1. לפניי בקשה להעברת מקום התובענה מבית משפט השלום בחיפה לבית משפט השלום בבאר שבע.

2. המשיבה – התובעת בתביעה העיקרית - הגישה תביעה כספית על סך 60,125 ₪ כנגד המבקש בגין חוב אותו לטענתה לא פרע במלואו במסגרת ההתקשרות העסקית בין השניים.

3. במסגרת כתב ההגנה טען המבקש כי הסמכות המקומית לדון בתובענה מוקנית לבית משפט השלום בבאר שבע, שם בוצעה ההתקשרות העסקית בין הצדדים, זהו מקום אספקת הסחורה, וכן, זהו מקום מגוריו ועסקו של המבקש.

4. מנגד טענה המשיבה כי לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתובענה מכח ההסכם שבין הצדדים. כך בסעיף 8 שבתעודת המשלוח נקבע מפורשות כי מקום השיפוט יהא "גם בחיפה". כמו כן, מופיעה על גבי תעודת המשלוח הערה כי הלקוח מאשר קבלת הסחורה ומסכים לתנאים הרשומים מטה.

נוסף על כך, המקום אשר נועד לפירעון השיקים הנמצאים בידי המשיבה הינו בעיר חיפה.

5. ביום 2.9.12 התקיים דיון בפני בית המשפט לשאלת הסמכות המקומית.

6. בדיון האמור הוסיף המבקש על האמור בכתב הגנתו וטען כי אין נפקות לאמור בתעודת המשלוח מאחר וכל עובד יכול לחתום עליה. על מנת שתשתכלל תניית שיפוט בדבר הסמכות המקומית עליה להיות מגובה בהסכמת הצדדים, באופן מדויק ובהסכם ערוך וחתום.

7. עצם חתימת עובד המבקש על גבי תעודת משלוח, אשר אינו מעורב פרט לחתימתו על התעודה עם קבלת הסחורה, אין בה כדי לחייב את המבקש בהסכם שיפוטי כלשהוא. לא זו בלבד, החתימות המופיעות על תעודות המשלוח אינן ברורות ולא ניתן להבין מהם מי חתם על התעודה. המבקש אינו חתום על אף אחת מתעודות המשלוח אשר צורפו לכתב התביעה.

8. ב"כ המשיבה חזר בדיון על טענותיו כי הכספים – התמורה בגין אספקת הסחורה – הגיעו למקום העסק בחיפה שם עתידים היו להיפרע, וגם מטעם זה יש להשאיר את בירור התובענה בבית משפט זה.

דין והכרעה :

9. לאחר עיון בבקשה ובתגובה לבקשה, וכן לאחר שמיעת טענות הצדדים, מסקנתי כי דין הבקשה להתקבל וכי יש להעבירה לבית משפט השלום בבאר שבע.

1

10. השאלה הניצבת בפנינו היא האם סעיף 8 לתעודת המשלוח מהווה ביטוי להסכמות הצדדים על תניית שיפוט ייחודית לבית המשפט שבחיפה לדון בתובענה או שמא המדובר בסמכות שיפוט מקבילה .

11. הלכה פסוקה היא כי תניית שיפוט תחשב כייחודית כאשר לשונה קובע באופן מפורש וחד משמעי כי לבית משפט מסוים מוקנית הסמכות המקומית לדון בתובענה - ולו בלבד.

12. מבדיקה מדוקדקת של לשון סעיף 8 לתעודת המשלוח עולה כי זו קובעת "מוסכם על הלקוח כי מקום השיפוט יהיה גם בחיפה".

יוצא אפוא כי אין המדובר בתנית שיפוט ייחודית אלא בסמכות מקבילה שכן הצדדים לא הסכימו על בית משפט יחיד בו תוגש תובענה בכל מחלוקת שתתגלע בין הצדדים. תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, קבעת כי מצב בו לא הוסכם בין הצדדים על סמכות שיפוט ייחודית יש לבחון את שאלת הסמכות בהתאם לתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי.

14. לשונה של תקנה 3 לתקנות קובעת לאמור :

" 3. (א) תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים "

15. מכתבי הטענות והדיון שהתקיים בבית המשפט עולה כי מקום מגוריו של המבקש הינו בדרום הארץ. טענה זו לא נסתרה על ידי המשיבה כאשר בכותרת כתב תביעתה ציין את מקום מגוריו של המבקש ב"שבט סייד" הנמצא בדרום הארץ. משרדו של המבקש נמצא בעיר רהט כאשר הסחורה סופקה לו מאת המשיבה בעיר באר שבע. זהו המקום אשר נועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות שבין הצדדים והיא אספקת סחורה וקבלת תמורה בגינה.

אי לכך מירב הזיקות הן אמנם לבית משפט השלום בבאר-שבע.

16. מעיון בכתבי הטענות עולה כי לנתבע טענות כבדות משקל לכאורה לגופו של עניין. מוצע לצדדים לפתור הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט.

17. הנני מורה על העברת הדיון לבית משפט השלום בבאר שבע.

18. הוצאות בקשה זו תידונה בסוף ההליך.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ‏י"ח אלול תשע"ב, ‏05 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.