1. התובעת הגישה תובענת שיבוב על סך 62,579 ₪ נגד הנתבע. נטען כי ביום 29.5.07 ארעה תאונת דרכים, בה נגרמו נזקי רכוש למכונית של מבוטחה של התובעת ושולמו תגמולי ביטוח עקב כך. נטען כי התאונה האמורה ארעה כתוצאה מרשלנותו של הנתבע. הנתבע התגונן מפני התביעה. בלב הגנתו נטען כי הרכב שלו לא היה מעורב בתאונה כל עיקר, שהרי הוא נגנב.

2. בישיבת קדם משפט ביום 4.2.10 חודדה המחלוקת. נטען על ידי ב"כ התובעת כי הגרסה היא "שהנתבע לא נהג ברכב ואולם הוא הפקיר אותו באופן שנהג בו יכול היה בקלות לקבל בו שליטה והוא כן יודע את זהותו של הנהג וממילא הרכב לא נגנב. ב"כ הנתבע מכחיש את כל הנתונים האמורים" (סעיף 1). לאור זאת הוריתי על הגשת כתבי טענות מתוקנים. ב"כ התובע עשה כן. אכן בכתב התביעה המתוקן נטען במפורש כי "בנוגע לטענת הנתבע כי רכבו נגנב ולאחר שנגנב ארעה התאונה, התובעת תטען כי הנתבע הפקיר את הרכב כך שגרם לגניבתו ו/או לחילופין, מסתיר את זהות הנהג ברכב וזאת על מנת להתחמק מתשלום החוב" (סעיף 3). הנתבע לא הגיש כתב הגנה מתוקן.

3. אחר הדברים הללו הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. לאחר שאלו הונחו בפניי, ובהסכמת ב"כ הצדדים, סוכם שהנתבע יעבור בדיקת פוליגרף, אף לנוכח הסכמתו שניתנה בעת שנחקר במשטרה. בדיקת פוליגרף כאמור לא התקיימה. כך, משום התנהלותו הנפסדת של הנתבע.

4. אף לנוכח כל אלו, וכפי שנימקתי בפסק דיני ביום 29.11.11, נעניתי לתביעה וחייבתי את הנתבע לשלם לתובעת את סכום התביעה.

5. פסק דיני בוטל בפסק דינו מיום 31.5.12 של כב' השופט קיסרי ב-רע"א 33111-02-12. בעקבות זאת חזרו בעלי הדין והסכימו כי הנתבע יעמוד לבדיקת פוליגרף בפני מומחה שהתמנה, והוא מר בנימין עוזרי. אף השאלות נוסחו בהסכמה. הונחה בפניי חוות דעתו של המומחה וידו של הנתבע על העליונה, באורח מוחלט. בגין כל השאלות המוסכמות השיב הנתבע כפי שהשיב ונקבע כי הוא "דובר אמת בגרסתו".

6. משאלו היו פני הדברים מקובל אף על התובעת שיש לדחות את התביעה ואולם התובעת סבורה שאין לחייב בהוצאות. הנתבע חולק על כך והדין בוודאות עמו.

7. אם אכן, כטענת התובעת, לא שילם הנתבע הוצאות משפט שנפסקו נגדו בהחלטתי מיום 15.9.11 מוזמנת התובעת לנקוט בהליכי הוצל"פ לשם גבייתם. מכל מקום נהיר שבמחלוקת שעמדה ביסוד שאלת החבות ידו של הנתבע על העליונה. הוא נאלץ היה, איפוא, גם לטרוח ולהתגונן בפני התביעה וגם לשלם מחצית שכרו של בודק הפוליגרף. שעה שניתן פסק דיני הנ"ל מיום 29.11.11 ראיתי לחייב את הנתבע בשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ ולא נמצא לי כל טעם טוב שלא לפסוק, למצער, סכום זה.

8. לפיכך הנני דוחה את התביעה.

הנני מחייב התובעת לשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 29.11.11 ועד מועד התשלום המלא בפועל וכן סך של 819 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 30.4.13 ועד מועד התשלום המלא בפועל. הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ הנתבע תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה.

9. המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ד, 02 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

_________________________

שלמה לבנוני, שופט

סגן נשיא