לפניי תביעת התובעת לחייב את הנתבעת, החברה הקבלנית שבנתה את דירת התובעת, לשלם לתובעת פיצויים בגין ליקויי בנייה שהתגלו בדירה ובגין הוצאות נלוות ועוגמת נפש.

סכום התביעה הועמד (לצרכי אגרה) על סך של 200,000 ₪.

הרקע, תמצית טענות הצדדים והשתלשלות ההליך המשפטי

1. התובעת התקשרה (יחד עם בעלה ז"ל שנפטר בנתיים) עם הנתבעת ביום 31.8.2000 בהסכם (להלן:" ההסכם") לרכישת דירה ברחוב חטיבת גבעתי 50 בעיר כרמיאל (להלן: "הדירה").
2. הדירה נמסרה לתובעת ביום 17.6.2002 לאחר שנחתם פרוטוקול מסירה (נספח ב' לכתב התביעה) (להלן: "פרוטוקול המסירה"). עיון בו מעלה כי בעת מסירת הדירה לא נרשם כי נמצא בה כל ליקוי.
3. מפרוטוקוליי תיקונים שצורפו לכתב ההגנה עולה כי סמוך מאוד לאחר המסירה התגלו אי התאמות וליקויים שונים בדירה, והנתבעת ביצעה תיקונים שונים בדירה במהלך חודש 7/02 וכן במהלך החודשים 10/02 ו-11/02.

במהלך חודש 6/2004 (בחלוף שנתיים ממועד המסירה) ביצעה הנתבעת תיקונים נוספים בדירה, כאשר בפרוטוקול תיקון מיום 10.6.2004 מצוין לראשונה ליקוי של עובש בחדר השינה.

1. מהתכתבות בדואר אלקטרוני בין הצדדים מחודש 3/2005 (צורפה כנספח לכתב ההגנה) עולה כי בדירה התגלתה בעיית רטיבות, חדירת מים ונזילות וכן הצפת ביוב, וכי הנתבעת ערה לליקויים אלה. כמו כן עולה כי ביקורה האחרון של הנתבעת בדירה, עד לנקיטת ההליך כאן, נערך בחודש 3/05 או בסמוך לכך וכלל תיקונים שונים על ידי שרברב מטעם הנתבעת.

משתיקונים אלו לא הביאו לפתרון מלא לכל הליקויים בדירה, הוגשה התביעה כאן.

1. נזקי התובעת בהתאם לכתב התביעה כוללים:
   1. ליקויי בניה בסך 91,409 ₪ (כולל מע"מ) בהסתמך של חוות דעת מומחה מטעמה – אינג' אלוני עזרא (להלן: "חוות דעת אלוני"), חוות הדעת התבססה על שני ביקורים של המומחה בדירה מיום 19.2.2002 (לפני ביצוע איזה מהתיקונים) ומיום 24.3.2005 (ככל הנראה לאחר ביצוע התיקונים). עיקר הליקויים בחוות הדעת הם ליקויי רטיבות וליקויי ריצוף וחיפוי.
   2. ירידת ערך הדירה בסך 134,000 ₪ בגין מוקדי רטיבות בהסתמך של חוות דעתו של שמאי מטעם התובעת מר אלי סידאוי מחודש 3/09 (להלן: "השמאי"). ירידת הערך נאמדה הן בגין הפחתה בסך 80,000 ₪ משוויו הכולל של הנכס אילו נבנה כנדרש, זאת בהנחה שביצוע התיקונים יעלה יפה ותופעת הרטיבות לא תחזור; והן בגין פיצוי חודשי בסך 750 ₪ בשל שימוש חלקי בלבד (למטרות אחסנה) שנעשה בחלק מהדירה במשך 6 שנים ובסך כולל של 54,000 ש"ח (750 ₪ X 72 חודשים).
   3. בנוסף לסכומים אלו נתבעו שכ"ט המהנדס והשמאי, דיור חלופי לתקופת התיקונים (12,000 ₪) וכן פיצוי בגין טרחה ועוגמת נפש (50,000 ₪).
   4. כן טענה התובעת כי הזמינה מהנתבעת שינויים בדירה, ואף שילמה עבורם סך של 12,243 ₪, אולם שינויים אלה לא בוצעו בעיקרם.

על אף שסך הנזקים הועמד בכתב התביעה על סך של 292,859 ₪, הרי שהתובעת העמידה את סכום התביעה על סך של 200,000 ₪ (לצרכי אגרה).

1. בכתב הגנתה טוענת הנתבעת כי בנתה את הדירה בהתאם להתחייבויותיה בהסכם ובהתאם למפרט הטכני ותוכניות הבניה המצורפים לו. הדירה נמסרה לתובעת מבלי שהיה בה כל ליקוי או פגם כעולה מפרוטוקול המסירה.

לטענתה רבים מהליקויים בחוות דעתו של אלוני הם ליקויים שניתן היה להבחין בהם בנקל במועד המסירה אך הודעה לגביהם או לגבי חלק מהם נמסרה לנתבעת רק במכתב מיום 14.2.05, זמן רב אחרי המועד הקבוע בחוק המכר (דירות) תשל"ג- 1973 (להלן: "חוק המכר") באשר להסתמכות הקונה על אי התאמה.

כמו כן טוענת הנתבעת כי תובעת מנעה ממנה את הזכות או ההזדמנות לבצע תיקונים בדירה, וכי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ועל סף ההתיישנות, ובכך נגרם לה נזק ראייתי, כיוון שהיא אינה יכולה היתה להתחקות אחר האירועים סמוך למועד התרחשותם, וכן קיים קושי ממשי לקבוע איזה מהליקויים נובעים כתוצאה מבלאי טבעי / שימוש או תחזוקה לקויים, ואיזה מהליקויים הינם באחריות הנתבעת.

1. הנתבעת הגישה מטעמה את חוות דעתו של המהנדס נחום פרמינגר (להלן: "חוות דעת פרמינגר") לפיה אומדן עלות ביצוע התיקונים שנמצאו על ידו בדירה עומד על סך של 5,560 ₪ ובצירוף פיקוח בסך של 640 ₪, סך העלויות עולה כדי 6,200 ₪ בצירוף מע"מ.

פרמינגר התייחס בחוות הדעת גם לחוות דעתו של השמאי וקבע כי אין ירידת ערך שכן כל הליקויים ניתנים לתיקון.

חוות דעת מומחה בית המשפט

1. לנוכח חוות הדעת החולקות מונה כמומחה מוסכם מטעם בית המשפט המהנדס דן ברלינר (להלן:" ברלינר" או "המומחה").

הלה ביקר בדירה לראשונה ביום 3.11.09.

בסמוך לאחר ביקורו, ביום 8.11.09, הגישה התובעת, מבלי לפנות בבקשה כלשהי לבית המשפט, חוות דעת משלימה מטעם המהנדס עזרא בן עזרא בו נטען לקיומם של ליקויים נוספים בדירה שלא נכללו בחוות דעת אלוני (להלן: "חוות דעת משלימה של התובעת") . בחוות הדעת המשלימה מתוארים סימני רטיבות ועובש חמורים לגביהם נטען כי הם החמרה של הליקויים המתוארים בחוות דעתו של אלוני, ומונעים שימוש בחדרי השינה בדירה וליקויים נוספים שעלות תיקונים עולה כדי הסך של 14,192 ₪ בצרוף מע"מ.

חרף מורת רוחי מהתנהלות התובעת, כעולה מההחלטה מיום 27.12.09, התרתי את הגשת חוות הדעת המשלימה מטעם התובעת, תוך שהתרתי לנתבעת להגיש חוות דעת משלימה מטעמה, וזו אכן הוגשה ביום 14.4.10.

1. לאחר ביקור נוסף בדירה שערך ברלינר ביום 7.3.10 ערך הלה את חוות דעתו מיום 29.8.10 (להלן: "חוות דעת ברלינר" - סומנה במ/1). יודגש, למען הסר ספק, כי בעת עריכת חוות הדעת עמדו בפני ברלינר חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, לרבות חוות הדעת המשלימות.

בחוות הדעת קבע ברלינר כי סה"כ עלות תיקון ליקויי הבנייה שמצא בדירה עומדת על סך 18,650 ₪ אשר בצירוף פיקוח הנדסי בסך 2,000 ₪ ומע"מ מסתכמים לסך כולל של 23,954 ₪. באשר לירידת הערך קבע ברלינר בחוות דעתו כי: "הליקויים שראיתי בדירה הם ניתנים לתיקון. אין אלה ליקויים קונסטרוקטיביים או ליקויים שאינם ניתנים לתיקון. לכן, לא מצאתי כי נגרמה לדירה זו ירידת-ערך (עמ' 13 לחוות דעת ברלינר).

1. התובעת שלחה שאלות הבהרה לברלינר והלה השיב עליהן. (שאלות ההבהרה למומחה מטעם התובעת ותשובותיו מיום 2.9.10 סומנו במ/3 א' ב' בהתאמה). לאחר קבלת התשובות לא עמדה התובעת על חקירת המומחה, אולם הנתבעת עמדה על חקירת המומחה, ולאחר חקירתו הביעו הצדדים הסכמתם לכך שהנתבעת תתקן את הליקויים בהתאם לקביעות ברלינר.
2. במהלך חודש 6/12 ביצעה הנתבעת תיקונים בדירה ובהתאם לבקשת התובעת המשך ניהול ההליך עוכב עד לאחר עונת הגשמים (דהיינו עד לאחר חורף 2012-13( על מנת לוודא באם התיקונים צלחו ובעיית הנזילות לא חזרה. בהתאם להסכמת הצדדים חזר ברלינר ובדק את דירת התובעת לאחר ביצוע התיקונים על ידי הנתבעת ובחלוף אותה המתנה, על מנת לחוות את דעתו האם אלה אכן הסירו את הליקויים שנקבעו בחוות הדעת, ואם לא איזה ליקויים נותרו ומה עלות תיקונם, וזאת במהלך חודש 9/13.
3. ביום 16.9.13 הגיש ברלינר חוות דעת משלימה (להלן: "חוות דעת משלימה ברלינר" סומנה במ/2) ממנה עולה כי חלק מהליקויים שבחוות הדעת תוקנו אולם עיקר הליקויים (מבחינת שווים) לא תוקנו, ונותרו ליקויים שעלות תיקונם 14,700 ₪ בצירוף פיקוח הנדסי בסך של 1,500 ₪ ומע"מ ובסך כולל של 18,846 ₪.
4. חרף קביעות המומחה לא עלה בידי בית המשפט להביא את הצדדים להסדר לסילוק התביעה, ומשכך התיק נקבע לשמיעת ראיות הצדדים.

לאחר ששלוש ישיבות שנקבעו להוכחות נדחו עקב נסיבות שונות הקשורות בכל פעם לב"כ התובעת, לתובעת ולמצהיר מטעמה, הומרה ישיבת ההוכחות שהיתה קבועה ליום 28.12.16 לישיבת קדם משפט נוספת, במהלכה נעשה ניסיון נוסף, שלישי במספר, להביא את הצדדים להסדר והועלתה הצעה למתווה לסיום התיק, אולם גם ניסיון זה לא צלח.

לפיכך התקיימה ביום 6.7.17 התקיימה ישיבת ההוכחות, בה נשמעו עדויות עדי הצדדים בלבד לאחר שהצדדים ויתרו על חקירת מי מהמומחים.

הראיות

1. מטעם התובעת, מלבד חוות הדעת מטעמה, הוגש תצהירה (ת/4) המפרט בהרחבה את השתלשלות העניינים וממנו עלה, בין היתר, כי החל מחודש 1/13 ועד לשנת 2015 היא לא התגוררה בדירה אלא בדירה שכורה בקרני שומרון (סעיפים 61-62 לת/4 וכן עמ' 18 לפרוטוקול שורות 10 -17).
2. בנוסף לתצהיר התובעת הסתמכה התובעת על תצהירו של מר אהרון פליישר (להלן: "פליישר”) שנחתם על ידו ביום 6.4.2014, ובו הוצהר כי פליישר נכח מטעם התובעת בדירתה במהלך כל זמן ביצוע התיקונים על ידי הנתבעת לאחר קבלת חוות דעת ברלינר במהלך חודש 6/12, זאת למשך שלושה ימים (ת/1) וכן כי צילם תמונות בדירה בשני מועדים נוספים: 28.11.13 ו-10.12.13, מועד בו גם צולם על ידו סרטון.

באמצעות פליישר הוגשו תמונות של הדירה אשר נטען כי צולמו על ידו בשלושה מועדים שונים: צילומי החלונות בדירה מיום 19.6.12 בסמוך לאחר התיקון; שאר תמונות של הדירה ותכולתה מיום 28.11.13 ומיום 10.12.13 (ת/1 (42-1)).

באמצעות תצהיר פליישר, התמונות והסרטון, ביקשה התובעת להוכיח כי גם לאחר ביצוע התיקונים בחודש 6/12 ולאחר עריכת חוות דעתו המשלימה של ברלינר, חזרו והופיעו בעיות רטיבות ונזילות. מאחר ומדובר בשאלה מרכזית השנויה במחלוקת בין הצדדים, אציין כבר עתה כי לאחר עיון מדוקדק בעדויות שנשמעו בפני ובתמונות והסרטון שהוצגו, אני קובעת שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי איזה מהתמונות או הסרטון שצרף פליישר מתעדים מצב לאחר הביקור החוזר של ברלינר ולפיכך לא עלה בידה לסתור את קביעות ברלינר באשר לתיקון/העדר עיקר ליקויי הרטיבות שהיא טוענת כי עדיין קיימים בדירה.

16. אתחיל מהעובדה הפשוטה כי התמונות אינן נושאות תאריך על גביהן ובדיון שהתקיים ביום 28.12.16 הצהיר פליישר לפרוטוקול כי חלק מהתמונות שצורפו לת/1 צולמו על ידו ביום 15.4.2015 (פרוטוקול ישיבת יום 28.12.16 עמ' 12 שורות 22-20). כמובן שמצב זה אינו אפשרי, לנוכח מועד עריכת התצהיר, שכן כיצד ייתכן שתמונות שצולמו על ידי פליישר ביום 15.4.2015 כטענתו, צורפו לתצהיר שנערך ונחתם שנה קודם לכן ??? ודוק: התובעת לא ביקשה לצרף תמונות נוספות שצילם פליישר, כטענתו, מלבד אותן תמונות וסרטון שצורפו לתצהירו ת/1.

בנוסף הוגש באמצעות פליישר דיסק ובו עותק מהתמונות וכן העתק הסרטון הקצר בן שתי דקות שצולם לטענת פליישר ביום 10.12.13 (ת/2).

בבואי לכתוב את פסק הדין, הדיסק שסומן ת/2 לא נמצא בתיק ובהתאם להנחייתי מזכירות בית המשפט ערכה פנייה לב"כ תובעת שתמציא העתק נוסף של הדיסק לתיק בית המשפט. דיסק נוסף הומצא לבית המשפט ביום 22.2.18. צפייה בדיסק וכן בדיקת פרטי התמונות (שמהן טען פליישר כי ניתן ללמוד מתי כל אחת מהן צולמה) העלה כי מצויות בו 36 תמונות, שכולן צורפו לתצהירו ת/1 כאשר כל הקבצים הדיגיטליים שלהן נוצרו, לכאורה, ביום 15.4.2015 (בהתאם לפרטי הקבצים המתועדים באופן דיגיטלי). כאמור לעיל, אך ברי כי לא ייתכן שפליישר צילם את כל התמונות ביום 15.4.15, שכן הוא צרף את אותן התמונות לתצהיר שנערך שנה לפני כן. דהיינו התמונות צולמו במועד כלשהו לפני יום 6.4.2014, הוא יום עריכת התצהיר.

בניגוד לטענת התובעת בסיכומיה (סעיף 28.6 לסיכומים) אין בפני בית המשפט עותק של התמונות על גביהן (או בפרטי הקובץ הדיגיטלי) מצויין מועד תצלומם, והתמונות הוגשו מודפסות כמקשה אחת במצורף להודעה מיום 20.1.16 מבלי שהן נושאות תאריך כלשהו.

בנוסף מצוי בדיסק (ת/2) סרטון וידאו קצר בן 2.18 דקות כאשר מפרטי הקובץ הדיגיטלי עולה כי נוצר ביום 14.2.18. ברור שמועד זה הינו מועד העתקת הסרטון לדיסק, אולם אין לבית המשפט כל דרך לקבוע מתי הוא צולם, ובאם הדבר נעשה במהלך ביצוע התיקונים בחודש 6/12 או במועד מוקדם או מאוחר לכך.

17. לאחר בחינת עדותו של פליישר, אשר ציין מפורשות כי אין לו יכולת לציין מתי צילם כל אחת מהתמונות שצירף או הסרטון, כפי שציין מפורשות בעמ' 14 שורה 22 לפרוטוקול, ולאחר שטענתו כי ניתן להסיק זאת מפרטי הקובץ הדיגיטלי התבררה כלא נכונה בעליל, ובעיקר בהעדר תאריך צילום כל תמונה ותמונה מבין 42 התמונות שהוגשו, הרי שבהעדר ראיה מספקת למועד צילום התמונות, אין באפשרותי לקבל טענתו, שאינה נתמכת בראיה נוספת כלשהי, כי איזה מהתמונות משקפת את המצב בדירה לאחר ביצוע התיקונים ע"י הנתבעת.

אמנם במהלך עדותו חזר פליישר ופרט איזה מהתמונות שצילם צולמו בחודש 11/13 (עמ' 15 שורות 5-8) אולם אינני מוצאת שניתן להסתמך על עדותו זו משלא יכול היה לציין ביחס לכל תמונה ותמונה את מועד צילומה. פליישר גם אישר שביקר פעמים רבות בדירה, הן במהלך השנים 2011-2012 (מועדים בהם גם ביצע בעצמו תיקונים שונים בדירה – עמ' 15 שורות 19-24), והן לטענתו לאחר ביקור ברלינר פעם שניה במהלך חודש 9/13. אולם, משהעד, אשר באמצעותו ביקשה התובעת להגיש את התמונות, לא יכול היה לפרט את מועד צילום התמונות, אין באפשרותי לסמוך עליה ממצא בעל משמעות בדבר מצב הדירה לאחר ביקור ברלינר בה.

מאחר ומדובר בסוגיה מרכזית שהיתה שנויה במחלוקת, שכן התובעת ביקשה להוכיח שתיקוני הנתבעת הותירו את הדירה במצב הנראה בתמונות ולא במצב המתואר בחוות הדעת המשלימה של ברלינר, ובכך לקעקע את קביעות המומחה, הנטל היה מוטל עליה לתעד את מצב הדירה במועדים המאוחרים לתיקונים בצורה ברורה מספיק שתאפשר לה להוכיח טענתה כי חלק מהנזילות חזרו ונוצרו לאחר ביצוע התיקונים בחודש 6/12. יתירה מכך, לו רצתה התובעת, להוכיח כי מסקנות ברלינר לאחר בדיקתו את הדירה לאחר התיקונים שגויות, היה מקום שתזמנו לחקירה לצורך עימותו עם ראיות המעידות אחרת (ככל שהיו כאלה בידה), והיא בחרה שלא לעשות כן.

דרך ההתנהלות של התובעת בהקשר זה אינה מאפשרת את קבלת טענתה כי מצב הדירה לאחר תיקונה הינו כנראה בתמונות שצילם פליישר, מה גם שהיא חזרה להתגורר בה במהלך שנת 2015 מבלי שהוכיחה כי ביצעה על חשבונה תיקונים נוספים (ולפיכך, לכאורה לא היה צריך להיות לה כל קושי לתעד את הנזילות שלכאורה עדיין קיימות...), ולפיכך, בהקשר זה, אין באפשרותה לסתור את קביעת ברלינר באשר לתיקון אותן נזילות שמצא כי תוקנו בדירה.

1. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של אורי רביבו ( להלן :" רביבו") ששימש במועדים הרלוונטיים לתביעה כמנהל עבודה אצל הנתבעת ואחראי על תיקון הדירות למשתכנים (נ/1). לתצהיר לא צורף דו"ח עבודות ותיקונים חרף האמור בסעיף 8 לתצהיר. רביבו מצהיר כי רמת התחזוקה בדירה היתה ירודה ביותר וכן כי התובעת התנהגה בצורה שמאוד הקשתה על תיאום מועדי תיקון וביצוע התיקונים, מבלי שניתן פירוט באשר לטיב אותם קשיים.

דיון והכרעה

1. אתחיל ממושכלות יסוד שקבעה ההלכה הפסוקה לפיהן חוות דעת המומחה, גם אם התמנה ע"י בית המשפט, אינה כובלת את שיקול דעתו של בית המשפט (ע"א 402/85 מרקוביץ נ' עירית ראשון לציון, פ"ד מא(1) 133, 139 (1987); ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 948 – 949 (2002)). עם זאת, ועל אף שעדות מומחה מטעם בית המשפט אינה שונה מכל עדות הבאה בפני בית המשפט, יש להניח כי משהחליט בית המשפט למנות מומחה מטעמו בכדי שיביא בפני בית המשפט נתונים מקצועיים רלוונטיים להכרעה בסכסוך שבפניו, יאמץ הוא את ממצאי המומחה בהיעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (23.4.90)). בכך שונה מעמד חוות הדעת של מומחה בית המשפט מחוות דעת הצדדים, ואינני מקבלת טענת התובעת כי מעמדם זהה, והדבר גם אינו עולה מהפסיקה שהובאה על ידה בסיכומיה.
2. עם זאת מסכימה אני כי גם את חוות הדעת של מומחה בית המשפט יש להעביר תחת ביקורת בית המשפט ועליו לבחון את נכונות הקביעות. אולם כל עוד לא הצביעה התובעת על טעות עובדתית או מקצועית בקביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט, אין מקום להעדיף על פניו את עמדת מומחה אחד הצדדים. לכך יש להוסיף את העובדה כי התובעת בחרה שלא לחקור את המומחה אלא להסתפק בתשובותיו לשאלות ההבהרה. מכאן, שכל עוד לא ניתן להסיק מתשובות המומחה כי יש מקום לסטות מקביעותיו בחוות דעתו, אין בכוונתי להעתר לבקשת התובעת לעשות כן.

משכך בכוונתי להסתמך על קביעות ברלינר בחוות דעתו המשלימה ביחס לכל אותם פריטים שהצדדים לא טענו ביחס אליהם בסיכומיהם, תוך שאבחן להלן את אותם ליקויים לגביהם העלתה התובעת טענות בסיכומיה.

הליקוי העיקרי לגביו טוענת התובעת כנגד קביעות ברלינר הינה ביחס לרטיבות

1. בחוות הדעת אמד ברלינר את עלות תיקון ליקויי הרטיבות בסך 2,350 ₪, כמפורט בסעיף 5.1. זאת בהתיחס ל-4 מוקדי רטיבות שמצא:
2. בקיר המטבח הפונה לכיוון המרפסת, בחלק התחתון של הקיר משני צידי הדלת.
3. בקיר מרפסת הכביסה ובקיר חדר הילדים שבהמשכו, תוך ציון שבעת הביקור המקום היה יבש אך נראו סימני רטיבות.
4. נזילת מים מהאדנית במרפסת חדר דיור.

ד. קיר מפריד עם השכן בחדר הדיון – בו לא מצא כל ליקוי.

בנוסף תחת כותרת "ליקויים נוספים" התיחס המומחה לסימני נזילה שהיתה בקיר הפרוזדור, אשר התייבשה ויש לבצע תיקון צבע (250 ₪) וכן לכתם רטיבות בתקרת מטבח שמצא כי הוא יבש ויש לתקן בו תיקון צבע (250 ₪) ובנוסף רטיבות בקיר מזרחי של חדר כביסה בגינו קבע כי יש להצב איטום (600 ש").

מכאן שסך עלות תיקון ליקויי הרטיבות שמצא (פעילים או יבשים הדורשים רק תיקון צבע) עמד על 3,450 ₪.

בחוות הדעת המשלימה שנערכה כאמור לאחר שהנתבעת ערכה תיקונים בדירה, קבע ברלינר כי שניים מתוך ליקויי הרטיבות שצויינו בחוות הדעת תוקנו, ונותר ליקוי רטיבות פעיל אחד בלבד שלא תוקן, הוא הליקוי בקיר מרפסת הכביסה ובקיר הילדים שבהמשכו. עלות תיקון ליקוי זה נאמד על ידי ברלינר בסך של 1,500 ₪. כמו כן ציין כי תיקון הצבע בפרוזדור לא תוקן כהלכה ולפיכך הורה על תיקונו מחדש בעלות של 200 ₪. בנוסף, תחת הכותרת "ליקויים המצויינים בחוות הדעת המשלימה" נרשמו שני ליקויי רטיבות שלא תוקנו כלל והם: רטיבות בחדר כביסה וסימני חלודה בסף דלת ממ"ד. עלות תיקון ליקויים אלה נאמדה על ידי ברלינר בסך של 750 ₪. (עמ' 6 לבמ/2 ).

מכאן שעלות התיקונים שעוד נותר לבצע בגין ליקויי רטיבות, הינה בסך של 2,450 ₪.

1. מומחה התובעת, אשר התובעת מבקשת כי אבכר את קביעותיו על פני אלו של ברלינר, אמד בחוות דעתו המקורית שנערכה ביום 30.6.02 את עלות תיקון ליקויי הרטיבות בסך של 15,000 ₪ כאשר הוא מפרט 5 מוקדי חדירת רטיבות, אך מבלי שפרט את העלות המיוחסת לכל מוקד ומוקד. בנוסף בהשלמת חוות דעתו מיום 24.3.05 ציין קיומה של נזילת מי ביוב בקיר הפרוזדור שעלות תיקונה הוערכה על ידו בסך של 1,200 ₪.

בחוות הדעת המשלימה של בן עזרא תוארו שבעה מוקדי רטיבות לגביהם נטען כי הם מהווים החמרה של הליקויים המתוארים בחוות דעת אלוני, ובנוסף נטען כי דרוש להסיר חלודה מסף דלת הממ"ד בעלות של 200 ₪. דהיינו שסך הליקויים בגין רטיבות, לפי מומחי התובעת, עומדים על 16,400 ₪.

23. ליקויים אלה זכו כולם להתייחסות בחוות הדעת של ברלינר (למעט ליקוי בתקרת חדר שינה הורים אשר לא נזכר באיזו מחוות דעתו), תוך שאת חלקם הוא שלל (רטיבות בקיר המפריד עם השכן בחדר הדיור) ואילו לגבי חלקם הוא קבע, כבר בחוות דעתו הראשונה כי מדובר ברטיבות שאינה פעילה (למשל הרטיבות בתקרת המטבח וזו בפרוזדור) ומשכך קבע כי תיקונם כרוך רק בצביעה. בהמשך לאחר התיקונים הוא קבע כי הנתבעת תיקנה רק 3 מתוך 7 ליקויי הרטיבות שציין.

מתיאור ליקויי הרטיבות בחוות דעת ברלינר קשה להלום את טענת מומחה התובעת בחוות הדעת המשלימה של בן עזרא כי לאור היקף הרטיבות לא ניתן היה לעשות שימוש בשלושה חדרי שינה ובכללם הממ"ד. גם באם נכון כי בשלב מסויים קיימת היתה נזילה פעילה באחד מחדרי השינה (כפי שאכן עולה מהתמונות שהוצגו אשר אני מקבלת כי משקפות את מצב הדברים בדירה במועד כלשהו שלפני ביצוע התיקונים ע"י הנתבעת בעקבות חוות דעת ברלינר) אין בכך לשלול אפשרות שימוש ב-3 חדרי שינה, ולא הוצגו בפני תמונות התומכות בטענה זו.

1. בסיכומיה טוענת התובעת כי מהתמונות והסרטון שצולמו על ידי פליישר עולה בבירור כי במועד מאוחר יותר לחוות דעתו המשלימה של ברלינר עדיין היתה קיימת רטיבות בכל חלקי הדירה, ולצורך זה מפנה לקיום הרטיבות בארגזים הנראים בתמונות, קיום שלולית של מים על רצפת הסלון, וקיום סימני רטיבות קשים על קיר המסדרון.

טענות אלו באשר לקיום הליקויים הנראים בתמונות והקשורים לסימני רטיבות ועובש בחלקים שונים של הדירה, לאחר ביצוע התיקונים על ידי הנתבעת בחודש 6/12, נדחות על ידי כמפורט לעיל. ברלינר בביקורו בדירה בוודאי שלא מצא מצב דברים כמתואר בתמונות, וכאמור לעיל התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי מצב דברים כפי שנראה בתמונות התפתח מחדש לאחר ביקור ברלינר בדירה בחודש 9/13, וכאמור הדבר גם לא עולה בקנה אחד עם העובדה שבשנת 2015 חזרה התובעת להתגורר בדירה מבלי שהוכיחה ביצוע תיקונים נוספים על ידי מי מטעמה.

מעבר לכך, סימני רטיבות ועובש כפי שנראים בתמונות אינם מצביעים בהכרח על ליקויי רטיבות פעיל בדירה. בהחלט יתכן, לאור האמור בתצהיר בתצהירה של התובעת ובעדותה כי בתקופה שבין חודש 1/2013 לבין תחילת שנת 2015 לא נעשה שימוש בדירה למגורים (סעיפים 61-62 לת/4 וכן עמ' 18 לפרוטוקול שורות 10 -17), כי חלק מהעובש התפתח כתוצאה מחוסר איוורור של הדירה בשל היותה סגורה מרבית הזמן. אמנם נכון כי עובש לא היה נוצר באם מלכתחילה לא היתה קיימת רטיבות בקירות או בתקרה (דבר שאכן באחריות הנתבעת) ולא היו נזילות מים, אולם הנסיון להציג את התמונות כמשקפות מצב שנוצר כולו בשל ליקויי הרטיבות בדירה, הינו נסיון שווא, ואין לי כל ספק כי החמרת מצב הדירה, בעיקר בהקשר של התרבות העובש, מקורה גם בהעדר שימוש בדירה.

1. מעבר לצורך, מאחר ובהעדר ציון מועד צילום כל תמונה אין באפשרותי להסתמך על התמונות כמתעדות מצב שלאחר ביקור ברלינר בחודש 9/13, אציין כי נסיון התובעת להסתמך על חלק מהתמונות דינו להיכשל מאחר וחלקן מתעדות חדירת מים, לכאורה, ממוקדים שלא תוארו בחוות דעת של אף אחד מהמומחים, לרבות מומחי התובעת שביקרו בדירה יותר מפעם אחת, ולא מצאו לכלול מוקדים אלה כאחד ממוקדי הרטיבות בדירה (כך למשל תמונה 28 המתעדת לכאורה חדירת מים מתקרת מרפסת השכן, או תמונות 1, 10, 26, 27 המתעדות חדירת מים ממרפסת הסלון, כאשר מוקדים אלו לא נמנו אפילו בחוות דעת התובעת!).
2. באשר לטענות לרטיבות פעילה מקופסת הכנה למזגן וקופסת חשמל מעל דלת המקלחת כמודגם בתמונות מס' 3- 8 וכן 40-41, הרי שטענות אלה, ככל שהן מבקשות להצביע על קיום רטיבות פעילה לאחר חודש 9/13, הרי שהן נדחות מאותם טעמים שפרטתי לעיל.
3. חרף כל האמור באשר להעדר ראיות מספקות המצדיקות סטיה מקביעת המומחה באשר לליקויי הרטיבות שתוקנו או שהיו לא פעילים במועד ביקורו הראשון, הרי שחשוב לציין כי התרשמתי מהתמונות כי בחלק מהתקופה שבין שנת 2005 ועד למועד תיקון הליקויים, באופן חלקי, בחודש 6/13, אכן היו קיימים ליקויי רטיבות בדירה, באזורים שונים, ואלו תוארו על ידי ברלינר בחוות דעתו. כפי שניתן להתרשם מהתמונות, שאין לי כל ספק כי מתעדות בזמן מסויים לאחר שנת 2005 אך לפני התיקונים בעקבות חוות דעת ברלינר, את המצב בדירה, אכן היו נזילות והיתה קיימת רטיבות, אשר בשלב מסויים אף גרמה להצפת הרצפה באחד החדרים כך שמים חלחלו אל תוך ארגזים בהם אוחסנו פריטים אישיים (כנראה בתמונה 37).

28. אין בכך לומר כי יש לקבל את טענת התובעת כי לא ניתן היה להתגורר בדירה, בודאי שלא לאורך תקופה ארוכה, שכן היא עצמה ציינה כי התגוררה בה עד לסוף שנת 2012 (גם אם באי נוחות כטענתה), משמע שניתן להסיק כי הרטיבות, באם התפתחה לנזילה של ממש וגרמה להצפה של רצפת איזה מהחדרים בשלב זה או אחר, לא היתה כזו שמנעה שימוש בדירה, בודאי שלא בכולה. טענת התובעת בסיכומיה כי היא נאלצה לעזוב את הדירה עקב גשמי החורף של שנת 2012- 2013, דהיינו בחודש 1/13 לא נשמעה משכנעת, זאת לאור העובדה כי גם לאחר ביצוע התיקונים לא חזרה להתגורר בדירה עד לסוף שנת 2015. דבר זה מעיד על כך שלתובעת היו סיבות אחרות משלה לעבור להתגורר בקרני שומרון, והרטיבות בדירה לא היתה הגורם הבלעדי שגרם לכך.

עם זאת, בהחלט יש מקום, לאור ההתרשמות מהתמונות (בעיקר תמונות 6-8, 13, 27, 30-33, 37 40-41), לפסוק פיצוי משמעותי יחסית (בהשוואה לסך הליקויים שקבע ברלינר) בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובעת מכך שבדירה היו ליקויי רטיבות במשך זמן כה רב, ליקויים אשר לפחות בתקופה מסוימת גרמו להצפת חלק מהדירה במים ולנזק לרכוש פרטי. די בכך שקיום מרבית ליקויי הרטיבות אושרו בחוות דעתו של ברלינר (גם באם חלקם תוקנו קודם לביקורו וגם באם עלות תיקונם הוערכה בסכום נמוך מזה שטענה לו התובעת), כדי להצדיק קביעה כי ההנאה מהשימוש בדירה אכן נפגם, וזאת לאורך שנים ארוכות (בין 2005 ל-2012) בהן לא תיקנה הנתבעת את ליקויי הרטיבות.

29. הנתבעת מצידה לא הביאה כל ראיה באשר לטענות הכלליות שנטענו מפי העד מטעמה, כי התובעת הכשילה באופן כלשהו את תיקון הליקויים בדירה. יתירה מכך, העד שהובא מטעמה, מר רביבו, כלל לא מצא לנכון להתיחס לתיקונים שנעשו בעבר או לפניות התובעת לביצוע התיקונים (משסבר, על פי עצת ב"כ כנראה כי אין לכך רלבנטיות לאור קביעות ברלינר).

משכך, ולאור קביעות ברלינר באשר לליקויי הרטיבות שמצא בעת בדיקתיו בשנים 2009-2010, ולאור העובדה כי מרבית ליקויים אלו תוארו בחוות דעת אלוני עוד משנת 2002, אין אלא להסיק כי עד לביצוע התיקון (החלקי ביותר) בשנת 2012, לא תיקנה הנתבעת את ליקויי הרטיבות שנמצאו בדירה, ולא הוכח כי נעשה נסיון של ממש לעשות כן.

אוסיף עוד כי ביצוע התיקונים בחודש 6/12 נעשה באופן חלקי ביותר, כפי שעולה מחוות הדעת המשלימה, ובענין זה צודקת ב"כ התובעת בטענתה כי ככל הנראה הנתבעת העדיפה לשאת בתשלום הפיצוי בהתאם לקביעות המומחה ולא לבצע את התיקונים בפועל באופן מלא, על אף שניתנה לה הזדמנות לעשות כן. גם ענין זה ילקח על ידי בחשבון בעת פסיקת הפיצוי הכללי בגין עוגמת הנפש.

לאור כל האמור לעיל אני קובעת את הפיצוי בגין ליקויי הרטיבות שעוד נותרו בהתאם לאמור בחוות דעתו המשלימה של ברלינר וקובעת פיצוי בסך של 2,450 ₪ בגין מכלול ליקויי הרטיבות (לרבות בפרוזדור ותיקון סימני חלודה), ואינני מוצאת להוסיף על כך סכום כלשהו, עם זאת בפיצוי הכללי בגין עוגמת הנפש, ילקחו בחשבון כל הנתונים המפורטים לעיל.

ליקויים בריצוף וחיפוי

30. בחוות הדעת אמד ברלינר את ליקויי הריצוף והחיפוי בסך של 3,200 ₪ (סעיף 5.2 לבמ/1), כמו כן בהתייחסו לחוות הדעת המשלימה מטעם התובעת ציין ברלינר בחוות הדעת ליקוי נוסף בגין הפרש גובה בריצוף המרפסת בסך של 1,500 ₪ (עמ' 12 לבמ/1 תחת הכותרת: "ריצוף מרפסת מטבח").

בחוות הדעת המשלימה קבע ברלינר כי למעט ליקוי מזערי בגינו קבע עלות של 100 ₪, שאר הליקויים תחת רכיב זה לא תוקנו ונותרו ליקויים בסך של 4,600 ש"ח (סעיף 5.2 וסעיף "ריצוף במרפסת מטבח" - במ/2).

31. לטענת התובעת, לנוכח טיב הליקויים שנמצאו הכוללים אי התאמה של צבעי האריחים בחלקים שונים בדירה וצורך ביישור מפלס הריצוף במרפסת המטבח, ולאור חלוף הזמן הרב מאז נבנתה הדירה, ואי אספקת מרצפות עודפות בגוון המקורי של הרצפה, אין כל אפשרות מעשית לבצע כיום את תיקון הליקויים בהתאם לקביעת ברלינר שכן ביצוע התיקונים יצריך את החלפת כל המרצפות באותם אזורים בהם נמצא הליקוי, ולפיכך יש לאמוד את עלות התיקון, כקביעת אלוני בסך של 17,400 ₪ (סעיפים 32-38 לסיכומיה).

לטעמה, יש בבחירת הנתבעת, בעת ביצוע התיקונים, לבצע תיקון מינורי בסך של 100 ₪, ולא לבצע את כלל התיקונים בריצוף, נבעה בדיוק מסיבה זו – דהיינו שהעלויות לביצוע התיקון לריצוף עולות על הסכומים שקבע ברלינר ומשכך העדיפה הנתבעת שלא לעשות כן.

32. בהקשר זה וחרף טענות הנתבעת כי יש לקבל את קביעת ברלינר כלשונה, אני מוצאת טעם רב בטענות התובעת ביחס לתיקון הליקוי הנובע מאי התאמת צבע של שני אריחים. ברור לחלוטין כי לא ניתן כיום לבצע תיקון של שני אריחים שאינם בצבע הנכון (פרט בסעיף 5.2(א)) ויש להניח שיהא קיים קושי של ממש לפלס את רצפת המרפסת מבלי להזקק לאריחים חדשים (הפרט המתואר תחת "רצפת מרפסת המטבח").

מנגד, באשר לפרט המנוי בסעיף 5.2(ב) שהוא חיפוי חדר האמבטיה קבע המומחה כי העלות שאמד כוללת החלפת האריחים ולכן יש להניח כי מדובר בעלות כוללת של חיפוי מחדש ולא רק החלפת האריחים השונים. וכך גם לגבי הפרט המנוי בסעיף 5.2 (ג) שהוא החלקת טיח מעל האריחים, לא שוכנעתי כי הערכת ברלינר לוקה באופן כלשהו.

33. אלא שגם במקרה דנן התובעת בחרה שלא לחקור את ברלינר, ומשכך לא אפשרה לו להסביר את קביעותיו, או להשיב באם הוא עומד עליהן גם לאחר שהנתבעת לא ביצעה את התיקונים בפועל, ולנוכח טענה להעדר אפשרות להשיג אריחים מתאימים לצורך התיקון. מכאן, שבדיוק כפי שטוענת התובעת כלפי הנתבעת, גם היא בחרה שלא לעמת את ברלינר עם טענותיה כלפי קביעותיו, ולפיכך אין בפני ביהמ"ש הערכה אחרת של מומחה בית המשפט באשר לעלויות לביצוע התיקונים הספציפיים שלא ניתן לבצעם כיום. ברי כי אין בכוונתי לקבל את קביעת אלוני בהקשר זה שכן הוכח כי הערכותיו, לעומת הערכות ברלינר, הינן כה מופרזות בכל סעיף וסעיף, שאין מקום לקבוע כי דווקא בסעיפים אלו הערכותיו תואמות את המציאות.

עם זאת אני מוצאת לנכון להוסיף על הסכומים שקבע ברלינר ביחס לעלות תיקון אי התאמת צבע שני אריחים וקיום הפרש גבהים ברצפת מרפסת המטבח, סכום מסויים בסך של 2,500 ₪, שבאם אינו מספיק לצורך ביצוע התיקון, יש בו משום פיצוי על אי ההתאמה שתיוותר בדירה בגין שני סעיפים אלו.

ליקויים בממ"ד

34. בחוות הדעת אמד ברלינר ליקויים קטנים בממ"ד בסך של 500 ₪ (סעיף 5.7 לבמ/1). בחוות הדעת המשלימה קבע ברלינר כי הליקויים תוקנו בחלקם, למעט תיקון הפנלים שנאמד על ידו בעלות של 250 ₪ (סעיף 5.7 לבמ/2).

35. בסיכומיה מבקשת התובעת לפצותה בגין ליקויים בממ"ד בסך נוסף של 800 ₪, זאת מאחר ולטענתה שקע המומחה בקביעתו בחוות דעתו כי גובה חיבורי הקיר (בתי תקע) בגובה 78 ס"מ אינו פגום. התובעת מפנה לעובדה כי עפ"י תקנות הג"א גובה חיבורי הקיר צריך לעמוד על 140 ס"מ ולצורך זה מפנה לתקנות הג"א המתאימות - נספח ג' לסיכומי התובעת המתוקנים.

36. אכן מתקנות ההג"א עולה כי גובה חיבורי הקיר בממ"ד אמור לעמוד על 140 ס"מ, ולמעשה גם ברלינר אישר זאת בחוות דעתו עת ציין כי הדרישה לגובה של 140 ס"מ מתאימה לממ"ד או מקלט תת קרקעי (סעיף 5.7ה' לבמ/1). למרות זאת, לא מצא כי יש ליקוי בהתקנת חיבורי הקיר בממ"ד בדירת התובעת בגובה 78 ס"מ מבלי שנתן לכך כל הסבר.

למרות שהמומחה לא נחקר בסוגיה זו, אני מקבלת את טענת התובעת כי קביעתו בחוות הדעת בסוגיה זו אינה יכולה לעמוד, שכן מהאמור בחוות הדעת עצמה עולה בבירור כי קיים ליקוי בגובה חיבורי הקיר בממ"ד, ומשכך זכאית התובעת לפיצוי בגין ליקוי זה.

באשר לעלות התיקון הנדרש, התובעת מפנה לתשובתו של ברלינר לשאלה מס' 1 בשאלות ההבהרה שהפנתה לברלינר שם השיב כי במידה וייקבע שיש צורך בשינוי גובה חיבורי הקיר בממ"ד, עלות הגבהת נקודות החשמל בממ"ד היא 800 ₪ (סעיף 1 לבמ/3(ב)).

על כן אני מקבלת את טענת התובעת ומורה על הוספת סכום זה לסכום שנותר בגין ליקויים בממ"ד.

שונות

37. תחת הכותרת "שונות" בחוות הדעת מופיעים ליקויים שונים כמפורט בסעיף 5.8 לבמ/1 שתיוקנם נאמד על ידי ברלינר בסך של 1,600 ₪. בחוות הדעת המשלימה קבע ברלינר כי רק חלק מהליקויים תחת סעיף זה תוקנו ונותרו שלושה ליקויים שלא תוקנו, ועלות תיקונם נאמדה על ידו בסך 1,150 ₪.

38. התובעת מבקשת כי יקבע שמלבד הליקויים בהם הכיר ברלינר בחוות דעתו (ואשר חלקם תוקן כאמור) יורה ביהמ"ש על פיצוי בגין ליקויים בהם לא הכיר והם:

א. גגון המרפסת - ברלינר קבע בחוות הדעת כי סטיות הגגון מקו ישר היא בגבולות הסביר ולפיכך לא מצא ליקוי, למעט הצורך באיטום חורים בכיסוי המתכת בעלות שנאמדה על ידו ב- 200 ₪ (ליקוי שתוקן כאמור בחוות הדעת המשלימה (סעיף 5.8(א) לבמ/2).

בחוות דעתו קבע ברלינר, בניגוד לקביעת אלוני בחוות דעתו, כי אין פגם בנפילת מי גשם מהגגון אל המרפסת.

לטענת התובעת יש לקבל את קביעת המומחה מטעמה, ולפסוק פיצוי בסך 1,930 ₪ בגין העדר ניקוז למרפסת המטבח שהינו רכיב תחת סעיף זה. לטענתה בסעיף 7.4 להוראות למתקני תברואה תש"ל -1970 נקבע כדלקמן:" כל שטחי הגג ינוקזו באמצעות קולטני מי גשם, למעט השטחים המנוקזים אל מזחילות תלויות, ועל הקולטנים האלה יחולו הוראות אלה".

התובעת הפנתה לברלינר שאלת הבהרה בעניין עלות ביצוע ניקוז מגגון המטבח (סעיף 32 לבמ/3 א). ברלינר השיב : "באם ייקבע שהדבר דרוש, עלות סידור ניקוז מי- הגשם ע"י מרזב אל חצר חיצונית היא 1,500 ₪" (סעיף 3 לבמ/3ב).

הנתבעת לא התייחסה בסיכומיה לסוגיית התקנת הניקוז כקבוע בהוראות אליהן הפנתה התובעת. אולם המומחה מטעמה - פרמינגר קבע בחוות דעתו כי בהתאם לאותן הוראות אליהן הפנתה התובעת יש להתקין מזחלה בקצה הגגון בעלות של 1,000 ₪ (עמ' 9 לחוות דעת פרמינגר).

יוצא איפוא כי בניגוד לקביעת ברלינר, מומחי הצדדים תמימי דעים באשר לצורך בהתקנת ניקוז, והמחלוקת ביניהם היתה רק באשר לעלותו. כיוון שכך אני קובעת כי דרושה התקנת ניקוז בגגון המטבח, ובגין רכיב זה אני פוסקת סך של 1,500 ₪ , כקביעת ברלינר בתשובותיו לשאלות ההבהרה.

ב. איטום אדנית – משנקבע בחוות דעתו של ברלינר כי מצב איטום האדנית תקין, לא מצאתי מקום לסטות מקביעתו. עצם העובדה שמומחה התובעת מצא כי האיטום לא הושלם אין בה להנביע חובה לבצע תיקון שליקוי בגינו לא נמצא על ידי ברלינר. ככל שהתובעת סברה כי קביעה זו של ברלינר לא נומקה כהלכה, יכולה וצריכה היתה להפנות אליו שאלות או לחקור אותו ולאפשר לו לתת הנמקתו. בהעדר פעולה מפעולות אלו, לא יכולה התובעת להסתפק בהפנייה לחוות דעת אלוני מקום בו מונה מומחה מטעם בית המשפט.

ג. דלת כניסה - לטענת התובעת מנעול הנעילה חסר בריח לכיוון הרצפה וזאת בניגוד לתקנה 2.92 לתקנות התכנון והבניה תש"ל- 1970 ( להלן :" התקנות"). התוספת השניה לתקנות קובעת כי יש צורך ב"... מנעול בטחון בעל 4 בריחים הננעלים בארבעה כיוונים".

ברלינר קבע בחוות דעתו בענין זה: "בדלת הכניסה לא קיים בריח לכיוון הרצפה. כך מייצרים בשנים האחרונות דלתות פלדלת. הסיבה לכך: החור ברצפה נוטה להיסתם ומקשה על נעילת הדלת. הדלת תקינה ומאושרת" (סעיף 58.ו. לבמ/1).

התובעת בסיכומיה מפנה לפסיקה רבה שקבעה בסוגיה זו כי הרוכש דירה מקבלן זכאי לדלת כניסה העומדת בדרישות התקנות (נספח ד לסיכומי התובעת), וכי צד המבקש לטעון כי התקין מערכת נעילה "שוות ערך" לקביעת התקנות, עליו הנטל להוכיח שכך הדבר.

ברלינר הסביר קביעתו בכך שאינו מוצא תועלת בקיום בריח לרצפה לנוכח העובדה כי החור ברצפה נוטה להסתם ומקשה על נעילת הדלת, ולפיכך, לפי דעתו המקצועית, די במנגנון הנעילה שהותקן בדלת. גם בסוגיה זו, ככל שרצתה התובעת לחלוק על קביעת המומחה, חובתה היתה לבקש לחוקרו על סוגיה זו ולעמתו עם קביעות אחרות בפסיקה, ולברר פשרה קביעתו כי "הדלת תקינה ומאושרת". הסברו של המומחה מדוע הוא אינו מוצא ליקוי בהעדר בריח לרצפה, חרף קביעת התקנות, הינו הסבר אפשרי, וכל עוד לא הופרך, באיזו מהדרכים העומדות בפני התובעת, די בה כדי לשלול את קיום הליקוי הנטען. יש לזכור כי מטרת התקנות הינה להבטיח קיום מנגנון נעילה מספק לדלת הכניסה, ומשקבע המומחה כי כך הם פני הדברים, וקביעתו לא נסתרה בחקירה, די לי בכך (ראה בדומה: ע"א (חי') 34276-09-13 י.ב. זיו נכסים וקבלנות בע"מ נ' גולדברג (3.7.14).

39. סיכום ביניים באשר לפיצוי שיש לפסוק בגין הליקויים

בהתאם לחוות דעתו המשלימה של ברלינר (במ/2) נותרו בדירה ליקויים שעלות תיקונם עומדת על סך של 14,700 ₪ (לפני מע"מ ופיקוח הנדסי, ולא כפי שנכתב בטעות בסעיף 17 לסיכומי התובעת).

בהתאם לקביעותי לעיל, יש להוסיף לסכום זה את הסכומים הבאים:

2,500 ₪ בגין הליקוי בריצוף (סעיף 33 לעיל)

800 ₪ בגין הליקוי בגובה חיבורי הקיר בממ"ד (סעיף 36 לעיל)

1,500 ₪ בגין התקנת ניקוז לגגון המטבח (סעיף 38(א) לעיל)

מכאן שסך עלות תיקון הליקויים בגינם זכאית התובעת לפיצוי הינה בסך של 19,500 ₪

כאשר לסכום זה יש להוסיף 10% פיקוח הנדסי כקביעת המומחה – 1,950 ₪

ובסה"כ – 21,450 ₪ (לפני מע"מ)

ירידת ערך

40. להוכחת ירידת ערך בדירה הוגשה מטעם התובעת חוות דעת סידאוי שם נקבע כי ירידת הערך, בסך של 80,000 ₪, היא עקב ליקויי רטיבות כמתואר בחוות דעתו וכן עקב פגיעה "במוניטין של הדירה" שספגה במשך תקופה ממושכת ליקויי רטיבות קשים. זאת בהנחה שביצוע התיקונים יעלה יפה ותופעת הרטיבות לא תחזור לאורך תקופה של מספר שנים ( עמ' 5 לחוות דעתו של השמאי אלי סידאוי).

טענת התובעת כי בהעדר חקירה של סידאוי על חוות דעתו, יש לקבלה כלשונה, נדחית מכל וכל. אין צד חייב בחקירת מומחה של הצד האחר כדי לסתור את חוות דעתו, כל שכן מקום בו מונה מומחה בית משפט אשר קבע אחרת!!!

במקרה דנן קל לנתבעת לסתור את קביעות סידאוי מבלי לחוקרו וזאת מהטעם הפשוט שחוות הדעת שלו נסמכת על פירוט הליקויים שנקבעו בחוות הדעת מטעם התובעת אשר נאמדו בסך של מעל 90,000 ₪. מקום בו על פי קביעות ברלינר בחוות דעתו הראשונה הליקויים נאמדו בסכום הנופל מ-1/3 מסכום זה, ומאז גם בוצעו תיקונים של חלק מהליקויים, ברי שחוות דעתו של סידאוי אינה יכולה לעמוד עוד, גם באם לא נחקר על האמור בה.

מעבר לכך, ובעיקר, חוות דעתו של סידאוי נסתרה מקביעת ברלינר בחוות דעתו שלא מצא כי נגרמה לדירה ירידת ערך, ובלשונו: "הליקויים שראיתי בדירה הם ניתנים לתיקון. אין אלה ליקויים קונסטרוקטיביים או ליקויים שאינם ניתנים לתיקון. לכן, לא מצאתי כי נגרמה לדירה זו ירידת-ערך ( עמ' 13 לחוות הדעת)". ולראיה, מרבית הליקויים הקשורים לרטיבות, שהוא אכן הליקוי המשמעותי ביותר שהיה בדירה, אכן תוקנו על ידי הנתבעת, ולא הוכח בפניי כי קיים עדיין מוקד של נזילה פעילה בדירה.

41. עם זאת, וחרף קביעת ברלינר, ולאחר שעיינתי בפסיקה הרבה אליה הפנתה ב"כ התובעת בסיכומיה, אני סבורה כי גם בהנחה שניתן לתקן את כל הליקויים כפי שקבע ברלינר, לא ניתן להתעלם לחלוטין מ"פגיעה במוניטין" הדירה כפי שזו כונתה על ידי התובעת, בעובדה שהיו בה ליקויים שונים, שגם באם יתוקנו באופן מלא, יש בקיומם כדי לפגוע בערכה של הדירה בעיניו של רוכש פוטנציאלי.

מנגד, ולנוכח העובדה כי מדובר בדירה שנמסרה בשנת 2002 וכיום אנו מצויים בשנת 2018, ברי כי ערכה של הדירה ירד מאז נערכה חוות הדעת של סידאוי רק מחלוף השנים מאז נבנתה, ולפיכך אין מקום לבסס על קביעתו את פסיקת ירידת הערך, אלא לקבוע אותה על דרך האומדן הזהיר, לנוכח היקף הליקויים שעלות תיקונם אינה כה גבוהה, בסך של 7,500 ₪.

42. בנוסף קבע סידאוי פיצוי אותו הגדיר כדמי שימוש ראויים בסך של 750 ₪ לחודש במשך 6 שנים, בשל העדר אפשרות לעשות שימוש בחלק מהדירה אלא לאחסנה בלבד.

מצאתי בראיות שהובאו בפני כי כל גורם חיצוני שביקר בדירה, התרשם, בדומה לסידאוי, מקיום ריחות טחב וקיום עובש בדירה (ראה עמוד 5 לחוות דעתו המשלימה של פרמינגר, חקירתו של ברלינר (פרוטוקול עמ' 3 שורות 7-5) וכן תצהירו של רביבו (סעיפים 3-4 לנ/1). אינני מקבלת טענת התובעת כי בהסתמך על עדות פליישר ניתן לקבוע שהדירה היתה מאווררת (עמ' 16 שורות 6-3), שכן פליישר ביקר בדירה בתקופות שהתובעת כלל לא התגוררה בה, ולפיכך תמוה כיצד היתה הדירה מאווררת באותן תקופות דווקא.

מנגד, גם אינני מקבלת טענת הנתבעת כי מקור העובש וריח הטחב הינו בהעדר איוורור של הדירה, שכן כפי שקבעתי לעיל, באם לא היו ליקויי רטיבות ניתן היה לייחס את ריח הטחב והעובש להעדר איוורור מספיק, אולם מקום בו הוכח קיומם של ליקויי רטיבות, גם באם בסדר גודל קטן מזה הנטען, יש בעצם קיומם ליצור את היווצרות הטחב והעובש, ומשכך חוסר איוורור יכול רק להעצים את הבעיה, אך לא ליצור אותה מלכתחילה.

אין בכך להצדיק את קביעתו הנוספת של סידאוי לפיה התובעת זכאית לפיצוי בגין דמי שכירות ראויים בגין שימוש חלקי בדירה, בסך של 750 ₪. כפי שציינתי לעיל, לא שוכנעתי כי אכן נמנע שימוש ב-3 חדרים כנטען על ידי התובעת, ולפיכך בוודאי שאין הצדקה לפיצוי כפי שנאמד על ידי סידאוי.

עם זאת, וכפי שציינתי לעיל, בכוונתי לפסוק במסגרת פסיקת הפיצוי הכללי בגין עוגמת נפש, סכום משמעותי יחסית, אשר יכלול פיצוי בגין העדר האפשרות לעשות שימוש מלא בדירה בשל ליקויי הרטיבות שהוכח שהיו קיימים בדירה לכל הפחות למשך 6 שנים, אולם אין לעשות כן על דרך פסיקת דמי שימוש ראויים כפי שקבע סידאוי בחוות דעתו.

43. דיור חלופי ופינוי הדירה לצורך תיקונים

לטענת התובעת כעולה מכתב התביעה, ביצוע התיקונים יימשך כחודשיים, במהלכם תהיה התובעת חייבת לפנות את הדירה כיוון שלא ניתן יהיה לגור בה. בגין דיור חלופי והוצאות העברת הדירה ושמירת ריהוט ואביזרים דורשת התובעת פיצוי בסך 12,000 ₪ (סעיף 13 לכתב התביעה).

דין הטענה להידחות. ראשית מחמת העובדה שגם המומחים מטעם התובעת כלל לא נדרשו לנושא ולא התיחסו לצורך בפינוי הדירה לצורך התיקונים. משכך מדובר בטענה בעלמא, נטולת אסמכתא ראייתית כלשהי וממילא אינני מוצאת אותה כמבוססת בשים לב להיקף התיקונים הנדרש בפועל כפי שקבעם מומחה בית המשפט.

44. נזק כללי - עוגמת נפש

בשקלול נזקיה הלא-ממוניים של התובעת, יש לקחת בחשבון מרכיבים רבים: טיב הליקויים והשפעתם על השימוש בדירה, עלות תיקון הליקויים, חוסר הנוחות הכרוכה בביצועם והתנהלות הצדדים לפני ההליך המשפטי ובמהלך ניהולו. יש לזכור כי הפיצוי בגין ליקויי בניה המוערך בחוות דעת המומחים עוסק רק בשאלת תיקונם של הליקויים ואינו מונע פיצוי נוסף לרוכשים בשל עגמת הנפש בעצם קיומם של הליקויים (ראו ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (28.2.05)). באשר לשיקול הנוגע לעלות תיקון הליקויים – נפסק כי אין לדרוש בהכרח תאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפיצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מאותו ליקוי, שכן לעיתים עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו (ראו עניין סגל, שם;ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65 (1992)). עם זאת, על הפיצוי בגין עוגמת נפש לעמוד במבחן של סבירות (עניין סגל, שם).

בעניינו, יש להתחשב בעובדה שנפסק בהליך זה היקף מצומצם של פיצוי ביחס לליקויים שנטענו בחוות הדעת שהציגה התובעת, וכן כי הנתבעות ביצעה תיקונים רבים בדירה לפני תחילת ניהול ההליך ואף במהלך ניהולו. עם כי בהקשר זה יש לשים לב, מנגד, כי התיקונים שביצעה הנתבעת לפני הגשת ההליך לא פתרו את בעייתה רטיבות, וכן כי אלו שבוצעו בעקבות חוות דעת ברלינר היו מצומצמים מאוד והיה בהם להפחית את עלות התיקונים הנדרשים (קרן בלבד) בכ-20% בלבד. (הפחתה מ-18,650 ₪ בחוות הדעת הראשונה ל-14,700 בזו המשלימה).

כמו כן יש לתת את הדעת לעובדה שבדירה היו במשך תקופה ארוכה עובש וריחות של טחב. הגם שייתכן שניתן לייחסם באופן חלקי לתחזוקה לקויה וחוסר איוורור בדירה כפי שפורט לעיל, הרי שלא ניתן להתעלם מהעובדה שבמקורם הם נובעים מלקויי רטיבות.

לאור מכלול השיקולים אני מעמידה את הפיצוי לתובעת בגין עגמת נפש על שיעור של 10,000 ₪.

סוף דבר

בהתאם לאמור לעיל זכאית התובעת לפיצוי בהתאם לחישוב הבא:

א. עלות תיקון הליקויים כאמור בסעיף 39 לעיל, בסך של 21,450 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.8.2010 (מועד עריכת חוות דעתו הראשונה של ברלינר) ועד היום, ובצירוף מע"מ כחוק כשיעורו כיום. אינני סבורה שנכון לחייב את התובעת בריבית מאז מועד מסירת הדירה כנטען על ידה, הן לאור מועד הגשת התביעה והן לאור מועד הופעת ליקויי הרטיבות לראשונה.

ב. פיצוי בגין ירידת ערך הדירה בסך של 7,500 ₪ כערכם היום.

ג. פיצוי בגין נזק כללי-עוגמת נפש בסך של 10,000 ₪ בערכם היום.

ד. החזר הוצאות בגין אגרה בסך של 1,500 ₪ (בהתחשב בסכום הפסוק) בערכם היום.

ה. החזר הוצאות בגין שכ"ט מומחי התובעת וחלקה בשכ"ט מומחה בית המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד ביצוע כל תשלום ועד היום (כנגד הצגת החשבוניות).

ו. שכ"ט עו"ד בשיעור 20.4% (שיעור הכולל את רכיב המע"מ) מהסכומים שנפסקו ב בסעיפים א-ג לאחר שיערוכם. בפסיקת שכה"ט לקחתי בחשבון גם את ההוצאות שנגרמו לנתבעת בגין אי התקיימות ישיבת ההוכחות ביום .17.1.16

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ח, 28 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.