בקשה למתן צו לרישום הערה, לפיה המשכנתא הרשומה לטובת הבנק על בית המשיבים, לא תמחק, עד לאחר מתן פסק הדין בערעור שהגיש הבנק על פסק דינו של עמיתתי כב' השופטת ו' פלאוט מבית משפט זה, אשר ניתן ביום 10.1.11.

רקע הבקשה הינו פסק דין שתוצאתו קבלת עמדת המשיבים ואשר הורה על מחיקת המשכנתא הרשומה. בעקבות האמור הוגש ערעור לבית המשפט העליון, ובמקביל לו הגיש הבנק בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

ביום 15.3.11 קיבלה כב' השופטת פלאוט את הבקשה והורתה: "ניתן צו עיכוב ביצוע מכוחו לא תמחק המשכנתא והיא תשאר על כנה עד למתן פסק דין של ערכאת הערעור".

תמצית טענת הבנק היא, כי הואיל ולא ניתן לדעת מתי יינתן פסק הדין בערעור, ועל מנת שיהיה ברור לכולי עלמא סטטוס המשכנתא, מבוקש ליתן צו המורה ללשכת רשום המקרקעין בנתניה לרשום הערת אזהרה על המקרקעין לפיה אין למחוק את המשכנתא עד להכרעה בפסק הדין, ע"י ביהמ"ש העליון. בד בבד התחייב הבנק להסכים למחיקת ההערה שרישומה מבוקש, ככל שידחה ערעורו.

תגובת המשיבים נתבקשה ונתקבלה ובה מתנגדים הם למבוקש, תוך בקשה לחיוב הבנק בהוצאות, בין היתר נוכח העובדה שהמדובר בהליך שני שעניינו עיכוב ביצוע, ועל רקע העובדה כי הבנק לא מצא לנכון לפנות לב"כ המשיבים, קודם הגשת בקשתו והטרחת ביהמ"ש וב"כ המשיבים בהגשת תגובה.

לתגובה הוגשה תשובה ותשובה שכנגד, שאינן תורמות תרומה של ממש.

לא מצאתי יסוד לבקשה.

משניתן פסק דין המחייב מחיקתה של המשכנתא, עצם עיכוב ביצועו מהווה שינוי במצב הראוי, שכן אין המדובר עוד בתביעה תלויה ועומדת אלא בפסק דין אשר הכריע במחלוקת בין הצדדים. משהוחלט איפוא על עיכוב ביצועו כמפורט לעיל, היה בכך פתרון מספק לנדרש על ידי הבנק, אשר אף רשאי היה (ועודנו רשאי) כמובן להעביר עותק ההחלטה ללשכת רשום המקרקעין.

לפיכך אין כל הצדקה ליתן סעד נוסף, זהה במהותו לסעד שניתן כבר, ושעלול אך להכביד על הרישום ועל התנהלות אפשרית של המשיבים, עם מתן פסק הדין על ידי בית המשפט העליון.

בנסיבות אלה נדחית הבקשה.

הבנק ישלם למשיבים הוצאות בקשה זו בסך 2,000 ₪.

ניתנה היום, ט"ו חשון תשע"ג, 31 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.