צד ג' בתיק 8129-04-09 שירביט חברה לביטוח בע"מ




התובע בתיק 16314-11-08 אברהם כהן- תבליני כהן

נגד

הנתבעות בתיק 16314-11-09 1. ס.א.ר בשר בע"מ

2. שירביט חברה לביטוח בע"מ

עיקרי עובדות וטענות הצדדים

1. עסקה של התובעת, לממכר בשר (אטליז – מעדנייה) שפעל בשוק העירוני בטבריה, הוצת ביום 21/7/2008 ע"י אלמונים (להלן: "העסק" ו"ארוע ההצתה", בהתאמה).

כתוצאה מארוע ההצתה נגרמו לתובעת נזקים, לרבות נזקים למבנה העסק (אותו שכרה התובעת) ולתכולתו.

2. בתקופה הרלבנטית היה העסק מבוטח אצל הנתבעת על פי פרטי הפוליסה הנקובה בכתב התביעה וצורפה (להלן, הרשימה והחוברת, הכוללת חמישה פרקים יקראו - "הפוליסה").

3. התובעת אשר טענה כי נתקיימו תנאי הפוליסה תבעה מהנתבעת שפוי בגין נזקיה המכוסים בפוליסה, ולגביהם הוצגו שמאויות ותעוד.

לאחר שהנתבעת, מנימוקיה, דחתה את תביעת התובעת ועמדה בסרובה לשפות את התובעת למרות דרישות, הוגשה התביעה הכספית הנדונה, לשפוי התובעת בגין נזקיה המכוסים על פי הפוליסה וכן לפצוי התובעת בשל נזקים נוספים שנגרמו לה (לרבות הוצאות, הפסדים לעסק וכן פגיעה במוניטין), זאת מכח ועקב הפרת הסכם הביטוח וכן הפרת הוראות הדין, ע"י הנתבעת.

התובעת העמידה תביעתה על סך -.300,000 ש"ח עפ"י פרוט שהציגה בסעיף 12 לתביעה ועתרה כי הפצויים יפסקו לה בצרוף ריבית מיוחדת, מעבר לשערוך, זאת לאור התנהלות הנתבעת.

4. הנתבעת דחתה את דרישות התובעת לשפוי עפ"י הפוליסה, תוך שהיא טוענת, בין השאר ובעיקר, לקיומה של החרגה.

על פי הנטען במכתב הדחיה מיום 18/12/2008 (להלן: "מכתב הדחיה"), נטען ע"י הנתבעת כי עובר לארוע ההצתה היו איומים על התובעת מצד גורמים חרדיים על שהיא מוכרת בעסקה בשר לא כשר. התובעת גם ידעה שבעבר הוצתו שתי חנויות לממכר בשר לא כשר בטבריה, אולם היא המשיכה בפעילותה בתקווה שהעסק ישרוד.

בהתאם ועל אף שהפוליסה מכסה ארוע הצתה בזדון יש בענייננו, לטענת הנתבעת, להחריג את הכסוי הבטוחי, זאת מכח החריג הקבוע בסע' 11 לפוליסה (החלק החמישי של חוברת הפוליסה) הקובע כי מקרה בו המבוטח ידע ידיעה מוקדמת על כוונת זדון של אחר, לרבות התנהגות בניגוד לחוק והעולה כדי נטילת סיכון במודע או באי אכפתיות, ולא נקט אמצעים סבירים לסיכולו, לא יחול הכסוי הביטוחי.

עפ"י טענת הנתבעת התנהלות התובעת ששמעה על הצתות העבר ואוימה ע"י גורמים שונים, כי מכירת בשר לא כשר ובפרט בשר חזיר תגרום לה בעיות והמשיכה בפעילותה, מהווה הסתכנות במודע ובאה בגדר הפגנת אי-אכפתיות במסגרת החריג הנ"ל ובפרט כשלא נקטה כל אמצעי למניעת נזק צפוי זה.

עוד נטען במכתב הדחיה כי התובעת לא דווחה לנתבעת בעת כריתת חוזה הביטוח, על כך שבעסק ימכר בשר חזיר. לטענת הנתבעת אילו היו הדברים מובאים לידיעתה היא היתה נמנעת מעריכת הביטוח.

5. במסגרת כתבי טענותיה, תצהיריה וסיכומיה, הרחיבה, שכללה ו/או תרגמה הנתבעת את נימוקיה הנ"ל, לדחיית התביעה הבטוחית. הנתבעת הוסיפה טענות גם באשר להפרת חובת הגלוי מצד התובעת במסגרת סע' 6 לחוק חוזה ביטוח, טענות לאי מניעת/הקטנת נזק במסגרת סע' 61 לחוק חוזה ביטוח וטענה לדחיית התביעה מכח עקרון "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה", לרבות שעה שהתובעת מכרה בשר חזיר בניגוד לחוק העזר העירוני. לשיטת הנתבעת הכרה בתביעת התובעת משמעותה עידוד הפרת חוק או מתן יד לפגימה מוסרית.

6. התובעת בכתבי טענותיה הקדימה וטענה כי הנתבעת מושתקת מלהכחיש את חבותה לנזקי התובעת במסגרת הפוליסה, זאת שעה שהיא ו/או נציגיה הכירו בחבות, לרבות בין השאר שעה שהודו בכסוי הביטוחי, לרבות כעולה מטיעוני הנתבעת בכתב ההגנה שהגישה (במקור בשם התובעת) אל מול תביעת הצד השלישי, העסק השכן לעסק התובעת ואשר טען כי ניזוק מאירוע ההצתה, וכפי שיפורט.

התובעת בטיעוניה גם התנגדה לכל הרחבה ו/או תוספת, מעבר לנימוקים שהציגה הנתבעת בנימוקיה במכתב הדחיה והמסתכמים למעשה בטענה לקיומה של אותה החרגה הקבועה בסע' 11 לחלק החמישי של הפוליסה.

7. התובעת עתרה גם לדחיית את טענות הנתבעת לגופן; לטענתה לא הוכח מי הצית את העסק או כי מדובר בגורמים חרדיים. כן, לא הוכח כי הושמעו כלפי מנהלי התובעת איומים בכלל, ספציפיים או ישירים בפרט.

מכל מקום אין לטענתה בסיס לנסיון הנתבעת להיתלות בהחרגה הקבועה בסע' 11 לפוליסה, אם מהטעם שיש לקבוע שלחריג זה אין תוקף על פי נוסח הפוליסה, המבנה שלה וההלכה הפסוקה בענין, לרבות הצורך בעדכון המבוטח לגביו ולגבי תנאיו שלא הוכחו, מכל וכל, ולא הוכחו התנאים המצטברים הקבועים בו.

כמו כן לא הוכח, והדברים לא עולים מהפוליסה או מהשאלות בהצעת הביטוח, שהנתבעת לא התכוונה לבטח עסק המוכר בשר לא כשר או בשר חזיר בפרט, למועד ההתקשרות הביטוחית או בכלל. מכל מקום, לתובעת לא היתה כל ידיעה לענין סייג כאמור. לטענת התובעת טענות הנתבעת בענין, בדיעבד הן, בבחינת נסיון התחמקות מתשלום פיצוי.

המפורט גם משליך על טענות המאוחרות שהעלתה הנתבעת באשר להפרת חובת הגלוי, או לקיומו של "שנוי מהותי" עפ"י תנאי הפוליסה, לאור מכירת בשר החזיר, אשר נטען, ללא בסיס, כי חייב מתן הודעה מצד התובעת.

נתבקש גם לדחות טענת הנתבעת לפיה העסק פעל שלא עפ"י תנאי רשיון העסק או בניגוד לחוק העזר, כשמכל מקום אין לאמור כל השלכה על תוקף הכסוי הביטוחי בנסיבות.

8. עוד חלקו הצדדים, מבחינת הנתבעת לחלופין לטענת העדר הכסוי, באשר לשעור הנזקים שנגרמו כתוצאה מארוע ההצתה, הן ביחס לאלו המכוסים עקרונית בפוליסה והן אלו שנתבעו מכח הפרת חוזה הביטוח והדין.

9. התובעת הגישה תצהירי עדות ראשית של שני מנהליה – מר ארטיוב ומר אולג וכן צורפה חוו"ד שמאי מטעמה, (מר עמית גלקין).

הנתבעת הגישה תצהירי עדות מטעמה הכוללים: תצהיר של מר גולן – חתם מטעמה, תצהיר מר מנדלוביץ' – חוקר פרטי, תצהיר מר שטרפון – סוכן הביטוח, חוו"ד חוקר שריפות – מר היינה וכן חוו"ד שמאית מטעמה (ארדן בע"מ - מר שחם).

המצהירים והמומחים הנ"ל נחקרו בחקירות נגדיות, למעט החוקר הפרטי וחוקר השריפות – אשר הנתבעת בחרה למשוך את התצהיר וחווה"ד מטעמם בהתאמה.

10. התביעה העיקרית שפורטה לעיל אוחדה בפניי עם תביעת העסק השכן של מר אברהם כהן (תבליני כהן), בת"א 16314-11-08 (להלן: תביעת "מר כהן").

בתביעת מר כהן, שהוגשה בסדר דין מהיר ועל סך 6,000 ₪, נתבעו התובעת והנתבעת, בגין נזקים נטענים למזגן העסק של מר כהן הממוקם בסמוך לעסק התובעת וזאת כתוצאה מאירוע ההצתה.

בתביעה נטען כי האש שפרצה מעסק התובעת, פגעה ביחידת העיבוי של המזגן וגרמה להשבתתו.

עפ"י הנטען מחויבות התובעת והנתבעת המבטחת, לפצות בגין הנזק, זאת מכח אחריותם הנזקית עפ"י פקודת הנזיקין ובהסתמך על הוראות סע' 38 ו/או 41 לפקודת הנזיקין, או לחלופין עפ"י עוולת הרשלנות כמו גם עוולת הפרת חובת חקוקה.

בהגנת התובעת והנתבעת דנן, אשר הוגשה במקור כאמור במאוחד, נטען כי הנזק למזגן נגרם כתוצאה מהצתה בזדון של אדם אחר (או אחרים), ועל כן אין התובעת ומבטחתה אחראים לנזק בזדון הנ"ל, ואין תחולה להוראות המפורטות בפקודת הנזיקין.

11. לאחר שהנתבעת – המבטחת, התנערה מהכיסוי הביטוחי לתובעת, הוגשו כתבי הגנה נפרדים מצד התובעת והנתבעת, כאשר התובעת שיגרה הודעת צד ג' כלפי הנתבעת – המבטחת דנן.

לאחר שנסיונות לסילוק תביעת מר כהן בפשרה נכשלו, סוכם בישיבת יום 7/2/2010 כי סכום הנזק בתביעת מר כהן יעמוד על סך 6,000 ₪. מאידך אין הסכמה לשאלת הכסוי הביטוחי, האחריות ודרך חלוקתה (בין הנתבעים באותה תביעה), אם זו תקבע.

דיון והכרעה

שאלת הכיסוי הביטוחי

12. לאחר עיון ובחינה הגעתי לכלל מסקנה כי דין תביעת התובעת להתקבל, בעיקרה.

התובעת הוכיחה את תחולת הכסוי הביטוחי ואת זכותה לשפוי על פי תנאי הפוליסה, ללא כחל וסרק.

טענות הנתבעת, מאידך - להחרגה או פטור מהכסוי הבטוחי היו בנסיבות, לרבות בהתבסס על התשתית העובדתית שהוכחה והוראות הפוליסה, בגדר טענות חסרות בסיס אשר מוטב היה אילולא הועלו מלכתחילה.

13. מאחר ומסקנתי לעיל עומדת בעינה אף לאחר בחינה "רחבה" של מכלול טענות ה"הגנה הביטוחית" שהעלתה הנתבעת, זאת אל מול ובמנותק מהתשתית העובדתית הרלבנטית שהוכחה, לא ראיתי להעמיק ולהתעכב בטענות המקדמיות של התובעת באשר להודאה בכיסוי הביטוחי ו/או להכרח להגביל את גדר הדיון והבחינה, רק לאותן טענות שנכללו בנימוקי הדחיה שבמכתב הדחיה.

14. בהקשר לאמור אני רואה להסתפק בקביעה לפיה, טענות הנתבעת, במהותן, כללו שני נימוקי דחייה מרכזיים;

האחד- שנתקיים החריג הקבוע בסיפא של סע' 11 לחלק החמישי של הפוליסה, מאחר ולמבוטחים היתה, למעשה, ידיעה מוקדמת (או הערכה כמעט ודאית) כי יתרחש ארוע הצתה זדוני בעסקם, והם נמנעו, למרות האמור, מנקיטת אמצעים סבירים לסיכול המעשה, תוך נטילת הסיכון הנ"ל במודע או באי-אכפתיות.

(בפרשנות מרחיבה לטובת הנתבעת, ניתן בהקשר זה להוסיף כי הטענות העובדתיות הנ"ל, אילו היו מוכחות, היו באות גם בגדרו של סע' 61 לחוק חוזה ביטוח, (הקטנת נזק), העוסק בהשלכות אי-מניעת נזק מצד מבוטח).

השני- שהתובעת לא גילתה לנתבעת, בעת כריתת חוזה הביטוח, כי תמכור בשר חזיר בעסק, ואילו מידע זה היה בידיעת הנתבעת, היא היתה נמנעת מעריכת הביטוח.

(האמור, אילו היה מוכח, יכול לבסס טענה מכח סע' 6 לחוק חוזה ביטוח, (חובת גילוי), ובהרחבה גם טענה לאי גלוי "שנוי מהותי", זאת ככל שממכר בשר החזיר החל במהלך תקופת הביטוח והיה מוכח שממכר כזה בא בגדר שנוי מהותי כמשמעות המונח עפ"י דיני הביטוח).

15. אוסיף כי לא ראיתי לקבל, בנסיבות, את טענת התובעת על כי הנתבעת מנועה מלהתכחש לכסוי הביטוחי, משעה שהכירה בכסוי הביטוחי בכתב ההגנה המקורי אשר הוגש ביחס לתביעת כהן או לאור האישור (ת/10) שנתן סוכן הביטוח, בו רשם : "ממתינים סילוק תביעה וקבלת פיצוי".

הנתבעת, בפשטות, התכחשה לכיסוי הביטוחי כעולה ממכתב הדחייה שנמסר לתובעת מוקדם להגשת כתב ההגנה בתביעת כהן, כאשר עמדת הנתבעת היתה ברורה לתובעת כבר מאז.

בנסיבות, הנכונות להגיש כתב הגנה גם בשם התובעת בתביעת כהן יכולה להתיישב עם טעות (שתוקנה) כטענת הנתבעת, או עם התנהלות "פרקטית", לאור סכום התביעה ו"זהות האינטרסים" בהגנה – על כי דין התביעה של מר כהן להידחות הואיל ועסקינן בהצתת זדון של צד ג'.

באשר לאישור הסוכן המפורט במוצג ת/10, הרי הוא לכל היותר יכול ללמד על "משקל" טענות הנתבעת מההיבט העובדתי, זאת מעבר ל"חוות דעתו הביטוחית" של הסוכן הנלמדת מהאישור. ברם אין באישור כדי ליצור השתק המונע את הנתבעת מלהתכחש לכסוי, כטענת התובעת למרות עמדתה במכתב הדחיה כאמור.

16. טרם שאפנה לדון בטענות הכסוי הביטוחי, בהתבסס על תנאי ולשון הפוליסה ו/או הוראות הדין והפסיקה, אני רואה לקבוע לענין התשתית העובדתית הרלבנטית לענייננו;

אין מחלוקת, לכל הפחות לענין התביעות שבפניי, כי השריפה בענייננו התרחשה כתוצאה מארוע הצתה מכוון של גורם אלמוני, אשר זהותו אינה ידועה.

האמור הוסכם ע"י הצדדים וכאמור אינו במחלוקת.

מאידך, ובניגוד לטענות בעלמא שהעלתה הנתבעת בענין, לא הוכח, מכל וכל, כי את ההצתה הזדונית, ביצעו גורמים חרדים ככלל או כאלה שהתנגדו לממכר הבשר הלא כשר בעסק בפרט.

17. להבהיר כי גם חוו"ד חוקר השריפות שהציגה הנתבעת (ובפועל נמשכה כאמור מהתיק) לא קובעת כל ממצא בענין, מלבד הקביעה, שכאמור אינה במחלוקת, שהשריפה ארעה כתוצאה מהצתה.

גם במסקנת שרותי כבאות טבריה המאוזכרת, אין הרחבה מעבר לאמור .

למותר להוסיף כי לא הוצג כל מסמך מתיק המשטרה המלמד כי קיים נתון או חשד המאפשר זהוי כל שהוא של האלמוני/אלמונים שהציתו.

להזכיר עוד כי תצהיר החוקר הפרטי מטעם הנתבעת נמשך מתיק בית המשפט על הנגזר מכך.

מכל מקום, ולצורך הדיון בלבד, אוסיף כי גם בו אין כל קביעה ו/או עדות ראויה להתייחסות באשר לזהות הגורם המצית.

18. אף באשר "לאיומים" הנטענים כנגד פעילות העסק, הציגה הנתבעת, לכל היותר, ראיות דלות ומעורפלות ביותר, והמסתכמות כאמור רק בפרשנויות כאלו או אחרות שהנתבעת מבקשת ללמוד, מתוך גרסאות המבוטחים עצמם.

19. המבוטחים – מנהלי התובעת (אולג ו- ארטיום), אישרו כי בשתי הזדמנויות, נכנס אדם חרדי לחנות והביע את "דעתו" על ממכר הבשר הלא כשר/בשר החזיר בעסק. עוד אישרו כי השכן, בעל חנות הדגים, ציין בפניהם כי יש חשש לבעיות ממכר בשר לא כשר בשוק/בטבריה.

עוד אישרו השניים שהגיעה אליהם שמועה, על כי בעבר הרחוק (לפני שנים רבות) הוצתו בטבריה שתי חנויות שמכרו בשר לא כשר.

20. לענין הכיסוי הביטוחי, וכפי שיפורט בהמשך, אינני רואה חשיבות לקיים דיון מעמיק בשאלה האם דברי אותם שני חרדים ("אוי ואבוי", "אתה לא מפחד מאלוהים" וכדומה), לרבות על רקע שמועות עבר וחשש השכן, הם בגדר איום, או נתפסו כאיום מצד מנהלי התובעת.

גם אם אניח לטובת הנתבעת, הנחה אשר לדידי מוטלת בספק, כי הדברים העלו חשש אצל התובעת, הרי אין מדובר בחשש או איום אשר הצדיק כל פעולה מצידם, גם לא במישור הביטוחי.

21. כאן המקום לציין כי לא נעלמה מעיני עדות מר ארטיום לפיה בעקבות החרדי השני שנכנס לחנות ואיים עליהם, במרומז לפחות, הוא ראה לפנות לסוכן לוודא שאין מה לדאוג בקשר לכסוי הביטוחי (פרוטוקול חקירתו הנגדית עמ' 28, ישיבת 18/9/2012). ברם לא ראיתי בדברים עפ"י מכלול הנסיבות, כדי להשליך לענייננו, או להפחית מהאמור לעיל.

עדות זו בהקשרה הסביר והנכון, ביטאה צורך טבעי של נציגי התובעת, להבטיח שאכן יהיה כסוי ביטוחי, אם יקרה "הגרוע מכל". אין באמור, גם על פי פרשנות מרחיקת לכת, כדי לבסס את הטענה המלאכותית של הנתבעת כי התובעת ראתה באיום תרחיש ודאי או ממשי, על כי גורם זדוני מתכוון לשרוף להם את העסק.

22. כשאלה רטורית אוסיף, מה היה מצופה בנסיבות שכאלו ממבוטח סביר: שיסגור את עסקו שמא...? או שיפנה למבטח ויודיע לו, באמצע תקופת הכסוי, לפעול להסיר את הכיסוי הביטוחי, או להעלות לו את הפרמיה? האם צפיה כאמור מתיישבת עם ההגיון והמדיניות הראויה? זאת ועוד איזה הגיון יש בלייחס לתובעת נכונות להסתכן מרצון למרות הסכנה הוודאית? בהקשר זה להזכיר כי גם על פי נציגי הנתבעת (ראה ההתרשמות שנמסרה לשמאי ונרשמה בחוות דעתו), מנהלי התובעת הם אנשים תמימים וראויים אשר השקיעו ממיטב כספם ומרצם לניהול והצלחת עסקם.

אילו אכן סברו מנהלי התובעת שמדובר בסיכון ממשי, האם לא חזקה שלא היו נמנעים מלפנות למשטרה?

23. גם לא נוכחתי כי "המידע" שהגיע לידי התובעת, באשר לאיומים המרומזים והמסרים שקיבלו מגורמים חרדיים כנטען, או באשר לשמועות שבעבר נשרפו חנויות לממכר בשר לא כשר על ההקשר הפלילי אשר הנתבעת "ציפתה" שהתובעת תסיק מכך, לא היה בבחינת "מידע" שהוא למעשה נחלת הכל ואשר הנתבעת או נציגיה, לרבות הסוכן שהעיד על עצמו שהוא מעורה היטב בעיר טבריה, ידעו או יכלו לדעת עליו, אילו היו רואים לייחס לדברים חשיבות.

האמור כשלעצמו משליך באופן ישיר גם על השאלה האם היתה חובה על התובעת "ליידע" את הנתבעת בענין – כשהתשובה לשאלה זו בענייננו שלילית.

24. בהקשר לעדות מר ארטיום, לפיה פנה לסוכן בעקבות האיומים המרומזים שהופנו אליהם אני רואה להוסיף, כי לא מצאתי כל בסיס משפטי או עובדתי לקבל את גרסתו של מר ארטיום לארועים שצויינו, רק באופן חלקי ועל פי נוחות הנתבעת.

בפשטות, אם מקבלים את גרסת מר ארטיום, כי פנה לסוכן והתעניין באשר לכיסוי הביטוחי במקרה של ארוע זדוני בעקבות אותם איומים שקיבל, מדוע לא לקבל גם את החלק השני בעדותו הנ"ל ולפיה הסוכן אכן הרגיע והבהיר לו שאין מה לדאוג וכי הכל מכוסה בפוליסה.

בנוסף וזה עיקר, הרי מהתרשמותי הבלתי אמצעית ראיתי לקבל, וכאמינה, את עיקר גרסתו ועדותו הכנה והגלויה של מר ארטיום, זאת על פני עדות הסוכן מר שטרפון שהכחיש מכל וכל את קיום השיחה, לפני ארוע ההצתה, כאשר ממנו התרשמתי, לעומת זאת, שהוא מבקש לתמוך בגרסת הנתבעת, גם במחיר של אי הצגת מלוא העובדות לאשורן או הצגתן באופן מעורפל, מצומצם ומגמתי.

(מהאמור התרשמתי, בין השאר, לאור נסיונו להכחיש כי ידע על דבר ממכר הבשר הלא כשר, במעמד ההתקשרות ובהמשך לה. כמו גם הכחשותיו באשר להבטחות ולהערכות שנתן לענין הכיסוי הביטוחי, לכל הפחות מאוחר למועד ארוע ההצתה, כשמנגד הוצגו התמלול (מוצג ת/9) והאישור (ת/10) כמו גם גרסת מנהלי התובעת).

25. באשר לתשתית העובדתית הרלבנטית, לשלב ההתקשרות על פי הפוליסה, אני רואה להוסיף כדלקמן;

הנתבעת באמצעות נציגה - סוכן הביטוח, לא העלתה לדיון את סוגיית כשרות הבשר הנמכר בעסק התובעת, ולא הציגה בפני מנהלי התובעת כל שאלה, מידע, נתון או התראה, שהיה בו כדי ללמדם שהנתבעת רואה חשיבות או רלבנטיות כלשהיא לסוגיית סוגי הבשר שיימכרו או נמכרים בעסק, לרבות בהקשר לממכר בשר החזיר.

נציגי התובעת העידו, והדברים לא נסתרו ואף אושרו בעדות הסוכן, כי נושא זה לא עלה לדיון בשלב ההתקשרות ביניהם, לרבות בעת כריתת חוזה הביטוח.

הסוכן אף אישר בעדותו, אם כי בחצי פה, שהוא ידע לאורך תקופת ההתקשרות הביטוחית, שהתובעת מוכרת בעסקה בשר לא כשר.

26. רשימת הפוליסה והצעת הביטוח לא כוללים כל נתון או סייג כתוב, היכולים ללמד, מבוטח סביר, כי קיימת חשיבות או רלבנטיות ביטוחית, לשאלה מהם סוגי הבשר הנמכרים באטליז – מעדנייה, של התובעת.

27. אין מחלוקת, ומכל מקום לא הוצג אחרת, שהנתבעת לרבות בשלב הצעת הביטוח והשאלות במסגרתה, לא ביררה עם התובעת באשר לסוג הבשר הנמכר בעסק. כמו כן היא לא הבהירה כי היא מסייגת את ההתקשרות בתנאי שלא ימכר במקום בשר לא כשר בכלל או בשר חזיר בפרט.

המפורט משליך באופן ישיר גם על השאלה, האם היה על התובעת לדעת שקיימת חשיבות, מההיבט הביטוחי, לעובדה כי החלה למכור בעסק, בשלב כזה או אחר, בשר חזיר, וכי המדובר בפרט רלבנטי, ועל אחת כמה וכמה פרט מהותי, שעליה לדווח עליו למבוטחת שלה, בגדר דרישת סע' 17 לחוק חוזה הביטוח, (חובת הודעה על החמרת הסיכון).

28. למותר להוסיף כי לא הוכח בפניי שיש בסיס להנחה שמכירת בשר חזיר (אפילו אם עסקינן בשוק העירוני בטבריה) היא בבחינת החמרה של ממש בסיכון הביטוחי, אשר מבוטח סביר צריך להניח ככלל, ובנסיבות דנן בפרט, שיש בשנוי כזה כדי להקים חובת דווח.

29. מעבר למפורט גם לא נסתרה גרסת מנהלי התובעת – לפיה, לכל הפחות, חוברת הפוליסה (מוצג ת/8) מעולם לא נמסרה להם.

סוכן הביטוח, על אף נסיונות התחמקות, אישר גם הוא שהוא לא מסר לתובעת את מוצג ת/8, או למצער הוא "אינו זוכר" שמסר אותו.

30. על רקע התשתית העובדתית לעיל, אפנה לבחון את טיעוני הנתבעת לשאלת הכיסוי הביטוחי זאת על יסוד תנאי הפוליסה;

31. הפרק הרלבנטי לאורע ההצתה דנן הינו פרק 1א (ביטוח המבנה והתכולה) לחלק הרביעי של חוברת הפוליסה, ואשר על פי רשימת הפוליסה, נכלל במסגרת הפרקים המכוסים בחוזה הביטוח שבין הצדדים דנן.

במסגרת הסכונים המכוסים בסע' 3 לאותו פרק 1א, נכללים סיכוני אש, לרבות פעולות זדון וכלשון סע' 3.7:

"3.7 פעולות זדון – נזק הנגרם במכוון ..."

לציין כי בפרק 1א הנ"ל, לא מצוי חריג המסייג כסוי זה והרלבנטי לענייננו.

32. הנתבעת בענייננו, מבקשת להסתמך על החריג הקבוע בסע' 11 של החלק החמישי (תנאים כללים לכל פרקי הפוליסה) של חוברת הפוליסה (מוצג ת/8) אשר זו לשונו:

"11 מעשה בזדון

המבוטח לא יהיה זכאי לתגמולי ביטוח בגין אבדן או נזק או חבות כתוצאה ממעשה במתכוון של המבוטח או בן משפחתו או המוטב או מי מטעמם – כולל ידיעה מוקדמת על כוונת זדון של אחר ואי נקיטת אמצעים סבירים לסיכול המעשה וכן כולל התנהגות המנוגדת לחוק והעולה כדי נטילה במודע של סיכון או אי אכפתיות ביחס לסיכון".

לטענת הנתבעת, התנהלות נציגי התובעת שהתעלמו מאיומים כאלה ואחרים ומשמועות עבר כאמור, מצדיקה לראות את התובעת כנכנסת לחריג הקבוע בסע' 11 הנ"ל, כמי שהיתה לה ידיעה מוקדמת על כוונת הזדון של האחר, מבלי שנקטה אמצעים לסיכול המעשה ותוך נטילה מודעת של הסיכונים.

33. לטענה האמורה של הנתבעת, לא מצאתי בסיס ועיגון בתנאי הפוליסה. בנסיבות התיק שבפניי היא עולה אף כדי התכחשות שאינה ראויה לכסוי הביטוחי.

34. הגם שמצאתי טעם אף בטענות ב"כ התובעת לשאלת תוקפו ו/או משקלו של החריג הקבוע בסע' 11, זאת מאחר ולא זכה להבלטה הראויה כמצוות סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, לאור מיקומו המובלע בתוך הוראות הפוליסה (שלא בפרק 1א), סמוך לנושא הנוגע לו, או האופן בו נקבע החריג (ניסוחו המעורפל, ללא הפניה אליו, כמו גם דרך רישומו שלא בהבלטה כנדרש), אני רואה להתמקד בפסק דין זה בהיבטי המהות, אשר די בהם לענייננו;

35. הנחת הבסיס בפוליסה דנן הינה שהצתה בזדון מכוסה בפוליסה.

החריג שבסעיף 11 המפורט, בא ללמדנו, למעשה, את המובן מאליו, לפיו מקום בו היה המבוטח או מי מטעמו מעורב באותו מעשה זדון, אם באופן פעיל ואם בידיעה מוקדמת – לא יוכל הוא להנות מהכיסוי הביטוחי (כשבהקשר ברור שכזה אינני רואה מניעה להחיל את החריג, גם אם המבוטח לא עודכן באשר לתוכן חריג זה).

36. פרשנות נכונה וראויה של סע' ההחרגה הנ"ל היא שלילת הכסוי הביטוחי בגין נזק כתוצאה מפעולת זדון רק ממבוטח אשר מעורב ברמת מעשה או מחדל, העולים לכל הפחות כדי מעין "שותפות" בביצוע המעשה כמי שדבק בו פגם פלילי או מוסרי כבד.

37. מאידך לא יכול להיות ספק שהחריג אינו פורש כנפיו על מקרה, כמו המקרה דנן, בו לכל היותר ניתן לייחס לנציגי התובעת, כי חוו איומים מרומזים או מורת רוח דתית, כנגד פעילותם העיסקית במצורף לשמעות שהגיעו לאוזניהם על כך שבעבר הרחוק, הוצתו חנויות שמכרו בשר לא כשר בעיר טבריה.

38. ברור כי המפורט אינו עולה כדי ידיעה מוקדמת על כוונת הזדון, אף בהנחה עובדתית, שלא הוכחה בענייננו, כי ההצתה מקורה בגורמים חרדיים אשר הפיעלות העיסקית של התובעת לא מצאה חן בעיניהם.

האם היה בכלל מקום לדרוש מהתובעת כי תניח שהאיומים והכעסים, של גורם כזה או אחר, יתורגמו בוודאות כזו או אחרת, לארוע פלילי חמור?

39. זאת ועוד, אילו אמצעים לסיכול המעשה יכלה לנקוט התובעת באופן מעשי. האם באמת היה מצופה מהתובעת שתסגור את עסקיה, או שתפנה לנתבעת, אשר כאמור שלעצמה לא גילתה כל ענין בסוגי הבשר הנמכרים בעסק ותעדכן אותה?

40. להוסיף כי אילו ביקשה הנתבעת להרחיב את הסייג שבסע' 11 הנ"ל ולהחילו על מקרה הדומה לענייננו, ברי כי היה עליה לכתוב את הדברים בנוסח מפורש ונפרד בפוליסה, לקבוע את הסייג בהבלטה, בכל המקומות הרלבנטיים בפוליסה וברשימה, וכן למסור לתובע פרוט ועדכון נפרד ביחס לסייג הנ"ל, במסגרת ההתקשרות הביטוחית.

41. לאור המפורט לא יכולה להיות מחלוקת כנה על כי אין כל תחולה בעניננו לחריג הנ"ל הקבוע בסע' 11 לתנאים הכלליים של הפוליסה.

42. על פי התשתית העובדתית שפורטה לעיל בפסק דין זה, אין גם בסיס לטענת הנתבעת לפיה התובעת יכלה למנוע או להקטין את נזקיה ע"י נקיטת אמצעים סבירים, בזיקה לסע' 61 לחוק חוזה ביטוח.

כאמור בנסיבות דנן, לא היה מצופה, כי התובעת תפעל בעקבות האיומים והשמועות שפורטו, לסגור את עסקה, לנקוט אמצעי בטיחות או לפנות לנתבעת לקבלת חוות דעתה בענין.

43. מעבר לנדרש וכפי שאזכרתי לעיל, התובעת בענייננו אף שיתפה את הנתבעת באמצעות סוכנה, באשר להתפתחויות ולאיומים המרומזים, כבר בזמן אמת כשלא היה באמור כדי להביא לנקיטת פעולה כל שהיא גם מצד הנתבעת.

44. בנסיבות המקרה דנן מוטב היה גם אילולא העלתה הנתבעת בסיכומיה טענה מכח העקרון "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה", בבחינת "הפוסל במומו פוסל".

גם את הטענה לפיה יש לשלול כסוי ביטוחי מהתובעת, על שלא גילתה לנתבעת כי היא תמכור בעסק בשר חזיר, אני רואה לדחות בשתי ידיים;

כפי שפורט בהרחבה עד כה, הנתבעת לא גילתה דעתה, לא בשלב ההצעה ולא בכלל, כי לסוגיה זו יש רלבנטיות לענין הכיסוי הביטוחי.

הנתבעת, באמצעות סוכנה אישרה, לכל הפחות, כי היה ידוע שבעסק נמכר בשר לא כשר.

45. כמו כן, לא מצאתי בסיס להניח כי מכירת בשר חזיר, במובחן מבשר לא כשר אחר, היא בבחינת החמרת הסיכון הביטוחי, כפי המשתמע מטיעוני הנתבעת;

יובהר בהקשר זה כי אני נכון להניח שממכר בשר חזיר, יותר מכל בשר לא כשר אחר, פוגע ברגשותיהם של חלק מיהודים על פי תפיסתם הדתית, ברם מכאן ועד להנחה כי פגיעה כזו, סביר שתגרור פעולות פליליות והצתות, באופן המצדיק החמרה בסיכונים הביטוחיים הדרך עוד רחוקה.

יתרה מזאת, הכרה בהנחה כאמור, ללא ביסוס וראיה, נדמה אף סותרת מדיניות שיפוטית נכונה וראויה.

מכל מקום הנתבעת דנן לא הביאה כל ראיה לביסוס הטענות העובדתיות הנטענות וגם נמנעה מלגלות דעתה בענין וכמתחייב בפני התובעת, לרבות בשלב ההתקשרות בחוזה הביטוח.

46. כפועל יוצא מהמפורט לא היה על התובעת לעדכן את הנתבעת על שהחלה למכור בשר חזיר, כחלק מחובתה להודיע על שנוי מהותי שחל בפעילותה, במסגרת הוראת סע' 17 לחוק חוזה הביטוח, זאת אפילו בהנחה עובדתית, אשר כשלעצמה לא הוכחה בפניי, כי הנתבעת הניחה בנתוניה, עת נכרת חוזה הביטוח, שהתובעת מוכרת בשר לא כשר שאינו כולל בשר חזיר.

47. נסיון הנתבעת להוכיח, בדיעבד, באמצעות החתם מטעמה, כי עפ"י נוהלי הנתבעת אין היא מבטחת עסקים המוכרים בשר חזיר, דינו אף הוא לדחייה.

החתם, עו"ד גולן, אישר כי הוא לא היה חתם במועדים הרלבנטיים להתקשרות עם התובעת, הוא גם אישר שלא עיין בהצעת הביטוח ובפוליסה, בנוסף הוברר כי "הנחותיו" החתמיות, לכאורה, מבוססות על תשתית עובדתית שלא הוכחה.

הנסיון להציג חוו"ד חתמית בדיעבד, ללא ביסוס ומבלי שהוצגו אותם נוהלים לכאורה של הנתבעת לענין ביטוח עסקים לממכר בשר חזיר, אינה מוסיפה כבוד לנתבעת.

הנתבעת לא הציגה כל ראיות באשר לשיקולי החיתום שנבחנו במסגרת הביטוח הספציפי שבפנינו, ולא הציגה כל נתון שיכול ללמדנו באשר לשיקוליה והנחותיה בכלל והחתמיות בפרט, בזמן אמת, עת התקשרה עם התובעת.

לכל היותר, מעדותו של מר גולן ניתן ללמוד כי גם לשיטת הנתבעת, אין בעיה לבטח עסק שמוכר בשר לא כשר, כאשר כסוי בטוחי לעסק המוכר בשר חזיר, תלוי בשקולי חיתום ספציפיים למקרה/לאזור וכו'.

בהתאם ברור כי החרגות כסוי בטוחי כאמור, אם נקבעות, הכרח ויקבלו ביטוי במסמכי הביטוח לרבות בהצעת הביטוח, ובנתונים הנמסרים למבוטח, כשכל אלו לא נתקיימו בענייננו.

48. באשר לטענת הנתבעת בהקשר לחוק העזר העירוני לעיר טבריה, אשר לכאורה אוסר מכירת בשר חזיר, אני רואה להוסיף:

ראשית, הטענות בענין לא נכללו כאמור בנימוקי הדחיה שהציגה הנתבעת.

ויודגש בענין זה, לא יכולה להיות מחלוקת כי אין לאיסור בחוק עזר עירוני, אם היה מוכח, כדי להשליך לסוגיית החריג בסע' 11 לפוליסה, המחייב קשר סיבתי ישיר בין ההתנהגות המנוגדת לחוק לבין ידיעה או למעורבות המבוטח במעשה הזדון, שלא כבענייננו, גם לדעת הנתבעת.

כמו-כן, לא הוכח בפניי כי קיימת בנסיבות השלכה, בין האיסור בחוק העזר, לתוקף הכיסוי הביטוחי, ובפרט שעה שהמדובר בעסק הפועל על פי רשיון עסק כדין, ואשר לא קבועה באותו רשיון כל מגבלה לענין מכירת בשר לא כשר או בשר חזיר.

מעבר לנדרש אוסיף שאכן גם הוכח שחוק העזר העירוני הנדון לעיר טבריה, הושעה תוקפו כפי שנקבע בסעד האופרטיבי שהוענק בבג"צ 953/04 חכ' סולודקין נ' ע' בית שמש (כשלענין עריית טבריה רלבנטי בג"צ 2283/02 שאוחד במסגרתו), פד"י נח (5) 595. הנטל להוכיח כי חוק העזר הנ"ל יצא ממעמד של חוק עזר מושהה, היה מוטל על הנתבעת.

49. מהמקובץ ולסיכום סוגיית הכיסוי הביטוחי, הרי התובעת הוכיחה קיומו של כיסוי ביטוחי מלא עפ"י הפוליסה. בנוסף יש גם לקבוע, כי הנתבעת ניסתה להתנער מהכיסוי הביטוחי הנ"ל, תוך שימוש בטיעונים ובהחרגות אשר מוטב אילולא הועלו בנסיבות.

50. התנהלותה האמורה של הנתבעת, אשר התכחשה לכיסוי הביטוחי שלא כדין ונמנעה מפיצוי התובעת בגין הנזקים שיפורטו (ואשר חלקם לפחות אינו במחלוקת), בגין נזקי המבנה והתכולה המכוסים בפרק 1א לחלק הרביעי של הפוליסה, באים בגדר הפרת חוזה הביטוח, הפרות אשר הגדילו את נזקי והפסדי התובעת כתוצאה מארוע ההצתה.

51. לצערי אני גם רואה לקבוע כי התנהלותה האמורה של הנתבעת באה כדי סרוב לשלם תגמולי ביטוח, למרות שלמעשה אלו לא היו שנויים במחלוקת בתום לב, ובאופן המצדיק חיובה בריבית מיוחדת, עונשית, בגבולות השיעורים שנקבעו בסע' 28 א' לחוק חוזה ביטוח.

52. טרם אפנה לדון בסוגיית הנזק והפיצוי, המגיע לתובעת, ראיתי להכריע בתביעת מר כהן, בגין הנזק למזגן.

התביעה הנ"ל הוגשה, כאמור, בהתבסס על עוולות נזקיות כשבמרכזן הטענה לפיה התובעת אחראית ברשלנות, לרבות מכח החלופות השונות במסגרתה, זאת בשל התפשטות האש שארעה בעסקה וגרמה את הנזק למזגנו של מר כהן. התביעה נגד הנתבעת הוגשה מכח מעמדה כמבטחת התובעת.

כאמור בענייננו הוכח כי השריפה ארעה כתוצאה מהצתה בזדון של גורם אלמוני, כאשר לא נסתר שלתובעת אין יד ורגל בהצתה כמו גם שהיא לא יכלה למנוע או לצפות את ארוע ההצתה של אותו צד ג' אלמוני.

גרסת התובעת לפיה מיד משנתבשרה על הארוע פעלה להזמין את גורמי הכיבוי גם היא לא הועמדה במחלוקת.

למותר להוסיף כי בתיק זה לא הובאה כל ראיה פוזיטיבית או אחרת, המערערת את התשתית העובדתית הנ"ל, או מבססת אחריות של התובעת לארוע הנזק, כתופסת המקרקעין או המטלטלין מהם יצאה האשר שגרמה לנזק.

ברגיל, מעשה פלילי של צד ג' מנתק את הקשר הסיבתי בין התרשלות המחזיק בנכס, אם הייתה כזו, לבין התרחשות הנזק; ומקל וחומר, כאשר בענייננו לא הוכח, כי הצתת הנכס הייתה תוצאה של התרשלות המחזיקה בנכס (התובעת).

לאור המפורט אני רואה לדחות את תביעתו של מר כהן, הן נגד התובעת והן כנגד הנתבעת – מבטחתה.

בנסיבות לא ראיתי לעשות צו להוצאות במסגרת תביעה נלווית ושולית זו.

שעור הנזק והפצוי

53. באשר לנזקי המבנה והתכולה שנגרמו לעסק התובעת והכלולים בכסוי הביטוחי מכח פרק 1א' לחלק הרביעי בפוליסה, הגישו כל אחד מהצדדים חוות דעת מטעמם, מר גלקין מטעם התובעת ומר שחם מטעם הנתבעת.

54. אקדים ואומר, כי על-פי רשימת הפוליסה, הכסוי הביטוחי במסגרת פרק 1א' הנ"ל הוגבל ל- 200,000 ₪, סך של 100,000 ₪ ביחס למבנה וסך נוסף של 100,000 ₪ ביחס לתכולה (ריהוט, ציוד ומלאי עסקי).

הוראת סע' 11 לפרק 1א' הנ"ל קובעת כי תגמולי הביטוח המגיעים על פי פרק זה יחושבו וישולמו לפי שווי הרכוש שניזוק כפי שהוא בעת קרות האובדן או הנזק.

55. המחלוקת העיקרית שהתעוררה בין מומחי הצדדים, התמקדה בשאלת אומדן הנזק בערכי שיפוי (אל מול ערכו בערכי כינון).

באשר לערכי הכינון בגבולות הפוליסה, העמידו שני המומחים את הנזק על שיעור של 191,629 ₪ , זאת ככל הנראה בהתבסס על התעוד שהמציא מומחה התובעת למומחה הנתבעת, כעולה מת/2, ושאושר למעשה על ידי מומחה הנתבעת כעולה מהערכותיו בחוות דעתו.

לציין כי מומחה התובעת במסגרת פנייתו הראשונה (מוצג ת/2) העמיד את הערכת הנזק על סך 260,380 ₪, כאשר בענין זה הסביר בחקירתו כי חלק מהשינוי מקורו בסכומים שתוקנו (סוגיית המלאי והיקף הציוד לדוגמא), חלקו האחר בהערכת היקף הנזק, בהתעלם מתקרת הכיסוי הביטוחי (ראה שעור הנזק למבנה לדוגמא), וחלק תוספות ופצוי המגיעות על פי הפוליסה ולא נכללו במוצג ת/1 (לענין שכר אדריכלים ומהנדסים והוצאות הכנת תביעה).

56. מאידך, מומחה הנתבעת העמיד את הערכת השווי, בערכי שיפוי, ע"ס של כ- 127,000 ₪ בלבד, על פי הביאורים שהציג (סע' 7.1-7.3 לחווה"ד).

מומחה התובעת מצידו העמיד את הערכת השווי (עפ"י גבולות הפוליסה) בערכי שיפוי של 182,619 ₪ (ראה מוצג ת/1).

57. לאחר בחינה ושקילה, אני רואה להעמיד את הנזק לתובעת, על פי גבולות הכיסוי הביטוחי שפורט, על הסך של 193,000 ₪, כפי שיפורט להלן.

כאמור ערכי הכינון עמדו על כ- 192,000 ₪, כאשר אין מחלוקת כי הנזקים לא היו ברי תיקון לאור עוצמת השריפה והפגיעה בעסק והציוד.

טענת מר שחם לפיה נדרשה התובעת להזמינו לאחר מיון הציוד, בהמשך לשריפה, על מנת שיבחן את רמת הנזק לציוד, לא הוכחה, נטענה בעלמא וללא כל תיעוד, ולא ראיתי לייחס לה משקל.

בהקשר זה הוכח עפ"י מוצג ת/4 (שהיה ברשות הנתבעת) כי כלל הציוד לאחר השריפה נמכר ב- 1,000 ₪ לצד ג', ובנדון לא הוצגה כל ראיה סותרת.

58. אציין כי הנתבעת לא הציגה, מטעמיה ועל הנלמד מכך, את דו"ח הסוקר שנערך ערב הביטוח, ובו יש להניח פרוט באשר למצב ושווי העסק והציוד, כאשר מומחה הנתבעת לא יכל להעריך את שווי הציוד טרם השריפה, זאת נוכח מצבו לאחריה.

59. כמו כן לא היתה מחלוקת, והדברים צוטטו אף בחוו"ד הנתבעת, כי עסקה של התובעת ערב השריפה, היה עסק חדש יחסית בו הושקעו כספים רבים כולל הלוואות, לרבות לביצוע שיפוץ יסודי ומקיף שנה לפני השריפה.

לאור האמור לא מצאתי בסיס להפחתות המשמעותיות שבוצעו בקביעת שעורי השיפוי בחוו"ד מומחה הנתבעת, כ- 30%, בשל בלאי ושימוש.

בנסיבות ערך השיפוי אכן צריך להיות תואם ובסטיה מינימלית מערכי הכינון, כפי קביעת מומחה התובעת.

סכום זה מסתכם אם כן, וכמפורט בחווה"ד מומחה התובעת, מוצג ת/1, לסך של 182,619 ₪.

60. לציין כי הערכת השווי בערכי שיפוי עפ"י מוצג ת/1 מבוסס של שעור מלאי בסך 10,000 ₪ (במובחן מהסך הכפול הנקוב בענין במוצג ת/2). בהתאם טענות הנתבעת, לענין רכישות מלאי או הוצאות שעמדו בבסיס ההערכה במוצג ת/2 אינן יכולות להיות קשורות בענייננו (ואשר מצאתי בהן ממש) אין כדי לשנות לענין שעור הפיצוי.

להוסיף כי התביעה בגין הוצאות כבוי האש הוכחו, כעולה ממוצג ת/6 ובהתאם לא היה מקום להפחתה.

61. לסיכום נקודה זו, אם כן, אני מעמיד את שעור הנזק, בערכי שפוי, לתכולה ולמבנה, עפ"י גבולות הפוליסה, לסך 182,619 ₪.

62. מעבר לערכי השיפוי הנ"ל זכאית התובעת ועד לגבולות הכיסוי הביטוחי, לפיצוי בשעור 10% מסכום הביטוח למבנה (העומד, כאמור, על סך 100,000 ₪), בגין שכר אדריכלות ומהנדסים (ראה סע' 6.3 לפרק 1א' הנ"ל בפוליסה).

במצטבר, אם כן, עומד סכום השיפוי המגיע לתובעת, עפ"י הכיסוי הביטוחי ובערכי חודש 9/08, לסך 193,000 ₪ (מעוגל).

63. התובעת אינה זכאית, במסגרת הכסוי הביטוחי, לפצוי בגין אובדן רווחים והכנסות וכן לכיסוי בגין הוצאות הכנת תביעה, זאת שעה שפרק 1ב' לפוליסה העוסק בביטוח אובדן חנות (במסגרתו גם קבוע סע' 6 לענין הוצאות הכנת תביעה) – לא היה בתוקף כלל, כנלמד מרשימת הפוליסה.

לא למותר להבהיר כי אין בעובדה שהנתבעת הפרה את חוזה הביטוח, כדי לזכות את התובעת בשפוי בגין הנזקים לתכולה, זאת מעבר לגבולות השפוי שנקבעו בפוליסה.

64. מאידך, ומעבר לשפוי המגיע לתובעת עפ"י הכסוי הביטוחי, זכאית התובעת לפצויים גם בגין נזקיה, ככל שהוכחו, זאת בעקבות הפרת חוזה הביטוח כפי שקבעתי לעיל, לרבות משעה שהפרה הנתבעת את חובתה לשפות את התובעת בגין נזקיה כמתחייב עפ"י הפוליסה, ובהתאם ללוח הזמנים הקבוע בפוליסה.

בהקשר זה טוענת התובעת כי מחדלי הנתבעת, כאמור, מנעו ממנה לשקם את עסקה, וכפועל יוצא מכך גרמו גם לפגיעה במונטין ולאובדן רווחים.

65. מנהלי התובעת פרטו בטיעוניהם, והדברים לא נסתרו, כי השקיעו את מיטב כספם לרבות נטילת הלוואות להקמת עסקם, כאשר בשל הפרות הנתבעת, שלא שיפתה אותם בגין נזקיהם, הם נקלעו לקשיים, נמנע מהם לעמוד בהתחייבויותיהם, וכן הם לא יכלו לשקם את עסקם ולהפעילו. המצב גם הביא אותם למצוקה כספית קשה ולאובדן הלקוחות וההכנסות.

בנסיבות גם נאלצו מנהלי התובעת, ולאחר מספר חודשים ללא הכנסה, לפנות ולעבוד כשכירים.

66. כאן המקום לשוב ולהזכיר כי גם מומחה הנתבעת ראה לצטט בחווה"ד, על פי התרשמות מי מנציגי הנתבעת, שמנהלי התובעת מוגדרים כאנשים חיוביים שעבדו קשה לפרנסתם וניהלו עסק שתפקד עד לשריפה באופן סביר.

67. לא יכולה להיות מחלוקת כי הנתבעת ידעה או היתה צריכה לדעת בנסיבות, שההמנעות מתשלום תגמולי הביטוח, עלולה לגרום לתובעת נזק עקיף של אובדן רווחים, כמו גם העדר הכנסות לפרק זמן.

68. אמנם צודק ב"כ הנתבעת בסכומיו כי דרך המלך להוכחת ההפסדים העסקיים הנטענים היתה על דרך של הצגת חוו"ד בתחום החשבונאי המפרטת לענין הכנסות התובעת בעבר, הערכת אובדן הרווחים וכדומה.

לכל הפחות היה על התובעת להגיש תחשיבים ונתונים שיש בהם ללמד על היקף הנזקים הנטענים.

ברם, גם בהעדר חוו"ד ותחשיבים כאמור, אין לשלול, בנסיבות, פיצוי התובעת על דרך האומדנה, עפ"י סמכותו של ביהמ"ש, ולו בערכים חלקיים. לאור טבעו ואופיו של הנזק הנטען בגין אובדן רווחים, וכיו"ב, יקשה להוכיחו בוודאות ובדייקנות, אף שקיימת ודאות בדבר עצם התרחשותו.

לענין סמכות בימ"ש לפסוק פצויים על דרך האומדה, אף ששיעור הנזק לא הוכח, ראה:

ע"א 355/80 נתן אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע בע"מ.

69. לאחר אומדן והערכה, ובהעדר ראיות ממשיות לענין היקף הפסדי ההכנסה והרווח, אני רואה בנסיבות להעמיד את הפיצוי המגיע לתובעת בנדון על סך 35,000 ₪.

לא מצאתי לפסוק לתובעת בגין פגיעה/אובדן מוניטין, זאת בהעדר ראיות כל שהן בענין.

70. כפי שפרטתי לעיל, הוכח בפניי בנסיבות תיק זה כי התובעת זכאית לפסיקת ריבית מיוחדת, עפ"י סע' 28א' לחוק חוזה ביטוח, זאת ביחס לתגמולי הביטוח שהגיעו לה ולא שולמו למרות שלא היתה הצדקה בתום לב, להכחשות הנתבעת לכיסוי הביטוחי.

71. לאחר שקילה ואיזון אני רואה לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 193,000 ₪ שנפסק לעיל (והמשקף את תגמולי הביטוח שהיו צריכים להשתלם כמצוות סע' 27 לחוק חוזה ביטוח), בצרוף כפל הריבית הקבועה בחוק פסיקת ריבית, לצד הפרשי הצמדה על הקרן, זאת מיום 1/9/2008 ועד למועד פסק דין זה.

הסכום הנ"ל מועמד לאחר חישוב על סך -.250,000 ₪ (מעוגל) למועד פסק דין זה.

72. לסיכום, אם כן אני פוסק כדלקמן:

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

77.1 סך כולל של -.250,000 ₪ (סכום הכולל את הריבית המיוחדת) כשיפוי על נזקיה בגין ארוע ההצתה והמכוסים בפוליסה.

77.2 סך נוסף של -.35,000 ₪ כפצוי על נזקיה בגין אובדן הכנסה ורווחים.

לסכומים הנ"ל יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 20% (כולל מע"מ), והוצאות משפט בסך -.10,000 ₪.

73. הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעת, באמצעות בא כוחה, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ג תמוז תשע"ג, 01 יולי 2013, בהעדר הצדדים.