לפניי תביעה כספית לתשלום יתרת תמורה המגיעה לתובעת, אל-בדר חברה להנדסה בע"מ (להן – התובעת), לטענתה, בגין עבודות חפירה שביצעה כקבלן משנה עבור הנתבעת, חברת סולל בונה בניין בע"מ (להלן – הנתבעת).

התביעה הוגשה מלכתחילה ע"ס 457,432 ₪. בסיכומי התובעת הועמד הסעד המבוקש ע"ס 248,303 ₪, בתוספת התייקרות ומע"מ.

רקע עובדתי:

1. הנתבעת שימשה כקבלן מבצע בפרויקט לבניית בית אבות בקרית טבעון (להלן – הפרוייקט). מזמינת העבודה הייתה חברת נ.ש.צ.מ בע"מ (להלן – המזמין).

2. ביום 15.07.02 נחתם בין התובעת לבין הנתבעת הסכם לפיו תבצע התובעת עבודות חפירה ודיפון בפרויקט כקבלן משנה (להלן – ההסכם).

3. בסעיף 6 להסכם הוגדר כי העבודה היא לפי מדידה. סעיף 9(ג) להסכם קובע כי החשבון הסופי המאושר לתשלום ישולם לאחר גמר העבודה ומסירתה למזמין, ולאחר שהמזמין יאשר את טיבה ואת סכום החשבון הסופי. בנספח להסכם שכותרתו "פרוטוקול לסיכומים מיוחדים בין נציגי סולל בונה לקבלן המשנה" נקבע סעיף 5 כי "החשבון לקבלן המשנה יאושר אך ורק עבור עבודות מאושרות ע"י המזמין לסולל בונה וכמויות מאושרות ע"י המזמין לסולל בונה. לא תהיינה תוספות מחיר לקבלן אלא אם כן תוספות המחיר אושרו במלואן כתשלום נוסף ע"י המזמין". בסעיף 16(ב) לנספח שכותרתו "תנאים כלליים להסכם עם קבלני משנה" נקבע כי התמורה שהקבלן יהיה זכאי לה תהיה בהתאם לכמות העבודה שתבוצע בפועל ע"י קבלן המשנה ולפי מדידה שתעשה ותאושר ע"י סולל בונה והמהנדס. הוראות לעניין החשבון הסופי קבועות בסעיף 17(ג) לנספח התנאים הכלליים, ועיקרן, כי בתוך 30 ימים מגמר העבודה ומסירתה לשביעות רצון סולל בונה, יגיש קבלן המשנה לסולל בונה חשבון סופי כשהוא בדוק ומאושר ע"י המהנדס וסולל בונה תבדוק ותאשר את החשבון בשלמותו או בחלקו. כן נקבעו הוראות המהוות תנאי לתשלום עפ"י החשבון הסופי, לרבות הגשת תוכנית "אס מייד" ע"י קבלן המשנה יחד עם הגשת החשבון הסופי. סעיף 17(ג)(2) לנספח קובע כי אם לא יגיש קבלן המשנה חשבון סופי במועד הקבוע, רשאית סולל בונה לערוך בעצמה את החשבון הסופי המגיע לקבלן.

4. על-פי הראיות שהוגשו, התובעת החלה לבצע עבודה בפרוייקט בחודש יולי 2002. בשלהי שנת 2002 חלה הפסקה בעבודתה בפרוייקט, בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים (על כך להלן).

5. אין חולק כי בחודש פברואר 2003 שבה התובעת לבצע עבודות בפרוייקט, לאחר שנדרשה לכך על-ידי הנתבעת. ברקע הדברים עמד הצורך בחפירה נוספת בחלק מזרחי של הפרוייקט עקב דרישות שהעלתה חברת החשמל במהלך הביצוע. לאחר שהתובעת העלתה דרישות כספיות ביחס לתוספת זו, נערכה בין הצדדים תוספת להסכם (להלן – התוספת להסכם). במסגרת התוספת להסכם נקבעו כמויות קצובות של חפירת שטח, חציבה ליסודות, ברזל וכלונסאות, לפי מחירים שננקבו, וצויין כי הנ"ל עבור הגדלת כמויות ביצוע וישולם עפ"י כמויות בפועל אחרי חישוב המפקח בחשבונות סולל בונה. יצויין כי התוספת להסכם איננה נושאת תאריך. לפי תצהירו של אריאל בבלי, ששימש כמנהל הפרוייקט מטעם הנתבעת (להלן – בבלי), התוספת להסכם נחתמה ביום 14.4.03. הדבר תואם את תאריך משלוח הפקס הנראה על התוספת להסכם, ומשכך, ומאחר שאף נטען אחרת על-ידי התובעת, ניתן לקבוע כי זהו מועד עריכת התוספת.

6. בספטמבר 2003 נדרשה התובעת לבצע השלמת עבודות בפרוייקט. הנסיבות לכך שנויות במחלוקת בין הצדדים, ועל כך בהמשך.

7. ביום 4.10.03 הנפיקה התובעת חשבון שכותרתו "חשבון סופי". זה נמסר לנתבעת ביום 14.10.03 (לפי החותמת המצויה עליו). חשבון זה צורף כנספח ב' לתצהיר חליל משהדאוי, מי שנתן שירותים הנדסיים לתובעת במהלך הפרוייקט, שהוגש מטעם התובעת (להלן – חליל). חשבון זה יכונה להלן - בהתאם לסימון שסימנה אותו התובעת – חשבון A3. יצויין כי התובעת טוענת כי מדובר בחשבון "טרום סופי", חרף כותרתו כאמור לעיל.

8. לאחר קבלת החשבון הנ"ל, דרשה הנתבעת מהתובעת להשלים עבודות שלפי הנטען לא הושלמו באתר עד אותה עת, דרישה עליה שבה וחזרה במספר פניות בכתב מאותה עת. התובעת השיבה בטענה כי ביצעה את הנדרש ממנה, וביקשה לערוך את ההתחשבנות הסופית בין הצדדים.

9. לצורך עריכת ההתחשבנות, ולצד דרישתה להשלמת העבודות, דרשה הנתבעת מהתובעת להמציא תוכנית "אס מייד" ביחס לאתר לצורך חישוב הכמויות שבוצעו. יצויין כי החובה להגיש תכנית כאמור יחד עם חשבון קבלן המשנה, וכתנאי לתשלומו, קבועה בהסכם (סעיף 17(ה) לתנאים הכלליים). לפי התכתובת שצורפה על-ידי הצדדים, תוכנית כזו הוגשה ע"י הנתבעת ביום 28.11.03, אולם הנתבעת הודיעה לתובעת ביום 1.12.03 כי התוכנית שצורפה איננה מתאימה ואיננה ערוכה כנדרש, ודרשה כי תעדכן את התכנית שהוגשה (מכתב בבלי מיום 1.12.03, נספח יז' לתצהירו).

10. בהמשך, ולאחר שלא הומצאה תוכנית "אס מייד" מתוקנת, ערכה הנתבעת "חשבון טרום סופי" מטעמה, שמספרו 007 (להלן – חשבון 007), וזה נשלח לתובעת ביום 14.12.03 (נספח כא' לתצהיר בבלי). סה"כ התמורה המגיעה לתובעת בגין עבודתה בפרוייקט לפי חשבון 007 הינה 2,179,350 ₪.

11. אין חולק בין הצדדים כי חשבון 007 – שולם במלואו.

12. ביום 26.9.04, חודשים לאחר יציאת התובעת מהאתר, נערכה פגישה בין בבלי לבין בעלי התובעת, מר אל באדר סולימן. בסיכום הפגישה שנערך ע"י בבלי, ובו צויינו נתוני החפירה שהוכרו על-ידי הנתבעת, בציון סכומים שהופחתו מחשבון 007 בגין קיזוזים שונים עבור עלויות בהן נשאה הנתבעת.

13. לא צורפו ראיות כלשהן בדבר פניות/חילופי דברים נוספים שהיו בין הצדדים לאחר אותה פגישה מספטמבר 2004, ועד למכתב מאת ב"כ התובעת אל הנתבעת הנושא תאריך 7.3.06, ובו דרישה לתשלום יתרת חובה בסך 369,990.41 ₪ (מכתב שלפי הנטען ע"י הנתבעת, לא התקבל אצלה). בחלוף כשלוש שנים מהמכתב האמור, ולאחר מכתב דרישה נוסף מיום 8.2.09, הוגשה התביעה דנן.

תמצית המחלוקת בין הצדדים:

13. המחלוקת בין הצדדים הינה האם נותרה הנתבעת חייבת תשלומים כלשהם לתובעת עבור ביצוע העבודות בפרוייקט לפי ההסכם.

14. לטענת התובעת, לא שולמה כל התמורה המגיעה לה עבור עבודתה. התובעת טוענת כי היא ביצעה עבודות עפר וחציבה מעבר למה שנדרש ממנה לכתחילה, ובגין כך היא זכאית לתשלום נוסף. כן טוענת התובעת לעלויות נוספות שהיא זכאית להן עקב התנהלות הנתבעת. לבסוף טוענת התובעת כנגד קיזוזים שביצעה הנתבעת מחשבונה.

15. הנתבעת מעלה טענות מקדמיות בדבר חוסר תום-לב ויצירת מסמכים יש מאין על-ידי התובעת וכן טענת שיהוי. לטענתה, התובעת לא הגישה חשבון סופי מסודר ולא פעלה באופן המתחייב לסגירת חשבון בהתאם לתנאי ההסכם, אלא עזבה את האתר בטרם השלימה את מכלול העבודות ותוך הפרת ההסכם, ולאחר שמרבית התמורה כבר שולמה לה באותה עת. לגופם של דברים הנתבעת טוענת כי היא לא נותרה חייבת דבר לתובעת בגין ההתקשרות ביניהן, ויתרה מכך - התובעת נותרה ביתרת חובה כלפיה. הנתבעת מדגישה כי בהתאם להסכם, זכאית התובעת לתמורה רק עבור עבודות שהוכרו ושולמו לנתבעת על-ידי המזמין, וכי בהתאם לכך ערכה הנתבעת את ההתחשבנות מול התובעת. לטענתה, הרכיבים בגינם תובעת התובעת תוספות תשלום לא הוכרו על-ידי המזמין, אינם נובעים מההסכם ומהתוספת להסכם ואף מנוגדים להם. כן טוענת הנתבעת כי ביצעה כדין קיזוזים בתשלומים לתובעת וזאת עקב חיוביה שלה על-ידי המזמין בגין מחדלי התובעת ועקב נזקים ישירים נוספים שנגרמו לה עקב התנהלות התובעת.

טענות סף:

16. תחילה אדרש לטענות סף וטענות במישור הראייתי שהעלו הצדדים.

17. הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי, לאחר שהוגשה כמעט שבע שנים לאחר שהתובעת סיימה את עבודתה וקיבלה את התשלום עבורה. טענה זו אין לקבל. כפי שנפסק לא אחת, דחיית תביעה אזרחית מחמת שיהוי בהגשתה הינה בגדר חריג, שהשימוש בו ייעשה רק בנסיבות נדירות (ראו: ע"א 2950/07 יונס מוחמד סולימאן ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים) (2009). התנאים שהוכרו בפסיקה לדחיית תביעה מחמת שיהוי הינם, ראשית, וויתור התובע על זכותו, כפי שהוא נלמד מנסיבות העניין, ושנית, כי השיהוי גרם להרעה במצבו של הנתבע. תנאי נוסף שאוזכר בפסיקה הוא חוסר תום לב של התובע בשימוש בזכות התביעה. בענייננו, נראה כי אכן לא אצה לתובעת הדרך להגשת התביעה; לפי הראיות שבפני, ההדברות בין הצדדים בקשר להתחשבנות ביניהן נסתיימה בספטמבר 2004. התביעה הוגשה בחודש אפריל 2009. עם זאת, לא די בכך כדי להביא לדחיית התביעה מחמת שיהוי, שכן לא מתקיימים התנאים שצויינו לעיל, וחלוף הזמן כשלעצמו איננו עילה לדחיית התביעה.

18. התובעת טוענת לחוסר קבילות של מסמכים שונים שצורפו לתצהירי עדי הנתבעת, מחמת שעורכי המסמכים לא העידו. לעניין זה יודגש, כי חלק ניכר מהמסמכים עליהם מסתמכת הנתבעת, ושאליהם אתייחס להלן, נערכו על-ידי בבלי, המצהיר מטעם הנתבעת, ולפיכך אין הטענה כלל רלוונטית לגביהם. חלק אחר מהמסמכים שצורפו חתומים על-ידי קודמו של בבלי בתפקיד, רונן שרון (שבבלי החליפו בדצמבר 2012) ועל-ידי גורמים נוספים מהנתבעת מתקופת עבודתו של הנ"ל (מנהל עבודה ומהנדס), ואלה אכן לא הוגשו באמצעות עורכם. בכל הנוגע לעצם קיומם של המסמכים והאוטנטיות שלהם, ניתן להסתפק בעדות בבלי, אשר העיד כי מדובר במסמכי הנתבעת המהווים חלק מתיק הקבלן בפרוייקט הרלוונטי. בכל הנוגע להוכחת תוכנם, הרי שלנוכח התנגדות התובעת אין הם יכולים לשמש כראיה לכך, אך כפי שיפורט להלן אין בכך כדי לשנות לענייננו ודי בראיות אחרות שהוצגו. אוסיף ואעיר עם זאת, כי התובעת, אשר עמדה על אי-קבילות מסמכי הנתבעת שלא הוגשו באמצעות עורכם, ראתה בה בעת להסתמך על מסמכים שנערכו/נחתמו על-ידי בעליה, אל באדר סולימן, אשר כלל לא העיד מטעמה במשפט.

על החשבונות:

19. כפי שצויין לעיל, בהתאם למתווה החוזי בין הצדדים התמורה הסופית המגיעה לתובעת אמורה להיקבע על יסוד חשבון סופי שיוגש על-ידי התובעת ויאושר על-ידי הנתבעת. זאת, על רקע מהות ההתקשרות בין הצדדים, המבוססת על מדידת כמויות, ועל תמורה "גב אל גב" עם התמורה שתוכר ותשולם לנתבעת על-ידי המזמין. במסגרת זאת נקבעו מלכתחילה כמויות רעיוניות ומוערכות, ונקבע מנגנון לאישור העבודות והכמויות שבוצעו בפועל. בפועל הגישה התובעת לנתבעת את חשבון A3, אולם זה לא אושר עקב דרישת הנתבעת להמצאה של מפת "אס מייד" מתוקנת ע"י התובעת לביסוס הכמויות שבוצעו, כנדרש בהסכם, דבר שאין חולק שלא נעשה.

20. לתביעה ולתצהיר חליל צורף חשבון נוסף מטעם התובעת, אף הוא נושא כותרת "חשבון סופי" ונושא אותו תאריך של חשבוןA3 (4.10.03). חשבון זה יכונה להלן - חשבון A4, כפי שסומן ע"י התובעת. לטענת התובעת, זהו החשבון הסופי שהגישה לנתבעת. הנתבעת טוענת כי חשבון זה מעולם לא הוגש לה ולא התקבל TMKV. ואכן, בשונה מחשבון A3, חשבון A4 איננו נושא חותמת "נתקבל" של הנתבעת, ובידי התובעת אין כל ראיה המלמדת על כך שהוא הומצא לתובעת. זאת ועוד, חליל בעדותו טען תחילה כי החשבון הנ"ל נערך בד בבד עם עריכת "חוות דעת" מטעמו עבור התובעת (אשר צורפה לכתב התביעה, ולא לתצהיר). המסמך האחרון הנ"ל נושא אמנם תאריך אוקטובר 2003, ברם ברי מתוכנו שהוא נערך במועד מאוחר בהרבה, שכן במסגרתו מפרט הכותב (חליל) את פרטי ניסיונו עד לשנת 2008, וכך אף אישר בעדותו (עמ' 12, ש' 8-14). נוכח האמור, אני מקבלת את גרסת הנתבעת לפיה חשבון זה לא הומצא לה בתקופה הרלוונטית ועובר לתביעה.

הנתבעת טוענת כי מדובר בחשבון "מפוברק" שנערך לצרכי התביעה, ובנסיבות אלה יש לדחות על הסף את התביעה המבוססת עליו. אינני רואה לקבל טענה זו. כאמור לעיל, נראה כי חשבון זה נערך על-ידי התובעת בשלב כלשהו לאחר עריכת חשבון A3, והוא לא הומצא לתובעת. עם זאת, מכאן ועד לטענה כי יש לדחות התביעה עקב כך בלבד רחוקה הדרך. חליל העיד בעניין זה כי מדובר במסמך המכיל תיקונים ביחס לחשבון A3, ועיון והשוואה בין השניים מעלה כי אכן מדובר בבסיס רחב משותף בשני החשבונות, תוך מספר שינויים – חלקם על דרך ההשמטה וחלקם על דרך ההוספה. בנסיבות אלה, ואף שלשוני בין החשבונות שערכה התובעת עצמה עשוי להיות נפקות ראייתית, אין מקום לסילוק התביעה מן הטעם האמור בלבד ללא בחינה לגופן של טענות.

21. אשר לנתבעת; זו ערכה תחילה את חשבון 007 בגדר חשבון טרום סופי, העבירה אותו לתובעת ושילמה לפיו. לתצהיריה צירפה הנתבעת חשבון נוסף ערוך על-ידה ביחס לעבודת התובעת בפרוייקט, הנושא כותרת "חשבון סופי", ומספרו 008 (להלן – חשבון 008). חשבון זה נערך על-ידי העד מטעם הנתבעת, בני צובארי, המשמש מאז 2004 מנהל אזור מטעם הנתבעת (להלן – צובארי).

צובארי העיד לעניין זה, כי החשבון הנ"ל נערך ע"י הנתבעת לאחר סיום ההתחשבנות הסופית בינה לבין המזמין בנובמבר 2005, כפי שנעשה ביחס לכלל קבלני המשנה בפרויקט. אלא שבשונה מקבלני משנה אחרים, התובעת לא הגישה חשבון סופי מטעמה עד אותה עת, ולפיכך ערכה הנתבעת את החשבון האמור בהתאם לנתונים שבידיה והכמויות שאושרו בחשבון הסופי מול המזמין (עמ' 25, ש' 14-23). צובארי הסביר בעדותו, כי חשבון 008 נערך לכל המוקדם במחצית שנת 2006, (עמ' 14, ש' 12-13). לעניין זה הסביר כי תאריך ההפקה המודפס בראש המסמך (2009), הוא תאריך ההדפסה של המסמך, ולא מועד ההפקה של המסמך במערכת. עוד ציין צובארי, כי חשבון 008 לא נשלח לתובעת מאחר שהוא הסתכם ביתר חובה (לתובעת) בסך 16,801 ₪, בסכום "שלא שווה" לנתבעת לתבוע בגינו (עמ' 25, ש' 29). עדות זו, ביחס לדברים שצובארי מופקד באופן אישי, היתה הגיונית ומשכנעת, ואני רואה לקבלה.

22. התובעת טוענת כי אין לתת כל נפקות לחשבון 008 שכן הוא לא הועבר לה מעולם. טענה זו אין לקבל, שכן מדובר כאמור בחשבון שערכה הנתבעת לאחר סיום היחסים החוזיים בין הצדדים ללא חשבון סופי מוסכם ונתק שנוצר ביניהם, והוא מבטא, לשיטתה של הנתבעת, את מערכת החיובים והזיכויים הסופית מול התובעת, ובגדר כך יש להתייחס אליו.

דיון והכרעה:

23. המחלוקת בין הצדדים נסבה, כאמור לעיל, על השאלה האם זכאית התובעת – כטענתה – לתשלומים נוספים בגין עבודתה אשר לא הוכרו ולא שולמו לה במסגרת חשבון 007, מצד אחד, ועל טענותיה כנגד קיזוזים שערכה הנתבעת מחשבונותיה, מצד שני. אדון להלן בטענות הצדדים בעניין זה תוך הבחנה בין שני מישורי הטענות.

א. הטענות בדבר תשלומים נוספים המגיעים לתובעת:

ביצוע עבודות חפירה נוספות:

24. אין חולק בין הצדדים כי עבודות החפירה/חציבה בפרוייקט הוערכו מלכתחילה לפי נפח של 122,028 מ"ק.

25. לטענת התובעת, היא ביצעה בפועל תוספת חפירה בסך 2,605 מ"ק, באופן שסה"כ התמורה המגיעה לה בגין רכיב זה צריכה להיות מחושבת לפי 124,633 מ"ק. חליל טוען בתצהירו כי התוספת הנ"ל היא בגין חפירה נוספת שהתובעת נדרשה לבצע בצד המזרחי של הפרויקט עפ"י הנחיית הנתבעת ולאור דרישתו חברת חשמל בסך 1,605 מ"ק, פינוי עודפי עפר של עבודות ניקוז בסך 400 מ"ק, וכמות עודפי חפירה של תעלה בצד מזרחי בסך 600 מ"ק.

26. הנתבעת טוענת כי על-פי התוכנית אושרה לתובעת חפירה בנפח 122,028 מ"ק וזאת הכמות שהייתה אמורה לבצע על פי אישור הפיקוח לכלל עבודות הפרויקט, כאשר החישוב הוא תיאורטי (נספח ז לתצהיר בבלי). במסגרת חשבון 007 – אשר היה חשבון טרום סופי – הוכרה לתובעת כמות של 120,000 מ"ק, וזאת מאחר שבאותה עת היו עבודות שעדיין לא הושלמו על-ידי התובעת ומאחר שטרם נערכה ההתחשבנות הסופית בין המזמין לנתבעת. בחודש נובמבר 2005 נערך חשבון סופי עם המזמין והמזמין אישר סך כולל של חפירה בפרוייקט בנפח 123,141 מ"ק. משכך, זו הכמות הסופית שכללה הנתבעת בחשבון 008. במקביל, טוענת הנתבעת לקיזוז אותו חלק מהעבודה שלטענתה לא בוצע על-ידי התובעת, לאחר שזו עזבה את האתר בטרם סיום העבודות (ועל כך בהמשך).

27. המחלוקת האקטואלית בין הצדדים היא, איפוא, בין הסך של 124,633 מ"ק (גרסת התובעת) לבין הסך של 123,141 (גרסת הנתבעת).

28. במחלוקת זאת עדיפה עלי עמדת הנתבעת. הטעמים לכך הם כדלקמן.

ראשית, טענת התובעת בדבר כמות החפירה שבוצעה על-ידה בפועל לא נתמכה בראיות ממשיות ומשכנעות. התובעת מסתמכת על עדותו של חליל המציין נתון זה, ועל רישום בכתב יד שעשה העד הנ"ל על גבי מסמך בו חישובי הכמויות המוערכים לפרוייקט (נספח ו' לתצהיר חליל). אף שנספח ו' הנ"ל נחזה להיות חתום על-ידי נציג הנתבעת והמפקח על הפרוייקט, הרי שמהעתק המסמך הנ"ל אשר איננו נושא את הרישום בכתב יד של חליל – שצורף על-ידי התובעת כנספח ז' לתצהיר בבלי - עולה כי החתימות קדמו לתוספת בכתב יד. לפיכך, אין בנספח ו' לתצהיר חליל כדי לשקף אישור הנתבעת או המזמין בדבר הכמויות הנטענות. מעבר לכך לא הוגשו ראיות ממשיות המוכיחות את הביצוע בפועל של הכמויות הנטענות על-ידי התובעת בהינתן מהות ההסכם בין הצדדים המבוסס על מדידה. התובעת, אשר לא הגישה תוכנית "אס מייד" בפירוט שהתבקש על-ידי הנתבעת "בזמן אמת", כנדרש עפ"י ההסכם, לא הגישה כזו - או ראיה שוות משקל לה - אף בתביעה, אלא נסמכה על מה שככל הנראה הועבר בשעתו לנתבעת, ואשר אין בו כדי להוכיח כדבעי את טענותיה, וכן על הערכות כלליות של העד מטעמה (עמ' 13, ש' 30-31ׂ). בכל אלה אין כדי להוכיח את טענותיה בדבר כמות החפירה שביצעה בפועל.

שנית, ההסכם בין הצדדים קושר באופן ברור בין התמורה שתשולם לקבלן המשנה – התובעת, לבין זו שתשולם לנתבעת על-ידי המזמין, באופן שנקבע והוסכם כי התשלום לקבלן המשנה הוא עבור העבודות והכמויות אשר יוכרו על-ידי המזמין (סעיף 5 לנספח פרוטוקול לסיכומים מיוחדים בין נציגי סולל בונה לקבלן המשנה). הנתבעת צירפה העתק מחשבון סופי של המזמין מולה מנובמבר 2005, בנוגע לחלק הרלוונטי לעבודות נשוא דיוננו – עבודות עפר (נספח יז' לתצהיר בבלי). מחשבון המזמין עולה כי האחרון אישר לנתבעת סך 123,141 מ"ק עבודות עפר עבור הפרוייקט. זוהי, כאמור לעיל, הכמות שאושרה ביחס לתובעת בחשבון 008. המסקנה הנובעת היא כי בהתאם להוראות ההסכם, זכאית התובעת לתשלום על בסיס כמות זו, ולא מעבר מכך.

אינני רואה לקבל בעניין זה את טענת התובעת כי יש להסיק מסקנה ראייתית לחובת הנתבעת מהעובדה שלא צירפה את כל מסמכי החשבון הסופי מול המזמין. כאמור לעיל, עיון בפרקי חשבון המזמין שצורפו ע"י הנתבעת מעלה כי אלה מתייחסים לתחום העבודות נשוא דיוננו. מידת הרלוונטיות של כלל ההתחשבנות בין המזמין לנתבעת ביחס לפרוייקט כולו, שהתובעת לקחה בו חלק מוגבל וביחס לעבודות מסויימות בלבד, איננה נראית משמעותית בנסיבות אלה. מכל מקום, היה בידי התובעת לעמוד על בקשה למתן צווים בעניין זה בהליכים המקדמיים, וזאת לא עשתה (טענה מצידה בעניין זה עלתה בישיבת קדם משפט מיום 27.11.12, זמן רב לאחר הגשת תצהירי העדות הראישת מטעם הצדדים, לאחר הגשת תצהירי הצדדים, בעקבותיה קבעתי כי הנתבעת תוודא ותבהיר כי החלקים הרלוונטיים בחשבונות המזמין הועברו לתובעת, דבר אותו עשתה, ומעבר לכך לא הוגשה כל בקשה בעניין).

29. כאמור לעיל, אין חולק שבפועל שולם לתובעת לפי חשבון 007 (שהיה כאמור חשבון טרום סופי) עבור 120,000 מ"ק בלבד. ההסבר לכך נעוץ, לפי עדותו של בבלי, בעובדה כי באותו שלב עדיין לא הושלמו מלא עבודות העפר על-ידי התובעת, תוך שהתובעת נדרשה על-ידי הנתבעת להשלים העבודות, בעובדה כי היקף מלוא הקיזוזים שיידרשו טרם היה ידוע, ובכך שהחשבון הסופי של הנתבעת מול המזמין טרם נערך. עדות זו עולה בקנה אחד עם המכתבים שצורפו על-ידי הנתבעת, מהם עולה כי החל מאוקטובר 2003 (אז הגישה התובעת את חשבון A3 לנתבעת) ועד דצמבר 2003, פנתה הנתבעת בפניות חוזרות ונשנות לתובעת להשלים עבודות עפר שטרם הושלמו על-ידה (נספחים ח', ט' ו- יג' לתצהיר בבלי), וכן עם האמור בסיכום הפגישה מיום 26.9.04, שנערך על-ידי בבלי, בו צויינו קיזוזים שנערכו וצויין צפי לעלויות נוספות (נספח טו לתצהיר בבלי).

30. משהנתבעת איננה חולקת כי המזמין אישר סך של 123,141 מ"ק (וכללה כמות זו במסגרת החשבון הסופי שערכה – חשבון 008), ואילו במסגרת חשבון 007 שולם לתובעת עבור סך 120,000 מ"ק בלבד, הרי שעל מנת לעמוד על ההתחשבנות הסופית, יש להעמיד לזכות התובעת את ההפרש (כנגד כך יש לבחון את טענות הנתבעת לקיזוז אותו חלק מהעבודה שבוצע על-ידי אחרים, כפי שייעשה להלן). ההפרש עומד איפוא על 3,141 מ"ק. המחיר ליחידה שאיננו במחלוקת עומד על 12.5 ₪ (ראו: התוספת להסכם), ולפיכך סה"כ הפרש התמורה הוא 39,262.5 ₪.

חפירת /חציבת יסודות נוספים:

31. אין מחלוקת בין הצדדים בסיכומיהם כי כמות החפירה/חציבה ליסודות שאושרה לנתבעת ע"י המזמין (לפי החשבון הסופי של המזמין) היא בסך 3,673 מ"ק (סעיף 49 לסיכומי התובעת; סעיף 9.6 לסיכומי הנתבעת).

32. לטענת התובעת, היא זכאית לתשלום עבור כמות גדולה מזו, בסך 3,773 מ"ק, וזאת לטענתה הכמות שסוכמה עם המפקח. טענה זו לא הוכחה. התובעת מפנה לעניין זה לנתון המופיע בחשבון אותו ערכה בעצמה (הנתון מופיע הן בחשבון A3 והן בחשבון A4). נתון זה לא התקבל בשעתו על דעת הנתבעת, משלא גובה בנתונים ומסמכים כנדרש, ובמסגרת התביעה הוא לא הוכח בצורה כלשהי. כפי שכבר צויין לעיל, בהתאם להסכם בין הצדדים, הכמות שאושרה על-ידי המזמין היא זו המחייבת את התובעת, וזהו, לפיכך, הנתון שמהווה את הבסיס להתחשבנות.

33. מעיון בחשבון 007 (טרום סופי) עולה כי לתובעת שולם עבור חפירת יסודות לפי סך 3,477 מ"ק. משהכיר המזמין בחשבון הסופי בכמות של 3,673 מ"ק (והנתבעת כללה נתון זה בחשבון הסופי מטעמה 008), יש להעמיד לזכות התובעת את ההפרש מחשבון 007, בסך 196 מ"ק. המחיר ליחידה שאיננו במחלוקת הוא 45 ₪ (ראו: התוספת להסכם), ולפיכך סה"כ הפרש התמורה הוא 8,820 ₪.

התארגנות מחדש לביצוע עבודות נוספות

34. לטענת התובעת, היא נדרשה פעמיים לשוב לשטח לביצוע עבודות נוספות לאחר שסיימה את עבודתה. עקב כך נגרמו לה לטענתה הוצאות עודפות, לרבות עלות התארגנות מחודשת בשטח סך 4,800 ₪ ועלות עבודת צוות מדידה לצורך סימון חוזר בסך 1,650. הנתבעת טוענת, מנגד, כי התובעת נדרשה לשוב ולבצע עבודות שלא השלימה בשלב הראשון של העבודות, וכן לתקן ליקויים בעבודה שביצעה באזור המזרחי של הפרוייקט, וכי בנסיבות אלה לא מגיעה לה כל תוספת תשלום.

35. אינני רואה לקבל את טענות התובעת אף בעניין זה. ראשית יצויין כי הטענות בדבר עלויות עודפות שנגרמו לתובעת ושיעורן, נטענו באופן כוללני ביותר מבלי להניח להן מסד עובדתי מינימאלי ומבלי שאלה הוכחו, ודי בכך כדי לדחותן. מעבר לכך, טענת התובעת כי היא נדרשה לעזוב את האתר ולשוב אליו מחדש בשל מחדלי הנתבעת, אף היא לא הוכחה. הטענה כי לא ניתן היה להשלים את ביצוע העבודות בשלב הראשון בשל טעות של הנתבעת במיקום משרדיה, שנטענה על-ידי חליל, הוכחשה על-ידי בבלי אשר העיד כי מדובר בחלק מזערי מחלקו היחסי של השטח אשר היה על התובעת לחפור ושלא נחפר בשלב הראשון של העבודות (סעיף 17 לתצהיר בבלי, עמ' 19 ש' 20-22), ולא הובאו ראיות אובייקטיביות כלשהן לקבוע אחרת. מהראיות עולה כי אכן היה צורך בפברואר 2003 לבצע עבודות נוספות בחלק המזרחי של הפרוייקט, לרבות בשל דרישות של חברת החשמל, והנתבעת איננה חולקת על כך. ברם בד בבד נדרשה התובעת באותה עת גם לבצע תיקון של עבודה קודמת שביצעה במקום, אשר נטען כי נעשתה באופן לקוי. לעניין זה העיד בבלי כי בעת ההערכות לביצוע העבודה שנדרשה עקב דרישות חברת החשמל, הסתבר כי חפירה קודמת שביצעה התובעת באותו אזור חייבה כשלעצמה עבודת תיקון (עמ' 19, ש' 12-14). עדותו נתמכת במכתבים שצורפו מעת הרלוונטית ובהם דרישה לתיקון החפירה. עיון בתכתובות בין הצדדים בעניין זה מעלה, כי התובעת כלל לא הכחישה אותה עת את טענת הנתבעת כפי שהועלתה בפניה, כי יש צורך לבצע תיקון חפירה לגבולות המגרש ביחס לחפירה שבוצעה קודם לכן (ראו: מכתבי בבלי מימים 30.1.03 ו- 19.2.03, נספח ו' לתצהיר בבלי; מכתבי התובעת מימים 23.2.03, 27.2.03, נספח ו' הנ"ל, ותשובת בבלי על גבי המכתב מיום 27.2.03). בנסיבות אלה אני רואה לתת אמון בעדותו של בבלי בדבר הצורך בביצוע עבודות תיקון על-ידי התובעת, בנוסף לתוספת החפירה שנדרשה באותה עת עקב דרישת חברת החשמל.

36. בהתאם להסכם בין הצדדים, רשאית הנתבעת לשנות מהיקף העבודות ולוח הזמנים של הפרוייקט. לעניין האחרון קובע ההסכם כי "סולל בונה רשאית לשנות לפי שיקול דעתה את לוח הזמנים הנ"ל, וקבלן המשנה מתחייב לפעול בהתאם ללוח הזמנים המתוקן מבלי שתהיה לו כל תביעה או דרישה" (סעיף 5(ב) להסכם). אינני סבורה שיש לראות בדרישה לביצוע עבודה נוספת עקב דרישות שהעלתה חברת החשמל במהלך ביצוע הפרוייקט, משום דרישה החורגת מכך ומצדיקה פיצוי מעבר לתשלום לפי כמויות החפירה/חציבה שנוספו בפועל עקב העבודה הנוספת (כפי שנעשה לעיל בפרק הקודם). מכל מקום, לאחר השינוי האמור ביחס לחלק המזרחי של הפרוייקט, הסכימו הצדדים במפורש – במסגרת התוספת להסכם – אודות רכיבי התשלום שיוספו לתובעת, מבלי שנכלל בכך תשלום נוסף כלשהו בגין עצם ההתארגנות או רכיבים נלווים, על-אף שמדובר בדרישות המתייחסות לאותן עבודות. משכך דין טענת התובעת כי היא זכאית לתשלום נוסף להידחות.

עלות מדידה

37. לטענת התובעת, היא זכאית לתשלום נוסף בסך 3,000 ₪ בגין מדידה. לפי הנטען, הדבר סוכם עם המפקח. לעניין זה מסתמכת התובעת על רישום ביומן העבודה מיום 12/13.08.02 (נספח י"ט לתצהיר בבלי).

38. גם טענה זו אינני רואה לקבל, שכן הרישום ביומן העבודה בעניין זה אינו ברור דיו, כאשר לצד הערות הקבלן בדבר סיכום כאמור, נרשם "לא נכון", והתובעת, שהנטל עליה, לא עמדה בו להוכיח את מהות הסיכום ככל שהיה.

פירוק והחזרת גדר היקפית

39. לטענת התובעת, היא זכאית לתשלום עבור פירוק והחזרת גדר היקפית לביצוע תוספות חפירה על פי בקשת חברת החשמל בסך 5,600 ₪. גם סכום זה נטען ללא תימוכין ראייתיים כלשהם לעלות הנטענת (מעבר להפניה לחשבון שערכה התובעת עצמה, חשבון A4, שכאמור לעיל אף לא הוגש לנתבעת). עם זאת, במסגרת חשבון 008 אישרה הנתבעת תשלום בסך 4,000 ₪ בגין רכיב זה, ומשכך יש להכיר לתובעת תוספת תשלום בסך 4,000 ₪ (אשר לא נכלל בחשבון 007).

התארגנות מחדש במתחם I

40. התובעת טוענת כי היא נדרשה לבצע עבודות במתחם אשר מלכתחילה לא הוגדר כחלק מהפרוייקט, הוא מתחם I. לעניין זה מסתמכת התובעת על מה שמהווה לטענתה נספח להסכם, בו מוגדרים מתחמי הפרוייקט, מבלי שנכלל בהם מתחם I (נספח ט' לתצהיר חליל). הנתבעת טוענת כי המסמך הנ"ל, שאיננו חתום על-ידה, לא נערך על-ידה ולא מוכר לה (עדות בבלי בעמ' 22 לפרוטוקול, ש' 17-28; עמ' 23 לפרוטוקול, ש' 4-9). לטענתה, העבודה תומחרה עבור כלל הפרוייקט לפי כמויות החפירה והחציבה שהוכרו על-ידי המזמין ופרמטרים נוספים, ובכלל זה המתחם לגביו טוענת התובעת.

41. גם בעניין זה לא הוכחה טענת התובעת. יצויין תחילה כי בכל הנוגע לשינויים שחלו בהיקף העבודה, הרי שהתמורה חושבה בסופו של יום בהתאם לכמויות עבור כלל הפרוייקט שהוכרו על-ידי המזמין, וזאת בהתאם להוראות ההסכם, כפי שכבר צויין לעיל. הטענה כי התובעת זכאית לתשלום נוסף בגין עצם הצורך בהתארגנות לביצוע עבודה נוספת במתחם נוסף לא הוכחה, זאת הן ביחס למישור העלות הנטענת (לגביו לא הוצגו ראיות כלשהן) והן ביחס לעצם הטענה כי מדובר בתוספת עבודה להסכם המקורי, בשים לב לעובדה כי המסמך עליו מסתמכת התובעת לעניין זה לא חתום על-ידי הנתבעת, ונוכח טענת בבלי, שלא נסתרה, כי המסמך הנ"ל לא מוכר לנתבעת.

בטלת עובדים וציוד

42. לטענת התובעת, ביום 16.07.02, בסמוך לתחילת ביצוע הפרויקט, הופסקה העבודה על ידי קק"ל עקב אי הוצאת היתר חפירה על ידי הנתבעת. התובעת טוענת כי בגין הפסקת העבודה שלא ביוזמתה היא זכאית לתשלום בגין בטלת חמישה עובדים ושופל למשך 7 שעות, ובסה"כ 2,000 ₪.

43. הנתבעת הכירה בזכאות התובעת לתשלום בגין הפסקת העבודה הנ"ל עוד בחשבון חלקי 007, וזאת בסך 700 ₪. המחלוקת בין הצדדים היא, איפוא, על סך 1,300 ₪. אינני רואה כל בסיס להעדיף בעניין זה את טענת התובעת באשר לשיעור התשלום הראוי, על-פני טענת הנתבעת. גם בהקשר זה לא טרחה התובעת לבסס את טענותיה בראיות, וההפניה במסגרת סיכומיה למחירון "דקל", כאשר המחירון עצמו לא הוגש ולא הוכח, איננה יכולה להוות בסיס לפסיקת פיצוי.

תוספת התייקרות בגין העבודות הנוספות

44. התובעת טוענת כי היא זכאית לתוספת התייקרות בגין העבודות הנוספות וההתארגנות, שכן המדובר בעבודות החורגות מהמוסכם ומלוח הזמנים בהסכם. הנתבעת טוענת מנגד כי דרישה זו מנוגדת להוראות ההסכם וכי לא מגיעות לקבלן תוספות כלשהן בגין התייקרויות.

45. יצויין כי טענה זו של התובעת עשויה להיות רלוונטית רק לאותם רכיבים לגביהם הוכרה תוספת תשלום המגיעה לה, כפי שפורטו לעיל. לגופה של הטענה הרי שדינה להידחות. בסעיף 7(א) להסכם שכותרתו "חישוב התייקרות" צוין כי "המחירים והתמורה המוסכמים בהסכם זה הינם קבועים מראש ולא ישתנו בעתיד בשל כל גורם או סיבה". לצד הסעיף האמור מופיע בנוסח המודפס של ההסכם סעיף המפרט את "התנאים לחישוב ההתייקרות לצורך חוזה זה", ובו רובריקה ריקה המיועדת לציון פרטי המדד הרלוונטי. לא רק שבהסכם בין הצדדים שלא מולאו פרטים אלה, אלא שהסעיף כולו נמחק בקו. המסקנה היא כי לפי תנאי ההסכם בין הצדדים, אין זכאות להתייקרויות. כפי שצויין לעיל, טענת התובעת כי מועדי השלמת העבודה התארכו בשל מחדלי הנתבעת, לא הוכחה. משלא הוכחה הפרה מצד הנתבעת, מצויים אנו במישור החוזה המקויים, ולעניין זה חלות הוראות ההסכם שבין הצדדים, אשר בענייננו לא כוללות זכות לשערוך.

ב. טענות נגד קיזוזים שביצעה הנתבעת:

46. הרובד השני של טענות התובעת נסב על קיזוזים שביצעה הנתבעת מהתמורה המגיעה לה. מדובר בקיזוזים שנעשו על-ידי הנתבעת עוד בחשבון 007, וכן קיזוזים נוספים להם טענה הנתבעת בכתב ההגנה ושהופחתו על-ידה במסגרת חשבון 008.

הקיזוזים בחשבון 007:

חיבור יסודות צמודים

47. במסגרת חשבון 007 קוזז סך של 25,000 ₪ בגין השתתפות התובעת בעלויות חיבור יסודות צמודים.

48. מהראיות שהוגשו עולה כי מדובר בשינוי בביצוע התכנית, במסגרתו נחפרו בורות גדולים ליסודות במקום בורות קטנים יותר לפי התכנית המקורית. אין חולק כי לתובעת אושר על-ידי הפיקוח לבצע את השינוי האמור; בדף יומן עבודה מיום 21.08.02 (נספח כ' לתצהיר בבלי) נרשם לעניין זה - "מאושר לקבלן לחבר יסודות עפ"י בקשתו לצורך נוחות בביצוע".

49. המחלוקת היא באשר לחיוב התובעת בגין מה שנטען על-ידי הנתבעת כי הוא מהווה חלק מהעלויות העודפות שנגרמו לה עקב השינוי הנ"ל. לעניין זה טוענת התובעת כי על-פי הסיכום עם המהנדס מטעם הנתבעת במהלך ביצוע העבודות, השינוי הנ"ל נעשה תוך הסכמה שלא לחייב בעלויות העודפות שיגרמו בעטיו הן לתובעת והן לנתבעת. הנתבעת, מנגד, טוענת כי ברי שהתובעת לא היתה זכאית לכל תוספת בגין חפירה הנוספת שביצעה בהקשר זה, שכן הדבר נעשה לפי בקשתה ומשיקולי נוחות שלה, ברם אין בכך כדי לאיין את זכותה לקזז העלות העודפת שנגרמה לה עצמה עקב כך.

50. לאחר בחינת הראיות סבורני כי הדין בעניין זה עם התובעת.

ראשית, עיון בגיליון העבודה מיום 21.080.02 מעלה כי טענת התובעת בדבר הסכמה שהושגה שלא לחייב בגין עלויות נוספות עקב השינוי המוסכם בביצוע, יש לה על מה שתסמוך. בגיליון האמור, החתום הן על-ידי הקבלן (התובעת) והן על-ידי המפקח, נרשם תחת "הערות הקבלן": "ניתנה הוראה לחבר יסודות שהמרווח ביניהם קטן מ 80 ס"מ ללא לחייב עבור חפירה ומילוי חוזר בהפרש הנגרם". הניסוח האמור, הכולל אף עלויות בגין מילוי חוזר ולא רק בגין חפירה, מתיישב עם טענת התובעת בדבר הסכמה לאי-חיובים כלשהם מטעם שני הצדדים עקב השינוי המוסכם, ונוגד את טענת הנתבעת בדבר זכאותה לקזז עלויות עודפות שנגרמו לה עקב השינוי הנ"ל בגין בין היתר הצורך לבצע עבודות מילוי נוספות (ראו עדות בבלי, עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 14-28). יצויין כי הסכמה מפורשת מצד הנתבעת לאי-חיוב התובעת עבור מילוי בטון בין היסודות בגין השינוי הנ"ל מופיע בסיכום מאוחר יותר, מיום 29.9.04, שנערך על-ידי בבלי, בו צויין כי "הקבלן לא יחוייב עבור מילוי בטון בין היסודות". באותו סיכום צויינה החלטת הנתבעת לקזז סך 25,000 ₪ מחשבון התובעת בגין "מימון המילוי החוזר" ברם עמדה זו, כאמור לעיל, איננה מתיישבת לכאורה עם הנוסח המופיע בגיליון יומן העבודה "מזמן אמת".

שנית, הנתבעת לא הציגה עדויות שיש בהן כדי לתמוך בטענתה בדבר מהות הסיכום שהושג בעת ביצוע השינוי בהסכמה, כפי שהוא משתקף ביומן העבודה לעיל. עדות בבלי לעניין זה איננה רלוונטית, שכן אין חולק כי הוא לא היה מעורב בסיכום זה משטרם נכנס לתפקידו באותה עת (אוגוסט 2002), ואילו עדותו של מי שהיה מופקד באותה עת על הפרוייקט מטעם הנתבעת, מר רונן שרון, לא נשמעה. משמדובר בקיזוז שערכה הנתבעת, עליה לבסס הטענה בעניין זה כנדרש, וזאת לא עשתה.

51. המסקנה מהמקובץ לעיל היא כי התובעת זכאית להחזר הסך של 25,000 ₪, שקוזז על-ידי הנתבעת מחשבון התובעת, בגין שינוי מוסכם שנעשה בחפירת היסודות בשטח.

חפירת יסודות עמוקים מדי

52. במסגרת חשבון 007 קיזזה הנתבעת סך 25,000 ₪ נוספים עבור פחת בטון ברזל ושכר עבודה בגין חפירת יסודות בעומקים נמוכים מהמתוכנן.

53. לפי עדות בבלי, הקיזוז האמור נעשה בגין עלויות עודפות שהנתבעת נדרשה להן עקב הצורך לבצע עבודות נוספות ותיקונים של חפירת יסודות עמוקים מהנדרש ע"י התובעת. על כך נמסר לתובעת עוד במכתב רונן שרון מיום 29.12.02, בו צויינו העבודות הנ"ל וצויינה הדרישה של הנתבעת לחייב את התובעת בגין העלויות הנוספות שנגרמו (נספח ה' לתצהיר בבלי). אף בהנחה שאין במכתב הנ"ל כדי להעיד על אמיתות תוכנו, משרונן שרון עצמו לא העיד, עצם קיומו הוכח והוא מעיד כי הנושא הועלה עוד משלב מוקדם מול התובעת. לאחר מכן שבה הנתבעת ודרשה מהתובעת לשאת בעלות בגין רכיבים אלה, וזאת במכתב בבלי מיום 9.12.03 (נספח ט' לתצהיר בבלי), בו הובהר כי תערך התחשבנות בנושא העלויות הנוספות שנגרמו עקב גובה היסודות. בשני המכתבים הנ"ל צויין הדבר כנושא נפרד מסוגיית ההתחשבנות בגין חיבור היסודות הצמודים שנדון לעיל. יצויין כי באף אחד ממכתביה של תובעת לנתבעת במסגרת חילופי הדברים וההתדיינות ביניהם, לא טענה התובעת נגד טענה קונקרטית זו שהוצבה בפניה בבירור על-ידי הנתבעת. האמור לעיל תומך במסקנה המסתברת יותר, כי אכן היו ליקויים בחפירת עומק היסודות על-ידי התובעת, כפי שנטען על-יד הנתבעת.

54. המסקנה היא כי הוכחה טענת הנתבעת בדבר ליקויים בעבודת התובעת בקשר לעומק חפירת יסודות בפרוייקט, אשר הצריכו תיקונים מטעמה. עם זאת, טענת הנתבעת בדבר שיעור העלויות שנגרמו לה עקב כך, אותן העמידה על סך 25,000 ₪, לא גובתה בראיות. בנסיבות אלה, כאשר מחד הוכח עצם הצורך בעבודות תיקון, אולם עלותן המדויקת לא הוכחה, ומשמדובר בנזק המתייחס לכמות עודפת של חומרים/עבודה כחלק מפרויקט בהיקף גדול שבוצע והושלם שנים לפני מועד הגשת התביעה, סבורני יש מקום להערכת העלות על דרך האומדנא, אותה אני מעמידה בנסיבות על סך 15,000 ₪.

השלמת עבודות חפירה

55. במסגרת חשבון 007 נערך קיזוז של 25,000 ₪ נוספים בגין השלמת עבודות חפירה שלא על-ידי התובעת. בגין עבודות כאמור ביצעה הנתבעת חישוב מתוקן של עלויות הקיזוז במסגרת חשבון 008, על בסיס ההוצאות שהוצאו בינתיים בפועל להשלמת העבודות. משכך, ידון הקיזוז האמור להלן. לצורך עריכת ההתחשבנות בין הצדדים, יש לבטל לפיכך את הקיזוז הנ"ל במסגרת חשבון 007 (וכך אכן עשתה הנתבעת בחשבון 008 שערכה).

קיזוזים נוספים שביצעה הנתבעת (מופיעים בחשבון 008)

56. כאמור לעיל, הנתבעת טוענת לקיזוז סכומים נוספים מהתמורה לנתבעת. קיזוזים אלה מצאו ביטויים בחשבון 008 והנתבעת פירטה אותם בכתב הגנתה.

57. התובעת טוענת כי מאחר שחשבון 008 לא הומצא לה, הרי שלא נמסרה לה הודעת קיזוז, ובנסיבות אלה אין תוקף לקיזוזים הנ"ל. טענה זו אין לקבל בנסיבות. ראשית, בהתאם לפסיקה, טענת קיזוז הנטענת בכתב הגנה יכולה לשמש כהודעת קיזוז (ראו: ע"א 636/89 ד"ר אברהם כחולי נ' בנק ברקליס – דיסקונט, פ"ד מה(3) 265). בענייננו נטענה טענת קיזוז מפורטת בכתב ההגנה. נוכח העובדה, העולה מהראיות, כי בין הצדדים שרר נתק לאחר שלא הושגה הסכמה על חשבון מוסכם ולאחר שהתובעת הפסיקה את עבודתה בפרוייקט, והפניה היחידה מטעמה לתשלום תמורה נוספת שהוכח כי התקבלה בידי הנתבעת היתה בסמוך להגשת כתב התביעה, מוצדק להכיר בהודעת הקיזוז כפי שנעשתה בכתב ההגנה. יצויין כי סעיף 24 לתנאים הכללים להסכם בין הצדדים קובע כי הנתבעת יכולה ליתן הודעת קיזוז בכל עת במתן הודעה לתובעת, ולא צויינה דרישה צורנית כלשהי להודעת הקיזוז. שנית, מהראיות עולה כי הנתבעת הודיעה לתובעת על ביצוע קיזוז בגין עלויות קבלנים אחרים שנדרשו להשלמת עבודות, וכן ציינה קיום צפי עתידי לעלויות נוספות (משטרם הושלמו העבודות אותה עת). זאת, כעולה מסיכום הישיבה מיום 26.9.04, שנרשם על-ידי בבלי, בו פורט החיוב שבוצע בחשבון התובעת בגין השלמת עבודות על-ידי קבלנים אחרים (25,000 ₪ לאותה עת), תוך ציון הערכה לעלות נוספת שטרם התגבשה (נספח טו ותצהיר בבלי).

58. אבחן איפוא להלן את טענות הקיזוז לגופן.

עבודות חפירה /חציבה שבוצעו באמצעות אחרים

59. לטענת הנתבעת, היא נדרשה לשלם לקבלנים אחרים עבור השלמת עבודות חפירה שלא הושלמו על-ידי התובעת. הנתבעת מפנה בעניין זה לשורה של מכתבים בהם דרשה מהתובעת להשלים את העבודות הנ"ל, אך הדבר לא נעשה על-ידי האחרונה.

60. אני רואה לקבל את טענת הנתבעת בעניין זה. לפי עדותו של בבלי, התובעת עזבה את האתר מבלי להשלים את כל עבודות החפירה והעפר שהיה עליה לבצע. אלה נמסרו, לפיכך, לביצוע קבלנים אחרים – אנטיגון ושטיווי (עמ' 21 לתצהיר בבלי; עמ' 16, ש' 12-13). הדברים נתמכים במכתבים שצורפו על-ידי הנתבעת, בהם דרישת הנתבעת מהתובעת להשלים עבודות שטרם הושלמו, והתראה על כך כי ככל שהדבר לא יתבצע תימסר העבודה לאחרים והתובעת תחוייב בהוצאות (מכתבים מיום 17.11.03, 30.11.03, 1.12.03 9.12.03 ו- 4.7.04). בבלי העיד כי עבור העבודות שלא השלימה התובעת באתר שילמה הנתבעת לקבלנים אחרים שביצעו את העבודה – לקבלן אנטיגון סך 35,017 ₪ ולקבלן שטיווי 16,550 ₪. הוגשו העתקי חשבונות סופיים של הנתבעת עם הקבלנים הנ"ל בהם ציון הסכומים הנ"ל (נספחים יא' ו- יב' לתצהיר בבלי).

כאמור לעיל, עדות בבלי נתמכת במכתבים שצויינו לעיל, מסמוך למועד בו עזבה התובעת את האתר, בהם דרשה הנתבעת מהתובעת חזור ודרוש להשלים עבודות עפר שעדיין נותרו לביצוע. במסגרת סיכום הפגישה האחרונה שנערכה בין הצדדים, ביום 26.9.04, צויין מטעם הנתבעת כי חלק מהעבודה שלא הושלמה בוצעה על-ידי קבלן בשם שטיווי תוך ציון העלות המקוזזת מחשבון התובעת (נספח טו לתצהיר בבלי). יצויין כי החיוב לקבלן הנוסף, אנטיגון, הינו מאוחר לפי עדותו של בבלי (לפי החשבון מול אותו קבלן שצורף כראיה) למועד הפגישה הנ"ל, ולפיכך אין באי-אזכורו במסגרת הסיכום לפגישה כדי לעורר קושי.

עדותו של בבלי נתמכת, איפוא, במסמכים "מזמן אמת", והיא מציגה תמונה רציפה, ברורה וקוהרנטית של השתלשלות הדברים ובכלל זה הצורך בהשלמת עבודות חפירה ועפר שלא הושלמו על-ידי התובעת בטרם עזיבתה את הפרוייקט. ככזו, אני מוצאת את עדותו מהימנה ורואה לקבלה במלואה.

61. המסקנה היא לפיכך כי התובעת לא השלימה את מכלול העבודות שהיה עליה לבצע מכוח ההסכם בין הצדדים, ככל הנראה עקב המחלוקת שהתעוררה בין הצדדים לקראת סיום העבודות באשר לדרישות התובעת לתשלומים נוספים. בהתאם להסכם לא היה במחלוקות אלה כדי להצדיק אי-השלמת העבודות על-ידה. משכך, זכאית הנתבעת לקיזוז הנזקים שנגרמו לה עקב כך, מחיוביה כלפי התובעת.

62. המסקנה היא, איפוא, כי יש לקבל את טענת הקיזוז בגין השלמת עבודות חפירה בפרוייקט שבוצעו על-ידי קבלנים אחרים.

פינוי עודפי חפירה

63. הנתבעת קיזזה סך נוסף של 42,316 ₪, בגין חיובה על-ידי המזמין בסכום זה בשל אי-פינוי ערמות עפר שנוצרו עקב העבודות בפרוייקט.

64. לטענת הנתבעת, נמסרה לתובעת דרישה לפינוי עפר הן בעל-פה והן בכתב כעולה מהמכתבים שצורפו לתצהיר בבלי. התובעת, מנגד, טוענת כי לא הוכח קשר בין החיוב בו חויבה הנתבעת ע"י המזמין בגין פינוי עודפי חפירה, לבין עבודתה שלה. לטענתה, החשבון הסופי מול המזמין הוא מיום 1.12.05 – 3 שנים לאחר שהתובעת סיימה את עבדותה באתר ואין כל קשר בין עבודות התובעת לחיוב הנ"ל.

65. סבורני כי אף בעניין זה עלה בידי הנתבעת להוכיח בהטיית מאזן ההסתברות את טענתה בדבר הנזק שנגרם לה עקב התנהלות התובעת. אין חולק כי עבודות החפירה והעפר בפרוייקט היו באחריות התובעת, ובכלל זה פינוי ערימות עפר משטח הפרוייקט (ר' עדות חליל עמ' 17, ש' 14-16). לפי הראיות שהוגשו, ביום 1.12.03 כתב המנהל התובעת לנתבעת כי התובעת סיימה את כלל העבודות לרבות פינוי עודפי חפירה (מצורף כנספח י"ז לתצהיר חליל). במענה ציין בבלי כי נותרו ערמות עפר שיש לפנותן (נספח ח' לתצהיר בבלי). על כך חזר בבלי ועמד גם במכתביו מיום 9.12.03 (נספח ט' לתצהיר בבלי). גם במכתב בבלי מיום 4.7.04 (נספח יג' לתצהיר בבלי), חודשים לאחר שהתובעת עזבה את האתר, היא שבה ונדרשה על-ידי הנתבעת לפנות את כל עודפי החפירה שהשאירה באתר ולהחזיר את המצב לקדמותו מסביב לכל גבולות המגרש.

כפי שכבר צויין, עדותו של בבלי היתה ככלל מהימנה עלי, והיא נתמכת במכתבים שצורפו ונזכרו לעיל. התובעת, מנגד, לא העידה כלל את מנהלה, עמו התקיימה ההתכתבות הנ"ל ואשר נכח בפגישה המסכמת מיום 26.9.04. מכלול הנתונים מצביעים ברמת ההסתברות המספיקה, כי התובעת לא פינתה את מכלול ערמות העפר שהיה עליה לפנות משטח האתר. המכתבים שצורפו מדברים אמנם באופן כללי על פינוי עודפי עפר ללא אזכור ספציפי של הערמה בגינה חייב המזמין את הנתבעת בסכום האמור (ערימת עפר שנותרה בגבול שטח של מבני תעשיה), ברם בבלי העיד כי חלק מאותם עודפים שלא פונו היו בגבול המגרש הנ"ל שבעבורם נקנסה הנתבעת על-ידי המזמין (סעיף 22 לתצהיר בבלי; עמ' 16, ש' 21-22). בנסיבות אלה מסקנתי היא כי הוכח במידה מספקת הקשר בין מחדלי התובעת לבין החיוב שנקנסה בו הנתבעת על-ידי המזמין עקב אי-פינוי עודפי עפר משטח הפרוייקט.

66. אשר על כן, ונוכח המפורט לעיל, הקיזוז שביצעה הנתבעת הוא כדין.

סיכומם של דברים:

67. סה"כ הסכומים שיש לזקוף לזכות התובעת מעבר לתשלום ששולם לה לפי חשבון 007, ולאחר שיערוך (ביחס לפרטים המצדיקים זאת) לעת עריכת חשבון 008, הם כדלקמן:

א). 39,262 ₪ (חפירות עפר)

ב). 8,820 ₪ (יסודות)

ג). 4,000 ₪ (גדר)

יצויין כי ביחס לתשלומים אלה אינני סבורה שיש מקום לבצע שיערוך לתקופה שעד עריכת חשבון 008, בשים לב לכך שהכמויות הסופיות בהן הכיר המזמין, ואשר לפי ההסכם בין הצדדים התובעת זכאית להן, סוכמו רק עם אישור החשבון הסופי של המזמין, ומשעובר לכך לא הגישה התובעת חשבון סופי סדור ובליווי הנתונים הנדרשים לפי ההסכם, כפי שצויין לעיל.

ד). 25,000 ₪ (ביטול קיזוז בגין חיבור יסודות), ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הקיזוז (14.12.03) ועד מועד עריכת חשבון 008 (אמצע שנת 2006) בסך 28,986 ₪.

ה). 10,000 ₪ (ביטול חלקי של קיזוז בגין גובה חפירת יסודות), ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הקיזוז הנ"ל ועד מועד חשבון 008, בסך 11,594 ₪.

ו). 25,000 ₪ (ביטול קיזוז שנעשה בחשבון 007, ולאחר מכן קוזז ביתר בחשבון 008), ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הקיזוז (14.12.03) ועד מועד עריכת חשבון 008 (אמצע שנת 2006) בסך 28,986 ₪.

סה"כ: 121,648 ₪.

68. מסכום זה יש להפחית את סכומי הקיזוזים שבוצעו כדין כפי שנדונו לעיל, כדלקמן:

א). סך 42,316 ₪, בגין פינוי עודפי חפירה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.05 (מועד חיוב הנתבעת על-ידי המזמין) ועד מועד עריכת חשבון 008, בסך 43,839 ₪.

ב). סך 35,017 ₪, תשלום לאנטיגון, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.2.05 ועד מועד עריכת חשבון 008, בסך 38,391 ₪.

ג). סך 16,355 ₪, תשלום לשטיווי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.7.2003 ועד מועד עריכת חשבון 008, בסך 19,142 ₪.

סה"כ: 101,372 ₪.

69. ההפרש עומד על סך 20,276 ₪ (מעוגל).

70. אשר על כן, התביעה מתקבלת חלקית, באופן שעל הנתבעת לשלם לתובעת סך 20,276 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.7.06 (מועד חשבון 008) ועד ליום מתן פסה"ד, ובצירוף מע"מ כדין.

71. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.

72. כפי שצויין בפתח הדברים, התביעה במקור הוגשה ע"ס 457,432 (316,147 ₪ קרן). נוכח הפער העצום בין סכום התביעה כפי שהוגשה לבין הסעד שנפסק, ובשים לב לנטל ההיערכות לצורך התגוננות מפני תביעה בסדר גודל כפי שהוגשה, שהינו מטבע הדברים שונה ממשית מזה הנדרש ביחס לתביעה בסכום שנפסק, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים

ניתן היום, כ"ה טבת תשע"ה, 16 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.