עניינו של פסק דין זה בנזקי רכוש שאירעו לתובעת בשל פגיעה במתקן חשמל שבבעלותה.

טענות התובעת

ביום 19.10.06 בעילוט גרמה הנתבעת לפגיעה בכבל 4X10 שהינו רכוש התובעת.

לתביעתה צירפה התובעת בין היתר דו"ח אירוע נזק חתום בידי נציג הנתבעת בשם הנתבעת כמי שאחראית לנזק.

כתוצאה מהנזק נגרמו לתובעת הוצאות שונות כמפורט בתביעה. הוצאות אלה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מגיעות לסך של 9,811 ₪ ועל סכום זה העמידה התובעת תביעתה.

טענות הנתבעת

הנתבעת מצידה מבקשת לדחות את התביעה, ומכחישה את האמור בה הן לעניין התרחשות האירוע והן לעניין סכום הנזק.

הנתבעת טוענת כי מדובר באירוע שהתרחש מחוץ לתחום שיפוטה והיא אינה אחראית על מתקן או מערכת מחוץ לתחום השיפוט שלה.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו, שוכנעתי לקבל את התביעה, ואנמק.

ראשית, אציין כי אין מחלוקת של ממש על עצם הנזק לכבל. אף המצהיר מטעם הנתבעת מאשר כי למצער היה עד ראיה להתרחשותו (סע' 4 לתצהירו).

אשר לאחראי לנזק –

התובעת צרפה לעניין זה תצהיר מטעם מר אלי אוחיון (ולהלן: אוחיון), משגיח אצל התובעת, אשר הגיע למקום האירוע עם עובד נוסף בשם אילן זוהר בעקבות הדיווח על הפגיעה.

לדבריו, כבל תת קרקעי נפגע בשל שריפת זבל בסמוך לעמוד חשמל.

אוחיון וזוהר נטרלו את הסכנה שנגרמה כתוצאה מהנזק והודיעו למשרד התובעת בעפולה על כך שיש להזמין את מחלקת האחזקה על מנת לתקנו.

אוחיון הוסיף וסיפר כי ערך בירור באשר לזהות גורם הנזק ונסיבות התרחשותו, והובהר לו כי הנזק אירע על ידי נציג הנתבעת.

בגין אירוע הנזק נערך דו"ח אשר צורף לתצהיר העד וסומן נספח א'.

עיון בדו"ח מעלה כי, מר מוחי אלאדין אבו ראס (ולהלן: אבו ראס), מאשר בו כנציג הנתבעת כי סיבת הנזק הינה שריפת ערימת זבל והאחריות לנזק הינה של הנתבעת.

עיקר המחלוקת הינה סביב האמור בדו"ח זה.

מר אבו ראס הכחיש בתצהירו את פרטיו ומהותו של הדו"ח. לדבריו כלל לא גרם לכל נזק.

לטענת אבו ראס, נדרש באותו מועד על ידי נציגי התובעת לחתום על המסמך בתור עד ראיה כמי שראה את ערימת האשפה השרופה ליד עמוד החשמל, ולא מעבר לכך.

אבו ראס הוסיף וטען כי אוחיון וזוהר (מי שערך את הדו"ח) מוכרים לו מתוקף תפקידו במחלקת ההנדסה בנתבעת והוא האמין להם כאשר החתימו אותו על המסמך כי זה הנימוק היחיד לחתימתו ולא אחר.

עוד טען כי עמוד החשמל נמצא מחוץ לתחום השיפוט של הרשות ואין לנתבעת כל קשר לאירוע הנזק.

לא מצאתי לקבל את עדותו של מר אבו ראס.

ראשית אציין, כי לא מצאתי שנפל פגם בעדויות התובעת בשל העובדה כי מר אילן זוהר שערך את הדו"ח לא הובא לביהמ"ש. מדובר בדו"ח, אשר בהתאם לעדויות שנשמעו, נערך בנוכחותו של אוחיון, ואף שנכתב ע"י זוהר נערך ביחד עם אוחיון "ביחד כתבנו את הדו"ח" (עמ' 2 שורה 30 לפרוטוקול).

עוד הבהיר אוחיון כי הוא אחראי על זוהר והם עובדים יחד.

ממילא, אוחיון אף היה עד לדבריו להצהרת אבו ראס כי הנתבעת אחראית לנזק. לדבריו: "כאשר הגענו למקום מר מוחי היה במקום, הוא איש המועצה. המכון ביוב היה פתוח, הוא היה בפנים, לא היה לו חשמל, הביוב כנראה התחיל לעלות כתוצאה מהפסקת החשמל, כאשר באנו ראינו את הנזק, הפסקנו את החשמל והתחלנו לדבר על הנושא, על השריפה. הוא אמר שהוא לוקח את האחריות על כל מה שקרה והוא חתם על הטופס בשם המועצה. הוא הנציג של המועצה" (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 29-32).

עדות זו נמצאה בעיני מהימנה בין היתר בהיותה מתיישבת עם הדו"ח שבתיק וכן עם יתר התיעוד לרבות פניות לנתבעת שצורפו.

מנגד, לא אקבל את טענתו של מר אבו ראס כי לא הבין את תוכן המסמך עליו חתם.

הלכה היא כי אדם החותם על מסמך חתם כי הבין תוכנו ומהותו ולא יוכל להישמע לאחר מכן בטענה כי אין הוא מבינו "בדרך-כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" ראה ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור פ"ד יט (2) 113 (אליו מפנה התובעת).

ולגופו של עניין - אין המדובר במסמך מורכב. מדובר באישור הכולל מס' משפטים בלבד המציינים כי הסיבה להתרחשות הנזק היא שריפת הפסולת ואת זהות האחראי לנזק.

גם אם אין לפניי עדות ישירה לגבי זהות הגורם אשר הסב את הנזק ממש (הבעיר את האש), הרי שנציג הנתבעת אישר כי הנתבעת אחראית לנזק ודי לי בכך.

עיינתי בפסיקה אליה הופניתי בהקשר זה על ידי ב"כ הנתבעת, וסבורני, כי המקרה שם שונה מהמקרה שלפניי. ממילא לא הוכח לי כי מר אבו ראס שהינו מנהל מחלקות מים וביוב במועצה אינו מסוגל להבין את האמור במסמך.

טענתו של אבו ראס לראשונה בעדותו בבית המשפט כי חתם, שכן אם לא היה עושה כן התובעת לא הייתה מתקנת את הנזק, הינה בבחינת שינוי חזית ואף אינה מתיישבת עם דבריו שבתצהיר. שכן, כמשתמע מעדותו, הבין היטב את נחיצות חתימתו (שאחרת התובעת לא הייתה מתקנת). זאת, בניגוד לתצהירו, בו לדבריו חתם תוך הטעיה כאילו היה אך עד ראיה.

אשר על כן אני קובעת כי הנזק אירע על ידי מי מטעם הנתבעת כאמור בדו"ח שהוגש וכי היא אחראית לו כהצהרתה.

אשר לנזק

בכתב התביעה פירטה התובעת את מרכיבי הנזק באמצעות דרישת התשלום שהפנתה לנתבעת.

לדבריה עלות החומרים הסתכמה לסך של 141.90 ₪, עלות שכר עבודה ותחבורה 4,537.20 ₪, עלות קבלנים 2,368 ₪, והוצאות שונות 306 ₪ (שעות עבודה של קבלן במת הרמה - ראה סעיף 3.4 לתצהירה של גב' וינטראוב).

מדו"ח העבודה שמולא עולה כי זומן לשטח קבלן חפירה וכן במת הרמה. כן נזכרים העובדים שביצעו את התיקון מר תורג'מן יוסף ומר נאמני יעקב ואת השעות שנדרשו לשם כך.

לתביעה דו"ח ביצוע הכולל גם את עלות הקבלן.

נטעם התובעת העיד מר תורג'מן יוסף, עובד חברת החשמל. בתצהירו מסר כי הגיע במועד האירוע עם צוות עובדי האחזקה למקום איתר את התקלה ונאלץ להזמין קבלן לביצוע עבודת חפירה לצורך הטמנת הכבל בחזרה בקרקע.

מר תורג'מן אף העיד כי נעשה שימוש בחומרים המפורטים בשובר ההוצאה מהמחסן (נספח ב' לתצהירו) לצרכי התיקון.

כמו כן הצהיר כי לצרכי התיקון וחיבור החשמל עבד צוות אחזקה במקום משך 11 שעות כמפורט בדו"ח נספח ג' לתצהיר.

אציין כי את העובדה שלא זכר במועד החקירה באיזו שעה התייצב בשטח ובאיזו שעה סיים עבודתו, יש לזקוף לזכותו ולא לחובתו נוכח העובדה כי מדובר באירוע שהתרחש כ – 5 שנים קודם לחקירה.

תצהיר נוסף הוגש על ידי הגב' וינטראוב רחל, פקידת נזק בחברת חשמל אשר אף היא מסרה עדות בעניין הנזק ורכיביו השונים פורטו לפרטיהם בסעיף 3 ממנו.

מסמכיה אלה של התובעת מהווים רשומה מוסדית ולפיכך כשירים להעיד על תוכנם.

הואיל ואין מחלוקת על עצם התרחשות הנזק ולפי שהתובעת עצמה היא זו שתיקנה אותו, הרי שדי בפירוט שעות העבודה שהניחה לפניי וכן בצורך בשימוש בחומרים לשם ביצוע התיקון על עלויותיו כדי להוכיח את הוצאותיה.

יוער בהקשר זה כי שאלת סבירות תמחור שעות העבודה לא עמדה לדיון. אוחיון נשאל לעניין מחיר שעת העבודה והשיב כי לא הוא שקובע את המחיר (ראה עמ' 3 לפרוטוקול ש' 6 – 7), ראה בהקשר זה גם עדותו של תורג'מן לעניין עלות הקבלן או החומרים שנדרשו לצורך התיקון (עמ' 7 ש' 1 ואילך).

מנגד, לא הובא לי כל אומדן אחר לצורך הערכת הנזק, לא בדרך של שמאות מסודרת ולא בהערכה אחרת.

נוכח האמור אני מקבלת את האמור בתביעה.

לסיכום

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 9,811 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה (6.5.09) ועד למועד התשלום בפועל.

כן אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובעת ובשכר טרחת בא כוחה בסך של 2,000 ₪.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ג, 21 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.