<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערערת עו"ד גיא אברס

המשיב ובא כוחו עו"ד ניסים לוי

פרוטוקול

ב"כ המערערת: חוזר על הודעת הערעור.

ב"כ המשיב:

אני מבקש מביהמ"ש לא להתערב בהחלטת בימ"ש קמא, גזר הדין הינו שקול. אני חושב שזה מכלול של כל התנאים, לא בכדי ביהמ"ש חשב בכובד ראש לגבי הענישה הראויה, ביהמ"ש קמא לא מיצה את הדין עם המשיב כי יש מספר פרמטרים שביהמ"ש נתן עליהם את הדעת והמסה העיקרית היא שבכל התסקירים חייבים לחזור אחורה כדי להבין שכבר בשלב המעצר ניתנה לו הזדמנות בבית המשפט ברמלה להצטרף לקהילה טיפולית והוא נשלח לתסקיר שהמליץ שהוא ייכנס להליך טיפולי, והתיק חזר לאחר שהיתה המלצה חיובית השופט ימיני יצא לפגרה והתיק הועבר לשופט אחר שהחליט להעביר אותו לראיון קבלה, התביעה לאורך כל הדרך עמדה על רגליה האחוריות שהם מתנגדים, כשמתייחסים לבש"פ סויסה אומרים תטענו את הליך הגמילה בתיק העיקרי, גם שם מבקשים גמילה, הוא צירף את התיקים שלא לדבר על כל גרירת הרגליים של התביעה משך כל התקופה הזו, אני נאלצתי לצרף בקשות ולצרף את התיק ברמלה, וגם בתיק העיקרי קצינת המבחן גם ממליצה על יציאתו ונקבעה לו פגיעה שבקהילת אלפתאם וזה סוג של תהייה שאני לא מבין אותה, ביהמ"ש נותן לכך משקל. בסך הכל הוא קיבל 18 חודשים. מדובר בבחור צעיר, נכון שיש מאסרים על תנאי אבל ביהמ"ש החליט לתת לו לראות את האור בקצה המנהרה. התיקים שצורפו הם תיקים ישנים כך שהם לא מפעילים את המאסרים על תנאי. בכל מהלך התקופה שאנו ממתינים לתסקיר לא היה שום המלצה חיובית, הוא נמצא בתנאים מגבילים בכל התקופה הזו. גם בתיק הנוכחי בתיק האב והתיק שלאחר מכן שנפתח גם שם היתה לנו אפשרות לחלופה רק שלא היתה לנו חלופה להציע וזו נקודה לקולא שביהמ"ש לקח בחשבון.

אני חושב שביהמ"ש גם התייחס לנימוקים נוספים והכוונה היא נסיבותיו האישיות של הנאשם, את הסביבה בה גדל, המצב המשפחתי שכל זה נסיבה לקולא, הרי גם תסקיר שירות המבחן ממליץ לא למצות ופעם ראשונה שהבחור הזה חש נזקק ומכור, כל התיקים האלה נפתחו כתוצאה מהתמכרות, הרי ברור לנו שיש בעיה של התמכרות ואני שאלתי את המשיב לגבי הליך טיפולי בכלא והוא ציין שהוא עבר לצלמון, ולא נדרש הליך טיפולי, הוא נגמל בכלא, והוא הולך לקבל תוכנית רש"א כדי להיות במעקב לאחר שחרורו, הפתרון הוא לא להשאירו עוד כמה חודשים בכלא אלא לראות את האור בקצה המנהרה, פעם ראשונה הוא מבין את הנזקקות שלו, ולגבי הקנס אפשר לראות מתוך התסקיר את העזובה, את המצב הכלכלי ולכן אבקש לא להטיל עליו קנס ולא למצות עמו את הדין.

ב"כ המערערת: משניתן גזר הדין הוא מציין את זה שרטוריקה לחוד ומעשים לחוד, לא ניתן להסתמך על גמילה וכשזה גזר הדין אי אפשר להסביר את 14 החודשים ובטח לא את הפעלת המאסרים על תנאי בניגוד לסעיף 58, אם אפשר היה לקבל שיש מעשים ישנים אפשר היה לקבל זאת אלמלא המעשים נמשכים, והרישום לא נמחק כשממשיכים לבצע עבירות ולכן הוא מבצע עבירות לאורך השנים, עבירות משנת 2009, אז נשלח לתסקיר ושירות המבחן ביקש דחייה נוספת וב- 2011 הוא מבצע עוד עבירה תוך כדי כשמדובר באדם שיש לו עבר פלילי באוסף כזה של עבירות זה לא מצדיק 14 חודשי מאסר ובטח שלא מצדיק ש- 13 יופעלו מתוכם רק 4 במצטבר וסעיף 58 קובע שצריך נימוקים מיוחדים ואני לא מצאתי את זה בגזר הדין ולכן אבקש להחמיר בעונש.

ב"כ המשיב: המשיב נתפס כשברשותו הרכוש הגנוב ברוב המקרים.

<#3#>

פסק דין

המשיב הורשע על פי הודאתו בת"פ 907-05-09 ואח' (בימ"ש שלום ברמלה) בעבירות של פריצה לכלי רכב, חבלה במזיד ברכב, ונסיונות גניבה מרכב, ועבירות של גניבת רכב, שימוש ברכב בלי רשות ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח ובפריצה לבית ספר וגניבת ציוד מתוכו נושא כתבי האישום המקוריים והמתוקנים כמפורט ברישא גזר-הדין.

המשיב נידון לתקופת מאסר כוללת של 18 חודש מתוכם 14 חודש בגין העבירות נושא גזר-הדין והפעלה בחופף ובמצטבר של עונשי מאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו.

כמו כן נידון המשיב ל- 9 חודשי מאסר על תנאי ו- 5 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין.

הערעור מכוון כלפי קולת עונש המאסר בפועל וכלפי העובדה שלא הושת על המשיב עונש כספי.

המערערת טוענת בהודעת הערעור ובטיעוני בא כוחה בפנינו כי שגה בימ"ש קמא בכך שהטיל על המשיב עונש מאסר שלא משקף נכונה את חומרת מעשיו ולא מבטא במידה הראויה את הפגיעה ברכוש הציבור ובאינטרס הציבורי.

לדברי המערערת, המשיב הורשע בביצוע שורה ארוכה של עבירות רכוש בקשר לרכב ובהתפרצות לבית ספר, שבוצעו לאורך שנים, וכאשר עונשי מאסר על תנאי תלויים ועומדים נגדו כחלק מעברו הפלילי.

לטענת המערערת, אמנם צדק בימ"ש קמא שלא קיבל את המלצת שירות המבחן להטיל על המשיב עונש שיקומי, אך לא היתה הצדקה להפעלת עונשי המאסר על תנאי כשרובם חופפים לעונש המאסר בפועל ולא להפעלתם במצטבר לעונש המאסר שהוטל בגין העבירות נושא גזר-הדין.

ב"כ המשיב מבקש לדחות את הערעור ועומד על כך שהמשיב נרתם לתהליכי גמילה מסמים בעמותת אלפתאם וכן הוא מפנה להמלצת שירות המבחן בתסקיר שצורף להודעת הערעור לפיה המשיב הביע מוטיבציה ראשונית לערוך שינוי באורחות חייו, ביטא נכונות להשתלב בתהליך טיפולי בקהילה טיפולית סגורה ומשכך המליץ שירות המבחן לבחון אופציה טיפולית במסגרת ההליך הפלילי, דבר שלא נעשה על ידי בימ"ש קמא.

באשר לבקשת המערערת להטיל עונש כספי על המשיב, מצביע בא כוחו על נסיבותיו האישיות כמתואר בתסקיר שירות המבחן ועל מצבו הכלכלי הקשה וכן על כך שהוא עומד לרצות עונש מאסר לתקופה לא קצרה.

עיון בגזר-הדין של ביהמ"ש קמא מעלה כי הוא התייחס אמנם בחומרה לעבירות הרכוש שבוצעו על ידי המשיב, ואנו מסכימים כי מדובר בצבר משמעותי ביותר של עבירות רכוש, אשר חלקן חמורות, גם אם חלקן נעברו לא בזמן האחרון.

המשיב ביצע לאורך שנים עבירות רכוש כלפי רכב ובנוסף התפרץ לבית ספר וגנב מתוכו ציוד שנועד לשימוש התלמידים, וכל זאת כאשר עונשי מאסר על תנאי, שאחד מהם חב הפעלה והיתר בני הפעלה, תלויים ועומדים נגדו, שכן מזה שנים מבצע המשיב עבירות רכוש ועונשי מאסר על תנאי שהוטלו עליו לא הרתיעו אותו מלפגוע ברכוש הזולת ובבטחונו.

בית משפט קמא סבר, ובצדק, שהגיעה העת שהמשיב ייתן את הדין על מעשיו ולא יתעלם מהנסיבות לקולא כפי שהועלו בתסקיר שירות המבחן וכפי שהועלו על ידי ב"כ המשיב בטיעוניו בפני בימ"ש קמא ובפנינו ובראשם הודאתו של המשיב שחסכה את עדויותיהם של קורבנות עבירותיו, את גילו הצעיר יחסית, את היותו עצור מזה כחצי שנה עד מתן גזר-הדין, ואת היותו עובד ונושא בנטל פרנסת אמו ואחיותיו.

בית משפט קמא גם לא התעלם מהעובדה שהמשיב תלוי פיזית בסמים ובאלכוהול וצדק כאשר לא נעתר להמלצת שירות המבחן לנקוט לגביו הליך טיפולי לצורך כך, לאור חומרת התנהגותו ועברו הפלילי.

עם זאת, בימ"ש קמא הקל במידה המצדיקה התערבות של ערכאת ערעור עם המשיב בכך שחפף את עונשי המאסר על תנאי ברובם לעונש המאסר בפועל שגזר בגין העבירות נושא גזר הדין, אשר גם הוא נוטה לקולא.

סעיף 58 לחוק העונשין מחייב הפעלת עונש מאסר על תנאי כשהוא מצטבר לעונש מאסר בפועל שהוטל בגין העבירה נושא גזר-הדין אלא אם קיימות נסיבות חריגות שלא לעשות כן.

אין בנסיבות המקלות שהועלו בפני בימ"ש קמא ובפנינו כדי נסיבות מיוחדות המצדיקות הפעלה בחופף של עונשי המאסר על תנאי לעונש המאסר בגין העבירות נושא גזר-הדין ומשכך אנו מקבלים את הערעור ומחליטים כי עונשי המאסר בפועל לתקופה כוללת של 13 חודש, שהוטלו על המשיב בתיקים שונים, יצטברו לעונש המאסר לתקופה של 14 חודש שהוטל על המשיב בגין העבירות נושא גזר-הדין כך שירצה תקופת מאסר כוללת של 27 חודש, החל מיום מעצרו – 16.12.11.

בשל מצבו הכלכלי של המשיב, העובדה שחלק מהרכוש הגנוב הוחזר ותקופת המאסר הארוכה שהוא עומד לרצות, איננו מטילים עליו ענישה כספית.

עונשי המאסר על תנאי שהוטלו על המשיב על ידי בימ"ש קמא יעמדו בתוקפם.

<#4#>

ניתן והודע היום ז' תשרי תשע"ג, 23/09/2012 במעמד ב"כ הצדדים והמשיב.