<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה- עו"ד גפני לילך

הנאשמים- נוכחים

הסנגור – עו"ד אליאן ענאן בשם שני הנאשמים (הוגש כתב העברה מעו"ד מסאלחה בעניין נאשם

מס' 1 וסומן במ/1)

פרוטוקול

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:

אני חוזרת על כל האמור לטיעוני המאשימה על הרשעת הנאשמים ולעונש מיום 5/9/12. אני סבורה שלאחר החלטת ביהמ"ש, הדברים נכונים ביתר שאת במלואם. המאשימה לא מצאה לנכון לשנות מעמדתה לעונש נוכח החלטת ביהמ"ש. נהפוך הוא. יש תיקון אחד, המאשימה עתרה כאן מבחינת רכיב הקנס הכספי לקנס בסדר גודל של 20,000 עד 50,000 ₪, כאשר הקנס המקסימלי לעבירה הוא 29,200 ₪.

לכן, לגבי נאשם מס' 2, אבקש לתקן באופן שהקנס לא יחרוג מתקרת הקנס לפי חוק העונשין, שהינה 29,200.

לגבי נאשם מס' 1, אבקש לאבחן בינו לבין נאשם 2, מהבחינה שחלקו בכתב האישום גם מחבינה עובדתית, שכן מיוחסות לו שתי הוראות חיקוק, וכן מבחינת מכלול הדברים לרבות היותו בעל המקצוע שלו הידע המקצועי הנרחב יותר, אני סבורה שהענישה שלו צריכה להיות כן בטווח שעתרנו לו ומובחן מהנאשם 2.

הסנגור טוען לעונש:

אני מצהיר כי שני הנאשמים כבר אינם מכהנים כעובדי ציבור.

לגבי נאשם מס' 1 – הוא כבר שילם מחיר ציבורי יקר. הוא פרש מרצונו בעקבות ההליך דנן. הוא חתם הסכם פרישה מרצון, כפי שהבטיח במרוצת הזמן במהלך ניהול התיק ביום 18/9/13. מגיש את הסכם הפרישה – הוגש וסומן נ/7.

כאמור, בעקבות התיק דנן הנאשם ויתר על משרה שהוא מכהן בה שנים רבות. חובו לחברה הוא כבר שילם. אני אומר שזה חוב מאוד כבד והמחיר שהוא נשא בו מאוד כבד. מדובר באדם צעיר, עתידו עוד לפניו. הנאשם בן 60. מפנה את ביהמ"ש לטיעוניי לעונש לאי ההרשעה שגם הם תקפים כאן, כי זה סוג של טיעון דומה. מאחר ונאשם 1 שילם במשרתו, אבקש מביהמ"ש לא למצות את העונש איתו. מפנה גם להחלטת ביהמ"ש מיום 17/4/13, לפיה בנסיבות האישיות יש כדי להביא להתחשבות בשאלת העונש, קרי גם מפנה לתסקירים החיוביים. לכן, לסיכום, אבקש לא למצות את העונש בשים לב באמת לתשלום הכבד שהוא כבר שילם. אבקש שלא להטיל שום רכיב של ענישה בפועל, גם לא בעבודות שרות. אבקש שהקנס יהיה נמוך ככל שניתן בהתחשב בענישה הרווחת ולפרוס את הקנס לתשלומים.

לגבי נאשם מס' 2 – יש לזכור שהוא מחוץ לוועדת תכנון ובנייה בסמוך להחלטה נשוא כתב האישום. מדובר באדם בן 74 שכבר פרש מהוועדה בשנת 2004. אין כל ספק שמיום פרישתו ועד היום עברו המון שנים וכתב האישום הוגש באיחור רב. העבירה שהוא עבר היתה בסמוך לפרישתו. הוא המפרנס היחידי למשפחתו. גם כאן המסמכים שהוצגו בדיונים הקודמים, היה סיכוי שהוא יקבל משרה ציבורית, וסיכוי זה נמנע והתבטל בעקבות ההליך כאן. מאחר והעבירה שהוא ביצע כאן הינה מינורית, והזמן הרב שעבר מיום ביצועה ועד היום, במקרה זה אין מקום בכלל למצות את העונש עם נאשם זה גם לעניין הקנס וגם לעניין הרכיבים הנוספים. אף ההגנה מסכימה עם המאשימה כי יש מקום לאבחן בין שני הנאשמים, באופן המקל עם נאשם מס' 2, שחלקו קטן יותר גם מפאת היקף העבירות וגם מפאת מהות תפקידו ואופי המעשים. כל חלקו של נאשם מס' 2 היה במתן ההמלצה למתן ההיתר בתנאים כאשר מי שנכח בפועל בעת קבלת ההיתר, היתה יו"ר חדשה של הוועדה המקומית, היינו שההיתר הוצא זמן רב לאחר פרישתו. גם כאן אני מפנה לתסקירים. בנסיבות העניין, צריך לעשות את האבחנה העונשית, אין מקום למצות. מה עוד שהליכי הרישוי של המסגד עצמו הינם לקראת הסוף, היינו שהמסגד גם כך יקבל הכשר לכן אבקש לא למצות את הדין.

לגבי נאשם מס' 1, אני סבור שרכיבי הענישה מאסר על תנאי וקנס שנע בין 10,000 ל-20,000 כי הפסד התפקיד שויתר עליו מרצון, אין ספק שיש לזה השלכה כלכלית. את חובו הוא כבר שיללם בפועל, כך שהקנס לא אמור להיות גבוה.

לגבי נאשם 2, היותו העבירה שבוצעה קלה ביותר, מאסר על תנאי מינימלי וקנס שנע בין 5,000 ל-10,000 ₪. <#3#>

גזר דין

1. הנאשמים הורשעו בדין, על פי הודאתם בעובדות כתב האישום, זאת בעבירה של מתן היתר או אישור שלא כדין, עבירה לפי סעיף 48 (א) (2) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה") וכן הורשע נאשם מס' 1 בעבירה לפי סעיף 48 (ב) (2) לחוק התכנון והבנייה. יצוין, כי בהחלטתי מיום 17/4/13 (להלן: "ההחלטה") הותרתי על כנה את הכרעת הדין שניתנה נגד הנאשמים ביום 28/2/11, תוך דחיית בקשת ההגנה לביטול הרשעת הנאשמים בדין.

2. נאשם מס' 1 שימש בעת הרלוונטית כמהנדס הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "גבעות אלונים" (להלן: "הוועדה המקומית") ונאשם מס' 2 שימש באותה עת כיושב ראש הוועדה המקומית, זאת עד לחודש מאי 2004. בהחלטה פורטו על ידי עובדות כתב האישום בהרחבה. לפיכך, בגזר דין זה אציין בקליפת אגוז, כי נאשם מס' 1, בתוקף תפקידו כעובד מוסד תכנון וחבר מוסד תכנון (רשות רישוי) קבע בכתב, כי ניתן ליתן את ה"היתר" מיום 14/4/05 שהתיר לכאורה לבנות מסגד בן 3 קומות מבנייה קשיחה בשטח כולל של כ-675 מ"ר על קרקע חקלאית באדמות שפרעם, זאת בכך שהמליץ לקבל את ההחלטה בעניין זה ועל יסוד קביעתו ניתנו ההחלטה וה"היתר". כמו כן, היה שותף נאשם מס' 1 להחלטה למתן ה"היתר". נאשם מס' 2, מתוקף תפקידו כחבר מוסד תכנון, היה שותף למתן ההחלטה שהיוותה "אישור אחר", אשר בעקבותיו ובהתבסס עליו ניתן ה"היתר".

3. בהחלטה סקרתי בהרחבה האמור בתסקירי שרות המבחן בעניין הנאשמים, אשר פרטו בפני ביהמ"ש את נסיבותיהם האישיות של הנאשמים. בנקודה זו יצוין, כי שרות המבחן התרשם כי נאשם מס' 1 קיבל אחריות למעשים נשוא כתב האישום. מדבריו בפני שרות המבחן עלה, כי הוא התקשה להתמודד עם לחצים שהופעלו עליו מצד אנשים בציבור הדתי וכן התקשה להתמודד עם ציפיות ראש עיריית שפרעם, דבר שהיווה את הרקע לביצוע העבירות, זאת נוכח חששו לאבד את מקום עבודתו ולהיתפס כמי שפועל נגד המאמינים המוסלמים. עוד התרשם שרות המבחן, כי ההליך המשפטי היווה עבור נאשם מס' 1 גורם מרתיע ומאיים והמליץ להטיל עליו צו של"צ בהיקף של 100 שעות. באשר לנאשם מס' 2, ציין שרות המבחן, כי נאשם זה התקשה להכיר בחלקים הבעייתיים בהתנהלותו ומזער את חלקו בביצוע העבירה. עם זאת, בשל גילו המבוגר של נאשם מס' 2 ותפקודו היציב לאורך השנים, הומלץ להטיל גם עליו צו של"צ.

4. ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש בפניי בישיבה מיום 5/9/12, עתרה להשית על כל אחד מהנאשמים עונש של מאסר בפועל, אשר ניתן יהיה לרצותו בדרך של עבודות שרות, בכפוף לחוות דעת הממונה על עבודות שרות, עונש של מאסר על תנאי, קנס כספי והתחייבות כספית, כל זאת תוך שהדגישה כי יש מקום במקרה דנן להעביר מסר מרתיע על רקע מהות העבירות בהן עסקינן. בישיבת היום הבהירה ב"כ המאשימה, כי הינה מבקשת להשית על הנאשמים את העונשים הנ"ל. לגבי הקנס, ציינה ב"כ המאשימה כי הינה מבקשת להטיל על נאשם מס' 1 קנס בטווח שנע בין 20,000 ל-50,000 ₪ ועל נאשם מס' 2 קנס שלא יחרוג מתקרת הקנס, היינו קנס בטווח שנע בין 20,000 עד 29,200 ₪. כמו כן, ביקשה ב"כ המאשימה לאבחן בין הנאשמים, בציינה כי חלקו של נאשם מס' 1 גדול מחלקו של נאשם מס 2, הן מבחינה עובדתית והן נוכח העובדה שלנאשם מס' 1 היה ידע מקצועי נרחב יותר, עת שביצע את העבירות נשוא כתב האישום.

5. ב"כ הנאשמים הסכים בישיבת היום עם האבחנה הנ"ל של ב"כ המאשימה בין הנאשמים, היינו כי יש מקום להקל יותר בדינו של נאשם מס' 2, שהינו אדם מבוגר בן 74, אשר פרש כבר בשנת 2004 מתפקידו בוועדה המקומית. עוד ציין הסנגור את חלקו הקטן יותר של נאשם מס' 2, וכי ה"היתר" ניתן לאחר שפרש נאשם מס' 2 מהוועדה המקומית. עוד הדגיש הסנגור, כי קבלת ההיתר החוקי למסגד נשוא כתב האישום מצויה בטווח הקרוב מאוד הנראה לעין. באשר לנאשם מס' 1, הדגיש הסנגור את המחיר הציבורי היקר ששילם נאשם זה, אשר פרש מרצונו מתפקידו בוועדה המקומית, בעקבות ההליך בתיק זה (ראה נ/7). הסנגור טען כי נאשם מס' 1 שילם מחיר כבד ופרע את חובו לחברה וכי מדובר באדם בן 60 שעתידו עדיין לפניו. הסנגור ביקש ליתן את הדעת גם לאמור בתסקירים בעניין שני הנאשמים, ולהשית על כל אחד מהם עונש של מאסר על תנאי בלבד וקנסות כספיים (קנס שנע בין סכום של 10,000 ל-20,000 ₪ לגבי נאשם מס' 1, וקנס שנע בין סכום של 5,000 ל-10,000 ₪ לגבי נאשם מס' 2).

6. נאשם מס' 1 הורשע בביצוע עבירות ונאשם מס' 2 הורשע בביצוע עבירה, אשר יש להתייחס אליהן בחומרה, הן נוכח העובדה שעסקינן בעבירות שיש בהן משום פגיעה בשלטון החוק במדינת ישראל והן נוכח העובדה שעסקינן בעבירות הפוגעות במערך התכנוני של מדינת ישראל. שני הערכים הנ"ל, הינם הערכים הנפגעים כתוצאה מביצוע העבירות במקרה שבפנינו, כל שכן כאשר עסקינן בביצוע עבירות שעיקרן מתן היתר או אישור שלא כדין על ידי מי ששימש כמהנדס הוועדה המקומית בעת הרלוונטית ועל ידי מי ששימש כיו"ר הוועדה המקומית בעת הרלוונטית.

7. לטובת הנאשמים, עם זאת, יש לציין את עברם הנקי ללא רבב ואת תפקודם הנורמטיבי, שכן עסקינן בנאשמים מבוגרים אשר מילאו בעברם תפקידים ציבוריים חשובים. עוד יש להוסיף בנקודה זו את האמור בתסקירי שרות המבחן לגבי נסיבותיהם האישיות של הנאשמים ולגבי נטילת האחריות המלאה לביצוע העבירות על ידי נאשם מס' 1, אשר הורתע על ידי ההליך המשפטי בתיק זה. לכל האמור לעיל יש להוסיף את העובדה שבסופו של יום עתידה להיות מוכשרת כדין בניית המסגד נשוא כתב האישום (ראה נ/2). לטובת נאשם מס' 2 יש להוסיף את חלקו הקטן יותר בביצוע המעשים נשוא כתב האישום, מה גם שה"היתר" ניתן לאחר שנאשם זה פרש מתפקידו בוועדה המקומית. לגבי נאשם מס' 1 יש לציין, לקולא, את המחיר הכבד ששילם נוכח ביצוע העבירות נשוא כתב האישום, שכן נאשם זה פרש, כאמור, מרצון מתפקידו כמהנדס הוועדה המקומית (ראה נ/7).

8. לפיכך, לאחר ששקלתי את הטעמים לחומרא, בצד הטעמים לקולא, לרבות הודאת הנאשמים בהזדמנות הראשונה, הנני בדעה כי מן הראוי להשית על כל אחד מן הנאשמים עונש של מאסר על תנאי הצופה פני עתיד בלבד, וכן קנס כספי והתחייבות כספית, זאת תוך אבחנה בין הנאשמים בדרך של הקלה יותר בדינו של נאשם מס' 2.

9. סיכומו של דבר, אני דנה כל אחד מהנאשמים כדלקמן:

את נאשם מס' 1 :

למאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך שנתיים, והתנאי הוא כי לא יעבור עבירה בה הורשע או כל עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבנייה, ויורשע בגין אחת מהן.

לתשלום קנס בסך 18,000 ש"ח או 90 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב -20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, בסך 900 ₪ כל אחד, וזאת החל מיום 1/1/14 ואילך.

אי עמידה באחד מתשלומי הקנס במועדו, תביא את מלוא יתרת הקנס לפרעון מיידי.

כמו כן, אני מורה לנאשם מס' 1 לחתום היום על התחייבות כספית ע"ס 20,000 ₪ להימנע למשך שלוש שנים מביצוע עבירה בה הורשע או עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965.

במידה ולא יחתום היום על כתב ההתחייבות, יאסר למשך 20 יום.

את נאשם מס' 2:

למאסר על תנאי לתקופה של חודש למשך שנה, והתנאי הוא כי לא יעבור עבירה בה הורשע או כל עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבנייה, ויורשע בגין אחת מהן.

לתשלום קנס בסך 9,000 ש"ח או 45 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב -20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, בסך 450 ₪ כל אחד, וזאת החל מיום 1/1/14 ואילך.

אי עמידה באחד מתשלומי הקנס במועדו, תביא את מלוא יתרת הקנס לפרעון מיידי.

כמו כן, אני מורה לנאשם מס' 2 לחתום היום על התחייבות כספית ע"ס 10,000 ₪ להימנע למשך שלוש שנים מביצוע עבירה בה הורשע או עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965.

במידה ולא יחתום היום על כתב ההתחייבות, יאסר למשך 15 יום.

המזכירות תמציא גזר דין זה לשרות המבחן.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ג כסלו תשע"ד, 26/11/2013 במעמד הנוכחים.