום 28.7.03.

ה. מכתב מאת "חברת מזרחי" אל התובעת לעניין ביצוע דוגמא של חלונות מיום 12.2.04.

ו. הצעת מחיר נוספת אשר נשלחה אל הנתבעת מס' 1 עם העתק ל"חברת מזרחי".

ז. מכתב אל מר יהודה מזרחי מיום 4.4.04 לפיו, עדיין לא קיבלה התובעת תכניות ביצוע מאושרות על מנת שתוכל לעמוד בלוח הזמנים כמפורט בהסכם. כך גם מלינה התובעת כי לא קיבלה התייחסות להצעת המחיר הנוספת, אשר שלחה לאור שינויים ותוספות אשר התבקשו.

ח. מכתב אל "חברת מזרחי" מאת התובעת מיום 23.4.04. במכתב זה סוקרת התובעת את השתלשלות האירועים ומציינת כי משפחת רביע סירבה לחתום על ההסכם ביניהן והיא מבקשת לשלם את כל התשלומים המגיעים לה, לטענתה.

מכתב זה הוא כנראה תגובה של "חברת מזרחי" המלינה על העיכובים בביצוע, ועל כן בסעיף 4 למכתב זה, דחתה התובעת את הטענה כי היא גורמת לעיכובים, וטענה כי אם יש או יהיה עיכוב כלשהוא, הרי זה רק באשמת "חברת מזרחי".

ט. מכתב לנתבעת מס' 1 מיום 20.10.04 – הצעת מחיר נוספת של פריטים נוספים, של התובעת עם העתק למר "יהודה מזרחי".

י. מכתב למר "יהודה מזרחי" מאת התובעת ובו פירוט עבודות נוספות אשר בוצעו בבניין. המכתב הוא מיום 25.11.04. עבודות אלו הסתכמו ב- 16,522 ₪.

יא. מכתב ממר "יהודה מזרחי" אל התובעת מיום 28.11.04, שהוא סיכום פגישה באתר, מיום 25.11.04.

יב. מכתב מאת התובעת אל מר "יהודה מזרחי" בתגובה למכתב יא' הנ"ל, לפיו התוספות מסתכמות ב- 92,632 ₪.

יג. העתקי שיקים אשר נמשכו ע"י יוסי מזרחי לפקודת התובעת.

יד.1. שיק ביטחון על סך 25,000 ₪ של התובעת לפקודת "יהודה מזרחי" מיום 15.12.03. את השיק קיבל יצחק חכמון.

יד.2. שיק ביטחון של התובעת על סך 37,500 ₪ לפקודת "יהודה מזרחי" לתאריך 7.1.04.

טו. מכתב של הנתבעת מס' 1 אל התובעת מיום 8.2.04. מכתב זה הוא ככל הנראה תגובה למכתבה של התובעת אל הנתבעת מס' 1 המבקשת לדאוג כי משפחת רביע תדאג לתשלומים. במכתב זה נכתב ע"י הנתבעת מס' 1 כי היא תדאג לכך שמר מזרחי ישלם לתובעת את התשלומים המגיעים לה עפ"י החוזה איתו. יש לציין כי הנתבעת מס' 1 מונתה להיות מפקחת ומנהלת הפרויקט. לשם כך ביקשה הנתבעת מס' 1 מהתובעת להמציא לה העתקים מכל החשבונות ולהודיע לה בכך פעם שתשלום לא מתבצע. הנתבעת מס' 1 הדגישה כי אין במכתבה זה ליצור מחויבות בינה לבין התובעת.

טז.1-5. העתקי שיקים אשר שולמו לתובעת ע"י "גחלת מור בנייה והשקעות בע"מ". עפ"י הטענה בכתב התביעה, "גחלת מור" היא חברה שהיתה בבעלותו של בנו של מר יוסי מזרחי, אשר שילמה במקום חברת "יהודה מזרחי" חלק מהתשלומים.

יז. העתק שיק ביטחון ל"גחלת מור" על סך 200,000 ₪ מ- 8.04.

ההגנה

כתב ההגנה הוגש תחילה ע"י הנתבעים 1 ו- 2 בלבד, שכן כתב התביעה הראשוני הוגש נגדם בלבד. לאחר מכן הוא תוקן ע"י הוספת הנתבעים הנוספים.

הנתבעים הכחישו מכל וכל את טענות התובעת כלפיהם ובמיוחד את הטענה כי קיים קשר משפטי כלשהו המחייב את הנתבעים לשלם לתובעת במקום חברת "יהודה מזרחי".

יש לציין כי הנתבעים הגישו גם בקשה למחיקת התביעה על הסף ובקשה זו נדחתה, עפ"י החלטתי מיום 28.8.09.

בין השאר ציינו הנתבעים בכתב הגנתם את קיומו של תיק מס' 8947-07 בבימ"ש שלום חיפה, בו תבעה התובעת את חברת "יהודה מזרחי" ואת חברת "גחלת מור" וכן את יהודה מזרחי ובנו - יוסי מזרחי ואף את הנתבעת מס' 1, שם נמחקה התביעה כנגדה על הסף עפ"י החלטתו של כב' השופט רטנר מיום 7.2.08.

יש לציין כי כב' השופט רטנר סבר כי אין סיכוי להצלחה לתביעה כנגד הנתבעים 1 ו- 2 כאן ולכן אף דחה את הבקשה לביטול החלטת המחיקה, בהחלטתו מיום 18.5.08.

כתב תשובה

התובעת הגישה כתב תשובה לכתב ההגנה וטענתה העיקרית היא כי הנתבעים היו מעורבים לאורך כל ביצוע העבודות וידעו כי התובעת הודיעה שלא תמשיך בביצוע העבודות במידה ולא ימשיכו לשלם לה. בנוסף ציינה התובעת כי הנתבעים הם אלו אשר נהנו מעבודתה של התובעת. הנתבעת מס' 1 לקחה על עצמה אחריות לבצע את התשלומים ואין היא יכולה להתנער מאחריותה זו.

המשפט

טרם ניהול המשפט בפניי, ניתן פסק דין ע"י כב' השופט רטנר בתיק 8947-07 לפיו חויבו הנתבעים 3 ו- 4 שם, דהיינו "גחלת מור בנייה והשקעה בע"מ" ו"יוסי מזרחי" לשלם לתובעת סך של 28,000 ₪, וכן מחצית מהאגרה ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בלבד. בנוסף הורה כב' השופט רטנר כי לא יעשה כל שימוש בשיקים לביטחון הנמצאים אצל הנתבעים והתובעת אינה חייבה לפרוע אותם. פסק הדין ניתן בתאריך 24.12.14.

נטען כי חברת "יהודה מזרחי" ויהודה מזרחי עצמו הוכרזו פושטי רגל, וניתן צו לעיכוב הליכים מיום 18.10.09.

בבית המשפט העידו מר זילברמן בשם התובעת, ומר שאול רביע מן הנתבעים.

תצהירים והמסמכים אשר הוגשו יסקרו ככל שיהיה צורך בכך במהלך הדיון.

יש לציין כי במהלך המשפט למרבה הצער נפטר מר עזרא בקל ז"ל, המנהלים והבעלים של הנתבעת מס' 1, וכן הלך לעולמו נתבע מס' 4, מר רביע שלמה ז"ל.

בנוסף, לאחר הגשת הסיכומים, התובעת נכנסה להליכי פירוק ועל כן היום היא מיוצגת ע"י המפרק, עו"ד נשר, שעה שניהול המשפט וכן הגשת הסיכומים נעשו ע"י עו"ד שירלי זילברמן.

סיכומי התובעת

התובעת סבורה כי יש לחייב את הנתבעים כולם, ביחד ולחוד, בתשלום הסכום הנתבע על ידה, דהיינו – 174,982 ₪, הכוללים הן את יתרת החוב והן פיצויים.

לטענת ב"כ התובעת אין בכך כי מר בקל ז"ל הלך לעולמו בכדי להשפיע על תוצאות המשפט: החברה פעילה וקיימת, כפי שהוכח ע"י פלט רשם החברות והתביעה לא הוגשה כנגד מר בקל באופן אישי אלא כנגד החברה.

ב"כ התובעת בחרה לטעון כי "הנתבעת 1 היתה ועודנה חברה יציבה ומצליחה בעלת משאבים כלכליים נרחבים וגם אם תסגר החברה עקב פטירתו של מר בקל הרי שנכסים ו/או כספים אלה יעברו ישירות לעיזבון ו/או ליורשים".

כנגד משפחת רביע יש לקבל את התביעה שכן הם נהגו בעצימת עיניים והתחמקות מהתשלומים וזאת למרות שהיה ידוע כי "חברת מזרחי" אינה עומדת בתשלומים לתובעת והיא התחייבה לשלם במקומם.

ב"כ התובעת טענה כי למעשה משפחת רביע התעשרה ולא כדין מעבודותיה של התובעת שהרי קיבלה את הפרויקט בשלמותו, מכרה את הדירות במחיר מלא, נהנית מהכספים אך לא מצאה לנכון לשלם את החוב לתובעת. יתרה מכך, הנתבעים לא זו בלבד שנהגו בעצימת עיניים, אלא במודע שילמה לבנו של יהודה מזרחי במקום למזרחי עצמו, כאשר ידעו כי מכיוון שמזרחי הפך להיות חדל פירעון, בנו יוכל להתנער מכל ההסכמים עם קבלני המשנה, כמו התובעת.

לדעת ב"כ התובעת "המזמין" הוא הנתבע מס' 3, דהיינו – שאול רביע, והוא זה האחראי על כל הפרה של ההסכם. ב"כ התובעת מפנה לסעיפים 5.6, 8.2, 9.1, 11.5 להסכם. משבחרה משפחת רביע להשתמש בסעיף 5.6 אשר איפשר לה להעסיק קבלן משנה אחר, עליה גם לקחת על עצמה את ההתחייבויות לתשלום ובכלל זה לתובעת.

מר רביע העיד בבית המשפט כי למשפחה לא שינה למי לשלם, אם למזרחי או לבנו, ולכן יש לקבוע, לדעת ב"כ התובעת, כי עליו לשלם לתובעת את אשר מגיע לה.

מחד ברור כי משפחת רביע באמצעות הנתבע מס' 3 שילמה את אשר ביקשה ממנה הנתבעת מס' 1, מאידך טענה משפחת רביע כי הנתבעת מס' 1 לא היתה מוסמכת לפעול בשמה. הדבר אינו מתקבל על הדעת ויש לדחות גרסה זו.

עוד יש לחייב את הנתבעת מכוח התחייבותה במכתב אותו כתבה לתובעת (נספח ט"ו לכתב התביעה) כי היא תדאג לכך שכל התשלומים לתובעת יתבצעו.

לטענתה של ב"כ התובעת עצימת העיניים של הנתבעים מגיעה לכך כי התובעת נתנה שיק ביטחון ל"גחלת מור" אשר ניסתה להפקידו, דבר אשר גרם לנזקים כבדים לתובעת.

על סמך טיעונים אלו סבורה התובעת כי יש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בתשלום סכום התביעה.

ב"כ התובעת לא מצאה לנכון להתייחס לפסק דינו של כב' השופט רטנר למעט בסעיף 7 לסיכומים, רק בציון העובדה כי דיון ההוכחות התקיים בתיק זה לאחר שפסק הדין כנגד מזרחי כבר ניתן.

סיכומי הנתבעים

הנתבעים חזרו על טיעוניהם אשר נטענו לאורך כל ההליך ובעיקרם כי אין יריבות בין התובעת לבינם.

ההסכם נעשה עם חברת "יוסי מזרחי" ולא עם הנתבעים וחברה זו היא אשר הפרה את ההסכם ואי התשלומים.

ב"כ הנתבעים העיר בישיבה אשר התקיימה ביום 31.1.11 וחזר על כך גם בסיכומיו, כי לאחר שניתן פסק דין אשר בו התקבלה מלוא התביעה אצל כב' השופט רטנר, המשפט כאן מיותר.

ב"כ הנתבעים הדגיש בסיכומיו את הטענה העיקרית, כי לא נכרת כל הסכם בין התובעת לנתבעים וההסכם היחיד היה בין התובעת לחברת "יוסי מזרחי". לנתבעת מס' 1 היה הסכם עם הנתבעים האחרים כי הנתבעת מס' 1 תספק שירותי ניהול, ופיקוח על הקמת הבניין. ההסכם להקמת הבניין אשר נכרת בין חברת "יהודה מזרחי" לנתבעים היה על בסיס פאושלי, דהיינו – התמורה הסופית תשתלם עבור כל אשר נדרש להקמת הבניין, כולל כל החומרים.

לא למותר לציין, כתב ב"כ הנתבעים, כי מר זילברמן בשם התובעת בעצמו, ציין כי הנתבעים, דהיינו -משפחת רביע, סירבו לחתום על ההסכם בינו לבין חברת "יהודה מזרחי" ואם מר זילברמן הודה בכך, הרי ברור שאין הנתבעים 2-5 חייבים דבר וחצי דבר לתובעת.

יש לשלול מכל וכל את הטענה כי כביכול חברת "יהודה מזרחי" היתה שלוחתה של משפחת רביע.

מר זילברמן לא פגש מעולם מי ממשפחת רביע לפני תחילת העבודות, בזמן חתימת ההסכם לא היה איש מהם נוכח. יש לקבל את עדותו של מר שאול רביע כי הוא שילם אך ורק למזרחי ולא לאף ספק או קבלן משנה אחר.

יש לדחות את טענת התובעת כי הנתבעת מס' 1 הבטיחה לה לדאוג לביצוע התשלומים ועל כן יש לחייבה בתשלום החוב.

אותו מכתב עליו מסתמך ב"כ התובעת מסתיים במשפט: "כל הנ"ל אינו יוצר בינינו לבניכם קשר ו/או מחויבות להסכם שלכם עם מזרחי".

משפט זה שולל מכל וכל את הטענה ומשמיט את הבסיס מטיעונה של התובעת כי הנתבעת מס' 1 התחייבה לשלם במקום "יהודה מזרחי" ו/או משפחת רביע את התשלומים לתובעת.

התובעת טענה כי הנתבעים הסתירו ממנה כי "יהודה מזרחי" נמצאת בקשיים כלכליים וכי היא פושטת רגל, ומכיוון שלא הזהירו אותה, טענה התובעת, עליהם לשאת באחריות. יש לדחות טענה זו מכל וכל. לטענת ב"כ הנתבעים, אין כל מערכת יחסים מיוחדת בין הצדדים, אשר תצדיק הטלת חובה כזו על הנתבעים. יתרה מכך התובעת עצמה היתה אמורה לבדוק את נכסיה מול מזרחי ולהסיק בעצמה את המסקנות כאשר ראתה כי התשלומים אליה מתעכבים או נדחים ובסופו של דבר גם שולמו לה ע"י חברה אחרת, חברת "גחלת מור".

מר זילברמן עצמו הודה כי כבר מלכתחילה נמסרו לו שיקים של יוסי מזרחי ולכן היה לו ברור, או היה צריך להיות לו ברור, כי קיימים קשיים כלכליים ליהודה עצמו. התנהלותה של התובעת מהווה עצימת עיניים ואין לה להלין אלא על עצמה. בוודאי שאין לקבל את הטענה כי הנתבעים עשו עושר ולא במשפט וקיבלו עבודות אלומיניום מבלי לשלם עבורן.

הנתבעים 2-5 שילמו עבור כל העבודות אשר בוצעו, בין אם ל"יהודה מזרחי", בין אם ל"גחלת מור" ומכספים אלו שולמו כתמורה לתובעת. כך גם למעשה עמדה נתבעת מס' 1 בהבטחתה בנספח ט"ו הנ"ל כי מכספי התשלום למזרחי ישולמו גם הכספים לתובעת.

מה שנותר במחלוקת הוא סכום מסוים בפרק שינויים ותוספות אשר גם נותר במחלוקת עם מר מזרחי ותו לא.

לא התקבל כל אישור מאף גורם כי אכן מגיע כלל לתובעת כספים אלה. זו מחלוקת אשר בין קבלן ראשי לקבלן משנה, דהיינו- בין התובעת ל"יהודה מזרחי" ואין לנתבעים כל קשר או מידע ואין הם יכולים בפועל כלל להתמודד עם טענות אלו, כי לא היו קשורים לצד זה של ההתקשרות או לביצועה. וכאילו לא די בכך, הרי כאשר למעשה כב' השופט רטנר נתן את פסק הדין בתיק 8947-07 היתה צריכה התובעת לבוא על סיפוקה ולהסיר תביעה זו.

לא למותר לציין, כתב ב"כ התובעת, כי עניין התוספות ותחלופת המכתבים התנהלה בין "יהודה מזרחי" לבין התובעת בלבד, כאשר ישנה מחלוקת בגלל עיכוב גדול מאוד מצד התובעת אשר הביא נזק הן לנתבעת והן לנתבעים.

התוספות והשינויים עבורם דרשה התובעת תוספת מחיר היו למעשה תיקונים והשלמות אשר נדרשו בגלל עבודה לקויה של התובעת ולצורך כך אף הועסק יועץ מיוחד לעבודות אלומיניום אשר מצא ליקויים רבים כפי שעולה מחוות דעתו ועדותו בתיק 8947-07 הנ"ל. לא למותר לציין, כתב ב"כ הנתבעים, כי את התיקונים כבר ביצע קבלן אלומיניום אחר אשר ביצע את העבודות במקומה ולכן ברור כי גם מטעם זה אין כל יסוד לתביעה כאן.

אין כל מקום לקבל את דרישת התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש על ביצוע שיק הביטחון בסך 200,000 ₪. בסופו של דבר, שיק זה לא חולל למרות כל הנזקים אשר בוצעו ע"י התובעת.

התובעת לא המציאה כל מסמכים להוכחת נזק זה בגין השיק, ופרט למלל רב לא המציאה ראייה וחצי ראייה המצדיקים תביעה זו.

ההליך לפירעון שיק הביטחון היה של "יהודה מזרחי" ושל "גחלת מור" ואין לנתבעת מס' 1 כל קשר לכך.

לדעת ב"כ הנתבעים, התובענה נגד "יהודה מזרחי" אשר הסתיימה עפ"י פסק דינו של כב' השופט רטנר מהווה מעשה בי דין, שכן קיימת זהות מלאה בין התביעות, מדובר באותה עבודה ממש, באותם צדדים, והתובעת למעשה מיצתה את תביעתה. פסק הדין של כב' השופט רטנר מהווה השתק פלוגתא גם כנגד כל שאר הצדדים, כפי שנקבע בפסיקה אליה מפנה ב"כ הנתבעים.

יש משום חוסר תום לב בהתנהלות התובעת אשר הגישה את אותה תביעה בדיוק, חוזרת ומבקשת לקבל את אותו הסעד למרות שקיבלה אותו. מדובר למעשה בניצול לרעה של הליכי המשפט ויש בהם התעמרות וניסיון לעשות עושר שלא כדין.

ב"כ הנתבעים הפנה לדבריה של כב' הנשיאה (בדימוס) בייניש בש"א 6479/06 בד"ל נ. שנפ ולדבריו של המלומד י. שוורץ במאמרו "תחולתו של עיקרון תום הלב בסדר הדין האזרחי" (עיוני משפט כא 295, בעמ' 320).

יש על כן לדחות את התביעה ולחייב בהוצאות ריאליות לאחר שהתובעת גררה את הנתבעים להליך מיותר וחסר תוחלת.

דיון והכרעה

יש ממש בטענת הנתבעים כי התביעה כנגד "חברת מזרחי" סולקה לפחות בחלקה ע"י פסק הדין של כב' השופט רטנר אשר ניתן ביום 24.12.10.

אומנם, כב' השופט רטנר קבע בהחלטתו מיום 18.5.08 כי החלטתו על מחיקת התביעה כנגד הנתבעים 4-5 שם, דהיינו הנתבעים 1 ו- 2 כאן, אינה יוצרת מעשה בית דין, ולפני המבקשת פתוחה הדרך להגיש תביעתה בשנית, אך ברור כי בפסק הדין אשר ניתן על ידו לאחר מכן קיבל, גם אם לא במלואה, את תביעתה של התובעת כנגד "חברת מזרחי", ומכיוון שמדובר באותו חוב ממש נוצר ע"י פסק הדין השתק פלוגתא.

על התובעת היה לתקן את כתב תביעתה לאחר קבלת פסק הדין ולהפחית מהסכום הנדרש את הסכום אותו קיבלה עפ"י פסק הדין ולהעמיד את יתרת החוב על סך כ- 20,000 ₪ בלבד. התובעת לא עשתה כן, ולא זו בלבד אלא שבסיכומיה ממש התעלמה מקיומו של פסק הדין והסכום אשר קיבלה ודרשה את מלוא התביעה כאילו לא קרה דבר. יש בכך אכן חוסר תום לב וניצול לרעה של הליכי בית המשפט.

התובעת לא הוכיחה ואף לא ניסתה להוכיח כי נגרם לה נזק כלשהו בגלל אי כיבוד שיק הביטחון על סך 200,000 ₪ אשר נתנה לחברת "גחלת מור".

אינני מקבלת את טענות התובעת כביכול הסתירו מפניה את מצבה הכלכלי של חברת "יהודה מזרחי", הרי היא עצמה היתה מודעת לכך שהיא מקבלת שיקים מחברת "גחלת מור" או מיוסי מזרחי ואם היה מישהו שעצם את עיניו היתה זו התובעת.

לא היתה כל התקשרות חוזית בין התובעת לבין הנתבעים ולא מצאתי כל עילה מכוחה ניתן לחייב את הנתבעים בתשלום כלשהו לתובעת, מכל מקום לא במערך הראיות אשר הוצג בפניי בתיק זה.

נספח ט"ו אומנם מבטיח כי הנתבעת מס' 1 תדאג לביצוע התשלומים, אך גם דאג להדגיש כי לא נוצרו כל יחסים משפטיים בין התובעת לנתבעת מס' 1. מכל מקום קיימת מחלוקת עובדתית, אם אכן מגיעים כלל לתובעת כספים. פסק דינו של כב' השופט רטנר שהוא פסק דין של פשרה, מלמד כי לא מגיעים לתובעת עוד כספים. פסק הדין ניתן לאחר שמיעת הוכחות. לו סבר כב' השופט רטנר כי הוכחה בפניו כל תביעת התובעת, היה פוסק אחרת.

בין הנתבעת מס' 1 לנתבעים האחרים נכרת הסכם לעניין ניהול ופיקוח על עבודתה של "יהודה מזרחי" אך יהיה זה מרחיק לכת לחייב את הנתבעת מס' 1 (מבלי להתייחס למותו המצער של מנהל הנתבעת מס' 1) ו/או את הנתבעים האחרים בחובותיה של חברת "יהודה מזרחי".

לאור התנהלות התובעת כמתואר לעיל, (מבלי להתייחס לכל ההליכים המיותרים, הלעומתיים והלא אתיים אשר התקיימו בתיק זה, כמפורט בהחלטות מ- 3.6.09, 16.6.09, 21.5.10, 27.6.10, 26.11.10), ומשום שהתובעת לא הצליחה להוכיח עילת תביעה כנגד מי מהנתבעים, ונוצר מעשה בית דין בפסק דינו של כב' השופט רטנר, התביעה נדחית.

התובעת תישא בשכר טרחת עו"ד של הנתבעים בסך 10,000 ₪.

ניתן היום, ג' חשוון תשע"ה, 27 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.