הנאשם הורשע על פי הודאתו בצבר עבירות של אלימות ואיומים במשפחה, כמפורט בכתבי האישום המתוקנים.

הנאשם צרף שלושה תיקים.

על פי הנטען בכתב האישום המתוקן בת.פ. 933-04-09, בתאריך 31.10.08 פרץ ויכוח בין הנאשם לבת זוגו (להלן: המתלוננת), כאשר הנאשם חיפש מטלית לניקוי משקפיו. באותה עת היתה עמם בבית בתם המשותפת בת ה- 3.

הנאשם החל להוציא את המגירות מהוויטרינה ושבר אותן, וכן שבר את זכוכית הוויטרינה.

בהמשך גידף הנאשם את המתלוננת אשר היתה בחדר האמבטיה עם הילדה. הנאשם בעט בדלת חדר האמבטיה וחלק מהדלת ניתק ממקומו.

בהמשך תקף הנאשם את המתלוננת בחדר הילדים, בכך שאחז בסנטרה בחוזקה, גידף אותה ואמר "את רואה מה יוצא מזה שאת לא עושה דבר שאני אומר לך".

בהתאם לכתב האישום המתוקן בת.פ. 20707-06-09, ביום 30.6.07 הגיע הנאשם לבית הורי המתלוננת, החל לדפוק בחוזקה על הדלת ודרש כי המתלוננת תצא החוצה. כאשר לא נענה, התקשר אל המתלוננת לפלאפון וביקש ממנה לצאת לדבר עמו.

באותה תקופה היו הנאשם והמתלוננת פרודים מזה 9 חודשים.

המתלוננת יצאה מהבית ונכנסה לרכבו של הנאשם. הנאשם איים על המתלוננת ואמר לה שאם לא תספר לו את האמת תצטער שנולדה. הנאשם שאל את המתלוננת אם בגדה בו והיא השיבה בשלילה.

בתגובה, תקף אותה הנאשם בכך שסטר לפניה ואחז בידה השמאלית, וכתוצאה מכך נגרמה לה נפיחות בשפה וכן סימן אדום על זרוע שמאל.

בהתאם לכתב האישום המתוקן בת.פ. 26616-02-10, ביום 27.10.09 פרץ ויכוח בין הנאשם למתלוננת על רקע חזרתה המאוחרת של המתלוננת הביתה.

הנאשם אחז בכתפיה של המתלוננת בחוזקה וכן איים עליה, בכך שקירב את אגרופו לפניה ונגע בלחיה.

הנאשם איים על המתלוננת ואמר, "אם היינו עכשיו ברוסיה, הייתי הורג אותך כבר מזמן ומחביא את הגופה באיזה מקום ואף אחד לא היה מוצא אותך".

מאחר שהנאשם נעל את דלת הבית, פתחה המתלוננת את חלון חדר השינה. הנאשם סגר את החלון ואמר לה "את לא תשני עד שאנחנו לא נדבר".

המתלוננת ברחה מהבית דרך חלון המרפסת, לדירת השכנה, והנאשם איים עליה "אם את לא תעלי למעלה אני אקפוץ".

ביום 9.11.09 וביום 8.11.12 הודה הנאשם בעובדות כתבי האישום והורשע בשתי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בשתי עבירות של תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 + 382(ב)(1) לחוק העונשין, בעבירה של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380 + 382(ג) לחוק העונשין, ובעבירה של היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

עברו הפלילי של הנאשם

לבית המשפט הוגש גליון המרשם הפלילי של הנאשם, לפיו הנאשם הורשע בעבירות הבאות:

בשנת 1998 נשפט בבית משפט לנוער בעבירות נסיון גניבה, תקיפה, סחיטה באיומים וסחיטה בכוח, ללא הרשעה בעבירות אלו.

בשנת 2000 נשפט בבית משפט לנוער בעבירות גניבה ותקיפה כדי לגנוב, ללא הרשעה.

בשנת 2002 נשפט בבית משפט לנוער בעבירת תקיפה, ללא הרשעה.

בשנת 2003 הורשע בת.פ. (מחוזי ת"א) 40142/03 + 40204/03 בעבירות סיוע לאחר מעשה, שוד מזוין וקשירת קשר לביצוע פשע, ונגזרו עליו 22 חודשי מאסר בפועל, וכן 15 חודשי מע"ת למשך 3 שנים משחרורו, שלא יעבור עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע.

גזר הדין הוגש לבית המשפט.

בשנת 2003 הורשע בעבירות התחזות במטרה להונות, הפרעה לשוטר ונהיגה ללא רשיון.

בשנת 2004 הורשע בת.פ. (נתניה) 2321/02 בעבירות של סחיטה באיומים וקשירת קשר לביצוע פשע, ונגזרו עליו 12 חודשי מאסר בפועל, מתוכם שבעה במצטבר לעונש אותו ריצה אותה עת מהתיק המחוזי, וכן 12 חודשי מע"ת למשך 3 שנים שלא יעבור עבירות בהן הורשע או כל עבירה של אלימות.

גזר הדין הוגש לבית המשפט.

בשנת 2004 הורשע אף בעבירת גניבה.

בשנת 2012 הורשע בעבירה של סיוע למרמה בנסיבות מחמירות משנת 2007, ונדון למע"ת וקנס.

שני המאסרים המותנים, של 12 ו-15 חודשים, הינם ברי הפעלה בגין העבירה של תקיפת בת זוג מיום 30.6.07.

הנאשם נשלח לקבלת תסקיר שירות המבחן בטרם נגזר דינו .

תסקירי שירות המבחן

בעניינו של הנאשם התקבלו מספר תסקירים.

נמסר כי הקשר של שה"מ עם הנאשם התחיל ב- 12/09, אך הנאשם לא שיתף פעולה למשך תקופה ארוכה.

מהתסקירים עולה כי הנאשם הינו יליד אוזבקיסטאן, כבן 29, ועלה לארץ בהיותו כבן 13 עם אימו ואחיו. אביו לא עלה עימם לארץ, הקשר עימו נותק ונודע כי נפטר מהתקף לב.

הנאשם תאר כי גדל בסביבה מנוכרת וסבל מדחייה ובדידות.

בארץ התקשה להסתגל למסגרות החינוכיות ולא גוייס לצה"ל.

מסר כי עבד לאורך השנים בעבודות שונות.

הנאשם הופנה בגיל 16 לשה"מ לאחר מעורבות בעבירות אלימות. הוא תואר כנבון ומניפולטיבי, בעל קושי להזדהות עם אחרים, ומתוך כך מסוגל לבצע מעשים של ניצול והתעללות.

כן נתקבל רושם כי הינו בעל נטיה לפרוץ גבולות ולדפוסי התנהגות שוליים.

הנאשם נישא למתלוננת בגיל 20.

לגבי עבירות האלימות כנגדה, הנאשם ביטא צער על התנהגותו והבין כי הוא זקוק לטיפול.

הוא פנה לטיפול במרכז לשלום המשפחה בפ"ת, אך התקשה להגיע לפגישות לאור עבודתו, הוא אף התקבל לטיפול קבוצתי אך מפאת מעבר לנתניה לא יכל להשתתף.

משיחה עימו וממידע הקיים בשה"מ, הובן כי הנאשם מתמודד עם מספר בעיות, בהן התמכרות להימורים, התנהגות מניפולטיבית וקושי בשליטה בדחפים תוקפניים.

ההתרשמות היתה כי הנאשם הינו בעל קשיים רגשיים שגרמו לקושי בהשתלבות במסגרות, ומעורבות פלילית.

בתסקיר הראשון שניתן בעניינו לא הומלץ על טיפול כלשהו לנוכח עמדת שה"מ כי הנאשם זקוק לטיפול אינטנסיבי במסגרת סגורה ובהעדר שיתוף פעולה מצידו.

אף בהתאם לשני התסקירים הנוספים שהתקבלו לא שיתף הנאשם פעולה.

בתסקירים שהתקבלו ב 12.6.12, 26.11.12 ו- 25.2.13 נמסר כי הנאשם החל לפעול לעריכת שינוי בחייו.

כן נמסר כי הנאשם והמתלוננת התגרשו ומערכת היחסים ביניהם הינה תקינה, וקיים שיתוף פעולה בכל הנוגע לבתם המשותפת.

כאמור, המלצת שה"מ היתה כי הנאשם יטופל במסגרת קהילה טיפולית סגורה וארוכת טווח, אך הנאשם הביע קושי בהירתמות לטיפול מעין זה.

על כן הוצע לנאשם להשתלב בטיפול בעמותת אפש"ר שעניינה טיפול במכורים להימורים ולאלכוהול.

הנאשם השתלב בטיפול החל מ 5/12.

נמסר ממטפליו כי שולב בטיפול פרטני, ומתמיד על פי רוב להגיע לטיפול וכן משתף בקשייו.

הרושם שהתקבל הינו כי הנאשם עושה מאמצים לערוך שינוי בחייו, על אף הקשיים עימם מתמודד.

לבקשת בית המשפט נעשה נסיון לקבל מידע אודות תיק נוסף שמתקיים בבית משפט השלום בת"א. הנאשם מסר כי מדובר בעבירת אלימות כנגד גרושתו מ- 10/11 , כאשר פגש בה באופן מקרי, ביקש לדבר עמה, והיא לא רצתה לדבר עמו. הנאשם שלח לגרושתו מספר מיסרונים וכשלא נענתה שלח לה הודעה בעלת אופי מאיים.

שירות המבחן התרשם כי ריבוי וחומרת העבירות כנגד המתלוננת מעידים על קשייו של הנאשם, הבאים לידי ביטוי בהתנהגותו האלימה והאובססיבית.

עם זאת הנאשם וגרושתו מסרו כי כיום הקשר ביניהם תקין, על אף שהתרשמות קצינת המבחן היתה כי טרם הגיעו לנפרדות רגשית.

נמסר כי הנאשם מגיע למרבית השיחות הפרטניות בעמותת אפש"ר, כאמור על אף קשיים עימם מתמודד.

הנאשם מצוי כיום בקשר זוגי חדש ממנו נולדה לו בת לאחרונה. הנאשם מסר כי עושה מאמצים להתמודד עם חובות שצבר ומנסה להתמיד באורח חיים יציב ונורמטיבי. נמסר כי בשיחות הטיפוליות משתף בקשייו בניסיון להתמודד עימם בצורה נכונה וראויה.

לאור זאת, הערכת שה"מ היתה כי הפעלת המאסרים המותנים תקשה על מאמצי השיקום שנוקט הנאשם, ותפגע בכל הסובבים אותו - לרבות המתלוננת, בת זוגו הנוכחית וילדיו. כך אף לגבי עונש של עבודות שירות או של"צ, שההערכה היתה כי הם עשויים להכביד על הנאשם ולחבל במאמצי השיקום שלו.

בנסיבות אלה הומלץ על הארכת המאסרים על תנאי והטלת צו מבחן, במהלכו יעקוב שה"מ אחר הנאשם והתמדתו בטיפול. כן הומלץ כי יתקבל דו"ח ביניים אחת ל- 4 חודשים בכדי להגביר את מחויבותו.

הטיעונים לעונש

ביום 8.11.12 נשמעו טיעוני הצדדים לעונש.

ב"כ המאשימה התייחסה לכך שההליכים בתיקים אלו נמשכו על פני תקופה ארוכה וזאת לאור אי שיתוף פעולה של הנאשם, אי התייצבותו והצורך בחידוש הליכים פעמיים.

הכרעת הדין בשניים מהתיקים היתה עוד ב-9.11.09, והתסקיר הראשון, שהתקבל ב-7.7.10, לא המליץ על טיפול לנוכח העדר שיתוף פעולה מצד הנאשם.

נטען כי התקבלו עוד שני תסקירים נוספים בהם חזר שה"מ על המלצתו הנ"ל.

כן נטען כי לאחר מכן צורף התיק האחרון, המתייחס לעבירות משנת 2009, ושוב נדחה הדיון. נטען כי גם לאחר הצירוף הנאשם לא התייצב למספר דיונים, ואף הוצא צו הבאה כנגדו וכך נדחו הדיונים, ובמצב זה ב"כ הנאשם ביקשה לקבל תסקירים משלימים לאור חלוף הזמן.

ב"כ המאשימה טענה כי בתסקיר המשלים, מתרשם שה"מ כי הנאשם פועל לעריכת שינוי בחייו, אך עדיין סבור כי הנאשם זקוק לטיפול אינטנסיבי בקהילה סגורה ומציין קושי של הנאשם להירתם לטיפול מעין זה. לאור זאת מוצע לבדוק הטיפול האמבולטורי אותו החל הנאשם ומומלץ על הטלת צו מבחן.

ב"כ המאשימה טענה כי לאחר שהוגשו שני כתבי אישום והנאשם הודה בהם, חזר בשנת 2009 לבצע עבירות אלימות כנגד המתלוננת, וכן נמסר כי קיים תיק נוסף בבית משפט השלום בת"א ובו מיוחסות לנאשם עבירות כנגד המתלוננת.

נטען כי לנאשם 8 אישומים קודמים בין השנים 1998-2012, בעבירות רכוש ואלימות, ועל הנאשם אף נגזרו עונשי מאסר לתקופות ממושכות בגין עבירות אלו.

נטען כי לא ניתן להעלות בעניינו של הנאשם טענות לגבי חלוף הזמן, שכן הנאשם הוא אשר האריך הדיונים שלא לצורך, ובאם תתקבל הקלה בעונשו בגין התנהגות זו, יועבר מסר כי משיכת הדיונים כדאית לנאשמים ועשויה להקל בעונשם.

נטען כי שה"מ, בתסקירים, הינו אמביוולנטי ביחס לנאשם ומתייחס בספקנות להליכי השיקום, וענין זה מוסבר לאור העבודה שהנאשם חזר לבצע עבירות לאחר שהודה בשני כתבי אישום וכבר החל בקשר עם שה"מ.

נטען כי כנגד הנאשם שני מאסרים על תנאי - אחד מהם מת"פ 40204/03 + 40142/03 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, 15 חודשי מאסר על תנאי, והשני מת"פ 2321/02 בית משפט השלום בנתניה, בן 12 חודשי מאסר על תנאי.

נטען כי בתיק שהתנהל בנתניה מציין בית המשפט בעמוד 27 כי הנאשם הציג מסמכים מהכלא המראים על רצונו להשתקם ואף הביע חרטה על מעשיו וביקש לפתוח דף חדש.

נטען כי הנאשם שוחרר ממאסרו ביום 31.10.05 כאשר ביוני 2007 כבר ביצע את עבירות האלימות הראשונות כלפי בת זוגתו. נטען כי תוך פרק זמן קצר שב וביצע עבירות אלימות כלפי המתלוננת ושני כתבי אישום הוגשו אחד אחרי השני לבית המשפט.

ב"כ המאשימה טענה כי המלצת שרות המבחן הינה על הארכת המאסר על תנאי ומבחן, תוך הקפדה על התמדה בטיפול, אך כפי שנטען, שרות המבחן אינו משוכנע בדבר מצבו של הנאשם ויכולתו להימנע מביצוע עבירות אלימות נוספות.

לאור זאת טענה ב"כ המאשימה כי המלצת שרות המבחן אינה עומדת בקנה אחד עם מצבו המשפטי של הנאשם, ונראה כי גם שרות המבחן לא קיבל מהנאשם את מלוא המידע אודות מצבו.

בנסיבות אלה, עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל, הפעלת שני המאסרים המותנים העומדים כנגדו, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי כספי למתלוננת.

ב"כ הנאשם טענה כי הנאשם הודה בכתבי האישום, וחסך זמן שיפוטי ואת העדת המתלוננת.

נטען כי מתסקיר שרות המבחן עולה שהנאשם עושה מאמצים על מנת לתפקד באורח תקין, וכי הנאשם נמצא בהליך טיפולי מחודש מאי 2012 ומתמיד בטיפול , תוך שיתוף בקשיים שהוא מתמודד עמם.

כן נטען כי הנאשם מסר לשה"מ את מלוא המידע שהתבקש, ואין בסיס לטענת ב"כ המאשימה כי הנאשם לא מסר את מלוא הפרטים הרלוונטיים לגביו.

בנוסף נטען כי בתסקיר האחרון לא הועלו ספקות של שה"מ ביחס לנאשם, והפיקוח שהומלץ עליו אחת למספר חודשים הינו פיקוח מקובל.

בסיום דיון זה קבע בית המשפט שיש מקום לקבלת תסקיר משלים, והשלמת הטיעונים לעונש נקבעה ליום 3.3.13.

לאור זאת ביום 3.3.13 השלימו ב"כ הצדדים את טיעוניהם.

ב"כ המאשימה טען לגבי התסקיר האחרון שהתקבל ב-25.2.13, כי עולה ממנו הנאשם ביצע את העבירות נשוא התיק בת"א לאחר שהחל התהליך בתיקים אלו, ויש לכך משמעות.

נטען כי הנאשם בחר לעצמו את הדרך הטיפולית בניגוד להמלצת שירות המבחן, ויש בכך להוכיח את אבחנתם כי הנאשם הינו בעל התנהגות מניפולטיבית.

ב"כ המאשימה טען כי לא ניתן להיעתר להמלצת שירות המבחן, כאשר אין התאמה בין האמור בתסקיר לבין ההמלצה.

נטען כי מהתסקירים עלה שהנאשם אינו מוכן להתגייס לטיפול, ובמצב זה אין צורך במעקב נוסף.

כן נטען כי ניתן להפעיל את המאסרים המותנים, והנאשם יוכל באם ירצה, להשתלב תחת אחריות שב"ס בקבוצות טיפוליות.

בנסיבות אלו, חזר ב"כ המאשימה על עתירת המאשימה כפי שפורטה לעיל.

ב"כ הנאשם טענה כי אין חשיבות למסגרת הטיפולית שהנאשם נמצא בה, כל עוד מדובר בהליך טיפולי משמעותי ומשפיע.

נטען כי שירות המבחן אינו מעלה טענה כי הטיפול בו השתלב הנאשם אינו מתאים, ואף נטען כי לנאשם בעיות בתחומים רבים בחייו, ועל אף הקשיים צוין כי מתאמץ לשקם את חייו, בין היתר, על ידי ההליך הטיפולי. נטען כי אם שירות המבחן היה סבור שההליך הטיפול שהנאשם עובר אינו מתאים, לא היו מעודדים אותו להמשיך.

כמו כן נטען כי הקשר בין הנאשם למתלוננת כיום הינו תקין, אף בהתאם לדברי המתלוננת עצמה, ובנסיבות אלו הובאה ההמלצה החיובית.

ב"כ הנאשם טענה כי מעבר לאינטרס האישי של הנאשם בהצלחת הליך השיקום, קיים אף אינטרס ציבורי ולכן אין משמעות למסגרת בה מתקיים ההליך הטיפולי, כל עוד מדובר בהליך אפקטיבי ויעיל.

ב"כ הנאשם טענה כי במקרה זה הפעלת מאסרים על תנאי של 12 חודשים ו-15 חודשים לא יהוו פתרון נכון וראוי.

נטען כי העבירות הינו עבירות ישנות, וכי בשנה וחצי האחרונות אין כנגד הנאשם תיקים נוספים פתוחים.

ב"כ הנאשם טענה כי הנאשם לראשונה בחייו מנסה לערוך שינוי, משתף פעולה עם שירות המבחן ועובר הליך טיפולי, ויש לתת לו הזדמנות להשלים את התהליך ולהשתקם.

לאור כל האמור לעיל - חלוף הזמן, שהינו מאוד משמעותי לאור העבודה שמדובר באירועים מהשנים 2007 - 2009, היות המאסרים על תנאי שתלויים כנגד הנאשם ארוכים ולא מידתיים, ובהתחשב בתסקיר שהינו חיובי, עתרה ב"כ הנאשם להאריך את המאסרים על תנאי ולקבל את המלצת שירות המבחן.

דיון

הענישה הראויה בגין צבר העבירות בהן הורשע הנאשם, אלמלא המאסרים המותנים התלויים נגדו, הינה בין מאסר על תנאי למאסר בעבודות שירות, וזאת לנוכח חלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירות (6-4 שנים).

ברם, לנוכח העובדה שכנגד הנאשם תלויים שני מאסרים מותנים ארוכים שאינם מאפשרית ענישה בדרך של עבודות שירות, יש להכריע בשאלת הפעלתם או הארכתם.

עיון בכתבי האישום בהם הוטלו המאסרים על תנאי מלמד כי עניינם היה בעבירות מסוג אחר לגמרי וחמור פי כמה מהעבירות נשוא התיקים שבפני, מבלי להמעיט בחומרתן של אלה.

בעוד שהעבירות נשוא כתבי האישום שבפני הינן עבירות אלימות במשפחה מהרף הנמוך-בינוני, שנעברו בשנים 2007-2009, המאסרים המותנים נגזרו בגין עבירות שוד מזויין, קשירת קשר לפשע וסיוע לאחר מעשה שביצע הנאשם בשנת 2003, ובגין עבירות של קשירת קשר לפשע וסחיטה באיומים שביצע בשנת 2000. עבירות אלה מעידות על אורח חיים עברייני שניהל הנאשם בהיותו בן 18 – 21 שנים. כיום הנאשם הינו בן 31 שנים, והעבירות המיוחסות לו אינן מלמדות על אורח חיים עברייני אלא על דפוסי התנהגות פסולים ביחסיו הזוגיים עם אשתו דאז (כיום גרושתו), שהגם שיש בהם מידה של התעמרות כוחנית במתלוננת, אינם מהרף הגבוה של עבירות האלימות במשפחה.

הנאשם החל בתהליך טיפולי המסייע לו בתהליך ההיפרדות מהמתלוננת, והגם שהתהליך אינו נקי מקשיים, מדווחים בני הזוג על יחסים ושיתוף פעולה הורי תקינים. התרשמות שירות המבחן היא כי בשנה האחרונה הנאשם עושה מאמצים כנים לשינוי חייו, עובד, הקים מסגרת משפחתית חדשה ומנסה להתמודד עם קשייו באורח מקדם תוך הסתייעות בגורם הטיפולי.

בנסיבות אלה נראה לי כי לא יהיה זה נכון, הן כלפי הנאשם והן כלפי המתלוננת שהינה אם בתו, להחזיר את הנאשם לבין כתלי הכלא ולחברה עבריינית, שתסיג את מצבו לאחור.

לפיכך אני מחדשת את המאסרים המותנים בת"פ 40142/03 (מחוזי ת"א) ובת"פ 2321/02 (שלום נתניה) למשך שנתיים מהיום.

אני מחייבת את הנאשם לפצות את המתלוננת בסך של 2,000 ₪. הפיצוי ישולם עד יום 1.5.13.

אני מטילה על הנאשם צו מבחן למשך שנה, בתנאים שיקבע שירות המבחן.

הודעה זכות הערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ג, 24 מרץ 2013, במעמד הצדדים.