בקשה לחידוש הליכים ופריסת חוב פיגורים לתשלומים והורדת התשלום החודשי באופן רטרואקטיבי

לאחר עיון בבקשה החייבת, בעמדת המנהלת המיוחדת ובעמדת ב"כ הכונ"ר, שוכנעתי כי אין להעתר לבקשה.

בפני תיק פשיטת רגל שנפתח על ידי המבקשת ובעלה כבר בשנת 2009. לאורך שנות ניהולו, בעקבות התנהלות בלתי סדירה של החייבת, נתנו לה לא מעט הדמנויות להוכיח את מחוייבותה להליך פשיטת הרגל ולעמוד בחובות שהוטלו עליה מכוחו. לראיה- פסק הדין הדוחה את הבקשה העיקרית ניתן רק בינואר 2012, דהיינו למעלה משנתיים לאחר פתיחתו.

גם הבקשה המונחת בפני הוגשה כעבור 7 חודשים תמימים מיום מתן פסק הדין כשהיא אינה נתמכת בראיות כלשהן באשר למצבה הרפואי, אישי ונפשי של החייבת. אין גם סימוכין מספקים כי היה ויחודש ההליך תוכל החייבת לעמוד בדרישותיו.

התנהלות החייבת לאורך ההליך בעת שנוהל שעה שמחד אין היא עומדת בחובותיה להליך ומנגד נהנת מהגנת צו הכינוס, כמו גם הגשת הבקשה דנן בחלוף זמן כה רב, מעידה על חוסר תום לב שדבק בהתנהגותה ומכאן שאין מקום להעתר לבקשה לחדש ההליך.

כאמור בעמדת ב"כ הכונ"ר, אם הנסיבות מתאימות יכולה החייבת להגיש בקשה חדשה מטעמה וזו תבחן לגופה.

החלטה זו נתנה בפועלי כרשמת.

ניתנה היום, כ"ה אלול תשע"ב, 12 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.