<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד גפני לילך

נאשם מס' 1 – נוכח

הסנגור – עו"ד ח'יר מוניר

הוגשה חוות דעת הממונה

פרוטוקול

ב"כ המאשימה:

מפנה לטיעונים לעונש ת/1 שהגשתי כבר בתיק זה.

הסנגור טוען לעונש:

בשנת 95' קיבל הנאשם היתר בנייה לבניית חממה על המקרקעין נשוא כתב האישום תוך מתן הבטחה כי משרד החקלאות יסייע בגידול ושיווק הירקות. בדיעבד היתה התנערות מוחלטת מטעם משרדת החקלאות. הנאשם סבר שלצורך שינוי יעוד המבנה לא צירך היתר חדש. מכאן, הפך את המבנה לאולם אירועים. בשנת 99' התכוון להוסיף סככה הכלולה בכתב האישום ולכן התייעץ עם מהנדס והמהנדס אשר הודיע לו כי קיים צורך בהגשת בקשה נוספת לצורך קבלת היתר נוסף. הנאשם צפה שיועמד לדין, אך יחד עם זאת הגיש בקשה לקבלת היותר ומכאן הוועדה המקומית גילתה את דבר קיום העבירה. במקביל, כשנערכה מדידה התברר לנאשם כי המודד הקודם טעה במדידות ומיקם חלק זעיר מהמבנה בתוך שטח המנהל. מיוזמתו, פנה למנהל מקרקעי ישראל פני ביצוע כל עבודה, והודיע על דבר החריגה והמנהל הנחה אותו לרכוש קרקעות בשטח שמורת טבע על מנת לבצע עסקאות חליפין. נדרשו 22 דונם אדמה לצורך החלפה. הנאשם רכש אותם מכספי הלוואות. מצבו הכלכלי התדרדר לשפל ובמקביל המנהל חזר בו מהבטחתו והגיש תביעה נגדו בביהמ"ש השלום בקריות.

מצבו הכלכלי של הנאשם קשה. הצטיידתי היום בתלושי שכר של הנאשם שיכולים להעיד כי הנאשם משתכר מסך 4,500 ₪, עובד כמסגר שכיר. מאחר ואותו מבנה במשמעות הרחבה שלו נשמע כאילו זה אולם אירועים שמאכלס הרבה אירועים, אך בפועל זה לא כך. מדובר במבנה שמושכר לחתונות רק בעונת הקיץ והעלות שנגבית היא עלות מינימאלית של 3,000 ₪ וזה רק בחודשי הקיץ בשבתות, כך ששכרו של הנאשם נמוך. מדובר בנאשם שהוא בעל משפחה בת 7 נפשות. הנאשם מלכתחילה פעל על פי הנחיותיי בכך שדיווח לוועדה ולמנהל מקרקעי ישראל.

לגבי התיק שמתנהל בקריות, בצעד חריג ביהמ"ש נתן לו רשות להתגונן, התיק קבוע להוכחות, כאשר כב' השופט הבהיר במפורש שרוב הסיכויים שתביעת המנהל תידחה לאור כך שהיה קיים הסכם והוא מופיע כטיוטה במחשבי המנהל ולכן ניתנה לו רשות להתגונן.

בשנת 2005 הוגש כתב אישום שייחס לנאשם את אותן עבירות בנייה המיוחסות בכתב האישום כאן ובדיון גובשה הסכמה והנאשם הורשע בבניית מבנה בהיקף של 575 מ"ר. הנאשם לא חדל מניסיונותיו להשיג היתר. הדבר היחיד שמונע קבלת היתר הוא העובד שחלק זעיר מאוד מהבניין מצוי בשטח מנהל מקרקע ישראל, אך כאמור הסיכויים לקבלת אותו שטח מצוינים על רקע הסכם שגובש בעבר עם המנהל.

רוב הבנייה המיוחסת בכתב האישום אינה בנייה קשיחה, מרביתה היא חצרים שהוקמו על ידי הרשות המקומית. הנאשם מואשם בשימוש באותם חצרים המשמים גם את הציבור הרחב ואנו לא מתכחשים שגם את הנאשם. יתר הבנייה הקשיחה למעשה היא כ-600 מ"ר ובגינה הוא מועמד על השימוש ועל האי קיום צו על חלק אחר ועבירת הבנייה היחידה המיוחסת לו היא ציפוי האבן ובניית בית לצרכי מגורים שלמעשה היה קיים כמחסן חקלאי המתואר בחלק הכללי. הנאשם הפך אותו לבית מגורים אך השלד היה קיים עוד לפני הרבה זמן והנאשם השלים את בניית החלק החיצוני של המבנה והחלק העליון. אני מפנה לגזר הדין שניתן בתיק בקריות בגין עבירת הבנייה של המבנה בהיקף של כ-600 מ"ר שם הוטל על הנאשם קנס בסך 20,000 ₪ ולכן אני סבור שבתיק זה אין מקום להטיל על כל אחד מהנאשמים קנס בגובה של יותר מכמה עשרות אלפי שקלים. הנאשם מסכים לבצע עבודות שרות ואבקש שתקופת עבודות השרות תהיה מינימאלית.

בשלב זה הנאשם מוכן לבצע את העבודות השרות במשטרת עכו, אבל אני אנסה גם לשכנע את הממונה לשנות את מקום עבודות השרות על מנת להתאים אותו למקום הקרוב למגורי הנאשם, שאין לו רכב.

אבקש לפרוס את הקנסות ככל שניתן, מה גם שנאשמת מס' 2 היא חברה בבעלותו של נאשם מס' 1 וגם מצבה הכספי הוא קשה מאוד. לאחר שתיפתר הבעיה המשפטית אל מול המנהל הצפויה להיפתר בבימ"ש בקריות נוכל להגיש את התכנית לשינוי ייעוד שכבר מוכנה לוועדה המחוזית. אבקש לפיכך לדחות את צווי איסור השימוש וההריסה למשך כשנתיים.

ב"כ המאשימה:

מתנגדת לכל טיעון עובדתי שהעלה הסנגור.

<#3#>

גזר דין

נאשם מס' 1 הורשע, על פי הודאתו, בעובדות כתב האישום המתוקן, בגין האישום הראשון, בעבירה של ביצוע שימוש במקרקעין , ללא היתר, בסטייה מתכנית ובניגוד להוראות התוספת הראשונה לחוק התכנות והבנייה, זאת לפי סעיף 204 (א), (ב) ו-(ג) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965, וכן בעבירה של אי קיום צו ביהמ"ש, עבירה לפי סעיף 210 לחוק הנ"ל. עוד הורשעו שני הנאשמים, על פי הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן, בגין האישום השני בביצוע עבירה בנייה ושימוש במקרקעין, ללא היתר, בסטייה מתכנית ובניגוד להוראת התוספת הראשונה לחוק הנ"ל, זאת לפי סעיפים 204 (א), (ב) ו-(ג) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965. בנוסף, הורשע נאשם מס' 1, על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בגין האישום השלישי בביצוע עבירה של בנייה ושימוש במקרקעין, ללא היתר, בסטייה מתכנית ובניגוד להוראת התוספת הראשונה לחוק הנ"ל.

הנאשמים הורשעו בביצוע עבירות, אשר יש להתייחס אליהן בחומרה, הן נוכח העובדה שעסקינן בעבירות שיש בהן משום פגיעה בשלטון החוק במדינת ישראל והן נוכח העובדה שעסקינן בעבירות הפוגעות במערך התכנוני של מדינת ישראל. ודוק: במקרה דנן הורשע נאשם מס' 1 בשלושה אישומים שונים בגין ביצוע עבירות שעניינן בנייה ושימוש ללא היתר כדין לצרכי עסק ולצורך מגורים, זאת על קרקע המיועדת לחקלאות בלבד. יתרה מכך, נאשם מס' 1 הורשע גם בעבירה של אי קיום צו ביהמ"ש, אשר הורה לנאשם להרוס מבנה קשיח בשטח של כ-575 מ"ר, המשמש כאולם אירועים, ואשר נבנה כאמור בקרקע חקלאית.

באשר לנאשמת מס' 2, שהינה חברה בע"מ, יצוין כי לנאשמת מיוחסת על פי האישום השני, יחד עם נאשם מס' 1, ביצוע עבודות בנייה ושימוש בקרקע חקלאית, זאת במתחם המשמש לאירועים.

מן האמור לעיל הננו למדים, כי בצד ביצוע העבירות במקרה דנן קיים גם פן כלכלי-רווחי, דבר המוסיף נופך של חומרה להתנהלות הנאשמים בתיק זה.

מתחם הענישה ההולם לגבי נאשם מס' 1, בנסיבותיו של תיק זה, כולל בחובו עונש של מאסר בפועל, אשר ניתן וירוצה בדרך של עבודות שרות, בטווח שבין חודש ימים ל-6 חודשי מאסר, עונש של מאסר על תנאי, קנס הולם ומרתיע, השתת התחייבות כספית בסכום גבוה, כל זאת בצד צו הריסה וצו איסור שימוש.

מתחם הענישה ההולם לגבי נאשמת מס' 2 כולל בחובו רכיב ענישה של קנס הולם, הטלת התחייבות כספית על נאשמת מס' 2 וכן צו הריסה וצו איסור שימוש.

במסגרת קביעת העונש המתאים שיושת על הנאשמים בתיק זה, ניתן לציין לקולא את מצבם הכלכלי של הנאשמים, כנטען על ידי הסנגור לעיל.

עוד יש לציין בעניינו של נאשם מס' 1, את טיעוני הסנגור באשר לנכונותו של נאשם מס' 1 להביא בסופו של יום להכשרת הבנייה הלא חוקית והשימוש הלא חוקי בבנייה, אם כי נראה שהיתר כדין לא יינתן בטווח הנראה לעין על רקע מחלוקת קניינית ועל רקע העובדה שייעוד המקרקעין הוא לחקלאות ואילו הבנייה נשוא כתב האישום הינה בנייה שייעודה עסקי ולמגורים.

עוד יש לציין לקולא, את הודאת הנאשמים בעובדות כתב האישום המתוקן בהזדמנות הראשונה, וכן את תיקונו של כתב האישום באישום השני המקל עם הנאשמים ומבהיר כי הבנייה בשטח העיקרי של כ-1,100 מ"ר, הינה בנייה בדרך של ציפוי אבן ירושלמית. לאמור לעיל יש להוסיף לקולא את טיעוני הסנגור, לפיהם גם גורמים אחרים עושים שימוש במשטחי האספלט הנזכרים באישום השני, המשמשים בחלקם ככבישי גישה לציבור הרחב.

לפיכך, לסיכום, ולאחר ששקלתי את טיעוני באי כוח הצדדים, אני דנה כל אחד מהנאשמים, כדלקמן:

נאשם מס' 1:

אני דנה את נאשם מס' 1 למאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים, אשר תרוצה על ידי נאשם מס' 1 בדרך של עבודות שרות, על פי חוו"ד הממונה על עבודות שרות, היינו בתחנת משטרת עכו.

נאשם מס' 1 יתייצב ביום 30/12/12 בשעה 08:00 לתחילת ביצוע עבודות שרות במתחם בית סוהר "חרמון".

כמו כן, אני דנה את נאשם מס' 1 למאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך 3 שנים, והתנאי הוא כי לא יעבור עבירה בה הורשע ויורשע בגינה.

אני דנה את נאשם מס' 1 לתשלום קנס בסך 110,000 ש"ח או שנה מאסר תמורתו.

בהתחשב במצבו הכספי של נאשם מס' 1 , ישולם הקנס ב - 40 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, בסך 2,750 ₪ כל אחד, וזאת החל מיום 1/6/13 ואילך.

אי עמידה באחד מתשלומי הקנס במועדו, תביא את מלוא יתרת הקנס לפרעון מיידי.

הריני מחייבת את נאשם מס' 1 להרוס את המבנים הנזכרים באישומים השני והשלישי בכתב האישום וזאת עד ליום 4/12/13 , אלא אם כן ישיג הנאשם בינתיים היתר בניה כחוק.

אני מחייבת את הנאשם בהוצאות ביצוע ההריסה וכן מצווה אני שצו ההריסה ירשם בפנקסי המקרקעין ע"י המאשימה.

ניתן בזה צו איסור שימוש האוסר על נאשם מס' 1 לעשות שימוש במבנים הנזכרים בשלושת האישומים נשוא כתב האישום.

צו איסור השימוש ייכנס לתוקפו ביום 4/12/13.

כמו כן, אני מורה לנאשם מס' 1 לחתום היום על התחייבות כספית ע"ס 120,000 ₪ או שנת מאסר תמורתה, להימנע למשך שלוש שנים מביצוע עבירה בניגוד לסעיף 204 או סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965.

כתב ההתחייבות הנ"ל יחתם היום , שאם לא כן יאסר נאשם מס' 1 למשך 60 יום.

נאשמת מס' 2:

אני דנה את נאשמת מס' 2 לתשלום קנס בסך 110,000 ₪.

בהתחשב במצבה הכספי של נאשמת מס' 2 , ישולם הקנס ב - 40 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, בסך 2,750 ₪ כל אחד, וזאת החל מיום 1/6/13 ואילך.

אי עמידה באחד מתשלומי הקנס במועדו, תביא את מלוא יתרת הקנס לפרעון מיידי.

הריני מחייבת את נאשמת מס' 2 להרוס את המבנים הנזכרים באישום השני בכתב האישום וזאת עד ליום 4/12/13 , אלא אם כן תשיג הנאשמת בינתיים היתר בניה כחוק.

אני מחייבת את הנאשמת בהוצאות ביצוע ההריסה וכן מצווה אני שצו ההריסה ירשם בפנקסי המקרקעין ע"י המאשימה.

ניתן בזה צו איסור שימוש האוסר על נאשמת מס' 2 לעשות שימוש במבנים הנזכרים באישום השני.

צו איסור השימוש ייכנס לתוקפו ביום 4/12/13.

כמו כן, אני מורה לנאשמת מס' 2 לחתום היום על התחייבות כספית ע"ס 120,000 ₪ להימנע למשך שלוש שנים מביצוע עבירה בניגוד לסעיף 204 או סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965.

גזר הדין יומצא לממונה על עבודות שרות.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ' כסלו תשע"ג, 04/12/2012 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה:

אבקש להבהיר להגנה ובכלל שכעת צו ההריסה יחול על מבנה גן האירועים כולו כמצבו היום.

הסנגור:

מסכים לכך.