בפניי תביעה כספית .

רקע כללי;

התובעים הינם הבעלים ו/או המחזיקים ו/או היורשים בבית המורכב משלוש קומות בכפר שעב (להלן: "הבית" או "המבנה") הבנוי על מגרש 164 חלקה 3 גוש 19769 באדמות שעב.

נתבע 1 הינו הבעלים והמחזיק במגרש מספר 166, הצמוד למגרש התובעים, חפר, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, את הקרקע במגרשו עד למפלס הכביש בצד הצפוני ובעקבות אותה פעולה, נוצר מתלול אנכי שגובהו נע בין 5מ' בצד המזרחי ועד ל- 10 מ' בפינה הדרומית לאותו גבול משותף.

החפירות בוצעו ע"י נתבע 2 אשר נשכר ע"י נתבע 1 לבצע את העבודה.

התובעים טוענים כי כתוצאה מהחפירות נגרמו למבנה נזקים בדמות סדקים גדולים במבנה בנוסף לנזקים למרצפות הבית, נזקים לחגורת הבטון וחשיפת יסודות המבנה, ירידת ערך המבנה, הוצאות ונזק לא ממוני, הכל כפי שפירטו בכתב התביעה ובסיכומים מטעמם.

ביהמ"ש, בהסכמת הצדדים, נתן ביום 4.2.2013 פסק דין חלקי על דרך הפשרה בסוגיית הסדקים וחגורת הביטחון. בגין יתר הנזקים כגון נזק בלתי ממוני וירידת ערל והוצאות נקבע כי יידונו בשלב יותר מאוחר.

ביום 4/2/13 ניתן על ידי פסק דין חלקי ביחס לחלק מהנזקים, המחלוקות שנותרו, לצורך הכרעה בפסק הדין זה, בין הצדדים הינן:

א. עבודות התמיכה והחיזוק לקיר התומך.

ב. פיצוי בגין ירידת ערך.

ג. פיצוי בגין נזק לא מוני.

דיון והכרעה;

הנתבעים הסכימו ביניהם ביום 23.6.13 כי החלוקה הנזיקית ביניהם תהיה לפי החלוקה בפסק הדין החלקי שניתן, דהיינו אחריות בחלקים שווים ביחד ולחוד. בית המשפט מינה את המומחה מר ישראל קלר מומחה ביסוס קרקע ( להלן: "חוות דעת קלר") וכן את המהנדס סוהיל סאבא כמהנדס לאמוד את הנזק וייתן פתרון הנדסי לאובדן התמיכה (להלן: "חוות דעת סוהיל סאבא") .

א. מעמדה של חוות דעת המומחה המוסכם;

ככלל, הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, בהיעדר טעות בולטת. כך לדוגמה, נאמר בע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002):

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..." .

עוד על מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט ראה, ע"א 821/88 א. לוי קבלני בנין בע"מ נ' שמי את סמי חמוד, פ"ד מד(2) 771, 779 ; ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 (1998).

בהעדר חקירה למומחה ובהעדר סתירה לחוות דעת המומחה , לא מצאתי לסטות מחוות דעתו של המומחה, וחוות דעתם תשמש כנקודת מוצא לגבי עצם קיומו של הפגם/אי ההתאמה ועלות תיקונו, למעט באותן נקודות בהן המסקנה אליה הגיע המומחה אינה מעוגנת משפטית, או אינה סבירה.

ב. אחריות הנתבעים;

יש לדון בשאלת אחריותם של הנתבעים מכוח הוראות סעיף 48(א) לפקודת הנזיקין הדן בעוולה של העדר תמיכה במקרקעין ושזו לשונה: " היה במקרקעין משום תמיכה למקרקעין שכנים, תהא עשיית דבר המונע או שולל תמיכה זו - עוולה".

היסוד הראשון הדרוש לתחולת סעיף 48א הוא ש"במקרקעין היה משום תמיכה למקרקעין שכנים". המדובר ביסוד עובדתי גרידא (ראה ד' קרצ'מר (בחיבורו " מיטרדים", דיני נזיקין - העוולות השונות (תש"ם, של ג. טדסקי, 112). כעולה מכל חוות הדעת שהונחו בפני, עולה כי אכן יסוד עובדתי זה התקיים בנסיבות העניין. החפירות שבוצעו בטרם ביצוע תמיכה , גרם לשקיעה במקרקעין השכנים שבבעלות התובעים.

גם היסוד השלישי הקיים בהוראה הנ"ל "שלילת תמיכה" גם הוא התקיים כעולה מחוות הדעת בדמות השקיעה שנגרמה במקרקעין וכל הבנוי עליה. יסוד עובדתי זה , בשים לב לאמור בחוות הדעת, גם הוא התקיים.

בע"א 513/88 ויג'י שאה נ' רחל שני (כרבאסי) נקבע ביחס ליסוד השני "עשיית דבר" את הדברים הבאים:

"היקף האחריות הדעה המקובלת היא כי העוולה של מטרד ליחיד (ומטבע הדברים גם לפי סעיף 48א הנ"ל) מטילה על המעסיק "אחריות מוגברת" שהיא רחבה מאחריות, "אשמית" וצרה מאחריות מוחלטת. החובות המוטלות מכוח אחריות מוגברת הוגדרו על ידי ברק בעמ' 4- 363 כדלקמן:"... חובות אלה מטילות על החייב את החובה לדאוג לכך שיינקטו כל אמצעי הזהירות הסבירים בין מצדו ובין מצד הזולת למנוע נזק, החייב אחראי אם הוא עצמו לא נקט באמצעי זהירות כלפי הניזוק, או אם הזולת לא נקט באמצעי זהירות כלפי הניזוק. החייב יהיה אחראי אם הוא עצמו נקט בכל אמצעי הזהירות הסבירים, אך הזולת לא נקט באמצעי זהירות סבירים". ובמקום אחר (ברק: אחריות שילוחית בדיני נזיקין, בעמ' 121) קובע המחבר כי אמנם אין צורך שהמעסיק יצפה שייגרם מטרד אלא די בכך שצפה או שצריך היה לצפות כי מעשי הקבלן יגרמו לסיכון אפשרי. על הצורך בקיום יסוד הצפייה עמד גם קרצ'מר: מיטרדים בעמ' 77הקובע כי הדעה המקובלת כיום במשפט האנגלי-אמריקני לגבי מטרדים כוללת דרישה של קיום אשמה - במובן של צפיות."

מדובר באחריות מוגברת , ובמקרנו לא ננקטה כל פעולה או אמצעי זהירות בטרם תחילת עבודות החפירה כגון אזהרה והודעה לתובעים, או ביצוע תמיכה על מנת למנוע את הנזק שנגרם, ומשכך, שני הנתבעים אחראים לנזק שנגרם. אין חולק כי הנתבעים ביצעו עבודות חפירה במגרש של נתבע 1 וכי כתוצאה מהחפירות נחשפו חלק מיסודות המבנה ונגרמו סדקים בקירות הבית כפי שקבעתי בפסק הדין החלקי 4.2.13, אולם רק חלק מהסדקים הקיימים במבנה הם כתוצאה מעבודות החפירה והיתר היו קיימים עוד בטרם ביצוע העבודות.

הנזק שנבע מפעולות הנתבעים נקבע בחוות הדעת מטעם מומחי ביהמ"ש שקבעו כי כתוצאה מהחפירות נגרמו סדקים למבנה, נחשפו חלק מיסודות המבנה ונוצר הצורך בבניית קיר תומך כפי שמהנדס העירייה קבע ואשר קביעתו היתה מקובלת על הנתבעים עצמם. מכאן, הקשר הסיבתי בין הנזק ופעולות החפירה קיים.

מהמורם, טענת הנתבעים כי אינם חבים נדחית.

ג. הנזקים:

ג.1. הקיר התומך:

עם פרוץ הסכסוך בין הצדדים התערבה המועצה המקומית והמהנדס של המועצה מר חזאן באסם, כתב לאחר הביקור במקום ( נספח ה' לסיכומי התובע) כי בעקבות החפירות נוצרו מחשופים בגבולות המגרש בגבהים שנעים בין 5מ' עד 10 מ', וכי יש לבנות קיר תומך במחשוף שנוצר כדי למנוע יצירת סדקים. הנתבע 1 בנה קיר לפי המלצת מהנדס ללא היתר וללא תוכנית כלל ועיקר.

ביום 5.7.2010 מונה המהנדס ישראל קלר כמומחה מטעם ביהמ"ש שאלת הנזקים למבנה. חוות הדעת של קלר מיום 11.5.11, בה קבע כי : " אין לראות בתימוך שנעשה כבעל ערך כלשהו, כל עוד לא יוגש מסמך הנדסי כלשהו, שיתאר מה שנעשה.." בחוות דעתו המליץ המומחה לפנות למהנדס קונסטרוקציה מתאים שיבחן את יציבות המבנה והקיר התומך.

בעקבות המלצת המומחה, ובהסכמת הצדדים מונה ביום 21.2.12 מר סוהיל סאבא כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הקונסטרוקציה. ביום 28.6.12 הגיש מר סוהיל סאבא את חוות דעתו ובה קבע כי יש צורך בביצוע עבודות לתיקון הקיר התומך הכל כפי שפורט בסעיף 2 לחוות דעתו.

הערכת עלויות התיקון ע"פ חוות הדעת של המומחה הן (לא כולל חגורת בטון לגביה ניתן פס"ד), ללא מע"מ:

1. 200 מ' מסמרי קרקע קדיחה כולל דיוס בעלות 320 ₪/מ' 64,000 ₪

2. הכנת רמפה מסוללת עפר לצורך ביצוע מסמרי הקרקע

בחלק העליון וסילוקה אחרי גמר העבודה באותו חלק 10,000 ₪

3. הזרמת מי צמנט במרווח בין הקיר התחתון לקיר

העליון . 2000 ₪

4. תכנון הנדסי ופיקוח 10,000 ₪

סך הכל: 86,000 ₪

המומחה, בהתאם להצעת ביהמ"ש ובהסכמת הצדדים, הכין תוכניות עבודה לשם ביצוע התיקון הנדרש, והוא קיבל על עצמו את משימת הפיקוח על הפרויקט. השכר שהוקצב למומחה הינו סך של 10,000 ₪ + מע"מ מכל צד, עבור הפיקוח והכנת התוכניות, אולם משהנתבעים לא פנו למומחה ולא החלו בעבודות לפי חוות הדעת, זומנו הצדדים לדיון והוסכם כי יוגשו סיכומים בכתב לשם מתן פסק דין ע"פ החומר המצוי בתיק.

הנתבעים טוענים כי יש להפחית מחוות הדעת את סכום הפיקוח מאחר וכבר שולם למומחה סך של 11,800 ₪ כולל מע"מ.

הנתבע 1 טוען כי כמות המסמרים הנכונה הינה 112 מ' ולא 200 כפי הרשום בחוות הדעת, זאת מאחר ואורך הקיר הינו כ- 15 מ' וכי המרחק בין כל מסמר ומסמר הינו 2 מ', ויש שתי שורות. כך יוצא כי בכל שורה יש 7 מסמרים ובשתי השורות יחדיו 14 מסמרים.

מכאן שצריך 14 * 8 מ' אורך כל מסמר= 112 מ'.

המומחה ענה בתשובה לשאלות ההבהרה כי חישוב הנתבע נכון הוא אך הוא מתייחס רק לקיר אחד, אולם יש צורך באותה כמות בקיר התחתון כך שיוצא שצריך 224 מ' והוא קבע 200 מ'.

המומחה לא נחקר על חוות דעתו, אלא נשלחו אליו שאלות הבהרה. מסקנותיו לא נסתרו על ידי מי מהצדדים, הן נומקו והובהרו בתשובותיו לשאלות ההבהרה. המומחה הינו איש המקצוע וחזקה כי קביעתו אובייקטיבית שניתנה לאחר בדיקת המצב בשטח ותשובתו בעניין כמות המסמרים ברורה היא ואינה משתמעת לשתי פנים, יש שני חלקים לקיר ולכל חלק דרושה כמות מסמרים מסוימת כך שהכמות הינה 200 מ'. טענת הנתבע בנקודה זו נדחית. הסכום יש לשלמו בתוספת מע"מ כחוק.

לעניין עלויות הפיקוח;

נוכח העובדה כי הסכום כבר שולם, והמומחה טרם ביצע את העבודה, והאחריות לביצוע העבודות כעת מועתקת לידי התובעים, הסכום של הפיקוח לא ייכלל ועל התובעים לפנות למומחה מטעם בית המשפט על מנת לקבל שירות זה והתמורה עבורו כבר שולמה במלואה.

ג.2. ירידת ערך:

יש לקבוע תחילה כי טענת ירידת הערך אשר עלתה בסיכומי התובעים אינה בבחינת הרחבת חזית כטענת הנתבעים, כאשר הרחבת חזית משמעה חריגה מהמחלוקת הבסיסית שבכתב התביעה, המחלוקת הבסיסית הינה חפירה של נתבע 1 אשר גרמה לנזקים לתובעים, ירידת הערך הינה בבחינת ראש נזק ואין בטענה זו אף אם הועלתה בסיכומים כדי להרחיב חזית ויריעת המחלוקת.

אולם, הטענה של ירידת ערך לא גובתה במסמך כלשהו מלבד העלאתה בעלמא. הנושא של הערכת שווי מבנה במצבו של המבנה נשוא התיק, נתונה בידי המומחים לדבר, לצורך העניין שמאי, אין בידי ביהמ"ש הכלים להכריע ולקבוע האם במצב הדברים כפי שהובא בפניי ערכו של המבנה ירד או האם די בתיקונים המוצעים כדי להחזיר את מצבו של המבנה לערכו לפני החפירות, והאם ערכו של הבית דווקא עלה כתוצאה מהשבחת הקרקע השכנה של הנתבעים, כל אלו גורמים שמהווים שיקולים בעת קביעת שוויו של המבנה, משלא הובא מומחה מטעם התובעים איני יכול לקבל את טענתם בנקודה זו.

גם מומחה ביהמ"ש מ קלר, לא קבע במסגרת קביעותיו לעניין הנזקים למבנה כי קיימת ירידת ערך, והתובעים לא טרחו לשלוח שאלות הבהרה בנקודה זו דבר אשר מחזק את המסקנה כי דין הטענה של ירידת ערך להידחות.

בנוסף, מלאכת הערכת ירידת הערך אינה ניתנת לאומדן בנסיבות תיק זה, לאור העובדה כי מדובר בבניין ישן אשר נבנה בשיטת בניה ישנה וכי במבנה היו סדקים ללא קשר לעבודות החפירה של הנתבעים, אין מקום לאומדן ירידת הערך ע"י ביהמ"ש מקום בו קשה עד בלתי אפשרי לחלץ את הירידה שנגרמה אך ורק בשל עבודות החפירה.

לאור המורם, התביעה ברכיב זה נדחית.

ג.3. עוגמת נפש:

התובעים דורשים פיצוי בסכום של 150,000 ₪ עוגמת נפש בשל הסדקים שנגרמו לבית וכי מצב המבנה גרם להם ללחץ נפשי שבעקבותיו נזקק התובע לטיפול פסיכיאטרי וכי הסדקים והנזקים שנגרמו למבנה גרמו טרחה ועוגמת נפש לכל המשפחה שבה יש קטינים.

הנתבעים ניסו לצייר בית ישן ורעוע שגם ככה היו בו סדקים ובנוי בשיטה ישנה ולכן עוגמת הנפש שנגרמה על ידם אפסית בשל מצב המבנה, אולם אין בידי לקבל טענות הנתבעים ולדחות רכיב זה על הסף.

על פי ניסיון החיים והשכל הישר, ונסיבות המקרה, מצאתי כי עבודות החפירה שביצעו הנתבעים גרמו לתובעים, אי נוחות, הוסיפו סדקים לביתם וחשפו את יסודות הבניין ובכך גרמו לטרדה ואי מנוחה לתובעים.

מצד שני, איני מקבל את הטענה של גרימת נזק גוף לתובע בדמות נזק נפשי, כדי לקבל סעד מעין זה דרושה חוות דעת מומחה אשר תקבע קיומו של מצב רפואי וקיומו של קשר סיבתי בין המקרה של החפירות לבין המצב הרפואי אליו טוען התובע.

אני מעריך את נזקם הלא ממוני של התובעים בסכום של 10,000 ₪.

ד. סוף דבר:

הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך 76,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק וכן בנוסף סך 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש. בנוסף ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד ,לתובעים סך 9,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק שכ"ט עו"ד וכן יחזירו הנתבעים לתובעים את חלקם בהוצאות המומחים מטעם בית המשפט ששולמו על ידם ואת האגרה .

הצדדים הסכימו ביניהם על חלוקת אחריות בשיעור 50% על כל נתבע, וסכומים אלו יש לשלם, בהתאם לחלוקה זו , תוך 30 ימים מיום קבלת פסק דין זה. היה ולא יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ד, 21 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.