פתח דבר

בפני בקשת המבקש (להלן – כונס הנכסים) לאשר את המכר של הנכס, הידוע כחלקה 95 בגוש 4041 בבאר יעקב (להלן – המקרקעין), למשיבה 18 (להלן – מנרב). כמו כן, מבוקש להסמיך את כונס הנכסים לחתום על כל מסמך ולשלם מתוך כספי התמורה כל שנדרש, לשם השלמת ביצוע המכר.

טענות כונס הנכסים

ביום 20.5.12 מיניתי את המבקש ככונס נכסים לצורך פירוק השיתוף במקרקעין על ידי מכירתם. ביום 26.12.12 וביום 27.12.12 פרסם כונס הנכסים הזמנה לציבור להציע הצעות לרכישת המקרקעין. המועד האחרון להגשת ההצעות היה 27.1.13 בשעה 18:00. עד תום המועד להגשת ההצעות הוגשו למשרדו של כונס הנכסים שש הצעות לרכישת המקרקעין, של המציעים כדלקמן:

א. חברת אופטיקנה נדל"ן בע"מ (להלן – אופטיקנה).

ב. חברת פרץ בוני הנגב (1993) בע"מ (להלן – פרץ).

ג. אפריקה ישראל מגורים בע"מ (להלן – אפריקה-ישראל).

ד. צבי צרפתי חברה לבניין (1983) בע"מ (להלן – צרפתי).

ה. מנרב

ו. מר בצלאל ברנשטיין (להלן – מר ברנשטיין).

המועד להתמחרות בין המציעים השונים נקבע ליום 5.2.13 בשעה 12:00. בסיומה של ההתמחרות היתה הצעתו של מר ברנשטיין - בסך 58,000,000 ₪ בצירוף מע"מ - ההצעה הגבוהה ביותר. לפיכך, הוכרזה הצעה זו של מר ברנשטיין כהצעה הזוכה בכפוף להשלמת הערבויות הנדרשות על סך 10% מסכום ההצעה בתוך 48 שעות מתום ההתמחרות, כפי שנקבע בתנאי ההצעה.

ההצעה השנייה בגובהה לרכישת המקרקעין היתה של מנרב ועמדה על סך של 57,000,000 ₪. ההצעה השלישית בגובהה היתה של אפריקה-ישראל ועמדה על סך 56,500,000 ₪.

כונס הנכסים פנה אל מר ברנשטיין בבקשה להשלים את הערבות הבנקאית שניתנה על ידו לסך של 6,786,000 ₪, אשר מהווים 10% מגובה הצעתו, עד ליום 7.2.13 בשעה 14:00. זאת כתנאי מוקדם להגשת הצעתו לאישור בית המשפט. משמיאן מר ברנשטיין להשלים את הערבות הבנקאית, כפי שנדרש לעשות, הודיע לו כונס הנכסים על ביטול זכייתו וחילוט הבטוחות שהופקדו על ידו.

לנוכח חזרתו של מר ברנשטיין מהצעתו הודיע כונס הנכסים למנרב, כי הצעתה היא ההצעה הזוכה ועליה להשלים את הערבות הנדרשת לסך של 6,669,000 ₪, המהווים 10% מסכום הצעתה עד ליום 10.2.13 בשעה 14:00.

ביום 10.2.13 הפקידה מנרב את יתרת סכום הערבות הבנקאית כתנאי לצורך הגשת הצעתה ובהתאם הוגשה בקשה לאישור מכר המקרקעין למנרב. יצוין, כי הצעתה של מנרב, בסך 57,000,000 ₪, משקפת שווי של כ-93% משווי המקרקעין, כפי שהוערך שווים על ידי השמאי מטעם כונס הנכסים.

טענות המשיבים

המשיבים 5-17

המשיבים 5-17 טוענים, כי במועד ההתמחרות לא ציין כונס הנכסים, בכל דרך שהיא, כי אם ההצעה הזוכה לא תמומש, תזכה בהתמחרות באופן אוטומטי המציעה השנייה. הדבר גם לא בא לידי ביטוי במסמכי ההתמחרות שפורסמו לצדדים.

צרפתי טוענת, כי במהלך ההתמחרות היא הציעה שש הצעות שונות, אשר הגבוהה שבהן עמדה על סך 56,500,000 ₪. לאחר שהציעה צרפתי סכום זה, פנה כונס הנכסים למנרב, אשר הציעה סך של 57,000,000 ₪. בטרם נתנה לצרפתי אפשרות תגובה להצעת מנרב, הציעה מר ברנשטיין סך של 58,000,000 ₪. צרפתי לא מצאה לנכון להציע הצעה גבוהה יותר מהצעתו של מר ברנשטיין. אילו היתה צרפתי יודעת, כי למציע ההצעה השנייה בגובהה יש מעמד בהתמחרות, היתה צרפתי מציעה, כהצעה שניה בגובהה, סך של 57,500,000 ₪.

ביום 7.2.13 נודע לצרפתי, כי מר ברנשטיין לא השלים את סכום הערבות שנדרש, וכי כונס הנכסים הכריז על מנרב כזוכה בהתמחרות. באותו היום, ובטרם הגיש כונס הנכסים בקשה לאישור מכירת המקרקעין, שלח ב"כ צרפתי מכתב לכונס הנכסים בו העלתה צרפתי את הצעתה לרכישת המקרקעין לסך של 57,500,000 ₪. צרפתי טוענת, כי תפקידו של כונס הנכסים הוא למקסם את תמורת המכירה בעבור בעלי הקרקע. לכן עליו להמליץ לבית המשפט לאשר את ההצעה הגבוהה ביותר, וכעת זו הצעתה של צרפתי, שהוגשה בהזדמנות הראשונה לאחר שהצעתו הזוכה של מר ברנשטיין לא מומשה.

צרפתי מפנה לסעיף 3 למכתבו של כונס הנכסים לב"כ מנרב מיום 7.2.13, אשר צורף כנספח 3 לסיכומים מטעמה ולפיו כונס הנכסים הציע למנרב להוסיף 500,000 ₪ להצעתה בהתמחרות על מנת "להסיר ספקות בשאלת המיקסום של מחיר המכירה". מנרב בחרה שלא להעלות את הצעתה.

לפיכך, מבקשת צרפתי להכריז על הצעתה לרכישת המקרקעין, על סך 57,500,000 ₪ כהצעה הזוכה.

המשיבים 3-4

המשיבים 3-4 טוענים, כי תפקידו של כונס הנכסים הוא למקסם את מחיר מכירת המקרקעין, בכל דרך. לפיכך, עת לא מומשה הצעתו של הזוכה בהתמחרות, מר ברנשטיין, היה על כונס הנכסים להכריז על התמחרות חדשה בין המשתתפים בהתמחרות הקודמת. היה על הכונס לזמן את כל המשתתפים בהתמחרות ולהזמינם להציע הצעות הגבוהות יותר מסך 57,500,000 ₪. זאת בפרט לאחר שקיבל הכונס את בקשתה של אפריקה-ישראל לקיום התמחרות חדשה ואת הצעתה החדשה של צרפתי בסך 57,500,000 ₪.

המשיבים 3-4 מבקשים מבית המשפט להתייחס לכך שהצעתה החדשה של צרפתי נתמכת בעמדתם של כ-77% מבעלי הקרקע. יש לכך חשיבות כאשר בעלי הקרקע הם אלו הנהנים מתמורת המכירה.

המשיבים 3-4 טוענים כי הכונס לא ציין, לפני ההתמחרות או במהלכה, כי אם תפסל ההצעה הגבוהה ביותר, תזכה ההצעה השנייה אחריה. ההיפך הוא הנכון, הכונס הדגיש בפני המציעים, כי שמורה לו הזכות לקיים התמחרות חדשה, אם הוא סבור שההצעה הגבוהה ביותר איננה מספיקה.

המשיבות 1-2

המשיבות 1-2 תומכות במכירת המקרקעין למנרב ומצטרפות לסיכומים ולסיכומי התשובה שהוגשו מטעם כונס הנכסים ומטעם מנרב.

המשיבה 18

מנרב טוענת, כי יש לקבל את החלטת כונס הנכסים לאשר את זכייתה בהתמחרות. לטענת מנרב, בית המשפט יתערב בהחלטת כונס הנכסים רק במקרים חריגים בהם שיקול דעתו של הכונס הופעל באורח בלתי סביר או בלתי תקין באופן מהותי.

הנטל להוכיח, כי נפלו בהתנהגותו של כונס הנכסים פגמים מהותיים מוטל על כתפיו של המתנגד לבקשת כונס הנכסים. במקרה דנן, צרפתי והמשיבים האחרים, שהצטרפו לעמדתה של צרפתי, לא הצליחו להרים את נטל ההוכחה ולהראות, שאכן נפלו כשלים בהתנהלות הכונס.

כמו כן, על המתנגד לאישור בקשת הכונס מוטלת החובה להוכיח את הקשר הסיבתי בין הפגמים המהותיים בהתנהלות הכונס לבין חוסר יכולתו של המתנגד להציע הצעה כספית גבוהה יותר מזו שהוצעה על ידו בפועל במועד ההתמחרות. עוד נדרש המתנגד להוכיח, כי אלמלא הפגמים המהותיים בהתנהגותו של כונס הנכסים, היתה הצעתו של המתנגד זו שנבחרת ומתקבלת להיות ההצעה הזוכה. הצעתה של צרפתי דורגה בהתמחרות במקום הרביעי בלבד (אחרי מר ברנשטיין, מנרב ואפריקה-ישראל), ולכן אין זה סביר, שהצעתה היתה ההצעה הזוכה.

מעל כל האמור מרחף עיקרון סופיות המכרז. עקרון זה הוא בעל חשיבות ציבורית. דרושים טעמים רציניים ביותר כדי לסטות מעיקרון זה.

מנרב טוענת עוד, כי על פי ההלכה המשפטית, אין לתת יד להפיכתו של בית המשפט זירה לביצוע מקצה שיפורים אחרי ההתמחרות. עפ"י ההלכה המשפטית, בית המשפט לא יתערב, בדרך כלל, בדרך של העדפת מציע מאוחר בעל הצעה גבוהה יותר. יתרה מכך, בית המשפט העליון הורה בפסיקתו, כי אין לקבל הצעה חדשה, מאוחרת יותר, אף אם היא עולה ב-25% על ההצעה הזוכה. בעניינינו, ההצעה המאוחרת של צרפתי עולה בפחות מ-1% מעל ההצעה הזוכה של מנרב.

לסיכומו של עניין טוענת מנרב, כי כאשר ההצעה הגבוהה בהתמחרות נפסלת, הלכה היא שיש לעבור להצעה השנייה הגבוהה ביותר. כך נקבע בפסיקה כאשר דובר על מכרזים ציבוריים. מקל וחומר, שיש לפעול כך במכרז פרטי.

דיון והכרעה

כבר בפתח הדיון ייאמר, כי בקשת כונס הנכסים לאשר את הסכם המכר שנחתם עם מנרב, מאושרת. בקשת צרפתי לאשר את הצעתה לרכישת המקרקעין, שניתנה לאחר סיום ההתמחרות, נדחית.

להלן יפורטו הטעמים להחלטה זו:

כאמור לעיל, כונס הנכסים פרסם בעיתונות הזמנה להציע הצעות לרכישת המקרקעין. לאחר שהתקבלו הצעות המציעים, ביצע כונס הנכסים התמחרות במסגרתה זכתה הצעתו של מר ברנשטיין שעמדה ע"ס 58,000,000 ₪. ההצעה השנייה אחריה היתה זו של מנרב, שעמדה ע"ס 57,000,000 ₪. להלן אביא את החלקים הרלוונטיים מפרוטוקול ההתמחרות, שהוצג בפני:

"עו"ד בויאר כונס הנכסים - ... נתחיל בהתמחרות 'במקפצות' בסכומים של מיליון ₪ - כלומר כל הצעה שתוצע צריך שתהא גבוהה מהקודמת במיליון ₪. אני מבקש להדגיש כי איני חייב לקבל גם הצעה הגבוהה ביותר. יתכן, ע"פ שיקול דעתי, ותוגש בקשה למתן הוראות לאישור הצעה בהתמחרות או כל הוראה אחרת

...

המחיר ההתחלתי הוא 47,000,000 בצירוף מע"מ.

...

עו"ד חגי אדורם (קב' מנרב) – נבקש מהכונס כי המדרגות יופחתו.

כונס הנכסים – המדרגות יופחתו לסך של 750,000 ₪.

מר צבי צרפתי – נבקש כי המדרגות יופחתו לסך של 500,000 ₪.

עו"ד חגי אדורם – מצטרף לבקשה.

כונס הנכסים – המדרגות יופחתו לסך של 500,000 ₪.

...

מר צבי צרפתי – מציע 55,500,000 ₪.

מר ברנשטיין – מציע 56,000,000 ₪.

מר אורן הוד (קב' אפריקה) – מציע 56,500,000 ₪.

עו"ד חגי אדורם (קב' מנרב) – מציע 57,000,000 ₪.

מר ב. ברנשטיין – מציע 58,000,000 ₪.

מר צבי צרפתי – לא נעלה הצעתנו.

מר אורן הוד (קב' אפריקה) ישראל – לא נעלה הצעתנו.

עו"ד חגי אדורם (קב' מנרב) – לא נעלה הצעתנו.

עו"ד בויאר כונס הנכסים – לנוכח הדברים שנאמרו לעיל אני מכריז על סיום התמחרות, מודה למשתתפים, ההצעה הגבוהה ביותר היא של מר בצלאל ברנשטיין ולאחריה הצעת קבוצת מנרב, וכפוף להפקדת הערבויות הנדרשות, תוגש בקשה לאישור המכר לבית המשפט. הערבויות של המשתתפים תוחזרנה בצירוף מכתב לוואי בהקדם האפשרי ...".

מהמצוטט נראה, כי כונס הנכסים הודיע למשתתפים בהתמחרות כי ההצעה הזוכה היא הצעתו של מר ברנשטיין. כמו כן הודיע כונס הנכסים, כי ההצעה הגבוהה ביותר אחריה היתה הצעתה של מנרב. הכונס הקפיד לציין, כי הצעתו של מר ברנשטיין כפופה להפקדת הערבויות הנדרשות ולאישור בית המשפט. מכאן ניתן להסיק, כי הצדדים יכלו להבין, שאם לא תופקדנה הערבויות הנדרשות ע"י מר ברנשטיין או לחילופין הצעתו של מר ברנשטיין לא תאושר בבית המשפט, ההצעה השנייה בגובהה הינה הצעתה של מנרב, והיא זו שתוגש לאישור בית המשפט.

כמו כן, מפרוטוקול ההתמחרות אנו למדים, כי לא נמנעה מצרפתי האפשרות להציע במסגרת ההתמחרות, הצעה גבוהה יותר, או לכל הפחות את אותה ההצעה שהוצעה על ידה לאחר סיום ההתמחרות, אותה היא מבקשת לאשר כעת. אכן לא נטען ע"י צרפתי, כי הדבר נמנע ממנה. נראה, כי לאור הכרזת כונס הנכסים גם על ההצעה השניה, היתה צרפתי צריכה כבר אז, במעמד ההתמחרות, להביע הסתייגותה מהכרזה על ההצעה השניה, ולהעלות את הצעתה לרכישת המקרקעין בתמורה לסך של 57,500,000 ₪. יש, איפוא, לדחות את טענת צרפתי בסעיף 1.9 לכתב סיכום טענותיה, כי אילו ידעה שיש מעמד כלשהו להצעה השניה, היתה מעלה מיד במעמד ההתמחרות את הצעתה. לנוכח הכרזתו של כונס הנכסים גם על ההצעה השניה, נראה כי הדברים היו ברורים, והיה על צרפתי להעלות הצעתה כבר אז. משלא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה. איש לא מנע מצרפתי לעשות כן במעמד ההתמחרות עצמו, וצרפתי אף לא טענה זאת, כאמור לעיל. לו היתה צרפתי מעלה הצעתה כבר במעמד ההתמחרות, היתה מקבעת את מעמדה כמציעה עם ההצעה השנייה בגובהה.

יודגש, כי צרפתי איננה מבקשת מבית המשפט לבטל את ההתמחרות ו/או לקיים התמחרות חדשה תחתיה. צרפתי מבקשת עתה לאשר את הצעתה, שניתנה לאחר תום ההתמחרות. משמעותה של בקשת צרפתי היא פגיעה קשה בעקרון השוויון המהווה כלל בסיסי בהליכי מכרז והמובטח באמצעות הליך ההתמחרות, וגם לכן יש לדחות בקשתה של צרפתי.

לפיכך, ובהעדר טעמים טובים להתערבות בתוצאות ההתמחרות, בקשת צרפתי נדחית.

זאת ועוד, הפסיקה קבעה, כי משבוטלה זכייתו של אחד במכרז, ההחלטה באם לפנות למציע הבא בתור או לקיים התמחרות חדשה, נתונה לשיקול דעת רחב. ראה לעניין זה את האמור בתמ(י-ם) 12/01, עתיר בע"מ נ' מדינת ישראל, לא פורסם:

"הפסיקה מורה, כי כאשר מבוטלת זכייתו של זוכה במכרז, לרשות המינהלית, מזמינת המכרז, יש שיקול-דעת רחב להחליט אם לפנות להצעה הבאה בתור, או לצאת במכרז חדש, כי 'דיני המכרזים אינם קובעים כלל נוקשה לעניין זה', וכי בהחלטתה 'על הרשות להפעיל שיקול דעת זה בסבירות, בתום לב, ובהגינות. עליה להתחשב, בין השאר, בצרכי הרשות, הציפיות הסבירות של הצדדים למכרז, ושאר נסיבות העניין' (עע"מ 2955/05, עיריית תל-אביב נ' יצחק לוי ואח', לא פורסם, ניתן ביום 14.8.06).

במסגרת שיקול-הדעת האמור, יהא על הרשות להתחשב במכלול נסיבות העניין ולאזן בין שורה של שיקולים ואינטרסים. עמד על כך בית-המשפט העליון בבג"צ 2709/91, חפציבה חברה לבניין עבודות נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד מה(4) 428:

'החלטה אם לערוך מכרז חדש אם לאו בנסיבות כמו בענייננו קשורה במערכת שיקולים שעל הרשות לשקול. במסגרת שיקולים אלה על הרשות לשקול את האינטרסים של המשתתפים במכרז המקורי, שהצעותיהם נחשפו וסודיותן נפגמה, כמו גם את האינטרס של הצבור שבקיום מכרז חדש' (לעיל בעמ' 436).

בהמשך פסק-הדין מונה בית-המשפט העליון ארבעה שיקולים, אשר אמורים להנחות את הרשות המינהלית בהחלטתה האם לפנות למכרז חדש, או שמא לבחור בהצעה השנייה: הפגיעה בעיקרון השוויון והסודיות הכרוכה בקיומו של מכרז חדש לאחר שנחשפו הצעות המציעים; משך הזמן שחלף ממועד עריכת המכרז הראשון ובדיקה האם שינוי הנסיבות מאז מצדיק קיום מכרז נוסף; סבירות ההצעה השנייה; והיעדר קנוניה בין ההצעות".

ראה גם: הפ(ת"א) 436/04, ג'יי.סי.אס ספורט בע"מ נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל, לא פורסם, בפסקה 5(ד).

בעניינינו, קבלת הצעתה של צרפתי, שניתנה לאחר ההתמחרות ושלא במסגרתה תהייה פגיעה בעקרון השוויון שמובטח על ידי קיום התמחרות. ההצעה השנייה בגובהה, שניתנה על ידי מנרב, הינה סבירה ומהווה כ-93% מערך המקרקעין, כפי שהוערכו ע"י השמאי מטעם כונס הנכסים. לא הוכחה קנוניה בין המציעים. לנוכח הכרזתו של כונס הנכסים על ההצעה השניה, כפי שעולה מפרוטוקול ההתמחרות, ברור שגם ציפיות הצדדים היו כאלה, שאם לא תמומש ההצעה הראשונה, תזכה ההצעה השניה בהתמחרות. לפיכך, אין כל מקום להתערב בהחלטתו של כונס הנכסים, כאשר נסיבות העניין אינן מצדיקות קיומה של התמחרות חדשה. יש לפנות, איפוא, אל המציע שנתן את ההצעה השנייה בגובהה, והחלטתו של כונס הנכסים לפעול כך היתה כדין.

ככלל בית המשפט לא ייטה להתערב בהחלטת כונס הנכסים. זאת פרט למקרים חריגים בהם כונס הנכסים פעל בחריגה קיצונית מהסביר או מחובת תום הלב. לעניין זה ראה האמור בע"א 509/00, לוי נ' ברכה, עו"ד נאמן בפשיטת רגל לנכסי יצחק בילו, פ"ד נה(4) 410, 427:

"מהיות בית-המשפט של פשיטת רגל גורם המפקח על פעולות הנאמן נובעים הכללים האלה: דרך-כלל לא יחליף בית-המשפט את שיקול הנאמן בשיקולו הוא ולא ימהר להתערב באופן שבו הוא מפעיל את סמכויותיו, אלא אם כן מצא כי שיקול-דעתו הופעל באורח בלתי סביר או בלתי תקין באופן מהותי. הוא עשוי להתערב מקום שמצא כי הנאמן סטה באופן קיצוני מחובתו למצות את התמורה הראויה ממימוש נכסי פושט הרגל. הוא יתערב גם מקום שהשתכנע כי הנאמן הפר את חובות תום-הלב וההגינות שהוא חב בהן, בין כלפי הגורמים הישירים המעורבים בהליך פשיטת הרגל ובין כלפי צדדים שלישיים ...

מכאן ניתן להבין את מידת האיפוק שנוקט בית-המשפט בדרך-כלל בהתערבותו בתוצאות הליך התמחרות ...

באותו עניין נקבע כי בית-המשפט יכבד בדרך-כלל את תוצאות המכרז ולא יאשר הצעות קנייה לאחר המועד שנקבע לכך, ובמיוחד כך לאחר שתוצאות המכרז נודעו ברבים. שאם לא כן, יינתן יתרון בלתי הוגן למציע החדש.

...

בית-המשפט העליון קבע כי אין לקבל הצעה חדשה כזו גם כאשר היא עולה ב-25% על ההצעה המקורית, וכי סמכות בית-המשפט מוגבלת לפיקוח על פעילות המפרקים, ורק במקרים יוצאי-דופן ישתמש בסמכות ההתערבות בפעולות המפרק או הנאמן.

...

דברים אלה יפים לא רק להליכי מימוש המבוססים על כללי מכרז דווקניים, אלא גם לאלה שאינם בנויים כך באורח דווקני ועדיין חלים עליהם כללי ההגינות ותום-הלב השאובים ממקורות שונים של המשפט. התערבותו של בית-המשפט בהסכם מכר שנקשר עם זוכה בהליך תקין והוגן ובתמורה סבירה והמרתו בזוכה אחר שהצעתו גבוהה יותר הן נדירות וחריגות ביותר וייעשו בנסיבות מיוחדות בלבד. במסגרת התערבות זו על בית-המשפט לשקול זו כנגד זו את התועלת הצפויה לקופת פשיטת הרגל מול פגיעה אפשרית בצדדים שלישיים וכן את העניין הקיים בביטחון ההליכים של פשיטת הרגל ולאזן כראוי בין אינטרסים נוגדים מסוג זה העלולים להיווצר. כן עליו לשקול את המשמעות העלולה להתלוות לפגיעה בצד השלישי מבחינת ההשפעה ארוכת הטווח על הליכי מכירה, על נכונות מציעים להגיש הצעות ומבחינת ההשלכה של כל אלה על תקינותם ויעילותם של הליכי כינוס הנכסים ומכירתם. על יסוד כל אלה ניתן לומר, כי צד שלישי המתקשר בהסכם עם הנאמן אמנם מודע לכך כי ההסכם עמו עדיין טעון אישור בית-המשפט וכי תוקפו הסופי מותנה באישור כזה, אולם הוא רשאי לצפות לכך כי בחינת ההסכם לצורך אישור כאמור תיעשה במסגרת אמות-המידה שפורטו לעיל ...".

במקרה דנן, שיקול דעתו של כונס הנכסים והפעולות שנקט למכירת המקרקעין היו סבירות ותקינות. כונס הנכסים ביצע התמחרות כדין וכאשר הזוכה בהתמחרות לא פעל למימוש זכייתו, פנה הכונס, ללא דיחוי או שיהוי, למציע שהצעתו היא השנייה בגובהה, דהיינו למנרב. משהפקידה מנרב את הערבויות הנדרשות לביצוע רכישת המקרקעין, פנה כונס הנכסים לאישור הסכם המכר שנחתם עימה. משפעל כונס הנכסים באופן סביר להשיא את התמורה למכירת המקרקעין, ואף למעלה מכך, לא מצאתי לנכון להתערב החלטות או בפעולות הכונס בעניין זה.

סיכום

1. הסכם המכר שחתם כונס הנכסים עם מנרב, למכירת המקרקעין תמורת תשלום בסך 57,000,000 ₪ בתוספת מע"מ, מאושר.
2. כונס הנכסים מוסמך בזאת לחתום על כל מסמך נדרש לצורך ביצוע המכר, על פי הסכם המכר.
3. כונס הנכסים מוסמך בזאת לשלם מתוך כספי תמורת מכירת המקרקעין את כל תשלומי החובה אשר חלים ומוטלים על המוכרים, בגין מכירת הזכויות.
4. כונס הנכסים מוסמך בזאת לשלם מתוך כספי תמורת מכירת המקרקעין את הוצאות הכינוס שהוצאו, כמפורט בתדפיס הנהלת החשבונות שצורף כנספח 15 לבקשה מטעמו.
5. כונס הנכסים מוסמך בזאת לשלם מתוך כספי תמורת מכירת המקרקעין 40% משכר טרחת השמאי שמונה מטעמו של כונס הנכסים, בסך 24,000 ₪ בלבד, בצרוף מע"מ כדין.
6. כאמור בהחלטת בית המשפט מיום 12.3.13, כספי הבטוחה שחולטו על ידי כונס הנכסים מהצעתו של מר ברנשטיין, יהיו חלק מתקבולי כינוס הנכסים.
7. צרפתי תשא בהוצאות מנרב ובשכר טרחת בא כוחה בסך 3,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, כ"ט אייר תשע"ג, 09 מאי 2013, בהעדר הצדדים.