בפניי תביעה כספית לפיצוי התובע בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכבו, רכב מסוג ב.מ.ווי מספר רישוי 80-587-08 (להלן: "הרכב").

נתוני רקע ועיקר טענות הצדדים:

לגרסת התובע, התאונה אירעה ביום 14.9.2014 בסמוך לשעה 16:30 בכפר שעב, ליד פנצ'רייה השייכת לאחיו ובה עובד בנו (בנו של התובע). לדבריו, בזמן התאונה הרכב היה בשימוש בנו, מר זעיר זעיר, אשר נהג בו ובשלב מסוים החנה אותו ליד הפנצ'רייה בה עבד. באותו זמן, כאשר הרכב היה עדיין בחנייה, לפתע מחפרון מספר 450-061 (להלן: "המחפרון") שהיה נהוג בידי הנתבע 1, מר עובידה ריאן (להלן:"הנתבע"), החל לנסוע לאחור ופגע ברכב בצדו הימני-קדמי (להלן:"התאונה").

בעקבות התאונה הוכרז הרכב כאובדן כללי.

לטענת התובע, התאונה אירעה בשל רשלנותו הבלעדית של הנתבע וחוסר זהירותו, כפי שהנתבע עצמו אישר בהודעתו למבטחת שלו בפוליסת ביטוח אחריות לנזקי צד ג', הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), ובה ציין כי פגע ברכב התובע וכי הוא אשם בתאונה.

בכתב ההגנה מטעמה הכחישה הנתבעת את הכיסוי הביטוחי משום שהכחישה דבר אירוע התאונה בשל היותה מבויימת.

ביום 4.12.2011 ניתן פסק דין בהסכמת התובע הדוחה את התביעה כנגד הנתבעת.

הנתבע לא הגיש כתב הגנה, ובשל כך ניתן נגדו פסק דין המקבל את התביעה ומחייב אותו בתשלום פיצויים לתובע. לאחר זמן ובעקבות בקשה לביטול פסק הדין, פסק הדין נגד הנתבע בוטל בהסכמה.

בהודעה אשר מסר הנתבע לנתבעת ביום 18.9.2008, צוין כי בזמן שנהג במחפרון הוא נסע לאחור, ומבלי לשים לב פגע בצדו השמאלי של רכב התובע אשר היה באותה עת במצב של חנייה.

אלא שביום 2.4.2009 מסר הנתבע לחוקר מטעם הנתבעת גרסה שונה לחלוטין בכל הקשור לנסיבות אירוע התאונה. בדבריו לחוקר מסר הנתבע, כי התאונה מבויימת וכי לאמיתו של דבר הנזק לרכב התובע אירע כתוצאה מתאונה עצמית כאשר הרכב פגע בעץ זית בסמוך לשעה 2:00 לפנות בוקר. הנתבע הוסיף בדבריו לחוקר, כי אחיו של התובע פנה אליו וביקש ממנו לעשות לו טובה ולהודיע למבטחת שלו, הנתבעת, כי פגע ברכב התובע, וכל זאת מאחר שלרכב התובע לא היה באותו זמן ביטוח מקיף.

דיון והכרעה:

במהלך שמיעת הראיות נשמעו עדים רבים מטעם התובע כדלקמן: התובע בעצמו, מר זעיר זעיר בנו של התובע (להלן: "זעיר"), מר נמירי אחמד (להלן: "נמירי"), מר חטיב אמין להלן:"אמין"), מר שאדי זעיר (להלן:"שאדי"), וכן מר בסאם זעיר, אחיו של התובע, הידוע גם בשם ערורי (להלן:"ערורי").

מטעם הההגנה העידו הנתבע בעצמו וכן החוקר מטעם הנתבעת.

השאלה המרכזית הדורשת הכרעה היא, האם התאונה אירעה כפי שטוען התובע, כאשר המחפרון אשר היה נהוג בידי הנתבע חזר לאחור ופגע ברכב, או שמא כפי שטוען הנתבע, כי רכב התובע ניזוק בתאונה עצמית וללא כל קשר למחפרון שלו?

כפי שציינתי מקודם, התובע העיד עדים רבים מטעמו על מנת לתמוך בגרסתו, ולהלן אביא תמצית העדויות שנשמעו לפניי.

לגרסת התובע, בזמן אירוע התאונה הרכב היה בשימוש בנו זעיר ואולם הוא עצמו ראה הכיצד אירעה התאונה. בשלב מאוחר יותר מעדותו בבית המשפט התובע שינה את גרסתו וטען כי הוא הגיע לזירת התאונה רק לאחר שכבר אירעה ולכן לא ראה הכיצד נפגע רכבו, ואולם הוא הספיק לראות שהמחפירון עדיין צמוד לרכב. התובע המשיך וציין כי לאחר מכן הוא עזב את המקום ונסע לעבודה ולא ראה אם הצדדים (בנו זעיר והנתבע) החליפו פרטים ביניהם.

אשר לגרסת הבן זעיר שכזכור היה המשתמש ברכב, הלה מסר בעדותו כי ראה הכיצד אירעה התאונה משום שבאותה עת הוא עמד במתחם הפנצ'רייה בה עבד והשייכת לדודו ערורי. לטענתו, הוא עמד שם וראה איך המחפרון חוזר בנסיעה לאחור ופוגע ברכב. אלא שגרסה זו של זעיר סותרת את הגרסה שהוא עצמו מסר לחוקר מטעם הנתבעת (נ/1), ובה טען כי לא ראה הכיצד המחפרון פגע ברכב מכיוון שהיה בתוך הפנצ'רייה פנימה.

זעיר הוסיף ומסר בתחילת עדותו בבית המשפט כי היו אנשים שראו את התאונה - הם העדים שהעידו במשפט: שאדי ואמין. ברם, לאחר מכן הבהיר זעיר כי עדים אלה לא ראו את התאונה אך הם ראו שהמחפרון צמוד לרכב.

זעיר טען עוד בעדותו לפניי, כי אביו, התובע, נכח במקום התאונה ולכן הוא ראה את התאונה, הגם שאינו יודע מה בדיוק ראה אביו. דבריו אלו של זעיר סותרים את טענת אביו אשר העיד כי הוא הגיע למקום רק לאחר קרות התאונה ולא ראה הכיצד אירעה.

אעבור כעת לעדותו של נמירי. עד זה העיד תחילה כי ראה את התאונה 'בעיניים שלו'. לאחר מכן העד שינה את גרסתו וציין כי הוא רק עבר במקום התאונה ואנשים אמרו לו כי רכב אחד פגע בשני.

אשר לעד אמין – עד זה מסר בעדותו כי הוא הגיע למקום התאונה ברכב בו נהג חברו שאדי. בהגיעם לאזור התאונה שאדי עצר את הרכב ואמין ירד ממנו ואז שאדי המשיך בנסיעה. העד אמין הבהיר כי הוא הגיע לזירת התאונה לאחר שכבר אירעה ולכן לא ראה הכיצד התרחשה, ואולם הוא הספיק לראות שהמחפרון צמוד לרכב של התובע.

בניגוד גמור לעדותו של אמין, העד שאדי מסר בעדותו בבית המשפט כי הגיע למקום התאונה ברגל ושם הבחין במחפרון צמוד לרכב התובע. לדבריו, לפני התאונה הוא היה אצל אחותו ומישהו הסיע אותו עד למקום התאונה ומשם המשיך הביתה ברגל. כאשר עומת עם העדות של אמין, אשר לפיה אמין הגיע למקום ברכב יחד עמו כאשר שאדי הוא זה שנוהג בו, השיב שאדי כי אמין הסיע אותו ברכב ובשלב מסוים הוא (שאדי) ירד ממנו, הלך למכולת לקנות סיגריות, ואז המשיך ברגל למקום התאונה.

ומה לגבי העד ערורי? כזכור, עד זה הוא אחיו של התובע ובעל הפנצ'ריה שבה עבד זעיר, בנו של התובע. העד ערורי מסר בבית המשפט, כי עובר לתאונה הנתבע היה אצלו ורכש ממנו מצבר למחפרון, לפי החשבונית שצורפה לתיק. לאחר זמן קצר ערורי שמע רעש חזק בחוץ ולכן יצא החוצה וראה שהמחפרון פגע ברכב התובע והיה צמוד אליו.

בעקבות כך ערורי הזמין את הנתבע להיכנס פנימה לפנצ'רייה, הנתבע ואנשים נוספים נכנסו פנימה ושתו אצלו קפה והצדדים החליפו ביניהם פרטים. לדברי ערורי, זמן מה לאחר התאונה הוא פגש את הנתבע אשר מסר לו כי החוקר מטעם הנתבעת הפחיד אותו ואיים עליו כי רישיון הנהיגה שלו יישלל אם יאשר דבר קרות התאונה ובשל כך הוא מוכן לשלם לתובע מכיסו פיצוי בגין כל הנזק שנגרם לו.

אלא מה, גרסה זו של ערורי אינה מתיישבת עם תוכן השיחה שהתקיימה בינו לבין הנתבע ואשר הוקלטה בסתר על ידי האחרון, ובה מאשר ערורי כי התאונה אירעה ליד הכפר שעב בשעה 2:00 לפנות בוקר וכי אף אחד לא יודע על כך.

זה המקום לציין, כי ערורי אישר במהלך עדותו את קולו באותה הקלטה, וההקלטה יחד עם תמליל השיחה בצירוף חוות דעת לגבי התמלול הוגשו כראיה לתיק מטעם הנתבעת, ואילו התובע לא הגיש חוות דעת נגדית או תמליל אחר לגבי תוכן השיחה הנ"ל.

לעומת זאת, הנתבע אישר תחילה במסגרת ההודעה על התאונה לנתבעת ועת נחקר ע"י החוקר מטעמה כי פגע ברכב התובע וכי הפגיעה הייתה בצד שמאל של הרכב – אף שלטענת התובע הנזק היה בחזית הרכב מצד ימין.

ברם, תוך כדי שיחתו עם החוקר הנתבע שינה את גרסתו ומסר כי ערורי פנה אליו וביקש את עזרתו בניסיון לסייע לתובע לזכות בפיצויים מחמת העדר ביטוח מקיף לרכב על ידי כך שיאשר כי פגע עם המחפרון שלו ברכב התובע . הנתבע אישר בעדותו לפניי כי הסכים למהלך זה ולכן מסר הודעה לסוכן הביטוח אודות התאונה ובעקבות כך התובע ובנו שילמו לו 1,500 ש"ח בגין הסכום שייאלץ לשלם בעבור השתתפות עצמית.

הנתבע הוסיף וציין, כי הוא כלל לא היה בכפר שעב באותו יום, וכי ערורי הוציא חשבונית פקטיבית בדבר רכישת מצבר על מנת לנסות להוכיח כי ביום התאונה הוא כן היה בכפר.

מכל המקובץ לעיל אני מוצאת, כי די באימרה הנ"ל של ערורי לגבי שעת התאונה ומיקומה מחוץ לכפר, כדי להביא למסקנה כי התאונה לא אירעה כפי שנטען בכתב התביעה, אלא כפי שנטען על ידי הנתבע.

לכך יש להוסיף את הסתירות המהותיות הרבות שהתגלעו בגרסאות התובע ושאר העדים שהעידו מטעמו, כמפורט מעלה, ואשר ממילא לא ראו הכיצד אירעה התאונה.

אחרית דבר:

על יסוד המפורט לעיל, אני דוחה את התביעה.

בשים לב למכלול הנסיבות והתרומה שהייתה לנתבע להתמשכות ההליך, אינני מחייבת את התובע בהוצאות לטובת הנתבע.

למען הסר ספק, החיוב בהוצאות אשר הוטל על הנתבע לפי החלטתי מיום 24/2/14 – נותר בעינו.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, א' אב תשע"ד, 28 יולי 2014, בהעדר הצדדים.