התיק שבפניי נפתח בשנת 2009 לבירור תביעת התובע, בגין אי השלמת עבודות ע"י הנתבע. התובע טען, כי הנתבע הוזמן על ידו לביצוע עבודות נגרות בביתו, ואולם העבודות בוצעו באופן רשלני, ככל שבוצעו, וחלקן אף לא הושלמו כלל.

מספר תעודת הזהות של הנתבע לא צוין בכתב התביעה המקורי והזמנה לדין, ביחד עם העתק מכתב התביעה, הומצאו למאן דהוא בכתובת הנקובה בכתב התביעה.

משלא הגיש הנתבע כתב הגנה, ניתן בהעדרו פסק דין, המחייבו בחוב הנתבע.

לימים הגיש הנתבע בקשה דחופה לביטול ועיכוב פסק הדין וכל טענותיו מתייחסות לכך שפסק הדין ניתן מבלי שפרטיו צוינו במפורש, והוא מכחיש כי המסירה של כתב התביעה בוצעה לידיו.

התובע התבקש להגיב לדברים ומתגובתו עלה, כי אין חולק ולא יכול להיות חולק שהמבקש הוא, הוא הנתבע הנכון וממילא לאחר מתן פסק הדין נעשו ניסיונות חוזרים ונשנים, בהתערבות קרוב משפחה של הנתבע, לצורך השלמת ביצוע העבודות תחת מימוש פסק הדין, אך משכלו כל הקיצין, נאלץ לעמוד על ביצועו של פסק הדין ואו אז התעורר הנתבע וביקש לבטל את פסק הדין.

התובע הוסיף והבהיר, כי הנתבע ובני משפחתו ידעו על כתב התביעה ועל פסק הדין, אביו של הנתבע התערב וביקר בבית התובע לצורך ביצוע תיקון חלקי, תוך הבטחה כי הוא לוקח על עצמו ביחד עם הנתבע להחליף את הטעון החלפה ועל אף כל אלו, לא בוצע התיקון עד תום.

לתגובה צורף תצהיר של מר קעדאן יחיא, מי שהיה לכאורה מעורב במו"מ בין הצדדים ואשר עשה את הניסיונות לגשר ביניהם, ובתצהירו הוא חוזר על טענות התובע ותומך בהן.

הצדדים זומנו לדיון כאן, כאשר הובהר בהחלטה המזמנת את הצדדים, כי בדיון יישמעו הטענות לגופן, שכן סיכויי ההגנה הם חלק בלתי נפרד מהשיקולים שעל בית המשפט לשקול במסגרת הבקשה לביטול פסק דין.

הצדדים נחקרו והנתבע העיד, כי מר יחיא קעדאן הוא אמנם קרוב המשפחה אשר הכיר בין הצדדים. עוד העיד, כי אביו אמנם הופנה על ידו לטפל בליקויים ובתלונות, אלא שלשיטתו, הדבר נעשה לאחר שהתובע פנה אליו לראשונה והלין על אי השלמת העבודות ולא לאחר מתן פסק הדין.

הנתבע לא יכול היה להסביר מדוע למעשה לא הושלמו העבודות מלכתחילה, ומדוע לא שלח את אביו להשלים את העבודות מיד כאשר גילה כי לא יוכל לעשות זאת בעצמו, וטענתו כי החל לעבוד כשכיר ועל כן לא יכול היה לסיים את העבודה, אינה ראויה להשמע לטעמי ואין בה כדי להצדיק אי השלמת העבודות במועד.

הנתבע הותיר רושם בלתי מהימן על בית המשפט. כך, בין היתר, כאשר טען כי לא קרא את כתב התביעה וראה רק את פסק הדין, בשים לב לכך שבבקשתו לביטול פסק הדין ציין, בתצהיר מטעמו, כי צילם את התיק טרם הגשת הבקשה, עיין בכתב התביעה ובפרטיו והוא אינו מודה שהוא הנתבע הנכון.

במצב דברים זה אני רואה להעדיף את גרסתו העובדתית של התובע, לרבות לעניין מועד הופעתו של אביו של הנתבע בביתו, לשם בחינת הליקויים ותחילת ביצוע התיקונים.

בהתאמה, אני סבורה כי הנתבע ידע כי ניתן בעניינו פסק דין זמן רב לפני שהגיש בקשתו לביטול פסה"ד, וממילא, אני סבורה, כי היה מקום לקבל את התביעה כלשונה ולחייב את הנתבע כאן בהתאם לפרטיו שבכותרת, בחיוב הפסוק.

הנה כי כן נראה, כי אין כל תועלת של ממש בביטול פסה"ד.

הנתבע טען, כי לא קיבל את כתב התביעה לידיו, וכי למעשה לא ניתנה בידו ההזדמנות להתגונן כנגד התובענה, במיוחד בשים לב לכך שפרטי תעודת הזהות שלו לא צויינו על גבי ההזמנה לדין. נימוק זה מצדיק, כשלעצמו, ביטול פסה"ד מחובת הצדק, ואולם, הנתבע לא הכחיש כי זימון לדיון היום נמסר לידיו, ממש כשם שלא הכחיש כי החלטות קודמות בנוגע לבקשתו לביטול פסה"ד הומצאו אף הן.

עיון בתיק מלמד, כי כל ההחלטות והמסמכים בתיק זה נשלחו אל הנתבע לכתובת אחת, חלקן ללא ציון מספר תעודת הזהות, ומששוכנעתי כי קיבל את אלו, ממילא אינני סבורה שיש בעובדה שפרטי תעודת הזהות של הנתבע לא צויינו על גבי ההזמנה לדין, כדי ללמד כי הנתבע אמנם לא קיבל הזמנה לדין.

מכל האמור, אני קובעת כי לא שוכנעתי שהנתבע לא קיבל הזמנה לדין, לא שוכנעתי כי נגרעה ממנו ההזדמנות להתגונן כראוי כנגד התובענה, וממילא, לא שוכנעתי כי זה הרים את הנטל להראות שפסק הדין אשר ניתן בעניינו ניתן שלא כדין ויש לבטלו מחובת הצדק.

ממכלול הדברים, אני קובעת, כי פסה"ד יוותר על כנו, בין אם משום שלנתבע ניתנה הזדמנות ראויה להתגונן כנגד התובענה ובחר שלא לעשות כן, ובין אם משום שלגופם של דברים, אין חולק כי הנתבע כאן הוא הנתבע הנכון בתובענה, ושוכנעתי כי זה לא עמד בהתחייבויותיו כלפי התובע בגינן ניתן פסה"ד נשוא בקשה זו מלכתחילה.

פסה"ד מיום 27/10/09 יוותר אם כן על כנו כנגד הנתבע שפרטיו בכותרת, והנתבע יישא בנוסף בהוצאות הבקשה לביטול פסה"ד והדיון בפניי בסך כולל של 750 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, 24/2/13, בהעדר הצדדים.