<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה- עו"ד גפני לילך

הנאשם – נוכח

הסנגור- עו"ד סאמר עלי

פרוטוקול

ב"כ המאשימה:

לאחר בדיקה שנערכה הובהר כי שטח הבנייה המדויק הוא 210 מ"ר.

מהנדס מועצת בית ג'אן, מר מרעי נדים:

השטח הכולל הוא אכן 210 מ"ר, אולם השטח שכשיר למגורים הוא 135 מ"ר ויתרת השטח היא הקומה התחתונה שמהותה מרתף.

ב"כ המאשימה:

אבקש מביהמ"ש לראות את שטח המבנה כשטח של 210 מ"ר.

הסנגור:

במסגרת טיעוניי לעונש אתייחס להרכב המבנה.

ב"כ המאשימה הטוענת לעונש:

מגישה דו"ח ביקור מדידה וצילומים מיום 2/5/12 בין השאר תועדה קומת ה"מרתף" וביהמ"ש יכול להתרשם במו עיניו מהצילומים שמלמדים על שימוש. קיימת לקומה זו דלת כניסה, חלונות, צולמו בה ארונות, מקרר שולחן וכיסאות וחפצים שונים. בצילומים נרשם עליה מפלס קומה מינוס 1. קיימת הסכמה ששטח מפלס קומה מינוס 1 הינו 50 מ"ר ויתרת השטח היא הקומה שמעל, כאשר השטח שמחושב לצורך כתב האישום, הוא מכלול השטח – אסופת הצילומים הוגשה וסומנה ת/1.

מגישה טיעון מפורט לעונש בכתב – הוגש וסומן ת/2.

המאשימה עותרת למאסר בפועל של בן 4 ל-6 חודשים, קנס כספי שבין 250,000 ל-350,000 ₪, מאסר על תנאי על כל עבירה לפי חוק התכנון והבנייה שלא יפחת מ-6 חודשים, התחייבות כספית על כל עבירה לפרק י' שלא תפחת מ-100,000 ₪. לגבי צו הפסקת בנייה וצו איסור שימוש, אבקש מביהמ"ש להבהיר במסגרת גזר הדין כי צוין נשוא ב"ש 460-11-08 של ביהמ"ש השלום בעכו עומדים בעינם. כן, תעתור המאשימה לצו הריסה לביצוע מידי על ידי הנאשם, שאם לא כן תהיה המאשימה רשאית לבצע. המאשימה ערה לפסק הדין בעניינו של נועמן ג'יהאד וטוענת כי האמור בו אינו חל, מקום שמדובר בשטח גלילי שבו הוועדה המחוזית היא הוועדה המקומית היחידה ואין בילתה. בנוסף, לדעת המאשימה האמור בפסק דין ג'יהאד לגבי סמכות הוועדה המחוזית אינו אלא אוביטר. עמדה זו לא נשללה בפסק הדין במסגרת עתירה מנהלית 8965-04-12 של ביהמ"ש לעניינים מנהליים בחיפה בפרשת אגברייה .מגישה גם את טיעוני המדינה באותו הליך – פסק הדין וטיעוני המדינה הוגשו וסומנו כאחד ת/3.

לגבי הנמקתנו לכל אחד מרכיבי הענישה, תיאור המצב התכנוני לגבי המקרקעין נשוא כתב האישום ויתר נסיבות המקרה, אני מפנה לטיעוניי בכתב – ת/2.

בשולי טיעוניי, מסכימה שתיקון 113 לחוק העונשין לא חל במקרה דנן, אולם מכוח מצוות הפסיקה, נערכו הטיעונים לעונש ת/2 ברוח התיקון הנ"ל.

הסנגור טוען לעונש:

אני רוצה להבהיר את המסר לביהמ"ש כי מה שקורה בתיקי תכנון והבנייה זה כבר בלתי נסבל. הוועדה המחוזית המאשימה בתיק זה כמו גם בתיקים אחרים, חדלה במשך 30 שנה, התרשלה, לא פעלה כדין ואינני מבין הכיצד יש להם את העוז והאומץ לעמוד ולטעון טענות כדי לשלוח אנשים מאחר סורג ובריח ולהטיל עליהם קנסות כבדים מנשוא. כדי ללבן את האוזן, מה שקרה בבית ג'אן, התכנית היחידה שחלה בבית ג'אן היא 685ג' הליך אישור אותה תכנית החל בספטמבר 1983....

ב"כ המאשימה:

המאשימה מתנגדת לכל עדות לגבי נתונים שלא הוכחו.

הסנגור ממשיך לטעון לעונש:

תכנית המתאר שחלה על כבר בית ג'אן החלה ב-1983, פרסום אותה תכנית למתן תוקף ברשומות היה בשנת 1997. כמעט 15 שנה חלפו מאז אותה תכנית, כאשר בקצב כזה גידול האוכלוסייה גדל, שכן בשנת 1983 סך הנפשות היה 5,450 נפשות והיום הוא הוכפל ואנו עדיין חיים על אותה תכנית שהייתי קורא לה מנדטורית. אותה וועדה מחוזית שחלות עליה חובות מכוח חוק התכנון והבנייה סעיף 22, 23, 64 לחוק התכנון והבנייה לא נקפה אצבע כדי שהוועדה המחוזית תפעל ותאשר תכניות על פי הסמכויות שנקבעו לה בדין. כאשר היא רואה לאורך שנים רבות את קצב גידול האוכלוסין, היא לא מפרישה קרקעות, לא נותנת הוראות לוועדה המקומית כדי שתאשר תכניות, אפילו תכניות נקודתיות ניתנו באופן חריג ואין לאנשים לאן ללכת. איפה יש מקום שבו נאשם שסובל מנחת זרועה של הרשות שמתרשלת, חודרת, ולא עושה את תפקידה במשך שנים, לבוא לאמור את זה בפני ביהמ"ש. כאשר התובעת אומרת שהנתונים לא נכונים, זה חמור מאוד שהיא לא יודעת את הנתונים האלה וחמור שהם לא נמצאים בפניה, שכן מדובר בתובעת של וועדה מחוזית. הוועדה המחוזות היא יותר חשובה מהוועדה המקומית מבחינת החובות החלות עליה.

תכנית נוספת שחלה גם על כפר בית ג'אן פורסמה למתן תוקף ביום 8/6/03. מתפרסמת אותה תכנית הכוללת אותם פגמים שלא שינו מאומה מאותה תכנית המקורית. שטח ההרחבה שנקבע בתכנית הוא כל כולו קרקע פרטית. בכפר בית ג'אן אין כמו בישובים היהודים, יש אנשים שמחזיקים קרקעות פרטיים. כאשר באים לחדש תכנית לא באים לעשות סקר בעלויות, לכן גם כשמאושרת תכנית שמלאה פגמים ולא עושה מאומה, לא מתחשבת בגודל האוכלוסייה, אושרה אצל אנשים שיש להם קרקע פרטית שמירב ההכשרה נפלה בקרקע פרטית, כאשר סקר בעלויות לא נעשה.

לגבי השטח של הנאשם, הוא שטח גובל מאוד בתחום התכנית 5446ג', שזה גובל מחוץ לתחום, מדובר בתכנית משנת 1995. משרד הבינוי והשיכון הגיש את התכנית הזו, וזוהי תכנית מאושרת.

זו שכונה של חיילים משוחררים. אין בה יותר חלקות. היא סגורה ואי אפשר להתקדם. כיום יש תכנית כוללת חדשה. התכנית הנ"ל כבר הופקדה והיא כוללת את המקרקעין של הנאשם. זוהי תכנית 2099 ג' . התכנית הזו נמצאת היום בהליכי אישור. בין היתר, בהליכי אישור מתקדמים מכיוון שהייתה התארגנות ציבורית ב-4 שנים האחרונות בעניין זה, והגענו לשמאי אסיף, ראש מנהל התכנון, כדי לתת תנופה ולעבור כמה משוכות של בירוקרטיה. כל מקום שהגענו אליו ובכל ממסד ובכל רשות, אמרו לנו שנעשה לנו עוול. כשמגיע הדבר לעניין כתב האישום, העוול לא מקבל ביטוי, גם לא במסגרת הטיעונים לעונש.

לפי התכנית הנ"ל, ייעוד המקרקעין נשוא כתב האישום אמור להיות ייעוד למגורים, כפי שקיים לגבי השטח שצמוד לשטח של הנאשם ונכנס לגדר התכנית האחרת. ביום 1/11/12 היתה ישיבה במשרדי מנהל התכנון, בה נכח ראש המועצה לעניין התכנית הנ"ל ושמורת הטבע אישרה את קו ההרחבה ואותה חלקה נמצאת בתוך קו ההרחבה.

ביחס לפסיקה שחברתי הגישה, אני מגיש אסופת פסיקה שאני אספתי ושם מדובר בפערים גדולים ביחס לפסיקה שהגישה חברתי –ת/2. תמצית הפסיקה הוגשה וסומנה נ/1.

על פי התמצית הזו נקבעים כמה פרמטרים. האחד מהם כמות המטרז' של הבנייה והשני הוא אם יש הפרה של צו שיפוטי. הפער הוא כל כך עצום בין מה שהיא מבקשת לבין מה שנמצא בפסיקה. מה יכול להיות הבדל בין הנאשם לאנשים אחרים? אני לא מבין זאת. ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע לגבי שטח של 600 מ"ר בנייה עסקית, צימרים שמרוויחים כלכלית פסק 110,000 ₪ על 600 מ"ר. אני לא מבין איפה הפער הזה המגיע, לבקש על 210 מ"ר בנייה למגורים לבין הדברים האלה, אין פה אחדות של פסיקה. יש פה הגינות שצריך לעשות אותה. אבקש להגיש את פסק הדין.

ב"כ המאשימה:

אני מתנגדת להגשת מסמכים שאינם גזרי דין וכתבי אישום אלא אזכורים שלהם לרבות סיכומים שערך הסנגור שאינם מאפשרים בחינה אמיתית.

הסנגור ממשיך לטעון לעונש:

מדובר בנאשם שעבר משבר קשה בחייו. הוא אדם דתי ובגיל מאוחר הוא התגרש וכדי לשמור את משפחתו השאיר את אשתו וילדיו בבית המקורי שלו שהיה לו היתר עליו. כדי שתהיה לו קורת גג כדי לחיות היתה לו את חלקת האדמה הזו ובנה עליה. אני לא אומר שצריך לעבור על החוק ואסור לעבור על החוק, אך ישנם מקרים שתהליכים מסוימים גם גורמים לאדם בעל כורחו לעבור על החוק.

מדובר באדם שמשכורתו עומדת על 3,122 ₪. העתק מתלוש השכר הוגש וסומן נ/2. הוא חי רק מסכום זה. מצבו הכלכלי קשה, הקנס שאותו מבקשת חברתי, לרבות בקשת מאסר בפועל, אינו עולה על הדעת ואני מפנה לתיקים אחרים, 2225/06, בבית משפט זה, שם היה בנייה כוללת של 455 מ"ר, מגיש את כתב האישום – הוגש וסומן נ/3, שם הוטל קנס בגובה של 80,000 ₪. בתיק אחר, 2256/06, בבית משפט זה, מדובר בשני נאשמים ששניהם בנו, כל נאשם הוטל עליו 75,000 ₪ ושם התובעת היתה הגב' גפני לילך.

בתיק זה ראוי להטיל, ביחס לשטח ולפסיקה שאני התייחסתי אליה, אם לוקחים בחשבון שהתכנית החדשה כבר הכניסה את המקום, אני חושב שלא צריך לעבור את ה-40,000 ₪ קנס וברור שלא מאסר בפועל. בסופו של יום אבקש מביהמ"ש להטיל קנס הגובה הנ"ל ויש לקחת בחשבון שהשטח קטן והשטח בקומה העליונה הוא 135 מ"ר לטענתנו, ויתר השטח הוא מתחת לקרקע ואין הפרה של צו שיפוטי, אבקש שגם בעניין זה יישמע המהנדס ואם ביהמ"ש ירצה לבדוק לעומק את הדברים האלה, אתחייב להמציא את כל הפרוטוקולים.

מהנדס מועצת בית ג'אן, מר נדים מרעי, לאחר שהוזהר לומר את האמת כדין:

אבקש להבהיר, לשאלת ביהמ"ש, כי לגבי התכנית שהוגשה ונמצאת בשלב של הפקדה בוועדה המחוזית מס' 20099/ג, הרי שתכנית זו כוללת את המקרקעין של הנאשם, אשר מצוינים שייעודם מגורים לפי התכנית שצריכה להיות מאושרת. את הדברים הקשים עברנו, כולל את אישור שמורת הטבע, כך שסלולה הדרך לאישור התכנית. נכנסו כל מיני יועצים, כמו יועצי המים והביוב הוועדה המחוזית צריכה לקבל החלטה, אך זהו הליך ארוך של הוועדה המחוזית.

משיב לשאלות ב"כ המאשימה:

ש. כשאתה אומר שתכנית 20099/ג הופקדה בוועדה המחוזית, אתה מתכוון שהוא הופקדה בתנאים?

ת. כן.

ש. אתה מסכים איתי כי התנאים טרם מולאו?

ת. לא. ההחלטה הייתה להגיש את התכנית בתיקונים והיא הוגשה בתיקונים. הוועדה המחוזית העבירה את זה לוועדה הארצית לתכנון והבנייה ולרשות שמורת הטבע והגנים, זאת לפני זמן קצר, אך ביום 1/11/12 ראש המועצה הופיע בוועדה של שמורות הטבע בירושלים ונתנו את ברכת הדרך, למרות שהיה לנו אישור בכתב של הוועדה שאין התנגדות

ש.ת. הוועדה הארצית טרם נתנה את האישור שלה, למרות שעקרונית היא מוכנה לאשר.

ש. נניח שתאושר התכנית הזו, אתה מסכים איתי שלא ניתן להוציא היתרי בנייה מתוכה, מאחר שמדובר בתכנית מתארית שאם וכאשר תאושר, אזי ניתן יהיה ליזום תכניות נקודתיות שאם וכאשר יאושרו, ניתן יהיה להוציא היתר בנייה מתוכן?

ת. נכון. ברגע שתאושר תכנית המתאר, היא ברמת מתארית ויהיה צורך להגיש תכניות נקודתיות, למרות שהתוכניות הנ"ל מוכנות והוגשו לוועדה המחוזית והחזירה אותם הוועדה המחוזית ולא טיפלה בהם בטענה שצריך להגיש את התכנית המתארית. זה לא מעכב עניין הגשת התכניות המפורטות הנקודתיות וסלולה הדרך לאישורן.

ב"כ המאשימה, ברשות ביהמ"ש:

אבקש בקצרה להתייחס למס' נקודות שהעלה חברי. ראשית, אבקש להתעלם לחלוטין מראשית ועד סוף מטיעון הסנגור ככל שהוא כלל נתונים נקודתיים לגביהם אין הסכמה של המאשימה ואשר לא הוכחו כנדרש בראיות. גם לגופם של הדברים, הם אינם מדויקים. כך למשל הסנגור דיבר על תכנית בתוקף 685/ג, לתכנית זו אין כל רלוונטיות לענייננו היא לא חלה על המקרקעין נשוא האישום. הליכי אישורה אכן ערכו שנים רבות, אך היה זה בעיקר בשל מס' רב של התנגדויות של תושבי הכפר. אבקש להפנות לעדותה של הגב' גלינה צ'פין שניתנה במסגרת ת.פ. 3405/07 שם ייצג את הנאשם חברי, עו"ד עלי, אשר החל בהבא ראיות מטעם הנאשם לעניין המצב התכנוני, העדה נכחה במקרה ב אולם, הוזמנה כדי להעיד כדי להעמיד דברים על דיוקם ומדבריה עולים הנתונים שציינתי קודם לכן, לגבי התכנית הנ"ל, עוד עולה שמבחינת תכניות מתאר מחוזיות וארציותו שבתוקף, היה קושי רב לראות בחיוב תכניות להרחבת אזורי המגורים בכפר בית ג'אן מאחר שתוך תחום הקו הכחול של התכניות הקיימות בבית ג'אן קיימים שטחי בנייה למגורים למכביר למעלה מהדרוש מבחינת הצפי הדמוגרפי להרחבת היישוב עד שנת 2020. אלא מה, שהבעיה לא הייתה תכנונית, לא מצוקה אמיתית של קרקע שייעודה למגורים אלא בעיה קניינית שאת הקרקע שייעודה למגורים הפנויה מחזיקים גורמים פרטיים מבין תושבי הכפר בית ג'אן שאינם מוכנים למכור אותה, לכן לשכת התכנון לא יכלה לאשר תכניות להרחבת אזורי המגורים, וודאי לא תכניות נקודתיות שהוגשו בעשרות ושאישורן

<#3#>

גזר דין

1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של ביצוע עבודות בנייה הטעונות היתר ושימוש, ללא היתר, ובסטייה מתכנית, ובניגוד להוראות התוספת הראשונה, עבירה לפי סעיף 145 (א) וסעיף 204 (א), (ב) ו-(ג) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה").

2. מעובדות כתב האישום בתיק זה, ומדברי ב"כ הצדדים בפניי בישיבת היום עולה, כי עסקינן בבניית מבנה דו קומתי מבנייה קשיחה, בשטח כולל של 210 מ"ר, ללא היתר בנייה, ובניגוד לייעוד הקרקע שהינו לחקלאות, מה גם שמדובר בקרקע, שהינה שמורת הטבע הר מירון. יובהר בנקודה זו, כי הקומה העליונה של המבנה הינה בשטח הגדול יותר (לטענת ההגנה, שטח של כ-135 מ"ר), וכי הקומה התחתונה של המבנה מצויה במפלס 1- (ראה התמונות ת/1).

3. תיקון מס' 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 לא חל בענייננו, שכן הכרעת הדין בתיק זה ניתנה ביום 4/4/12 עובר לכניסת התיקון לתוקף (10/7/12). עם זאת, טיעוני ב"כ המאשימה נערכו ברוח התיקון הנ"ל, זאת על פי הנחיית פסיקת ביהמ"ש העליון בעניין זה. בטיעוניה עותרת המאשימה למתחם ענישה בטווח שבין ארבעה לשישה חודשי מאסר בפועל, למאסר על תנאי לתקופה שתעלה על שישה חודשים על כל עבירה לפרק י' לחוק התכנון והבנייה, וכן לקנס בטווח שבין 250,000 ₪ ל-350,000 ₪, להתחייבות כספית למשך 3 שנים בסכום שלא יפחת מ-100,000 ₪, לצו הריסה מידי ולמתן הבהרה כי צווי הפסקת בנייה ואישור שימוש שניתנו ביום 2/11/08 – עומדים בתוקף.

4. ב"כ המאשימה הפנתה בטיעוניה לעונש (ת/2) לפסיקה במסגרתה הושתו על נאשמים קנסות גבוהים מאוד בסכומים של מאות אלפי שקלים, ובחלקה אף הושתו עונשי מאסר בפועל. עם זאת, ראוי לציין כי עיון בפסיקה הנ"ל מלמד, כי עסקינן בפסיקה המתייחסת בחלקה הגדול לאי קיום צווים, שהורו בדבר הפסקת הבנייה הלא חוקית, וחלקה דן בבנייה בשטחים הגדולים בהרבה משטחו של המבנה שבפנינו, ואף בשימוש מסחרי על קרקע חקלאית. ודוק: במקרה שבפנינו עסקינן במבנה שייעודו למגורים, ואשר שטחו הכולל הינו 210 מ"ר, שהינו אומנם שטח לא מבוטל, אך אין עסקינן בשטח נרחב כדוגמת השטחים העולים מרוב הפסיקה הנזכרת ב-ת/2. בנקודה זו, בעניין מדיניות הענישה הנוהגת במקרים כגון דא, יש ליתן את הדעת לטיעוני הסנגור ולסיכום הפסיקה שהגיש (ראה נ/1). יובהר, כי הסנגור בטיעוניו לעונש בפניי התייחס, בין היתר, לגזר דין שהושת בבימ"ש זה ב-ת.פ. 2225/06 (ראה את כתב האישום נ/3), במסגרתו הוטל קנס בסכום של 80,000 ₪ בגין בנייה בשטח של 455 מ"ר, אשר בוצעה על קרקע המיועדת לחקלאות ולשמורת הטבע הר מרון. לאמור לעיל יש להוסיף, באשר למדיניות הענישה הנהוגה, כי ב-ת.פ. 4489-07-09 בבימ"ש השלום בעכו, הוטל על ידי על נאשם, אשר בנה מבנה לא חוקי, אשר היה מצוי במצב של "שלד", בשטח כולל של כ-460 מ"ר, על קרקע חקלאית בשמורת הטבע הר מרון, עונש של מאסר על תנאי, קנס כספי בסכום של 120,000 ₪, צו הריסה נדחה ל-10 חודשים והתחייבות כספית, זאת בגזר הדין מיום 11/4/10.

5. הערך המוגן, בנסיבותיו של תיק זה מגלם בחובו מספר ערכים מוגנים, כפי שטענה ב"כ המאשימה בנקודה זו בטיעוניה לעונש ת/2, ובצדק. יצוין, ראשית, הערך המוגן שהינו שלטון החוק, הדורש הקפדה ושמירה על דיני התכנון והבנייה על מנת שיישמר הסדר הציבורי ולא ייפגע ערך מוגן נוסף – המערך התכנוני של מדינת ישראל. בנקודה זו יפים דבריו הבאים של ביהמ"ש העליון ברע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל:

"על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאליים... כבר נפסק בעבר, כי בתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו"(לא פורסם, פורסם בנבו, 17.5.06).

6. ומהתם להכא:

כך גם במקרה דנן, שומה על ביהמ"ש לראות בחומרה את העובדה שהנאשם עשה דין לעצמו ובנה מבנה דו קומתי למגורים על קרקע שייעודה חקלאי, מה גם שעסקינן בקרקע המהווה שמורת טבע, דבר המוסיף נופך של חומרה לנסיבותיו של תיק זה. הסנגור טען בפניי באשר לתמונה התכנונית המתייחסת למקרקעין נשוא כתב האישום. מטיעוני הסנגור, כמו גם מדבריו בפניי של מהנדס מועצת בית ג'אן, מר מרעי נדים, עולה כי כיום נמצאת תכנית מתאר, הכוללת בחובה את המקרקעין נשוא כתב האישום, בשלב של הפקדה בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מה גם שלאחרונה, ביום 1/11/12, ניתן לתכנית אישור של רשות שמורות הטבע. עם אישורה של התכנית הנ"ל, ולאחר שתאושרנה תכניות נקודתיות שתוגשנה, בעקבות אישור תכנית המתאר, תיסלל הדרך להכשרת המבנה נשוא כתב האישום. מן האמור לעיל הננו למדים, כי קיים סיכוי, בסופו של יום, להביא להכשרת הבנייה הלא חוקית נשוא כתב האישום, אם כי, מנגד, יש ליתן את הדעת, לחובת הנאשם, לכך שהיה עליו להתחיל בביצוע עבודות הבנייה אך ורק לאחר מתן היתר כדין, ולא לפעול בדרך של יצירת עובדה מוגמרת בשטח.

7. לטובת הנאשם, יש להוסיף את נסיבותיו האישיות ואת הרקע לביצוע העבירה, כנטען על ידי הסנגור. ודוק: מטיעוני הסנגור בפניי עולה, כי הנאשם בנה את המבנה נשוא כתב האישום לאחר גירושיו מאשתו, זאת לצורך מגוריו. עוד עולה מטיעוני הסנגור, כי הנאשם משתכר שכר מינימום (ראה נ/2), וכי מצבו הכלכלי הינו בכי רע.

8. לפיכך, לסיכום, ולאחר ששקלתי את טיעוני באי כוח הצדדים, וכן בהתחשב בהודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה, אני דנה את הנאשם, כדלקמן:

• למאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים, והתנאי הוא כי לא יעבור עבירה לפי סעיף 204 או סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה, ויורשע בגינה.
• לתשלום קנס בסך 110,000 ש"ח או 400 ימי מאסר תמורתו.
• בהתחשב במצבו הכספי הקשה של הנאשם , ישולם הקנס ב – 40 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, בסך 2,750 ₪ כל אחד, וזאת החל מיום 1/1/13 ואילך.

אי עמידה באחד מתשלומי הקנס במועדו, תביא את מלוא יתרת הקנס לפירעון מיידי.

• הריני מחייבת את הנאשם להרוס את המבנה המתואר בכתב האישום וזאת עד ליום 4/9/13, אלא אם כן ישיג הנאשם בינתיים היתר בניה כחוק.
• אני מחייבת את הנאשם בהוצאות ביצוע ההריסה וכן מצווה אני שצו ההריסה ירשם בפנקסי המקרקעין ע"י המאשימה.
• במידה שלא יבצע הנאשם את צו ההריסה עד למועד הנ"ל, תהא רשאית המאשימה, על רקע העובדה שהמאשימה משמשת בתפקידה כוועדה מקומית באזור בו מצויים המקרקעין נשוא כתב האישום, לבצע את צו ההריסה והוצאות ביצוע צו ההריסה תחולנה על הנאשם.
• כמו כן, אני מורה לנאשם לחתום היום על התחייבות כספית ע"ס 100,000 ₪ או 400 ימי מאסר תמורתה, להימנע למשך שלוש שנים מביצוע עבירה בניגוד לסעיף 204 או סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965.

כתב ההתחייבות הנ"ל ייחתם היום , שאם לא כן יאסר הנאשם למשך 45 יום .

• הצווים שניתנו במסגרת תיק 460-11-08 ביום 2/11/08 (צו הפסקת בנייה וצו איסור שימוש) – עומדים בתוקפם.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ט חשון תשע"ג, 04/11/2012 במעמד הנוכחים.