26 פברואר 2014

זוהי תביעה לגמלת שאירים.

להלן עובדות המקרה:

1. ענייננו בתביעת התובעת לגמלת שאירים, כידועה בציבור של מר ישראל קרוב ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר נפטר בתאריך 11/3/07, בעקבות מחלה קשה.
2. המנוח, ביום פטירתו היה נשוי לגב' שושנה קרוב, אולם, על-פי תצהירה, לא התגורר עמה החל משנת 1996 או 1997 .
3. החל משנת 1996, או בסמוך לכך, המנוח ניהל מערכת יחסים עם התובעת, וממערכת יחסים זו נולדו למנוח ולתובעת שני ילדים, דני יליד 1996 וראובן יליד 1999.
4. על-פי תצהירי התובעת, בשנת 2005, או בסמוך לכך, משחש המנוח בכאבים ורצה להיות לצידם של ילדיו הקטנים, עבר המנוח להתגורר עמם ועם התובעת.
5. לא היה לתובעת ולמנוח חשבון בנק משותף. התובעת עבדה והשתכרה למחייתה, והמנוח לא נתן לה כסף, אלא קנה לילדים כל מה שהצטרכו.
6. כך, דמי שכירות, חשבונות העירייה, המים והחשמל בגין הדירה של התובעת היו על שמה והיא היתה משלמת אותם. ברם, על-פי תצהירי התובעת, היתה תקופה שהמנוח שילם חצי מדמי השכירות והיתה תקופה שהם שולמו על-ידו במלואם – לא הוצגו אסמכתאות לכך.
7. המנוח והתובעת טסו לחו"ל וגרו שם יחד, וכל אחד מהם נסע על חשבון עצמו. בהוצאות טיסה של הילד, שטס עמם, השתתפו המנוח והתובעת חצי חצי.
8. התובעת הסיעה את המנוח לבית חולים כ-3 חודשים לפני פטירתו, והיתה לצידו עד שנפטר ביום 11/3/07.
9. ביום 13/3/09, הגישה התובעת תביעה לגמלת שאירים לנתבע.
10. ביום 24/3/09, תביעתה של התובעת נדחתה ע"י הנתבע, בזו הלשון:

"הנדון: קצבת שאירים – תביעתך מ-03/03/2009

אנו מצטערים להודיעך כי תביעתך לקצבת שאירים בעבורך נדחתה, בהסתמך על סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

סיבת הדחייה:

בשעת פטירתו של המנוח לא היית אשתו וגם לא היית ידועה בציבור כאשתו הגרה עמו.

לקבלת הסבר נוסף על ההחלטה ניתן לפנות לסניפנו.

הנך רשאית להגיש תובענה נגד החלטה זו, תוך 6 חודשים, לבית הדין האזורי לעבודה ב-רח' פל-ים 12 חיפה מיקוד 33095...".

העדויות בבית הדין:

1. מטעם התובעת העידו, הגב' אוזיה ג'אנט, שהינה אחותו של המנוח (ראה תצהיר ת/2), הגב' אהרון אסתר, שגם היא אחותו של המנוח (ראה תצהיר ת/3), והתובעת בעצמה (ראה תצהיר ת/1 ותצהיר ת/4).
2. לדברי האחות ג'אנט, היא והמשפחה לא ידעו על הקשר של המנוח עם התובעת, אלא רק לאחר שהתובעת נכנסה להיריון בפעם השנייה, קרי בשנת 1999. כן העידה האחות ג'אנט מנגד, כי הכירה את הקשר בין המנוח לתובעת בשנת 2005.
3. גם לדברי האחות אסתר, לא ידעו על הקשר של המנוח עם התובעת, אלא רק בשנת 1999. כן העידה האחות אסתר מנגד, כי הכירה את הקשר בין המנוח לתובעת בשנת 2005.
4. כן העידה התובעת בבית הדין, כי המנוח עבר להתגורר עמה בדירה השכורה ברח' הפלמ"ח בטירת הכרמל בשנת 2005 (להלן: "המעבר"). יחד עם זאת, לדבריה, המעבר נעשה עקב כך שהמנוח לא הרגיש טוב, ועקב כך שהמנוח היה חולה.
5. כן העידה התובעת, כי המנוח קנה לילדים את כל מה שהצטרכו, ועזר רק לשני הילדים, אולם לתובעת לא נתן כסף, ולא שילם לא מים ולא כלום בתקופה בה התגורר עם התובעת החל משנת 2005. לדברי התובעת היא הסכימה למעבר המנוח לדירתה מאחר והיה חולה ולא כדי שיעזור לה מבחינה כלכלית.

עמ' 3 לפרוטוקול: "מה שאני קיבלתי הייתי מפרנסת לבד, אבל מה שהוא עזר הוא עזר רק לשני הילדים הקטנים ולא שילם לא מים ולא כלום".

עמ' 5 לפרוטוקול: כשנסענו לטיולים הוא לקח את הילדים איתו. הוא גם קנה משחקים ובגדים לילדים. כסף הוא לא נתן לי אבל קנה לילדים כל מה שהצטרכו".

1. מנגד, בישיבת ההוכחות הנוספת בבית הדין העידה התובעת, כי המנוח והתובעת היו משלמים הכל חצי חצי, וכי המנוח אף נתן לה כסף מזומן.

עמ' 21 לפרוטוקול: "היינו משלמים הכל חצי חצי, אבל הכל היה על השם שלי...".

עמ' 22 לפרוטוקול: "הוא היה נותן לי כסף מזומן".

1. יחד עם זאת אישרה התובעת כי היא חתמה על טפסי תביעה לקבלת מזונות מיום 3/5/05, (נ/6, נ/7), בהם צוין כי התובעת גרושה מתאריך 11/2/01, ולא צוין שהיא ידועה בציבור של המנוח.
2. מטעם ההגנה העידה הגב' שושנה קרוב, אשתו של המנוח בשעת פטירתו. לדבריה, המנוח עזב את הדירה ועבר להתגורר עם התובעת בשנת 1996 ולמעשה חי איתה עד שנת 2007, מלבד תקופה קצרה בה המנוח נפרד מהתובעת והתגורר אצל אמו.
3. כן העיד החוקר מטעם ההגנה, מר יוסי מקמל, אשר ביצע חקירה בקשר לתובעת, בין היתר, בדירת אמו של המנוח. בחקירתו, הוא גילה מהמטפלת של האם, שנוכחה בעת החקירה בדירתה, כי המנוח גר עם התובעת "שנים רבות" ברח' שרת או ויצמן (ראה מסמך נ/16).

לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן:

1. עדי התביעה שהביאה התובעת, הגב' ג'אנט והגב' אסתר, לא תרמו תרומה כלשהי לצורך הדיון בתיק ובוודאי לא תרמו תרומה כלשהי לטענת התובעת, כי היא והמנוח ניהלו משק בית משותף משנת 2005 ואילך ולכן הינם ידועים בציבור. לא זאת אף זאת, בעדות האחיות נפלו סתירות באשר לשנת גילוי הקשר של המנוח והתובעת, הפוגמות במהימנותן של העדות.
2. על היות אישה ידועה בציבור של פלוני יש ללמוד מהנסיבות. עובדות אלו יש להוכיח (ראה פסק דין בעניין ע"ע 1016/00; ע"ע 1015/00; ע"ע 1017/00 טלינסקי ליובוב ואחרים - קרן הגמלאות המרכזית ואחרים, טרם פורסם, עבודה ארצי לג(17), 27). לא כל אישה שפלוני מקיים עמה יחסים מחוץ לנישואין היא ידועה בציבור. (ראה פסק דינו של השופט צבי ברנזון ע"א 621/69 קרול נסיס נגד קוינה יוסטר, פ"ד כ"ד (1), 617), בו נקבע כי בני הזוג אמורים לקיים חיי אישות ולנהל משק בית משותף.
3. יש לבחון האם התובעת הינה הידועה בציבור של המנוח לצורך תכליתו של חוק הביטוח הלאומי.
4. תכליתו של חוק הביטוח הלאומי היא לפצות על אובדן התמיכה הכלכלית שהייתה נתונה לאדם מבן זוגו כמי שהיה תלוי בו בהקשר זה ולשמר את רמת חייו פחות או יותר כפי שהייתה לפני פטירת בן הזוג (ראו: בג"צ 6247/04 גורודצקי נ' שר הפנים ואח' (לא פורסם , 23.3.10), פסקה 23; עב"ל (ארצי) 1169/01 אביטל – המוסד לביטוח לאומי ([פורסם בנבו], 10.5.2004); עבל (ארצי) 731/07 לובוב קירשנר - המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו) מתאריך 6/09/09, פסקה 8(ה)).
5. אין ספק, כי המנוח ניהל עם התובעת מערכת יחסים כ-12 שנים עד למועד פטירתו, ואף חי עמה תקופה מסוימת. לעניין זה נציין, כי אנו מקבלים את טענת התובעת שהמנוח גר עמה בשנים 2005-2007, ואולם אין בכך כדי להסיק שהמנוח התגורר עם התובעת רק תקופה זו, ולא התגורר עמה תקופה כלשהי לפני כן, באשר ובין היתר, נפלו סתירות בעדויות מטעם התביעה שהעלה ספק בדבר מועד המעבר של המנוח אל דירת התובעת. ואולם בית הדין אינו נדרש לבירור שאלה זו ,מאחר ולא הוגשה תביעת קיזוז או תביעה שכנגד.
6. יחד עם זאת, הגענו לכלל המסקנה, זאת, בין היתר, על-פי עדותה של התובעת, כי לא היתה בין התובעת בין המנוח תלות כלכלית, והתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי ניהלה עם המנוח משק בית משותף. לא היה לתובעת ולמנוח חשבון בנק משותף. התובעת עבדה והשתכרה למחייתה, והמנוח לא נתן לה כסף, אלא קנה לילדים כל מה שהצטרכו. דמי שכירות, חשבונות העירייה, המים והחשמל בגין הדירה של התובעת היו על שמה והיא היתה משלמת אותם. איננו מקבלים את טענת התובעת, כי בני הזוג שילמו הכל חצי חצי, והתובעת אף קיבלה מהמנוח כסף מזומן, מאחר והטענה הנ"ל עומדת בסתירה לעדות התובעת, כאמור לעיל, ושנית, לא הוצגה כל אסמכתא להשתתפות המנוח בהוצאות הניהול משק הבית המשותף. המנוח והתובעת טסו לחו"ל וגרו שם יחד, וכל אחד מהם נסע על חשבונו האישי. בהוצאות טיסה של הילד, שטס עמם, השתתפו המנוח והתובעת חצי חצי.
7. תביעת התובעת למזונות מתאריך 3/5/05, עוד לפני מועד פטירתו של המנוח בתאריך 11/3/07 והצהרתה הנחרצת של התובעת, כי המנוח עזר רק לילדיו ועבר להתגורר עמה רק בגלל מחלתו, מוכיחות בעליל, כי התובעת והמנוח לא ניהלו משק בית משותף ולא היתה ביניהם תלות כלכלית, אלא התאגדותם היתה לשם מטרה מסוימת, והיא טיפול במחלה בה לקה המנוח.
8. אנו מעדיפים את העדות שמסרה התובעת במסגרת הצהרות וחקירות שנערכו במוסד הביטוח הלאומי, קודם לקיומם של ההליכים המשפטיים, קרי בתביעת מזונות, מועד בו התובעת עדיין לא היתה מודעת לנפקות המשפטית העולה מגרסתה, והדבר נכון במיוחד כאשר המדובר במשמעות הדבר לגבי מצב עתידי, אותו לא התכוונה התובעת בעת שהיא מסרה את גרסתה.

ראה עבל (ארצי) 4926-09-10 פחימה דורית נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 15/3/11), פסקה 11(ד):

"...כאשר מבוטח מצהיר שאין לו בן זוג במועד מסויים, ופחות משנה לאחר מכן מציין כי יש לו בן זוג וכי זה היה בן זוגו גם במועד ההצהרה הקודמת, יש בכך להטיל ספק במהימנות המבוטח..".

1. לא ראינו לנכון לייחס משקל לעובדה כי לתובעת ולמנוח יש שני ילדים משותפים, הרי שאלה, כך לטענת התובעת, נולדו עוד הרבה לפני שהמנוח עבר להתגורר עם התובעת בשנת 2005.
2. יש לציין, כי ככלל קצבת השארים הינה קצבה המיועדת להחליף מקור מחיה שנפסק, עם פטירת בן הזוג, ובענייננו לא היה כלל שיתוף כלכלי ולא תמיכה של המנוח בתובעת.
3. לאור האמור לעיל אנו קובעים, כי התובעת לא היתה ה"ידועה בציבור" של המנוח לעניין תחולת חוק הביטוח הלאומי ועל כן כדין דחה הנתבע את תביעת התובעת.
4. על כן התביעה של התובעת – נדחית בזאת.
5. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו אדר תשע"ד, (26 פברואר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.