1. העניין שבפני, בקשה לביטול פסק דין בהיעדר הגנה אשר ניתן כנגד הנתבע ביום 17.6.2009.
2. התובענה הינה תובענה לפינוי מושכר אשר הוגשה ע"י התובעת שהינה חברה בע"מ העוסקת בניהול נכסי מקרקעין בישראל כנגד הנתבע אשר מחזיק בדירה המצויה בקרית ים, ברח' צה"ל 18, מכח חוזה השכירות של הוריו המנוחים עוד משנת 1966 אשר בעטיו לנתבע זכויות "דייר ממשיך" כהגדרתו בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי.
3. אתאר בקצרה את השתלשלות העניינים :
4. על פי המתואר בכתב התביעה הנתבע מתגורר בדירה (2 יח' דיור שיוחדו לדירה אחת) על פי הסכם לשכירות בלתי מוגנת אשר נחתם עם הוריו המנוחים של הנתבע בשנת 1966 כאשר תקופת השכירות הסתיימה בשנת 1968 אולם המנוחים המשיכו להחזיק בדירות.
5. עוד מתארת התובעת כיצד באמצע שנות התשעים יזם משרד הבינוי והשיכון הליך של פינוי שכונת אג"ש, אשר קבע כי הדירות אינן ראויות למגורי אדם, ובמסגרת ההליך הוגשו תביעות לסילוק יד כנגד הדיירים בשכונה זו הכוללים את המנוחים והנתבע אשר התגורר עמם.
6. בשנת 1998 ניתן בבית משפט השלום בנהריה פסק דין לפיו המנוחים והנתבע יסלקו ידם מהדירות לאחר שיקבלו מהתובעת דיור חלופי, התובעת טוענת כי הנתבע הכשיל כל ניסיונות התובעת להעניק למשפחה דיור חלופי ראוי וכאשר נפטרו הוריו המשיך להחזיק בדירה בגפו.
7. עוד ממשיכה וטוענת התובעת כי אמנם על פי הוראות החוק יכול הנתבע להמשיך ולהחזיק בדירה כלשהי בדיור הציבורי אם יוכר "כדייר ממשיך" אולם הליך כזה מצריך חתימה על בקשה והמצאת מסמכים אשר יקבעו את זכאותו אולם הנתבע מסרב לשתף פעולה וממשיך להחזיק בדירה בניגוד לחוק, ומכאן התובענה.
8. על פי תצהיר המוסר, הנתבע סירב לקבל את כתב התביעה וסירב לחתום על אישור המסירה לפיכך ומשלא הוגש כתב הגנה במועד, ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, וביום 1.2.2010 דהיינו כ- 7 חודשים לאחר מכן, הוגשה בקשה לביטול פסק הדין.
9. במסגרת הבקשה טען הנתבע כי מעולם לא ידע על הגשת התביעה עד ליום 7.1.10 בשעות הלילה כאשר חזר מיום עבודה ארוך ומצא כי הודבקה על דלתו הודעת פינוי, עוד טוען הנתבע כי יש לראות את פסק הדין פגום שכן ההמצאה לא בוצעה כדין והנתבע מעולם לא קיבל לידיו את כתב התביעה ומעולם לא סירב לחתום על דבר מאחר והוא עובד עד השעות המאוחרות של הערב בתחום השיפוצים ועל כן מחובת הצדק להורות על ביטול פסק הדין.
10. עוד מוסיף הנתבע כי אף לגופו של עניין יש לו הגנות טובות שכן חרף פסק הדין הקיים משנת 1998 המורה על התובעת לספק דיור חלופי להוריו המנוחים ולו כאשר יסלקו ידם מהדירות נשוא התובענה נמנעה התובעת לעשות זאת במשך שנים וטענה באמירה כללית כי הנתבע הכשיל ניסיונותיה לעשות כן עם זאת מציין הנתבע כי מצא דירה חלופית ברח' צה"ל 22/3 בקרית ים ב' אולם התובעת בחרה למכור את הנכס לצד שלישי מאשר ליתן לו את הדירה המבוקשת כחלופה, וכך קרה כי במשך שנים נמנעה התובעת מלספק לנתבע חלופת דיור והסתפקה אך ורק בהצעה אחת שאף היא לא עמדה בקריטריונים אשר הציב פסק הדין.
11. כמו כן מוסיף הנתבע בהיקשר הזה, כי מאחר וקיים פסק דין בעניין סילוק ידם של הוריו המנוחים ושלו מהדירה בה הוא מתגורר כיום אשר מורה לתובעת למצוא דיור חלופי בהתאם הרי שמעמדו בבחינת "דייר מוגן" והתובעת אינה רשאית לפנותו מהדירה מבלי לספק לו דירה חלופית, יתרה מזאת, לאחר פטירת אמו פנה הנתבע מיוזמתו לתובעת והמציא את כל המסמכים אשר נדרשו על ידה כדי להיות מוכר כ"דייר ממשיך" והתברר עם נציגי התובעת כי על מנת שיוכלו לסייע לו במציאת דיור חלופי עליו לחתום על מסמך ויתור על הדירה ומשסרב לעשות כן העלתה התובעת את גובה דמי השכירות כפי שניים מבעבר.
12. התובעת השיבה לבקשה ובתגובה טענה כי במסגרת פתיחת תיק בהוצאה לפועל נשלחה אזהרה ביום 10.9.2009 אשר נמסרה כדין ואין לגביה כל התייחסות בתצהירו של הנתבע, ומאחר וכך יש לראות בהמצאת האזהרה כהמצאה כדין (האזהרה הודבקה על דלתו) ובנתבע כמאחר בחודשים רבים בהגשת בקשת ביטול פסק הדין ואף לגבי טענות ההגנה של הנתבע אין בהן ממש שכן הנתבע ביקש לדור בדירה ספציפית אשר נמסרה כבר לאחר ועל פי פסק הדין משנת 1998 אין לנתבע זכות בדירה זו או אחרת אלא זכות ל"דיור חלופי", הא ותו לא.
13. בדיון שהתקיים בפני ביום 7.3.12 הצדדים ביקשו ארכה כדי לנהל משא ומתן למציאת פתרון שמתאים לשני הצדדים ונקבע מועד דיון נוסף אשר באם הצדדים לא יגיעו להסכמה יופיע לדיון נציג מוסמך מטעם התובעת.
14. בדיון הנוסף שנערך בפניי ביום 27.6.12 הצדדים עדיין לא הגיעו להסכמות לגבי הדיור החלופי, אשר לטענת הנתבע, התובעת מציעה לנתבע דירות אשר אינן עומדות בקריטריונים, ושוב נקבע כי התובעת תעשה מאמץ נוסף ותציע לנתבע לבחור בין 3 נכסים נוספים, כאשר מדובר בנכסים שיהיו בשטח של 45-60 מ"ר באיזור הקריות, בסביבת מגורים סבירה בקומת קרקע או בקומה א' ויודיעו תוך 60 ימים לבית המשפט.
15. התקיים דיון נוסף ביום 15.10.13 אשר אף הוא לא הביא לסיום המחלוקות בין הצדדים וניתנה ארכה נוספת של 90 ימים מטעמים של ניסיונות הסדרה לפני הכרעה משפטית אולם נקבע כי ככל שלא יגיעו הצדדים לכלל הסכמה תינתן החלטה לגופו של עניין.
16. ובדיון האחרון שנערך בפניי ביום 30.4.14 הגיעו הצדדים להסכמה לגבי הדירה החלופית ונקבע כי שכר הדירה יקבע עפ"י הנתונים האישיים והסוציאליים של הנתבע בהתאם לאישורי הכנסה שיגיש ולטבלאות עלות של משרד השיכון וכן כי לנתבע תעמוד זכות לרכוש את הנכס ככל זכות שניתנת לדייר בדיור הציבורי בהתאם לנתוניו, ועוד הוסכם כי כל זכאות שעמדה לנתבע באשר לדירה נשוא הליך זה תעמוד לו בהקשר של הדירה החלופית, ניתנה שהות של 30 ימים לצדדים לחתום על הסכם הפשרה אולם בהודעות עדכון אשר נשלחו לתיק בית המשפט התברר כי ההסכם לא נחתם ואין אפשרות להגיע להסכמות וכי בית המשפט יפסוק בבקשה לביטול פסק הדין לגופה.
17. לאחר בחינת מלוא טענות הצדדים, פרוטוקולי הדיונים וסיכומי הצדדים, אני מוצא לנכון לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין ואבהיר טעמי.
18. הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395.
19. להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו.
20. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה.
21. אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).
22. במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.
23. במקרה דנן, סיבת המחדל אינה ברורה שכן הוגש תצהיר מוסר המאשר כי הנתבע סירב לקבל את כתב התביעה וסירב לחתום על אישור המסירה ובנוסף נשאלת השאלה מדוע לא נטען דבר לגבי מכתב האזהרה אשר נשלח מההוצאה לפועל והודבק על דלת הנתבע, ואיך קרה שאת הודעת הליך הפינוי כן ראה הנתבע בעוד שאת מכתב האזהרה פספס הנתבע וזאת לאור העובדה ששתיהן הומצאו לנתבע באותו האופן – על ידי הדבקה על דלתו. אם כן סיבת המחדל עמומה בהקשר זה.
24. מאידך, משקל היתר הינו לגבי סיכויי ההגנה, ולגישתי, יש טעם רב בטענות ההגנה של הנתבע שכן הן יכולות להוות הגנה טובה ולהדוף את התביעה בכל הקשור לזכויותיו כ"דייר ממשיך" על פי הגדרת המונח בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, אשר התובעת מסרבת להכיר וטוענת בצורה כללית וסתמית כי אין הנתבע זכאי למעמד זה מפאת חוסר שיתוף פעולה.
25. יפים לעניין זה דברי השופט רובינשטיין ברע"א 357/13 ליחצ'וב אינסה נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ :

"חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט - 1998 וחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, נועדו להסדיר את מעמדם של דיירים בדיור הציבורי. חוק הדיור הציבורי.... דן בשאלת זכותו של "זכאי" לרכוש דירה ציבורית, וחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, מבקש להסדיר, בין היתר, את זכות השכירות של "דייר ממשיך" בדיור הציבורי. לחוקים אלה תכלית סוציאלית מובהקת: "מטרתה של הצעת חוק זו לקבוע את חובות החברה לדיור ציבורי כלפי הדיירים ולהבטיח את זכויות הדיור של דייר ממשיך" (הצעת חוק הגנת הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 הצעות חוק התשנ"ח 309). תכלית זו משליכה גם על אופן פרשנותם של חוקים אלה ועל הזכויות הנובעות מהם:

"שותף אני להגדרת תכליתו של הדיור הציבורי בפי בתי המשפט הקודמים, כמיועד לאוכלוסיות שאין בידן להשיג דיור בשוק הפרטי, תוך מקסום הדירות הציבוריות לשימוש הנזקקים. בעיני קיומם של נזקקים אחרים - רבים למרבה הצער - העומדים בתור לדיור ציבורי, הוא שיקול ראשון במעלה בפרשנות החוק. גם זכאות מקודם איננה מקנה 'חתימת קבע' על דירה פלונית, שתעמוד ריקה בלא שתשמש למטרותיה לנזקקים לכך... מאחורי המסגרת הנורמטיבית של חוק זכויות הדיור בדיור הציבורי... מצויה אחריות כבדה של הרשויות: הדיור הציבורי נועד לזכאים לו במכלולם, המוחילים עד בוש בתור. אין 'תפוס כפי יכולתך' ברכוש הציבור, ועל הרשויות להקפיד על הצדק החלוקתי, ועל בתי המשפט ליתן יד לכך, כמובן תוך בדיקת כל מקרה לגופו" (רע"א 3798/07 זריהן נ' עמידר ([פורסם בנבו]; 2008), פסקה ו').".

1. לפיכך, אני מוצא כי מן הראוי לברר עובדתית ולגופו של עניין את תביעת הפינוי ובמסגרתה ניתן יהיה לברר את המסד העובדתי לצורך קיום תנאי הזכאות על פי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי ולא להיתלות על ההישג המשפטי של פסק דין בהיעדר הגנה.
2. בשולי הדברים אוסיף כי לכל אורך השנים האחרונות (4 שנים) בהן מנוהל ההליך ניתנו הזדמנויות למכביר לתובעת לבוא בדברים ולנסות ולגשר על הפער הלא כ"כ גדול הזה, ויתרה מזאת, ההליך המנוהל לגבי מציאת דיור חלופי הינו עוד משנת 1998 כאשר ניתן פסק דין בפשרה לעניין סילוק היד והקריטריונים המוצעים לחלופת הדיור, עם זאת מאז ועדיין היום לא נמצא פתרון ראוי לנתבע.
3. לאור כל האמור לעיל, אני מוצא לנכון לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין מיום 17.6.2009.
4. כתב הגנה יוגש תוך 30 ימים מהיום.
5. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, י' כסלו תשע"ה, 02 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.