התובע מבקש לחייב את הנתבעת 1 בתשלום תגמולי ביטוח בסך של 51,000 ₪ (ערכי קרן) מכוח פוליסת ביטוח שהיתה בתוקף בעת שארעה לו תאונת עבודה שהותירה לו נכות זאת ביום 11.8.02.

לחלופין, ככל שתישלל זכאות התובע לתשלום תגמולי הביטוח מכוח הפוליסה בשל התיישנות תביעתו, הוא מבקש לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בנזק הנובע מאובדן תגמולי הביטוח (בצירוף נזק לא ממוני בסך נוסף של 50,000 ₪), שהינו תוצאה של התיישנות תביעתו לתגמולים. התיישנות תביעתו לתגמולים נגרמה, כך לטענתו, כתוצאה מביטול הפוליסה, מבלי שיוסברו לו תוצאות פעולות אלו, לרבות קיום זכויות על פי הפוליסה המבוטלת, ותוך יצירת מצגי שווא כי אינו זכאי לתגמולים מכוח הפוליסה שבוטלה.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת והשתלשלות ההליך המשפטי

1. התובע יליד 1960, היה מבוטח אצל הנתבעת 1 (להלן: "מנורה") בפוליסת ביטוח חיים שמספרה 700922149 הכוללת, בין היתר, כיסוי ביטוחי למקרה של נכות מתאונה החל מיום 1.5.1992 (להלן: "הפוליסה המקורית"). הפוליסה המקורית נערכה באמצעות הנתבעת 2, שהיא סוכנות לביטוח והנתבע 3, שהוא סוכן ביטוח מטעמה.

2. ביום 11.8.2002 נפגע התובע בתאונת עבודה קשה למדי שהותירה לו נכות צמיתה (להלן: "התאונה").

בהתאם לקביעת מומחה בית המשפט, ד"ר צבי כהן (להלן: "המומחה") אשר מונה לאור הפער בין חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים, נותרה לתובע נכות בשיעור של 35% כתוצאה מהתאונה. מאחר והצדדים ויתרו על חקירת המומחה ואף לא טענו דבר ביחס לקביעותיו, הרי שלא נמצא מקום לסטות מקביעתו זו.

3. במועד התאונה הפוליסה המקורית היתה בתוקף, אך זו בוטלה (בנסיבות עליהן ארחיב בהמשך) החל מיום 1.11.2002. ביטול הפוליסה נעשה לאחר שביום 2.10.02 (ראה ע' 24 שורות 8-11) התקבל מכתב חתום על ידי התובע ובו מבוקש לסלק את הפוליסה החל מיום 1.11.02. (ראה מכתב הביטול - נ/2 (להלן: "מכתב הביטול").

4. באותו המועד שבו התקבל מכתב הביטול, ביום 2.10.2002, הופקה לתובע על ידי מנורה, באמצעות הנתבעת 4 שהיא סוכנות לביטוח והנתבע 5 שהוא סוכן ביטוח מטעמה (להלן: "פליקס") פוליסת ביטוח שמספרה 11419520, זאת בהתאם להצעה לביטוח שנערכה ביום 24.9.2002 (להלן: "הפוליסה החדשה").

אין חולק כי הפוליסה החדשה לא היתה בתוקף במועד התאונה.

5. ביום 23.12.2008 פנה התובע למנורה לראשונה בדרישה לקבל תגמולי ביטוח בגין התאונה (סעיף 3 ונספח א' לנ/7 – להלן "מכתב הדרישה").

דרישת התובע נדחתה על ידי מנורה מחמת התיישנות שכן במועד הפנייה חלפו יותר מ-3 שנים ממועד ארוע התאונה (סעיף 4 ונספח ב' לנ/7).

6. בעקבות זאת הוגשה תביעה זו, כאשר בתחילה היא כללה אך ורק תביעה לתשלום תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה המקורית, והיא הוגשה במקורה כנגד מנורה והנתבעת 2 בלבד.

בהמשך, ולאחר ישיבת קדם משפט ראשונה שהתקיימה בתיק, תוקן כתב התביעה באופן שהתווספו נתבעים 3-5, וכן נוספה עילה נזיקית באשר נטען כי הנתבעים במעשיהם/מחדליהם גרמו להטעיית התובע ולביטול הפוליסה המקורית ועריכת פוליסה חדשה בערכים נמוכים יותר שאינה חלה כלל על הפגיעה בתאונה, זאת מבלי להסביר לתובע את זכויותיו על פי הפוליסה ואת משמעות פעולת הביטול אשר נעשתה בעת שהתובע היה שרוי בתקופת אי כושר בעקבות התאונה.

תיקון נוסף של כתב התביעה נעשה לצורך הוספת רכיב פיצוי בגין רכיב החסכון בפוליסה המקורית (אשר ביחס אליו ניתן פסק דין חלקי בהסכמה ביום 26.6.13). מאחר ואף אחד מהצדדים הרלבנטיים לפסק הדין החלקי לא העלה טענות ביחס להוצאות בגין תיקון התביעה בשנית או ביחס לריבית המיוחדת על רכיב החסכון, אני רואה אותם כמי שזנחו כל טענה בענין זה.

7. בקשת הנתבעים 1-3 לסילוק התביעה מחמת התיישנותה, אשר הוגשה עוד לפני התיקון, אולם נדונה על ידי רק לאחר תיקון כתב התביעה והוספת העילה הנזיקית, נדחתה בהחלטתי מיום 21.4.2011. בהחלטה קבעתי כי העילה הנזיקית כנגד נתבעים אלו שנוספה לאחר תיקון התביעה לא התיישנה שכן התביעה הוגשה במקורה בתוך תקופת ההתיישנות החלה ביחס לרשלנות המיוחסת לנתבעים 1-3 בכתב התביעה המתוקן. ביחס לעילה הביטוחית קבעתי באותה החלטה כי אין מקום לדחייתה על הסף מאחר ונדרש בירור עובדתי באשר התובע טוען לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות (לכך תבוא התיחסות בהמשך).

8. ראיות הצדדים

א. מטעם התובע הוגש תצהירו של התובע (ת/1) אליו צורפו מסמכים רפואיים שונים לרבות מסמכי המל"ל נספחים 2-10), וכן העתק הרשימות לשתי הפוליסות, הג'קט לפוליסה הראשונה, וטופס ההצעה לפוליסה החדשה (נספחים 1, 11).

תצהיר העדות הראשית לא פירט בצורה עובדתית את נסיבות עריכת הפוליסה החדשה ונסיבות עריכת מכתב הביטול. במהלך חקירתו הנגדית הוגש תצהיר נוסף שנערך על ידו ותמך בבקשה לתיקון כתב התביעה (סומן נ/5) ואשר בו קיימת התיחסות לנסיבות אלו (כפי שיפורט בהמשך).

ב. מטעם הנתבעים 1-3 הוגשו תצהיריהן של גב' אילנה אורצקי (נ/6) מי ששימשה כסוכנת ביטוח אצל הנתבעת 2 וטיפלה במהלך השנים בפוליסה המקורית (עד לביטולה שלא באמצעותה) (להלן: "אילנה").

תצהיר גב' ארז (נ/7) המשמשת מנהלת מחלקת תביעות במנורה ואשר התיחסה בתצהירה לענינים הנוגעים לפוליסה המקורית בלבד (מועד תחילתה, מועד הצגת דרישה ראשונה לתשלום מכוחה וההליכים שנעשו לפדיון כספי החסכון שנותרו בה).

ג. מטעם הנתבעים 4-5 הוגשו תצהיריהם של פליקס (נ/9) ושל מר אלכסנדר גולדשטיין מי שהינו סוכן ביטוח ושותף בנתבעת 4 (להלן: "אלכס") (נ/8).

בשני תצהירים אלו מתיחסים המצהירים לפגישה יחידה שהתקיימה עם התובע ביום 24.9.02 ומתארים כי זו התקיימה בשפה הרוסית, ובמהלכה ניתן לתובע הסבר אודות הפוליסה החדשה, מולאו מלוא הטפסים הנדרשים והתובע הוחתם על טופס הצעת הביטוח. שניהם מציינים כי התובע מסר בפגישה שאין לו כל בעיות בריאות למעט הרכבת משקפי ראיה (כעולה מטופס הצעת הביטוח), והתובע לא יידע אותם כי הוא נפגע בתאונה או כי יש לו זכות תביעה מכוח פוליסה קודמת.

בשני התצהירים צויין כי בפגישה לא התבקשו לבטל פוליסה קודמת כלשהי. יש לציין כבר עתה, ויש לכך חשיבות רבה בהמשך הדברים, כי אין בתצהירים אלו כל התיחסות לנסיבות עריכת מכתב הביטול נ/2 ומעורבות פליקס בעריכתו, ורק במהלך החקירות הועלתה גירסת פליקס ביחס לנסיבות עריכת המכתב על ידו, כפי שיפורט בהמשך.

9. הגדרת הפלוגתאות בין הצדדים

א. ראשית, יש לבחון באם עילת התביעה לתגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה התיישנה, דהיינו האם הוכיח התובע התקיימות התנאים להחלטת סעיף 8 לחוק ההתיישנות בדבר התיישנות שלא מדעת לגביה.

לצורך בחינת שאלה זו, יש, קודם לכל, לקבוע ממצאים עובדתיים באשר לנסיבות בהן נערכה הפוליסה החדשה ובוטלה הפוליסה המקורית והמצגים שנעשו כלפי התובע באותו מעמד, שכן טענת התובע היא כי תביעתו התיישנה שלא מדעת מאחר ובמהלך אירועים אלו נעשה בפניו מצג כי אינו זכאי לתגמולים מכוח הפוליסה המקורית, וכי בגין מצג זה לא היה מודע לזכויותיו עפ"י הפוליסה.

ב. ככל שהתביעה הביטוחית התיישנה יש לפנות לבחון את השאלה הנזיקית – דהיינו האם הוכחה התרשלות מצד מי מהנתבעים 2-5, כאשר בסיכומי התובע הטענה מתמקדת למעשה ברשלנות הנטענת של נתבעים 4-5, שהם אלו שפעלו בעבור התובע לביטול הפוליסה המקורית ועריכת הפוליסה החדשה, והאם הוכחה טענת התובע כי הנתבעים 4-5 הטעו אותו באשר למשמעות פעולות אלו.

אדייק ואומר, על אף שהדבר לא נוסח באופן הבהיר יותר בכתב התביעה המתוקן, כי טענת התובע היא שמי מהנתבעים 2-5 גרמו לו במעשיהם/מחדליהם להבין שאין לו זכות לתשלום תגמולים מכוח הפוליסה המקורית, הבנה שאינה תואמת את מצב הדברים בפועל, ובעקבות זאת תביעתו התיישנה.

ג. שאלת הקשר הסיבתי – בהנחה שתקבע רשלנות או יצירת מצג מטעה מצד מי מהנתבעים, האם אלו גרמו לתובע את נזקיו, דהיינו את אובדן תגמולי הביטוח מכוח הפוליסה המקורית? דהיינו האם פעולות הנתבעים "גרמו" להתיישנות התביעה עפ"י הפוליסה?

ד. אחריות שילוחית של מנורה - במידה והתשובה לשאלות ב' וג' חיוביות - האם יש לחייב את מנורה באחריות שילוחית לפעולות מי מהנתבעים?

ה. ככל שעומדת לתובע עילה נזיקית כנגד מי מהנתבעים, מה הוא גובה הנזק ומה הוא הפיצוי שהוא זכאי לקבל מהם.

נסיבות עריכת הפוליסה החדשה וביטול הפוליסה המקורית – מצגים שהוצגו לתובע

10. קודם להכרעה בשאלות המשפטיות כפי שפורטו לעיל, לרבות שאלת ההתיישנות, יש לקבוע ממצאים עובדתיים באשר לנסיבות בהן נערכה הפוליסה החדשה, בוטלה הפוליסה המקורית, והמצגים שנעשו כלפי התובע, ככל שנעשו, במהלך פעולות אלו, וזאת לאור הגרסאות הנוגדות שנשמעו בפני.

11. בפתח הדיון אומר כי לאחר שמיעת עדותו של התובע, התרשמתי כי אכן כטענת ב"כ התובע מדובר באדם פשוט ביותר אשר הבנתו בענייני ביטוח אף נמוכה מזו של ה"אדם הממוצע" (ככל שקיים כזה), הדובר עברית בצורה מוגבלת, קורא בעברית בקושי רב ואינו כותב בעברית, ואת עדותו יש לבחון בזהירות הנדרשת לנוכח נתונים אלו.

עדותו של התובע, אשר ניתנה 12 שנים אחרי הארועים שהם בלב המחלוקת בין הצדדים (אירוע עריכת הפוליסה החדשה וביטול המקורית) היתה מבולבלת לעיתים, תמוהה לעיתים (כך למשל כאשר הכחיש חתימתו על הצעת הביטוח לפוליסה המקורית שאין מחלוקת כי חתם עליה, ואף הכחיש קבלת כספים שאין מחלוקת כי הועברו לב"כ...), ובעיקר העידה על חוסר הבנה ממשית של הליכי הביטוח או הליכי התביעה המשפטית. כך למשל, על אף שהוצגו בפניו מסמכים המעידים על כך שחתם על בקשה לביטול הפוליסה המקורית, הוא המשיך לטעון כי לא ביטל ביטוח כלשהו, ומבחינתו המשך תשלום הפרמיות לפליקס מעיד על כך (עמ' 18 שורות 24-26).

12. עדות התובע כפי שנשמעה בפני מציבה קושי של ממש לקבל את גרסתו, מקום בו היא עדות בעל דין יחידה, הן בשל העובדה כי לעיתים אמר דבר והיפוכו (לרוב ניתן להתרשם כי הדבר נובע מאי הבנה על אף שבית המשפט עשה מאמץ עילאי להבטיח כי הוא מבין את אשר נשאל), והן בשל כך ששאלות רבות נענו בתשובה כי אינו זוכר.

נכון הדבר שאין לצפות מאדם כי יזכור באופן מדוייק דברים שנאמרו, מועדים או מעשים שנעשו בחלוף זמן כה רב, ואין בכוונתי ליתן לעובדה שלא זכר פרטים שונים משקל רב, אולם לא ניתן להתעלם מכל אלה והדבר מציב קושי לבסס על עדות כה בלתי סדורה קביעות עובדתיות ברורות, מקום בו הן נדרשות.

13. מנגד, אומר כבר עתה כי התרשמתי מעדותם של פליקס ואלכס, ובעיקר מעדות פליקס, כי מדובר בעדות ש"נתפרה" בצורה "גסה" לצורך הקטנת מעורבותו של פליקס בעריכת מכתב הביטול, וכי חלקים עיקריים בה, בעיקר ביחס לנסיבות עריכת מכתב הביטול, לא פורטו כלל בתצהירי עדות ראשית על אף שברור היה כי מסמך זה ונסיבות עריכתו עומדים בלב המחלוקת בין הצדדים. מסקנותי באשר לממצאים שניתן לקבוע על סמך העדויות יובאו לאחר סקירה של הגרסאות והתפתחותן בהליך זה.

נסיבות כריתת חוזה הביטוח ביחס לפוליסה החדשה
14. בתצהירו (נ/5) מתאר התובע את נסיבות עריכת הפוליסה החדשה כדלקמן (סעיפים 11-14):

"...לאחר שנפגעתי, הגיע אלי הביתה סוכן של חברת הביטוח "מנורה", זמן קצר לאחר ששוחררתי מבית החולים. לסוכן קראו פליקס.....

הסוכן הסביר לי שלא מגיע לי פיצוי בגין הפוליסה שיש לי בחברה "מנורה" ושכדאי לי לעשות פוליסה חדשה, טובה יותר. הסוכן החתים אותי על כל מיני טפסים שתכנם לא הוסבר לי.....

...אני לא ידעתי שצריך למלא טפסים או מה ההבדל בין הסוכנויות כי הוסבר לי שמדובר באותה חברת ביטוח "מנורה" ושאני לא זכאי לפיצוי בגין התאונה."

בחקירתו מעיד התובע כי הפגישה המתוארת התקיימה עם פליקס ואינו זוכר כי נפגש גם עם אלכס (עמ' 18 שורה 1).

15. באשר לנסיבות הפגישה עם התובע הצהירו פליקס ואלכס כי הפגישה שהתקיימה בביתו של התובע ביום 24.9.2002 בה נכחו שניהם, ולכאורה היתה פגישה יחידה, התנהלה בשפה הרוסית (סעיפים 4-3 לנ/8 וכן סעיפים 5-4 לנ/9).

בחקירתם מאשרים השניים כי למעשה התקיימו שתי פגישות באותו היום. פגישה מוקדמת יותר שנערכה בין פליקס לבין התובע בה אלכס לא נכח, ופגישה נוספת אשר התקיימה בהמשך אותו יום ובה הוא נכח . מעדותו של אלכס ניתן ללמוד כי הפגישה הראשונה שנערכה רק עם פליקס היתה ממושכת יותר (עמ' 27 שורות 32-29), במהלכה, ככל הנראה נמסר לתובע, באמצעות פליקס (שאין מחלוקת כי לא היה סוכן ביטוח מורשה אז), מידע אודות הפוליסה החדשה והומלץ לו לרכוש אותה, ובאותו המעמד אף מולאו כל הטפסים הרלוונטיים, אשר ניתן להיווכח כי מולאו בכתב ידו של פליקס (עמ' 32 שורות 30-31). בפגישה השניה אליה הגיע אלכס, שהוא הסוכן המורשה מבין השניים, הוא זה אשר חתם על הצעת הביטוח (עמ' 27 שורות 15-26).

אלכס מעיד כי לא בירר עם התובע אם יש לו ביטוחים נוספים (עמ' 28 לפרוטוקול שורות 11-3), ולמעשה באותה פגישה בה הוא היה נוכח, סוגיית קיום פוליסה קודמת לא הועלתה כלל. לשאלה באם באחריותו כסוכן ביטוח לברר קיום ביטוחים נוספים, השיב אלכס כי איננו יודע אם חובתו לעשות כן, אולם הוא מוסיף כי היום היה מתנהג אחרת (עמ' 28 שורות 3-11).

נסיבות הביטול של הפוליסה המקורית

16. ביחס לביטול הפוליסה המקורית כל שנטען בתצהיר התובע הוא כי בהתאם להודעת מנורה הפוליסה המקורית סולקה בהתאם לבקשת התובע ביום 1.9.2002, מועד בו התובע היה עדיין מאושפז בבית חולים עקב פגיעתו בתאונה שארעה כאמור (סעיף 27 לת/1). לטענת התובע מכתב ביטול הפוליסה המקורית (נ/2) לא נערך על ידו, והוא הוחתם עליו מבלי שניתן לו כל הסבר (סעיף 36 לת/1). התובע מדגיש את חוסר בקיאותו בשפה העברית, כהסבר לכך שלא יכול היה להבין את תוכן מכתב הביטול.

בתצהירו נ/5 מתיחס התובע למכתב הביטול כאל מסמך שנודע לו על קיומו רק לאחר שקיבל את מסמכי הפוליסה ממנורה, ומעלה תהיות ביחס לאופן עריכת המסמך כאשר בתחילה נרשם שם אחר מאשר שמו ("בוריס" במקום "אלכסנדר"). התובע איננו מפרט דבר ביחס לנסיבות עריכת מכתב הביטול ועיון בתצהיר מעלה כי הוא כורך את עריכתו בד בבד עם תיאור אותה פגישה עם פליקס במהלכה נערכה לו הפוליסה החדשה, שהוצגה לו כ"טובה יותר".

בחקירתו מעיד התובע כי פליקס הוא זה אשר אמר לו כי אינו זכאי לפיצוי בגין התאונה בהתאם לפוליסה המקורית (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 11-8 וכן עמ' 17 לפרוטוקול שורות 8-7), וחוזר על עמדתו, חרף אישור חתימתו על מסמך הביטול, כי לא ביטל שום פוליסה, והמשך תשלום הפרמיה לפליקס מעיד על כך לטעמו (עמ' 18 שורות 24-26).

17. לעומת גירסתו זו של התובע הציגו פליקס ואלכס גרסאות "מתפתחות" באשר לנסיבות עריכת מכתב הביטול. כאמור לעיל, בתצהירי עדות ראשית שהגישו שניהם אין כלל התיחסות למכתב הביטול ונסיבות עריכתו, וכל שנאמר בהם הוא שבמהלך הפגישה עם התובע לא עלתה סוגיית קיום הפוליסה המקורית, וממילא לא עלתה סוגיית ביטול הפוליסה המקורית, והם לא טיפלו בביטול הפוליסה.

במהלך שמיעת עדותם של אלכס ופליקס הועלתה לראשונה טענת פליקס כי התובע הוא זה שפנה אליו בבקשה לסייע לו בביטול הפוליסה המקורית, וזאת מספר ימים לאחר אותה פגישה מיום 24.9.02. יצויין כי מכתב הביטול (נ/2) אינו נושא תאריך ואילו מועד קבלתו אצל מנורה (2.10.02) נלמד מרישום ממוחשב של מנורה כפי שעלה בעדות גב' ארז.

בעדותו רומז פליקס כי רצונו של התובע לבטל את הפוליסה קשור לחסרון כיס והעדר אפשרות לשאת בתשלומי הפרמיה. פליקס מעיד כי ניסה להניא את התובע מביטול הפוליסה אך התובע התעקש לבטלה, והוא לא הפנה את התובע לייעוץ אצל סוכן הביטוח : " ... אם הוא בטוח מה אני יכול להגיד לו לא.... אם אדם לא יכול לשלם את הפרמיה.... הוא אמר שהוא רוצה לבטל , אני הסברתי לו שיש לו חיסכון ושיש כיסוי קטן שישאיר את הפוליסה. הוא רצה לבטל לא אני. אני לא מבטל פוליסות.... אני לא ביטלתי. אני אמרתי שעזרתי לו למלא מכתב. זה הכל. הוא שולח לבד, זה לא אני שלחתי. אין כזה מכתב בסריקה אצלנו " (עמ' 34 לפרוטוקול שורות 25-11).

כמו כן טוען פליקס כי בקשת התובע לבטל את הפוליסה המקורית לא נעשתה באותו פגישה בה מולאה ההצעה לפוליסה החדשה, אלא ימים ספורים לאחר מכן (עמ' 35 לפרוטוקול שורות 26-25), אם כי אינו נוקב במועד מדויק, וגם אינו מסביר, מדוע אין זכר לדברים אלו בתצהירו, והכיצד, בחלוף יותר מ-10 שנים מהארועים, הוא זוכר בצורה כה מדויקת את השתלשלות האירועים הנוגעת לעריכת מכתב הביטול.

18. לעומתו מעיד אלכס כי רק בדיעבד הסתבר לו שפליקס טיפל, לאחר אותה פגישה בבית התובע, בביטול הפוליסה המקורית, וממילא עניין הביטול לא הוזכר במהלך פגישתו עם התובע "היום אני מבין שהיתה בקשה של הלקוח ופליקס כנראה ניסח לו את המכתב, אז כנראה שטיפלנו בביטול הפוליסה אבל אני בפגישה לא דובר על כך" ( עמ' 31 לפרוטוקול שורות 20-14).

לאלכס אין כל הסבר של ממש מדוע בתצהירו ציין בצורה פוזיטיבית כי הוא ופליקס לא טיפלו בביטול הפוליסה המקורית, מקום בו התברר כי פליקס היה מעורב בהכנת מכתב הביטול, ונסיונו להיתלות בעובדה שאין כל תיעוד לזהות האדם שהעביר את מכתב הביטול למנורה כהסבר לדברים (עמ' 31 שורות 13-20), נשמע קלוש ומתחמק.

מעבר לכך, למרות שעדותו של אלכס נשמעה לפני עדות פליקס, לפתע הוא יודע למסור פרטים הנוגעים לנסיבות עריכת מכתב הביטול, מבלי שדברים אלו נזכרו בתצהירים מטעמם. מדוע ואיך התברר "לפתע" לאלכס שפליקס היה מעורב בעריכת מכתב הביטול? גם לתהייה זו, לא ניתן כל הסבר מצידם.

אמנם אין הכרח לראות את גרסתם בעת מתן העדות כעומדת בסתירה ברורה לאמור בתצהירים, אשר נוסחו בלשון זהירה והתיחסו לאי העלאת נושא הביטול בפגישה, אולם עצם בחירת שני העדים להתעלם בתצהיריהם מנסיבות משלוח מכתב הביטול, אשר אין מחלוקת כי נערך על ידי פליקס, מעלה תהייה של ממש באשר לאמיתות גרסתם בסוגיה מרכזית זו.

ידיעת מי מהנתבעים אודות התאונה בה נפגע התובע

19. ביחס לנתבעים 2-3 מאשר התובע בעדותו, בניגוד לעולה מסעיף 13 לנ/5, כי לא פנה בעקבות פגיעתו בתאונה למי מנתבעים אלו ולא הודיע להם אודות התאונה וזאת מאחר וסבר כי אין לו סיבה לפנות אליהם (עמ' 15 שורות 10-11) שכן בעקבות תאונה קודמת שארעה לו בשנת 1998, נתבעים אלו אמרו לו שלא מגיע לו כסף מהביטוח (עמ' 17 שורות 3-4), ולפיכך סבר כי דבר זה נכון גם ביחס לתאונה נשוא התביעה.

מכאן, שגם אין בפי התובע כל טענה כי נתבעים 2-3 ידעו אודות פגיעתו בתאונה, ואין בעדותו של התובע לסתור עדותה של אילנה כי לא נעשתה אליהם כל פניה מטעם התובע לאחר התאונה נשוא התביעה.

20. למעשה, גם ביחס לנתבעים 4-5 לא טוען התובע, באיזה מתצהיריו או במהלך עדותו, באופן מפורש, כי אמר לפליקס או לאלכס שהוא נפגע בתאונה זמן קצר לפני הפגישות עמהם. אולם הוא חוזר וטוען בעדותו כי אינו זוכר שנשאל כלל למצב בריאותו במהלך הפגישה (עמ' 18 שורות 31-32), ומציין כי באותה תקופה, בחלוף פחות משבועיים ממועד שחרורו מאשפוז של חודש ימים(!), היה במצב גופני לא טוב " הייתי במצב גמור לגמרי. הייתי פצוע ..." (עמ' 19 לפרוטוקול שורה 18).

מנגד, פליקס ואלכס טוענים כי בפגישות שהתקיימו עם התובע הלה לא ציין עובדת פגיעתו בתאונה בפניהם, והם מפנים לכך שבתצהיר בריאות שמולא במעמד הפגישה עם פליקס והחתימה עליו אושרה בפגישה הנוספת בה היה נוכח אלכס, צויין רק שהתובע מרכיב משקפיים ומעשן, ובכך תומכים טענתם כי התובע לא מסר להם דבר אודות ארוע התאונה בה נפגע (סעיפים 6 ו-8 לנ/8 וכן סעיף 6 לנ/9).

21. באשר למצבו של התובע במהלך הפגישה אישר אלכס כי למיטב זכרונו התובע ישב ולא זז במהלך הפגישה (עמ' 28 שורות 18-13). פליקס מעיד אף הוא כי התובע לא קם ממקום מושבו במהלך שתי הפגישות שאחת מהן ארכה כשעה, אלא ישב על כורסא כשרגליו מכוסות בשמיכה :
" ש. ראית שהוא נעזר בהליכון.
ת. לא.
ש. איך הוא קיבל אותך.
ת. האמא פתחה את הדלת. הוא ישב מכוסה בשמיכה ולא קם. אני לא ראיתי את הרגליים שלו היות והיו מכוסות בשמיכה... " (עמ' 33 לפרוטוקול שורות 25-21).

22. לאחר שמיעת העדויות בפני אני דוחה את טענת פליקס כי לא ידע אודות פגיעת התובע בתאונה, באיזשהוא שלב של המפגשים ביניהם, כבלתי סבירה. ומעדיפה את העולה מעדות התובע, גם אם הדבר לא נאמר מפורשות והעדות לא היתה קוהרנטית לחלוטין, כי בשלב מסוים ציין בפני פליקס כי היתה לו תאונה ופליקס אמר לו שאינו זכאי לכספים מכוח הפוליסה המקורית.

יתכן מאוד שהדברים לא צויינו על ידו בפגישות שהתקיימו ביום 24.9.02 קודם לעריכת הפוליסה החדשה, שכן בהחלט נראית לי סבירה האפשרות כי התובע כלל לא נשאל למצב בריאותו בפגישות אלו. עצם העובדה שהוחתם על הצעת ביטוח הכוללת הצהרת בריאות, אין בה להעיד במכלול הנסיבות על כך שפליקס ערך את המסמך בעקבות שאלות שהפנה לתובע, ואינני רואה בעצם חתימת התובע על טופס ההצעה משום אישור לכך שאכן נשאל למצב בריאותו. את הפרטים היחידים שצוינו כחריגים בהצהרת הבריאות, שהם הרכבת משקפיים ועישון, יכול היה פליקס למלא מבלי לשאול את התובע שאלה אחת, שכן אלו דברים בולטים לעין, ולפיכך אין בעצם חתימת התובע על הטופס כדי לשלול גרסתו כי כלל לא נשאל למצב בריאותו.

23. טענתו של פליקס בעדותו כי בראותו את התובע יושב בכורסא ומכוסה בשמיכה שאל אותו אם הוא לא מרגיש טוב וקיבל תשובה מהתובע כי הוא קצת חולה (עמ' 33 לפרוטוקול שורה 25), נדחית על ידי, ואין לי כל ספק כי מדובר בגירסה שנולדה באיחור על מנת לחזק את גרסתו כי כלל לא ידע שהתובע נפגע בתאונה.

מעבר לכך שמדובר בענין שאין לו זכר בתצהיר פליקס, שם צוין כי התובע מסר שאין לו כל בעיות רפואיות או פגיעות כלשהן (למעט הרכבת משקפי ראיה), הרי שבעדותו עלתה לפתע הגרסה שהוא אכן שם לב שהתובע יושב כשרגליו מכוסות ואינו זז מכסאו, ולכן, נטען ששאל לשלומו וקיבל תשובה מפורשת שהוא מעט חולה. גירסה זו, מעבר לכך שהיא עדות כבושה לכל דבר וענין, בעיקר אינה מתיישבת עם השכל הישר. איזו סיבה היתה לתובע להסתיר את פציעתו, בוודאי מקום בו נשאל, כנטען ע"י פליקס, מפורשות לשלומו. לתובע (להבדיל מלפליקס) לא היה כל אינטרס בעריכת ביטוח חדש, ולא הוצגה כל ראיה כי מדובר היה בפוליסה משופרת בתנאיה, דבר שלכאורה היה יכול להסביר את בחירת התובע להסתיר את מצבו הבריאותי באותה העת.

24. אין זה סביר כלל כי פליקס שמעיד כי נפגש עם התובע מספר פעמים בסמוך לפגיעתו, וששם לב לעובדה שהתובע לא קם ממקום מושבו במהלך כל המפגשים ולמצער בשתי פגישות הוא יושב כשרגליו מכוסות בשמיכה בחום הקיץ הישראלי בדרום הארץ, לא בדק מה הסיבה לכך, בפרט שהיה עליו למלא הצהרת בריאות לצורך הפוליסה החדשה. אין זאת אלא שקרה אחת משתיים – או שהתובע נשאל למצב בריאותו והסביר כי הוא פגוע לאחר תאונה קשה, עובדה המוסברת בישיבתו ללא תנועה כשהוא מכוסה בשמיכה ואימו המבוגרת היא שפותחת את הדלת לבאים; או שפליקס, ואלכס אחריו, מילאו את טופס ההצעה לביטוח מבלי לשאול את התובע יותר מדי שאלות, שכן קבלת תשובות אמיתיות, לנוכח המצב שהשתקף מהמצב הנגלה לעיניהם, היה מסכל עריכת הפוליסה החדשה.

משכך, אני קובעת כי פליקס ידע, או לכל הפחות "עצם עיניו" מלדעת, כי התובע נפגע בתאונה בסמוך לפני עריכת הפוליסה החדשה ועריכת מכתב הביטול.

הקשר בין כריתת חוזה הביטוח ביחס לפוליסה החדשה לבין ביטול הפוליסה המקורית

25. אינני מקבלת טענת הנתבעים 5-4 כי לא קיים כל קשר בין ביטול הפוליסה המקורית לכריתת חוזה הביטוח ביחס לפוליסה החדשה, מאחר ואלו נערכו במועדים שונים.

על אף שלא נסתרה טענת פליקס כי עריכת מכתב הביטול נעשה לאחר חתימת הצעת הביטוח ביחס לפוליסה החדשה, הרי שבכל מקרה, באם אכן כך היו פני הדברים, הרי שמדובר בהפרש של ימים בודדים שכן מסמכי הפוליסה החדשה נחתמו ביום 24.9.02 ומכתב הביטול התקבל אצל מנורה ביום 2.10.02 (אותו המועד בו הופקה על ידה הפוליסה החדשה) ולפיכך אין לראות בפער זמנים כזה (לכל היותר שבוע) כדי לנתק את הקשר בין שתי הפעולות, וכל נסיון להפריד בין הפעולות הינה הפרדה מלאכותית שבאה להציג את התובע כמי שנקט פעולות הקשורות לביטוחים באופן עצמאי ומיוזמתו שלו, ושוכנעתי כי לא כך היו פני הדברים.

גם באם נאמר שמכתב הביטול לא נערך באותה פגישה בו נכרת חוזה הביטוח לפוליסה החדשה עפ"י גירסת פליקס (גירסה שאני מתקשה לבסס עליה ממצא כלשהו לאור כל האמור לעיל ובעיקר מועד העלאתה), הרי שאין בכך להביא למסקנה שאין קשר בין הפעולות. לטעמי ברור בנסיבות הענין כי הפעולות היו שלובות האחת בשניה והן נעשו, כתיאור התובע, כמהלך אחד שננקט ע"י הנתבעים 4-5 להחליף בין הפוליסות ולהעביר את התובע להיות לקוח שלהם. מסקנתי זו מבוססת על מספר טעמים:

ראשית, אין מדובר בפער זמנים גדול, אלא פער של ימים ספורים בלבד, במהלכם הודה פליקס כי קיים מספר פגישות עם התובע.

שנית, חרף העובדה כי באופן רגיל היה התובע פונה בכל הקשור לענייני הביטוח לנתבעים 2 ו- 3 (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 5-3) עד למועד היכרותו עם פליקס, הרי שאת מכתב הביטול ערך פליקס אותו הכיר התובע רק ביום 24.9.02 ולא לפני כן, וזאת בתוך פרק זמן של ימים ספורים לאחר שפליקס ביקר בביתו פעמיים לצורך עריכת פוליסה חדשה.

שלישית, טענת פליקס כי התובע הוא מי שפנה אליו בבקשה לסייע לו בעריכת מכתב הביטול בלתי סבירה לחלוטין לאחר שמיעת עדות התובע והתרשמותי כי הלה בכלל לא הבין את משמעות הפעולה של חתימה על מכתב הביטול, לא אז ולא עד עצם היום הזה.

רביעית, ואולי בעיקר, טענתו של פליקס שהוא רק סייע לתובע בכתיבת מכתב הביטול תוך נסיון "לגמד" את חלקו בפעולה זו ולהציגו כמי שמסייע לאנשים באשר הם (עמ' 34 שורה 7), נדמית ככזו שאינה משקפת, בשום אופן, את מצב הדברים כהוויתו. אין בפי פליקס כל הסבר מדוע פתאום, לאחר מספר ימים (ועוד לפני שהתחיל התובע להיות מחויב בפרמיות בגין הפוליסה החדשה) פונה אליו התובע ומבקש ממנו לעזור לו בביטול הפוליסה המקורית. עצם העובדה שפליקס "שכח" להתיחס בתצהירו לפעולה זו, מעיב במידה רבה על נכונות גרסתו, אשר הינה בגדר עדות כבושה, שאין לתת לה משקל של ממש.

כך גם גרסת אלכס, אשר בתצהירו שולל כל מעורבות של הסוכנות בעריכת מכתב הביטול, לפתע בעדותו הוא מאשר כי בדיעבד הסתבר לו שפליקס טיפל באותה עת בביטול הפוליסה המקורית: "היום אני מבין שהיתה בקשה של הלקוח ופליקס כנראה ניסח לו את המכתב, אז כנראה שטיפלנו בביטול הפוליסה אבל אני בפגישה לא דובר על כך" (עמ' 31 לפרוטוקול שורות 20-14), נשמעת חמקמקה למדי. יש בעדותו למעשה מעין "הודאת בעל דין" העומדת בסתירה מסוימת לעדות פליקס ולתצהירו של אלכס, כי הנתבעים 4-5 אכן טיפלו בביטול הפוליסה המקורית.

26. לסיכום הפרק הנוגע לנסיבות כריתת הפוליסה החדשה, ביטול הפוליסה המקורית והמצגים שנוצרו כלפי התובע, מכל האמור לעיל, ועל אף הקושי לסמוך ממצא עובדתי ברור על עדות התובע מכל הנימוקים שפורטו לעיל, הרי ששוכנעתי כי גרסתו סבירה בהרבה מזו של פליקס ואלכס, אשר פעולותיהם, בעיקר פעולות פליקס, היו מונעות מרצון למקסם את פעולת מכירת הפוליסה החדשה (פעולה שהיתה יוזמה של הנתבעים ולא של התובע), ועל רקע זה יש לראות את התנהלותו.

שוכנעתי כי גם באם נכונה הטענה כי במעמד הפגישה בה נערכה הצעת הביטוח לפוליסה החדשה לא נאמר דבר אודות מעורבותו של התובע בתאונה בסמוך לפני כן, הרי שהדבר נבע מכך שהתובע לא נשאל שאלות מפורשות באשר למצב בריאותו (בניגוד לחובתו של פליקס לעשות כן ובניגוד לנחזה מטופס ההצעה) וזאת תוך "עצימת עיניים" מצד פליקס אשר בחר להתעלם ממראהו של התובע, ומהרושם הברור כי הוא אינו בקו הבריאות, ובחר שלא לשאול את השאלות שחובתו, כמי שפועל כשלוח של סוכן ביטוח, לשאול. כאמור לעיל, התרשמתי כי פליקס, אשר לא היה סוכן ביטוח מורשה באותה העת, הונע ע"י רצון אחד ויחיד להשלים את עסקת מכירת הפוליסה החדשה, ולפיכך בחר שלא לשאול שאלות שהתשובות עליהן עלולות להכשיל מטרה זו.

שוכנעתי, ללא צל של ספק, כי בעת שנערך מכתב הביטול, פליקס לא עשה כל פעולה מצופה מסוכן ביטוח ולא ווידא עם התובע, קודם לביטול הפוליסה, באם קיימות לו זכויות מכוח אותה פוליסה והאם התובע מודע לאותן זכויות. במעשיו אלו, בין אם ביצירת מצג ברור כנטען ע"י התובע כי אין לו זכויות כלשהן בפוליסה המקורית, ובין אם במחדל מצידו של פליקס שלא לברר תוכן אותן זכויות במהלך ביטול הפוליסה), התגבשה אצל התובע (גם על סמך נסיונו ביחס לתאונה קודמת), ההבנה כי אין לו כל זכויות בפוליסה המקורית בגין פגיעתו בתאונה.

לנוכח קביעותי אלו אפנה ואבחן את הסוגיות המשפטיות המתיחסות לחבות כל אחד מהנתבעים בפני.

התיישנות העילה הביטוחית

27. אין מחלוקת בין הצדדים כי במועד הגשת התביעה המקורית (9/09) חלפה, זה מכבר, תקופה של 3 שנים ממועד קרות התאונה, וכי כאשר מדובר בתגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה מתחיל מרוץ ההתיישנות ממועד התרחשות התאונה כפי שנקבע בע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח דוד אמיתי (21.5.08).

אלא שלטענת התובע במקרה דנן חל סעיף 8 לחוק ההתיישנות הקובע את החריג לכלל – התיישנות שלא מדעת- ולפיו "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". מכאן שיש לבחון מתי התבררו לתובע העובדות הרלבנטיות להקמת עילת התביעה, בפועל או למצער בכוח, על מנת שייחשב הדבר כקצה חוט המתחיל את מרוץ ההתיישנות.

ברע"א 901/07, ע"א 2919/07, רע"א 9788/08 מדינת ישראל – הוועדה לאנרגיה אטומית ואח' נ' עדנה גיא- ליפל ואח' (19.9.2010)(להלן: "ענין מ"י") נדונה השאלה האם יש להחיל על סעיף 8 לחוק ההתיישנות מבחן אובייקטיבי או מבחן אובייקטיבי עם מאפיינים סובייקטיביים. נקבע, לאחר בחינת גישות שונות כפי שהשתקפו בפסיקה, כי במסגרת סעיף 8 לחוק נבחנת הידיעה בפועל והידיעה בכוח של התובע על פי מבחן אובייקטיבי של האדם הסביר והאמצעים הסבירים, תוך התחשבות בנסיבות העניין, להבדיל מתכונותיו ונסיבותיו האישיות של התובע" (ראה שם סעיפים 45-47 לפסק הדין - ההדגשה לא במקור-פ.ל.)

בפסק הדין גם נדונה שאלת טיב ה"ידיעה" שיש למצוא אצל התובע לצורך החלת סעיף 8 ונקבע כי לצורך גילוי הקשר הסיבתי (כאשר זה מהווה אחד ממרכיבי עילת התביעה) המבחן הוא "קצה חוט או סברה" והאם האדם הסביר היה מגיש תביעה על בסיס אותו "קצה חוט". כך כאשר התובע חשד או היה צריך לחשוד שמתקיים תנאי המקים לו עילת תביעה, ייראו בכך "קצה חוט" המתחיל את מירוץ ההתיישנות: "שחשד המתעורר אצל התובע ואף חשד בכוח (צריך היה לחשוד) ייחשב כ"קצה חוט" המתחיל את מרוץ ההתיישנות ומבטל את השעיית המירוץ לפי סעיף 8 " (שם סיפת סעיף 47).

28. כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 21.4.11 אין מחלוקת שהתובע ידע אודות מועד התאונה, שהוא אחד מהרכיבים המגבשים את עילת התביעה, אולם יש להידרש גם לשאלה מתי היה בידי התובע "לדעת" במובן שנקבע בפסיקה, את מלוא "העובדות המהוות את עילת התביעה", דהיינו מתי התגבשה או צריכה היתה להתגבש ידיעתו אודות הפוליסה ותנאיה, לנוכח מלוא נסיבות המקרה, לרבות טענתו כי הוא הוחתם על מסמכים שנטען כי לא הבין את משמעותם, ונערכה לו בסמוך לאחר התאונה פוליסה חדשה ובוטלה המקורית מבלי שהוסברו לו תוצאות פעולות אלו.

29. לאור קביעתי דלעיל כי אצל התובע אכן התגבשה, בשנת 2002, ההבנה כי אין לו כל זכויות כספיות מכוח הפוליסה המקורית, הרי שאת בסיס טענתו הוכיח התובע, דהיינו שבעקבות מעשיו/מחדליו של פליקס, הוא התנהל בידיעה שאין לו זכויות כספיות מכוח הפוליסה המקורית.

אלא שאין די בכך שכן התובע בתצהיריו ובעדותו לא הציג כל פירוט באשר לנסיבות שבגינן נעלמו ממנו, במשך קרוב ל-7 שנים (מאז מועד התאונה ועד להגשת התביעה) העובדות המהוות את עילת התובענה. התובע אינו מפרט מתי ואיך נודעו לו לבסוף העובדות הנדרשות להקמת עילת התביעה, דהיינו קיומה של פוליסה תקפה למועד התאונה שיש לו מכוחה זכות לתגמולי ביטוח.

טענתו הובאה בתמציתיות רבה בכתב התביעה המתוקן וגם בסיכומיו ולפיה יש להתחשב בנתוניו האישיים של התובע, שמנעו ממנו לפנות למימוש זכויותיו אצל מנורה: עצם היותו עולה ממדינות חבר העמים שאינו בקיא בשפה העברית ועצם היותו אדם פשוט שנח להשפעה על ידי הבריות שלא הבין כי חרף הביטול נשארו לו זכויות בפוליסה המקורית שלא מומשו. אלא שטעמים אלו, כפי שנקבע בענין מ"י הנ"ל, אינם הרלבנטיים לצורך בחינת ה"ידיעה" הנדרשת לצורך בחינת החלת סעיף 8, שכן זה כאמור הינו מבחן אובייקטיבי המתחשב בנסיבות ספציפיות של המקרה, אך לא בנסיבותיו הספציפיות של התובע. דהיינו לא יכולותיו של התובע הספציפי לדעת אודות קיום זכויותיו עפ"י הפוליסה במשך 7 השנים שחלפו מאז יצרו בפניו מצג מטעה, אלא יכולתו של האדם הסביר, במקומו של התובע בנסיבות המקרה, לדעת זאת, בזהירות סבירה, במהלך כל השנים שחלפו.

30. התובע ידע כל השנים על קיומה של הפוליסה המקורית (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 12-11 וכן עמ' 12 לפרוטוקול שורות 7-6), ואף העיד כי ידע במשך כל תקופת הפוליסה המקורית וגם במועד התאונה כי היתה לו פוליסה בתוקף (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 9-10). התובע גם לא סתר את טענתה של אילנה כי היא מסרה לו את הפוליסה המקורית פעמיים - פעם אחת מיד לאחר מועד הפקתה ופעם נוספת לאחר שבוצע בה, לבקשת התובע עדכון ביחס לאופן התשלום (סעיפים 4 ו-7 לנ/6). כל שהיה לתובע לומר בהקשר זה הינו כי אינו זוכר אם כך היו הדברים (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 9-8, שורה 29, שורה 32), ומשכך יש לדחות טענתו כי מעולם לא נמסר לו העתק הפוליסה המקורית.

התובע אף מעיד כי היה מודע לזכויותיו בהתאם לפוליסה המקורית :
" ש. כבר בשנת 1992 עשית ביטוח חיים. מי אמר לך שזה טוב לעשות ביטוח חיים?
ת. חברים שגרו איתי במושב אמרו לי שכדאי לי לעשות.
ש. אתה ידעת שביטוח חיים זה בשביל שאם תהיה לך תאונה או הבריאות שלך תהיה
לא טובה אתה מקבל כסף?
ת. כן. " (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 28-24).

31. מכאן, שמתקיים אותו "קצה חוט" המחייב את התובע, שעליו מוטלת החובה להוכיח את התקיימות התנאים להחלת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, ליתן הסבר מספק מדוע העובדות ביחס לזכויותיו עפ"י הפוליסה המקורית, נעלמו מעיניו עד בסמוך למועד הוצאת מכתב ב"כ בחודש 12/08 או למצער עד לחודש 5/06 (3 שנים לפני הגשת התביעה המקורית), והאם בנסיבות הענין אי הידיעה של התובע, עד למועד זה, עומדת במבחן שנקבע בענין מ"י.

התובע היה מיוצג כבר משנת 2004 על ידי עו"ד הבקיא בתחום הנזיקין (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 17-12), וזאת לצורך ניהול ההליך הנזיקי בגין התאונה. התובע אישר כי הלה שאל אותו אודות קיומה של הפוליסה (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 16-12), והתובע השיב לעורך הדין בחיוב (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 23-22). אלא שהתובע אינו מפרט מה הוא המועד המדויק בו נשאל ע"י עורך הדין אודות קיום הפוליסה ומתן תשובתו החיובית, מלבד העובדה שהדבר לא נעשה מייד בפעם הראשונה שפנה לעורך הדין (עמ' 14 שורות 24-25). מכאן שמעדותו לא ניתן לדלות עולה בבירור מתי, במהלך הטיפול המשפטי בתביעתו לקבלת פיצויים בגין התאונה, עלה נושא קיום הפוליסה בדין ודברים בינו לבין עורך דינו.

התובע לא מסר כל מידע נוסף באשר לתוכן השיחה בינו לבין עורך דינו וגם לא הובאה מטעמו עדות של עורך הדין אשר יכולה היתה לשפוך אור על נסיבות "גילוי" המידע בדבר קיומה של הפוליסה. לפיכך מסכימה אני לחלוטין עם טענת מנורה, כי לא סביר שבמהלך שנות טיפול עורך הדין בתביעתו של התובע (תביעה אשר הוגשה כבר בשנת 2004 והסתיימה בהסדר בחודש 3/08 כעולה מהודעת התובע מיום 8.12.11 (בקשה מס' 15)), לא עלתה סוגיית קיום הפוליסה. גם לא סביר כלל וכלל כי עורך דינו, שהינו כאמור, עו"ד בקיא בדיני הנזיקין והביטוח, לא ביקש לעיין בפוליסה ולא ציין בפני התובע כי יתכן ויש לו זכויות מכוחה.

עצם העובדה כי דרישה ראשונה הועלתה בכתב בחודש 12/08 (נספח א לנ/7) אין בה להנביע את המסקנה כי זה המועד הראשון שבו היתה בידי התובע היכולת לדעת אודות קיום זכויות מכוח הפוליסה, וסביר בהרבה כי דבר זה נודע לתובע (או יכול היה להיוודע לו לו פעל באופן סביר) לאחר שקיבל ייצוג לצורך התביעה הנזיקית.

32. משכך, ובהעדר הסבר מספק מצד התובע מה מנע ממנו, במשך 7 שנים, לגלות כי הבנתו שנבעה, בין היתר, ממצג של פליקס כי אין לו זכויות מכוח הפוליסה, היתה שגויה, ובהעדר ראיה מתי בדיוק התגלתה לו עובדה זו, יש לקבוע שהתובע לא הוכיח כי לא היה ברשותו (בכוח או בפועל), במהלך כל אותה התקופה, אותו "קצה חוט" המתחיל את מרוץ ההתיישנות. משכך אין מנוס מדחיית טענתו ביחס להתיישנות שלא מדעת, ולקבוע כי תביעתו לתשלום תגמולי הביטוח מכוח הפוליסה המקורית התיישנה.

האם עומדת לתובע עילה הנזיקית כנגד מי מהנתבעים

33. התרשלותם הנטענת של הנתבעים 2-3

בסיכומיו מבהיר התובע כי בעילת רשלנות אין בפיו כל טענה ביחס לפוליסה המקורית (סעיף 4 לסיכומי התובע). לאור העובדה כי אין הצדדים חלוקים שמעורבותם של הנתבעים 3-2 נגעה אך ורק לפוליסה המקורית, שביטולה (נ/2) נערך על ידי פליקס (עמ' 31 לפרוטוקול שורות 4-3 וכן עמ' 33 שורה 10), זאת ללא ידיעת הנתבעים 3-2 (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 21-18), דין התביעה כנגד הנתבעים 3-2 להידחות.

34. התרשלותם הנטענת של הנתבעים 5-4

לא יכולה להיות לטעמי מחלוקת כי סוכן ביטוח חב בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי ציבור לקוחותיו הפונים אליו לצורך קבלת ייעוץ ביחס לכיסוי ביטוחי נדרש ועריכתו או לחילופין ביטול פוליסה קיימת. עיקרן של חובות אלו עוסק בחובות גילוי והסבר שונות והן נובעות מחובת תום הלב החלה על כל משתתף במו"מ (ע"א 3214/98 שלוס נ' רגומי (1978) בע"מ, פ"ד נח(4) 445 (2004)). עם זאת, על סוכן ביטוח חלה חובת זהירות מוגברת בהיותו בעל הידע והמומחיות הנדרשת בתחום עריכת ביטוחים, וכחלק מחובה זו על סוכן הביטוח לוודא שפרטים מהותיים כגון השלכות ביטול הפוליסה המקורית במקרה דנן, יהיו ברורים ונהירים למבוטח, קודם לביצוע הפעולה (ראה הדוגמאות השונות מהפסיקה והשיקולים שבקביעת החובה כפי שמפורטים בהרחבה ברע"א 5695/06 סייף נ' מרעי (21.9.09)).

לנוכח קביעותי דלעיל אני סבורה כי התובע הוכיח שפליקס, אשר פעל בשליחות הנתבעת 4, התרשל בפעולותיו אל מול התובע.

ראשית ההתרשלות באי בירור מצבו הרפואי של התובע בעת עריכת הפוליסה החדשה, בירור שנדרש לעשות בעת מילוי הצעת הביטוח, וכולל את החובה לברר בנסיבות הענין, מה מקור מצבו הרפואי הרעוע של התובע בעת עריכת הפוליסה, ולא לעצום עיניו מפני האפשרות הסבירה כי התובע סובל מבעיה רפואית המונעת ממנו מלקום מכסאו ולשבת כשהוא עטוף בשמיכה בקיץ.

שנית, העדר בירור כלשהו, במהלך פעולת המכירה של פוליסה חדשה, אודות קיומה של פוליסה קודמת, הזכויות הנובעות ממנה, והאם בכלל יש מקום לעריכת פוליסה חדשה, כל אלה מהווים רשלנות ברורה של סוכן ביטוח (ראה גם דבריה של אילנה בעמ' 20 שורה 30 עד עמ' 21 שורה 3), ונראה כי גם אלכס בעדותו הפנים זאת באומרו: "היום זה קצת שונה. היום בוודאי שאני מתנהג אחרת ממה שהתנהגתי אז. היום הפגישות שלי לא נראות כפי שהיו בתחילת דרכי. בפגישה זו לא בדקתי אם יש לו פוליסה או לא" (עמ' 28 לפרוטוקול שורות 7-5). אלכס אף מעיד כי פגישתו עם התובע היתה קצרה מאוד והתקיימה לאחר שפליקס, שכאמור לא היה בזמנו בעל רשיון למכירת ביטוח, ביצע את המכירה ומילא את כל הטפסים.

שלישית וחשוב מכך, התרשלותו של פליקס הינה משמעותית, עת ערך את מסמך ביטול הפוליסה המקורית, מבלי לברר כלל מה הן זכויות התובע על פי הפוליסה, ומבלי להביא לידיעתו את העובדה כי קיימות לו זכויות כספיות בפוליסה חרף ביטולה. ממכלול הנסיבות, וכפי שקבעתי לעיל, ניתן להסיק שהתובע בכלל הבין שנעשה מהלך של החלפה בין פוליסה קודמת לפוליסה החדשה, מבלי שהוסברו לו המשמעותיות של ביטול הפוליסה הקודמת.

35. הנתבעים 5-4 טוענים כי הם לא גרמו לתובע כל נזק בהתנהלותם, ראשית מאחר והפוליסה המקורית בוטלה לבקשת התובע אשר כלל לא יידע את הנתבעים 5-4 אודות התאונה. שנית, מאחר וממילא הפוליסה המקורית בוטלה אחרי קרות התאונה, ולפיכך מקרה הביטוח מכוסה בפוליסה המקורית. משדחיתי טענתם כי הפוליסה בוטלה לבקשת התובע, ולאור קביעותיי באשר לידיעה או עצימת עיניים של פליקס מלראות את מצבו הרפואי הנכון של התובע, אני דוחה טענות אלו.

שאלת הקשר הסיבתי

36. טענתם הנוספת של הנתבעים 4-5 הינה כי יש לקבוע שאי הבנתו של התובע ביחס להעדר הזכויות בפוליסה אין מקורה במצג כלשהו מצידו של פליקס, אלא ממסקנה שהוא הסיק מנסיון החיים שלו עצמו, וזאת לאור עדותו של התובע. התובע בעדותו אישר כי סבר בעת ההיא שאין לו זכויות כספיות בפוליסה המקורית בגין התאונה, על רקע העובדה שלא קיבל תגמולים בגין תאונה קודמת, ולפיכך גם לא פנה כלל לנתבעים 2-3 לברר את זכויותיו.

אלא שלאחר ניתוח מלוא העדויות אני סבורה כי סברה זו של התובע לא היא שגרמה לתובע, לבדה או כגורם מכריע, שלא לפנות למנורה במהלך השנים שלאחר מכן. שוכנעתי כי מעשיהם של פליקס ואלכס, והתרשלותם המתוארת לעיל, היתה גורם מכריע בהתנהלות התובע, ושאם היו אלו מבצעים כהלכה את תפקידם כסוכני ביטוח, היו "נפקחות עיניו" של התובע והוא היה מבין שסברתו שגויה וכי קיימת אפשרות שהוא זכאי לתגמולים בגין פגיעתו בתאונה. במקרה אחר, וככל שהנתבעים לא היו פועלים, בדיוק באותה התקופה, לעריכת פוליסה חדשה וביטול המקורית, לא הייתי מוצאת אותם אחראים להבנתו של התובע, אולם לא ניתן לומר שפעולותיהם אלו, לא גרמו לתובע לשגות בהבנתו (או בדרך אחרת לומר זאת: שלא להשכיל ולהבין את סברתו המוטעית).

37. טענה אחרת במישור הקשר הסיבתי הינה כי גם בהנחה שבית המשפט ישתכנע שמצגים כלשהם מצידו של פליקס הם שגרמו לכך שהתובע הבין שאין לו זכויות על פי הפוליסה, הרי שאין כל קשר סיבתי בין מצגים אלו לבין הנזק שנגרם לתובע בסופו של יום, הנובע מהתיישנות הפוליסה, אשר מקורה באי נקיטת פעולה נדרשת מצד התובע לברר את זכויותיו במשך השנים הארוכות מאז יצירת אותו מצג ועד להגשת התביעה.

לענין זה אין לי אלא לומר, שהקשר הסיבתי בין הדברים ברור, ואין לבחון אותו באותו מבחן אובייקטיבי המשמש לבחינת ההתיישנות. כאמור לעיל אין לי כל ספק שאילו היו הנתבעים 4-5 פועלים בהתאם לחובותיהם המקצועיות, היה התובע מודע, עוד בשנת 2002 לזכויותיו על פי הפוליסה, וכל דרך פעולתו ביחס לזכויות אלו היתה שונה.

אני סבורה כי טענה זו של הנתבעים יש לבחון במסגרת ייחוס אשם תורם לתובע, אשר אני מסכימה כי הינו משמעותי לנוכח קביעותי בשאלת ההתיישנות, אולם אין בה לנתק את הקשר בין התרשלות הנתבעים 4-5 לבין הנזק שנגרם לתובע באובדן תגמולי הביטוח.

אשם תורם של התובע

38. כעולה מכל האמור ברור כי גם לתובע תרומה משמעותית להתיישנות תביעתו. אשמו התורם נובע מכך שכלל לא פנה לסוכניו על מנת לברר באם הוא זכאי לכספים מכוח הפוליסה המקורית ויצא מתוך הנחה כי באם לא קיבל תגמולים בגין תאונה קודמת (מבלי שבירר כלל מה הסיבה לכך) אינו זכאי לתגמולים בגין התאונה נשוא התביעה, ובלשונו: "אני לא פניתי לסוכנות כי כשהיתה לי תאונה קודמת אמרו לי שלא מגיע ובראש שלי היה שלא מגיע לי כסף מהביטוח" (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 4-3). באם היה התובע פונה לסוכנים ששירתו אותו במשך שנים ארוכות, יתכן והיה בכך לאיין את נזקיו.

מעבר לכך, לא ניתן להתעלם מכך שהתובע, במשך שנים ארוכות שהוא מקבל ייצוג משפטי, איננו עושה את הנדרש (או אינו מוכיח מה נעשה על ידו) על מנת לברר באם קיימות לו זכויות עפ"י הפוליסה המקורית או החדשה, בירור אשר באם היה נעשה בסמוך לאחר קבלת הייצוג, יכול והיה מביא לאיון מלוא נזקיו, שכן ככל הנראה היה מקבל תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה המקורית.

אלא שלאור פערי הכוחות והידע שבין התובע לבין הנתבעים 4-5, ולאור החשיבות שיש לתת להקפדה של סוכני ביטוח על קיום חובתיהם כלפי הלקוחות, אני סבורה כי יש להעמיד את האשם התורם על שיעור של 30%.

האם יש לייחס למנורה אחריות שילוחית למעשיהם/מחדליהם של נתבעים 4-5?

39. שאלת מעמדו של סוכן הביטוח בביצוע פעולות שונות, ובאיזה נסיבות מתקיימים יחסי שליחות בינו לבין המבטחת, נידונה בהרחבה ברע"א 2281/05 אריה חברה לביטוח נ' קפלנסקי (12.11.07) (להלן: "פרשת קפלנסקי"). בית המשפט בחן מספר אפשרויות שהועלו בספרות: שהסוכן הוא שלוח של המבוטח, שהוא שלוח של המבטחת, שהוא שלוח של שניהם, שאינו שלוח של מי מן הצדדים אלא מתווך ביניהם, או כי מעמדו תלוי נסיבות. נקבע כי נקודת המוצא תהא שהסוכן הנו מתווך בין המבטחת למבוטח, אך בכל מקרה ניתן להוכיח יחסי שליחות מוסכמת עם מי מהצדדים, נחזית או סטטוטורית.

עוד נקבע שם כי גם אם ייחשב סוכן הביטוח כמתווך (ולא כשלוח) אין הדבר פוטר אותו מכל חובה כלפי הצדדים, כיוון שתיווך הוא יחס חוזי שמטיל על הצדדים לו חובות שונות, בהן חובת נאמנות, זהירות, והחובה לנהוג בדרך מקובלת ותום לב (שם בסעיף 15 לפסק הדין)

בניגוד לנטען בסיכומי מנורה, ביהמ"ש קבע כי המקרים המפורטים בסימן ו' לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א -1981 (להלן: "החוק") הקובעים חזקה סטטוטורית כי במקרים המנויים שם (כריתת חוזה הביטוח, גביית דמי ביטוח ומתן הודעות כמפורט בסעיפים 33-35 לחוק) ייחשב סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, אינם בגדר רשימה סגורה של מקרים בהם תוכר שליחות בין הסוכן לבין המבטחת. לפי ההלכה שנפסקה שם, במקרים שאינם מנויים בסימן ו' לחוק, יש לבחון, על בסיס שיקולי המדיניות המותווים שם, באם נכון להכיר בשליחות נחזית, גם באם לא הוכחה קיומה של הסכמה בדבר קיום יחסי שליחות, כאשר המבחן העליון הינו פרשנות הבאה להגן על המבוטח.

40. ולעניינו, לא יכולה להיות מחלוקת כי הנתבעים 4-5 הינם שלוחים של מנורה לצורך עריכת פוליסת הביטוח החדשה וזאת מכוח סעיף 33 לחוק. אך האם יש לראותה כאחראית באחריות שילוחית לפעולת ביטול הפוליסה המקורית והמצגים שנעשו על ידי פליקס במהלך פעולה זו?

אני סבורה שכן. בניגוד לטענת מנורה והנתבעים 4-5, קבעתי לעיל כי פעולת ביטול הפוליסה המקורית היתה קשורה קשר בלתי ניתן להפרדה עם פעולת עריכת הפוליסה החדשה. אין מדובר בפעולה עצמאית שהיוזמה לה היתה של התובע, כפי שטען פליקס, ולתובע לא היתה כל הבנה באשר למהות הפעולה שנעשתה בחתימתו על מסמך שנערך על ידי פליקס.

אמנם בהעדר גרסה ברורה אחרת של התובע אין באפשרותי לקבוע במדויק מה היו הנסיבות שהביאו לעריכת אותו מסמך ביטול והאם הדבר נעשה במהלך הפגישה במהלכה נערכה הפוליסה החדשה או במועד מעט מאוחר לכך, שכן התובע למעשה איננו זוכר כלל מתי ומדוע חתם על מסמך זה, ולטענתו, אותה אני מקבלת, הוא כלל לא היה מודע לקיום מכתב הביטול עד לנקיטת הליך זה וקבלת מלוא מסמכים הפוליסה.

41. אין לי כל ספק כי פעולת הביטול של הפוליסה המקורית היה חלק ממהלך שלם שהחל בפניית הנתבעים 4-5 אל התובע, שיווק הפוליסה החדשה, עריכתה, וביטול הפוליסה המקורית בשל העדר כל צורך בקיום פוליסות כפולות. אין לי גם צל של ספק כי התובע הבין מהלך זה כמהלך היוצר "זיקה" בין ביטול הפוליסה המקורית ועריכת הפוליסה החדשה, באופן שנוצר בפניו מצג כי זכויותיו כלפי מנורה נשמרות באופן זה, וכפי שגם העיד, סבר כי המשך לשלם על "הביטוח" באמצעות פליקס.

משיש לראות בפעולת הביטול במקרה זה חלק בלתי נפרד מפעולת כריתת הפוליסה החדשה, אני סבורה שיש להחיל את הוראת סעיף 33 על המקרה, ולקבוע כי יש לראות את הנתבעים 4-5 כשלוחים של מנורה לביצוע הפעולה, ולפיכך פעולת ביטול הפוליסה מחייבת את מנורה באחריות שילוחית.

42. אלא שבכך אין די, שכן למעשה בהתאם לקביעתי דלעיל, נזקו התובע, הנובע מהתיישנות תביעתו לתגמולים, נגרמה בשל מצגים מטעים שעשה/חדל פליקס מלעשות במהלך פעולת ביטול הפוליסה, אשר יצרו אצל התובע את אותה הבנה שגויה באשר להעדר זכויות עפ"י הפוליסה המקורית. האם יש לראות באותם מצגים גם כן חלק מפעולת הביטול הכרוכה בפעולת כריתת הפוליסה החדשה?

כפי שנקבע בפרשת קפלנסקי, גם באם נקבע כי חלים יחסי שליחות בין הסוכן לבין המבטחת, אין בכך להביא למסקנה כי המבטחת חבה בכל עוולה נזיקית שביצע סוכן הביטוח : "העיקרון הוא שהשליחות אינה חלה על פעולות אסורות שבוצעו על ידי השלוח, ובמקרה מעין זה יחויב השלוח באופן אישי על נזקיו (ראו אהרן ברק חוק השליחות כרך ראשון 84-85 (1996) (להלן: ברק); אליאס, בעמ' 520-521). עם זאת, ישנם מקרים בהם יהיה חב אף השולח בגין העוולה הנזיקית שביצע השלוח. חבותו של המבטח במקרים מעין אלו יכולה לנבוע הן מדיני השליחות, וזאת כאשר פעולת השלוח נופלת למסגרת חזותה החיצונית של הרשאתו, והן מדיני הנזיקין עצמם, אם במסגרת אחריות ישירה של המבטח, ואם במסגרת אחריותו השילוחית של המבטח. במקרה האחרון תחול אחריות השולח בכל מקרה שהשלוח מבצע עוולה במסגרת תפקידו כשלוח, וזאת בסייגים מסוימים (ראו ברק, בעמ' 84-87; אליאס, בעמ' 521-525; אהרן ברק "אחריות שילוחית בדיני נזיקין" 93-111 (תשכ"ד); ע"א 422/86 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' החברה הישראלית לביטוח משנה בע"מ, פ"ד מה (5) 32 (1991)).

שם גם נקבע (בסעיף 17 לפסק הדין) כי הנטייה צריה להיות לפרש בהרחבה את גבולות ההרשאה המוענקים לסוכן הביטוח על ידי המבטח, וליתן פרשנות מצמצמת לחריגה מההרשאה, וזאת לצורך הגנה על המבוטח.

43. בבחינת מכלול נסיבות המקרה, ובהעדר ראיות כלשהן באשר להיקף ההרשאה והפיקוח שמקיימת מנורה על סוכניה (ואף בהעדר טענה לחריגה מהרשאה מצד מנורה...), אני סבורה כי אין מקום לקבוע כי יצירת מצגים אלו נעשתה בחריגה מההרשאה, ואין בעצם העובדה כי מדובר במעשה עוולתי כדי להנביע את המסקנה כי מדובר במעשה "אסור" (כדברי כב' השופטת ארבל בפרשת קפלנסקי) שאין לחייב את מנורה בגינו. אני סבורה כי חובת מנורה, כמבטחת לקיים פיקוח על פעולות סוכניה ולוודא כי אלו פועלים באמצעות סוכנים מורשים או כאלה שקיבלו הכשרה מתאימה ומבינים את חובותיהם כלפי הלקוחות (ולא כך היה הדבר במקרה זה), הופרה במקרה זה. אמנם נכון כי מדובר בסוכנות ביטוח שאינה משרתת באופן בלעדי את מנורה, אולם מהראיות שנשמעו עולה כי הסוכנות, באמצעות שלוחיה, פליקס ואלכס, לא היו מודעים (כטענתם) נכון למועד ביצוע הפעולות, לחובתם לבדוק קיומה של פוליסה קודמת ולוודא כי החלפת הפוליסות מיטיבה עם המבוטח. הגישה שהביעו שניהם, והתבטאותם כי היום היו פועלים אחרת, היא המנביעה את המסקנה הסבירה, שלא נסתרה בראיות כלשהן, כי מנורה לא קיימה פיקוח מספק על פעולת סוכניה.

44. תוצאת מסקנתי זו הינה כי החבות כלפי התובע חלה על מנורה מכוח אחריותה השילוחית למעשי הנתבעים 4-5. אם זאת, לנוכח העובדה כי את העוולה ביצעו הנתבעים 4-5 ופעולתם היא שגרמה לנזקי התובע, אינני סבורה כי צודק לפטור את הנתבעים 4-5 מחבותם כלפי התובע בכך שמלוא האחריות תוטל מכוח האחריות השילוחית על מנורה בלבד, והנתבעים 4-5 גם לא טענו שיש לעשות כן. אמנם נטען בסיכומיהם כי על מנורה לשאת בכל חיוב כלפי התובע בהיותה המבטחת בתקופה הרלבנטית (סעיף 24 לסיכומים) אולם לא מצאתי בסיכומיהם טענה כי יש לעשות כן בהיותם פועלים במסגרת שליחותם, ומשכך אין לחייבם, יחד עם מנורה, בתוצאות מעשיהם/מחדליהם המתוארים לעיל. משכך אני רואה את מנורה ונתבעים 4-5 כמזיקים במשותף ואני מחייבת את הנתבעים 1, 4-5, ביחד ולחוד בחבות כלפי התובע.

באשר לחלוקת החבות ביניהם אני סבורה כי לא הובאו ראיות המצדיקות סטיה מן הכלל בדבר חלוקה בחלקים שווים בין המעוולים, כך שמנורה תישא במחצית מהפיצוי כלפי התובע ואילו הנתבעים 4-5 ישאו ביחד במחצית החבות.

הנזק

45. התובע בסיכומיו מבקש לחייב את מי מהנתבעים בפיצויו בגין אובדן תגמולי הביטוח בגין נכות מתאונה בלבד, בשיעור של 35% מסכום הביטוח נכון ליום התאונה, כאשר סכום הביטוח המקורי נכון ליום 1.5.1992 עמד על סך של 38,136 ₪.

(בהעדר כל טענה לפיצוי בגין אובדן תגמולי ביטוח בגין תקופת אי כושר אין מקום לבחון סוגיה זו).

כמו כן טוען התובע לפיצויו בסכום נוסף של 50,000 ₪ בגין נזק ערטיאלי שנגרם לו כתוצאה מהפרת חובות הנתבעים כלפיו.

46.לא מצאתי כל בסיס לחיוב הנתבעים בנזק נוסף, מעבר לאובדן תגמולי הביטוח, שכן בהעדר נזק ממון מוכח כזה (מלבד הוצאות משפט אליהם אתיחס בנפרד) לא ברור איזה נזק נגרם לתובע בגין אובדן תגמולי הביטוח בשל התיישנותם, מלבד עצם אובדנם. התובע לא תיאר כל עוגמת נפש מיוחדת (מלבד עצם זו הכרוכה בצורך בניהול הליך משפטי...) וגם לא מצאתי כי יש בהתנהלות הנתבעים לגרום נזק בלתי ממוני כזה. אובדן זכות כספית אינה גורמת, לכשעצמה, לנזק לא ממוני, ולא מצאתי כי היה בהתנהגות הנתבעים, פגם המצדיק פיצוי נוסף כזה (מה גם שטענה לפיצוי עונשי לא הועלתה כלל).

47.משכך, נזקי התובע מתמצים לסכום תגמולי הביטוח שהתביעה לגביהם התיישנה והם:

35% מסך של 78,538 ₪ (סכום הביטוח בצירוף הפרשי הצמדה מיום 1.5.92 ועד 11.8.02, יום התאונה) = 27,488 ש"ח.

לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה מיום התאונה ועד למועד הגשת התביעה המתוקנת (ללא ריבית, דהיינו מיום 11.8.02 ועד ליום 24.6.2011) = 32,596 ₪.

סכום זה כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה המתוקנת ועד היום מסתכם לסך של 35,140 ₪.

מסכום זה יש להפחית 30% בגין אשם תורם של התובע.

48.בהתאם לכל האמור לעיל אני דוחה את התביעה כנגד נתבעים 2-3 ובנסיבות הענין, ומאחר והגנתם נוהלה יחד עם הגנת הנתבעת 1, אין צו להוצאות.

אני מחייבת את הנתבעים 1, 4-5, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 24,598 ₪.

כמו כן יישאו הנתבעים בהוצאות המשפט של התובע הכוללים: החזר אגרה ששולמה (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלום כל חלק ממנה ועד היום) והחזר שכ"ט מומחה התובע וכן מומחה בית המשפט (כנגד הצגת קבלות ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד ביצוע כל תשלום ותשלום).

הנתבעים יישאו בנוסף בשכ"ט טרחת עו"ד בסך כולל של 8,600 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"א ניסן תשע"ו, 1919 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.