1. רקע

1.1 מבוא:

שתי תביעות כספיות שאוחדו וההכרעה בהן שלובה ומשליכה זו על זו. כל אחד מהצדדים הנו תובע בתיק אחד ונתבע בתיק האחר. לשם הנוחות, תקרא חברת 'תעשיות רדימיקס (ישראל) בע"מ' (התובעת בתא"ק 687-05-09 והנתבעת בת"א 3332-05-09) להלן: "רדימיקס". חברת 'י.ברזני פרויקטים בע"מ' (התובעת בת"א 3332-05-09 והנתבעת בתא"ק 687-05-09) וכן מנהלה, מר ישראל ברזני (נתבע מס' 2 בתא"ק 687-05-09) יקראו במשותף, להלן: "ברזני".

רדימיקס תובעת מברזני סך של 61,895 ₪ תמורת הבטון שסיפקה לה, בעוד ברזני תובעת מרדימיקס סך של 95,671 ₪ עבור נזקיה, שנגרמו לה כתוצאה מאספקת בטון לקוי. כל הסכומים הינם נכון ליום הגשת התביעה.

1.2 העובדות:

ביום 7/9/08 נחתם הסכם בין רדימיקס לברזני, למכירה ואספקת בטון. בחודשים ספטמבר עד דצמבר 2008, סיפקה רדימיקס לברזני, לאתר העבודה, בשדה יעקב, בטון בהתאם להסכם.

ביום 7/11/08 סיפקה רדימיקס לברזני 18.5 קוב בטון מסוג ב-30, בשלושה ערבלי בטון. עובר ליציקה נדגם בטון משוקת אחת של הערבל, על-ידי מעבדת איזוטופ בע"מ, שהינה מעבדה מורשית על פי מכון התקנים (להלן "איזוטופ").

ימים ספורים לאחר היציקה, עת פורקה הטפסנות, נתגלתה סגרגציה (היפרדות) בחלק התחתון במבנה, עד לגובה 1.2 מ'. לטענת ברזני, הסגרגציה נמצאה באופן גורף בכל החלק התחתון ואילו לטענת רדימיקס, הסגרגציה הייתה בחלק מהאלמנטים. מוסכם כי החלק העליון היה תקין.

בדיקת איזוטופ לדגימת הבטון הטרי העלתה כי בגיל 7 ימים, הבטון נמוך ואינו עונה על דרישות התקן (17 מגפ"ס לעומת 33 מגפ"ס שדורש התקן). בעוד שתוצאות הבדיקה בגיל 28 יום, העלתה כי הבטון מתאים ועונה לדרישות התקן (36 מגפ"ס, שעה שהתקן הינו 33 מגפ"ס).

מעבדת סיסטם, מעבדות מתקדמות בע"מ, שאף היא מעבדה מורשית (להלן: "סיסטם"), ביצעה, לבקשת ברזני, בדיקת חוזק לבטון הקשוי ונמצא כי הבטון אינו עומד בתקן:- 19 ימים לאחר היציקה, היה 24.0 מגפ"ס ו-30 יום לאחר היציקה חוזק הלחיצה היה 28 מגפ"ס, שהינו, כאמור, נמוך מהתקן.

1.3 הפן הדיוני:

בתחילה התבררו התביעות בפני כב' השופט בדימוס שמעון שר, אשר שמע את עדי רדימיקס: - מר חמיד נסאר, מנהל מכירות במפעל "שפרעם" של רדימיקס; מר אורן ברגר, מנהל מכירות מרחב צפון ברדימיקס; מר מקסים סבג, מנהל טכני במרחב צפון ברדימיקס; והגב' יומנא איברהים, מהנדסת אחראית בחברת איזוטופ. משעברו התביעות להתברר בפני, נשמעו עדי ברזני בפני: - מר מיכה גרבר, הבעלים של המבנה ומזמין עבודות הבניה ובעיסוקו מהנדס אזרחי; מר ישראל ברזני, בעל המניות ומנהל בחברת ברזני; ומר רפי אנונו, מהנדס וקונסטרוקטור. הצעת הפשרה נדחתה, הצדדים הגישו סיכומיהם וכעת ניתן פסק הדין.

2. המחלוקות:

על ארבע נחלקו הצדדים: -

• האם סיפקה רדימיקס לברזני בטון תקין? איזו בדיקת מעבדה היא הקובעת כי רדימיקס עמדה בתקן? ככל שיוכרע כי הבטון שסופק עומד בתקן, האם די בכך?
• ככל שיוכרע כי רדימיקס סיפקה בטון לקוי, האם הבטון הלקוי הוא זה שגרם לתופעת הסגרגציה, או בשל ביצוע לקוי של ברזני (העדר ויברציה (ציפוף)/עודף ויברציה/נפילת הבטון מגובה העולה על 2 מטר/זיון צפוף של הברזל מתוך האלמנטים וקרוב לטפסנות).
• ככל שיוכרע שרדימיקס אחראית באופן מלא או חלקי לתופעת הסגרגציה, כי אז יש לקבוע את שיעור הנזק שגרמה רדימיקס לברזני.
• האם על ברזני לשלם לרדימיקס את התמורה בגין הבטון שסופק לה, שקיימות מחלוקות לגבי טיבו, על פי החוזה ביניהם – סך של 53,520 ₪, בצירוף ריבית בשיעור של 3%, מיום 1/5/09 ועד יום התשלום בפועל.

3. טענות רדימיקס

3.1 הבטון – תקין:

רדימיקס הוכיחה כי הבטון שסופק על ידה עמד בתנאי החוזה. רדימיקס התחייבה לספק לברזני כמויות בטון "לפי תנאי בקרה טובים כהגדרתם בתנאי התקן הישראלי" ובכך עמדה.

הבטון, שהזמינה ברזני, מסוג ב-30, סופק בהתאם למפורט בהצעה ובתעודת המשלוח.

דגימת הבטון שניטלה מהערבל הראשון, נבדקה בהתאם לדרישות התקן, ונמצאה תקינה. התקן קובע כי גיל הבטון בעת הבדיקה יהא 28 ימים ודרישות התקן לבטון מסוג ב-30 הוא 33 מגפ"ס.

על כך העידה, מהנדסת בחברת 'איזוטופ בע"מ', הגב' יומנא אבראהים, שחתמה על בדיקת הבטון הטרי ועדותה ניטראלית. הגב' אבראהים, העידה, כי אמנם בדיקת הבטון בגיל 7 ימים העלתה כי החוזק נופל מדרישות התקן, אך אישרה, במהלך החקירה הראשית והנגדית, לאחר שהוצגו בפניה כל תעודות בדיקות הבטון, כי בסופו של יום הבטון שסיפקה רדימיקס לברזני, עמד בתנאי התקן הישראלי, 33 מגפ"ס בגיל 28 יום (ת"י 118).

אף מר ישראל ברזני הודה בחקירתו כי הבטון הטרי שסיפקה רדימיקס היה תקין "תמיד אמרנו את זה. אף פעם לא אמרתי שזה לא היה תקין" (שורות 21-29, עמ' 40 לפרוט').

מכאן הוכח כי רדימיקס עמדה בתנאי החוזה ובתנאי התקן, כפי שאושר על ידי מעבדת איזוטופ בבדיקה בגיל 28 יום. (ראה לענין זה גם ע"א 29684-10-12 תעשיות רדימיקס ישראל בע"מ נ' סעד, וכן יצחק סורוקה, טכנולוגיה של בטון, חלק 2, עמ' 570-590).

רדימיקס מדגישה כי אין זו מחובתה להוכיח מה הן הסיבות שגרמו לסגרגציה במבנה. רדימיקס אחראית לטיב הבטון עד לשפיכתו באתר העבודה ואינה אחראית לאופן הטיפול והשימוש בבטון באתר העבודה.

הבטון נפגם "מסיבה שאין המוכר אחראי לה, אחרי שהמוכר עשה את המוטל עליו למסירתו, והקונה הפר את חובתו לקבלו" (סעיף 22(א) לחוק המכר, תשכ"ח-1968). משכך, אין להטיל על רדימיקס כל אחריות לתופעת הסגרגציה שנוצרה.

3.2 הבדיקה הקובעת לדרישות חוזק, על פי התקן :-

רדימיקס טוענת כי על פי החוזה שנכרת בין הצדדים, תנאי מוקדם לאחריותה הינו כי הבטון נבדק ונדגם משוקת הערבל, קרי, עובר לעשיית שימוש בו באתר העבודה. ברזני לא הביאה כל אינדיקציה כי הבטון, במועד אספקתו, לא עמד בתנאי החוזה ולא בתנאי התקן הישראלי.

הבטון שנבדק נדגם משוקת הערבל הראשון, בטרם הוסף לו מים או כל חומר אחר. תוצאת הבדיקה בגיל 28 יום, הייתה 36 מגפ"ס. קרי, מתאים לדרישות התקן הישראלי, הקובע 33 מגפ"ס. ראה תעודת בדיקה שמספרה BT-1243275.

אמנם, תוצאת הבדיקה בגיל 7 ימים נמוכה מהתקן, אך מדובר בבדיקה שאינה קובעת על פי התקן אלא באינדיקציה בלבד. זאת ועוד, לו היו חסרים מרכיבים שונים בבטון, כטענת ברזני, לא היו פני הבטון חלקים, כפי שהעידו העדים ולא ניתן היה לשאוב את הבטון במשאבה. מכל מקום, המועד הקובע לתקינות הבטון על פי התקן הוא גיל 28 יום, והוכח כי הבטון שסופק עמד בתנאי התקן.

ביחס לתוצאות בדיקת מעבדת סיסטם, טוענת רדימיקס כי אין לתת משקל לבדיקה זו. על פי ת"י 118 – בטון: דרישות תפקוד וייצור, רק אם הבטון בבדיקה של 28 יום, לא עומד בדרישות התקן, אזי עורכים בדיקה חוזרת - בדיקת בטון קשוי, בעצתו של הקונסטרוקטור האחראי באתר.

בענייננו, משנמצא כי במועד הקובע – גיל 28 – הבטון היה תקין, לא היה מקום לבדיקה נוספת ומכל מקום תוצאות הבדיקה המאוחרת של סיסטם, אינן מעלות ואינן מורידות. אין ביכולת הבדיקה ללמד על אחריותה של רדימיקס לבטון, שכן הבדיקה היא לאחר עשיית השימוש בו ע"י ברזני באתר העבודה.

במילים אחרות, בדיקת הבטון הטרי מתבצעת עובר לעשיית השימוש בו באתר העבודה והינו תחת אחריות רדימיקס, ואילו בדיקת בטון קשוי מתבצעת לאחר עשיית השימוש בו באתר העבודה ואינו באחריות רדימיקס. בנסיבות התביעה, הדעת נותנת כי בין לבין, ובמהלך עבודות היישום, שהתבצעו ע"י ברזני, נפגם הבטון.

זאת ועוד, בתעודת הבדיקה של סיסטם לא מצוין כי בוצעה בדיקה ראשונה של בטון טרי, ואין התייחסות ספציפית אליה; לא צוין בפני הבודק ממעבדת סיסטם, כי מדובר בבדיקה שניה ושהבדיקה הראשונה של מעבדת איזוטופ, מצאה כי הבטון הטרי עמד בתנאי התקן הישראלי. אין לתת משקל לבדיקת סיסטם, שכן סומנו לנציג סיסטם מקומות הקידוח, ראה בתעודה: "המזמין קבע את נקודות הקידוח", בעוד שהתקן הישראלי, ת"י-26 חלק 6 קובע, כי המקומות בהם נוטלים גושים מייצגים "ייבחרו באופן אקראי ע"י הבודק", וכי "אין נוטלים גושים ממקומות שניתן להבחין בהם... בסדקים או בפגמים אחרים בבטון". יש להגדיר רק אלמנט/אזור קידוח ולא נקודות. בשל כך, וגם בשל העובדה כי עורך הבדיקה במעבדת סיסטם לא התייצב לעדות ולחקירה נגדית, יש להעדיף את חוות הדעת של איזוטופ, שקבעה כי בגיל 28 יום, הוא המועד הקובע, עמד הבטון בדרישות התקן.

3.3 יישום לקוי של ברזני הוא שגרם לסגרגציה -

עבודתו הלקויה של ברזני היא זו שגרמה להיווצרות הסגרגציה, שהופיעה בחלק התחתון במבנה: נפילה חופשית של בטון המעודדת סגרגציה - כידוע, אין להתיר נפילה שכזו מגובה העולה על 2 מ'; כן קיימת אפשרות שהבטון, שנוצק אל תוך אלמנט המכיל זיון, מגובה העולה על 2 מ', פגע בדפנות הטפסנות ובמוטות הזיון. פגיעות אלו מעודדות סגרגציה וגורמות להיווצרותם של קיני חצץ בתחתית האלמנט (ראה יצחק סורוקה, טכנולוגיה של בטון, חלק שני, עמ' 477-482).

בנוסף, רצוי היה שברזני יזמין בטון דליל ודק יותר (ראה תקן ישראלי 1923, עבודות בטון יצוק באתר).

לתמיכה בטענותיה, מפנה רדימיקס לעדיה, שלטענתה הינם עובדים מיומנים ובעלי ניסיון עשיר בתחום הבטון ולתשובותיהם לבית המשפט, מה לדעתם גרם לסגרגציה:-

ראה עדות מר חמיד נסאר, מנהל מכירות במפעל "שפרעם", כי עודף ויברציה (ציפוף) יכול לגרום לתופעת הבטון החצצי והסגרגציה; השמת הזיון בתוך האלמנט הנוצק יכולה, אף היא לגרום לתופעת סגרגציה, זאת כאשר הזיון צפוף וצמוד לטפסנות ובכך הוא מונע את חדירת הבטון לכל חלקי האלמנט ולתופעת סגרגציה.

וכן ראה עדות מר אורן ברגר, מנהל מכירות מרחב צפון, אשר העיד כי לדעתו, עבודה לא נכונה גרמה לתופעת הסגרגציה שהופיעה על גבי האלמנטים שנוצרו, לרבות עבודת זיון והמרחק ביניהם לכיסוי האלמנטים. כך גם העיד מר מקסים סבג, מנהל טכני במרחב צפון.

3.4 עדי ברזני

בעדי ברזני, אין ליתן אמון או לכל הפחות יש להתייחס בזהירות לעדותם.

העד מיכה גרבר, הינו היזם ומזמין עבודות הבניה והינו עד הנוגע בענין "נגיעה אישית" ו- "עד מעוניין" ומשכך, יש להתייחס בזהירות לעדותו ולמשקלה הראייתי של עדותו (ראה יעקב קדמי, על הראיות, חלק ראשון, עמ' 527-530, וכן חלק שלישי עמ' 1444-1445). מר מיכה גרבר לא ציין בתצהירו כי במועד היציקה ניטלו מדגמים של בטון טרי והתוצאה, בגיל 28 ימים, הייתה תקינה. עדותו כי "הבעיה בוודאות הייתה במיקסר הראשון..." (עמ' 34, שורות 25-30), הינה עדות כבושה, שכן אף שהיא רלבנטית לענייננו, לא גילה אותה במסגרת עדותו הראשית, אלא 5 שנים לאחר מכן, במהלך עדותו בבית המשפט. לאחר שעומת גרבר אל מול חשבונית המס (נ/1), תעודת המשלוח (נ/2) ותעודת הבדיקה של איזוטופ (נ/3), לפיהן הערבל הראשון הוא זה שנבדק ונמצא כי הבטון בתוכו תקין לדרישות התקן הישראלי, העיד כי התנאים בתוך "עמוד היציקה שונים מהתנאים במעבדה".

כאמור, עמוד היציקה הינו באחריות ברזני ומהווה חלק מעבודות היישום. המתכנן הוא זה שאחראי לעמוד היציקה. הוא קובע מידות העמוד וקוטר הברזל והקבלן מבצע. לפיכך, טענת גרבר שלא היה דבר חריג בתכנון ובביצוע, עומדת בסתירה לעדותו לפיה "התופעות בשטח" והתנאים הנמצאים בתוך עמוד היציקה, הם הגורמים לסגרגציה.

העד גרבר העיד כי הבעיה לא הייתה לחץ אלא סגרגציה. אולם, בהתאם לתנאי החוזה, רדימיקס אחראית רק לחוזק, סוג וכמות הבטון בלבד.

מר גרבר הינו היזם, ובהיותו מהנדס אזרחי, שימש גם כמפקח (עמ' 37, שורות 13-14 לפרוט'). אם תוצאת המדגם מערבל אחד אינה מלמדת, לשיטתו, על שלושת הערבלים, יכול היה מר גרבר להזמין בדיקה מכל ערבל וערבל ולא להסתמך על בדיקה מדגמית, כדרישת התקן, (ת"י 26, חלק 1: נטילת מדגמים של בטון טרי). כקונה היה עליו לבדוק את הממכר מיד לאחר קבלתו (ראה חוק המכר, תשכ"ח-1968, סעיף 13).

העד אינג' רפי אנונו – היה מפקח עליון בפרויקט, מתכנן שלד המבנה ומעורב בקבלת החלטות לגבי אופי הנזקים ותיקונם, כך כתב בכותרת לחוות דעתו וכן אישר בחקירתו הנגדית (עמ' 46, שורה 31; עמ' 47, שורות 1-5 לפרוט'). אינג' אנונו לא נכח ביציקה ביום 7/11/08, ולמרות שהניח כי במועד זה ניטלה דגימת בטון טרי, לא טרח לבקש את תוצאותיה ולא התייחס אליהן בחוות דעתו. חוות דעתו מבוססת על תעודות בדיקה חלקיות, אין לסמוך על מסקנותיה.

העד אנונו חיזק טענת רדימיקס כי תופעת הסגרגציה יכול שתיגרם בשל אופן השימוש בבטון באתר העבודה ושיטות עבודה "זה תלוי בפועל בעובי הזיון, בעובי הקיר, בספייסרים, שומרי מרחק ובעשרות אלמנטים שלא בהכרח הם שונים בתקן".

מסקנת העד אנונו כי הכשל בבטון היה בערבל הראשון, אינה יכולה לעמוד נוכח הממצאים שהעלו כי הערבל הראשון הוא שנבדק, ונמצא כי הבטון שהובל באמצעותו, עומד בתנאי התקן הישראלי (נ/1 ו- נ/2). אמירתו כי "בדיקת הגלילים הראתה נפילה בחוזק הבטון", אינה עולה עם הוראות ת"י 118, אשר קבעו במפורש כי רק אם תוצאת הבדיקה בגיל 28 יום אינה תקינה, כי אז מבוצעת בדיקה חוזרת מבטון קשוי.

העד אנונו הוא זה שסימן לבודק סיסטם את הנקודות הבעייתיות באלמנט שנוצק ובנקודות אלה הורה לו לקדוח, זאת בניגוד להוראות התקן הישראלי 26 ומשכך, אין להסתמך על חוות דעתו.

העדה גב' מירי אסל, עורכת התמליל – לתמליל לא צורף תצהיר כמשמעותו בסעיף 15 לפקודת הראיות. ומשכך, אין רדימיקס חייבת בחקירת הגב' אסל ויש להורות על פסילת התמלילים שצורפו.

3.5 הנזקים להם טוען ברזני

ברזני לא הוכיח נזקיו, שהינם מוגזמים ומופרכים. אין ברשותו מסמך בכתב, להוכחת טענתו כי הרווח הקבלני בגין פרויקט בניה דומה (עבודות שלד) עומד על סך של 20% משווי הבניה. טענתו הינה סתמית ואינה נתמכת בראיות.

אין בהסכם הבניה מיום 15/9/08, שנחתם בינו לבין היזם, מר מיכה גרבר, כל מנגנון פיצוי בגין מסירת עבודות השלד באיחור ו/או בגין "בטון פגום". מדובר בסכום סתמי שאינו נתמך בראיות. לא צורף כל מסמך בכתב התומך בגרסתו ו/או בכל אחת מטענותיו לגבי היקף הנזק. אין ברשותו חוות דעת חשבונאית לענין הפסד הרווח הקבלני, אין ברשותו ניירת התומכת בטרחה ובעבודות הנוספות הנטענות. למעשה, ברזני לא הוכיח תביעתו ולפיכך יש לדחותה.

4. טענות ברזני

4.1 הבטון - לקוי

חלקם התחתון של כל האלמנטים שנוצקו, ללא יוצא מן הכלל, בגובה של 1.2 מטר, היה חצצי וסבל מתופעה חמורה של סגרגציה. מנגד חלקם העליון של כל האלמנטים, ללא יוצא מן הכלל, היה תקין לחלוטין ולא סבל מסגרגציה או כל בעיה אחרת. על כך העידו ברזני, בעל המבנה מר מיכה גרבר והמהנדס קונסטרוקטור מר רפי אנונו. גם עדי רדימיקס הסכימו בעדותם כי הבטון בחלק התחתון של האלמנטים היה לקוי. ראה דברי העד נסאר והעד ברגר, מנהלי המכירות.

מעבדת סיסטם שבדקה את גלילי הבטון הקשוי העלתה, כי חוזק הבטון בחלקם הנמוך של האלמנטים שנוצקו אינו עומד בתקן.

בפני בית המשפט הובאה חוות דעתו של המומחה רפי אנונו, המומחה מטעם ברזני, אשר העיד ונחקר בחקירה נגדית. המומחה קבע באופן חד משמעי כי סיבת הכשל נעוצה אך ורק בדירוג האגרגטים בתערובת הבטון שסופק, ראה סעיף 5.2 לחוות דעתו.

העד המומחה שימש כקונסטרוקטור של המבנה הספציפי נשוא תיק זה, בדק את הבטון באתר הבניה והוא זה שקבע כי האלמנטים שנוצקו אינם תקינים ובהתאם, נתן הוראות לתיקונם.

היכרותו של המומחה עם המבנה, עם האלמנטים שנוצקו, עם חוזקם הדרוש ומנגד הכשלים שנתגלו בהם, הינה היכרות ישירה, בלתי אמצעית ובזמן אמת.

העד נאסר מטעם רדימיקס אישר את קביעתו של אנונו כי קיים חוסר בדירוג אגרגטי "זה נכון. זה יכול לקרות..." (עמ' 15 שורה 13 לפרוט').

בנוסף למומחה אנונו העיד גם מומחה נוסף בתחום זה. הלוא הוא בעל המבנה מר מיכה גרבר, מהנדס בנין אזרחי העוסק לפרנסתו בתחום הפיקוח וגם הוא, על פי הבנתו המקצועית, קבע קביעה זהה: "...זה לא סגרגציה שנובעת מחוסר ויברציה. נראה כאילו חסר פרקציה שלמה בחומר ..." (עמ' 37, שורה 19).

כן מופנה בית המשפט לתמלילי השיחות בין ישראל ברזני לבין נסאר, בהן הודה נסאר כי רדימיקס אחראית לכשל בבטון (ראה עמ' 6 לתמלול ההקלטה מס' 006 ועדותו בעמ' 12 לפרוט').

4.2 בדיקת הבטון הקשוי – עדיפה על בדיקת בטון מהשוקת

בדיקת הבטון הקשוי של סיסטם הציגה תוצאות שאינן עומדות בתקן, אף לא מבחינה מינימלית. בדיקות אלו איששו את מה שכבר היה ידוע לכולם, כי בטון בחלק התחתון של האלמנטים היה לקוי וסבל מכשל קונסטרוקטיבי אקוטי. הבדיקה המעבדתית הוסיפה והוכיחה כי גם לאחר התקשות הבטון באתר, היה הבטון לקוי.

גישת רדימיקס כי משהבדיקה הראשונה יצאה תקינה אין כל צורך בבדיקה נוספת, הינה גישה מוכחשת. על כך העידה העדה מטעם רדימיקס, הגב' יומנה איברהים, כי לאחר בדיקת הבטון הטרי מבוצעת בדיקת בטון קשוי ותוצאתה היא העדיפה (עמ' 5, שורה 16).

בדיקת הבטון הקשוי מתארת את מצב הבטון באלמנט הנבדק במצב סופי ולכן, מבטאת את המצב הקיים בשטח ומבטלת את תוצאות הבדיקה של הבטון הטרי (השווה לתא"מ (חי') 12302-07-10 רדימיקס נ' מוחמד חטיב עבדאלקאדר; וכן ראה עדות אנונו ומיכה גרבר).

השאלה במקרה זה איננה האם ניתן לחלץ מהבטון הטרי, המרודד לתבנית, קובייה שתעמוד בלחץ הנדרש על פי התקן, אלא האם ניתן לחלץ מהאלמנטים שנוצקו בפועל, גליל שיעמוד בלחץ שכזה לאור הסגרגציה החמורה בתערובת.

לכן, הבדיקה של הבטון הטרי מהשוקת אינה מעלה ואינה מורידה. רדימיקס סיפקה לברזני מוצר פגום, אשר חרף האפשרות להתאימו לתקן הלחיצה בבדיקה של בטון טרי, אין יכולת בפועל לייצר ממנו אלמנטים יצוקים שלהם החוזק המינימאלי הדרוש.

באשר לטענת רדימיקס כנגד הבדיקה שנערכה ע"י סיסטם בשל כך שהמהנדס אנונו הגדיר את אזור הקידוח. ברי כי כך היה צריך לעשות, שכן לא היה כל טעם בלקיחת דגימות מעבר לגובה של כ- 1.2 מ' וכן מופנה בית המשפט לתקן 26 אליו הפנתה רדימיקס, לפיו: "מוציאים גושים מייצגים רק בתיאום עם המהנדס האחראי", ובמקרה זה היה זה אנונו.

4.3 הפרכת תיאוריות שהעלתה רדימיקס לסיבת הכשל

רדימיקס לא הציגה כל חוות דעת של מומחה לטענותיה, כי הסיבה לכשל היא מחמת עבודתו של ברזני. ההסברים/התיאוריות שהעלתה לא עלו בתצהירים, לא בחוות דעת, אלא רק על דוכן העדים בתשובות עדיה בחקירה הנגדית, ובשליפה מהמותן. מדובר בתיאוריות שהועלו תוך שיהוי ניכר וכגרסה כבושה ומותאמת, ומשכך משקלן – אפסי.

תאוריית הויברציה - לטענת רדימיקס, לא בוצעה ויברציה (הרעדה) או שבוצעה יותר מדי ויברציה – זו טענה שיש לדחותה. מדובר בהשערה חסרת כל בסיס שהעלה העד נסאר, בתשובה לשאלת בית המשפט, ולא רק שלא נתמכה בכל אינדיקציה, אלא הופרכה ע"י העד מיכה גרבר, אשר אינו רק בעל מקצוע או מומחה בתחום, אלא הוא הבעלים של המבנה והיה לו אינטרס לוודא טיפול נכון בבטון (ראה סעיף 11 לתצהירו ותשובותיו בחקירה הנגדית עמ' 35 שורות 11, ועמ' 37 שורה 3). כן ראה סעיף 15 לתצהיר ישראל ברזני ולעובדה שבתאוריית הויברציה לא נחקר נגדית מר ברזני.

ניתן לומר, אם כן, כי "תיאוריית הויברציה" – אינה מבוססת על עובדה כלשהי, מדובר בהשערה חסרת ביסוס למציאות ומופרכת מיסודה; ויברציה בוצעה כראוי.

תאוריית הנפילה – לטענת רדימיקס, נפילת הבטון מגובה גרמה לסגרגציה. גם תיאוריה זו חסרת אחיזה במציאות. הבטון מוחדר לתוך האלמנטים עם משפך, ללא כל נפילה של בטון (ראה עדות מיכה גרבר, "הקפדתי שהיציקה תוחדר לתוך העמוד עם משפך...". ש' 11, עמ' 35 לפרוט').

רדימיקס לא הוכיחה כל תימוכין לתיאוריה זו, שהבטון אכן הופל מגובה כלשהו, לא חוות דעת, לא עדות ולא ראייה הקושרת בין נפילת הבטון – שלא הייתה – לבין הסגרגציה הספציפית שהתרחשה בפועל.

אמור מכאן, שגם "תיאוריית הנפילה" – מופרכת מיסודה ומנותקת מהמציאות ומדרך שפיכת הבטון בפועל, תוך שימוש במשפך ובפיקוחו הצמוד של מר מיכה גרבר.

תאוריית הזיון הצפוף – תיאוריה זו אשר הועלתה במקרה במהלך חקירתם של עדי רדימיקס – העד נסאר (עמ' 13, שורה 10), העד אורן ברגר (עמ' 17, שורה 11), והעד מקסים סבג (עמ' 23, שורה 1), נטענה בעלמא וללא כל תימוכין.

תיאוריה זו לא נכללה בתצהירי עדות ראשית ולא הובאו נתונים כלשהם בדבר המרחק שהיה בפועל בין ברזלי הזיון באלמנטים או בינם לבין הטפסנות, וכן לא הובאה כל חוות דעת באשר למרחק הנדרש לבטון המסוים שנוצק. הטענה נעדרת כל נתון עובדתי ממשי. על תיאוריה זאת לא נחקרו ישראל ברזני ו/או מר מיכה גרבר והמומחה אנונו נשאל על כך בחטף על סמך תמונות בלבד ומבלי שהוצגו לו כל נתונים עובדתיים.

עובדי רדימיקס ידעו בזמן אמת על בעיה בבטון, הם הוזמנו לבקר באתר ולהתרשם בעצמם מהבטון ואף עשו כן. בשום שלב עד לחקירתם הנגדית, לא העלו עדים אלה את התיאוריה בדבר בעיה בזיון או בטפסנות. מדובר בשיהוי עצום.

קושי נוסף בקבלת תיאוריה זו, הוא העובדה שאותה שיטת עבודה יושמה לאורך כל האלמנטים. אם הפריעו אותם ברזלים, רק עד לגובה של 1.2מ', כיצד לא הפריעו הברזלים והטפסנות לבטון להתקשות כראוי, ביתרת הגובה?!

על מופרכות התיאוריה ניתן ללמוד גם מכך שאותם ברזלים הפריעו רק לבטון שיובא בערבל הראשון ולא הפריעו לבטון שהובא בערבל השני.

ככלל, טוענת ברזני כי כל אחת מהתיאוריות שהעלתה רדימיקס אינה ניתנת להוכחה, כולן השערות בעלמא. כל אחת משלושת התיאוריות אינה עונה על תהייה בסיסית אחת: כיצד יתכן שאותו כשל קונסטרוקטיבי עובר כחוט השני, ככשל רוחבי בכל האלמנטים, עד לגובה מסוים ולאחר מכן אינן קיימות.

4.4 המנעות רדימיקס מהבאת ראיות

בידי רדימיקס הייתה אפשרות להביא ראיות להוכחת טענותיה המוכחשות והשגויות, כי סיפקה בטון תקין אולם, היא נמנעה מלהביאן: רדימיקס נמנעה מלהביא מומחה מטעמה, רדימיקס נמנעה ביודעין ובמכוון מליטול דגימות בטון מהבטון הקשוי, הגם שידעה כי לברזני טענות כבדות משקל כנגד הבטון שסופק לה ויכלה לעשות כן בקלות (ראה דברי העד ברגר, עמ' 18, שורה 3); רדימיקס נמנעה מלהוציא דו"ח ממוחשב לגבי הכמויות והחומרים – דירוג אגרגטי, למרות שמפעל רדימיקס ממוחשב וניתן להנפיק דו"ח ממוחשב, שממנו ניתן ללמוד על ההרכב המדויק של התערובת של הבטון שסופק (ראה עדות העד נסאר, עמ' 15, שורה 18).

רדימיקס נמנעה מלהציג צילומים מהאתר, צילומים שהעד סבג ציין כי נמצאים בידי העד אורן ברגר. צילומים שכאלו, ככל שאכן קיימים, לא הוצגו.

רדימיקס נמנעה מלהגיש את מסמכי הבדיקה מהשוקת של המערבל הראשון, עליהם היא נסמכת כראיה הטובה ביותר לתקינות הבטון.

רדימיקס בחרה להציג מסמכים אלו לא על ידי עורכיהם, אלא הציגה אותם לעד מיכה גרבר לתגובתו. לא נותר אלא לתהות מדוע נמנעה רדימיקס מלהגיש באמצעות עדים את המסמכים שלטענתה, מוכיחים מאיזה מערבל ניטלה הדגימה.

למותר לציין שבאופן זה נמנעה מברזני אפשרות חקירה נגדית.

4.5 לרדימיקס אין הגנה בשל עמידה בתקן

טענתה המרכזית של רדימיקס היא כי בדיקה שבוצעה לבטון ע"י מעבדת איזוטופ, מדגימת בטון טרי, עמדה בדרישות התקן. לטענת רדימיקס, שעה שהבדיקה הראשונית עמדה בתקן – מהווה הדבר ראיה לכך שהבטון היה תקין ועל כן לא יכולה להיות כל טענה כלפיה .

לטענת ברזני, רדימיקס טועה ומטעה. עמידה בתקן מהווה דרישת מינימום – דרישת סף, אין היא בשום פנים ואופן חזות הכל. עמידה בתקן הינה תנאי בלעדיו אין, אולם אינו תנאי מספיק. עמידה בתקן אינה תעודת ביטוח כנגד פגם במוצר. בטון שלא נכשל בבדיקה, אינו בהכרח בטון תקין. מנגד, בטון שנכשל בבדיקה, ברי כי אינו תקין.

לסוגייה זו של מוצר שבפועל הינו פגום אך עמד בתקן, ראה הפסיקה בת"א (ת"א) א 10197/05 יוני דובב נ' אחים שרבט חברה לבניין בע"מ (2.8.2007); ת"א (ירושלים) 1751/96 דבורה גרוס נ' פז גז חברה לשיווק תק-מח 2002(2), 2897; ע"א 608/87 נחושתן מעליות בע"מ נ' ד"ר שושני ואח', תק-על 92(3), 2137.

רדימיקס הינה יצרן ככל היצרנים ועליה להוכיח פוזיטיבית את תקינות מוצריה. יתירה מכך, עדי רדימיקס הודו בחקירותיהם כי בפעמים לא מבוטלות, אכן מתגלה בעיה בבטון שהם מספקים. מכאן שהבטון שמסופק ע"י רדימיקס הינו בבסיסו חשוף לתקלות (ראה עדות העד נסאר, עמ' 14, שורה 29) "יש בכל יציקה את התופעה הזו (סגרגציה – א.אלון) במידה גדולה/חמורה/קטנה". הבטון אם כן הינו חומר הנתון לסגרגציה והשאלה היחידה הינה, עד כמה תהיה התופעה חמורה בכל יציקה. גם אם בבדיקת המעבדה הבטון עמד בתקן. התקן אינו בודק סגרגציה ועל כן אינו רלבנטי. העדים אינג' אנונו והיזם מיכה גרבר, שניהם מהנדסים מומחים בתחום הבניה. הם הסבירו שהבדיקה אינה בודקת את רמת הסגרגציה של הבטון הנוצק באלמנטים (עמ' 36, שורה 5, שורה 31; עמ' 48, שורה 10).

4.6 הנזקים שנגרמו לרדימיקס

הבטון שסיפקה רדימיקס גרם לברזני לשורת נזקים. הנזק הראשון והישיר, הוא הפיצוי בסך 28,500 ששולם ע"י ברזני כקבלן השלד למזמין העבודה מר מיכה גרבר, וזאת בדרך של הפחתת התשלום ששילם מר מיכה גרבר עבור עבודת ברזני. סכום הפיצוי הינו סביר.

עוד זכאי ברזני להחזרי עלויות שנדרש לשלם על מנת לתקן את האלמנטים שנוצקו מהבטון הפגום – עבור חומרים (10,937 ₪), עבודה (19,635 ₪), עלות חוו"ד סיסטם (1,599 ₪).

לברזני נגרמו נזקים נוספים בשני תחומים, האחד הוא יצירת עבודה וטרחה רבה יותר, עקב הצורך לטיפול בליקוי – נזק שמוערך על סך של 15,000 ₪ ומניעת רווח קבלני המוערך ב- 40,000 ₪.

כן טוענת ברזני כי היא פטורה מלשלם לרדימיקס את מלוא התשלום עבור הבטון – שווי ההנאה והתועלת מהבטון לשלד הבית לא עלה על סך של 20,000 ₪.

לחילופין טוענת ברזני, לכל הפחות יש לפטור אותה מתשלום בגין הבטון הפגום, שכן היא לא קיבלה את המוצר שהיא הזמינה כי אם מוצר פגום.

5. הכרעה – ת"א 3332-05-09

לאחר ששקלתי טענות הצדדים, עדויותיהם וראיותיהם, הגעתי למסקנה כי ברזני לא עמדה בנטל הנדרש להוכחת תביעתה.

ברזני לא הוכיחה כי רדימיקס הפרה את תנאי החוזה שנכרת ביניהם, מיום 7/9/08, וכן לא הוכיחה ברזני, כי הבטון שסיפקה לה רדימיקס, ביום 7.11.08, לא עמד בדרישות התקן הישראלי (ת"י 118).

למסקנה זו הגעתי על יסוד הוראות הסכם המכר, בדיקת התקן הישראלי, העדויות והראיות וכן יישום הפסיקה הרלבנטית.

אפנה תחילה להוראות החוזה שבין רדימיקס לבין ברזני:

"תנאי מכירה ואספקה

1. החברה אחראית לכך שהבטון כפי שהוא מסופק על ידה מתאים למפורט בהצעה ובתעודת המשלוח, לפי תנאי בקרה טובים כהגדרתם בתקן הישראלי (להלן: "תקן") אולם אין החברה אחראית לכך שהבטון כפי שהוגדר בהצעה וסופק לאתר אמנם תואם את צרכי המזמין.

2. תנאי מוקדם לאחריות החברה לחוזק לעבידות, לסוג ולכמות הבטון, יהיה מילוי כל התנאים הבאים:

א. הבטון נבדק ונדגם מטעם המזמין ע"י מעבדה מאושרת לפי חוק התקנים תשי"ג (ותיקוניו מעת לעת) וכל הבדיקות נערכו בהתאם לתקן המתאים.

ב. הבטון שנבדק, נדגם משוקת של הערבל והזמן שחלף בין נטילת המדגם להכנת דוגמת הבדיקה לא עלה על 60 דקות.

ג. לא הוספו לבטון מים או כל חומר אחר ע"י המזמין, נציגו, עובדיו או כל אדם אחר, על פי הוראתו.

ד. פריקת הבטון מהערבל הסתיימה תוך 60 דקות מעת שהגיע הערבל, לאתר או תוך הזמן שנקבע לכך בתקן המתאים, לפי הזמן הקצר שבין שניהם.

ה. הבטון המוזמן הינו בהתאם לסוגי הבטון בתקן 118 סעיף 4".

טענת רדימיקס, כי הבטון שסופק עמד בתקן הישראלי הנדרש מתיישבת עם הוראות התקן הישראלי (ת"י 118), עם תוצאות הבדיקות וכן עם העדויות.

התקן הישראלי (ת"י/118), קובע את גיל הבטון בעת בדיקה, ראה סעיף 5.5.1.4:

"גיל הבטון בעת הבדיקה

לצורך קביעת התאמת בטון כלשהו לדרישות חוזק הלחיצה המפורטות בתקן זה ייבדק הבטון בגיל 28 יום.

אם אי אפשר לבדוק את חוזק הלחיצה של הבטון בגיל 28 יום (בשל שבת, חג וכדומה), תיערך בדיקת התאמת הבטון לדרישות חוזק הלחיצה המפורטות בתקן זה ביום העבודה הקרוב ביותר לאחר גיל 28 יום.

הערה:

נוסף על בדיקת חוזק הלחיצה בגיל 28 יום אפשר לבדוק את חוזק הלחיצה של הבטון גם בגילים אחרים, אך בכל מקרה ייקבע סוג הבטון רק בבדיקה בגיל 28 יום".

על כך גם העידה גב' יומנה איברהים מהנדסת איזוטופ, בחקירתה מיום 18/6/12: -

לשאלת עו"ד רוזן, ב"כ רדימיקס:

"ש. כלומר, על פי הנתונים של הבדיקה הזאת, הבטון עומד בתקן הישראלי?

ת. כן, התקן 118.

ש. מאין בדיוק נלקחה הדגימה?

ת. מהמיקסר. שזה בטון טרי.

(ראה שורות 3-6, עמ' 4 לפרוטוקול מיום 18/6/12)

...

ש. כלומר אם נסכם, הבטון על פי התעודה הזאת עמד בתקן הישראלי?

ת. כן.

(ראה שורות 14-15, עמ' 4 לפרוטוקול מיום 18/6/12)"

כן אישרה הגב' יומנה, מהנדסת איזוטופ, בתשובתה לעו"ד ביטון, ב"כ ברזני, כי בבדיקת קורות המבנה, תחילה התוצאות שהתקבלו נמצאו נמוכות מהתקן, אך בסופו של דבר הבטון עמד בתקן. "... הם הזמינו את הבדיקה והם קיבלו 33 מגה פסקל וזה היה תקין" (שורה 9-10, עמ' 5 לפרוט' מיום 18/6/12).

וכך גם השיבה העדה לבית המשפט (המותב הקודם, כב' השופט בדימוס, שמעון שר): "בסופו של יום הבטון היה תקין, 33 מגה פסקל, של הקורות". (שורה 23, עמ' 5 לפרוטוקול).

ובהמשך השיבה לב"כ ברזני "...התוצאה הקובעת זה גיל 28 יום. התקן נותן לך דרישה רק ב- 28 יום. אחרי 7 יום זו תוצאה אינדוקטיבית אם תהיה לך בעיה בעתיד" (שורות 21-22, עמ' 7 לפרוט').

וכן "כשהבטון היה קשוי הוא קיבל תוצאה תקינה" (שורה 14, עמ' 8).

על עמדה זו שבה וחזרה בחקירתה החוזרת:

"ש. זה נכון שהתקן הישראלי 118 קובע שבדיקת בטון טרי ייבדק בגיל 28 ימים בלבד?

ת. כן.

ש. זה נכון שהערכים ב- 7 ימים בתעודה הם אך ורק אינדיקציה ולא מחייב?

ת. כן.

ש. כך שלמעשה אם נחשוב על כל התעודות וכל בדיקות הבטון שהוצגו לך גם במהלך החקירה שלי וגם במהלך החקירה הנגדית, בסופו של יום – הבטון עמד בתקן הישראלי?

ת. כן" (שורות 23-30, עמ' 9 לפרוט').

באשר לאי התאמה של תוצאות הבדיקה לנדרש בתקן, אפנה להוראת סעיף 6 בהסכם בין הצדדים: -

6.א. הוגשה תלונה מצד המזמין בקשר לאי התאמת חוזק הבטון המוזמן לנדרש בתקן 118 בגיל 28 יום והוכח שהוראות סעיף 2 לעיל מולאו בקפידה, תהא החברה רשאית לפי שיקול דעתה לדרוש בדיקת חוזק חוזרת של הבטון הקשוי ע"י הוצאת גלילים, בדיקות אל הרס או בדיקות אחרות, והמזמין או כל אדם אחר מטעמו שהסכמתו נדרשת לצורך ביצוע הבדיקה, יהיו חייבים לאפשר לחברה בצוע בדיקה כאמור. לא התאפשרו בדיקות חוזק חוזרות של הבטון הקשוי כאמור למרות דרישות החברה, לא תחול על החברה כל אחריות לחוזק הבטון.

ב. כל בדיקת חוזק חוזרת של הבטון הקשוי שנערכה ללא אישור החברה, לא תחייב את החברה ותוצאותיה לא ישמשו ראיה בהליך כלשהו. החברה תכיר רק בבדיקות חוזק שנערכו בידיעתה ובאישורה.

ג. הוצאות בדיקת החוזק של הבטון הקשוי במבנה, תחולנה על החברה ואולם אם יסתבר מתוך תוצאות הבדיקה כי הבטון עונה על דרישות התקן, יחשב הבטון כמתאים לדרישת המזמין והוצאות הבדיקה וההוצאות הנוספות תחולנה על המזמין.

ד. בכל מקרה שהמזמין מקבל מידע על פגם או תוצאת חוזק בטון נמוכה בגין יציקת בטון בגיל 7 ימים ו/או 28 יום, עליו להודיע על כך בהודעה בכתב, מיידית לחברה. המזמין יורה למעבדה שבה נבדק חוזק הבטון להעביר את התוצאות כאמור, ישירות לחברה.

ה. כל פתרון או הצעת תיקון שינתנו ע"י המזמין עקב אי התאמת חוזק הבטון למפורט בהצעה ובתעודת המשלוח או לאחר קבלת תעודה זמנית על חוזק הבטון בגיל נמוך מ- 28 יום, או לפגם שהתגלה בבטון במועד היציקה או סמוך לו והוכח שהוראת סעיף 2 לעיל מולאה בקפידה, יהיו קבילים רק לאחר שאושרו בכתב ע"י החברה או ע"י מי שהוסמך לכך על ידה. אחריות החברה מוגבלת להוצאות הישירות שתגרמנה ללקוח כתוצאה מהפתרון המוסכם ולא לנזקים העקיפים או תוצאותיהם הקשורים להחזרת המצב לקדמותו".

ובענייננו, הבטון נבדק ונדגם על ידי מעבדה מאושרת, לפי חוק התקנים, תשי"ג-1953 - (מעבדת איזוטופ) הבטון שנבדק נדגם משוקת הערבל, במועד ובתנאים שנקבעו, בתקן ובהסכם.

טענת רדימיקס, כי היא עמדה בתנאי החוזה ובתנאי התקן, מקובלת עליי. ראה בהרחבה טענותיי בסעיף 3.1 ו-3.2. לפסק דיני. ברזני טוענת, כי יש להעדיף את תוצאת בדיקת סיסטם שקבעה שהבטון אינו עונה לדרישות התקן בהיותה בדיקה מאוחרת יותר. לא אוכל לקבל טענתה זו של ברזני מכמה טעמים. ראשית, בודק סיסטם שערך את הבדיקה, לא הגיש תצהיר ולא התייצב לחקירה נגדית.

שנית, יש ממש בטענת רדימיקס, כי לא ניתן להתעלם מכך, כי המהנדס אנונו, אשר היה זה שתכנן את

הקונסטרוקציה למבנה, סימן לבודק סיסטם את מקומות הקידוח. ראה מפתח ההערות בדו"ח הבדיקה של סיסטם: "ג. המזמין קבע את נקודות הקידוח (יש להגדיר רק אלמנט/אזור קידוח ולא נקודות) (ההדגשות הן במקור – א"א). וכן ראה פרק ההערות כי האלמנט זוהה על ידי המזמין ונקדח על פי דרישתו וכי עקב סגרגציה מרובה בגלילים, נבדקו 3 גלילים בלבד מתוך 6 בלחיצה מוקדמת (דו"ח בדיקה מס'' 53401 מיום 26.11.08) וכן, ראה אותן הערות בדו"ח הבדיקה העוקב של מעבדת סיסטם 534013-1, מיום 7.12.08.

התנהלות זו מכרסמת במהימנות הבדיקה ואינה בהתאם להוראות התקן ישראלי ת"י 118 סעיף

5.5.1.3:

"מספר דוגמות הבדיקה, המדגמים והגושים המייצגים בכל אחד ממועדי הבדיקה תיבדק דוגמת בדיקה אחת מכל מדגם מייצג ומכל גוש מייצג. מספר המדגמים המייצגים יהיה כנדרש בתקן הישראלי ת"י 26 חלק 1. מספר הגושים המייצגים יהיה כנדרש בתקן הישראלי ת"י 26 חלק 6".

וכן ראה סעיף 10.3.3:

"בדיקה חוזרת

אם הבטון לא עמד בדרישות המפורטות בסעיף 10.3.2, אפשר לערוך בדיקה חוזרת כמתואר להלן (ראו גם הערה בסעיף 5.5.1.5):

מהבטון שהתקשה במבנה נוטלים גושים מייצגים, שאופן נטילתם ומספרם יתאימו לנקוב בתקן הישראלי ת"י 26 חלק 6, ובודקים את חוזק הלחיצה של הדוגמות בהתאם לנקוב בתקן הישראלי ת"י 26 חלק 6 לא מאוחר מ- 90 יום מיום היציקה.

הבטון מתאים לתקן, אם חוזק הלחיצה הממוצע וחוזק הלחיצה של דוגמה בודדת המתקבלים בבדיקה החוזרת אינם קטנים מהנקוב בטבלה 19, בהתאם לסוג הבטון. בבדיקה חוזרת אין מביאים בחשבון את תוצאות הבדיקות הקודמות.

הערה:

בתוצאות בדיקה חוזרת של בטון מגושים שהוצאו במועד מאוחר מ- 90 יום מיום היציקה אפשר להשתמש רק לצורך הערכת חוזק הבטון בעליל, אולם לא לצורך סיווג הבטון כמפורט בטבלה 19.

ראה גם תקן ישראלי ת"י 26, חלק 6, סעיף 4

"נטילת גושים מייצגים

4.1 הוראות כלליות

מוציאים גושים מייצגים רק בתיאום עם המהנדס האחראי, כמוגדר בתקן הישראלי ת"י 466 חלק 1.

אין מוציאים גושים לפני שהבטון הגיע לגיל 14 יום.

מקפידים שהגושים ייצגו כראוי את הבטון בחלק המבנה, שהם ניטלים ממנו.

המקומות בחלק המבנה הנבדק, אשר מהם נוטלים את הגושים, ייבחרו באופן אקראי על-ידי הבודק.

במידת האפשר לא יכילו הגושים חלקי זיון (סעיף 8).

מזמין הבדיקה יתייעץ עם המהנדס האחראי ויציין לבודק, לפני נטילת הגושים, את מקומו של זיון שאין לפגוע בו, את מקומם של פריטים משוכנים שאין לפגוע בהם בעת נטילת הגושים, ואת החתכים שאין להחלישם על-ידי נטילת גושים.

אין נוטלים גושים ממקומות שניתן להבחין בהם במישקי יציקה, בסדקים או בפגמים אחרים בבטון.

ברזני לא הוכיחה כי הבודק ממעבדת סיסטם מילא אחר תנאים אלו – גושים אקראיים שיבחרו על ידי הבודק, וכי הגושים ייצגו כראוי את כל הבטון במבנה, עד לגובה של 1.2 וכי הגושים שנבדקו לא הכילו חלקי זיון.

טענת רדימיקס, כי הגברת יומנה אישרה כי תוצאות בדיקת הבטון הקשוי עדיפה על בדיקת הבטון הטרי אינה מדויקת. נפנה לדבריה כמפורט בפרוטוקול:

ש. איך יכולה להיות תוצאה אחת לא תקינה והשנייה תקינה?

ת. בטון מתחזק עם הזמן. בדיקת בטון לוקחים מהאלמנט עצמו שיצוק בשטח שעבר כבר את כל תנאי האקלים וכל התנאים בשטח, זה לדעתי. וזה מתקשה" (עמ' 5 שורות 16-17 לפרוטוקול מיום 18.6.12).

וכן ראה כל עדותה מעמ' 3 עד עמ' 5 לפרוטוקול וכן תשובתה: "שהבטון היה קשוי הוא קיבל תוצאה תקינה" (שורה 14 עמ' 8 לפרוטוקול מיום 18.6.12).

העד מר אורן ברגר השיב בחקירתו הנגדית:

"ש. נכון שבדיקת גלילים הכי חשובה ו/או אמינה?

ת. ממש לא. נהפוך הוא. התקן מחייב לקחת את הבטון ויש הנחייה לקחת מהשוקת... הבטון הטרי, לגביו הבדיקה הכי אמינה" (שורות 5-9 עמ' 18 לפרוטוקול מיום 18.6.12).

נזכור, כי המודד, מר שרון רביבו, שערך את הבדיקה מטעם סיסטם, לא התייצב לעדות ולחקירה והפגמים עליהם הצבעתי דלעיל בנקודות הקידוח, מלמדים כי לא ניתן ליתן משקל לתוצאות הבדיקה של סיסטם.

כן לא אוכל לקבל את טענת ברזני, כי לא ניתן לחלץ מתוצאת בדיקה של בטון טרי, המרודד בתבנית בתנאי מעבדה, כדי ללמד על תקינותו. טענה זו אינה מתיישבת עם הוראות התקן ולא עם תנאי החוזה.

משכך, נסכם ונאמר, טענת רדימיקס כי הבטון תקין וכי על פי הבדיקה לדרישות החוזק, עמד הבטון בדרישות התקן ובתנאי החוזה - מתקבלת. טענת ברזני כי הוכח שהבטון לקוי וכי בדיקת הבטון הקשוי של מעבדת סיסטם עדיפה – נדחית.

טענת רדימיקס כי אין עליה להוכיח מהן הנסיבות שגרמו לסגרגציה מקובלת עליי. די בכך כדי לדחות את תביעת ברזני. רדימיקס אחראית לטיב הבטון עד לשפיכתו באתר ואינה אחראית לאופן הטיפול והשימוש בבטון באתר. מאחר והצדדים הרחיבו בעניין הסגרגציה וכל אחד הטיל על משנהו את הסיבה להיווצרותה. אציין מספר הערות.

המהנדס אנונו, מטעם ברזני, הוא זה אשר, כאמור, תכנן את הקונסטרוקציה. בסעיף 5.2. בחוות דעתו הוא מעריך כי קיים חוסר בדרוג אגריגטים בתערובת – הערכה זו אינה מבוססת על בדיקות ו/או על נתונים, מדובר בהשערה בלבד, שניתן היה לאמתה אל מול נתוני רדימיקס שהינם ממוחשבים (העיד על כך מר חמיד נאסר (ש' 22-26, עמ' 15 לפרוט'). נטל ההוכחה הוא על ברזני. ניתן היה לספק זאת, בין על ידי צו לגילוי מסמכים ובין על פי תשובות לשאלון ו/או כל הליך אחר.

נכון הוא שרדימיקס העלתה תיאוריות, כלשון ברזני, באשר לתופעת הסגרגציה. אך אין בכך כדי להעביר את נטל ההוכחה לכתפיה. מה גם, שהסבירות כי תופעת הסגרגציה היא בשל יישום שלא תואם. ראה תקן ישראלי ת"י 1923, המתייחס לעבודות יישום ולא לסוג בטון או לחוזק בטון: -

"סעיף 4.6.2.1

ז. מומלץ להגביל את גובה נפילתו החופשית של הבטון ל- 60 ס"מ, כשבכל מקרה הגובה לא יהיה גדול מ- 2 מ'. בגבהים גדולים מ- 2 מ' יש להשתמש בשקתות ובשרוולים.

ח. כדי למנוע היפרדות הבטון (סגרגציה) ברכיבים גבוהים, כגון קירות ועמודים, אין לצקת את הבטון ישירות על מוטות הזיון, אלא להשתמש בשרוולים מיוחדים.

ט. השימוש בשקתות או בשרוולים להזנת הבטון למקום השמתו מותנה בכך שהם יהיו עשויים חומר אטום לא סופג ושחתכם יהיה בעל צורה מעוגלת, המאפשרת זרימה חופשית של הבטון. השקתות יותקנו בשיפוע המאפשר זרימה איטית של הבטון. בקצה השקתות יהיה צינור אנכי לריסון הבטון הנופל ולמניעת היפרדותו.

י. שיטת ההשמה תבטיח את חדירת הבטון לכל פינות הטפסות או הרקעים וכיסוי מלא של הזיון והרכיבים המשוכנים, ותמנע היפרדות הבטון או שינוי הסומך בעת היציקה. שיטת ההשמה תמנע את עיוות הטפסות ואת תזוזת הזיון והרכיבים המושכנים בעת היציקה.

לא קיבלתי את טענת ברזני כי עמידה בתקן הינה תנאי הכרחי אך לא מספיק. הפסיקה אליה הפנתה אינה רלבנטית לענייננו ולא ניתן להסיק ממנה את המסקנה אותה מבקשת ברזני להסיק.

ולסיום, אפנה לדברים שכתב כב' השופט יצחק כהן, בית המשפט המחוזי בחיפה, בע"א 29684-10-12 תעשיות רדימיקס ישראל בע"מ נ' יאסר סעד, מיום 18.12.1:

"ראשית דבר, מקובלת עלי טענת ב"כ המערערת כי על פי החוזה שנכרת בין הצדדים, לא התקיימו התנאים להטלת אחריות על המערערת. התנאי המרכזי קובע כי יש לקחת את דגימת הבטון משוקת המערבל, והגם שמדובר בחוזה אחיד, אינני סבור שתנאי שכזה כשלעצמו הוא תנאי מקפח, כפי שטען ב"כ המשיב.

אף אם אתעלם מכך שלא קוימה הוראת החוזה בנושא נטילת דגימת הבטון משוקת המערבל, הרי התקנים הנוגעים לבדיקות בטון קובעים הוראות מפורשות בנוגע לנטילת הדגימות, ומדובר בתקופות שבין 14 ל- 28 ימים מעת שהבטון התקשה (וראה התקנים 466 סעיף 3.2.4, תקן 26 חלק 6 וכן תקן 118).

על כל אלה יש להוסיף שטענת אי התאמה, אם קיימת כזו בממכר, יש לטעון בעת קבלת הממכר. אם רצה המשיב להבטיח שהמערערת מספקת לו בטון ראוי על פי ההסכם שנכרת בין הצדדים, היה עליו לדאוג לכך שהדגימה תילקח בעת יציקת הבטון, משוקת המערבל, ובכך היה מקיים הן את הוראת ההסכם בין הצדדים והן את הוראת סעיף 13 לחוק המכר".

משקיבלתי טענת רדימיקס, כי עמדה בתנאי החוזה שנכרת ובתנאי התקן, מתייתר הצורך לבחון תביעת ברזני באשר לנזקיה.

6. הכרעה – תא"ק 687-05-09

רדימיקס תבעה מברזני סך של 61,895 ₪, נכון ליום הגשת התביעה. ברזני לא כפרה בסכום התביעה.

ברזני טענה כי רדימיקס לא עמדה בתנאי ההסכם ולא סיפקה לה בטון תקין ולפיכך טענה כי אין לחייבה בתשלום זה. כאמור, טענתה זו נדחתה. עם זאת, אפנה לסעיף 12 בהסכם ביניהם וכן, לסעיף 21:

12. המזמין מתחייב לשלם לחברה בגין אספקת הבטון בהתאם לתנאי התשלום ביניהם. לא עמד המזמין בתנאי התשלום, תהא החברה רשאית בכל עת להפסיק את אספקת הבטון/העיסה ולדרוש את פרעונם המיידי של כל הסכומים לרבות שיקים מעותדים המגיעים מאת המזמין לחברה ובכלל זה התשלומים שמועד פרעונם טרם הגיע, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כאמור ולראות את ההצעה כבאה לסיומה.

21. חובות הצדדים אינם ניתנים לקיזוז".

ולפיכך, משקבעתי כי עמדה רדימיקס בתנאי ההסכם, הרי שהיא זכאית לקבל את מלוא התמורה, בהתאם להסכם. על ברזני לשלם לרדימיקס סך של 61,895 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961.

7. סוף דבר

תביעת ברזני (ת"א 3332-05-09) – נדחית.

תביעת רדימיקס (תא"ק 687-05-09) – מתקבלת. אני מחייבת את ברזני לשלם לרדימיקס סך של 61,895 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל ובסך של 75,394 ש"ח.

כן אני מחייבת את ברזני לשלם לרדימיקס הוצאות משפט – שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪ (כולל מע"מ) וכן, השבת האגרה ששולמה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור התיקים.

ניתן היום, י"ט חשוון תשע"ו, 01 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.