1. ב"כ התובעת הגיש בקשה להחרגת שכ"ט ומע"מ מתוך כספי הפיצויים אשר נפסקו לתובעת בהליך זה. לשיטתו, משהמדובר בתביעה על פי חוק הפלת"ד, ומששכר הטרחה הנו נגזרת של הפיצוי שנפסק לנתבעת, הרי שיש לראות בשכר הטרחה שנפסק, כקביעה על פי דין לזכות ב"כ התובע. לתימוכין מפנה ב"כ התובעת להחלטת בית המשפט בחיפה בבש"א 03821/05 מיום 27.2.05. כמו כן מפנה הוא למספר החלטות נוספות בפתקית, אשר על פיהן ניתנה הוראה להחרגת שכר טרחת עורך דין מהפיצויים שנפסקו לתובעים. מוסיף וטוען עורך הדין, כי גישה אחרת מזו, תרתיע עו"ד מלייצג נפגעים נזקקים, מתוך חשש שלא יראו בעתיד פרי עמלם.

2. לעניין סייפת טיעוני עורך הדין, יצוין כבר עתה, כי בעניין אחר שנדון בפני בתאמ (עכו) 43478-01-12 מחמוד אסדי נגד עילית איסק פארי (23.7.13, פורסם בנבו) הבעתי את עמדתי בקשר לחשיבות שבהבטחת שכר טרחת עורכי הדין בתיקי פלת"ד כך,

"דומני, כי אין כל רווח אלא הפסד בלבד לכלל הצדדים אם עורכי הדין לא יוכלו להבטיח את עצמם בשכר ראוי למקרה בו תדחה תביעה המנוהלת על ידם גם על פי חוק הפלת"ד. בהעדר אפשרות אשר כזו, ימצא אדם אשר מטעמים אלו או אחרים תביעתו נושאת בחובה סיכון משמעותי לדחייתה, כמי אשר יתקשה מאוד למצוא לעצמו מייצג שכן, נמנעת מעורך הדין האפשרות להבטיח שכר בגין עבודתו" (פסקה 44 לפסק דיני). הוא הדבר בנוגע לייצוג נפגעים נזקקים, אשר יש חשש, כי כל תוצאה אשר על פיה לא יובטח שכרו של עורך הדין הלכה למעשה מן הפיצוי אשר ייפסק להם, עשויה לפגוע בהם הלכה למעשה.

3. על אף האמור, איני מוצאת, כי ניתן להורות באופן "אוטומטי" על החרגת שכר טרחת עורך דין מן הפיצוי שנפסק לנפגע בלא שהוכחה זכותו של עורך הדין על פי דין לקדימות בכספי הפיצוי על פני כל נושיו האחרים של הנפגע. לעניין זה לא נעלם מעיני, כי פיצוי זה לא היה בא לו לבעל הדין הנפגע הלכה למעשה, אלמלא ניהול מקצועי של עורך הדין לגילום ומקסום זכויותיו בגין פגיעתו, ועוד אין מחלוקת בדבר זכותו של עורך הדין לשכר טרחה כמוסכם ובגין עבודה שבוצעה על ידו באופן מיטבי ובגינה הושגה תוצאת פסק הדין.

4. מנגד, קובעת ההלכה הפסוקה, כי הוצאות ושכ"ט שנפסקו בהליך נפסקים לטובת הנפגע אשר הוא הזכאי להם [ר' ע"א 541/63 נתן רכס ואח' נגד אלזה הרצברג (19.3.64); ע"א 495/59 בנק למלאכה נגד בית חרושת ליהלומים מרגלית, פד יד 465, 469 (1960); רע"א 7204/06 ישראלה ארליך נגד עו"ד יהושע ברטל ועוד]. לאור קביעה חד משמעית זו בפסיקה הרי כי איני יכולה לקבוע ששכר הטרחה כמוהו כקביעה על פי דין לזכותו של בא כוח העומדת בנפרד מהתביעה גופה. קביעה שכזו אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה כאמור. עוד לא למותר לציין, כי המדובר בתעריף מקסימאלי בלבד שאינו קובע זכות מוקנית לשכר טרחה ספציפי. בעניין אחר בו נדחתה תביעה שנוהלה על פי חוק הפלת"ד, לא זכה עורך הדין לשכר טרחה מוסכם על פי תוצאות ההליך [ראה למשל פסק דיני בעניין איסק פארי הנ"ל]. קביעה בדבר החרגת הכספים לטובת עורך הדין כמוה לטעמי, כמתן קדימות לזכויות עורך הדין על פני זכויות נושים ככל שישנם, בהעדר סמכות על פי דין לעשות כן במסגרת הליך זה.

5. קושי זה הוא עניין למחוקק להידרש לו, אך במצב הקיים יש להתמודד עמה בכלים המשפטיים הקיימים [חתימה על המחאת זכות מבעוד מועד ו/או אי התנאת כלל הוצאות המשפט ושכה"ט בתוצאה משפטית סופית], בניסיון להבטיח שכר טרחת עורך הדין בגין עבודתו המקצועית הנאמנה. בהעדר כל סמכות שבדין, קצרה ידו של בית המשפט מליתן סעד מסוג זה על אף שהתוצאה הלכה למעשה אינה מיטיבה עם כלל הנוגעים בדבר.

6. לאור האמור לעיל, אין לי אלא להורות על דחיית הבקשה.

ניתנה היום, ב' חשוון תשע"ח, 22 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.