השאלה שמתעוררת בפסק דין זה היא מה משמעות הביטוי "נטל החיוב" שמופיע בסעיף 56 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן "החוק" או "חוק "החוזים"), שזו לשונו:

"(א) שנים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם נושאים בנטל החיוב בינם לבין עצמם בחלקים שווים.

(ב) חייב שנתן לנושה לקיום החיוב יותר מכפי חלקו בנטל החיוב, זכאי לחזור על החייב השני ולהיפרע ממנו לפי חלקיהם" (ההדגשות אינן במקור)

האם "נטל החיוב" שממנו ייגזר חלקם היחסי של החייבים, הוא סכום החיוב שהחייבים התחייבו לשאת בו מראש, במועד היווצרות התחייבותם? או הסכום הכולל ששולם בפועל על ידי החייבים או מי מהם, לסילוק החיוב הנ"ל?

1. העובדות הצריכות לענייננו הינן כדלקמן:

בשנת 1987 נטל נתבע מס' 1 מר ארנון כץ (להלן "החייב") הלוואה כספית מאת בנק הפועלים בע"מ (להלן "הבנק").

התובע ונתבעים 2 עד 5 חתמו על כתב התחייבות וערבות, ביחד ולחוד, להחזרת ההלוואה הנ"ל.

2. החייב לא עמד בהתחייבויותיו, ובשנת 1988 הגיש הבנק נגדו ונגד הערבים תביעה כספית בבית משפט השלום בחיפה (ת.א 13597/88).

3. ביום 25.1.89 ניתן פסק דין בהעדר כנגד החייב, וחלק מהערבים שהם התובע ונתבעים 3-1 בתביעה דנן. לגבי נתבעים 4 ו-5, לא הוכח באיזו דרך הסתיים ההליך הנ"ל נגדם.

בעקבות פסק דין זה נפתח תיק בלשכת הוצאה לפועל בחיפה שמספרו 02-21188-89-7 (להלן "תיק ההוצאה לפועל").

4. במשך תקופה ארוכה לא ננקטו כנגד התובע הליכי הוצאה לפועל, עד אשר לפתע בשנת 1999, ננקטו נגדו הליכי עיקול על פי הנטען.

5. ביום 17.3.03 נחתם בין התובע לבין הבנק הסדר פשרה, על פיו, שילם התובע סך של 200,000 ₪, לסילוק חובו המלא כלפי הבנק. הסכום הנ"ל שולם בארבעה תשלומים שווים, בסך של 50,000 ₪ כל אחד, במועדים שלהלן: 20.3.03, 20.4.03, 20.5.03, ו-20.6.03.

באותו מועד עמד החוב הכולל בתיק ההוצאה לפועל על סך של 1,042,009.03 ₪.

6. הליכי הוצל"פ נמשכו כנגד החייב ונתבעים 3-2, ונתבע מס' 2 שילם על חשבון החוב סך של 20,112.35 ₪ במסגרת תיק איחוד שהתנהל על שמו בלשכת הוצאה לפועל על פי הנטען, ונתבע מס' 3 שילם במסגרת הליכי הוצאה לפועל ובמסגרת הסדר עם הבנק, סכום כולל של 35,361 ₪ על פי הנטען (סך של 30,000 ₪ לטענת התובע).

נתבעים 4 ו-5 לא שילמו מאומה על חשבון ערבותם.

7. בשנת 2008 נסגר תיק ההוצאה לפעול.

8. ביום 26.4.09 הגיש התובע את התביעה דנן כנגד החייב והערבים 4-2.

ביום 25.1.10 הגיש כתב תביעה מתוקן שאליו צורף ערב נוסף הוא נתבע מס' 5, וביום 9.7.10 הגיש כתב תביעה מתוקן בשנית, שבו נכללה עילת תביעה מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

9. החייב לא התגונן מפני התביעה, וביום 4.9.09 ניתן פסק דין נגדו בהעדר הגנה.

הליכי הוצאה לפועל שננקטו נגדו על ידי הבנק, לא הניבו פרי על פי הנטען.

10. המסגרת הדיונית

לאחר הגשת תצהירי עדויות ראשיות, הגיעו הצדדים לידי הסכמה למתן פסק דין על סמך חומר הראיות שהוגש לתיק בית המשפט וסיכומים בכתב, ללא צורך בחקירות, ותוך שמירה על הטענות המקדמיות שהועלו על ידי מי מהצדדים.

11. טענות הצדדים

התובע טוען כי הוא שילם לבנק, לקיום החיוב, יותר מכפי חלקו היחסי בנטל החיוב, ומשכך, זכאי הוא לחזור על יתר הערבים ולהיפרע מהם לפי חלקיהם בחיוב הנ"ל, מכח הוראת סעיף 13 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967, ומכוח סעיף 56(ב) לחוק החוזים.

ומהו נטל החיוב לשיטתו? הוא הסכום הכולל ששולם על ידי הערבים לבנק, לאחר מיצוי הליכי הגבייה על ידי הבנק ועד לסגירת תיק ההוצאה לפועל, והמסתכם על פי הפירוט דלעיל, בסכום כולל של 255,473 ₪ (200,000 ₪ +20,112 ₪ + 35,361 ₪). מאחר ומדובר בחמישה ערבים, חלקו היחסי של כל ערב בנטל הזה, עומד על סך של 51,095 ₪. הואיל והוא שילם סך של 200,000 ₪ כאמור, שהינו סכום העולה על חלקו היחסי בנטל החיוב, הוא עותר לחייב את יתר הערבים לשפותו בגין ההפרש שבין הסכום ששולם על ידו (200,000 ₪) לבין חלקו היחסי בנטל החיוב (51,095 ₪), לפי יחסו החלקי של כל ערב, ובניכוי הסכומים ששולמו על ידי נתבעים 2 ו-3 כמתואר לעיל.

12. לעומתו טענו הערבים כי במקרה דנן, לא קמה לתובע עילת תביעה מכח סעיף 56 (ב) לחוק, שכן לשיטתם, במועד עריכת הסדר הפשרה בין התובע לבנק, עמדה יתרה החוב הכולל בתיק ההוצאה לפועל על סך של 1,042,009.03 ₪, וזהו נטל החיוב שממנו אמורה להיגזר חבותם על פי סעיף 56 (ב) לחוק. מאחר ולהלוואה ערבו חמישה ערבים, הרי שחלקו היחסי של כל ערב עמד על סך של 208,401.80 ₪. מכאן, מששילם התובע סך של 200,000 ₪, הרי הוא שילם פחות מחלקו היחסי בנטל החיוב, ומשכך, לא קמה לו זכות חזרה על יתר הערבים.

13. נתבעים 4 ו-5 העלו טענות נוספות.

נתבע מס' 4 טען כי הוא לא היה צד בתביעה הכספית שהוגשה על ידי הבנק בשנת 1988, וכי לא ניתן נגדו כל פסק דין, ומשכך דין תביעה זו להידחות נגדו בהיעדר עילה.

נתבע מס' 5 אף הוא טען כי דין התביעה נגדו להידחות בהעדר עילה, שכן לטענתו, הוא התגונן מפני התביעה הכספית שהוגשה על ידי הבנק בשנת 1988, וכי תביעה זו נדחתה נגדו, אם כי לא הוצגה על ידו כל ראייה התומכת בטענתו הנ"ל.

14. בנוסף העלו הנתבעים טענות של התיישנות ושיהוי.

15. דיון

המסגרת הנורמטיבית

התובע השתית את תביעתו על סעיף 13 לחוק הערבות ועל סעיף 56 לחוק החוזים כאמור, אולם אקדים ואומר כי סעיף 13 לחוק הערבות אינו רלוונטי לענייננו, שכן סעיף זה דן במערכת היחסים שבין הנושה לבין הערבים, ואילו התביעה שבפנינו עניינה במערכת היחסים שבין הערבים לבין עצמם.

על כן הדיון להלן יתמקד בעילת התביעה המושתתת על סעיף 56 לחוק החוזים, ושעניינה בזכות החזרה (או זכות ההשתתפות) של חייבים בחיוב אחד בינם לבין עצמם.

16. טענת העדר עילה כנגד נתבעים 4 ו-5

עילת תביעתו של התובע מושתתת כאמור על סעיף 56 לחוק, ולשם הוכחת יסודותיו של סעיף זה, על התובע להוכיח קיומו של חיוב אחד (בענייננו כתב הערבות החתום על ידי כל הערבים), חלקו היחסי של כל חייב בנטל החיוב, וכי שילם לקיום החיוב הנ"ל יותר מכפי חלקו היחסי בנטל החיוב.

די בהוכחת יסודות אלה בכדי להקים עילת תביעה לפי סעיף 56 לחוק.

הליכים משפטיים שנקט בהם הבנק כנגד מי מהערבים למימוש החיוב/הערבות, אין בהם כדי להעלות או להוריד לביסוס עילת תביעה לפי סעיף 56 לחוק, שעניינה כאמור במערכת היחסים בין הערבים לבין עצמם.

על כן, דין טענתם של הנתבעים 5-4 בדבר העדר עילת תביעה נגדם, מפאת אי צירופם ו/או אי קבלת פסק דין נגדם בתביעה הכספית שהוגשה על ידי הבנק בשנת 1988, להידחות.

17. התיישנות

כעקרון ניתן היה לקבוע כי זכות החזרה מכח סעיף 56 לחוק מתגבשת עם ביצוע התשלום על ידי החייב. אולם שאלה זו אף היא כרוכה בפרשנות המושג "נטל החיוב" המופיע בסעיף 56 לחוק. במה דברים אמורים!

למקרה ויקבע כי "נטל החיוב" הוא החוב שהחייבים התחייבו לסלקו, ביחד ולחוד, במועד היווצרות התחייבותם, אז עסקינן בנתון קבוע וידוע, וזכות החזרה של החייב כלפי יתר החייבים, קמה עם ביצוע התשלום על ידו, ועד כדי החלק העולה על חלקו היחסי בנטל החיוב הנ"ל. כך לדוגמא בענייננו, אם במועד שבו שילם התובע את הסך של 200,000 ₪, עמד סכום החוב הבלתי מסולק של ההלוואה, על פי תיק ההוצאה לפועל, על סך של 750,000 ₪, אז קמה לתובע זכות תביעה מכח סעיף 56, החל ממועד ביצוע התשלום על ידו, כנגד ארבעת הערבים הנוספים, בגין הסך של 50,000 ₪ שהוא הסכום העולה על חלקו היחסי בנטל החיוב (150,000 ₪).

אולם, למקרה ויקבע כי "נטל החיוב" הוא הסכום הכולל ששולם בפועל על ידי החייבים לסילוק החיוב, לאחר מיצוי הליכי הגבייה על ידי הנושה, אז זכות החזרה מתגבשת רק לאחר מיצוי הליכי הגביה כאמור, שכן רק אז ניתן לעמוד על שיעור ההשתתפות הנדרש לפי חלקו היחסי של כל ערב, ולחייב תהיה שעת כושר להגיש את תביעתו.

18. בענייננו, נטען ולא נסתר, כי תיק ההוצאה לפועל שנפתח על ידי הבנק כנגד החייב ונתבעים 2 ו-3, נסגר בשנת 2008, וברי הוא כי עד לאותה תקופה, זכות התביעה של הבנק כנגד נתבעים 4 ו-5, כבר התיישנה. משמעות הדבר, שהבנק אינו יכול לפעול יותר לגביית יתרת חובו מאת הערבים, ומשכך ניתן לקבוע כי המועד שבו מוצו הליכי הגבייה על ידי הבנק כנגד הערבים, הוא בשנת 2008, וממועד זה ואילך, קמה לתובע זכות תביעה לפי סעיף 56 לחוק.

19. התביעה דנן הוגשה בשנת 2009, ותוקנה פעמיים בשנת 2010 כמתואר בסעיף 8 לעיל. אי לכך, ובהתחשב באמור בסעיף 18 לעיל, היא לא התיישנה.

20. אף על פי החלופה השנייה שלפיה מירוץ ההתיישנות מתחיל מיום ביצוע התשלום על ידי החייב, הרי הוכח כי התובע שילם את הסך של 200,000 ש"ל בארבעה תשלומים שווים במועדים להלן: 20.3.03, 20.4.03, 20.5.03, ו-20.6.03.

התביעה המקורית הוגשה ביום 26.4.09, והתביעה המתוקנת שאליה צורף נתבע מס' 5 הוגשה ביום 25.1.10. יוצא אפוא ששתי התביעות הוגשו בטרם חלפה לה תקופת ההתיישנות, אף לפי החלופה השנייה.

21. המסקנה מכל האמור לעיל היא שדין טענת ההתיישנות להידחות.

22. אופן ביצוע התשלום

התובע צירף לתצהירו קבלה על ביצוע התשלום בסך של 200,000 ₪ הנושאת את השם "חמד. ז ובניו סוכנות לביטוח".

לטענת נתבע מס' 5, קבלה זו משמיטה את הבסיס מתחת לתביעה, שכן, היא מוכיחה שהתובע לא נשא בתשלום שבגינו מוגשת התביעה.

נתבעים 2 ו-3, טענו כי ביצוע התשלום כאמור מעלה תמיהות, במיוחד בשאלה אם התובע הזדכה על התשלום הנ"ל ברשויות המס.

23. לא מצאתי ממש בטענות הנ"ל, שכן, אופן ביצוע התשלום על ידי התובע אינו גורע מזכותו להגיש את תביעתו, וטענת "ההזדכות במס" שהועלתה על ידי נתבעים 2 ו-3, לא הוכחה על ידם.

24. "נטל החיוב"

לאחר שדנתי בטענות המקדמיות, אדון להלן בשאלה העיקרית העומדת על הפרק, והמתייחסת למשמעות הביטוי "נטל החיוב" שמופיע בסעיף 56 לחוק החוזים.

25. בניסיון להתחקות אחרי כוונת המחוקק מאחורי ביטוי זה, לא מצאתי כל התייחסות לסוגיה זו בדברי ההסבר של החוק. גם מבית מדרשו של בית המשפט העליון, טרם יצאה, לעניות דעתי, הלכה מחייבת בעניין זה. משכך, לא נותר אלא לפרש את הביטוי הנ"ל על רקע התכלית העומדת בבסיס חקיקתו של סעיף 56 לחוק.

26. כבר נפסק כי מקור זכות החזרה או זכות ההשתתפות המעוגנת בסעיף 56 לחוק, הוא בדיני היושר ומניעת עשיית עושר ולא במשפט, ותכליתה הוא יצירת חלוקה צודקת של הנטל בו נושאים החייבים השונים כלפי הנושה, וכדברי כב' מ"מ הנשיא השופט אגרנט בע"א 370/63 מוסה בסט ו-"קלדוניאן", חברה לביטוח בע"מ נ' "הפול" לביטוח חובה ליד האיגוד הישראלי של חברות לביטוח בע"מ, פ"ד י"ח, 533:

"כידוע, מקורה של הזכות הזאת נעוץ בדיני היושר, הגורסים ש"היושר מחייב שוויון" (equity is equality) ולפיכך אם שניים חייבים למלא, כלפי אדם שלישי, אותה דרישה כספית והיא סולקה על-ידי אחד מהם, כך שהשני שוחרר מהמעמסה הזאת בשלמותה, או בחלקה, יהיה הראשון זכאי לחזור עליו ולגבות ממנו דמי השתתפות בשיעור הנחשב, בעיני בית-המשפט, כמוצדק בנסיבות הענין"

אי לכך, יש לפרש את הביטוי "נטל החיוב" שמופיע בסעיף 56 לחוק על רקע תכלית זו, ובאופן שיביא לשוויון וחלוקה צודקת בנטל הנשיאה בחיוב, בין החייבים השונים.

27. גזירת חלקו היחסי של החייב, לצורך מימוש זכות החזרה שלו, מסכום החיוב המקורי, כאשר באותה נקודת זמן, כבר ידוע כי סכום זה הפך לתיאורטי מחמת מיצוי הליכי הגביה על ידי הנושה ואי יכולתו של האחרון (הן המעשית והן המשפטית) להמשיך בגבייתו, חוטאת לתכלית העומדת בבסיס סעיף 56 לחוק, וגורמת לחלוקה בלתי שוויונית בין החייבים בנשיאה בנטל החיוב, וכן לקיפוחו של החייב ששילם סכומים יותר גדולים מהחייבים האחרים לסילוק החיוב הנ"ל, והתביעה שבפנינו הינה הדוגמא המובהקת לקיפוח כאמור.

בע"א (מחוזי ת"א) 1309/09 גרינברג שלמה נ' אליבא שביט (פורסם בנבו), נידונה שאלת פרשנותו של הביטוי "נטל החיוב" שבסעיף 56 לחוק, וכב' השופט ורדי, לאחר סקירה נרחבת של התכליות העומדות בבסיס עקרון השוויון והחלוקה הצודקת בין החייבים, ותוך התייחסות להצעת הקודקס האזרחי החדש, הגיע לידי מסקנה, שאליה אני מצטרפת כאמור, שלפיה "נטל החיוב" הוא הסכום הכולל ששולם בפועל לסילוק החיוב ולא החוב המקורי. וכך סיכם את מסקנתו בסוגיה זו:

"בהתאם לכך, אני סבור כי במקרים בהם ברור כי הנושה לא יחזור עוד למי מהחייבים (כמו בענייננו) בדרישה לתשלום החוב המקורי, הרי שהחוב המקורי אינו רלוונטי עוד והסכום המצטבר ששילמו החייבים מכוח ערבותם הוא "נטל החיוב" המשותף שעל-פיו תחושב זכות ההשתתפות של כל אחד מהחייבים בהתאם לחלקיהם בחוב".

28. לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי הביטוי "נטל החיוב" שמופיע בסעיף 56 לחוק, הוא הסכום הכולל ששולם בפועל על ידי החייבים השונים לסילוק החיוב המשותף, וזאת לאחר שהנושה מיצה את הליכי הגבייה כנגד החייבים, ולא עומדת לו יותר, זכות לגבות מהם סכומים נוספים לסילוק החיוב.

29. חזרה לענייננו. הסכום הכולל ששולם על ידי החייבים לסילוק חיובם המשותף הסתכם בסך של 255,473 ₪. הואיל ומדובר בחמישה ערבים, אז חלקו היחסי של כל אחד מהם הוא 51,095 ₪.

התובע שילם לבנק סך של 200,000 ₪, היינו מעל לחלקו היחסי בנטל החיוב, ומשכך, קמה לו זכות חזרה אל הנתבעים 5-2 לגבי ההפרש בין הסכום ששולם על ידו לבין חלקו היחסי בנטל החיוב, לפי חלקיהם של החייבים האחרים בחיוב.

אולם הואיל ובכתב תביעתו, העמיד התובע את חלקו היחסי של כל ערב בנטל החיוב על סך של 40,000 ₪ (נומינאלי), ייערך חישוב הסכומים המגיעים לו מהנתבעים 5-2 לפי בסיס זה כדלקמן:

נתבע מס' 2

40,000 ₪ - 20,112 ₪ (הסכום ששולם על ידי נתבע מס' 2 על חשבון החוב) = 19,888 ₪.

נתבע מס' 3

40,000 ₪ - 35,361 ₪ (הסכום ששולם על ידי נתבע מס' 3 על חשבון החוב) = 4,639 ₪.

נתבע מס' 4

40,000 ₪ (לא שילם מאומה על חשבון החוב)

נתבע מס' 5

40,000 ₪ (לא שילם מאומה על חשבון החוב).

30. התוצאה

לאור האמור לעיל הנני מחליטה לקבל את התביעה, ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:

נתבע מס' 2 ישלם לתובע סך של 19,888 ₪.

נתבע מס' 3 ישלם לתובע סך של 4,639 ₪.

נתבע מס' 4 ישלם לתובע סך של 40,000 ₪.

נתבע מס' 5 ישלם לתובע סך של 40,000 ₪.

הואיל והעיתוי של הגשת התביעה (כשש שנים לאחר ביצוע התשלום על ידי התובע) נבע ממצב משפטי כפי שתואר לעיל, ולא מסיבות התלויות בנתבעים, הנני קובעת כי על הסכומים הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.06 (שהוא בקירוב אמצע התקופה שבין ביצוע התשלום על ידי התובע (שנת 2003) לבין מועד הגשת התביעה (שנת 2009)), ועד לתשלום המלא בפועל.

31. בנוסף ישלמו הנתבעים 5-2 לתובע הוצאות משפט, וכן אגרת משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 19,000 ₪, לפי החלוקה כדלקמן:

נתבע מס' 2 סך של 3,500 ₪.

נתבע מס' 3 סך של 1,500 ₪.

נתבע מס' 4 סך של 7,000 ₪.

נתבע מס' 5 סך של 7,000 ₪.

הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, 02 אוקטובר2012, בהעדר הצדדים.