בפניי תובענה כספית מיום 3.5.2007 בסך של 13,888 ₪ .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

1. התובע הינו בעל עסק פרטי לשיווק מוצרי איפור המתגורר בישוב מזכרת-בתיה . הנתבעת 1 הינה מאפרת מקצועית המתגוררת במושב בית-הלל . הנתבעת 2 הינה חברה פרטית מוגבלת במניותיה הממוקמת בקרית-שמונה ומתמחה בתחום הפקות קולנוע ושידורי טלוויזיה .
2. לטענת התובע , בתאריך 10/2001 סיכם עם הנתבעת 1 כי זו תזמין ממנו באמצעות כרטיסי האשראי המצויים ברשותה מוצרי איפור שונים , וכי אותם מוצרים יישלחו אליה באמצעות משלוחי "דואר אוויר" על ידי חברת התעופה "ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ" (להלן :"ארקיע") . לטענת התובע , עד לשנת 2003 שלח אל הנתבעת 1 מספר רב של משלוחים הכוללים בחובם ציוד אותו הזמינה הנתבעת 1 לצורך עבודתה , אולם הנתבעת 1 סירבה לשלם את תמורתם כאשר בשלב מסוים ,אף פנתה אליו בבקשה לשלם לו את החוב הכספי שלא באמצעות כרטיסי האשראי אותם הציגה בפניו במעמד ההתקשרות החוזית עימו . לגרסת התובע , נוכח סירובה של הנתבעת 1 לשלם את התמורה הכספית בגין הסחורות שסופקו לה על ידו נצטבר לזכותה חוב כספי בסך כולל של 8827 ₪ ואשר בגינם הונפקו על ידי התובע חשבוניות מס . עוד טוען התובע ,כי הנתבעת 1 דחתה אותו ברבות השנים בתשובות של "לך ושוב" ובכך גרמה לו נזק לא ממוני (עגמת נפש) רב , אותו העמיד בכתב התביעה על סך של 2500 ₪ . בנוסף לכך , מציין התובע כי גובה הפרשי הריבית נכון ליום הגשת התביעה לבין מועד ההתקשרות החוזית עומד על סך של 75 ₪ , וכי בנוסף לכך שילם לעו"ד סך של 500 ₪ על מנת שזה יפנה אל הנתבעת 1 במכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים בביהמ"ש .
3. במהלך הדיון בביהמ"ש טענה הנתבעת 1 ,כי יש לסלק כנגדה את התובענה על הסף מחמת חוסר יריבות משפטית בינה לבין התובע בנימוק שהיא עצמה הועסקה אצל הנתבעת 2 כעובדת שכירה וסיימה את העסקתה אצל הנתבעת 2 בסמוך לתום מלחמת לבנון השנייה . אי לכך , הורה ביהמ"ש במהלך ישיבת ביהמ"ש מיום 19.12.2007 על צירופה של הנתבעת 2 כנתבעת נוספת בתיק זה והורה לנתבעת 2 להגיש כתב הגנה בתיק זה בתוך 15 יום . בתאריך 31.5.2012 פנה התובע אל ביהמ"ש בבקשה לקבוע מועד דיון בתיק ,בנימוק כי הנתבעת 2 התחמקה באופן שיטתי מקבלת כתבי בי-הדין הצריכים לענייננו וכן את החלטות ביהמ"ש עד למועד זה .
4. לגרסת הנתבעים , מבדיקה בכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת 2 עולה כי לא נמצא כל תיעוד לאותן חשבוניות מס עליהן משתית התובע את כתב התביעה , וכי עסקינן בתובענת שווא אשר עיקר מטרתה הינה ניסיון לעשות עושר ולא במשפט מצד התובע תוך שימוש לרעה בחשבוניות מס פיקטיביות אשר אין בהן כדי ללמד על עצם אספקת הסחורה בפועל לידי הנתבעים . הנתבעים אף מוסיפים ומציינים כי הנתבעת 2 מסתייעת במערכת הנהלת חשבונות מסודרת המבצעת בקרה עצמית כפולה של חשבונותיה , וכי מבדיקת כרטסת הנהלת החשבונות עולה ,כי אין כל תיעוד לכך שאכן הוזמנה מהתובע סחורה ו/או כי התובע סיפק למי מהנתבעים סחורה כלשהי במהלך השנים . עוד טוענת הנתבעת 2 בתגובה נוספת מטעמה מיום 26.7.2012 , כי כתב התביעה מתייחס לאירוע שהתרחש לכאורה בשנת 2002 ולפיכך יש מקום לדחות את התובענה על הסף מחמת התיישנות .

דיון והכרעה :

1. במהלך ישיבת ביהמ"ש מיום 11.7.2012 הבהיר נציג הנתבעת 2 כי בכוונתו לבדוק את מערכת החשבונות של הנתבעת 2 בכל הנוגע למערכת העסקאות שנעשתה אל מול התובע , אולם בתגובה אותה הגיש בתאריך 26.7.2012 עולה ,כי לא נמצא כל תיעוד לחשבוניות "פתוחות" שיש בהן כדי להעיד לכאורה על קבלת סחורה מצד התובע .
2. לעומת זאת , התובע צירף לתגובתו מיום 6.9.2012 אישור בכתב מטעם חברת "ארקיע" מיום 23.8.2007 לפיו הנתבעת 1 קיבלה את המוצרים אותם הזמינה ממנו באמצעות משלוחי "דואר אוויר" שהועברו אליה בהובלה אווירית . בנוסף לכך , צירף התובע להודעתו מיום 31.5.2012 העתק של שובר "שטר מטען אווירי" מיום 25.2.2003 , אשר על גביו מצוינים שמותיהם של שני הנתבעים גם יחד . מכאן , ברי כי יש במסמך זה כדי לשמש אסמכתא המלמדת על מערכת היחסים העסקית אשר התנהלה בין התובע לבין הנתבעים גם יחד .
3. אשר לעניין הטענות המקדמיות , הרי שדין טענת הנתבעת 2 בכל הנוגע לסוגיית ההתיישנות להידחות . כתב התביעה עצמו הוגש בתאריך 13.5.2007 ,כאשר התובע הבהיר במהלך הדיון מיום 19.12.2007 כי הסחורה נשוא תובענה זו סופקה עד לשנת 2003 , וכי החובות הכספיים מתייחסים לשנים 2002 – 2003 . הנתבעת 2 עצמה צורפה כנתבעת נוספת בתיק ביוזמת ביהמ"ש במהלך ישיבת ביהמ"ש מיום 19.12.2007 ,נוכח טענת הנתבעת 1 לפיה יש להורות על סילוק התובענה כנגדה מחמת היותה עובדת שכירה במסגרת הנתבעת 2 . חרף טענה זו , הנתבעים לא השכילו להציג בפני ביהמ"ש כל אסמכתא לפיה הנתבעת 1 אכן שימשה כעובדת שכירה אצל הנתבעת 2 (כגון : תלוש שכר , רשימת עובדים , פס"ד של ביה"ד לעבודה וכו') , וכי לא התקיימה בינה לבין הנתבעת 2 מערכת יחסים "פרילנסרית" הנגזרת מהוראות חוק חוזה קבלנות , תשל"ד – 1974 .
4. זאת ועוד , הנתבעת 2 אף לא טרחה להציג בפני ביהמ"ש כל אסמכתא מטעם רוה"ח של החברה לפיה ,הנתבעת 2 ערכה ביקורת חוזרת בספריה בכל הנוגע למערכת העסקית אשר התנהלה אל מול התובע , ואף לא פירטה בתגובותיה את שם תוכנת המחשב ו/או את הדרך שבאמצעותה בוצעה אותה ביקורת חשבונות חוזרת . מעבר לכך , לא עלה בידי הנתבעים לסתור את טענות התובע בכל הנוגע לגובה החוב , ואף לא עלה בידם ליתן הסבר של ממש ביחס לתמיהה כיצד ניתן להסביר את גרסתם לפיה לא התנהלה מערכת עסקית הדדית בינם לבין התובע , וזאת בה בשעה ששמות הנתבעים מתנוססים על גבי שובר המטען של חברת "ארקיע" .
5. כידוע , חזקה היא שכאשר קיימת ראיה רלוונטית וצד נמנע מלהביאה, מבלי לספק טעם משכנע לכך, המסקנה המתבקשת היא שאילו הובאה אותה ראיה, הרי שהיא הייתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהבאתה , ועל כן ההימנעות תומכת בראיותיו של הצד שכנגד (ראה : ע"א 143/08 קרצמן נ' שירותי בריאות כללית מיום 26.5.10 ; ע"א 10308/06 רבקה שטוב נ' כונס הנכסים הרשמי מיום 28.10.09] ; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605). לפיכך, אי הצגת האסמכתאות האמורות על ידי הנתבעים פועלת לחובתם ומחזקת את ראיות התביעה . אשר על כן , הנני מקבל את התביעה ביחס לחוב הכספי בסך של 8902 ₪ (8827 ₪ בצירוף סך של 75 ₪ בגין הפרשי ריבית והצמדה נכון ליום הגשת התביעה) .
6. אשר לראש הפרק שעניינו נזק לא ממוני בסך של 2500 ₪ , הרי ששוכנעתי כי יש לקבלו . שוכנעתי הן מעדותו הכנה של התובע בביהמ"ש וכן מן המסמכים אותם הציג בפני ביהמ"ש כי הנתבעים התנערו באופן קונסיסטנטי מחובתם האלמנטרית לפצותו בגין אי תשלום הסחורה אותה סיפק להם לפני שנים רבות ואף מיאנו מלהתייחס לפניותיו במשך תקופה ממושכת . אשר על כן , הנני מקבל את התובענה בגין ראש פרק זה ומחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לפצותו בגין ראש פרק זה בסך של 2500 ₪ . עם זאת , מצאתי לדחות את דרישת התובע לשפותו בסכום של 500 ₪ בגין הוצאות משלוח מכתב ההתראה באמצעות עו"ד וזאת , וזאת משלא הוצגה כל אסמכתא לעצם כתיבת המכתב וכן לעצם המצאתו .
7. לאור המקובץ מעלה , הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשפות את התובע ביחד ולחוד בסך כולל של 9302 ₪ . סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל . בנוסף לכך , ישאו הנתבעים ביחד ולחוד בהוצאות משפט לטובת התובע בסך של 500 ₪ .

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ב, 10 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.