1. בפניי תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין המוגדרים כמגרש 12 (בשטח 2,298 מ"ר) מחלקה 101 (שטחה הכולל הינו 117,334 מ"ר) בגוש 18440 מאדמות כפר ג'וליס, כמצוין בתשריט החלוקה שצורף כנספח ג' לכתב התביעה (להלן: "מגרש 12", "חלקה 101", "תשריט החלוקה של חלקה 101", בהתאמה).

1. עפ"י הנטען בכתב התביעה, התובע האיל הנו (להלן: "האיל") ו-הנתבע יוסף נבואני (להלן: "יוסף") נמנים על הבעלים במשותף של חלקה 101 אשר זכויותיהם הרשומות בלשכת רישום המקרקעין מהוות כ- 1,106 מ"ר ו- 1,335 מ"ר משטח חלקה 101, בהתאמה; יוסף רכש את זכויותיו הנ"ל בחלקה 101 משני אחיו של האיל (עאדל ומוחסן הנו, להלן: "עאדל", להלן: "מוחסן", בהתאמה, שניהם יכונו להלן: "אחיו של האיל"); זכויות הבעלות של האיל ויוסף בחלקה 101 מקורן בזכויותיו של המנוח ג'בר סלמאן הנו ז"ל (להלן: "ג'בר המנוח") אשר היה הבעלים הרשום (במושע) של 104967/5045362 חלקים מחלקה 101 המהווים שטח של כ- 2,441 מ"ר; נטען, כי בין הבעלים (במושע) של חלקה 101 התנהלה תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין בבימ"ש השלום בעכו (ת.א 6587/96) בפני כב' השופט י. עמית וביהמ"ש בפסק דינו מיום 20.2.2000 (הנכון הוא 17.1.2000, להלן: "פסק הדין בהליך הקודם") אישר את תשריט החלוקה של חלקה 101 כתשריט חלוקה בפירוק שיתוף והורה על פירוק שיתוף בעין בין בעלי חלקה 101, באופן שג'בר המנוח קיבל את הזכויות במגרש 12 בשטח 2,298 מ"ר (94.14% מהשטח "ברוטו" הרשום על שמו בלשכת רישום המקרקעין); ההפרש בין חלקו הרשום של ג'בר המנוח לבין שטח מגרש 12 בפועל נובע מניכויים והפרשות עבור כבישים ודרכי גישה לטובת כלל הבעלים והמגרשים.
2. לטענת האיל, השטחים המגיעים לו וליוסף במגרש 12 מחושבים לפי אחוז ההפרשה שבוצע בהליך הקודם (94.14%) דהיינו 1,041 מ"ר להאיל ו- 1,257 מ"ר ליוסף; עובר למועד הגשת התביעה, מוחזק מגרש 12 ע"י האיל ויוסף במשותף ללא חלוקה. נעשו פניות רבות ליוסף מצד האיל לפרק את השיתוף ביניהם במגרש 12, אולם יוסף התנה את הסכמתו בקבלת 1,335 מ"ר נטו משטח מגרש 12; בנסיבות אלה, עותר האיל לפירוק השיתוף בעין במגרש 12 על דרך של חלוקה בעין בהתאם לתשריט הצעת חלוקה שצורף על ידו כנספח ד' לכתב התביעה לפיו משטח "ברוטו" של מגרש 12 (2,298 מ"ר) יש להפריש 170 מ"ר לטובת דרך פנימית (מגרש 12/3) והיתרה בסך 2,128 מ"ר נטו תחולק לשני מגרשים בהתאם ליחס הבעלויות של הצדדים באופן שמגרש 12/1 המיועד להאיל יהיה בשטח 965 מ"ר ואילו מגרש 12/2 המיועד ליוסף יהיה בשטח של 1,163 מ"ר.
3. מנגד מכחיש יוסף כי האיל מחזיק בפועל בשטח של 1,106 מ"ר משטח מגרש 12 וטוען שככל שרשום על שם האיל שטח של 1,106 מ"ר, מקור הרישום בטעות; ג'בר המנוח היה אחד הבעלים במשותף של חלקה 101 וחלקו הרשום בה היה 2,441 מ"ר; על פי פסק הדין בהליך הקודם הוחלט על פירוק שיתוף במקרקעין בדרך של חלוקה בעין של חלקה 101 בין כל בעליה המשותפים כך שלאחר פסה"ד, חלקו של ג'בר המנוח בחלקה 101 צומצם לשטח של 2,298 מ"ר והיתרה (143 מ"ר) הופרשה לטובת דרכי גישה; ג'בר המנוח הותיר אחריו שלושה בנים (האיל, עאדל ומוחסן), ולאחר פטירתו, חולק שטח מגרש 12 (2,298 מ"ר) ביניהם באופן שווה; יוסף הינו הבעלים של חלקה צמודה למגרש 12 (סומן כ"מגרש 11" בתשריט החלוקה של חלקה 101); אחיו של האיל פנו ליוסף והציעו לו לרכוש שטח של 1,335 מ"ר מזכויותיהם במגרש 12 (שטח הכולל את מלוא הזכויות של מוחסן על שטח של 777 מ"ר וכן חלק מחלקו של עאדל על שטח 558 מ"ר), וביום 17.2.2001 נערך בין הצדדים הסכם מכר לרכישת השטחים הנ"ל (צורף כנספח ג' לכתב ההגנה).
4. לטענת יוסף, הצעת החלוקה המוצעת ע"י האיל לגבי מגרש 12 הייתה נכונה לו יוסף היה רוכש את חלקו כאמור בטרם מתן פסה"ד בהליך הקודם ופירוק השיתוף עם שאר השותפים בחלקה 101 וקיזוז ההפרשות לדרכים; עת הוצע ליוסף ע"י אחיו של האיל לרכוש את השטח בגודל 1,335 מ"ר הובהר על ידם כי מדובר בשטח נטו אשר ימוקם בחלק הפנימי של החלקה נשוא התביעה וזאת על מנת לאחדה עם חלקת יוסף הצמודה (מגרש 11); הזכויות הרשומות על שמו של האיל כאמור כוללים את החלקים שהופרשו לדרכי גישה מכוח פסה"ד בהליך הקודם אשר נרשמו על שמו של האיל בחוסר תום לב, תוך פניה ליוסף בדרישה להפריש מהזכויות שרכש במגרש 12 חלקים עבור דרכי גישה; חלקו של יוסף במגרש 12 הינו 1,335 מ"ר ובניכוי החלק היחסי של הדרך הפנימית של מגרש 12 עצמו בשטח 134 מ"ר (הפרשה מהאיל 57 מ"ר ומיוסף 77 מ"ר), סה"כ 1,258 מ"ר נטו; לאור האמור, מבקש יוסף לדחות את התביעה, ולחלופין להורות על פירוק השיתוף במגרש 12 בין יוסף והאיל בדרך של חלוקה בעין בהתאם להצעת יוסף ולתשריט הצעת החלוקה מטעמו ולפיו החלק הפנימי המסומן 12/1 (1,258 מ"ר) ירשם על שם יוסף והחלק הקדמי המסומן 12/2 (906 מ"ר) ירשם על שם האיל והחלק המסומן 12/3 (134 מ"ר) יהיה כביש פנימי.
5. בתיק נשמעו ראיות הצדדים עד תום. מטעם התביעה העידו מוחסן, עדאל והאיל, ומטעם ההגנה העיד יוסף בעצמו. הוגשו סיכומים בכתב והתיק הובא בפני לצורך הכרעה.
6. כפי שצוין לעיל הסעד המבוקש בתביעה הינו פירוק השיתוף במגרש 12 בין האיל ויוסף ע"י חלוקה בעין, ולשם כך על ביהמ"ש להכריע הן בזכויות הקנייניות של בעלי הדין בהסתמך על הראיות שהובאו בפניו והן לקבוע את קו הגבול בין חלקיהם השונים של בעלי הדין במגרש זה, לרבות ההפרשה מכל צד לטובת דרך גישה (חלוקה פנימית של מגרש 12). מובן מאליו שעל מנת להכריע בסוגיית החלוקה ושימוש במקרקעין יהיה צורך להכריע בסוגיית הבעלות של בעלי הדין במגרש 12 שגם היא שנויה במחלוקת. סעד זה, הגם שהוא בסמכות העניינית של בית המשפט המחוזי, נתון גם לסמכותו של בית המשפט השלום כ"עניין שבגררא" לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד -1984.
7. עפ"י העובדות שאינן שנויות במחלוקת, היה ג'בר המנוח בעלים (במושע) של 104967/5045362 חלקים מחלקה 101, המהווים כ-2,441 מ"ר (בלתי מסוימים) משטחה הרשום (ראו: נסח רישום מעודכן לחודש 12/2000 שצורף כנספח ג' לתצהיר עדות ראשית יוסף); פסק הדין בהליך הקודם נתן תוקף משפטי לתשריט החלוקה של חלקה 101 שנערך ע"י המודד יוסף עלי (מודד מטעם ביהמ"ש) ולפיו הורה על חלוקה בעין של חלקה 101 בין בעליה המשותפים (לאחר ביצוע הפרשה יחסית מבעלי הזכויות לטובת דרכי גישה למגרשים שנוצרו בעקבות החלוקה); כעולה מתשריט החלוקה של חלקה 101 "ננגס" שטח המהווה 143 מ"ר מחלקו הרשום של ג'בר המנוח בחלקה 101 לטובת דרכי גישה, באופן שלאחר החלוקה ופסה"ד נותר בבעלותו שטח של 2,298 מ"ר אשר סומן כמגרש 12 בתשריט החלוקה של חלקה 101; פירוק השיתוף והחלוקה בעין של חלקה 101 בהתאם לפסק הדין בהליך הקודם לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, ולפיכך הרישום בטאבו נותר על שם כלל הבעלים (במושע) כפי שהיה קודם לפסק הדין; לאחר מתן פסה"ד בהליך הקודם נפטר ג'בר (ז"ל) וזכויותיו הרשומות בחלקה 101 הועברו על שם שלושת בניו בחלקים שווים (כל יורש קיבל חלק מחלקה 101 המהווה שטח של 813.67 מ"ר, ראו: נסח רישום שצורף כנספח א' לכתב ההגנה לפיו נרשמו ביום 9.1.2001 זכויותיו של האיל על 34989/5045362 חלקים (813.67 מ"ר) מחלקה 101 מכוח ירושה עפ"י הסכם חלוקת עיזבון ג'בר המנוח); ביום 17.2.2001 נחתם הסכם מכר לפיו מכרו עאדל ומוחסן ליוסף שטח כולל בגודל 1,335 מ"ר מזכויותיהם הרשומות בחלקה 101 (ראו: הסכם המכר שצורף כנספח ג' לכתב ההגנה); בתאריך 27.8.2001 נרשמה עסקת מכר ללא תמורה בלשכת רישום המקרקעין לפיה קיבל האיל 233/117334 חלקים מחלקה 101 המהווים 233 מ"ר מחלקה 101, וביום 1.1.2006 נרשמה עסקת מכר ללא תמורה נוספת לפיה קיבל האיל 2538/5045362 חלקים מחלקה 101, המהווים 59 מ"ר מחלקה 101 כך שלאחר רישום שתי עסקאות המתנה הנ"ל הפך האיל לבעלים רשום (במושע) על כ- 1,106 מ"ר משטח חלקה 101.
8. כאמור המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה: האם עפ"י הסכם המכר מיום 17.2.2001 רכש יוסף משני אחיו של האיל 1,335 מ"ר מתוך 1,627.33 מ"ר (2/3 מזכויות הבעלות הרשומות (במושע) של ג'בר המנוח טרם פטירתו, המהווים 2,441 מ"ר משטח חלקה 101 כאמור), כפי שהועברו על שמם של מוחסן ועדאל בחלקים שווים בלשכת רישום המקרקעין מכוח ירושת אביהם) כטענת האיל, או עפ"י הסכם המכר יוסף רכש משני אחיו של האיל 1,335 מ"ר מתוך 1,532 מ"ר (2/3 משטח מגרש 12 ששטחו 2,298 מ"ר), כטענת יוסף.

להכרעה בסוגיה זו השלכה על גורל העתירה שבפני ועל אופן החלוקה בעין של מגרש 12 בין האיל ויוסף.

1. מהסכם המכר בין שני אחיו של האיל ליוסף מיום 17.2.2001 עולה כי הממכר הוגדר כנכס "הידוע בתור גוש 18840 חלקה 101" אשר נרשם בלשכת רישום המקרקעין על שם אחיו של האיל מכוח ירושת אביהם ג'בר המנוח. עפ"י הסכם המכר מכר עדאל ליוסף קרקע בשטח 558 מ"ר מחלקה 101, ואילו מוחסן מכר ליוסף קרקע בשטח 777 מ"ר בחלקה 101.
2. עוד עולה מהסכם המכר כי לגבי השטחים שנמכרו ליוסף לא צוין האם כוונת הצדדים לשטח "נטו" לאחר ניכוי ההפרשה בשטח של 143 מ"ר לטובת דרכי גישה עפ"י פסק הדין בהליך הקודם או שטח "ברוטו"; למרות שהסכם המכר הינו מאוחר למועד פסק הדין לא צוין כי החלק הנרכש הינו חלק ממגרש 12; בהסכם המכר לא אוזכרו או צורפו כנספחים תשריט החלוקה של חלקה 101 ו/או פסק הדין בהליך הקודם; במבוא להסכם המכר צוין כי המוכרים הם "חלק מבעלי חלקה 101".
3. מהאמור לעיל עולה לכאורה כי עפ"י הוראות הסכם המכר רכש יוסף מאחיו של האיל חלקים מחלקה 101 המהווים במצטבר 1,335 מ"ר ברוטו, לפני ניכוי 143 מ"ר לטובת דרכי הגישה לחלקות יתר השותפים בחלקה 101 עפ"י פסה"ד, ובהתאם לזכויות הבעלות שהיו רשומות עובר למועד הסכם המכר על שם אחיו של האיל בלשכת רישום המקרקעין. דא עקא, שמועד כריתת הסכם המכר הינו מאוחר למועד מתן פסה"ד בהליך הקודם, באופן שרישום הזכויות בלשכת המקרקעין באותו מועד לא שיקף את מצב הזכויות של אחיו של האיל בפועל לאחר מתן פסה"ד בהליך הקודם.
4. סעיף 1 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 קובע כי "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו". אין חולק שג'בר המנוח נפטר לאחר מתן פסק הדין בהליך הקודם (אם כי אציין כי האיל לא מצא לנכון להגיש ראיות לעניין מועד פטירתו המדויק של המנוח ג'בר ו/או לגבי מועד מתן צו ירושה ומהותו). פירוש הדבר, שעפ"י חוק הירושה עם פטירתו של ג'בר המנוח קיבל עזבונו את זכויות הבעלות של ג'בר המנוח במגרש 12 לאחר ניכוי ההפרשה בחלקה 101 לטובת דרכי גישה ולא את זכויות הבעלות של ג'בר כפי שנותרו רשומות על שמו בלשכת רישום המקרקעין בחלקה 101 (במושע) שכן לאחר החלוקה בעין שנקבעה בפסק הדין בהליך הקודם שוב לא היה ג'בר המנוח בעלים במשותף של 104967/5045362 חלקים (בלתי מסוימים) משטח חלקה 101 אלא בעליו היחיד של מגרש 12, ממנו נגרע קודם לכן כאמור שטח בגודל 143 מ"ר עפ"י פסה"ד לטובת דרכי גישה. במצב דברים זה, באו האיל ואחיו "בנעליו" של אביהם המנוח ולא יכלו לרכוש זכויות בעלות בחלקה 101 יותר ממה שהיה לאביהם עובר למועד פטירתו. יוצא אפוא, כי סה"כ השטחים שמכרו עאדל ומוחסן ליוסף עפ"י הסכם המכר היוו 1,335 מ"ר מתוך 2,298 מ"ר משטח מגרש 12 ולא לפי מצב זכויותיהם הרשומות מכוח ירושת אביהם כפי שהופיע בלשכת רישום המקרקעין שלא היה מעודכן במועד עריכת הסכם המכר.
5. יתרה מכך, עולה מחומר הראיות שבעלי הדין, לרבות עורך הדין שייצגם בעסקת המכר, היו מודעים לפירוק השיתוף וחלוקה בעין של חלקה 101 וכן היו מודעים לפסק הדין בהליך הקודם עובר למועד עריכת הסכם המכר, אך לא מצאו לנכון להביאו לידי ביטוי בהסכם המכר (ראו: בין היתר, זהות בעלי הדין בהליך הקודם וקרבתם המשפחתית לבעלי הדין בהליך דנן, וכן המצוין בסעיף 1 ד' למכתב ההשגה לשלטונות מס שבח מיום 11.8.01 של עו"ד ח'ליל אשר ייצג את שני הצדדים בהסכם המכר לפיו "המקרקעין דנן מהווים חלק קטן מחלקה גדולה המשתרעת על שטח 117 דונם ודרכי הגישה שלה מופיעים בתיק המוכר הנו עדאל הקונה האיל שחולקה עפ"י פסק דין ורואים בבירור כמה לא נוח להגיע לקרקע", ההדגשות אינן במקור ג'.נ).

יתרה מכך, עפ"י סעיף 3 להסכם המכר הצהירו המוכרים כי הם "הבעלים הבלעדיים של זכויות החזקה בקרקע, וכי זכויותיהם נקיות מכל חוב ו/או שעבוד ו/או עיקול ו/או משכנתא ו/או זכות צד ג כלשהו וכי אין מניעה עפ"י דין ו/או הסכם להעברת זכות החזקה בקרקע משמם לשם הקונה בלשכת רישום המקרקעין....." (ההדגשות אינן במקור ג'.נ). יודגש, הצהרת המוכרים הנ"ל הינה בניגוד לפסה"ד בהליך הקודם ותשריט החלוקה של חלקה 101 שכן לאחר מתן פסה"ד בהליך הקודם, ועובר למועד עריכת הסכם המכר, זכויותיהם הרשומות של יורשי ג'בר המנוח לרבות האיל בחלקה 101, לא היו נקיות מכל זכות לטובת צד ג' שכן הופרשו מהן חלקים בשטח של 143 מ"ר לטובת דרכי גישה לשימוש כלל השותפים בחלקה (צדדי ג').

1. אוסיף ואציין כי אין בעובדת אי רישום הערה מתאימה בלשכת רישום המקרקעין בנוגע לפסה"ד בהליך הקודם לגבי פירוק השיתוף וחלוקה בעין של זכויות הבעלות של כלל השותפים בחלקה 101 ו/או בעובדת אי הבאת פסה"ד והסכם החלוקה בהליך הקודם לידי ביטוי בהסכם המכר שנערך בין הצדדים – אין בכך כדי לשנות את מסקנתי לעיל.
2. אשר על כן , ולאור האמור לעיל, עתירת האיל להורות על פירוק השיתוף וחלוקה בעין של מגרש 12 בינו לבין יוסף לפי הצעת החלוקה שצורפה כנספח ד' לכתב תביעתו, נדחית.
3. כאמור עתר יוסף לדחיית תביעת האיל, ולחלופין להורות על פירוק השיתוף וחלוקה בעין של מגרש 12 לפי הצעת חלוקה שצורפה כנספח ז' לתצהיר עדותו הראשית (להלן: "נספח ז'"). מעיון בנספח ז' עולה כי אחוז ההפרשה המוצעת לצורך המשך דרך גישה ברוחב 5 מ' בתוך מגרש 12 הינו ניכוי 5.83% מסך שטח מגרש 12 ברוטו המהווה 134 מ"ר (אחוז ההפרשה זה זהה לאחוז ההפרשה בתשריט החלוקה של חלקה 101, ואשר אף מקובל ומוסכם על יוסף, ראו: סעיף 10 לכתב תביעתו). לאחר ההפחתה של כ- 134 מ"ר נותר מגרש 12 עם שטח של 2,164 מ"ר נטו (לפני חלוקה בין בעליו המשותפים). יחס הבעלות של יוסף במגרש 12 הינו כאמור 1,335/2,298 דהיינו 58% משטח מגרש 12 ו- 963/2,298 מ"ר להאיל שהם כ- 42%. יוצא אפוא כי נספח ז' מהווה הצעת חלוקה בעין הוגנת של מגרש 12 המשקפת את מצב הזכויות של בעלים המשותפים במגרש 12 (האיל ויוסף) שהינן פועל יוצא של הזכויות שהוריש ג'בר המנוח לשלושת בניו עפ"י פסה"ד בהליך הקודם ושל סה"כ השטח שנמכר ליוסף ע"י אחיו של האיל עפ"י הסכם המכר, לאחר הפרשה לדרך גישה לשתי החלקות הפנימיות שנוצרו במגרש 12 ובשים לב למיקום חלקתו של יוסף בחלק הפנימי של מגרש 12 באופן היוצר אפשרות לאיחוד ולניצולת טובה יותר של השטח שיועד לו עם מגרש 11 הצמוד לו שברשותו (ראו בעניין זה: פרוטוקול עמ' 10 שורות 16-18 עמדת האיל לפיה אין זה משנה לו אם חלקו במגרש 12 לאחר החלוקה יהיה פנימי או חיצוני).
4. בשולי הדברים ובבחינת למעלה מן הדרוש אציין כי גרסת האיל לפיה עודפי השטח בחלקה 101 שנותרו בידי שני אחיו לאחר ניכוי השטחים שנמכרו ליוסף עפ"י הסכם המכר הועברו (ללא תמורה) של שמו בלשכת רישום המקרקעין - אינה מתיישבת עם המצוין בנסח הרישום שצורף כנספח א' לכתב תביעתו. כאמור, נטען ע"י האיל כי במסגרת הסכם המכר מכר מוחסן ליוסף שטח בגודל 777מ"ר/813.67 מ"ר מחלקה 101 ואילו אחיו עאדל מכר ליוסף במקביל שטח בגודל 538 מ"ר/ 813.67 מ"ר מחלקה 101. בחישוב אריתמטי עולה כי לאחר המכר נותר בידי מוחסן שטח עודף בגודל 36.67 מ"ר ואילו לעאדל נותר שטח עודף בגודל 275.67 מ"ר. במהלך חקירתו הנגדית של האיל נטען על ידו לראשונה (פרוטוקול עמ' 10 שורות 11 -13) כי שטח בגודל 233 מ"ר מחלקה 101 ניתן לו במתנה לפני הסכם המכר ואילו המתנה השנייה (37 מ"ר + 22 מ"ר) קיבל משני אחיו בשנת 2005. אין לקבל טענה זו, בין היתר, מאחר והיא סותרת את המצוין בבקשה לרישום הערת אזהרה מיום 17.2.2001 (צורפה כנספח ד' לתצהיר עדות ראשית יוסף) שהוגשה ללשכת רישום המקרקעין לאחר הסכם המכר שם צוין כי הזכות הרשומה של עדאל ומוחסן בלשכת המקרקעין הינה 34989/5045362 חלקים מחלקה 101 המהווים 813.67 מ"ר משטח חלקה 101 לכל אחד.

1. סיכום

מכל האמור לעיל אני מורה על פירוק השיתוף במגרש 12 בין האיל ויוסף על דרך חלוקה בעין וזאת בהתאם לתשריט החלוקה שהציע יוסף (מסומן על ידי בזאת תשריט/1 כולל חתימה וחותמת ותאריך של היום) כך שהאיל (התובע) יקבל את החלק 12/2 בשטח 906 מ"ר, ואליו יוסף (הנתבע) יקבל את החלק 12/1 בשטח 1,258 מ"ר, ואילו הדרך המסומנת 12/3 תהיה בשטח 134 מ"ר.

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי אני מחייב את האיל - התובע לשלם ליוסף – הנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ג, 06 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.