1. בתאריך 21/5/14 הוגשה בפני בקשת הנאשמים לחזור בהם מהודאתם אשר ניתנה בפני כב' השופט מרדכי נדל (כתוארו אז) ז"ל בישיבת יום 27/6/12.

2. להלן טעמי הבקשה :

א. טענת הנאשמים הינה כי קיים פגם ברצון החופשי של הנאשמים או בהבנתם את ההסכמה שהושגה. זאת מפאת הטענה כי הסכמת הצדדים, אליבא הנאשמים, היתה לבטל במסגרת תיקון כתב האישום את סעיפי האישום המתייחסים לעבירת אי קיום צו שיפוטי ואי קיום צו מנהלי (להלן :"עבירות אי קיום הצוים") וכי לא היתה כל הסכמה מצד הנאשמים להודות בעבירות אלו. זאת בעוד שבכתב האישום המתוקן נמחקה אך ורק עבירת אי קיום הצו השיפוטי בעוד עבירת אי קיום הצו המנהלי נותרה על כנה.

ב. עקב כך טוענים הנאשמים, חלה אי הבנה בתוכן ההסכמה ובפרוטוקול הדיון נרשמו דברים שאינם משקפים את הסכמת הצדדים.

ג. ב"כ הנאשמים מחזק טענתו זו בכך שהחלו להתנהל הוכחות בתיק זה וכי הראיות שנשמעו מחזקות לטענתו כוונתם של הנאשמים שלא להודות בביצוע עבירות אי קיום הצוים.

ד עוד טוענים הנאשמים בבקשתם כי כל כוונתם להוכיח חפותם בגין ביצוע עבירת אי קיום צו מנהלי שכן לא קיבלו צו זה ולא ידעו אודותיו.

ה. לפיכך, דחיית בקשתם תגרום להרשעת חף מפשע בעבירה זו.

ו. מתצהיר שהעביר ב"כ הנאשם מטעמו לצורך תמיכה בבקשת הנאשמים עולה כי במעמד ישיבת יום 27/6/12 לא נמסר לידיו כתב אישום מתוקן וכי סבר שנמחקו עבירות אי קיום הצוים.

ז. עוד מציין ב"כ הנאשמים כי בית המשפט התיר לנאשמים לחזור בהם מכפירתם אך לא רשם כי הינם מודים ולא הרשיעם בדין.

בדיון שהתקיים בתיק זה ביום 22/5/14 הוסיף ב"כ הנאשמים והדגיש כי הבקשה לחזור מהודאה הועלתה לראשונה בבקשתו מיום 4/6/13 שם צויין במפורש כי הנאשמים אינם מודים בעבירת אי קיום הצו המנהלי. כך גם בנוגע לפרוטוקול הדיון מיום 5/11/13 אז נדונה בקשת הנאשמים לחזרה מהודאה.

3. טיעוני המאשימה :

המאשימה מבקשת בטיעוניה לדחות את בקשת הנאשמים לחזור מהודאה וזאת מהטעמים הבאים :

א. הסדר הטיעון נערך בשעה שהנאשמים מיוצגים , נאמר בו במפורש כי עבירת אי קיום הצו השיפוטי תימחק ולא נאמר דבר על מחיקת עבירת אי קיום צו מנהלי.

ב. בישיבת יום 5/6/13 לא הועלתה הטענה כלל.

ג. בישיבת יום 5/11/13 הועלתה הבקשה לראשונה על ידי הסניגור. בית המשפט קבע כי מאחר שבית המשפט (כב' השופטת אייזנברג) לא נכח בעת הצגת ההסדר ניתנה לב"כ הנאשם אורכה בת 14 ימים להעלאת הבקשה על הכתב והבקשה תועבר בפני כב' השופט מרדכי נדל ז"ל אשר בפניו הוצג ההסדר אך ב"כ הנאשמים לא הגיש הבקשה וזאת עד יום 21/5/14.

ד. ביום 7/1/14 ניתנה החלטת כב' השופטת זועבי כי בהעדר בקשה מורה בית המשפט על המשך הדיון בתיק וגם אז לא הוגשה כל בקשה מטעם ב"כ הנאשמים.

ה. ב"כ המאשימה טוענת כי הראיות שהוגשו במסגרת הליך ההוכחות מוכיחות ביצוע עבירת אי קיום הצו המנהלי על ידי הנאשמים.

ו. לאור השיהוי הרב בהעלאת הבקשה ואז זניחת הבקשה סבורה ב"כ המאשימה כי יש לדחות הבקשה.

ז. ב"כ המאשימה סבורה כי מדובר בהשמטה מקרית של אי ההרשעת הנאשמים בפרוטוקול וכי הכותרת הינה הכרעת דין. הנאשמים הצהירו כי הינם מבינים שההסדר נעשה בהסכמתם וכי חלק מההסדר הינו הודאה ודחייה לטיעונים לעונש. גם הסניגור הבין שניתנה הכרעת דין והנאשמים הורשעו כפי שעולה מבקשות דחיית המועדים שהוגשו על ידו לצורך הטיעונים לעונש.

דיון והכרעה :

שתי סוגיות עומדות בפני להכרעה במסגרת טיעוני הצדדים :

א. האם אכן הודו הנאשמים בביצוע עבירת אי קיום צו מנהלי.

ב. באם התשובה לשאלה א' הינה חיובית, האם יש מקום לאפשר לנאשמים לחזור בהם מהודאתם.

להלן הדיון בסוגיות על פי סדרן :

א. האם אכן הודו הנאשמים בביצוע עבירת אי קיום צו מנהלי ?

1. בפתח ישיבת יום 27/6/12 בפני כב' השופט (כתוארו אז) מרדכי נדל ז"ל הודיעו הצדדים כדלקמן :

"ב"כ הצדדים: הגענו להסדר טיעון לפיו הנאשמים יבקשו לחזור בהם מכפירתם.

המאשימה תבקש לתקן את כתב האישום כך שעבירת אי קיום הצו השיפוטי תימחק, כך גם סעיפים 5 ו - 6 לכתב האישום., הנאשמים יודו בכתב האישום המתוקן, כאשר הטיעונים לעונש יידחו. "

לאור הדיון שהתקיים , טיעוני הצדדים והעובדה המצערת כי לא ניתן כיום להפנות הבקשה למותב בפניו נוהל הדיון ביום 27/6/12 אני מביא הדברים הרלוונטיים לענייננו כפי שנרשמו בפרוטוקול הדיון מילה במילה :

"בית המשפט : מסביר לנאשמים כי אינו קשור להסדר הטיעון בין הצדדים והעונש הסופי יהא לפי שיקול דעתו הבלעדי של בית המשפט.

הנאשמים : לאחר שבית המשפט הסביר לנו כי אינו קשור להסדר הטיעון, אנו מצהירים לפרוטוקול כי הסדר הטיעון נעשה על דעתנו ובהסכמתנו.

התובעת: לאור דברי הנאשמים אבקש להרשיעם בעבירות המיוחסות להם והמפורטות בכתב האישום המתוקן.

הכרעת דין

מתיר לנאשמים לחזור בהם מכפירתם.

מתיר תיקון כתב האישום כמבוקש.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ז' תמוז תשע"ב , 27/06/2012 במעמד הנוכחים.

...

החלטה

הדיון לטיעונים לעונש נדחה ליום 22.11.12 בשעה 9.00 . "

מעיון בפרוטוקול הדיון אני קובע כי הנאשמים הודו במיוחס להם בכתב האישום המתוקן. זאת כפי שעולה מהטעמים הבאים :

א. הנאשמים הצהירו בפני בית המשפט (עמ' 17 ש' 26-27) כי הסדר הטיעון נעשה על דעתם ובהסכמם. זאת לאחר שהוצהר על ידי ב"כ הצדדים תוכנו של הסדר הטיעון (בעמ' 17 ש' 10-13) כי הנאשמים יודו בכתה האישום המתוקן וכי הטיעונים לעונש ידחו.

ב. בית המשפט הסביר לנאשמים כי אינו קשור להסדר הטיעון והנאשמים הצהירו כי ההסדר נעשה על דעתם והסכמתם.

ג. אכן נפלה טעות שהינה ככל הנראה טעות קולמוס ובית המשפט לאחר שקבע את הכותרת "הכרעת דין" אפשר לנאשמים לחזור בהם מכפירתם אך לא הרשיעם בדין.

ד. עם זאת, אין לומר כי היעדר הכרעת דין בעניינם של הנאשמים כמוה במקרה זה כהעדר הודאה מצד הנאשמים בכתב האישום המתוקן.

ה. מעיון בפרוטוקול הדיון מיום 27/6/12 ובכתב האישום המתוקן עולה במפורש כי נמחקו מכתב אישום זה סעיפים 5 ו – 6 בלבד המתייחסים אך ורק להפרת צו ההפסקה השיפוטי ולא לצו ההפסקה המנהלי המוזכר בסעיפים 2,3 לכתב האישום המתוקן ובהתאם גם לא הוצהר על ביטול הוראת החיקוק המתייחסת לאי קיום הצו המנהלי.

ה. לקביעתי זו בדבר הודאתם של הנאשמים בפני כב' השופט (כתוארו אז) מרדכי נדל ז"ל מספר חיזוקים :

(1). בפרוטוקול הדיון מיום 25/11/13 מבקש ב"כ הנאשמים "דחיה נוספת של הטיעון לעונש" וכי הנאשמים מודים בביצוע עבירת הבניה אך לא בעבירת אי קיום הצו המנהלי. מכאן כי גם ב"כ הנאשמים סבור לגישתו כי הנאשמים הודו במסגרת דיון יום 27/6/12 אך מעלה לראשונה טענתו בנוגע לאי הודאתם העבירת אי קיום הצו המנהלי.

(2). בבקשתו לדחיית מועד מיום 6/3/13 מוסר שוב ב"כ הנאשמים כי הנאשמים הודו והורשעו ביום 27/6/12 אך טוען כי מדובר בהודאה בביצוע עבירת בניה ללא היתר בלבד.

(3). ב"כ הנאשם טען כי לא קיבל לידיו את כתב האישום המתוקן אך לא טען כי לא קיבל לידיו את פרוטוקול הדיון ממנו עולה כי הנאשמים הודו בעבירת אי קיום צו הפסקה מנהלי.

לאור האמור לעיל אני קובע כי הנאשמים הודו בדיון יום 27/6/12 בביצוע עבירות בניה ללא היתר ואי קיום צו הפסקה מנהלי אך לא הורשעו בדין בביצוע עבירות אלו בדין.

ב. האם יש מקום לאפשר לנאשמים לחזור בהם מהודאתם ?

סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 הדן בחזרה מהודיה קובע :

"(א) הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו."

בית המשפט העליון מסכם הדין הנוהג בעניין השיקולים בהתרה לנאשם לחזור בו מהודאתו בעפ 8593/12 - פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2013(2), 10572(20/06/2013)

"כפי שצויין בע"פ 6349/11 נשימוב נ' מדינת ישראל (10.6.2013) "שאלת פרשנותה של התיבה 'מנימוקים מיוחדים שיירשמו' נותרה עמומה במקצת". עם זאת, נקבע בפסיקתו של ביתמשפט זה, כי היתר לחזרה מהודיה ינתן בנסיבות חריגות. נסיבות חריגות אלה מתקיימות "כאשר מתוך מכלול הנסיבות מתעורר חשש ממשי שהנאשם הודה באשמה בניגוד לרצונו החופשי, או תוך שהוא אינו מבין את משמעות הודייתו" (ע"פ 5561/03 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"דנח(4) 145, 152 (2004)).

המבחן שהתגבשבפסיקה, לצורך הכרעה בבקשה לחזרה מהודייה, הינו "מבחן המניע", היינו, האם מדובר ברצון כן ואמיתי מצד הנאשם להוכיח את חפותו, או שמא מדובר בתכסיס, שנועד להשיגרווח דיוני-משפטי (ראו, לעניין זה, רע"פ 2292/08 אמסלם נ' מדינת ישראל (30.9.2009)).

לעיתוי הגשת הבקשה יש משקל רב, באשר לאופן שבו יתייחס בית המשפט לבקשה לחזרה מהודייה, וכאשר מדובר בשלב שלאחר מתן גזר הדין נדרשות, על-פי הפסיקה, נסיבות חריגות במיוחד."

מן הכלל אל הפרט :

1. מעיון בפסיקה הענפה העוסקת בתנאים החריגים להתרת חזרתם של נאשמים מהודייתם עולה פעמים רבות טענת נאשמים כי סניגורם לא הסביר להם משמעות הודאתם לאשורה וכי לא הבינו את משמעות הודייתם.

2. לא כך במקרה שבפני. מטיעוני הנאשמים אשר נטענים מפי בא כוחם ומתצהיר שהוגש כתמיכה לבקשה על ידי ב"כ הנאשמים עולה כי ב"כ הנאשמים הוא שסבר כי הודה בשם הנאשמים בעבירת בניה בלתי חוקית בלבד וכי לאור הבנתו זו גם הנאשמים, שאינם בעלי רקע או הבנה משפטית, הבינו כי הודו בעבירת הבניה ללא היתר בלבד.

3. מעבר להתנהלות ב"כ הנאשמים עליה ארחיב בהמשך עומדת לנאשמים העובדה כי לא נזנחה טענתם לחלוטין במשך השנתיים שחלפו מאז הודאתם ולראיה פניית ב"כ הנאשמים מיום 6/3/13 וכן 25/11/13 בטענה כי לא הודו בעבירת אי קיום הצו המנהלי.

4. מעבר לכך סבורני כי לאור העובדה כי טרם נשמעו הטיעונים לעונש, בלא שהוגשו חוות דעת בעניינם של הנאשמים ובטרם נגזר דינם של הנאשמים לא ניתן לומר כי הנאשמים מנסים להתחמק מעונש מחמיר שהוטל עליהם או הצפוי להערכת הנאשמים להינתן בגינם.

לאור האמור לעיל אני קובע כי הנאשמים לא הבינו את משמעות הודייתם במיוחס להם בכל האמור בעבירת אי קיום צו ההפסקה המנהלי כאשר רשמתי בפני הודאתם בביצוע עבירת ביצוע עבודות ושימוש הטעונים היתר, ללא היתר ובסטייה מתוכנית, לפי סעיפים 145 (א) 204 (א), (ב)ו 218 ,208 לחוק התכנון והבניה.

התנהלות ב"כ הנאשמים בתיק זה :

בד בבד עם מתן היתר לנאשמים לחזור בהם מהודייתם בגין ביצוע עבירת אי קיום צו מנהלי לא ניתן להתעלם מהתנהלות ב"כ הנאשמים בתיק זה אשר גרמה במישרין להתמשכות ההליכים בתיק זה במשך שנתיים ימים.;

בכוונת בית המשפט להטיל הוצאות אישיות על ב"כ הנאשמים לטובת וצר המדינה וזאת מהטעמים הבאים :

1. על אף העובדה כי מפרוטוקול הדיון מיום 27/6/14 עולה במפורש כי ב"כ הנאשמים מצהיר על הסדר טיעון לפיו הנאשמים יודו בעבירת אי קיום צו הפסקה מנהלי לא טרח ב"כ הנאשמים לעיין בפרוטוקול ,אין חולק כי ב"כ הנאשמים קיבל לידיו פרוטוקול זה, אחרת היה דואג לקבלו לידיו.

2. ב"כ הנאשמים לא הגיש בקשה לתיקון פרוטוקול , לא פנה לתביעה ולא הגיש בקשה לחזרה מהודייה וזאת עד יום 25/11/12 וגם אז ביקש ב"כ הנאשמים דחיה לצורך הטיעונים לעונש , לא הוגשה בקשה לחזרה מהודייה אלא טענה בלבד שהנאשמים הודו בעבירת בניה ללא היתר.

3. בדיון יום 7/3/13 מבקש שוב ב"כ הנאשמים דחיה תוך שאינו מזכיר כלל את טענותיו בדבר אי הודיית הנאשמים בעבירת אי קיום צו הפסקה שיפוטי ואינו מגיש בקשה לחזרה מהודייה.

4. בעוד שב"כ הנאשמים מעלה טענתו בבקשה לדחיית מועד הדיון מיום 4/6/13 הרי שבדיון שהתקיים ביום 6/6/13 אין לה שוב כל זכר ועדיין לא מצא ב"כ הנאשמים מקום וזמן להגיש בקשה לחזרת הנאשמים מהודייתם.

5. רק ביום 5/11/13 , כשנה וחצי לאחר מועד הודאתם של הנאשמים מעלה ב"כ הנאשמים את בקשתם לחזור בהם מהודאה. במסגרת הדיון קבע בית המשפט כי ניתנת לנאשמים 14 ימים לצורך העלאת טענתם על הכתב.

6. למרות החלטת בית המשפט לעיל לא הוגשה בקשה מטעם הנאשמים, גם לא לאחר החלטת כב' השופטת זועבי מיום 7/1/14 כי בהעדר בקשה מטעם הנאשמים נקבע הדיון להמשך דיון ליום 24/4/14. רק ביום 21/5/14, יום אחד לפני דיון הטיעונים לעונש הוגשה בקשה בכתב על ידי ב"כ הנאשמים.

סוף דבר

אני מתיר לנאשמים לחזור בהם מהודאתם בכל האמור בביצוע עבירת אי קיום צו מנהלי לפי סעיף 230 לחוק התכנון והבניה ומורה לב"כ הנאשמים לנמק עד יום 17/6/14 מדוע הינו סבור שעל בית המשפט להימנע מהטלת הוצאות אישיות כנגדו לטובת אוצר המדינה. אי הגשת תגובה מטעם ב"כ הנאשמים במועד כמוה כהסכמה להטלת ההוצאות.

המזכירות תעביר החלטתי בדחיפות לצדדים ותוודא קבלתה ע"י ב"כ הנאשמים טלפונית.

קובע לתזכורת פנימית ליום 18/6/14.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשע"ד, 12 יוני 2014, בהעדר הצדדים.