כתבי האישום:

הנאשם הורשע על פי הודאתו בשני כתבי אישום מתוקנים, המתארים מעורבותו בפעילותה של כנופיה אשר במהלך השנים 2008-2009 ביצעה שורה ארוכה של עבירות התפרצות לדירות מגורים ועבירות נלוות. במסגרת ת.פ. 9953-04-09 הורשע הנאשם בכתב האישום המתוקן בעבירות התפרצות לבית מגורים בצוותא, גניבה בצוותא, מעשי פזיזות ורשלנות ברכב והכשלת שוטר. על פי עובדות כתב האישום הנ"ל התפרץ הנאשם ביום 9.4.09 ביחד עם 3 אחרים לבית בכפר חיים וביחד גנבו כסף וחפצים נוספים. הנאשם היה זה שנהג ברכב, הוביל את חבריו למקום ובהמשך נהג בו לעבר מושב חניאל, שם נתקלו בניידת משטרה. כשהתבקשו הנאשם וחבריו לעצור, החל הנאשם להימלט מהמקום בנסיעה פרועה, מהירה ומסוכנת, אך נעצר לאחר שנתקל בשער ברזל באחד הפרדסים.

בהמשך צירף הנאשם את כתב האישום המתוקן ב-ת.פ. 31695-03-11, המונה, גם לאחר התיקון, לא פחות מ-13 אישומים נוספים. על פי החלק הכללי לכתב האישום הנ"ל, קשר הנאשם קשר במהלך שנת 2008 עם שלושה אחרים: אשרף חושיה, מאלק פאקיה ואדם בשם מותיר, במסגרתו שכר בכל פעם אחד מחברי הכנופיה רכב וביחד יצאו לאזור השרון על מנת לפרוץ לבתי מגורים ולגנוב מהם רכוש. חלקו של הנאשם בכל האישומים התבטא בכך שנהג ברכב השכור אל עבר היעד והמתין לחבריו, אשר ביצעו ההתפרצויות בפועל, בקרבת מקום.

באישומים 1, 2, 5, 6, 7, 10, 11 ו-12 הורשע הנאשם כמבצע בצוותא של עבירות התפרצות, גניבה וקשירת קשר לפשע. באישומים אלה מדובר במעשי התפרצות לבתי מגורים בכפר מונאש, בכפר הרואה ובחיבת ציון במועדים שונים בין החודשים אוקטובר 2008 ועד אפריל 2009. בין היתר גנבו הנאשם וחבריו במהלך ההתפרצויות הנ"ל פריטים יקרי ערך לרבות מחשבים ניידים, סכומי כסף ניכרים במזומן, תכשיטים, נגני מולטימדיה, מצלמות ודרכונים. בנוסף, הורשע הנאשם באישומים 3, 8 ו-13 בעבירות של ניסיון התפרצות לצוותא וקשירת קשר לפשע, המתייחסים לשלושה מקרים נוספים במהלך אותה תקופה בהם החלו הנאשם וחבריו לפרוץ לבתים, אך מלאכתם לא הושלמה. כמו כן, הורשע הנאשם באישומים 4 ו-9 בעבירות סיוע להתפרצות ולגניבה בצוותא ובקשירת קשר לפשע, בגין שני אירועים בינואר ובפברואר 2009 בהם נטל חלק כמסייע בלבד לעבירות ההתפרצות והגניבה שביצעו חבריו.

תסקירי שירות המבחן והליכי השיקום:

ביום 11.5.10 הודה הנאשם בכתב האישום המקורי, בו יוחסה לו מעורבות במקרה התפרצות בודד. במסגרת ההסדר שגובש עמו באותה עת נשלח הנאשם לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן, מבלי שהמלצותיו יחייבו מי מהצדדים. מאז ועד היום הוגשו בעניינו של הנאשם מספר רב של תסקירים, המתארים את הליכי השיקום המשמעותיים שעבר במהלך השנים האחרונות.

בתסקיר הראשון, אשר התקבל בחודש דצמבר 2010, תוארה פרשת הדרכים בה ניצב הנאשם באותה עת. קצינת המבחן התרשמה אז מבחור צעיר אשר לצד היותו בעל רמת אינטליגנציה תקינה ובעל יכולת התארגנות, תפקוד ושליטה על מצבו, ניחן גם בדפוסים אישיותיים בעיתיים וניהל בשנים האחרונות עובר למעצרו אורח חיים שולי ובעייתי, אשר כלל בין היתר שימוש בסמים קלים ומעורבות בביצוע עבירות פליליות. לאור המוטיבציה שהציג בפניה להשתקם ולערוך שינוי חיובי בחייו המליצה קצינת המבחן לתת לו הזדמנות ומסגרת שיאפשרו לו שיקום וטיפול, על מנת לנתקו מעולם הסמים והפשע.

הנאשם עצמו לא המתין עד לקבלת החלטת בית המשפט ופנה מיוזמתו לקהילה הטיפולית "אלפטאם" בטייבה, בה שהה החל מיום 19.7.11, ועד לגמר הטיפול בקהילה כעבור שנה בדיוק. לאורך התקופה הנ"ל הוגשו תסקירים נוספים אשר עקבו אחר מהלכי הטיפול והשיקום בקהילה. לאורך כל הדרך דיווחו התסקירים על שיתוף פעולה מלא מצידו של הנאשם, על שינויים חיוביים שחלו בהתנהלותו ועל ניקיון מוחלט מסמים. הנאשם השלים את כל שלבי הטיפול בקהילה בהצלחה, ובשלב מסוים אף החל לצאת לעבודה בפיקוח מחוץ לגבולות המוסד, בהתאם לכללים הנוהגים במקום. ביום 19.7.12, בתום תקופת הטיפול בקהילה, עבר הנאשם להתגורר בהוסטל השייך לקהילה, בו הוא אמור לשהות עד לחודש ינואר הקרוב, כשלב ביניים לקראת יציאתו לחיים עצמאיים. בינתיים נמצא הנאשם בקשר טיפולי עם עובד סוציאלי בהוסטל ונוטל חלק במפגשים שבועיים של קבוצת הבוגרים בקהילה הטיפולית.

בתסקירו האחרון מדגיש שירות המבחן את התרשמותו לפיה מדובר בבחור המשקיע מאמצים אמיתיים וכנים בשיקום, במטרה ליצור שינוי משמעותי באורח חייו ובדפוסי התנהגותו. עוד מציין השירות כי במהלך תקופת השתלבותו בטיפול מצליח הנאשם לממש את יכולותיו וכוחותיו בצורה מלאה וחיובית, תוך חיזוק בטחונו העצמי ורכישת מיומנויות וכלים להתמודדות עם מצבים שונים, מלחיצים ובעייתיים. כמו כן הוא נעזר בצוות המטפל ובחבריו במצבים בהם חש תסכול וקושי בקבלת החלטות. הצוות הטיפולי ממליץ על המשך שהותו בהוסטל ומדגיש את החשש כי שליחתו כיום לריצוי מאסר בפועל בין כותלי הכלא יביא לפגיעה קשה בשינוי הנ"ל ויפגע בסיכויי שיקומו בעתיד. גם הנאשם עצמו מבטא חשש רב מאפשרות שליחתו למאסר ורואה בכך איום כבד על בטחונו העצמי.

באשר לעבירות שביצע, קיבל על עצמו הנאשם את האחריות באופן מלא והביע צער וחרטה על מעשיו. הוא הסביר את מעורבותו בהן כחלק מאורח חיים שולי ועברייני שניהל בעבר, בהיותו מכור בצורה אינטנסיבית ועמוקה לחומרים פסיכו-אקטיביים, וחיפוש דרכים קלות להשגת כסף מיידי. כיום הוא מבין היטב את חומרת מעשיו ואת השלכותיהם הקשות והפוגעניות, ומבקש הזדמנות להוכיח את יכולתו וכוונותיו לנהל אורח חיים נורמטיבי. בהתחשב בכל אלה, ומבלי להתעלם מחומרת מעשיו של הנאשם, ממליץ שירות המבחן להימנע מהשתת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח ומציע להטיל מאסר שירוצה בעבודות שירות, לצד מאסר מותנה מרתיע וצו מבחן למשך שנה.

בנוסף לתסקירים, הוגשו לעיוני מטעם ההגנה דו"ח סיכום שנת הטיפול בקהילה מיום 18.7.12 וכן מסמך עדכני מיום 20.10.12 המתאר התנהלותו של הנאשם בהוסטל. מסמכים אלה, אשר סומנו ע/4 ו- ע/5, מתייחסים גם לתקופת ילדותו והתבגרותו של הנאשם ומתארים התמכרות ארוכת שנים לסוגים שונים של סמים, מאז היותו כבן 14. עוד מתוארים בהרחבה השלבים השונים של הטיפול בו נטל חלק ואופיים של השינויים שחלו בהתנהגותו ובתפיסת עולמו. כיום, מתגורר הנאשם בהוסטל ועובד באופן קבוע לפרנסתו בתחום הבניין. מעסיקו מביע שביעות רצון מתפקודו וקשריו עם יתר הדיירים בהוסטל טובים. הוא נוטל חלק בפגישות טיפוליות ומוסר גם היום בדיקות שתן נקיות. בכוונתו לבנות את עתידו בתום תקופת הטיפול ביחד עם ארוסתו, עמה יצר קשר תומך וקרוב.

עוד העיד בפני בהקשרים אלה מנהל ההוסטל, המשמש גם כרכז טיפול בקהילה, ואשר מלווה את הליכי שיקומו של הנאשם מזה 16 חודשים לערך. עד זה מצא לנכון להתייצב באופן אישי בבית המשפט על מנת להדגיש את התרשמותו לפיה ההליך הטיפולי שעבר הנאשם משמעותי במיוחד. כמי שהגיע לטיפול בקהילה כשהוא מונע על ידי דחפים עברייניים השכיל הנאשם להפנים את המסרים שהוקנו לו במהלך הטיפול והוכיח פעם אחר פעם כי הוא נחוש לשנות את דרכיו, להתנתק מהסמים ולנהל בעתיד אורח חיים נורמטיבי. על אף הקשיים הרבים הכרוכים בחיי הקהילה, עמד הנאשם באתגרים המשמעותיים שהוצבו בפניו ויצא בכל פעם כשידו על העליונה. לדעתו של העד, קנה הנאשם בזכות ולא בחסד את האפשרות להמשיך בשיקום חייו ועל כן הצטרף הוא לבקשה שלא לקטוע את הליכי השיקום והשינוי בדרך של השתת מאסר מאחורי סורג ובריח.

טיעוני הצדדים:

בטיעוניה לעונש הדגישה ב"כ המאשימה את החומרה הרבה הכרוכה בעבירות שביצע הנאשם ואת האינטרס הציבורי המובהק שבהטלת ענישה מרתיעה ומכבידה על מבצעי עבירות מעין אלה. התובעת הזכירה כי מדובר במי שנטל חלק ממשי בפעילותה של חבורת פורצים, אשר לאורך זמן ממושך פגעה פעם אחר פעם ברכושם של המתלוננים. הנאשם נטל חלק מרכזי במעשים אלה, בכך ששימש כנהג החבורה, אשר מנתה פרט אליו שלושה תושבי שטחים. לטענת התביעה, על בית המשפט לתת משקל בכורה במקרה זה לאינטרס הציבורי ולשיקולי הגמול וההרתעה, המחייבים השתת עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת ביותר, וזאת בהתחשב בהיקף המעשים ובמידת פגיעתם בקורבנות, הן בהיבטים הרכושיים והן בהיבט של הפגיעה בפרטיות ובתחושת הביטחון האישי.

גם אם עבר הנאשם מאז ביצוע העבירות הליכי שינוי ושיקום משמעותיים אין בכוחם להכריע את יתר שיקולי הענישה ולהביא לסטייה כה משמעותית מרף הענישה הראוי עד כדי הימנעות משליחתו של הנאשם לתקופת מאסר ממשית. עוד הפנתה התובעת לפסיקה המדגישה את הצורך בענישה מרתיעה בעבירות התפרצות, ציינה כי לחובת הנאשם הרשעה קודמת משנת 2006 בעבירה של החזקת סם לשימוש עצמי ועל יסוד כל אלו עתרה להטלת מאסר ממושך, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים.

מנגד, עתר הסנגור המלומד לאימוץ המלצות שירות המבחן לנוכח נסיבותיו המיוחדות של הנאשם וההליך השיקומי המוצלח שעבר. ב"כ הנאשם לא ניסה כלל להפחית מחומרת מעשיו של הנאשם, אך ביקש לראות בו כיום כאדם שונה, אשר מצא בעצמו את הכוחות הדרושים להפוך לאדם נורמטיבי ושומר חוק. בטיעוניו תיאר הסנגור את השתלשלות העניינים מאז נעצר הנאשם בפרשה הנ"ל. לדבריו, הוחזק הנאשם תחילה כחמישים יום במעצר של ממש, ולאחר מכן, עד למועד כניסתו לקהילה הטיפולית, שהה למעלה משנתיים בתנאי "מעצר בית מלא". בהמשך, השתלב כמתואר בהליך הטיפולי הממושך בקהילה הטיפולית, הנמשך כיום בשהייתו בהוסטל.

הסנגור הזכיר את פרק הזמן המשמעותי של 3 וחצי שנים ויותר שחלף מאז ביצע הנאשם את העבירות ועד היום ואת העובדה כי הנאשם ניצל תקופה משמעותית זו לשינוי דרכיו. עוד טען כי היה זה הנאשם אשר חשף במהלך חקירתו במשטרה את מכלול פעילויות החבורה, הפליל את עצמו ואת חבריו והביא להגשת כתב האישום המקיף בתיק שצורף, הנסמך במידה רבה על הודאתו שלו. מעשיו אלה של הנאשם מעידים על כך שאינו עבריין אופייני, אלא בחור צעיר שפעל ללא מחשבה מעמיקה. הנאשם עצמו לא נטל חלק במעשי ההתפרצות עצמם ושימש כנהג בלבד עבור יתר בני החבורה. הוא הודה בכל המיוחס לו וחסך בכך זמן ציבורי רב.

חלק ניכר מדבריו הקדיש ב"כ הנאשם לסקירת נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם ולתלאות שעבר לאורך שנות חייו. אף על פי כן השכיל הנאשם לעלות על דרך המלך והשקיע מאמצים כה רבים בשיקום חייו עד כי אין זה ראוי להשיבו כעת על מאחורי סורג ובריח לאור החשש כי במצבו השברירי כיום יהיה בכך כדי לשים קץ להליכי הטיפול והשיקום. לפיכך, ביקש הסנגור להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות, לצד מרכיבי ענישה משלימים, ואת עתירתו זו תמך באסופת פסיקה משלו.

לבסוף, שמעתי גם את דברי הנאשם עצמו אשר הביע צער על העבירות שביצע. הוא תיאר את ההתמכרות הקשה לסם, את הטיפול שעבר ואת הקשיים שחווה במהלכו והביע רצונו להמשיך בדרך השיקום, לשאת לאשה את ארוסתו התומכת בו ולנהל אורח חיים תקין וחיובי בעתיד.

עונשיהם של יתר המעורבים:

בטרם אפנה לגזירת דינו של הנאשם, ראוי להשלים את התמונה ולהזכיר כיצד הסתיימו ענייניהם של יתר בני החבורה. כאמור, פעלו לצד הנאשם שלושה עבריינים נוספים, תושבי השטחים. האחד מהם ככל הנראה לא אותר עד היום, בעוד השניים האחרים נעצרו ונשפטו. חבר הכנופיה מאלק פאקיה הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן ב-ת.פ. 10293-07-09 בעבירות של התפרצות וגניבה בצוותא, קשירת קשר לפשע, הכשלת שוטר, החזקת כלי פריצה ושהייה בלתי חוקית. כתב האישום הנ"ל התייחס לאותו אירוע בודד המיוחס גם לנאשם במסגרת כתב האישום המקורי. בגין עבירות הרכוש בהן הורשע בהליך הנ"ל נגזרו על פאקיה, שעברו הפלילי היה נקי, 12 חודשי מאסר בפועל. כמו כן הוטלו עליו 3 חודשי מאסר נוספים במצטבר בגין עבירת השב"ח, כך שבסך הכול נדון פאקיה ל-15 חודשי מאסר בפועל בגין אישום זה בלבד.

שותף נוסף שנעצר ונשפט היה אשרף חושיה. כתב האישום ב-ת.פ. 15402-11-10 ייחס לו תחילה מעורבות ב-15 אישומים שונים, אך במסגרת הסדר הטעון שגובש עמו בטרם החלו להישמע הראיות, הורשע חושיה על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן אשר ייחס לו מעורבות בשבע התפרצויות בלבד, אותן ביצע בצוותא עם שותפיו ותוך שהוא שוהה בישראל שלא כחוק. בחמישה משבעת האישומים הורשע חושיה כמבצע עיקרי ובשניים הנוספים כמסייע. ביום 8.9.11 נגזר דינו של חושיה בגין מכלול המעשים הללו ל-39 חודשי מאסר בפועל. כמו כן הופעלה במצטבר מחצית מאורכו של מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד נגדו בגין עבירת שב"ח, כך שבסך הכול נדון חושיה ל-42 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו.

דיון והכרעה:

אמר כבר מי שאמר כי גזירת הדין קשה כקריעת ים סוף, ודומה כי בדבריו אלה כיוון למקרים כגון זה הניצב בפני כיום, בהם עומד לחובת הנאשם רצף של עבירות קשות וחמורות המצדיקות מענה עונשי ממשי כשמנגד ניצב נאשם צעיר, שעברו אינו מכביד ואשר פעל בשנים האחרונות באופן מעורר הערכה לשינוי דרכיו ולשיקום, והשלים הליך טיפולי מוצלח וממושך בקהילה טיפולית לגמילה מסמים. במקרים מעין אלה ניצבים זה מול זה שיקולי ענישה כבדי משקל, שיקולי הגמול וההרתעה מצד אחד ושיקולי השיקום מנגד, כל אחד מהם מושך במלוא עוצמתו לעבר תוצאה עונשית שונה בתכלית ועל בית המשפט להכריע האם בכוחו של האחד להכריע את האחר או שמא יש מקום בנסיבות המקרה לנקוט בענישה המשקללת ומאזנת בין השיקולים השונים. בטרם אתן מענה לשאלה זאת בנסיבות שבפני, אשוב ואסקור את השיקולים המרכזיים המתעוררים במקרה זה.

לחומרה יש להזכיר כי במהלך תקופה ממושכת של כחצי שנה שימש הנאשם חלק מחבורה של פורעי חוק אשר בצורה מתוכננת, פעלו ללא מעצורים בצוותא חדא לביצוע עבירות התפרצות לדירות מגורים ברחבי השרון. במעשיהם אלה פגעו הנאשם וחבריו פגיעה קשה ברכושם של הקורבנות, כמו גם בפרטיותם ובתחושת הביטחון האישי שלהם. רק תפיסתם בכף על ידי המשטרה, לאחר מרדף רכוב, במהלך חודש אפריל 2009, הביאה להפסקת המעשים. עד למועד הנ"ל היה הנאשם מעורב בלא פחות מ-14 מקרים שונים בהם נטל חלק במעשי התפרצות, כאשר בתשעה מתוכם שימש כמבצע עיקרי באירועים בהם נפרצו הבתים ונגנב מהם רכוש רב. בשלושה מקרים נוספים לא הושלמה ההתפרצות ובשניים הנותרים שימש כמסייע בלבד. אמנם אין חולק על כך שהנאשם לא נטל חלק במעשי הפריצה ממש, אך הוא אחז בתפקיד משמעותי ומרכזי בחבורה, כזה שנהג ברכבים השכורים ששימשו את בני החבורה, הסיע את חבריו ליעדים והמתין להם במקום סמוך עד ששבו לרכב והשלל בידם.

עבירות ההתפרצות הנן למרבה הצער עבירות נפוצות וחמורות, אשר הפגיעה הכרוכה בהן לציבור הנה רב ממדית. ידועה בהקשר זה אמרתו של בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 7453/08 מ"י נ' אואזנה ואח' (לא פורסם, 31.12.08), בה הובהר מדוע אין לראות במעשים אלה בגדר "עבירות רכוש" גרידא:

"לגישתי, כינוי עבירות של פריצה וגניבה מבתים, רק כ"עבירות נגד הרכוש" (כפי שמקובל לקרוא  לעבירות מסוג זה), הינה הגדרה מוטעית. זאת מאחר שפריצה לביתו של אדם, טומנת בחובה לעיתים קרובות לא רק נזק כלכלי רב, אלא גם צער ועוגמת הנפש הנגרמים לקרבנות של עבירות אלה. הנה כי כן, אין מדובר בעבירות נגד רכוש גרידא, אלא בעבירות המפרות את פרטיותו של האדם בצורה הגבוהה ביותר. זאת ועוד הגדרת עבירות אלו כ"עבירות רכוש", נותנת תחושה מצמצמת וקונוטציה שגויה – לסובבים, באשר למהות העבירות שהתבצעו, הפוגעות במהות המתמצית באמירה: "ביתו של האדם – מבצרו". ברגע שביתו של אדם נפרץ, תחושת חוסר אונים וחוסר ביטחון ממלאת את ליבו. הנה כי כן, הפריצה אינה רק לבית – מבחינה פיזית, אלא בעיקרה חדירה לתוך התא האישי-משפחתי השמור ביותר של האדם. נזקים אלו עולים לפרקים בחומרתם אף על עצם אובדן הרכוש בשווי כזה או אחר."

על רקע זה נקבעה בפסיקה מדיניות ענישה מחמירה כלפי עבריינים הפורצים לבתיהם של אזרחים תמימים ופוגעים ברכושם ובפרטיותם. מדיניות זו מצדיקה השתת מרכיב משמעותי של מאסר מאחורי סורג ובריח, בהיעדר נסיבות חריגות המצדיקות לנקוט כלפי נאשם זה או אחר לפנים משורת הדין. היטיב להבהיר את אופייה ואת נימוקיה של המדיניות הנ"ל בית המשפט העליון ב-רע"פ  1708/08 מרדכי לוי נ. מ"י (לא פורסם, 21.2.08), למשל, שם נקבע כי:

"...בית המשפט המחוזי צדק גם צדק משהטעים את הצורך בחומרה בענישה בעבירת התפרצות ובעבירות הרכוש בכלל, שהיו – אפשר לומר- למכת מדינה, למקור דאגה וטרוניה לאזרחים רבים ולפגיעה בתחושת ביטחונם. נקל לשער את החוויה הקשה העוברת על קרבנות הפריצה, בשובם לביתם והנה הפיכת סדום ועמורה בתוכו וחפצים וכסף נעלמו ואינם, ולעיתים קרובות משמעות הדבר היא כי הרכוש יירד לטמיון, ...אכן פשיטא כי שיקולי הענישה כוללים גם את ההיבטים האינדיבידואליים, כפי שציין בית המשפט קמא, שהרי באדם – הפרט - העומד לדין עסקינן;...כללם של דברים: ... ראוי כי פורצים או פורצים בפוטנציה יידעו כי עלולים הם למצוא עצמם, משיילכדו, מאחורי סורג ובריח - כדי לפטור מעונשם, ולו לתקופת מה, את הציבור".

בהתאם למדיניות הנ"ל הטילו בתי המשפט השונים והטלתי גם אני עונשי מאסר מכבידים וארוכים על בני חבורות שונות שהתאגדו יחדיו לביצוע עבירות התפרצות, לרבות כאלו שהיקף פעילותם היה מצומצם בהרבה מזה המיוחס לנאשם. די לשוב ולהזכיר בהקשר הנוכחי את העונשים שהושתו על שותפיו של הנאשם: 12 חודשי מאסר בפועל שהוטלו על פאקיה בגין מעורבותו באירוע התפרצות בודד ו- 39 חודשי מאסר בפועל בגין מעורבות ב- 7 מעשי התפרצות, מתוכם שניים כמסייע בלבד, אשר הוטלו על חושיה.

שני נאשמים אלה היו אמנם תושבי השטחים, וביצעו גם עבירות שב"ח, כך שמצבם אינו זהה לחלוטין למצבו של הנאשם, אך ראוי להזכיר כי הנאשם הורשע במעורבות בלא פחות מארבעה עשר מקרים שונים בהם נטל חלק בפעילות החבורה, כלומר מספר האישומים בהם הורשע גדול כפליים מזה של חושיה. לפיכך, גם העיקרון של אחידות הענישה מצדיק במקרה זה את עתירת התביעה לתקופת מאסר ממושכת ביותר. אמנם הובהר לא פעם כי אחידות הענישה אינה עניין טכני הנמדד באמצעות סרגל חישוב או נוסחה חשבונאית כלשהי, ויש להתחשב בנסיבותיו האישיות של כל נאשם, אך דומה כי בהתחשב בהיקף וחומרת המעשים ובעונשים שנגזרו על חבריו, צפוי היה הנאשם להישלח בנסיבות רגילות לתקופת מאסר של 5 שנים ויותר. הנה כי כן, מבעד לפריזמה של שיקולי הגמול וההרתעה, אותם הדגישה התביעה בטיעוניה, מתבקש במקרה זה מענה עונשי מכביד ביותר, הכולל מאסר ממושך מאחורי סורג ובריח.

אלא ששיקולים אלה אינם חזות הכול, ולא ניתן להתעלם מנסיבותיו האישיות של הנאשם ובמיוחד מהליך השיקום והטיפול המשמעותי בו הוא נוטל חלק מזה תקופה ארוכה. המדובר בבחור צעיר כבן 27 אשר עברו הפלילי אינו מכביד וכולל הרשעה קודמת אחת משנת 2006 בגין החזקת סם לשימוש עצמי. הנאשם שיתף פעולה באופן מלא כבר בהליכי החקירה, חשף את מכלול מעשיהם של בני החבורה, והביא להפללת שותפיו.

הוא הודה במיוחס לו בשני כתבי האישום, כמעט ללא תיקונים, נטל אחריות, הביע חרטה וחסך זמן ציבורי ניכר. מאז ביצוע העבירות חלפה תקופה משמעותית של למעלה משלוש וחצי שנים, בהן לא שב הנאשם להסתבך בפלילים ולאחר תקופה קצרה בה הוחזק במעצר של ממש שהה הנאשם בתנאי מעצר בית מלא במשך שנתיים ויותר, בטרם השתלב בקהילה הטיפולית, על כל הקשיים הכרוכים גם בכך. שיקולים אלה לקולא אינם קלי ערך בעיני, אך קשה יהיה לחלוק על המסקנה כי גם בהצטברותם יש בהם לכל היותר כדי להצדיק הקלה מסוימת באורך תקופת המאסר שתושת על הנאשם, כמאסר ראשון בחייו, ולא מעבר לכך.

השאלה המשמעותית יותר הנה האם משתנה התמונה כאשר לנסיבות האישיות הללו מצטרף ההליך הטיפולי המשמעותי שעבר הנאשם במהלך 16 החודשים האחרונים. כפי שפורט לעיל בהרחבה, השכיל הנאשם, מיוזמתו שלו, להשתלב בקהילה הטיפולית "אלפטאם" החל מחודש יולי 2011, ולפני חודשים אחדים השלים את תקופת הטיפול המלאה בקהילה. תסקירי שירות המבחן, כמו גם מסמכי הקהילה ועדות האופי מטעם מנהל ההוסטל מעידים כולם על שיתוף פעולה מלא מצידו של הנאשם, על מאמצים כנים וניכרים שהשקיע בשינוי דרכיו, על ניקיון מוחלט מסמים לאורך זמן ועל שינוי חיובי משמעותי בהתנהלותו ובתפיסת עולמו. כמי שבמשך שנים, מאז היותו נער, סבל מהתמכרות לסמים ועל רקע זה ניהל אורח חיים עברייני, עלה בידי הנאשם לשנות את דפוסיו וגם כיום הוא ממשיך בטיפול, מתגורר בהוסטל, עובד לפרנסתו בעבודה קשה ומתכנן את עתידו לצד בת זוגו כאזרח תורם ונורמטיבי.

הליך טיפולי מעין זה מצדיק בעיני התחשבות מיוחדת, עד אשר לעיתים ראויים נאשמים, גם בעבירות חמורות, אשר השלימו הליכי גמילה וטיפול משמעותיים, למחילה מלאה, במובן זה שלא יושתו עליהם עונשי המאסר המתחייבים מכוח שיקולי הענישה האחרים. בהקשר זה ראוי להבהיר כי גמילתו של נאשם מסמים וחזרתו למוטב אינם רק אינטרס אישי של הנאשם אלא גם אינטרס ציבורי מובהק. הליכי השיקום והשינוי הנם הערובה הטובה ביותר לכך שנאשם לא ישוב עוד לבצע עבירות ולא יזיק עוד בעתיד לסובבים אותו ולחברה כולה. שינוי אורחותיו ואימוץ אורח חיים נורמטיבי יסייעו ויקדמו לא רק אותו, אלא גם את בני משפחתו, מכריו, סביבתו ואת הציבור בכללותו. לפיכך, יש ליתן לשיקומי השיקול משקל נכבד בגזירת הדין, לצד כל יתר שיקולי הענישה המוכרים.

לעניין זה יפים במיוחד דבריה של כב' השופטת פרוקצ'יה ב-ע"פ 8092/04 חביב נ' מ"י (פורסם בנבו, 10.9.06):

"הישג שיקומי זה הוא נדיר במקומנו, במיוחד מקום שמדובר בגמילה מסמים. על שום נדירותו וייחודו, בולט הצורך לתת לו משקל נכבד במסגרת שיקולי הענישה, וזאת מכמה בחינות: ראשית, מבחינת האינטרס הציבורי בהגנה על שלום הציבור ובטחונו, שיקומו של עבריין מועד תורם לקיומה של ציפייה כי לא יחזור לעולם הפשע. ציפייה זו מקדמת את טובת הציבור ומתיישבת עם אינטרס חברתי רחב. שנית, מבחינת העבריין, השיקום המוצלח פותח בפניו אופקי-חיים חדשים, ולראשונה עולה תקוה כי יוכל לפנות לדרך חיים בונה, שבה יוכל להשתלב באורח חיים יציב וקונסטרוקטיבי. ושלישית, מבחינת שירותי השיקום והרווחה, חשוב לטעת את התודעה כי יש טעם ותוחלת בהשקעת משאבים חומריים ואנושיים בפעולות שיקום עבריינים, וכי מקום שפעולות אלה מניבות פרי, ישנה התחשבות בכך בתהליך הענישה וננקטים אמצעים המאפשרים ככל הניתן את הותרת תוצאות השיקום על כנן, בלא העמדתן בסכנה. בנסיבות האמורות, הצורך לשמר את תוצאות שיקומו של המערער בשל מיגוון ההיבטים האמורים עשוי להכריע אף את שיקולי הענישה המסורתיים – הגמול וההרתעה; עם זאת, בכל מקרה, יש לשלב את השיקולים הנוגדים בענישה לנוסחה מאוזנת ומידתית שתייחס את המשקל היחסי הראוי למיגוון השיקולים וההיבטים מבחינת אינטרס הציבור ואינטרס הפרט כאחד."

תפיסת עולם דומה באה לידי ביטוי גם בהוראות תיקון 113 לחוק העונשין, אשר אינן חלות ישירות בענייננו, אך משקפות את דעת המחוקק בנוגע לאיזונים הראויים בין שיקולי הענישה. כידוע, קבעו הוראות התיקון כי העיקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה, כלומר נדרש יחס הולם בין חומרת המעשה ומידת האשם לבין סוג ומידת העונש. כפי שכבר ראינו, מצדיק עיקרון זה בנסיבות המקרה שבפני דווקא השתת מענה עונשי מכביד ומשמעותי.

אלא שלצד עקרון זה נקבע במסגרת אותו תיקון בסעיף 40 ד' כי בית המשפט מוסמך לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם אם הנאשם השתקם או שיש סיכוי של ממש שישתקם, ומטעמים אלה בלבד. למען הסר ספק, אין לראות בהוראה זו בסיס להנחה כי על בית המשפט להעדיף את שיקולי השיקום על פני יתר השיקולים הרלבנטיים, והדברים אף נובעים בבירור מהעיקרון המנחה שהוזכר לעיל, אך יש בה כדי לשקף את ההכרה כי במקרים יוצאי דופן בהם מתנהל הליך טיפולי ממשי שבכוחו להביא לשיקומו המלא של נאשם, ניתן להקל בעונשו באופן ממשי ואף מעבר לרף התחתון של מתחם הענישה הראוי בשל מעשיו כשלעצמם.

הנה כי כן השלים הנאשם הליך טיפולי ממושך בקהילה והוא נמצא בשלבי הטיפול האחרונים בהוסטל, אינו משתמש בסמים, עובד למחייתו ומטפליו כולם סבורים כי סיכויי שיקומו טובים. הנאשם השקיע בהליך זה את כל מאודו, התמודד בהצלחה עם קשיים ניכרים וככל שניתן להעריך אינו מקים עוד סיכון לשלומו של הציבור. שליחתו מאחורי סורג ובריח עלולה ללא ספק לפגוע בהמשך שיקומו, להציב בפניו מבחנים קשים נוספים ואף מעוררת את החשש כי כוחו לא יעמוד לו והוא ישוב במהלך המאסר לשימוש בסמים ולחיי פשע. אשר על כן מתעוררת במקרה זה במלוא עוזה הדילמה כיצד לנהוג כאשר מחד עומדים מעשים כה חמורים המחייבים מאסר ממושך ומנגד מצדיקים הליכי השיקום גישה מתונה ומקילה, על מנת שלא לפגוע פגיעה בלתי הפיכה בנאשם.

דילמה זו שבה ופוקדת את בתי המשפט באופן תדיר והובאה לא פעם עד לפתחו של בית המשפט העליון. כך למשל, לפני חודשים בודדים, דן הרכב ביהמ"ש העליון בעניינו של נאשם אשר הורשע בשלושה מעשי שוד ובניסיון שוד, אשר בית המשפט המחוזי החליט להעמידו במבחן ולהאריך מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו, בשל הליכי השיקום שעבר. בבואו להכריע בערעור, תיאר כב' השופט סולברג את ההתלבטות הקשה, אשר בסופה מצא לנכון לקבל הערעור ולהשית על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל (ראו ע"פ 2014/12 מ"י נ' ספרטק שוניה (פורסם בנבו, 8.7.12)):

"ההתלבטות היא קשה. המשיב ניהל אורח חיים עברייני במשך תקופה ארוכה, ויחד עם זאת עשה מאמצים רציניים ועקביים על מנת להשתקם ולחזור למוטב. אין מדובר בדברים שמן השפה ולחוץ, ולא בצעדים ספוּרים, אלא במהלך ממושך. תוצאותיו עד כה הן חיוביות. המשיב ראוי לעידוד ולתמיכה. נטיית הלב היא כנטייתו של בית המשפט המחוזי. ברם, שומה עלינו לחשוב לא רק על המשיב אלא גם על המתלוננים; לא ליתן משקל מכריע לשיקולי הענישה האינדיבידואליים, אלא להתחשב במידה ממשית גם בשיקולי הגמול וההרתעה. ... מבלעדי עונש מאסר של ממש בגין מעשי השוד שהמשיב חזר ושנה בהם, על רקע עברוֹ הפלילי והזדמנויות שניתנו לו – אי-אפשר; ההתחשבות בתהליך השיקום המוצלח וזריקת עידוד במבט צופה פני עתיד, יבואו לידי ביטוי בתקופת מאסר קצרה יחסית ובהפעלת עונש המאסר-על-תנאי בחופף. תהא זו הזדמנות למשיב להוכיח אם כִּנים דבריו, אם אכן השתקם וחזר למוּטב, אם יתמיד בכך חרף שהותו בחברה עבריינית מאחורי סורג ובריח. שם יוכל גם במקביל להמשך השיקום..."

במקרה נוסף מהעת האחרונה ממש – ע"פ 420/12 סחונצ'יק נ' מ"י (פורסם בנבו, 24.10.12) - קיבל ביהמ"ש העליון באופן חלקי את ערעורם של הנאשמים, בחורים צעירים אשר עברו הליכי שיקום משמעותיים ביותר, אך הותיר על כנו עונש מאסר ממשי על כל אחד ואחד מהם. כב' השופטת ברק – ארז ציינה כי אין מדובר עוד בפוטנציאל שיקומי, אלא במציאות שיקומית שהתממשה, ואשר מצדיקה הקלה ממשית עם הנאשמים. יחד עם זאת, הבהירה השופטת כי אין בכוחו של אינטרס השיקום לאיין את יתר השיקולים הרלבנטיים, ובלשונה:

"למעשה, אילו עמד בפנינו רק עניינם של המערערים אפשר היה לסבור, כפי שטען בא-כוחם, כי ניתן היה לשקול להסתפק בהטלת עונש מאסר שירוצה על דרך עבודות שירות. אולם, לא נוכל גם להסכים לגישה לפיה השיקום מוחק לחלוטין שיקולי ענישה אחרים, ובעיקר כאשר מדובר בעבירות שפגיעתן בסדר החברתי היא קשה."

דומני כי עמדות אלה, המקנות משקל רב להליכי השיקום, אך אינן מתעלמות מחומרת המעשים, מהעונש המתחייב ומשיקולי הענישה הנוספים, ומאזנות ביניהן באמצעות הקלה משמעותית בעונש המאסר, ראויות לאימוץ גם במקרה שלפני. היקפן של העבירות, חומרתן, נסיבותיהן הקשות ומידת פגיעתן בקורבנות ובסדר הציבורי, כל אלה אינם מאפשרים לפטור את הנאשם, על אף האמפתיה הרבה שמעוררים הליכי השיקום שעבר והמאמצים הרבים שהשקיע במהלכם, להימנע מהשתת עונש מאסר ממשי. יחד עם זאת, יהיה העונש קל בהרבה מזה לו היה צפוי אלמלא עבר ההליכים הללו, ויש רק לקוות כי ישכיל להחזיק בעמדותיו הנוכחיות גם במהלך ריצוי המאסר ובשנים שלאחר שחרורו.

אשר על כן הנני דן הנאשם לעונשים הבאים:

1. מאסר בפועל למשך 20 חודשים, בניכוי תקופת המעצר מיום 9.4.09 עד 27.5.09.
2. 12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא כי במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר לא יעבור כל עבירת רכוש מסוג פשע.
3. 6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא כי במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר לא יעבור כל עבירת רכוש מסוג עוון או אחת העבירות האחרות בהן הורשע בהליך זה שאינה עבירת רכוש מסוג פשע.
4. קנס בסך 2,500 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בחמישה תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 10.1.13.

אני ממליץ לשירות בתי הסוהר לאפשר לנאשם להשתלב בהקדם בהליכי טיפול ושיקום במסגרת המאסר.

זכות ערעור בתוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז.

ניתן היום, ח' כסלו תשע"ג, 22 נובמבר 2012, במעמד הצדדים.