עסקינן בתביעה כספית לשיפוי התובעת בסך של 42,573 ש"ח בגין ההפסדים אשר נגרמו לה, לטענתה, עקב שימוש בחומרים לא מתאימים על ידי הנתבעים במסגרת עבודתם כקבלני משנה מטעמה.

נתוני רקע:

התובעת היא חברה קבלנית לעבודות מסגרות, קונסטרוקציה ובניין. ביום 18/7/07 חתמה התובעת על הסכם עם האחים גלבאום (להלן – "המזמין") להקמת מפעל לעיבוד שבבי באזור פתח תקווה.

בין העבודות שהתובעת התחייבה לבצע כלפי המזמין היו עבודות גבס ותקרות אקוסטיות. לשם כך התקשרה התובעת עם הנתבעת 1 (להלן – "הנתבעת") בהסכם אשר נחתם ביניהן ביום 1/12/07 לביצוע עבודות אלו כקבלן משנה מטעמה (להלן – "הסכם הביצוע").

זה המקום לציין, כי הסכם הביצוע נחתם עם הנתבעת לבדה, ואילו מנהלה, הנתבע 2 (להלן – "הנתבע"), אינו חתום עליו. בכל מקרה, לפי האמור בהסכם הביצוע, על הנתבעת היה לבצע את העבודות לפי דרישות התקן הישראלי ולשביעות רצונם המלאה של מנהלי העבודה והמפקח מטעם המזמין ולקבל את אשורם בכתב.

הנתבעת החלה בביצוע העבודות, ובשלב מסוים לאחר סיום העבודה והגשת החשבון הסופי אך טרם קבלת אשור המזמין לגבי טיב העבודה וטיב החומרים בהם נעשה שימוש, חתמו הצדדים – התובעת מצד אחד ושני הנתבעים מצד שני – על הסכם נוסף ביום 29/5/08, המעגן את התחייבותם של הנתבעים לבצע על חשבונם תיקון של כל פגם, אי התאמה, השמטה או חוסר כלשהו אשר עשויים להתגלות בעבודות שבוצעו או בחומרים בהם נעשה שימוש (להלן – "הסכם טיב העבודה").

זמן מה לאחר סיום העבודות נערכה בדיקה על ידי המפקח מטעם המזמין אשר פסל את התקרות בשל אי עמידתן בתקן הישראלי מס' 755, המתייחס לסיווג חומרי בניה לפי תגובותיהם באש, לאחר שהתברר כי התקרות אינן עמידות באש, דבר אשר היה בו כדי לסכל כל אפשרות לקבל אשור מטעם שירותי כיבוי אש, שהינו חיוני לשם קבלת טופס אכלוס למפעל (טופס 4).

לאור זאת נדרשה התובעת על ידי המזמין להחליף באופן מיידי את כל התקרות לתקרות אחרות העומדות בדרישות התקן הישראלי מס' 755 לגבי עמידות באש. בעקבות זאת, דרשה התובעת מהנתבעים להחליף את כל התקרות בהתאם, והם אכן עשו זאת.

אלא שהתובעת שילמה בינתיים לנתבעת את מלוא התמורה בגין עבודתה, חרף אי ההתאמה הנ"ל, ומאוחר יותר אף חויבה בידי המזמין בעלות התקרות החדשות אשר הוזמנו על ידו תחת אלה שנפסלו – ומכאן התביעה לשיפוי התובעת בידי הנתבעים מכוח אחריותם לפי הסכם הביצוע והסכם טיב העבודה, בגין מה ששילמה לנתבעת עבור התקנת התקרות שנפסלו, ובגין הסכום בו חויבה על ידי המזמין בעבור התקרות החדשות.

עיקר טענות הצדדים:

התובעת טוענת, כי לא ידעה ולא היה בידה לדעת כי התקרות האקוסטיות המותקנות באתר אינן עומדות בתקן אש, ולעומת זאת מידע זה מצוי היה בידי הנתבעים מתוקף עיסוקם בתחום, ולכן שומה היה עליהם לדעת כי המזמין יפסול בבוא היום את התקרות שהותקנו, שהן מדגם רנדום פישר, שכן עם תקרות מסוג זה לא יהיה בידו לקבל טופס אכלוס (טופס 4).

עוד טוענת התובעת, כי לא ידעה אודות חוסר ההתאמה של התקרות עד אשר התקבלה הודעת המזמין לגבי כך ביום 10/6/08, או אז פנתה בדחיפות לנתבעים על מנת לבצע כל הדרוש טיפול, הן מכוח אחריותם הכללית לפי הסכם הביצוע, והן מכוח אחריותם הספציפית לפי הסכם טיב העבודה לגבי כל אי התאמה בעבודה או בחומרים בהם נעשה שימוש.

מנגד טוענים הנתבעים, כי טרם החלו בביצוע ההרכבה של התקרה הם נתבקשו על ידי המפקח מטעם המזמין להביא דוגמאות מסוגים שונים של תקרות, והם אכן עשו זאת. על מנת לתעד את הבחירה, חתם המפקח מטעם המזמין יחד עם המפקח מטעם התובעת על 'המגש' שנבחר לביצוע העבודה, והדוגמה נשמרה אצל המפקח מטעם התובעת.

לטענת הנתבעים, הם פעלו לפי הבחירה של שני המפקחים, כאמור, אף שהתריעו בפני התובעת כי השימוש בסוג שנבחר על ידם יכשיל תהליך קבלת טופס האכלוס (טופס 4), משום שסוג זה אינו עומד בתקן עמידות בפני אש, אך התובעת לא עשתה דבר בנדון ואף סירבה לשלם תוספת מחיר בגין סוג התקרה שנבחר, שהוא יקר יותר מהסוג שצוין בהצעת המחיר.

הנתבעים הוסיפו, כי בהצעת המחיר ובהסכם אשר נחתם עם התובעת אין כל התייחסות לדרישות ספציפיות של התקן, פרט להוראה כללית של עמידה בתקן הישראלי. לדידם, והתובעת אינה חולקת על כך, סוג התקרות שנבחר על ידי המפקח מטעם המזמין והורכב במפעל, הוא בעל תקן ישראלי, אך לא התקן הספציפי מס' 755 לגבי עמידות באש, ולכן אין לומר כי נעשה שימוש בחומר שאינו בעל תקן ישראלי, ובמובן זה לא היתה הפרה של הסכם הביצוע.

עוד טוענים הנתבעים, כי נדרשו לחתום על הסכם טיב העבודה שלא בתום לב ותחת אילוץ, משום שהתובעת התנתה תשלום התמורה בחתימה שלהם על ההסכם. כמו כן טוענים הנתבעים, כי הוטעו לגבי תוכן ההסכם שכולל, בין השאר, הוראות לגבי אחריותם לטיב החומרים, אף שביקשו מפורשות להחריג נושא זה מהאחריות.

לסיום טענו הנתבעים, כי לא היה מקום לערב את הנתבע באופן אישי בהליכים, שכן הסכם הביצוע נחתם עם הנתבעת בלבד. אומנם שמו ומספר תעודת הזהות של הנתבע מופיעים בהסכם טיב העבודה בתור צד להסכם, ברם שמו שורבב בטעות ולא מתוך כוונה מצדו ליטול אחריות אישית לגבי מעשי הנתבעת.

דיון והכרעה:

בדיון אשר התקיים לפניי העידו מנהל התובעת, מר כרים סכס, הנתבע, ובנו מר פרג' אבו אחמד.

לאחר שמיעת העדים ובחינת כל התשתית הראייתית אשר הונחה לפניי נחה דעתי לדחות את התביעה מחמת אי עמידה בנטל ההוכחה.

בראשית דבריי אבקש לציין, כי מספר מחלוקות אשר התעוררו בין הצדדים אינן דורשות הכרעה, כיוון שלא מצאתי כי יש בהן כדי להשפיע על תוצאות ההליך. כך למשל, אין כל רלוונטיות לשאלה, האם תשלום התמורה לנתבעת נעשה לפני או אחרי החתימה על הסכם טיב העבודה, הגם שאין מחלוקת כי התשלום התבצע באמצעות המחאה מעותדת. כמו כן, אין זה רלוונטי אם היתה כוונה לצרף את הנתבע באופן אישי כצד להסכם טיב העבודה, אם לאו.

עוד אציין, כי אין חולק שהסכם הביצוע אינו כולל הוראה כלשהי לגבי התקן הישראלי מס' 755 אודות העמידה באש, אלא רק הוראה כללית לגבי העמידה בתקן הישראלי.

לענייננו - הנתבע ובנו טענו בתצהיריהם וחזרו על כך בחקירתם הנגדית, כי התקרה עליה הוסכם תחילה עם התובעת הינה מסוג 'מינרלי', כפי שצוין בהצעת המחיר אשר צורפה להסכם הביצוע, מהסוג שעומד בתקן הישראלי מס' 755 לגבי עמידות באש, הגם שהדבר לא צוין מפורשות בהסכם או בהצעת המחיר. ואולם, התפנית לטענתם אירעה כאשר המפקח מטעם המזמין, מר חיים בר (להלן – "המפקח מטעם המזמין") וכן המפקח ומנהל העבודה מטעם התובעת, מר עבד מחאמיד (להלן – "המפקח מטעם התובעת"), בקשו לראות דוגמאות מסוגים שונים של תקרות לפני ההרכבה, ומשהובאו לשטח העבודה מספר דוגמאות כאמור, נבחרה תקרה אחרת הכוללת שכבת צמר מעליה מסוג 'רנדום פישר' שנושאת אומנם תו תקן ישראלי, אך אינה עומדת בתקן הספציפי אודות העמידות באש.

כך או כך, המפקח מטעם המזמין והמפקח מטעם התובעת חתמו בחתימת ידם על גבי הדוגמה שנבחרה לשם ביצוע העבודה, והנתבעים טוענים כי אכן פעלו על פיה. הנתבע ובנו הוסיפו, כי הדוגמה החתומה נותרה בידי המפקח מטעם התובעת ולכן אינה בשליטתם לשם הצגתה כראיה מטעמם.

לעניין זה אישר מנהל התובעת בחקירתו הנגדית, כי ראה בעצמו את המפקח מטעם המזמין חותם בחתימת ידו על גבי דוגמת התקרה שיש להתקין במקום עוד לפני הרכבת התקרות, אך לטענתו דוגמא זו נשמרה בידי בנו של הנתבע, ומאוחר יותר שמע מאביו, הנתבע, כי איבד אותה. מנהל התובעת אישר גם, כי על הנתבעים היה להתקין תקרות מהסוג שנבחר על ידי המפקח מטעם המזמין, אך לא ידע לומר אם הדוגמה החתומה היא מסוג 'מינרלי' או שמא 'רנדום פישר'.

נתון זה הוא קרדינלי לתיק, משום ששני הצדדים מאשרים למעשה כי התקרות שצריך היה להתקין במקום הן מהסוג שנבחר על ידי המפקח מטעם המזמין בחתימת ידו. הנה כי כן, השאלה המכרעת בענייננו היא, האם הנתבעים אכן פעלו על פי בחירת המפקח מטעם המזמין והרכיבו תקרה לפי הסוג שאושר בחתימת ידו, או שמא פעלו בניגוד לבחירתו והתקינו את התקרה שלא קבלה אשור של המזמין ופורקה בסופו של דבר. ומכאן ברור גם, מדוע בנסיבות אלה אין רלוונטיות להסכם טיב העבודה אשר נחתם עם הנתבעים, המטיל עליהם אחריות בגין כל אי התאמה של החומרים. זאת משום שהאחריות לגבי אי התאמת התקרות לדרישות המזמין, כפופה להתאמה עם הבחירה שנעשתה בשטח, כמתואר ליעל.

הנטל להוכיח כי הנתבעים פעלו בניגוד לבחירה שנעשתה בידי המפקח מטעם המזמין, הוא נטל המוטל על כתפי התובעת, ובפרט שמנהל התובעת עצמו לא ידע לומר מהו סוג התקרה שנבחר וסומן בחתימת ידו של המפקח מטעם המזמין.

כמובן שאילו הוצגה הדוגמה שנבחרה כראיה בתיק, יש להניח כי כל הדיון היה נחסך, בין לטובת התובעת ובין לטובת הנתבעים. אלא שהדוגמה החתומה לא הוצגה, כאשר כל צד טוען כי נשמרה בידי הצד האחר.

ודוק, חרף ההאשמות ההדדיות של הצדדים לגבי גורלה של אותה דוגמת תקרה שנחתמה, התובעת יכולה היתה על נקל להתגבר על אי הצגתה באמצעות העדתם של שני המפקחים, המפקח מטעמה והמפקח מטעם המזמין, על מנת שיבואו ויעידו בפני בית המשפט לגבי סוג התקרה שנבחרה ונחתמה, ומשלא עשתה כן יש לזקוף זאת לחובתה.

התובעת לא העלתה כל נימוק מדוע לא פעלה לזימון שני המפקחים למתן עדות. זאת ועוד, באופן תמוה מנהל התובעת לא התייחס בתצהירו לטענת ההגנה של הנתבעים כי הרכיבו את התקרות מהסוג שנבחר ונחתם בידי המפקח מטעם המזמין (לטענתם, גם המפקח מטעם התובעת חתם על אותה דוגמה יחד עם המפקח מטעם המזמין), אף שטענה זו הועלתה בצורה מפורשת כבר בכתב ההגנה.

לסיום ולמעלה מן הצורך אבקש להעיר, כי עת נשאל מנהל התובעת האם ייתכן כי הנתבע הוטעה עובר לחתימתו על הסכם טיב העבודה, מנהל התובעת לא שלל זאת ואף השיב כי הדבר יכול להיות!

על יסוד כל האמור לעיל אני קובעת, כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי נפל פגם במעשיהם של הנתבעים באופן המקים אחריות לפתחם.

אחרית דבר:

אני מורה על דחיית התביעה.

לאחר שלקחתי בחשבון מכלול הנסיבות של המקרה איני עושה צו בגין הוצאות.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ג, 28 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.