כללי

1. בפני תביעה ע"ס 130,000 ₪ שנפתחה במקור בלשכת ההוצאה לפועל כבקשה לביצוע שטר. השטר אליו מתייחס ההליך הינו שיק ע"ס 190,000 ₪ שנמשך בתאריך 10/12/2008 והיה לפקודת התובע.
2. הדמויות המרכזיות:
   1. התובע, מר אבנר חדד (להלן: התובע) הינו, לטענתו, איש עסקים העוסק בין היתר בהלוואות חוץ בנקאיות בהתאם לרישיון משרד האוצר.
   2. הגב' עמליה בניזרי (להלן: בניזרי) הינה אשת עסקים והיתה בסוף שנות ה 90 ובתחילת העשור הנוכחי שותפתו של מר יעקב נרדיה באולם שמחות ששמו "כינורות". בניזרי הינה רעייתו של הנתבע.
   3. הנתבע – מר ניסים בניזרי (להלן: הנתבע), הינו, כאמור לעיל, בעלה של בניזרי. הלה עבד שנים רבות כשכיר במחצבת "אבן וסיד". עיקר מעורבותו בתיק זה הינה משום היותו בן זוגה של בניזרי והעובדה הבלתי מוכחשת שהשיק נושא תיק זה נמשך מחשבון הבנק שלו.
   4. יעקב נרדיה (להלן: נרדיה) - שמו של הלה הוזכר רבות בסכסוך שבפנינו. נטען על ידי הצדדים כי הלה עזב את הארץ בחודש 11/2008, כשהוא מותיר אחריו חובות בהיקפים גדולים. בעת עזיבתו, שאף כונתה בריחתו, הוא עמד מאחורי הפעילות העסקית של חברת נרדיה שהפעילה את אולם השמחות ד'אור.
3. תמצית גרסת התובע
   1. התובע מסר כי עובר לעסקה שתתואר להלן, הוא ביצע אל מול בניזרי, לאורך השנים, מספר רב של עסקאות ניכיון שיקים. משום מספר העסקאות הגדול יחסית ביניהם, ביקש התובע מבניזרי בטוחה להבטחת כלל עסקאות הניכיון שתבוצענה מולה. לכן, במועד שאינו זכור לו אך בכל מקרה בטרם העסקה שתתואר להלן, מסרה לו בניזרי – בנוכחות הנתבע – שיק ביטחון לשם הבטחת העסקאות העתידיות ביניהם. שיק זה הוגבל לסכום של 190,000 ₪ כדי להגן על הנתבע ועל בניזרי.
   2. במהלך חודש 11/2006, פנתה אליו בניזרי וביקשה ממנו "לפרוט" שיק ע"ס 130,000 ₪. מדובר בשיק שנמשך מחשבונה של בניזרי בבנק הפועלים.

חדד הסכים לכך וסוכם בין הצדדים כי בניזרי תקבל מחדד סכום של 127,500 ₪; בעוד השיק ע"ס 130,000 יופקד על ידי חדד כחודש לאחר מכן.

חדד הפנה ל 3 שיקים, שנמשכו מחשבונו, אותם מסר לבניזרי תמורת השיק לעיל ע"ס 130,000. סכום שלושת השיקים הינו 127,500 ₪ ותאריך פרעונם הינו 30/11/2006, ואילו הם השיקים: שיק ע"ס 50,000 ₪ לפקודתו של הנתבע לתאריך 30/11/2006; שיק ע"ס 50,000 ₪ לפקודתו של ירון בניזרי (בנם של הנתבע ובניזרי) לתאריך 30/11/2006; ושיק ע"ס 27,500 ₪ לפקודתו של הנתבע לתאריך 30/11/2006 (ר' נספח ב' לתצהיר התובע – השיקים וכן ר' דף חשבון התובע נספח ג' לתצהירו). לדברי התובע, השיקים נפרעו בחשבון הבנק של ירון בניזרי.

התובע המשיך וציין, כי על פי סיכומו עם בניזרי, הוא היה אמור להפקיד את השיק ע"ס 130,000 ₪ בחודש 12/2006. למרות זאת, האחרונה פנתה אליו וביקשה ממנו שלא יפקיד את השיק על רקע בעיותיה הכלכליות אותה עת.

• 1. התובע ציין, כי בהמשך לאמור לעיל הוא פנה לבניזרי מספר רב של פעמים אולם היא הבהירה לו כי אין טעם בהפקדת השיק ע"ס 130,000 ₪. התובע אף ציין, כי לא היה טעם בהפקדת השיק ע"ס 130,000 ₪ משום ידיעתו כי הוגשה כנגד בניזרי תביעה ע"ס 1,000,000 מצדו של אחד בשם אלפסי; ומשום ידיעתו כי היא אף שיעבדה את דירתה לטובת נושיה. לכן, הוא נאלץ להפעיל את שיק הביטחון ע"ס 190,000 ₪ שהיה ברשותו מזה זמן, תוך שציין בבקשה לביצוע שטר, כי מדובר בתביעה ע"ס 130,000 ₪ בלבד.

1. תמצית גרסאות הנתבע ובניזרי:
   1. בניגוד לנטען על ידי התובע, טענו הנתבע ובניזרי כי השיק ע"ס 190,000 ₪ נמסר על ידי הנתבע לתובע בשנת 1999. באותה שנה, היו בניזרי ונרדיה שותפים באולם השמחות "כינורות". במקום נערך שיפוץ ולשם כך נלקחה מהתובע הלוואה ע"ס 100,000 ₪.

כחלק מתנאי ההלוואה דרש התובע לקבל שיק ביטחון "פתוח" מחשבונו של הנתבע, שעבד כשכיר משך שנים רבות במחצבת "אבן וסיד" ולכן מידת הביטחון הכלכלי שניתן היה ליתן בו היתה גבוהה.

נטען, כי השיק לביטחון נמסר לתובע כשהוא "פתוח", והפרטים המופיעים בו – כפי שהוצגו בלשכת ההוצאה לפועל מולאו על ידי התובע או מי מטעמו.

הנתבעת ובניזרי הפנו לכך כי על גבי השיק מודפס (כחלק מכיתובי השיק עצמו) תאריך ההדפסה של השיק, והוא:"230899", היינו: 23/8/1999.

הנתבעת ובניזרי טענו, כי ההלוואה ע"ס 100,000 ₪ נפרעה במועדה ולכן הם ביקשו את התובע להחזיר להם את שיק הביטחון. למרות זאת, התובע לא החזיר את השיק וזאת בתואנות רבות: הלה טען, לדברי השניים, כי הוא מחפש אחר השיק; לאחר מכן טען כי אינו מוצא אותו ובכל מקרה אין להם מה לדאוג.

• 1. בניזרי הוסיפה וציינה, כי בהמשך השנים היא המשיכה לבצע עסקים, קרי ללוות כספים, מהתובע (אם בעצמה ואם מטעם אולם "כינורות") וגם בעסקאות אלה היא מסרה לתובע המחאות ביטחון שגם הן נותרו אצלו. כך, הפנתה לשיק כזה לדוגמה (שיק שגולה על ידי התובע במסגרת ההליכים המקדמיים - סומן נ/2). עיון בשיק מעלה כי מדובר בשיק שנמשך מחשבונה של בניזרי (השם המופיע ע"ג השיק הינו בן עזרי עמליה, אולם אין מחלוקת כי מדובר בבניזרי – י.ל) והוא נותר:"פתוח", קרי – לא צויינו בו תאריך או סכום; אך נרשם כי הוא לפקודת התובע.
  2. יוצא, כי לשיטת הנתבעת ובניזרי, ההמחאה ע"ס 190,000 ₪ אכן שימשה כהמחאת ביטחון, אולם לא מדובר היה בהמחאת ביטחון "כללית" שנמסרה לצורך כלל העסקאות בין התובע לבניזרי, כי אם בהמחאת ביטחון לעסקה ספציפית, בשנת 1999, ושהיתה על סך 100,000 ₪ בלבד.
  3. לעניין ההמחאה ע"ס 130,000 ₪, אליה הפנה התובע (בציינו כי מדובר בעסקת היסוד שעל רקע הפרתה הוא נאלץ להפקיד את המחאת הביטחון ה"כללית" ע"ס 190,000 ₪), מסרה בניזרי, כי בסביבות שנת 2006 נרדיה שהוזכר לעיל (ושפעל אותה תקופה במסגרת אולמי ד'אור) היה חייב לה סכומי כסף ניכרים.

עוד ציינה בניזרי, כי נרדיה נהג ללוות אותה תקופה סכומי כסף ניכרים מהתובע כחלק מהתנהלותו הכלכלית השוטפת.

בניזרי המשיכה וציינה כי אותה תקופה היא עצמה היתה חייבת כספים לבנה – ירון בניזרי.

לכן, נרקמה העסקה המשולשת הבאה:

סוכם, על דעת כל הצדדים (היינו: התובע, בניזרי ונרדיה), כי התובע ילווה לנרדיה 130,000 ₪; והלוואה זו, שהיתה שוות ערך ל 30,000 $, תוחזר כהלוואת "בלון" על ידי נרדיה בהחזרי ריבית של 900$ לחודש כאשר שער הדולר המינימאלי יהיה 4.3 ₪, ממש כפי שנכתב על גב השיק ע"ס 130,000 ₪.

כחלק מאותה עסקה משולשת, היא אכן קיבלה מהתובע את שלושת השיקים ע"ס של 127,500 ₪ שהופקדו בחשבון הבנק של בנה. בניזרי ציינה, כי למעשה, היה מדובר בהחזר כספים שנרדיה חב לה.

לגרסת בניזרי, נרדיה היה אמור לשלם לתובע את החזר אותה הלוואה והוא עשה כן.

בניזרי אישרה כי חובותיו של נרדיה לתובע היו גבוהים הרבה יותר מהסכום לעיל של 130,000 ₪ ובהתאם גם החזרי כלל ההלוואות שהוא חב לו. יחד עם זאת, מסך תשלומי החזרי ההלוואות (הן הלוואות קודמות של נרדיה והן ההלוואה שתוארה לעיל ע"ס 130,000 ₪) חושבו ראשית כל התשלומים על חשבון ההלוואה על סך 130,000 ₪, וזאת בעדיפות על פני יתר ההלוואות אשר לווה נרדיה מהתובע.

לשאלה, מדוע מסרה בניזרי בידי התובע את ההמחאה ע"ס 130,000 ₪, ציינה בניזרי כי התובע התעקש כי כך תעשה והיא הסכימה לכך (ר' ס' 22 לתצהירה של בניזרי).

לגבי טענת התובע, שמסר שלא הפקיד את השיק ע"ס 130,000 ₪ שנמשך מחשבונה והעדיף על פניו את הפקדת השיק ע"ס 190,000 ₪ שנמשך מחשבון בעלה – הנתבע; הפנתה בניזרי לטפסי חשבון הבנק שלה מאותה תקופה, המראים כי חשבון זה היה ביתרת זכות. לכן, טענה בניזרי כי לא היתה כל מניעה להפקיד את השיק ע"ס 130,000 ₪, למרות שלא היתה כל הצדקה עניינית בהפקדת שיק זה, כמו גם השיק ע"ס 190,000 ₪.

• 1. הנתבע הפנה (במסגרת התנגדותו לביצוע השטר) לכך שזמן קצר יחסית בטרם נפתחו ההליכים כנגדו בתיק זה, הגיש התובע, או מי שהוגדר כשותפו – מר אלפסי, שני הליכים לבית המשפט.

ההליך הראשון, הוא בקשה למינוי מפרק זמני כנגד חברת נרדיה אירועים שהיתה בשליטתו של נרדיה. במסגרת בקשה זו נטען כי חברת נרדיה חבה להם סכום של כ 3,000,000 ₪;

ההליך השני הוא תביעה כנגד מספר נתבעים, ביניהם בניזרי - שעל פי הנטען ערבה להלוואה של נרדיה ע"ס 200,000 אירו.

שני ההליכים הוגשו לאחר עזיבתו של נרדיה את הארץ.

הנתבע טען, כי התובע "כרך" את החזרת ההמחאה נשואת תיק זה, על סך 190,000 ₪, בהסדרת חובותיה של הנתבעת לתובע, הגם שאין כל קשר בין שטר החוב ע"ס 190,000 ₪, משנת 1999, לבין טענות התובע לגבי חובות אחרים שחב נרדיה.

1. מטעם התובע העיד הוא עצמו בלבד. מטעם הנתבע, העידו רעייתו – הגב' בניזרי וכן הובאו העדים הבאים:
   1. מר בנימין צמח שמסר כי שימש כ"איש סודו" של נרדיה בסוף שנות ה 90. הלה מסר כי ידוע לו שבשנת 1999 הילווה התובע לאולמי "כינורות" סכום של 100,0000 ₪ וכנגד הלוואה זו נתן הנתבע את שיק הביטחון נושא תיק זה. מר צמח המשיך וציין, כי הלוואה זו הושבה במלואה ולכן היה זכאי הנתבע לקבל את שיק הביטחון חזרה.

בעת שהעיד, טרח מר צמח להדגיש כי למרות שעדותו הינה כנגד גרסת התובע, הרי שהאחרון הינו:"איש טוב ויקר וכל הכבוד לו" (עמ' 18, שורות 22-23).

מר צמח נחקר קצרות בחקירה נגדית אודות שמסר.

• 1. מר אמיר נרדיה שהיה בעליה של נרדיה אירועים בע"מ.

מר אמיר נרדיה מסר בתחילת עדותו כי סירב למסור תצהיר משום קשריו של שני הצדדים. עוד מסר בתחילת עדותו כי הגם שבן דודו – יעקב נרדיה, הוא זה שעמד בפועל מאחורי הפעילות העסקית של נרדיה אירועים בע"מ, שהפעילה את אולמי ד'אור, הרי שהוא עצמו (אמיר נרדיה) שימש רק כ"קוף", ואף נקלע לחובות בשל כך. עובר לכניסתו לפעילות הופעל האולם על ידי חברה בשם דאור אירועים בע"מ. החברה עצמה, נכנסה להליכי כינוס. מר אמיר נרדיה מסר, כי למיטב הבנתו אלפסי שהוזכר לעיל הינו "סוג של שותף" של התובע והחברה חייבת להם כספים רבים. לגופו של עניין, ביקש ב"כ הנתבע לחלץ מהעד אמירה ממנה יהיה ניתן להסיק כי בעת שיעקב נרדיה עדיין היה בארץ, הוא שילם במסגרת חובותיו גם את חובותיה של בניזרי, לעניין ההלוואה ע"ס 130,000 ₪. אציין בהקשר זה כי מעדותו עלה כי אין לעד כל ידיעה אישית בנדון וכל "ידיעתו" הינה מעדויות שמיעה.

• 1. עוד הגיש הנתבע, במהלך פרשת ההגנה, קלטת ובה מתועדת שיחה המיוחסת לראשית שנת 2009. מדובר בשיחה שהוקלטה על ידי בניזרי (ולטענתה נתגלתה על ידה רק בפתח פרשת ההגנה) בה לקחו חלק, בין היתר, התובע ובניזרי (ר' בנדון החלטתי מתאריך 29/8/2011). גם משיחה זו, ביקש הנתבע להסיק כי התובע עצמו אישר שנרדיה שילם לו את כל חובותיו בנוגע להלוואה של ה 130,000 ₪. עיון בתמליל השיחה והאזנה לה אינו יכול להוביל למסקנה זו. מדובר באמירות שאינן חד משמעיות ואיני יכול להסתמך על חצאי המשפט אליו הפנה הנתבע (לדוגמה, עמ' 7, שורה 23) כעל הודייה מפיו של התובע.
  2. באותו הקשר, הגיש הנתבע את כרטסת הנהלת החשבונות של נרדיה אירועים בע"מ. בניזרי טענה כי כרטסת זו מוכיחה כי נרדיה שילם את חובותיו לתובע - לכל הפחות את אותו חלק שכיסה את חובות ההלוואה בסך 130,000 ₪.

דיון והכרעה

1. שני שיקים עומדים בליבו של תיק זה:
   1. השיק נושא התיק, ע"ס 190,000 ₪, שנמשך מחשבון הבנק של הנתבע והוא לפקודתו של התובע. תאריך הפירעון של שיק זה הינו 10/12/2008. תאריך ההדפסה של שיק זה הינו 12/08/1999. להלן: השיק ע"ס 190,000 ₪; או: השיק.
   2. שיק ע"ס 130,000 ₪, שנמשך מחשבון הבנק של בניזרי. תאריך הפירעון והמוטב נותרו "פתוחים". תאריך ההדפסה של שיק זה הינו 17/10/2006. להלן: השיק ע"ס 130,000 ₪.
2. מטעמי נוחות, נביא להלן את השיקים:
   1. השיק ע"ס 190,000 ₪:

• 1. השיק ע"ס 130,000 ₪:

• 1. החלק האחורי של השיק ע"ס 130,000 ₪:

• 1. לגבי השיק הראשון, ע"ס 190,000 ₪, הוא נושא תיקנו, טוען התובע כי מדובר היה בשיק שנמסר לו כשיק ביטחון "כללי", לגבי כלל העסקאות העתידיות שתבוצענה בינו לבין בניזרי.

הנתבע ורעייתו, מנגד, אישרו כי אכן מדובר היה בשיק ביטחון, אך לעסקה אחת ויחידה, והיא – ההלוואה ע"ס 100,000 ₪.

לשיטתם, הלוואה זו הוחזרה במלואה בסביבות שנת 1999, ורק משום טענות התובע כי אינו מוצא את השיק, לא הוחזר השיק לידיהם.

1. נחזור תחילה למושכלות יסוד בדיני שטרות - שטר ניתן בידי צד לחוזה כדי שתהיה לו זכות תביעה מכוח השטר, בנפרד מזכות התביעה העומדת לו מכוח החוזה ומבלי שיצטרך להוכיח את זכותו על פי החוזה (ור' לדוגמה האמור בע"א 421/74 זכריה נ' אהרון פ"ד כט(1), 445, 446-447 והאזכורים שם).

לעניין נטל ההוכחה:"לרשותו של תובע שטרי עומדות חזקות ראייתיות שונות, דוגמת חזקת התמורה. מכוח חזקה זו, כאשר חלוקים הצדדים בשאלה עובדתית, כגון אם פרע הנתבע את הסכום הנקוב בשטר או שהוא פטור מלשלמו מסיבה כלשהי, על הנתבע להוכיח את גרסתו. כאשר בית המשפט מתקשה להכריע בין הגרסאות הסותרות, עליו לפסוק לטובת התובע" (ש' לרנר, דיני שטרות, עמ' 114).

לעניין שטר ביטחון, מדובר למעשה בחוזה על תנאי. "מסירת שטר בטחון היא מסירה על-תנאי, וזכות המחזיק בשטר בטחון לממשו על ידי סיחור ו/או תביעה לפרעון קמה רק אם נתמלא התנאי" (ע"א 623/88 גולדנברג נ' המשביר המרכזי בע"מ, פ"ד מ"ד (2) 801, בעמ' 803).

כאשר מבקש עושה השטר להתגונן כנגד תביעה שטרית בגין שטר שלטענתו ניתן כבטחון בלבד עליו להוכיח שהשטר אכן הועבר כבטחון בלבד; וכן עליו להוכיח שהתנאי עליו הסכימו הצדדים כי בהתקיימו יהפוך השטר משטר "על תנאי" לשטר לכל דבר, לא התקיים (ור' בנדון ע"א 665/83, בנק לאומי לישראל בע"מ נגד בן עליזה, פ"ד לח(4) 281, וכן בע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 680 בעמוד 694).

1. לכאורה, מצבו של הנתבע, מבחינה ראייתית, אינו קל.

מעבר לסוגיית הנטלים שתוארה לעיל, הרי שעל פני הדברים גם גרסתו וגרסתה של רעייתו, הגב' בניזרי, אינן נקיות מקשיים, לשון המעטה.

כך, ניתן להביא לחובת הנתבע ורעייתו את העובדה כי לא דאגו לבטל את השיק; וכן לא שלחו כל מסמך בכתב אל התובע בבקשה או דרישה לקבלת השיק חזרה.

1. מנגד, טענה בניזרי כי גם לאחר שנת 1999 היא המשיכה וביצעה עסקאות שונות (בין אם מדובר רק בעסקאות ניכיון כגרסת התובע ובין אם מדובר גם בעסקאות הלוואה כגרסתה) ולא רק זאת, בניזרי ציינה כי לצורך אותן עסקאות היא מסרה לתובע שיק ביטחון נוסף, שלישי.

מדובר בשיק שסומן נ/2, שנמשך מחשבון הבנק של בניזרי ועליו מתנוססת חתימתה, כאשר הסכום והתאריך נותרו ריקים. תאריך ההדפסה של השיק הינו 17/10/2004.

מטעמי נוחות נביא גם אותו להלן:

באם השיק נושא תיקנו, ע"ס 190,000 ₪, אכן נועד להיות שיק ביטחון כללי מעתה ואילך (ונשאלת השאלה אכן מה הכוונה "מעתה"), מדוע אם כן קיבל התובע שיק ביטחון נוסף ?

התובע לא נתן תשובה לשאלה זו; והדבר עומד לחובתו.

אציין, שלא נעלמה מעיני הטענה (הגם שלא הועלתה על ידי התובע עצמו) שדווקא עצם המצאותו של נ/2 מחזקת את טענת התובע שהוא נהג להחזיק ברשותו שיק ביטחון "כללי". אכן, מדובר בטענה אפשרית, אך היא עדיין לא עונה לטענה המסתברת יותר - הן לאור גרסאות הצדדים וראיותיהם והן לאור מועדי הדפסת השיקים (1999 לשיק ע"ס ע"ס 190,000 ₪; לעומת 2004 לגבי נ/2), כי השיק ע"ס 190,000 קדם לשיק נ/2.

עוד לא נעלמה מעיני טענת התובע כי העדיף להפעיל את השיק ע"ס 190,000 ₪ שנמשך מחשבונו של הנתבע, מאשר להפקיד את השיק של ה 130,000 ₪ משום היקלעותה של בניזרי לקשיים כלכליים, כדבריו. גם בטיעון זה של התובע קיים קושי – לא רק אל מול הראיות שהביאה בניזרי שכלל לא היתה בקשיים כלכליים (שהרי בהקשר זה יוכל התובע לטעון כי רק סבר שהיא מצויה בקשיים כלכליים והבחירה היא בידיו איזה שיק "להפעיל") כי אם דווקא בכך שטיעון זה של התובע אינו עונה לשאלה מדוע נזקק התובע לשתי המחאות ביטחון: הן זה ע"ס 190,000 ₪ והן נ/2.

במילים אחרות, אין זה סביר כי בניזרי היתה מסכימה לתת לתובע שיק ביטחון כללי נוסף, אלא אם אכן האמינה לטענותיו כי השיק הראשון, הוא השיק ע"ס 190,000 ₪ - אכן אבד.

1. בהמשך לאמור לעיל נתמקד איפוא בסוגייה מהו המועד שבו מסרו הנתבע ובניזרי את השיק ע"ס 190,000 ₪ לתובע; ובאילו נסיבות שיק זה נמסר לו.

כאמור לעיל, הנתבע ובניזרי מסרו כי היה זה בשנת 1999, וזאת על רקע ההלוואה ע"ס 100,000 ₪.

השניים אף תמכו טענה זו בתדפיסי חשבון הבנק של הנתבע (נספח א' לתצהיר הנתבע), מהם עולה כי שיקים מאותה תקופה נפרעו כבר במחצית השניה של שנת 1999.

אציין, כי הגם שמדובר בראיה בעלת משקל מסויים הרי שמשקלה אינו יכול להיות מכריע, שהרי אדם יכול לשמור ברשותו פנקס, או שיק" "ישן" ולעשות בו שימוש תקופה משמעותית לאחר מכן.

כאשר נשאל התובע, במסגרת השאלון בהליכים המקדמיים, מתי נמסרה לו ההמחאה השיב כי התאריך לא זכור לו (תצהיר התשובות לשאלון של התובע מתאריך 10/8/10. בטעות סומן תצהיר זה כנ/2, למרות שנ/2, כאמור לעיל, הינו שיק הביטחון ה"פתוח").

וכאשר נשאל באותו שאלון מה היו נסיבות קבלת השיק, ובמלים אחרות – מהי עסקת היסוד, השיב כי:"ככל הזכור לי ההמחאה ניתנה לי במסגרת עסקת ניכיון שלא יצאה לפועל" (ס' 5.3 לתצהיר).

תשובה זו מעלה את התמיהה הבאה – באם עסקת הניכיון לא יצאה לפועל, מדוע לא הוחזר שיק הביטחון.

זאת ועוד, למעשה, התובע לא הכחיש כי הלווה לבניזרי בשנת 1999 את הסכום בו נקבה (100,000 ₪) וכי הלוואה זו הושבה לו במלואה.

התובע אף לא נתן, כאמור לעיל, הסבר מדוע נזקק לשיק ביטחון "כללי", נוסף על זה שהיה לו.

וכך באו לידי ביטוי תשובותיו – הכבושות - של התובע:

"שאלה: . . אם השיק הזה (השיק נושא תיקנו, ע"ס 190,000 ₪ - י.ל.) ניתן במסגרת הסכם ניכיון שלא יצא לפועל, אתה היית אמור להשיב את ההמחאה הזאת.

תשובה: לא, היא אמרה לי שהיא משאירה את השיק אצלי על כל עסקה שלא תהיה עד 190,000 ₪." (עמ' 58, שורות 4-6).

1. וכעת, נעבור ונבחן את ההלוואה השניה, ע"ס 130,000, ₪ שנכרכה בשיק נושא תיקנו.

כאמור לעיל, טען התובע כי הלוואה זו מהווה את עסקת היסוד הנוגעת לשיק נושא התיק (ע"ס 190,000 ₪) ובכל מקרה מדובר בהלוואה (או עסקת ניכיון) אותה לקחה בניזרי ממנו;

בניזרי, מנגד, טענה בתוקף כי מדובר בהלוואה שניתנה לנרדיה על ידי התובע, היא "רק" נתנה את שיק הביטחון ע"ס 130,000 ₪. עוד טענה, כי הלוואה זו הוחזרה במלואה על ידי נרדיה עוד טרם עזיבתו / בריחתו את הארץ בחודש 11/2008.

למעשה, כאמור לעיל, טענה בניזרי, למעשה, כי השיק ע"ס 130,000 ₪ הוא למעשה (גם) שיק ביטחון, אך זאת רק למילוי תנאי ההלוואה אשר לקח נרדיה.

הנתבעת טענה, כי נרדיה שילם את כלל חובותיו בנוגע להלוואה זו, אולם אציין כבר כעת את מסקנתי כי טענותיה בהקשר זה לא הוכחו.

כל שהוכיחה הנתבעת – בעזרת כרטסת היומן של נרדיה ובעזרת שאר הראיות שהביאה – הוא, לכל היותר, כי נרדיה אכן שילם תשלומים כלשהם, בסכום שלא הוכח, על חשבון חובותיו, הכבדים כך עולה, לתובע.

טענת בניזרי, כי "סוכם" שכל תשלום שישלם נרדיה לתובע יהיה, ראשית כל, על חשבון אותה הלוואה ע"ס 130,000 ₪ נדחים על ידי, שכן אין להם ביסוס מספיק. בניזרי אכן הביאה את הכרטסת של נרדיה להוכיח טענתה זו וניתן לראות כי אכן הועברו סכומי כסף בין נרדיה לתובע אולם איני יכול ליתן משקל משמעותי לכרטסת זו, גם אם נניח (בהיעדר התנגדות התובע) כי היא קבילה. מדובר בחברה שהתנהלה, כך עולה, באופן שאינו מעיד על מהימנות רבה ודי אם אפנה לעדותו של מר אמיר נרדיה שאישר בתחילת עדותו כי הוא שימש כ"קוף" של בן דודו - יעקב נרדיה, שעל פי הנטען ברח לחו"ל עקב חובותיו הכבדים.

ממסמכים אלה (הכרטסת) לא עולה כי יש תימוכין לגרסת בניזרי כי התשלומים היו מיועדים לכסות, תחילה, את ההלוואה ע"ס 130,000 ₪, ודומה שעיקר "ידיעותיה" של בניזרי נסמכות על מה שנאמר לה מפי מי שהיו בעלי עניין לרצותה (היינו, נרדיה ועובדיו) וספק באם היה אמת בדבריהם.

גם השיחה שמצויה על הקלטת בין התובע לבניזרי, אינה יכולה להוליך, ברמה מספקת, למסקנה כי התובע אישר במסגרתה את הנטען על ידי בניזרי.

1. יחד עם זאת, אין למסקנתי זו כל קשר לענייננו, שכן אני קובע כי אין ולא היה כל קשר בין ההלוואה משנת 1999 ושיק הביטחון נושא תיקנו, ע"ס 190,000 ₪; לבין אותה הלוואה משולשת של התובע-נרדיה-בניזרי; ושיק הביטחון ע"ס 130,000 ₪.

באם יש להלוואה שניה זו, ע"ס 130,000 ₪, קשר לענייננו, הרי שמדובר בקשר עקיף בלבד – שכן במסגרת הדיון בהלוואה זו נחשפה יכולתו של התובע לשנות ולדרג את גרסאותיו מעת לעת, על פי הצורך.

במה דברים אמורים ? בעוד שבתצהירו תיאר התובע את העסקה ע"ס 130,000 ₪ לעיל (כדבריו, עסקת ניכיון) ככזו בה קשורים רק הוא ובניזרי; הרי שבעת חקירתו הנגדית (ר' עמ' 51 ואילך) הוא אישר את טענות בניזרי כי בעסקה קשור גם קשור אותו נרדיה. התובע אישר כי נרדיה אכן שילם מספר חודשים את החזרי הריבית ע"ס 900$ בהלוואה זו שהיתה, לטענתו, הלוואה מסוג "בלון". לדברי התובע, נרדיה שילם לו 5-6 פעמים את החזרי הריבית, אך לאחר מכן התשלומים בגין הלוואה זו ובגין שאר ההלוואות פסקו (עמ' 51-52 לעדות התובע). בהמשך, טען כי את קרן ההלוואה היה אמור נרדיה לשלם בסוף סדרת שיקים ע"ס 53,000 ₪ שחוללו (עמ' 57, שורות 3-4).

לתובע לא היה הסבר כיצד ניתן לדעת כי אכן מדובר היה ב 5-6 תשלומים, או יותר, ששולמו על חשבון ריבית ההלוואה ע"ס 130,000 ₪, או כיצד ניתן לדעת, מלכתחילה, כי מדובר בהלוואה מסוג "בלון" או שמא אותם 5-6 תשלומים לא שולמו, לדוגמה, כהחזרים "רגילים" על חשבון ההלוואה עצמה. התובע אף לא תמך את גרסתו בכל תיעוד הגם שטען כי הוא עובד באופן מסודר. לתובע אף לא היה כל הסבר מדוע גרסה זו לא הועלתה על ידו כבר במסגרת תצהירו (על אף שהוגש לאחר הגשת תצהירי הנתבע).

עוד אוסיף, כי הכיתוב על חלקו האחורי של השיק ע"ס 130,000 ₪ מעלה תהיות העומדות לחובת התובע, שהרי אם מדובר היה, כטענתו, בעסקת ניכיון שבוצעה במהלך חודש 11/2006 אזי מדוע נכתב בחלקו האחורי כי ההחזרים (בין אם מדובר בהלוואות "בלון" או בהלוואה אחרת) יהיו בסך 900$ וכבר 23/11/2006 ! והרי לפי גרסתו החזרים אלה היו אמורים להיות משולמים רק חודשים רבים לאחר מכן, בעקבות אי התשלום של עסקת הניכיון מצדה שלך בניזרי.

כך או כך, כאמור לעיל, כל הפרק בו דנתי בשיק ע"ס 130,000 ₪ הינו מעבר לצורך ואין להסיק מפסק דיני זה כי מי מהצדדים הוכיח את טענותיו ההדדיות בהקשר צר זה. ובמלים אחרות, פסק דין זה דן בשאלה אחת ויחידה והיא השיק ע"ס 190,000 ₪ ומהי עסקת היסוד בגינו; הא ותו לא.

1. על כל אלה אוסיף, כי לתובע אף לא היה הסבר לכיתוב על גבי השיק נושא תיקנו.

הנתבע מסר כי פרט לחתימתו על השיק, שאר הכיתוב אינו שלו; הנתבע אף תמך טענתו בחוו"ד גרפולוגית שהוגשה בהסכמה (ר' בנדון הסכמת הצדדים עמ' 34, שורה 5).

לשאלה, מדוע כתב התובע, או מי מטעמו, את הסכום של 190,000 ₪ מסר התובע תחילה כי אינו זוכר (עמ' 54, שורה 32) ובהמשך מסר כי כך סיכמו.

לתובע לא היה הסבר מניח את הדעת מדוע במכתב ההתראה ששלח בגין טענתו כי השטר חולל (נ/1), נדרש הנתבע לשלם את מלוא הסכום, היינו 190,000 ₪ בצירוף הצמדה והוצאות; אך הוסיף וציין כי במסגרת הבקשה לביצוע השטר הוקטן החוב לסכום של 130,000 ₪.

זאת ועוד, נזכור כי מכתב הדרישה ששלח בא כוחו של התובע נשלח בתאריך 26/2/2009 (ר' המכתב נ/1) בעוד שלשיטת התובע עסקת הניכיון בנוגע לשיק ע"ס 130,000 ₪ התרחשה בסביבות 11/2006, היינו הוא היה אמור להפקיד שיק זה בסוף שנת 2006. הדברים מתקשרים לטענת הנתבע כי הפקדת השיק נושא תיקנו נולדה כדי לקשר מין בשאינו מינו, היינו – על רקע עזיבתו של נרדיה את הארץ תוך שהוא מותיר אחריו חובות כבדים מאחוריו.

1. לפני סיום אוסיף, כי התובע לא תמך את גרסאותיו בשום מסמך או הסכם (פרט לשיקים עצמם) ולא הציג כל ראיה, קבלה או חשבונית שיכולים לקדם את טענותיו, הגם שציין כי הוא עובד באופן מסודר.
2. על רקע מסקנותי לעיל, שאימצו את טענות הנתבע בנוגע לנסיבות שבהן נמסר השיק ע"ס 190,000 ₪, לא מצאתי לנכון להתייחס לטענות הצדדים שהרחיבו בנוגע להחלת חוק הלוואת חוץ בנקאיות על המקרה שלפנינו.
3. יוצא, שלמרות שעל פני הדברים נראתה דרכם של הנתבע ושל בניזרי קשה למדי, בשל תהיות שעלו מגרסתם ובשל סוגיית הנטלים שהובאה לעיל; הרי שבסופו של יום, בחינת ראיות הצדדים הובילה אותי למסקנה כי גרסתם היא המסתברת יותר.

כדרכם של לא מעט מחלוקות בשוק האפור, גם גרסאות שני הצדדים נטו לא פעם לתחום האפור, אם מבחינה ראייתית ואם מבחינת הגיונן.

יחד עם זאת, ולמרות הרוח הקדמית, מבחינת ראייתית, שעמה נאלצו הנתבע ורעייתו להתמודד, הצליחו השניים להתקדם ולהוכיח את טענותיהם.

אעיר, כי התרשמתי שגרסתם היא המהימנה יותר, הן מהטעמים שהובאו לעיל והן משום התרשמותי הבלתי האמצעית. בנוסף, עומדת לזכותם עדותו של מר צמח שלא נסתרה. הלה, כזכור, מסר עדות התומכת בגרסת הנתבע וזאת למרות רצונו הבלתי מוסתר שלא להסתכסך עם התובע.

יוצא, כי הנתבע הוכיח כי השיק נושא תיק זה, אכן היה שיק ביטחון אולם זאת אך ורק לעסקה בודדת והיא ההלוואה על סך 100,000 ₪. משהוחזרה הלוואה זו, אסור היה לתובע להפקיד את השיק שכן פעולה זו חרגה מהסכמות הצדדים.

1. סוף דבר, אני מורה על דחיית התביעה וכן מורה על סגירת תיק הוצל"פ שמספרו 02-18509-09-8.

התובע ישלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסכום של 7,500 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום שיומצא לו פסק הדין שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תשיב את השיקים המקוריים המצויים בתיק לידי ב"כ התובע לאחר שפסק הדין יהיה חלוט.

1. לשלוח לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ח' אלול תשע"ג, 14 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.