זוהי תביעה לפיצוי נזקי גוף, על-פי הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

כללי

1. התובע יליד 21.4.1975 טוען, כי בתאריכים 6.11.2008 ו- 12.12.2008 הוא נפגע בשתי תאונות דרכים. תביעתו דנא היא לתשלום הפיצויים המגיעים לו עקב התאונות.

2. על-פי הנטען, בתאונה הראשונה מיום 6.11.2008 (להלן: "התאונה הראשונה") נפגע התובע בכל חלקי גופו ובעיקר בראש, בצוואר, בגב וביד שמאלית.

3. וכן ועל-פי הנטען, גם בתאונה השנייה מיום 12.12.2008 (להלן: "התאונה השנייה"), נפגע התובע בכל חלקי גופו ובעיקר בצוואר, בחזה, בגב ובכתף ימינית.

4. התובע טוען לפיצויים במספר פרטי נזק והם:

נזק מיוחד

א. הפסד השתכרות - 100,000 ₪.

ב. הוצאות רפואיות ונסיעה - 5,000 ₪.

ג. עזרת צד ג' - 20,000 ₪.

נזק כללי

ד. כאב וסבל.

ה. הפסד השתכרות.

ו. הוצאות רפואיות ונסיעה.

ז. עזרת צד ג'.

5. הנתבעת מכחישה, מנגד, את טענותיו המהותיות של התובע שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. לעניין הנזקים הנתבעים והמוכחשים כשלעצמם, טוענת הנתבעת, כי הם מופרזים, מוגזמים ומחוסרי כל יסוד עובדתי או משפטי. התובע לא הקטין את נזקיו. מכל מקום, יש לנכות מסכום הפיצויים שיפסקו לתובע כל סכום או גמלה או טובת הנאה שהתובע קיבל או זכאי לקבל מכל מיטיב, לרבות המוסד לביטוח לאומי. (להלן: "המל"ל"). מכל מקום, שאלת הכיסוי הביטוחי אינה במחלוקת.

6. המל"ל הכיר בתאונה הראשונה כתאונת עבודה. דא עקא, תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בגין התאונה דנן נדחתה על-ידי המל"ל, מחמת התיישנות, על-פי הוראת סעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") (נ/5).

7. ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה (ביום 20.3.2013), כי לתובע לא נותרה נכות רפואית יציבה בגין התאונה הראשונה.

המומחים

8. בית-המשפט מינה לתובע שני מומחים רפואיים: ד"ר יורם אנקשטיין, מומחה בכירורגיה אורתופדית (להלן: "ד"ר אנקשטיין"), וד"ר מיכאל ביזר, מומחה למחלות א.א.ג. (להלן: "ד"ר ביזר"). שני המומחים ערכו חוות-דעת בכתב. בחוות-דעתו מיום 23.8.2010, קבע ד"ר אנקשטיין, כי לתובע נותרה נכות רפואית אורתופדית יציבה בשיעור 2.5%, בגין כל אחת מהתאונות – הראשונה והשנייה – וביחד – 5%, בשל הגבלת התנועות בעמוד השדרה הצווארי בצורה קלה ,לפי סעיף 37(5)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות רפואית לנפגע עבודה (התוספת) תשט"ז – 1956) (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"). וכן, ד"ר פיזר קבע בחוות-דעתו בכתב מיום 25.8.2011, כי נכותו הרפואית היציבה של התובע, בגין התאונה הראשונה, היא כדלקמן: 10%, בגין טנטון, לפי סעיף 72(4)(ד)(II) לתקנות ו- 10% בגין סחרחורת, לפי סעיף 72(4)(ב)(I) לתקנות הביטוח הלאומי.

ויודגש: ד"ר אנקשטיין וד"ר ביזר לא נחקרו על חוות-דעתם בבית-המשפט.

מסכת הראיות

9. התובע העיד לעצמו. הוא הקדים והגיש תצהיר עדות ראשית (ת/1). לא היו עדים להגנה. מטעמה, הוגשו תשעה מוצגים: נ/1 – מכתב המל"ל לתובע, מיום 20.1.2004; נ/2 – טופס בל/250; נ/3 – רישום ביקור רפואי בקופת חולים כללית-עכו (להלן: "קופת החולים"), מיום 10.11.2008; נ/4 – רישום ביקור רפואי בקופת החולים, מיום 12.11.2008; נ/5 – מכתבי המל"ל לתובע, מתאריכים 9.9.2012 ו- 6.11.2008; נ/6 – מכתב המל"ל לתובע, מיום 6.11.2008; נ/7 – טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, (התאונה הראשונה) שהוגש ביום 27.8.2012 למל"ל (להלן: "טופס התביעה לדמי פגיעה"); נ/8 – מכתב ב"כ התובע למל"ל, מיום 21.8.2012; ו- נ/9 – אישור המל"ל בדבר תקופות הדיווח, שמות מעסיקים והכנסות רשומות על שם התובע.

דיון

האחריות

10. התובע העיד, בכתב ובעל-פה, כי ביום 6.11.2008 שעה 16:10 או בסמוך לכך, הוא נהג ברכב פרטי מסוג הונדה, מ.ר – 15-656-35 (להלן: "הרכב"), בדרכו מהעבודה לביתו. במהלך הנסיעה, הוא הגיע לצומת. עצר בצומת, לפני מעבר חציה. לפתע, הגיח רכב אחר ופגע ברכבו מאחור. כתוצאה מהתאונה דנן, נגרמו לו נזקי גוף. וכן, ביום 12.12.2008, שעה 12:15 או בסמוך לכך, הוא נפגע בתאונת דרכים נוספת ובגינה נגרמו לו נזקי גוף. (ת/1, סעיפים 11-2; עמ' 5, ש' 17). האמת ניתנת להיאמר, כי עדותו של התובע, בשאלת האחריות, אינה מושלמת. בעדות זו אף מצאתי תמיהות. ברם, לא מצאתי בה סתירות מהותיות ויורדות לשורשו של עניין. לעדות זו ,מצאתי תימוכין ואישור בתיעוד הרפואי (ת/1, צירופים ג' עד ט') ובאישור משטרת ישראל (ת/1, צירופים א' ו- ב'). בנסיבות אלה ובהעדר ראיות לסתור, מסקנתי היא, כי התובע אכן נפגע בשתי תאונות דרכים, התאונה הראשונה והתאונה השנייה, כהגדרת מונח "תאונת דרכים" בחוק, וכי הנתבעת חבה בתשלום נזקי הגוף עקב התאונות דנן.

הנזק – עדותו של התובע

11. אפתח ואומר, כי עדותו של התובע, עם כל הכבוד והענווה, במיוחד בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים, אינה סבירה ואינה מהימנה וזאת בלשון המעטה. בעדות זו מצאתי אי-דיוקים, תמיהות, פרכות וסתירות מהותיות, פנימיות וחיצוניות, ללא כל הסבר סביר ומהימן. למרבה הצער, התובע לא הקפיד על אמירת האמת, כל האמת ורק האמת, הן לעניין כושר השתכרותו הפוטנציאלי והאקטואלי בגין שתי התאונות והן לעניין שאר רכיבי הנזק הנתבעים. עדותו, לעניין זה, הייתה מניפולטיבית, מתחכמת ובלתי אמינה בעליל.

ראשית, בעדותו, בכתב ובעל-פה, העיד התובע, בין השאר, כי בתאונה הראשונה הוא נפגע בעיקר "בראשי, צווארי, גבי וידי השמאלית". (ת/1, סעיף 5; עמ' 5, ש' 17). דא עקא, הן בתעודת שחרור מבית החולים לגליל המערבי-נהריה (להלן: "בית-החולים") (ת/1, צירוף ג'),הן ברישומים של הביקורים הרפואיים בקופת החולים שהיו בסמוך לאחר התואנה, בתאריכים 10.11.2008 ו- 12.11.2008 (נ/3 ו- נ/4) והן בטופס בל/250 (נ/2), אין זכר כלל לפגיעה בראש!! מה עוד, שבחקירתו שתי וערב, הוא מסר גרסה חדשה לפיה, בתאונה הראשונה הוא נפגע "בגב תחתון, צוואר, בראש, כתף, ביד שמאל" (עמ' 9, ש' 29. ההדגשה שלי ש.ס.). הסברו של התובע לסתירה דנן, (עמ' 9, ש' 32-30; עמ' 10, ש' 32-1; עמ' 11, ש' 11-1), לא היה משכנע כלל.

12. שנית, עדותו של התובע, לפיה בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה הוא ציין במפורש, כי הוא סובל, בין היתר, מטנטון (עמ' 13, ש' 24-22), נסתרה מיניה וביה, על-ידי הרישום בטופס האמור. עיון בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה מראה, בעליל, כי התובע רשם בו את האיברים שנפגע והם: "ראש, צוואר, גב, כף יד שמאל", ולא רשם כלל את מהות החבלות! את המגבלות והכאבים מהם הוא סובל (נ/7, סעיף 4).

13. שלישית, עדותו של התובע, כי בתקופה מיום התאונה הראשונה ועד לחודש פברואר 2011, היה לו הפסד השתכרות בגין שתי התאונות (ת/1, סעיף 22 (א)(ב); עמ' 5, ש' 17; עמ' 13, ש' 13-1; עמ' 15, ש' 30-11; עמ' 16, ש' 9-6), נסתרה, באופן פוזיטיבי ומוחלט, הן על-ידי תלושי השכר (ת/1, צירופים י"ב 12-11, י"ג 12-1, י"ד 12-1) והן על-ידי אישור המל"ל בדבר תקופת הדיווח, שמות מעסיקים וההכנסות הרשומות של התובע במל"ל. (נ/9).

14. רביעית, התובע העיד, בכתב ובעל-פה, באשר לפגימותיו הרפואיות, מגבלותיו וכאביו, בגין שתי התאונות, כי "המשכתי לסבול מכאבים עזים בראש, מסחרחורות, בחילות, צפצופים באוזניים וירידה בשמיעה" (ת/1, סעיף 7 וראה- סעיף 12; עמ' 5, ש' 17). דא עקא, בדיון שהתקיים (ביום 20.3.2013) לפני הוועדה הרפואית מטעם המל"ל לצורך קביעת דרגת נכותו הרפואית בגין התאונה הראשונה (כתב הסיכומים – צירוף ה') הצהיר התובע, לעניין זה, כדלקמן:

"כאבים בגב תחתון, כל החלק התחתון כואב לי. קשה לי להתכופף, לשכב, לעשות פעולות יומיומיות. גם בעמידה ממושכת חש לחצים והקרנה לרגל, מהעכוז כלפי מטה, בצוואר בחוליות העליונות סובל מכאבים, וקושי בשכיבה ועוד פעילויות. לא היו בעיות קודם. קודם לכן, עשיתי C.T אחרי התאונה בחודשיים-שלוש, אחרי, בזבולון" (פרוטוקול הוועדה הרפואית, סעיף 6).

פלא על כל פלא! בדיון בפני הוועדה הרפואית האמורה, שהתקיים, כאמור, ביום 20.3.2013, כחודש וחצי לאחר עדותו בבית-המשפט, התובע לא מתלונן על סחרחורות, כאבים עזים בראש, בחילות, טנטון וירידה בשמיעה!!

15. חמישית, עדותו של התובע, במהלך חקירתו שתי וערב, לפיה הוא הגיש את תביעותיו למלל לתשלום דמי פגיעה, לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה (נ/7, נ/8) כארבע שנים לאחר התאונה!!, קרי – כחלוף תקופת ההתיישנות ולפיה "אני לא בקיא במשפט ולא בענייני ביטוח לאומי" (עמ' 12, ש' 13) אינה מהימנה בעליל, היות ולאחר שתי התאונות הוא פנה לעו"ד הוברמן ושכר את שירותיו המקצועיים, וכתב התביעה הוגש ביום 6.5.2009, קרי – כששה חודשים לאחר התאונה הראשונה!! וכן, היות וביום 20.1.2004 נפגע התובע בתאונת עבודה קודמת והמל"ל הכיר בתאונה האמורה כתאונת עבודה, ואף שילום לו דמי פגיעה (נ/1).

16. אגב, ד"ר ביזר קבע, בחוות-דעתו בכתב מיום 28.8.2011, כי התובע סובל מטנטון ומסחרחורות וכי פגימות רפואיות אלה הן כתוצאה מהתאונה הראשונה. הנתבעת ויתרה, מרצון, על חקירתו של ד"ר ביזר בבית-המשפט. בנסיבות אלה וחרף העננה המרחפת על עדותו של התובע, בכל הקשור לפגיעותיו ומגבלותיו הרפואיות כתוצאה מהתאונה הראשונה, בהעדר עילה כדין לפסילת חוות-דעתו של ד"ר ביזר ובהעדר ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור אותה, מסקנתי היא, כי יש לאמץ גם את חוות-דעתו של ד"ר ביזר וכך אני עושה.

הנזק

נזק לא ממוני

התאונה הראשונה

17. כתוצאה מהתאונה הראשונה, נגרמה לתובע נכות רפואית יציבה בשיעור 21% (במעוגל). לא היה מאושפז בבית-חולים. בנסיבות אלה, הפיצוי המגיע לו, בראש נזק זה, לפי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976 (להלן: "התקנות"), נכון להיום, מגיע לסך של 35,540 ₪.

התאונה השנייה

18. לתובע נגרמה נכות רפואית יציבה בשיעור 2.5% בגין התאונה השנייה. הוא לא היה מאושפז בבית-החולים. בנסיבות אלה, ועל-פי סמכותי לפי תקנה 2(ב) לתקנות, אני אומד את נזקו של התובע, בפרט נזק זה ועל דרך האומדן הכללי, בסך של 7,500 ₪, נכון להיום.

יוצא, כי נזקו הלא ממוני של התובע, בגין שתי התאונות, נכון להיום, הוא כדלקמן: 35,540 ₪ + 7,500 ₪ = 43,040 ₪.

הפסד השתכרות

בסיס החישוב לעבר ולעתיד

19. התובע יליד 21.4.1975 והינו טבח במקצועו. עברו התעסוקתי (נ/9), אינו מזהיר. בעברו, הוא עבד כפועל שכיר במספר מקומות עבודה. לפני התאונה, הוא עבד כמנהל עבודה שכיר אצל שפע חברה ליצור ושיווק בע"מ – סניף מגדל העמק. (להלן: "המעביד"). המדובר בחברה הנותנת שירותי קייטרינג. (עמ' 14, ש' 32-29; עמ' 15, ש' 7-1). עובר לתאונות, משכורתו החודשית והממוצעת של התובע ולאחר שערוך להיום וניכוי מס הכנסה, הינה סך של 10,450 ₪. בפניי, לא הוכיחו הצדדים, בראיות קבילות ומהימנות, שינויים ודאיים כלשהם בהכנסה זו. למותר לציין, שוב, כי עדותו של התובע, לעניין הנזק ושיעור הפיצויים, אינה סבירה ואינה מהימנה בעיניי. אוסיף, התובע נמנע, מדעת, מהזמנת המעביד למתן עדות בבית-המשפט. אין להכביר מלים, כי עדותו של המעביד יכלה הייתה לתרום עד למאוד לגילוי האמת ולעשיית צדק. במחדל זה, מחזק התובע את גרסת ההגנה וראיותיה, בכל הקשור לשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. ויודגש: בפניי לא הוכח כדין ,כי פיטוריו של התובע מעבודתו אצל המעביד (ביום6.2.2011) היה כתוצאה מהתאונות. אין ביכולתי לסמוך על עדותו הבלתי מהימנה של התובע.

הנכות הרפואית והתפקודית

20. כמבואר, ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה לתובע דרגת נכות רפואית יציבה, בגין התאונה הראשונה, בשיעור 0%. ד"ר אנקשטיין, קבע לתובע דרגת נכות רפואית יציבה בשיעור 5%, בגין הגבלת תנועות בעמוד השדרה הצווארי בצורה קלה, לפי סעיף 37(5)(א) לתקנות, כתוצאה משתי התאונות דנן. ד"ר ביזר קבע לתובע דרגת נכות רפואית יציבה ומשוקללת בגין התאונה הראשונה בשיעור 19%, כדלקמן: 10% בגין סחרחורות, לפי סעיף 72(4)(ב)(I) לתקנות הביטוח הלאומי ו- 10% בגין טנטון, לפי סעיף 72(4)(ד)(II) לתקנות הביטוח הלאומי.

יוצא, כי נכותו הרפואית היציבה והמשוקללת של התובע, בגין שתי התאונות – הראשונה והשנייה, הינה בשיעור 23% (במעוגל).

21. אכן, נשארה לתובע נכות תפקודית בגין התאונות – הראשונה והשנייה. ברם, נכותו הרפואית היציבה והמשוקללת של התובע, שנקבעה לו על-ידי המומחים הרפואיים, ד"ר אנקשטיין וד"ר ביזר, בשיעור 23%, אינה משקפת, למעשה, את נכותו התפקודית. לעניין זה, די לי להפנות לשתי עובדות אלה: האחת, שכרו החודשי של התובע בחודשים אוקטובר עד דצמבר 2008 לא השתנה כלל, והיה כדלקמן:

אוקטובר 2008 – 9,248 ₪ ברוטו

נובמבר 2008 – 10,380 ₪ ברוטו (החודש בו קרתה התאונה הראשונה).

דצמבר 2008 – 11,426 ₪ ברוטו (החודש בו קרתה התאונה השנייה).

(ת/1, צירופים י"ב 12-10)

וכן, עיון בשאר תלושי השכר שצירף התובע לתצהיר עדותו הראשית (ת/1, י"ג ו- י"ד) ובאישור המל"ל בדבר תקופות הדיווח, שמות המעסיקים וההכנסות הרשומות של התובע במל"ל (נ/9) מראה בעליל, כי לא נגרם לתובע הפסד השתכרות כלשהו, בגין התאונות הראשונה והשנייה ,במשך כל התקופה החל מיום התאונה הראשונה (8.11.2008) ועד ליום פיטוריו מעבודתו אצל המעביד (ביום 6.2.2011).

22. שנית, בדיון בפני הוועדה הרפואית מטעם המל"ל לקביעת דרגת נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה הראשונה, שהתקיימה ביום 20.3.2013, לא טען התובע לקיום נכות תפקודית כלשהי, בגין טנטון או סחרחורות, ממנה הוא סובל, לטענתו כאן, כתוצאה מהתאונה הראשונה!!

23. בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובכלל זה נסיבותיו האישיות של התובע, גילו הנוכחי, עברו, השכלתו, עבודתו, הכשרתו המקצועית, יכולתו להסתגל למצבו החדש או מעברו למקצוע מתאים אחר, בו ימצא עבודה ומקור פרנסה, דרגת נכותו הרפואית המשוקללת והיציבה, חזרתו לעיסוקו הקודם, בהיקף מלא וללא חסרון כיס עד לפיטוריו מעבודתו, ללא קשר לתאונות דנן, ביום 6.2.2011, ועוד נסיבות כהנה וכהנה, אומר, כי נכותו התפקודית של התובע היא בשיעור 12% החל מיום 25.12.2008 ואילך. קביעתו של ד"ר אנקשטיין באשר לנכותו הרפואית הזמנית של התובע, כאמור בחוות-דעתו בכתב, אף מקובלת עליי.

הפסד השתכרות בעבר

24. לגבי התקופה מיום התאונה הראשונה (ה- 6.11.2008) ועד ליום 6.2.2011 (יום פיטוריו של התובע מעבודתו), לא הוכח חסרון כיס. ההפך הוא הנכון. הוכח, כי מיד לאחר שתי התואנות, התובע חזר לעיסוקו הקודם בהיקף מלא וללא חסרון כיס כלשהו. משכורתו החודשית אף עלתה. (ראו – תלושי השכר שצורפו ל-ת/1, ו- נ/9).

25. באשר לתקופה, החל מיום 7.2.2011 ועד היום, חסרון הכיס של התובע, הוא כדלקמן: 10,450 ₪ X 12% X 32 חודשים = 40,128 ₪. סכום זה נושא ריבית כחוק, מאמצע התקופה ועד היום ומגיע לסך של 40,748 ₪.

הפסד השתכרות בעתיד

26. הפיצוי המגיע לתובע, בפרט נזק זה, הוא כדלקמן:

10,450 ₪ X 12% X 229.7051 = 288,050 ₪, להיום.

הפסד תנאים סוציאליים – בעבר ובעתיד

27. על דרך האומדן הכללי, אני פוסק לתובע, בפרט נזק זה, סך של 20,000 ₪, להיום.

שאר הנזקים הנתבעים

28. התובע לא הוכיח, בראיה טובה, את שאר הנזקים הנתבעים וטענותיו, לעניין זה, בעלמא הן. התובע אינו זכאי לפיצוי בגין ההוצאות הרפואיות בעבר ובעתיד, בגין התאונות, הראשונה והשנייה. לעניין זה, די לי להפנות להוראת סעיף 2(ב1(1) לחוק ולהוראת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד - 1994, ובקשר לתאונה הראשונה גם להוראות סעיפים 87 ו- 88 לחוק הביטוח הלאומי ותקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח – 1968 (בקשר לתאונה הראשונה).

ניכוי רעיוני של גמלאות מל"ל – האומנם?

29. כאמור, המל"ל הכיר בתאונה הראשונה כתאונת עבודה והפגימות הרפואיות שהוכרו, כתוצאה מהתאונה, הן כאבי גב וצוואר. (נ/6). דא עקא, תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה, עקב התאונה הראשונה, נדחתה על-ידי המל"ל, מחמת התיישנות, מכוח הוראת סעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי (נ/5). ועדה רפואית מטעם המל"ל, קבעה (ביום 20.3.2013), כי דרגת נכותו הרפואית היציבה של התובע, בגין התאונה הראשונה, הינה בשיעור 10% החל מיום 14.11.2008. (כתב הסיכומים – צירוף ה'). הנתבעת טוענת, כי במקרה דנן יש לבצע ניכוי רעיוני מסכום הפיצויים המגיעים לתובע בגין התאונה הראשונה, בסך של 542,137 ₪, לפי חוות-דעת אקטוארית. אליבא דנתבעת, התובע לא פעל בתום-לב ובאופן סביר למימוש זכויותיו לקבלת מלוא הגמלאות המגיעות לו מהמלל. הוא הגיש ,במתכוון, את תביעתו לתשלום דמי פגיעה וגמלת נכות מעבודה בחלוף תקופת ההתיישנות. וכן, במהלך בדיקתו על-ידי הוועדה הרפואית מטעם המל"ל לצורך קביעת דרגת נכותו הרפואית בגין התאונה הראשונה, הוא נמנע, במתכוון, מלהתלונן על הסחרחורות, הטנטון וליקוי השמיעה – הפגימות הרפואיות שהוא סובל, לטענתו, כתוצאה מהתאונה הראשונה. הוא אף נמנע מלהגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית האמורה. הוא לא פנה לשיקום. לעניין זה, סומכת הנתבעת את טענתה על פסק-דין שניתן על-ידי במסגרת ת"א (נצ') 466-08-08 מחמוד נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, מיום 1.3.2012. (להלן: "פרשת מחמוד").

30. התובע טוען, מנגד, כי במכלול נסיבות המקרה דנן, אין כל הצדקה בדין לניכוי רעיוני של גמלאות מל"ל. בנידון דידן, אין כל חשש לפיצוי יתר לתובע – מהמל"ל ומן הנתבעת גם יחד, ואין כל חשש שהנתבעת תישא בחבות יתר – הן לתובע במסגרת תביעתו דנא והן למל"ל במסגרת תביעת השבה. התובע פעל בתום-לב מוחלט. בתביעתו למל"ל ,הוא ציין את מכלול פגיעותיו ופגימותיו. לתביעתו לקביעת דרגת נכות ולתשלום גמלת נכות מעבודה, הוא אף צירף את שתי חוות-דעת בכתב של המומחים הרפואיים שמונו על-ידי בית-המשפט. (ד"ר אנקשטיין וד"ר ביזר). שתי חוות-הדעת דנן אף עמדו בפני הוועדה הרפואית מטעם המל"ל.

31. בנידון דידן, מסקנתי היא, אומנם לא בלי לבטים, כי אין מקום לניכוי רעיוני של גמלאות מל"ל מסכום הפיצויים. עובדות המקרה דנן שונות לגמרי מעובדות פרשת מחמוד, אליה מפנה ב"כ הנתבעת המלומד. במקרה שלנו ובשונה מפרשת מחמוד, התובע פירט בתביעתו לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה את מלוא מגבלותיו וכאביו מהם הוא סובל, כתוצאה מהתאונה הראשונה. וכן, הוא צירף לתביעתו את שתי חוות-הדעת בכתב של המומחים הרפואיים שמונו על-ידי בית-המשפט (ד"ר אנקשטיין וד"ר ביזר) (נ/8). בנוסף, שתי חוות-הדעת דנן אף עמדו בפני הוועדה הרפואית מטעם המל"ל, שדנה בקביעת דרגת נכותו הרפואית של התובע. (ראו- דו"ח הוועדה הרפואית – צירוף ה' לכתב הסיכומים של התובע).

32. בנסיבות אלה, הגם שהתנהגותו של התובע לעניין תביעתו למל"ל מעוררת תמיהות וסימני שאלה, לא שוכנעתי, כי תביעתו האמורה אינה כנה ולוקה בחסר והתובע התנהג, בכוונת זדון, להכשלתה, כטענת הנתבעת.

יש לזכור, כי המל"ל קונה זכות זקיפה והוא רשאי "לזקוף סכום השווה ללא יותר מ- 75% מאותו תשלום על חשבון הגמלה המגיעה ממנו" (סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי). במקרה דנן, ובמשוואת היחסים המשולשים שבין המל"ל, התובע והנתבעת, התוצאה היא מאוזנת. המל"ל רשאי להפעיל את סמכותו על-פי סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, במקרה והוא יצטרך לשלם לתובע גמלה עתידית כלשהי, בגין התאונה הראשונה.

סכום הפיצויים הכולל

33. הנה-כי-כן, הפיצויים המגיעים לתובע, נכון להיום, הם כל אלה:

א. נזק לא ממוני - 43,040 ₪

ב. הפסד השתכרות בעבר - 40,748 ₪

ג. הפסד השתכרות בעתיד - 288,050 ₪

ד. הפסד תנאים סוציאליים – בעבר ובעתיד - 20,000 ₪

======

סה"כ 391,838 ₪

התוצאה

34. התוצאה היא, אפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן:

א. סך של 391,838 ₪;

ב. וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 60,800 ₪;

ג. הסכומים האמורים ישולמו לתובע, באמצעות בא-כוחו, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק-הדין לנתבעת, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז חשון תשע"ד, 21 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.