1. לפנינו תביעת התובע, מר ח'אלד סרחאן, להכיר בליקוי השמיעה ממנו הוא סובל, לטענתו, כפגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי וגם החוק).
2. הנתבע דחה את תביעתו של התובע מן הטעם שהליקוי בשמיעה ממנו סובל התובע איננו תוצאה של חשיפה לרעש. בנוסף, על פי הבדיקות שערך הנתבע נמצא כי התובע לא נחשף בעבודתו לרעש התקפי או מתמשך העולה על המותר.
3. השאלה העומדת להכרעה בפנינו היא אם כן, האם נחשף התובע לרעש מזיק במסגרת עבודתו בחברת כתר פלסטיק בע"מ.

אלה העובדות הרלוונטיות העולות מהחומר שהונח לפנינו

1. התובע הינו יליד 1975.
2. התובע עובד בחברת כתר, במפעל המייצר חלקי פלסטיק בהזרקה החל מיום 28/12/1999.
3. התובע עובד 5-6 ימי עבודה בשבוע, בד"כ 8 שעות ביום, ולעתים גם 12 שעות.
4. התובע עבד במחלקת ייצור ולאחר מכן עבר לעבוד במחלקת האריזה במפעל. קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר למשך עבודתו של התובע במחלקת הייצור.
5. כאשר עבד התובע במחלקת הייצור עבד התובע על המכונות : 903, 2300, 2301, 812, 1602, 1300.
6. במחלקת האריזה עבד התובע בעמדת האריזה תחילת קו ואמצע קו, עמדת האריזה לפני כניסה למכונות האריזה ועמדת יציאה ממכונת האריזה, וכן על מכונות 250, 251, 352, 351.
7. התובע עבד בחדר המשאבות, פעם בכמה שבועות, יום אחד בכל פעם.
8. התובע השתמש לעתים באטמי אזניים.
9. התובע טוען כי עבד בחשיפה לרעש והירידה בשמיעה, ממנה הוא סובל, הינה כתוצאה מחשיפה לרעש בעבודתו בכתר.
10. הנתבע טוען מנגד, כי התובע לא נחשף בעבודתו בכתר למפלסי רעש מזיקים העולים על המותר ולכן לא מתקיים בתובע התנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי.

דיון והכרעה

1. סעיף 84א(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי, קובע את תנאי הסף הראשון להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה:

"(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה –

(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) התש"ל – 1970 (להלן – רעש מזיק)".

בתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש) התשמ"ד – 1984 שהותקנו מכוח סעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה, נקבע משך הזמן המירבי המותר לחשיפה לרעש על פי דרגות שונות של "רעש מתמשך והתקפי" בתוך יום עבודה. בתוספת השנייה לתקנות נקבע, בין השאר, כי בעוצמת רעש של 85 דציבל מותרת חשיפה מירבית של שמונה שעות עבודה ביום. על פי המפורט בתוספת, ככל שעוצמת הרעש עולה, כך משך החשיפה המותרת יורד.

1. בהתאם להלכה הנוהגת, נטל ההוכחה להכרה כפגיעה בעבודה עקב חשיפה לרעש מזיק, מוטל על כתפי התובע. התנאי של חשיפה לרעש מזיק במקום העבודה הוא התנאי הראשון שנקבע בסעיף 84א לחוק ובלעדיו לא ייבחנו יתר תנאי הסעיף לשם הכרה בתובע כנפגע בעבודה. הבירור הנדרש הינו בירור עובדתי בקשר למשכה הכולל של תקופת העבודה, מספר שעות החשיפה לרעש ביום עבודה ורמת הרעש המזיק.
2. הנתבע הציג בפנינו שלוש בדיקות מפלסי רעש שהתבצעו במפעל כתר. האחת מיום 5/2/2002, השניה מיום והשלישית מיום 30/01/2008. בבדיקות אלו נבדקו מפלסי הרעש במכונות באולמות הייצור והאריזה.

1. רוב רובן של התוצאות מלמדות על עצמת רעש נמוכה מ – 85 דציבל, ומיעוטן על עצמת רעש הקרובה ל – 85 דציבל.
2. הנה כי כן, על פי בדיקות הרעש, מפלסי הרעש להם התובע היה חשוף, לא עלו על הרעש המותר, אין המדובר ב"רעש מזיק", המהווה תנאי סף מקדמי להכרה בליקוי שמיעה עקב חשיפה לרעש, כפגיעה בעבודה.
3. משהתובע לא השכיל להוכיח כי נחשף בעבודתו לרעש מזיק התקפי ומתמשך – דין תביעתו להדחות - והיא נדחית בזאת.
4. משעסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות.
5. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ח אלול תשע"ב, 5 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.