רקע:

1. מדובר בתביעה כספית ע"ס 60,000 ₪ ולמתן צו עשה, בגין נזקי הצפה ורטיבות שנגרמו לדירת התובע, המצויה בקומה ראשונה במבנה מספר 591, שיכון 261, בשכונת אלראם, מגרש מס' 9, בחלקה 158, גוש 16543, , מאדמות נצרת (להלן: "דירת התובע"), שמקורם בהצפות ונזילות מים בדירה הממוקמת מעל דירת התובע (להלן: "הדירה העליונה"), המנוהלת על ידי הנתבעת (להלן: "הנתבעת" ו/או "עמידר").

בישיבת יום 1.9.10 הודיע ב"כ התובע כי הוא מוותר על הסעד של צו עשה ומותיר על כנו את הסעד הכספי בלבד.

רקע עובדתי רלבנטי והליכים קודמים:

2. הנתבעת הינה חברה ממשלתית הפועלת עבור מדינת ישראל לשם השכרת דיור ציבורי למיעוטי יכולת. הדירה העליונה, הממוקמת מעל דירתו של התובע, המושכרת לגב' עואד סובחייה, הינה בבעלות משרד הבינוי והשיכון, ומנוהלת על ידי הנתבעת.

3. במהלך חודש ינואר 2008 פנה התובע אל הנתבעת לגבי נזקי הצפה ורטיבות בדירתו שמקורם בדירה העליונה.

ביום 27.1.08 נפתחה קריאה במוקד הנתבעת אודות תלונת התובע.

הנתבעת פעלה לתיקון הליקויים בדירה העליונה, אשר הסתיימו, לטענת הנתבעת, ביום 1.2.08 וכללו החלפת צינור מים חמים, שחרור סתימה במקלחת, תיקון נזילה בדוד שמש והחלפת צינור של דוד שמש.

4. לטענת הנתבעת, קבלן מטעמה יצר קשר עם התובע על מנת לתאם עימו מועד לצורך ביצוע תיקונים בדירתו, אולם התובע סירב ומסר כי בכוונתו להגיש תביעה כנגד הנתבעת.

ביום 20.5.08 שיגר מנהל מוקד עמידר – מר נדב טיירי, מכתב למנהל מרחב צפון של הנתבעת, בו יידע אותו על פתיחת הקריאה במוקד, על התיקונים שבוצעו בדירה העליונה, ואודות סירוב התובע כי יבצעו תיקון הליקויים בדירתו, חרף הסיכום עימו, זאת בטענה כי הוא מתכוון לתבוע את עמידר (נספח א' לכתב ההגנה).

5. במאי 2008 הגיש התובע תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות כנגד הנתבעת (ת"ק 586-05-08). לתביעתו צירף התובע חוות דעת שמאי מיום 12.2.08, בה נאמדו הנזקים לדירת התובע בסכום של 5,650 ₪.

ביום 30.10.08 ניתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים, לפיו התובע יאפשר לנציגי הנתבעת להיכנס לדירתו על מנת לבצע את התיקונים הנדרשים, על חשבון הנתבעת, עד להשבת מצב הדירה לקדמותה ולשביעות רצון התובע.

6. לטענת הנתבעת, מאז מתן פסק הדין בבית המשפט לתביעות קטנות, היא ניסתה, ללא הצלחה, לתאם מועד לביצוע התיקונים עם התובע בדירתו, תוך שהתובע מסרב לאפשר לנציגי הנתבעת להיכנס לדירתו.

ביום 26.11.08 שיגר מנהל מרחב מים צפון של חברת "מילגם" מכתב למר ארז תמיר – מנהל סניף נצרת עילית של עמידר, בו פירט בפניו את המועדים שתואמו עם התובע להגיע לדירתו לביצוע התיקונים, ואת סירובו של התובע לאפשר כניסה לדירתו (נספח ג' לכתב ההגנה).

ביום 27.11.08 שיגר מר ארז תמיר מכתב לתובע לגבי סירוביו לאפשר לעמידר ביצוע התיקונים בדירתו על אף המועדים שתואמו בין התובע לנציגי הנתבעת, וקרא לו ליצור עימו קשר ולתאם מועד מתאים לצורך כך (נספח ד' לכתב ההגנה).

7. ביום 4.9.2009 פנה התובע טלפונית למוקד הנתבעת ודרש תיקון נזילת מים בצנרת הדירה העליונה.

הנתבעת פעלה לתיקון הנזילה בדירה העליונה וביום 8.1.09 שיגרה הנתבעת מכתב לתובע בו ביקשה כי יצור עימה קשר ויודיע לה אם נדרשים תיקונים בדירתו עקב הנזילה בצנרת (נספח ה' לכתב ההגנה).

ביום 13.1.09 פנה התובע פעם נוספת אל הנתבעת בדבר הליקויים והנזקים שנגרמו לדירתו עקב הנזילה בצנרת הדירה העליונה.

ביום 19.1.09 השיבה הנתבעת לתובע כי ניסיונותיה ליצור עימו קשר לתיאום מועד לא צלחו, והוא מתבקש להודיע על מועד לפגישה לשם בדיקת טענותיו וטיפול במידת הצורך (נספח ו' לכתב ההגנה). מכתב נוסף בנוסח דומה נשלח את התובע ביום 4.2.09 (נספח ז' לכתב ההגנה).

ביום 13.3.09 הגיש התובע את התביעה שלפניי.

טענות הצדדים וחוות דעת המומחים מטעמם:

8. לטענת התובע, בעקבות אירועי הנזילה וההצפה בדירה העליונה, המנוהלת על ידי הנתבעת, בין השנים 2008-2010, נגרמו לדירתו נזקים וליקויים רבים, לרבות רטיבות בתקרה ובקירות, קילופי טיח וצבע, נזקי עובש ופגיעה במערכת החשמל.

לדידו, חלק מן הנזקים תוקנו על ידו (בין היתר, תיקוני טיח וצבע ותיקון מערכת החשמל) על מנת שהשוכרים ששהו בדירה יוכלו להמשיך להתגורר בה, שכן לטענתו, השוכרים הפסיקו לשלם את דמי השכירות לאור נזקי הרטיבות והעובש בדירה.

כתימוכין לאותם נזקים נטענים צירף התובע לתביעתו חוות דעת השמאי סלאמה ח'אלד, מיום 16.2.09 (נספח א' לתצהיר התובע, להלן: "חוו"ד שמאי ראשונה"), בה נאמדו הנזקים לדירתו בסך של 6,650 ₪ (לא כולל מע"מ).

התובע מעריך את הפסדיו והוצאותיו הנלוות בגין נזקי הרטיבות בדירתו, בגין נסיעות, הפסד ימי עבודה, טלפונים, ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪, ועותר לסכום נוסף של 40,000 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה לו, לרבות סבל, טרדה ואי נוחות ממושכים עקב חוסר האפשרות להתגורר בדירה באופן סביר.

9. ביום 15.3.10 הגיש התובע חוות דעת שמאי נוספת, מיום 4.2.10 (נספח ג' לתצהיר התובע), בגין נזקים נוספים שנגרמו לטענתו לדירתו בעקבות נזילות נוספות בדירה העליונה, בשנת 2009, לרבות למערכת החשמל ולתכולת דירתו, אשר נאמדו בסך של 5,950 ₪ (לא כולל מע"מ) (להלן: "חוו"ד שמאי שנייה", ת/2). כן הוגשו תמונות צבעוניות המתעדות את הנזקים והליקויים בדירת התובע, כחלק מחוות דעת השמאי (ת/3).

התובע מדגיש, כי הנזקים שהוערכו בשתי חוות דעת השמאי מטעמו הינם נזקים נוספים שנגרמו לדירתו לאחר מתן פסק הדין בהסכמה בבית המשפט לתביעות קטנות.

התובע מבסס תביעתו על עוולת הרשלנות (סעיפים 35 ו- 36) שבפקודת הנזיקין, (נוסח חדש), התשכ"ח - 1968 (להלן: "פקודת הנזיקין") וכן על עוולת מטרד ליחיד (סעיף 44 לפקודת הנזיקין).

10. לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה מחמת מעשה בי-דין, שכן הפלוגתאות בתיק דנן הוכרעו זה מכבר בפסק הדין שניתן בהליך בבית המשפט לתביעות קטנות בת"ק 586-05-08. הנתבעת עשתה כל שלאל ידה לקיים את פסק הדין, לרבות ביצוע מלוא התיקונים הנדרשים בדירה העליונה, בעוד שהתובע סירב לשתף פעולה עם נציגי הנתבעת, ובכך סיכל את ביצוע פסק הדין.

עוד טוענת הנתבעת, כי הסכומים המפורטים בחוות הדעת מטעם התובע, בגין הנזקים שנגרמו לדירתו, הינם מופרזים ונעדרים כל בסיס.

ההליכים בפניי:

11. ביום 1.9.10 הוריתי כי התובע יתיר לשמאי מטעם הנתבעת להיכנס לדירתו לבחינת הנזקים לשם מתן חוות דעת נגדית תוך 90 ימים. זאת בעקבות טענת ב"כ הנתבעת כי אי הגשת חוות דעת נגדית נובעת מסירובו של התובע לתת לשמאי ולנציגי הנתבעת להיכנס לדירתו לשם הערכת ואמדן הנזקים (ראו ישיבת 1.9.10, עמ' 3 ש' 27). בהתאם לכך, הגישה הנתבעת, ביום 3.2.11, חוות דעת שמאי נגדית, שניתנה על ידי השמאי אמיר חורי ביום 25.1.11, לפיה נאמדו הנזקים בדירה בסכום של 3,000 ₪ (שעיקרן עבודות טיח, צבע וניקיון).

12. בהתאם להחלטתי מיום 7.2.11 הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית מטעמם - התובע הגיש תצהירו שלו (ת/1); ומטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר תמיר ארז, מנהל הנתבעת בסניף נצרת עילית (נ/1).

הסדר דיוני:

13. בפתח ישיבת ההוכחות מ- 5.3.12 הודיע ב"כ התובע כי מסכים הוא להגשת חוות דעת השמאים ללא חקירתם, והנתבעת הודיעה כי היא מוותרת על חקירת המומחים, מבלי שויתור זה יחשב כהסכמה לתוכנם של חוות הדעת. כן הודיעה הנתבעת כי אינה מסכימה לטיעון על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט.

בהתאם להחלטתי מיום 21.6.12 הוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים.

14. בסיכומיו, שב התובע על טענותיו כי הנזילות מהדירה העליונה המשיכו עד לשנת 2010, קרי לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט לתביעות קטנות, וכי ביצוע התיקונים הנטענים על ידי הנתבעת בדירה העליונה לא הועילו, והוסיפו להיגרם לדירתו נזקי רטיבות. התובע מודה בסיכומיו (סעיף 4 לסיכומים) כי לא הסכים לביצוע תיקונים בדירתו על ידי נציגי הנתבעת בעוד הנזילה בדירה העליונה נמשכת, שכן לא היה בכך כל טעם, לטענתו (סעיף 6 לסיכומים).

התובע מבקש כי בית המשפט יעדיף את שתי חוות הדעת שהוגשו מטעמו על פני חוות דעת השמאי הנגדית שהגישה הנתבעת האומדת את נזקיו בסכום פעוט שאינו תואם את נזקי דירתו, כפי העולה בבירור, לטענתו, מן התמונות שצורפו לחוות דעת השמאי הנוספת שהגיש מיום 4.2.10 (אסופת התמונות סומנו - ת/3).

15. הנתבעת טוענת בסיכומיה, כי חוות דעת השמאי הראשונה שהגיש התובע, מיום 16.2.09, מתייתרת מאחר וחוות דעת השמאי השניה שהגיש התובע, מיום 4.2.10 באה לתקנה, לאחר שהתובע ביצע תיקונים חלקיים בדירתו על בסיס חוות הדעת הראשונה, זאת מבלי שהוכיח הוצאותיו בגין התיקונים ומבלי שהציג קבלות או חשבוניות עבור ביצוע התיקונים (סעיפים 7-9 ו- 12 לסיכומי הנתבעת). לדידה, משתוקנו נזקים אלה והתובע לא הוכיח הוצאות בגין התיקונים שביצע, לא נותרה בידיו כל עילת תביעה.

הנתבעת טוענת כי עילת התביעה נוצרה רק בינואר 2010, אירוע הנזילה הנוסף, בגינו הגיש התובע חוות דעת שמאי מתוקנת (4.2.10), מבלי שביקש לתקן את כתב התביעה, ותוך שהנתבעת התנגדה לשינוי או הרחבת חזית.

דיון והכרעה:

טענה מקדמית - מעשה בית דין:

16. הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה מחמת מעשה בית דין, לאור פסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות בת"ק 586-05-08, אשר דן והכריע בפלוגתאות שבין הצדדים.

שם עתר התובע לבית המשפט לתביעות קטנות בגין נזקי רטיבות שנגרמו לדירתו, כאשר הוא מסתמך על חוות דעת שמאי מיום 12.2.08, בה נאמדו הנזקים הנטענים בסכום של 5,650 ₪. היינו, בהליך שם, תבע התובע פיצוי בגין נזקים שנגרמו לו לפני יום 12.2.08 (יום עריכת חוות דעת השמאי).

17. בהליך שהתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות, הגיעו הצדדים להסדר פשרה, לפיו התובע יאפשר לנתבעת להיכנס לדירתו לשם הערכת הנזקים וביצוע התיקונים הנדרשים לשם השבת מצב הדירה לקדמותו. ביום 30.10.08 ניתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה.

פסק הדין לא הוצא מן הכוח אל הפועל, זאת, לטענת התובעת, מחמת סירובו של התובע לאפשר לה לקיימו.

18. עיון בהליך שנוהל בין הצדדים בת"ק 586-05-08 ובפסק הדין שניתן בו, מובילני למסקנה, כי אין לקבל את טענת הנתבעת בדבר מעשה בי-דין, וזאת משני טעמים עיקריים –

האחד, תביעת התובע בהליך שהתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות הוגשה לגבי נזקים שנגרמו לדירתו בחודש ינואר 2008, קרי, בעקבות אירוע הנזילה הראשון בגינו פנה לנתבעת. על כך מעידה חוות דעת השמאי שצירף לתביעתו, מיום 12.2.08. ואילו בתביעה שבפניי עותר התובע לפיצוי נזקים מתמשכים שנגרמו לדירתו במהלך השנים 2008-2010, לאחר הגשת התביעה הקטנה, כך שאין חפיפה או הקבלה מלאה בין הנזקים הנתבעים;

הטעם שני, נעוץ בעובדה שפסק הדין בת"ק 586-05-08 אין בו משום הכרעה סופית הסותמת את הגולל במחלוקות שבין הצדדים, אלא הוא מורה על דרך פעולה שבה על הנתבעת לפעול לשם השבת מצב דירתו של התובע לקדמותו, נכון לערב אירוע הנזילה שהסבה נזקים לדירת התובע בשנת 2008. ברם, אין בפסק הדין כל ביטוי לפיצוי שדורש התובע בגין הוצאות נלוות ופיצוי בגין עוגמת נפש וראשי נזק נוספים.

19. הנני ער לגישות השונות באשר לשאלה אם פסק-דין שניתן ע"י בית משפט לתביעות קטנות בכוחו ליצור מעשה בית-דין או להקים השתק עילה, ולגישה הרווחת כי אמנם יש בכוחו ליצור השתק פלוגתא, אך לא השתק עילה (רע"א 1958/06 שמעון סויסה נ' חברת צ'מפיון מוטור, 20.10.06, סעיפים 6 עד 9 לפסק הדין), אלא שדיון בשאלה זו מיותר לעניינינו, לאור האמור לעיל.

ומכאן, לגופה של התביעה.

20. מן הראיות שנפרשו בפניי על ידי הצדדים עולה, כי במהלך השנים 2008-2010 התרחשו מספר אירועי נזילות בצנרת הדירה העליונה, הממוקמת מעל דירת התובע, אשר הסבו נזקים לדירת התובע, לרבות רטיבות, קילוף הטיח והצבע בתקרה ובקירות, עובש וכיו"ב.

21. הנתבעת אינה מכחישה את אירועי הנזילות בקומה העליונה, ואף אינה מתנערת מאחריותה לפיצוי התובע בגין הנזקים שנגרמו לדירת התובע כתוצאה מאותן נזילות. טענתה המרכזית היא כי התובע מנע ממנה לבצע את התיקונים בדירתו.

ראו לעניין זה עדותו של מר תמיר ארז, עד הנתבעת, שאישר את אירועי הנזילות, את פניות התובע למוקד בעקבות הנזילות, ואת ביצוע התיקונים בדירה העליונה בינואר 2008 ופעם נוספת בינואר 2009, אולם מסר כי התובע הוא שמנע את ביצוע התיקונים בדירתו על ידי הנתבעת:

"ש: כמה פעמים, אם ידוע לך, עמידר תיקנה את הדירה שלה מעל דירת התובע ?

ת: פעמיים.

ש: רק פעמיים?

ת: פעם אחת שנפתחה קריאה ב-27/01/2008 וביצוע התיקון הסתיים ב-01/02/2008 ופעם שניה, בעקבות הודעה טלפונית שלו מ-04/01/2009, ואנחנו סיימנו את התיקון והודענו לו על כך בכתובים בדואר רשום.

ש: ידוע לך שאחרי התיקונים שלכם היו נזקים נוספים בדירה שלו כתוצאה מנזילות? או שלא ידוע לך עד היום ?

ת: במכתבים, בעקבות ההודעות שלנו, הודעתו בדבר הנזילה בדירה, אנחנו פנינו אליו בכתובים בבקשה לבוא ולהיכנס לדירה ולאמוד את הנזקים. הוא לא שיתף איתנו פעולה התובע, מר לוטפי אבו ליל, וזה נתמך גם במסמכים שאנחנו פנינו אליו. גם בזמנו הפעלנו חברת מיקוד, בשנת 2008, מוקד שירות, חברת ביטוח, וכל קריאה הייתה נרשמת המערכת. ברגע שדייר עמידר או רוכש פרטי מתלונן בדבר נזק כלשהו שנגרם, התלונה נרשמת במוקד ועמידר מגיע ומטפל במסגרת 24-48 שעות".

(21.6.12, מעמ' 16 ש' 22 עד עמ' 17 ש' 8),

ובהמשך:

"ת: מה אני יכול להגיד ? אנו לא מתכחשים שהייתה נזילה. הטענה שלנו שאנחנו באנו וניסינו ליצור קשר על מנת לתקן את הטעון תיקון, את הנזק שנגרם, ופה לא התאפשר לנו לבצע.

ש: לאחר שאתם תיקנתם לטענתכם מספר פעמים את הדירה מלמעלה, והנזילות המשיכו, התובע כבר לא היה לו אמון במקצועיות, בטיב התיקון, ומה הוא יעשה? הוא פונה ופונה וממשיך לנזול.

ת: אני לא מסכים עם מה שאתה אומר. בקריאה הראשונה, בפעם הראשונה שפנה, באנו וביצענו. אם הקריאה נפתחה ב- -27/01/2008 וסגרנו אותה ב-01/02/2008 פרק זמן של 4 ימים זה פרק זמן סביר לתיקון תלונה, לתאם עם הדייר מלמעלה ולבצע את התיקון. זה היה בפעם הראשונה. בפעם השניה זה היה בעקבות פניה טלפונית של התובע שנרשמה, ב-04/01/09, זה נרשם, אנחנו ביצענו את התיקון, הודענו שביצענו את התיקון לתובע בכתובים, ובאותו מכתב גם ביקשנו לתאם איתו מועד לתקן את הדירה שלו וגם לאמוד את הנזקים והוא לא איפשר לנו לבצע זאת".

(21.6.12, עמ' 17 ש' 17-28).

מכאן, שאין מחלוקת באשר לאחריות הנתבעת לנזקים שנגרמו לדירת התובע; המחלוקת בין הצדדים הינה על גובה הנזקים שנגרמו לדירת תובע, כפי שהיא מוצאת את ביטויה בפער בין חוות הדעת שהגישו הצדדים.

חוות דעת מומחים לעניין הנזק:

22. לעניין גובה הנזק, הגיש התובע שתי חוות דעת שמאי - חוות דעת מיום 16.2.09, בה נאמדו נזקי התובע בסך של 6,650 ₪ וחוות דעת מתוקנת – עדכנית מיום 4.2.10, בה נאמדו נזקי התובע בסכום של 5,950 ₪, כמפורט בטבלה שלעיל:

מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת שמאי נגדית מיום 25.1.11, האומדת את נזקי התובע בסך כולל של 3,000 ₪: עבודות טיח – 800 ₪, עבודות צבע – 1,800 ש"ל וניקיון – 400 ₪.

23. לעניין חוות הדעת שהוגשו ע"י התובע, טוענת הנתבעת, כי משהוגשה חוות דעת מתוקנת ועדכנית מ- 2010, במועד בו כבר לא היו עוד נזילות בדירה העליונה, אין עוד מקום לחוות הדעת הראשונה מיום 16.2.09, אשר מרבית הליקויים שפורטו בה תוקנו על ידי התובע.

מעדותו של התובע אכן עולה, כי חלק מנזקי הנזילה שאירעה בשנת 2008, תוקנו על ידו, כגון תיקון טיח וצבע ותיקון מערכת החשמל, כאשר הוא מאשר כי ביצע את התיקונים על סמך חוות דעת השמאי הראשונה שהגיש, מיום 16.2.09:

"ש: אתה אומר פה שביצעת תיקון לכל הנזקים בדירה. איזה נזקים תיקנת?

ת: נזקי טיח, תכולת הבית, צבע, חשמל.

ש: מתי בוצעו התיקונים ?

ת: אנחנו עשינו תיקונים ועוד פעם נזל ב-2009. עשינו ב- 2008 אפילו לא עשינו תיקונים יסודיים כי תמיד נוזל מים. זה מוכח בתמונות ויש תאריכים על התמונות.

ש: חוות הדעת הזו היא מ- 04/02/2010 והוא אומר שלפני מתן חוות הדעת אתה ביצעת תיקונים. תוכל להגיד מתי בערך בוצעו התיקונים ?

ת: יש פה שתי חוות דעת. הראשונה, אחרי שעשינו את התיקונים לראשונה, תיקנתי פעמיים ועוד פעם נזל והתיקונים לא היו רציניים".

(5.3.12, עמ' 11 ש' 15-23).

ובהמשך, אישר התובע כי ביצוע התיקונים על ידו נעשה על פי הערכת השמאי בחוו"ד הראשונה:

"ש: הנזקים האלה, כפי שאתה אומר בתצהיר הם מתוך חוות הדעת מ- 16/02/2009 . נכון ?

ת: כן.

ש: הנזקים האלה תוקנו על ידך ?

ת: תוקנו, אבל לא סופי. אי אפשר לגמור כשיש מים.

ש: מה שתיקנת, יש לך קבלות ?

ת: אין, כי הבן אדם לא שילם שכר דירה ואני תיקנתי.

ש: מי זה הבן אדם ?

ת: שגר שם, בשכירות.

ש: מי ביצע את התיקונים ?

ת: אני, לפי חוות הדעת.

ש: אתה בעצמך ?

ת: בעצמי.

ש: אתה עשית את הטיח ?

ת: בעצמי, וישנתי בלילה אצלו כדי לגרד את המים וכל פעם שהיה מתקשר היה אומר לי "בוא תראה, דברים נפלו... תנגב את המים", בצעקות. הוא צודק.

ש: עשית עבודות צבע ?

ת: כן, אני מקצוען, עבדתי בכל עבודות השיפוצים. אני עובד בצבע, תיקוני טיח, במקצועי. אם בלילה נוזל מים, איזה קבלן יבוא לתקן לו? אני צריך לקלף ולתקן".

(5.3.12, עמ' 12 ש' 4-19).

כפי העולה מעדות התובע, בגין תיקון הנזקים הנ"ל לא הוגשו קבלות או חשבוניות המעידות על הוצאות שהוציא התובע. לכך אתייחס בהמשך.

24. כאמור, לאחר ביצוע התיקונים על ידו, הגיש התובע חוות דעת נוספת ועדכנית, מיום 4.2.10, המתייחסת לנזקי דירת התובע לאחר ביצוע חלק מהתיקונים על ידו.

התובע מסר בחקירתו, כי נאלץ להגיש חוות דעת שמאי עדכנית משום שלאחר ביצוע התיקונים על ידו, היו נזילות נוספות, בגינן נגרמו לדירתו נזקים נוספים, שאילצוהו פעם נוספת לבצע תיקוני צבע וטיח:

"ש: מה מבחינת התיקונים ?

ת: התיקונים אי אפשר לסיים עכשיו כי זה חורף. עשיתי קילוף ויסוד ותיקוני טיח כדי שיתחילו לישון בבית. הם לא יכולים לישון. בגלל מזג האוויר הזה, אי אפשר לסיים את הצבע".

(עמ' 12 ש' 27-30).

התובע מסר כי הנזילה הופסקה במהלך או סוף שנת 2010 ואישר כי חוות דעת השמאי המתוקנת מטעמו, הוגשה לאחר שהנזילה פסקה:

"ש: מה המצב עכשיו ?

ת: עכשיו אין נזילה.

ש: ממתי אין נזילה?

ת: מ- 2010 הייתה נזילה פעם אחרונה".

(עמ' 12 ש' 23-26).

וכן:

"ש: מתי הופסקה סופית הנזילה מהדירה מעל?

ת: לא יודע, אני לא גר שם ואני לא בבית של סובחיה עואד. אני לא יכול להיכנס אצלה, להרים את הבלטה ולהרים את החול . הנזילה הופסקה במהלך 2010".

(עמ' 13 ש' 27-29).

התובע אישר כי במועד מתן חוות הדעת השנייה (פברואר 2010) כבר לא היתה נזילה:

ש: כשניתנה חוות הדעת מ-04/02/2010 כבר לא הייתה נזילה, נכון ? אתה מאשר?

ת: מאשר, אני סומך על חוות הדעת של סלאמה. מה שהוא כתב, אני מאשר וסומך על זה".

(עמ' 12 ש' 31 עד עמ' 13 ש' 3-4).

25. מניתוח העדויות והראיות שלעיל, ניתן ללמוד, כי חוות הדעת השמאי השנייה – "המעודכנת" (כפי שמכנה אותה ב"כ התובע בסעיף 2 לסיכומיו), הוגשה בתום אירועי הנזילות, כאשר לאחר שניתנה לא נגרמו נזקים נוספים לדירת התובע. מכאן, שחוות הדעת השנייה אומדת את הנזקים הסופיים שנגרמו לדירת התובע.

עוד ניתן ללמוד מהשוואה בין הערכות הנזקים בשתי חוות הדעת, כי חוות הדעת הראשונה "נבלעת" ונכללת בתוך חוות הדעת השנייה, עת מדובר על הערכת אותם הנזקים (ראו הטבלה שהובאה לעיל, בה נאמדו הנזקים לפי אותם ראשי נזק אשר הוערכו בסכומים זהים כמעט לחלוטין).

לכך מצטרפת העובדה, לפיה חלק מן הליקויים שנאמדו בחוו"ד הראשונה כבר תוקנו על ידי התובע, ובהסתמך עליה, ולכן הם אינם קיימים עוד, ולפיכך, אין מקום לפסוק פיצוי בגינם. כמובן שבנקודה זו יש להביא בחשבון את ההוצאות שנגרמו לתובע בגין אותם תיקונים שביצע; בעניין זה אומר, כי התרשמתי שגרסת התובע לפיה הוא נאלץ לבצע חלק מהתיקונים וכי ביצעם בעצמו, אמינה בעיניי, ולא נסתרה. זאת חרף העובדה שלא הוצגו בפניי כל חשבוניות או קבלות המעידות על הוצאות שהוציא התובע בעקבות ביצוע התיקונים.

גובה הנזק והפיצוי לו זכאי התובע:

26. בחינת חוות הדעת מטעם הצדדים מלמדת כי אין פער רב באומדן הפיצוי בגין נזקי טיח ועבודות הצבע. בהערכת הפיצוי עבור פינוי וניקיון קיים פער של כ- 600 ₪. המחלוקת העיקרית היא לגבי פיצוי עבור נזקי מערכת החשמל, נזקי תכולה ונזקים נלווים:

לאור הפער הזעום בין שתי חוות הדעת באשר לאומדן הפיצוי בגין עבודות טיח וצבע, הנני פוסק לתובע כמוערך על ידי השמאי מטעמו - 1,000 ₪ ו- 2,000 ₪ בהתאמה.

הנני מעריך את סכום הפיצוי בגין פינוי וניקיון בסכום אמצע בין שתי חוות הדעת בסך 700 ₪.

לגבי ראשי הנזק בהן לא הכירה הנתבעת, של עבודות חשמל ונזקי תכולה, אומר, כי התובע לא הציג בפניי ראיות כלשהן שיש בהן להוכיח נזקים לתכולה או למערכת החשמל בדירתו. כל שעלה מעדותו, הוא כי נגרם נזק למערכת החשמל והוא נאלץ לתקנה בעצמו (ר' עדותו בעמ' 11 ש' 15-16). אף התמונות שצורפו על ידי התובע המעידות על נזקי הרטיבות בדירתו (ת/3) אין בהן כל זכר לתכולה שניזוקה. משום כך, אינני מוצא לנכון לפצותו בגין ראשי הנזק הנ"ל.

הסך של 800 ₪ אותו ייחס השמאי מטעם התובע ל- "נזקים נלווים", בגין שכ"ט שמאי יובא בחשבון בפסיקת הוצאות התובע.

27. לאור האמור, הנני מעמיד את סך הפיצויים בגין נזקי דירת התובע הינם בסך של 3,700 ₪.

לסכום הנ"ל יש להוסיף פיצוי עבור הוצאות שהוציא התובע בגין תיקונים שביצע בעצמו. אף שהתובע לא הציג אסמכתאות כלשהן בגין עלויות התיקונים, מאחר והתיקונים בוצעו על ידו, ואין דרך מדויקת להערכתם, הנני פוסק לתובע פיצוי עבור עלות התיקונים שביצע, על דרך האומדנא, בסך של 800 ₪.

סירוב התובע לשיתוף פעולה עם הנתבעת:

28. נקודה נוספת עליה יש ליתן את הדעת, ואשר משפיעה באופן עקיף על סך הפיצוי הראוי שיש לפסוק לתובע, טמונה בשאלה – האם אכן סירב התובע לאפשר לנציגי הנתבעת להיכנס לדירתו בכדי לאמוד את הנזקים, להעריכם ולתקנם על חשבונה של הנתבעת.

מן הראיות שבפניי אני למד, כי יש ממש בטענת הנתבעת.

התובע אף אישר זאת במהלך חקירתו, משטען, כי סירובו נבע מחוסר אמון בנתבעת ומאחר וסבר כי אין טעם בתיקונים בדירתו כל עוד יש נזילה בדירה העליונה:

"ש: אתה לא אפשרת לנציגי עמידר לבצע לך את התיקונים בבית?

ת: ביקשתי קודם לעשות למעלה. זו המטרה שלי. הגנתי על הבית שלי. הבית שלי התרטב.

ש: אחרי שהופסקה הנזילה למעלה...

ת: לא נפסקה.

ש: אחרי שנפסקה בתחילת 2010, למה לא אפשרת להם לתקן?

ת: אין לי אמון יותר בהם. כמה פעמים הבטיחו לבוא, והם לא באים. יש גם הסכמה ב- 2008, נתן להם השופט חודש, היה לפני זה משפט, ניתנו להם 30 יום לתקן למעלה ולמטה ולא עשו דבר".

(עמ' 13 ש' 5-12).

ובהמשך:

"ש: האם אתה מוכן היום, אחרי שכבר אין נזילה, שעובדי עמידר יעשו את התיקון?

ת: לא, הם לא עובדים טוב.

ש: האם עבדו אי פעם אצלך בדירה ?

ת: נמאס לי מהבית הזה בגלל עמידר. אני הולך ב- 23:00 בלילה לעשות מים, לגרד, חשמל וכו'.

ש: האם עבדו עובדי עמידר אי פעם אצלך בדירה ?

ת: לא, לא הגיעו אף פעם לעבוד".

(עמ' 14 ש' 9-14).

גם בסיכומיו (סעיף 4) הדגיש התובע: "... האמון של התובע במקצועיות התיקון התערער ולכן הוא לא הסכים לתיקוני דירתו כאשר הנזילה נמשכת...".

29. לכך מתווספות התכתובות שצירפה הנתבעת לכתב הגנתה (ראו נספחים ג'-ז' לכתב ההגנה), ביניהם גם פניות לתובע למען יתאם עימה מועד לתיקון הנזקים שבדירתו.

עובדה זו יש לציין לזכותה של הנתבעת, אשר הוכיחה כי לאורך כל הדרך הביעה נכונות ורצון לבצע את התיקונים הנדרשים בבית התובע ואשר נגרמו כתוצאה מהרטיבות בדירה העליונה, אולם לא צלחו מחמת סירובו של התובע לשיתוף פעולה עימה.

ספק אם ניתן לקבוע כי סירובו של התובע לשתף פעולה עם נציגי הנתבעת ולאפשר להם לבצע את התיקונים בדירתו היה מוצדק.

מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, אומר, כי אלמלא סירב התובע לאפשר לנציגי הנתבעת להיכנס לדירתו ולתקן את הליקויים, קרוב לוודאי שאותם התיקונים היו מבוצעים על ידי הנתבעת ועל חשבונה, נזקי התובע היו מזעריים יותר ולא היו נמשכים על פני זמן כה רב, ובכך גם היה נחסך מהתובע ביצוע התיקונים לבדו וההוצאות שהוציא בגינם.

מסקנות אלה יובאו בחשבון בפסיקת הפיצוי לתובע בגין נזקיו.

עוגמת נפש:

30. התובע עותר עוד לפיצוי בסכום של 40,000 ₪, בגין עוגמת נפש לאור הסבל והטרדה שנגרמו לו, לטענתו, בעקבות נזקי הרטיבות והעובש בדירתו.

אף שאני סמוך ובטוח כי נזקים מעין אלו אינם מאפשרים מגורים סבירים, וביתר שאת, עת מדובר בנזקים מתמשכים על פני כשנתיים, וכי יש בהם לזכות בפיצוי עבור עוגמת נפש, הרי שבנסיבות העניין אינני מוצא לנכון לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה.

התובע מסר בחקירתו (עמ' 12 ש' 9 וש' 28-29 ועמ' 13 ש' 28) כי אינו מתגורר בדירה, לרבות בתקופה הרלוונטית, ולדבריו, הדירה מושכרת לאחרים.

מאחר ופיצוי בגין עוגמת נפש הינו פיצוי סובייקטיבי - אישי, מתעורר קושי לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש, סבל וטרדה שאחרים חוו, למעט הטרדה שהיתה כרוכה בפניות הדיירים לתובע בתלונות על הרטיבות בדירה, והצורך לתת מענה מיידי.

בגין כך, הנני מעמיד את הפיצוי על סך 1,500 ₪.

הוצאות:

31. התובע עותר לפסיקת הוצאות בסך של 15,000 ₪ בגין נסיעות, הפסד ימי עבודה, טלפונים, שכ"ט עבור חוות דעת שמאי, שכ"ט עו"ד וכיו"ב.

התובע לא צירף קבלות או חשבוניות שיש בהן ללמד על הוצאות שהוצאו על ידו בפועל.

בנסיבות, הנני פוסק לתובע סך של 800 ₪ עבור שכ"ט שמאי (בגין חוות הדעת השנייה).

סוף דבר:

32. בשקלול כל הנתונים והראיות שהובאו בפניי, ובהתייחס לקביעותיי באשר לגובה הנזק, תוך הבאה בחשבון את העובדה כי התובע תיקן חלק מהנזקים בעצמו ונשא בהוצאות בגינן, וכן את העובדה כי התובע סירב לשתף פעולה עם הנתבעת ולאפשר לה לבצע התיקונים בדירתו, הנני מקבל את התביעה בחלקה, ופוסק לתובע פיצויים, כדלקמן:

1. בגין נזקי הדירה – 3,700 ₪.
2. בגין הוצאות עבור תיקונים שביצע (על דרך האומדנא) – 800 ₪.
3. פיצוי בגין טרדה – 1,500 ₪.
4. החזר הוצאות עבור שכ"ט שמאי - 800 ₪.
5. הפחתת הפיצוי מחמת סירוב התובע לשיתוף פעולה בסכום של 1,000 ₪.

הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את סכום הפיצוי של 5,800 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן חוות דעת השמאי השניה (4.2.10).

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור של 23% (כולל מע"מ), והוצאות משפט בסך 800 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע, באמצעות בא-כוחו, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ד, 10 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.