רקע:

1. זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1977, כתוצאה מנפילתו עת הלך על מדרכה ברחוב מרחובות העיר עפולה בתאריך 18/01/07. התביעה מוגשת כנגד עיריית עפולה בעילת רשלנות, כשאין חולק בין הצדדים, כי הנתבעת חבה כלפי התובע חובת זהירות מושגית.

2. הנתבעת הכחישה בהגנתה עצם אירוע התאונה ונסיבותיה, חבותה, והנזקים הנטענים ע"י התובע.

3. יצוין עוד, כי כתוצאה מהתאונה הנטענת נגרם לתובע שבר בשורש יד ימין. מטעם התובע הוגשה חוות-דעת רפואית בתחום האורטופדי, של ד"ר קאסם האשם, אשר קבע, כי נותרה אצלו נכות צמיתה בשיעור 37%; מטעם הנתבעת הוגשה חוות-דעת נגדית של פרופ' שטהל, אשר קבע, כי לתובע נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה בשיעור 10%.

לאור הפער בין קביעות המומחים הרפואיים מטעם הצדדים, מונה ד"ר איגו גולדברג, כמומחה אורטופד מטעם בית-המשפט (להלן: "המומחה"), והלה קבע בחוות-דעתו, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה.

נסיבות התאונה כפי שהוכחו בפניי:

4. מטעם התובע העיד הוא בעצמו, וכן בן דודו, אחמד שמו.

בתצהיר עדותו הראשית (ת/1) חזר התובע על גרסתו אודות נסיבות התאונה, כפי שפורטו בכתב התביעה, כי בתאריך 18/01/07 בלכתו בשעת ערב (מחקירתו הנגדית, וחקירת העד מטעמו, התברר שהתאונה אירעה בסמוך לשעה 18:00), יחד עם חברו, אחמד (שהתברר בחקירתו הנגדית כי "חברו" הינו בן דודו), על המדרכה של רחוב כורש בעפולה, דָרַך לפתע על מדרכה לא תקינה שהייתה עם מרצפות חסרות, וכתוצאה מכך נפל ונפגע בכף יד ימין.

5. בחקירתו הנגדית השיב התובע, כי תחילה לא ייחס לחבלה חשיבות, ואף קם והמשיך הוא ואחמד בדרכם אל יעדם – קיוסק בקרבת מקום, שם התכוונו לאכול. אלא שבהגיעם לקיוסק, ולאחר מספר דקות, כאביו החמירו וידו התנפחה, וביקש מאחמד שיסיע אותו לבי"ח העמק בעפולה, לשם הגיע והתקבל בחדר המיון בשעה 18:30 (ראה תעודת חדר המיון – נ/2), טופל ואושפז למשך 4 ימים.

אחמד אישר בתצהירו, וכן בחקירתו הנגדית את גרסת התובע אודות נסיבות התאונה, אישר, כי אכן שניהם היו בדרכם אל אותו קיוסק בעפולה במטרה לאכול משהו, כי התובע נפל כפי שתואר, כי למרות נפילתו המשיכו בדרכם לקיוסק, ולאחר מספר דקות ראה, כי ידו החלה להתנפח, ואז הסיע את התובע לבית-חולים "העמק", והיה אתו בעת קבלתו. לאחר מכן, התקשר והודיע לאחיו של התובע דבר האירוע, ועזב את בית-החולים.

6. הנני נותן אמון מלא בעדות התובע והעד מטעמו. שניהם הותירו עליי רושם אמין ומהימן.

אינני מקבל טענת הנתבעת, כי המדובר בעדות יחידה של בעל דין. אמנם העד מטעם התובע הוא חברו הטוב, ובן דודו, ואף אם אראה בשניהם כאחד, אין המדובר בעדות יחידה שאין לה סיוע. לעדות התובע מצאתי סיוע לא רק בעדות אחמד, אלא גם בתיעוד הרפואי שהוצג בפניי.

לפי גרסת התובע והעד מטעמו, התאונה אירעה בסביבות השעה 18:00, ולאחר מכן המשיכו מרחק הליכה קצר עד לקיוסק, שהו כעשר דקות, ולאחר מכן פּוּנָה התובע לבית-חולים "העמק", מרחק כ-5-7 דקות נסיעה.

השתלשלות האירועים, כפי שתוארו ע"י התובע והעד מטעמו, תואמת, מבחינת לוחות הזמנים, למועד הגעתם לחדר המיון בבית-חולים "העמק" – בשעה 18:33.

7. גם ברישום הרפואי אודות נסיבות התאונה מצאתי סיוע לגרסת התובע.

אינני מקבל טענת הנתבעת בדבר סתירה, כביכול, בין גרסת התובע לרישום הראשוני בחדר המיון אודות נסיבות התאונה. בתעודת חדר המיון נרשם: "לדבריו היום ברחוב נפל...". ב"כ הנתבעת רואה סתירה בין תיאור זה של נפילה "ברחוב" לבין נפילה "במדרכה". לדידי, אינני רואה בכך סתירה של ממש. אין המדובר אלא בחוסר דיוק ברישום. התובע נשאל אודות כך בחקירתו הנגדית והשיב, כי בהגיעו לחדר המיון מסר כי "נפלתי בעפולה" (עמ' 12, ש' 12). הרישום אודות "נפילה ברחוב", ולא "במדרכה" אינו מצביע על סתירה מהותית היורדת לשורש העניין. "רחוב" ו"מדרכה" אינם זרים אחד לשני, והסתירה, כביכול, הינה סימנטית בלבד.

ב"כ הנתבעת ביקש להיבנות מסתירה נוספת, כביכול, עת שהתובע העיד תחילה, כי אחמד הלך לימינו, ולאחר מכן תיקן, כי אחמד הלך לשמאלו.

גם בכך אינני רואה משום פגימה במהימנות גרסת התובע. אלא שהעד אחמד העיד אף הוא בחקירתו הנגדית, כי התובע הלך מימינו, משמע, אחמד הלך משמאלו של התובע. עדות זו אף היא תואמת עדותו של התובע, המתוקנת.

8. אוסיף, כי גם אם הייתה אי-התאמה בתיאור פרט זה, לא הייתי מייחס לכך משקל בנסיבות העניין. מדובר בהליכה רגילה ושגרתית של שני חברים על מדרכה; וכל סתירה באשר לפרט זה (באם התובע הלך לימין לעד, או ההיפך) הינה טבעית, ואין לייחס לה משקל ראייתי לחובת התובע.

גם העובדה שבטופס התביעה לדמי תאונה שהוגש ע"י התובע למל"ל (נ/3) בו צוין כי לא נכחו עדים, אין כדי לקעקע אמינות התובע.

9. באשר למכשול בו נתקל התובע ונפל, הוגשו מטעם התובע מספר תמונות של מקום האירוע הנטען, חלקן צולם ימים ספורים לאחר התאונה (סומנו ת/2 עד ת/10), וחלקן כשנה לאחר התאונה, ולאחר שכבר בוצעו במקום תיקונים של המדרכה (סומנו ת/11 עד ת/14).

התובע העיד, כי חברו אחמד הוא שצילם את התמונות. גם אחמד אישר בחקירתו הנגדית, כי הוא זה שצילם את התמונות. אם-כי, מעדותו של אחמד עולה, כי הוא צילם את התמונות שלפני תיקון המדרכה (ת/2 עד ת/10), היינו, שהוא לא צילם את התמונות שלאחר התיקון.

10. בתמונות ת/2 עד ת/10 ניתן להבחין במספר אבני מדרכה משתלבות, עם שקיעה ותזוזה משמעותית, על פני כשליש מרוחב המדרכה, עד לעמוד הניצב שם, וממוקמת במרכז המדרכה. ניתן גם להבחין, כי חסרה אבן או שתיים באותה נקודה. אין ספק, כי שקיעה זו שנוצרה, וכן שיבוש באבני המדרכה, יצרו מכשול וסיכון להולכי רגל.

העובדה, כי סיכון זה נראה לעין אין בה די לפטור את הנתבעת מאחריות, או להצדיק חיוב התובע באשם תורם משמעותי (80% כטענת ב"כ הנתבעת).

התובע וחברו העידו אמנם, כי בלכתם על המדרכה שוחחו האחד עם רעהו. התובע לא ראה אמנם את המכשול, ואניח, כי אילו השפיל מבטו ארצה היה מבחין במכשול. יחד עם זאת, אינני רואה בהתנהגות התובע כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין רשלנות הנתבעת המתבטאת באי-שמירה על מדרכה בטוחה, ואי-תיקון הליקוי במדרכה, לבין נפילת התובע. התנהגות התובע הייתה סבירה בהחלט. אין לצפות, כי הבריות יהלכו על מדרכות רחובות העיר כשמבטיהם מושפלים אל מִדְרָך כפות רגליהם. אוסיף, כי המעיין בתמונות ת/2 עד ת/10 מתרשם, כי מדובר במדרכה ארוכה ומטופחת ברובה, למעט אותו מכשול. עובדה זו היה בה, באופן פרדוקסלי, משום "הטעיה" להולכי הרגל, אשר בלכתם התרגלו למדרכה מטופחת וללא מכשולים, כשלפתע פתאום נתקלים הם באותו מכשול, אשר גרם לנפילת התובע.

11. בנסיבות התאונה, כפי שהוכחו בפניי, סבורני, כי היה על הנתבעת לצפות, וצריכה הייתה לצפות, כי הולכי רגל ימעדו בשל אותו מכשול שנוצר באמצע המדרכה.

עם זאת, ועל-אף הדברים שהובאו לעיל, סבורני, כי עדיין על הולך רגל להיות זהיר באשר הוא הולך.

על-כן, ראיתי בנסיבות העניין, לחייב את התובע באשם תורם בשיעור של 20%.

חומרת הפגיעה והנכות הרפואית:

12. כאמור, ד"ר איגו גולדברג, אורטופד שמונה ע"י בית-המשפט, קבע בחוות-דעתו, כי לתובע נותרה נכות אורטופדית צמיתה בשיעור 10% כתוצאה מהתאונה. כעולה מחו"ד המומחה, ומהתיעוד הרפואי שהוגש (במצורף לתצהיר התובע), התובע סבל משבר מפרקי בחלק הרחיקני של רדיוס יד ימין. ניסיון לשחזור השבר לא צלח, והתובע אושפז בבי"ח "העמק", בוצע שחזור סגור בחדר הניתוח, עם קיבוע פנימי ע"י שלושה מסמרי קירשנר, וגבס ל-3 חודשים. לאחר הורדת הגבס, עבר התובע סדרה של טיפולים פיזיוטרפיים והמשיך במעקב רפואי במרפאות חוץ של בית-החולים, ושהה בחופשת מחלה מיום התאונה עד 31/10/07 (תקופה של כ-9.5 חודשים).

המומחה מצא אצל התובע הגבלה, בכיפוף גבי של פרק שורש יד ימין, קלה בהרבה בהשוואה לממצאיו של ד"ר קאסם האשם, המומחה מטעם התובע, והוא מסכים עם הערכת פרופ' שטהל, המומחה מטעם הנתבעת, בדבר קיום ירידה קלה מאוד גם בטווחי התנועה ביתר הכיוונים.

עברו התעסוקתי של התובע:

13. התובע מסר בתצהיר עדותו הראשית, כי עובר לתאונה עבד בשנת 2003 כמציל, פעמים כפועל בניין, ובשאר עבודות מזדמנות. השתכרותו עובר לתאונה הייתה כ-5,500 ₪ נטו לחודש, זאת בשנים 2005-2006.

לתצהיר עדותו הראשית צורפו תלושי שכר המעידים, כי בתקופה מחודש 03/05 עד חודש 08/06, עבד בחברת מפלסי העמקים בע"מ, והשתכר בממוצע, ב-8 החודשים האחרונים, בהתאם לנתוני שכר מצטברים כמופיע בתלוש המשכורת של חודש 08/06, סך של 5,845 ₪.

אינני מקבל טענת הנתבעת, כי מדובר בתלושי שכר "מפוברקים". תלושי השכר מהימנים על פניהם, ולא הובאה בעניין זה ראיה כלשהי מצד הנתבעת. העובדה, כי תלושי השכר אינם תואמים באופן מוחלט לאישור המוסד לביטוח לאומי בדבר רציפות בעבודה, אינה מעידה בהכרח, כי התלושים אינם מהימנים.

באשר לתקופה מחודש 09/06 עד לאירוע התאונה ב-18/01/07 לא הוצגו תלושי שכר, ולא הובאה ראיה כלשהי, כי התובע עבד והשתכר בתקופה זו. על-כן, אניח, כי בארבעת החודשים עובר ובסמוך לפני אירוע התאונה, התובע היה מחוסר עבודה.

התובע העיד, כי מאז שנת 2007 הוא חי על קצבת הבטחת הכנסה שמקבל מביטוח לאומי, וכי אין הוא מסוגל לעבוד, וזאת כתוצאה ממגבלותיו עקב התאונה.

על-פניו, מדובר בהפרזה יתרה באשר למגבלותיו של התובע כתוצאה מהתאונה, נוכח הנכות הצמיתה שנותרה אצלו כפי קביעת המומחה.

הפסד שכר לעבר:

14. התובע טען להפסדי שכר בעבר לתקופה מיום התאונה עד לחודש 10/07.

בהתחשב בחומרת הפגיעה, הנכות שנותרה אצל התובע, והעובדה, כי ידו הייתה בגבס תקופה של 3 חודשים, וכי לאחר הורדת הגבס עבר סדרה של טיפולים פיזיוטרפיים והיה במעקב אורטופדי במרפאות חוץ, ובהתחשב בעיסוקיו בעבודות פיזיות, סבורני, כי תקופת אי-כושר של 8 חודשים לאחר התאונה הולמת את מצבו הרפואי דאז. יחד עם זאת, מאחר ולא הוכח, כי בחודשים ערב התאונה התובע עבד והשתכר, אזכה אותו בפיצוי בגין הפסדי שכר מלאים לתקופה של 6 חודשים בסמוך לאחר התאונה.

כאמור, עובר לתאונה השתכר התובע סך של 5,845 ₪, בממוצע, סכום אשר מגיע היום, בצירוף של הפרשי הצמדה לסך של 6,980 ₪.

6,890 ₪ x 6 חודשים = 41,880 ₪.

בתוספת ריבית ממחצית התקופה = 9,350 ₪.

התובע לא טען בסיכומיו להפסד שכר חלקיים מתום תקופת אי-הכושר ועד היום, ובעקבותיו, לא אפסוק פיצוי בגין הפסדי שכר חלקיים לעבר, לגבי יתרת התקופה.

הפסד כושר השתכרות לעתיד:

15. בהתחשב בנכות הרפואית ובמגבלות הקלות כפי קביעות המומחה מטעם בית-המשפט, וכן בהתחשב בגילו של התובע ובעיסוקיו הפיזיים, אפסוק בגין ראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך 120,000 ₪.

כאב וסבל:

16. בהתחשב בחומרת הפגיעה, הטיפול הרפואי, כולל ניתוח וקיבוע פנימי, באמצעות מסמרי קירשנר, גבס לתקופה של 3 חודשים, ובהמשך מעקב וטיפול פיזיוטרפי ממושך, סבורני, כי הפיצוי ההולם בגין ראש נזק זה הינו 45,000 ₪, כפי שב"כ התובע הציע בסיכומיו.

הוצאות רפואיות, נסיבות ועזרת צד ג' לעבר:

17. בהתחשב באמור לעיל לגבי חומרת הפגיעה, הגבס והמעקב הרפואי, סבורני, כי פיצוי בסכום של 12,000 ₪ יהלום.

18. מעבר לראשי הנזק הנ"ל, לא ראיתי לפסוק לתובע סכומים נוספים. גם ב"כ התובע אינו טוען בסיכומיו לנזקים נוספים.

19. לסיכום, ס"כ הפיצוי המגיע לתובע, לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור 20% כאמור לעיל, עומד על 182,384 ₪.

20. לסכום הנ"ל יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 20%, והוצאות משפט בסכום של 6,000 ₪ (בין היתר בהתחשב בכך שהתובע נשא גם בסך של 3,333 ₪, חלקו בשכ"ט המומחה מטעם בית-המשפט.

הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע באמצעות בא-כוחו, תוך 30 ימים.

ניתן היום, י"ח אלול תשע"ב, 05 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.