מבוא

1. בפניי בקשה, שהוגשה על ידי מדינת ישראל (להלן: "המבקשת"), לדחיית ההודעה לצד השלישי, אשר הוגשה על ידי שירותי בריאות כללית (להלן: "המשיבה"), על הסף וכן לחיוב המשיבה בהוצאות המבקשת.

2. המבקשת טוענת, כי המשיבה לא הגישה חוות דעת בתמיכה להודעה לצד השלישי, לא להודעה הראשונה ולא להודעה המתוקנת, ואף לא הוגשה על ידה בקשה לפטור את המשיבה מהגשת חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו.

עוד טוענת המבקשת, כי מהחלטת בית המשפט מיום 26/02/12 עולה, כי חוות דעת רפואית חיונית לביסוס ההודעה לצד השלישי ובית משפט אף הורה על הגשתה, שכן זו מהווה תנאי הכרחי לקיומה של ההודעה.

לאור האמור טוענת המבקשת, כי בנסיבות המקרה חלה תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), על פיה יש למחוק על הסף את ההודעה לצד השלישי, בה טוענת המשיבה טענות שברפואה כנגד מדינת ישראל-בית חולים וולפסון ובית חולים תל השומר.

3. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, פירטה במסגרת ההודעה לצד השלישי את טענותיה הרפואיות והמשפטיות כנגד המבקשת. בהקשר זה מפנה המשיבה לסעיפים 10 ו-11 להודעה לצד השלישי.

לטענת המשיבה, מועלות בהודעה לצד השלישי טענות, אשר מטבען אינן מחייבות חוות דעת, אלא נובעות מחובות משפטיות, שיש למבקשת כלפי מוקרני הגזזת, על הסיכון המוגבר שיש להם עקב ההקרנות ועל המעקב שיש לבצע עקב כך. כך גם לגבי החובה לבצע מעקב מסודר אחר מצב בריאותם של מוקרני הגזזת, ובכלל זה התובע, וביחס לטענות אחרות שהועלו בהודעה לצד השלישי.

באשר לטענות המשיבה בהודעה לצד השלישי, בדבר חובתם של בית חולים וולפסון ובית חולים תל השומר לעקוב אחר התובע בקשר עם הגידול שנתגלה בשנת 1994, טוענת המשיבה, כי המדובר בטענה משפטית ורפואית. לטענת המשיבה, צורפה על ידה בהקשר זה חוות דעת רפואית, שהוגשה על ידי פרופ' טבנקין, בה מתארת המומחית את השתלשלות האירועים בבתי חולים אלה, כמו גם את דברי אשת התובע והעובדה שלא התקיים מעקב רפואי אחר הגידול לאחר אבחונו בשנת 1994 על ידי בתי חולים אלה.

באשר למשמעות האיחור באבחון והמועד בו היה על התובע להינתח, טוענת המשיבה, כי טענות אלה מופיעות בחוות הדעת מטעם התובע עצמו.

לנוכח כל האמור טוענת המשיבה, כי קיימת תמיכה של ממש בטענות הרפואיות המועלות על ידי המשיבה, המגובות בחוות דעת המשיבה, ולפיכך על בית המשפט לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשת בהוצאות תגובתה.

4. במסגרת התשובה שהוגשה על ידי המבקשת טענה המבקשת, כי אין בתגובת המשיבה כל התייחסות לטענות הדיוניות ו/או המהותיות שנטענו בבקשה לדחיית ההודעה על הסף.

המבקשת טוענת, כי טענת המשיבה, לפיה חוות הדעת של פרופ' טבנקין תומכת בטענותיה כלפי בית חולים וולפסון ובית חולים תל השומר, הינה חסרת שחר. זאת ועוד, מתגובת המשיבה נלמד, כי חוות הדעת של פרופ' רם מטעם המשיבה וחוות הדעת של ד"ר הילברון מטעם התובע, אין בהן כדי לתמוך בטענותיה כלפי שני בתי החולים.

עוד טוענת המבקשת, כי מתגובת המשיבה עולה, כי לא הובאה על ידי המשיבה חוות דעת רפואית, המבססת את הקשר הסיבתי בין טענותיה לרשלנות כלפי משרד הבריאות לגבי תקופה של עשרות שנים ובין נזקיו של התובע.

בסיכומו של דבר טוענת המבקשת, כי תגובת המשיבה מצביעה על כך, שאין ההודעה לצד השלישי מגלה עילה כלשהי כלפי כל אחד משלושת הגופים שכלפיהם הוגשה ההודעה וטענות המשיבה אינן נתמכות בחוות דעת רפואית.

דיון

5. בתאריך 11/11/09 הגישו התובעים כנגד המשיבה תביעה בגין רשלנות רפואית, במסגרתה נטען, כי המשיבה התרשלה במעקב אחר התובע, שבמוחו התגלה גידול מסוג מניגיומה בשנת 1994, בעקבות טיפולי הקרנות שעבר בילדותו בגין מחלת הגזזת.

6. לכתב התביעה צירפו התובעים את חוות דעתו של ד"ר הילברון, מומחה לנוירוכירורגיה, אשר הביע דעתו, כי מצבו של התובע נובע מכך שהמשיבה לא טיפלה בתובע בשלב מוקדם יותר של אבחון הגידול ולא ביצעה מעקב צמוד מאז אבחון הגידול בשנת 1994.

7. בתאריך 24/01/10 הגישה המשיבה הודעה לצד ג' כנגד המבקשת, כבעלים של בית חולים וולפסון ובית חולים תל השומר. במסגרת ההודעה נטען, בין היתר, כי בעת שהתובע אושפז בבית חולים וולפסון בוצעה בדיקת C.T מוח, אשר אבחנה את הממצא ואשר בעקבותיה הופנה התובע למחלקה הנוירוכירורגית בבית חולים תל השומר , ואולם בית חולים וולפסון ובית חולים תל השומר לא מסרו לתובע מידע מתאים לגבי מצבו, ובכך התרשלו.

8. בתאריך 15/06/11 הגישה המשיבה הודעה לצד שלישי מתוקנת, בה הוסיפה וטענה כנגד המבקשת, כי היא אף אחראית לטיפולים שקיבלו עולי צפון אפריקה בשנות ה-40 וה-50 וכי לא יידעה את ציבור מוקרני הגזזת, ובכללם התובע, על הקשר בין טיפולי ההקרנה שניתנו כנגד הגזזת לבין הסיכון המוגבר לגידולים, ובכך מנעה את האפשרות לגילוי מוקדם יותר של הגידול.

9. לנוכח מחלוקות שנתגלו בין הצדדים, לעניין העיתוי שבהגשת ההודעה המתוקנת לצד השלישי ולעניין הסכמות שניתנו להגשת ההודעה, אם בכלל, ובהמשך לבקשה שהוגשה על ידי המבקשת, ניתנה ביום 26/02/12 החלטה, המתירה למבקשת את הגשת ההודעה המתוקנת. כן נאמר בהחלטה:

"הנני קוצבת לנתבעת מועד להגיש חוות דעת רפואית, המבססת הטענות שברפואה, הנטענות כנגד הצד השלישי, במסגרת ההודעה המתוקנת, וזאת תוך 30 יום מהיום".

10. בתאריך 26/06/12 הגישה המבקשת את חוות דעתה של פרופ' טבנקין, מומחית לתחום רפואת המשפחה.

11. תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כדלקמן:

"רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א–1971 (להלן — חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כדלקמן:

"בעל דין שלא עשה כאמור בתקנה 127 או בתקנה 128(ב) ולא פטר אותו בית המשפט או הרשם מכך, לא ייזקק בית המשפט להוכחה של ענין שברפואה מטעמו לענין הנדון".

תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי מעגנת את הכלל, לפיו בעל דין המבקש להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, נדרש לצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה. עם זאת, שולחת ההודעה לצד שלישי רשאית בהקשר זה להסתמך אף על חוות דעת שהוגשו מטעם התובעים וכן על חוות דעת שהוגשו על ידה במסגרת הגנתה ואין, כאמור, נפקות לשאלה, מי הזמין את חוות הדעת. ראה: רע"א 2237/12, שירותי בריאות כללית נ' מוחמד טוויל (פרסום נבו), 14/06/12 (להלן: "פסק דין שירותי בריאות כללית").

12. במסגרת ההודעה המתוקנת לצד השלישי מעלה המשיבה שלוש טענות עיקריות, אשר לטענתה מקימות לה זכות שיפוי כנגד המבקשת.

בתמצית ייאמר, כי הטענה האחת נוגעת לחבותה של המבקשת, כמי שהייתה אחראית להקרנות שקיבלו חולי גזזת, ובכללם התובע, בשנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת. בהקשר זה טוענת המשיבה, כי המבקשת לא דאגה ליידע את ציבור המוקרנים, ובכללם התובע, בדבר הקשר הידוע, בין טיפולי ההקרנה שבוצעו בהם כנגד הגזזת לבין התחלואה המוגברת בגידולים, ובכך מנעה מהציבור, לרבות התובע, לבצע את הבדיקות הנדרשות לגילוי הגידולים בטרם יהיו סימנים קליניים, לרבות הגידול שהתגלה במוחו של התובע.

הטענה השנייה נוגעת לבית חולים וולפסון, אשר בעקבות בדיקת C.T שבוצעה לתובע, ציין בתיעוד הרפואי שנערך בעניינו של התובע בתאריך 25/01/94 חשד לקיומה של מניגיומה וכן כי התובע הופנה למחלקה נוירוכירורגית בבית חולים תל השומר. בפועל טוענת המשיבה, כי התובע לא הופנה להמשך מעקב וטיפול, ובכל מקרה לא וידאה המבקשת או מי מטעמה כי התובע אכן פנה לטיפול בממצא החמור וכן לא בוצע מעקב בגין מצבו הרפואי לאחר הביקור במרפאה מיום 17/01/94.

המשיבה טענה אף לאחריותה של המבקשת, כבעלים ומפעילה של בית חולים תל השומר. בהקשר האמור נטען, בין היתר, כי לא שקלו שיקולים רלבנטיים למצבו של התובע, לא התנהגו כפי שבית חולים סביר היה נוהג, לא קיימו התייעצויות באשר לטיפולים חילופיים, ביצעו ניתוח באופן בלתי זהיר, הותירו את התובע במצב ירוד לאחר הניתוח וטיפלו בתובע שלא על פי אמות המידה הרפואיות והמקצועיות המקובלות, כפי שמוסד רפואי סביר היה פועל.

13. אין ולא יכולה להיות מחלוקת, כי הטענות הנטענות במסגרת ההודעה לצד השלישי, בהתייחס לטיפול הרפואי שקיבל התובע בבית חולים וולפסון ובבית חולים תל השומר, הינן טענות שברפואה, אשר אינן נתמכות כלל בחוות דעת רפואית.

המשיבה טוענת אמנם בתגובתה, כי הסוגיה, בדבר חובת המעקב של בית חולים וולפסון ובית חולים תל השומר בעקבות הגידול שנתגלה בשנת 1994 במוחו של התובע, נתמכת בחוות דעתה של פרופ' טבנקין, מומחית לרפואת משפחה, שחוות דעתה הוגשה על ידי המשיבה, ואולם עיון בחוות הדעת מעלה, שלא כך הם פני הדברים. אם בכלל, יש בחוות הדעת התייחסות לדברי אשת התובע, ואולם אין באמירות אלה של פרופ' טבנקין משום העלאת ביקורת או טענה ביחס להיעדר טיפול או מעקב רפואי ראוי כנדרש ו/או באופן שיש בו כדי לתמוך בטענות הרפואיות הנטענות על ידי המשיבה בגדר ההודעה לצד השלישי.

14. באשר לטענות, הנוגעות להיעדר יידוע התובע להשלכות ההקרנות שקיבל בהיותו חולה גזזת, יש בסיס לטענת המשיבה, כי המדובר בטענות משפטיות ורפואיות מעורבות, כאשר בית המשפט, בע"א (ירושלים) 6347/05, ראובן סימה נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות (פרסום נבו), 12/01/06 (להלן: "פסק דין ראובן סימה"), הכיר בחובת היידוע של המדינה, כאשר מעיון בת"א (ירושלים) 8402/06, פז חנה נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות (פרסום נבו), 05/03/09, אף עולה, כי המדינה אישרה שהיא מסכימה עם קביעותיו המשפטיות של בית המשפט בפסק דין ראובן סימה, בדבר חובת היידוע וההתראה המוטלת עליה בדיון שהתקיים במסגרת אותה התביעה.

המשיבה אמנם לא הגישה חוות דעת רפואית להוכחת הטענות הנוגעות לקשר הסיבתי, בין בהיעדר חובת היידוע, ההתראה והשלכות האיחור באבחון הגידול מסוג מניגיומה על מצבו של התובע, ואולם, המשיבה יכולה בהקשר זה להיזקק לחוות דעתו של ד"ר הילברון, מומחה התובע, אשר דן בחוות דעתו על ההשלכות הנובעות מהאיחור באבחון, באופן שטענות רפואיות אלה, בדבר הקשר הסיבתי, נתמכות במידה זו או אחרת בחוות הדעת הרפואית שהוגשה על ידי התובע. למותר לציין, כי עדיף היה שהייתה המשיבה תומכת כאמור את טענותיה בחוות דעת רפואית מטעמה, כפי שציינה כב' השופטת חיות בפסק דין שירותי בריאות כללית.

15. לאור האמור, משהסעד של דחיית תביעה ו/או הודעה לצד ג' על הסף הינו צעד דרסטי ושעה שנראה שטענות המשיבה בכל הנוגע להקרנות חולי הגזזת הינן בחלקן משפטיות ובחלקן מגובות בחוות דעת התובע, לא ראיתי להורות בשלב זה על דחיית ההודעה לצד ג', ככל שהינה מתייחסת לטענותיה אלה של המשיבה.

עם זאת, משטענות המשיבה, הנוגעות להתנהלות בית חולים וולפסון ובית חולים תל השומר, אינן נתמכות בחוות דעת רפואית כלשהי ולאחר שניתנה למשיבה ארכה ממושכת לתמוך טענותיה בחוות דעת רפואית והיא לא עשתה כן, הנני מורה על מחיקת כל הטענות הנוגעות להתנהלות הנטענת של המבקשת במסגרת בית חולים וולפסון ובית חולים תל השומר.

סוף דבר

16. הבקשה מתקבל בחלקה, כמפורט בסעיף 15.

בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו.

17. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ח' חשון תשע"ג, 24 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.

חתימה