1. בפניי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לאופנועו של התובע מתוצרת YAMAHA שנת ייצור 2008 נושא מס' רישוי 34-669-68 (להלן: "האופנוע") ביום 25.9.08.
2. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה לא יישמעו ראיות בתיק, יוגשו סיכומים בכתב ויינתן פסק דין סופי על סמך החומר הקיים בתיק ביהמ"ש.
3. כתב התביעה: בתאריך 25.9.08 רכב התובע על אופנועו החדש, שנרכש על ידו מהיבואן כשלושה שבועות קודם לכן, לירושלים והחנהו בחניון; בעת שובו לחניון נוכח כי אירע תקר בגלגל האחורי של האופנוע; התובע יצר קשר עם הנתבע, שהינו בעל עסק לגרירה וחילוץ אופנועים, ובהתאם להזמנתו, הגיע הנתבע לחלצו במשאיתו והעמיס את האופנוע על משטח העמסה באמצעות דלת הרמה, וזאת תמורת 150 ₪ (ששולמו לנתבע במוסך במזומן לאחר ההובלה); עם הגעתם של התובע והנתבע למוסך, החנה הנתבע את משאיתו בקרבת המוסך והחל לפרוק את האופנוע מהמשאית. במהלך פריקת האופנוע, ועם הורדת האופנוע באמצעות דלת ההרמה לכביש, איבד הנתבע את שליטתו באופנוע, והאופנוע נפל על צידו הימני; לאור זאת, רשם הנתבע על גב הקבלה שמסר לתובע "אני שלמה חנוכה מאשר בזה שהאופנוע הנ"ל נפל אחרי הורדתו לכביש נזק שנגרם לאופנוע יישא באחריותי", וחתם על הודאתו זו בגב הקבלה; הוסכם כי התובע יפנה לשמאי המתמחה באופנועים לצורך הערכת הנזק. ביום 22.10.08 עלה בידי התובע להיפגש עם השמאי זיו גולדשטיין אשר אמד את הנזק שנגרם לאופנוע בסך 7,360.12 ₪; פניות התובע לנתבע לקבלת פיצוי בגין נזקיו עפ"י האמור בחוות דעת השמאי לא נענו בחיוב, ומכאן התביעה.
4. לאור האמור, עותר התובע לבימ"ש לחייב את הנתבע לשלם לו סך של 58,747 ₪ עפ"י הפירוט הבא:

4.1 נזק עפ"י חוות דעת השמאי – 7,360.12 ₪.

4.2 שכ"ט שמאי – 580 ₪.

4.3 הוצאות בטלה ועוגמת נפש – 50,000 ₪.

4.4 תוספת הפרשי הצמדה וריבית.

1. כתב ההגנה: הנתבע מודה כי התובע הזמין ממנו ביום 25.9.08 שירותי גרירה והוא הוביל את האופנוע למוסך ופירק אותו מהמשאית באמצעות מנגנון הרמה הידראולי, אך טוען כי נסיבות נפילתו של האופנוע ארצה שונות בתכלית מהנטען בכתב התביעה; לטענתו, לאחר פריקת האופנוע מהמשאית העמיד הנתבע את האופנוע בסמוך לכניסה למוסך, במרחק כמה מטרים מהמשאית תוך שהוא משעין אותו על רגלית הצד שלו הממוקמת בצידו השמאלי, ופנה למשאיתו על מנת לקפל את מנגנון ההרמה ההידראולי. עקב התקר בגלגל האחורי של האופנוע, וכעבור כדקה או שתיים, איבד האופנוע את יציבותו והחל לנטות על צידו הימני. הנתבע והתובע הבחינו בנטייתו של האופנוע וזינקו לעברו ובלמו את נפילתו; לאחר נפילת האופנוע הכניסו התובע והנתבע את האופנוע למוסך ולאחר בדיקה נמצא כי הנזק היחיד שנגרם לאופנוע עקב הנפילה הוא פגיעה במכסה מנוף מצמד שעלותו עפ"י דו"ח השמאי מטעם התובע 104 ₪; הנתבע אישר לתובע בחתימת ידו על גב הקבלה כי האופנוע נפל אחרי הורדתו לכביש וכי הוא אחראי לנזק אך ברור כי הכוונה הייתה לתשלום עבור הפגיעה היחידה במכסה מנוף המצמד; הנתבע הוטעה ע"י התובע להאמין כי הינו אחראי לנזק באופנועו למרות שפריקתו מהמשאית הושלמה; לא הוסכם על שמאי וזאת לאור הפגיעה המזערית. הנתבע נדהם לקבל לאחר כחודש ימים דרישה מהתובע לשלם סך של 7,360 ₪; הנתבע התחמק משתי פגישות שהנתבע ניסה לתאם איתו וכן מנע אפשרות לבדיקת האופנוע ע"י שמאי מטעם הנתבע; התובע פנה לשמאי מטעמו לבדוק נזק תאונתי נוסף שאין כל קשר סיבתי בינו לבין הנפילה, וזאת כעבור חודש ימים ממועד האירוע נשוא התביעה, ולאחר נהיגה על האופנוע במזג אוויר גשום למרחק של 2,594 ק"מ (בכרטיס העבודה של האופנוע בעת תיקון התקר בירושלים צוינה קריאת מד אוץ 1630 ק"מ בלבד ואילו בדו"ח השמאי מטעם התובע צוינה קריאה 4,242 ק"מ); הנתבע סירב להיכנע לדרישתו המנופחת של התובע והציע באמצעות ב"כ דאז במכתב מיום 23.12.08 לשלם לתובע על עלות הנזק שנגרם עקב הנפילה בסך 104 ₪, אך התובע סירב בתוקף; האירוע נשוא התביעה כולו אירע לאחר פריקת האופנוע מהמשאית, כשהאופנוע כבר היה בשליטתו ובאחריותו של התובע וחנה בכניסה למוסך, ואם יש לתובע תביעות מן הראוי שהיה מפנה אותן לביטוח שלו עצמו; הדרישה לתשלום הוצאות בטלה ועוגמת נפש בסך 50,000 ₪ היא מופרכת ומוגזמת ובוודאי שנזק זה (המוכחש) לא נגרם כתוצאה מנפילת האופנוע מרגלית צד שהוא אירוע שכיח ביותר כתוצאה מהישענות של אנשים, רוחות, תקר וכו'.
2. הסוגיות הטעונות הכרעה:
3. האם הנתבע אחראי לנפילת האופנוע ארצה במהלך האירוע נשוא התביעה?
4. אם כן, מהו שיעור הנזק שנגרם לתובע עקב כך?

נדון בסוגיות אלה כסדרן.

1. האחריות לנפילת האופנוע

אין חולק כי התובע הזמין מהנתבע שירותי גרירה בתשלום לשם הובלת האופנוע מהחניון למוסך לצורך תיקון התקר שאירע בגלגל האחורי של האופנוע. אין גם חולק כי האופנוע נפל ארצה על צידו הימני במהלך ו/או בסמוך לאחר הורדת האופנוע מהמשאית בחזית המוסך. עם זאת, גרסאות הצדדים ביחס לנסיבות נפילת האופנוע ארצה שונות וסותרות זו את זו באופן מהותי. גרסאות אלה צוינו לעיל.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים בשאלת האחריות ועיינתי בחומר הקיים בתיק ביהמ"ש, נחה דעתי לקבוע כי הנתבע אחראי לנזק שנגרם לתובע עקב נפילת האופנוע בעת האירוע נשוא התביעה, וזאת מהנימוקים העיקריים הבאים:

1. לא סביר בעיניי שהנתבע, שעיסוקו חילוץ וגרירת אופנועים, שהיה מודע להיות אופנוע התובע חדש, ייחודי, ובעל שווי נכבד (מעל 100,000 ש"ח), ייטול אחריות לנפילת האופנוע ויתחייב באופן ברור ובחתימת ידו על גב הקבלה לפצות את התובע בגין הנזק שנגרם לאופנועו עקב הנפילה, לולא סבר הנתבע ב"זמן אמת" כי הינו אחראי לנפילתו. איני מקבל את טענת הנתבע לפיה הוא הוטעה ע"י התובע לחשוב כי הוא זה שאחראי לנפילת האופנוע.
2. גרסת הנתבע לפיה השעין את אופנוע התובע לאחר פריקתו מהמשאית על הרגלית בצידו השמאלי וכי לאחר זמן קצר החל האופנוע לנטות וליפול על צידו הימני, אינה מתיישבת עם השכל הישר ועם הגיונם של דברים. הדעת נותנת כי במקרה כזה, ולאור זווית ההטיה ומשקל האופנוע יטה האופנוע וייפול דווקא על צידו הימני, כפי שאכן אירע בפועל.
3. לפי גרסת הנתבע לאחר נפילת האופנוע הוא הוכנס למוסך לתיקון התקר וכן נבדק ע"י שני גורמים מקצועיים במוסך בדיקה יסודית ומקפת וכל שנמצא הוא נזק מזערי במכסה מנוף המצמד. גרסה זו מעלה קושי שכן אם אופנוע הנתבע נבדק בצורה יסודית ע"י שני בעלי מקצוע, מדוע לא מצא המוסך לנכון לתעד זאת בכרטיס העבודה? אף הנתבע לא דרש זאת מהמוסך ולו לשם הזהירות בלבד (ראו: נספח 1 לכתב ההגנה). גם לא סביר, שלאחר שנמצא בבדיקה, עפ"י הנטען, נזק קל למכסה מנוף המצמד בלבד, לא יצוין הדבר לכל הפחות ע"י הנתבע על גב הקבלה כי הינו אחראי לנזק זה בלבד.
4. שאלת הנזק

לצורך הוכחת נזקו הישיר צירף התובע חוות דעת שמאית של השמאי זיו גולדשטיין מיום 22.10.08 לפיה הנזק שנגרם לאופנוע התובע מסתכם בסך 6,372 ₪ (בתוספת מע"מ). הנתבע כאמור לא צירף חוות דעת שמאית בטענה כי התובע מנע ממנו ו/או משמאי מטעמו לבדוק את אופנוע התובע בסמוך לאחר האירוע נשוא התביעה, מה גם ולטענתו לא היה צורך בבדיקה שמאית מאחר ועפ"י הבדיקה שבוצעה במוסך מיד לאחר האירוע נמצא בסה"כ נזק מזערי במכסה מנוף מצמד בעלות של כ- 104 ₪.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לפסוק לתובע פיצוי בגין האירוע נשוא התביעה על דרך האומדנא ולא עפ"י קביעת השמאי מטעמו, וזאת מהטעמים הבאים:

• • 1. התובע נקט לטעמי שיהוי בלתי סביר, בנסיבות העניין, בין מועד האירוע נשוא התביעה (25.9.08) לבין המועד שבו נבדק אופנועו ע"י השמאי מטעמו (19.10.08) כשבפרק זמן זה (כשלושה שבועות) השתמש התובע באופנועו, ואף הספיק לגמוע מעל 2,500 ק"מ. לא מצאתי בהסברי התובע הצדקה עניינית לשיהוי זה, ובעיקר לאור הפגיעה בידית הבלם שהינו חלק בטיחותי לעין ערוך ברכב מנועי דו גלגלי, קל וחומר באופנוע ספורט כבד כשל התובע (172 כ"ס), ואשר עפ"י קביעת השמאי מטעם התובע חייבה החלפתו. בנסיבות העניין, לא ברור מדוע לא פנה התובע ימים ספורים לאחר האירוע למוסך היבואן (מוסך מטרו בצפון) וביקש להזמין שמאי מטעמו לבחינת נזקי האירוע ותחת זאת העדיף להזמין שירותי שמאות בת"א בעוד מקום מגוריו ביישוב תמרת.
    2. לאור סירובו של הנתבע לשאת בעלות התיקון עפ"י קביעת השמאי מטעם התובע לא ברור מדוע ביכר התובע שלא לתבוע את חברת הביטוח שביטחה את אופנועו לפצותו בגין נזקי האירוע ותחת זאת "להקפיא" את תיקון נזקיו הנטענים עד לסיום ההליכים המשפטיים בין הצדדים. משלא תוקן האופנוע הרי התובע אינו זכאי לשיעור המע"מ בסך 987.72 ₪. כ"כ, העובדה כי גם בחלוף כ- 5 שנים ממועד האירוע נשוא התביעה לא תוקן אופנוע התובע יש בה כדי לפגום ו/או להחליש את ממצאי השמאי מטעם התובע, ובעיקר לאור ההסדר הדיוני שהושג.
    3. גם דרישת התובע לפצותו בגין הוצאות בטלה ועוגמת נפש בסכום מופלג של 50,000 ₪ !!! אין בידי לקבל. ראשית, מדובר לטעמי בדרישה בלתי סבירה לחלוטין אשר לא הוכחה כדבעי. בנוסף, ומבלי להכריע בשאלה, האם בתי המשפט נוהגים שלא לפסוק במקרה של תביעת נזקי רכוש (תאונות פח) פיצוי בגין עוגמת נפש, העובדה כי התובע הסתפק בטרם הגשת התביעה אך בפיצוי בגובה הנזק הישיר עפ"י קביעת השמאי מטעמו, מלמדת על כך שהדרישה לפיצוי בגין ראש נזק זה ובעיקר בהיקף הנדרש נולדה לצרכי התביעה בלבד.

1. סיכום
2. אני מקבל את התביעה בחלקה ופוסק לתובע פיצוי על דרך האומדנא בסך 5,000 ₪.
3. הנתבע יישא בנוסף בשכ"ט עו"ד בסך 750 ₪.
4. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ד, 12 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.