22 יולי 2014

התובע מר זיאד ברכאת (להלן – התובע), הגיש תביעה כנגד המועצה המקומית ירכא (להלן - הנתבעת או המועצה), לחייבה לשלם לו גמול עבודה בשעות נוספות בימי שישי בתקופה שבין 25.3.05 ועד ליום 16.6.06, פיצויי הלנת שכר לתקופה שבין 2/06 ועד 9/07, פיצוי עקב אי ביצוע הפרשות לביטוח מנהלים, ושכר עבודה לתקופה שהחל מחודש 10/07 עקב הימנעותה של הנתבעת מלהוציאו לפנסיה.

נקדים את המאוחר ונאמר כי תוך כדי בירור התביעה, הגיעו הצדדים להסכמות ביניהם לגבי כל המחלוקות נשוא התביעה, למעט בעניין זכאותו של התובע לגמול שעות נוספות, אליה נדרש להלן בהמשך במסגרת פסק דיננו.

רקע כללי והשתלשלות הענינים

1. התובע הועסק כעובד קבוע בנתבעת החל מחודש 7/1990. תחילה עבד במחלקת מטבחיים והחל משנת 1999 ועד ליום 9.1.07 הועסק כשרת בבית הספר במשרה מלאה בהיקף של חמישה ימים בשבוע. זכויותיו הפנסיוניות של התובע הובטחו במסגרת פנסיה תקציבית.

2. ביום 9.1.07, בעת שירד התובע במדרגות בית הספר, חש חולשה, התעלף ונפל על המדרגות. כתוצאה מנפילה זו נחבל התובע בראשו, בצווארו ובגב התחתון.

3. התובע אושפז למשך יומיים בבית החולים. לאחר אשפוזו נזקק התובע לסדרת טיפולים ארוכה, ולמעשה לא חזר עוד לעבודתו בבית הספר כשרת. עד לחודש 9/07 מיצה התובע את מלוא ימי המחלה וימי החופשה שנצברו לזכותו.

4. ביום 9.5.07 קבע הרופא התעסוקתי כי התובע אינו יכול לשוב ולעבוד כשרת ויש להעסיקו בתנאי עבודה קלים.

עוד קודם לכן החל מחודש 1/07 ועד חודש 3/07 המועצה לא פעלה עקב שביתה כללית, כאשר לאחר מכן, משרדי המועצה היו סגורים החל מיום 26.4.07 ועד ליום 21.9.07 עקב הוראת שר הפנים על פיזור המועצה והעומד בראשה.

5. לא היה חולק בין הצדדים, כי התובע פנה מספר רב של פעמים למנהל כח אדם במועצה נכון באותה עת - מר זיאד תקתוק, כפוף למחלוקת ביניהם, האם כטענת התובע הוא פנה בין היתר בבקשה לשלבו בעבודה המתאימה למגבלותיו הרפואיות, או שמא כטענת המועצה התובע פנה רק כדי לברר מה קורה עם שכרו. מכל מקום, לטענת התובע הוא נדחה על ידי מר תקתוק, עד לברור מצב המועצה.

6. לטענת התובע, עם פתיחת שערי המועצה בחודש 11/07 הוא שב ופנה למחלקת כח אדם בבקשה לשבצו בעבודה מתאימה, ולדבריו נענה על ידי מחלקת כח אדם כי עניינו נשלח לוועדה רפואית על מנת לבדוק את התאמתו לעבודה ועליו להמתין בסבלנות.

7. ביום 18.11.07 הודיעה הגב' ויסאל עאיק מהנהלת חשבונות של המועצה, כי משכורתו של התובע לא תשולם החל מחודש 8/07. בעקבות הודעה זו פנה התובע באמצעות בא כוחו אל המועצה, וטען כנגד אי חוקיות התנהלותה, אך המועצה המשיכה לדחות את התובע בלך ושוב והוא לא זומן לוועדה רפואית.

9. ביום 26.6.08 או בסמוך לכך זומן התובע למשרדי המועצה ושם נמסר לו הסכם פרישה לפנסיה במסגרת תכנית ההבראה. הסכם זה היה חסר פרטים ולמרות חילופי דברים בין בא כח התובע לבין היועץ המשפטי של המועצה, בסופו של דבר לא נחתם כל הסכם בעניינו של התובע.

10. ביום 25.12.08 הוזמן התובע לשימוע במועצה, אך מספר ימים לפני מועד השימוע המתוכנן, דחתה המועצה את השימוע למועד בלתי ידוע. רק כחצי שנה לאחר מכן, זומן התובע לשימוע נוסף ביום 15.6.09. במהלך השימוע הודיעה המועצה לתובע כי בכוונתה להוציאו לפנסיה רפואית, אולם זאת רק לאחר בדיקתו על ידי הוועדה הרפואית, והתובע נתן את הסכמתו לכך.

דא עקא, שגם לאחר החלטה זו של המועצה, לה הסכים התובע, חלפו חודשים וזימון לבדיקה בפני הוועדה הרפואית, לא הגיע. פניותיו של התובע למועצה לברר מה עלה בגורל הוצאתו לפנסיה נדחו, לטענתו, בדחיות שונות תוך פיזור הבטחות כי משכורתו והפנסיה שלו ישולמו בהקדם. כך גם בא כח התובע פנה ביום 21.12.09 אל היועץ המשפטי למועצה וזה השיב כי הזימון לוועדה הרפואית אמור להגיע ישירות אל התובע ולא דרך המועצה.

11. משלא הגיע כל זימון שלח ב"כ התובע מכתב נוסף ליועץ המשפטי של המועצה בו הבהיר את חומרת מצבו הכלכלי של התובע, אשר הגיע כבר לפת לחם, ואת המצב הבלתי נסבל אליו נקלע, עת מחד הוא מוכן לעבוד בשירות המועצה, המועצה דוחה אותו בטענה כי היא תוציאו לפנסיה מטעמי בריאות, ובפועל נותר התובע במשך חודשים תלוי בין שמיים לארץ.

בתשובה לפנייתו זו של ב"כ התובע השיב היועץ המשפטי למועצה כי נשלחה פנייה לוועדה הרפואית במשרד הבריאות, אלא שזו השיבה כי על המועצה להחליט לאיזו מטרה היא מפנה את התובע לוועדה, האם לצורך בדיקת כושר עבודתו או לצורך הענקת אחוזי נכות. לא נטען כי המועצה מסרה תשובה לוועדה הרפואית, וכך נותר התובע עד להגשת התביעה לבית הדין, מבלי שיוחלט מה מצבו המשפטי ומבלי שמשולם לו שכר או פנסיה במשך תקופה של כשנתיים וחצי.

12. לאור נסיבות קיצוניות אלה, שבהן ללא קשר למחלוקות בין הצדדים לגבי העבר, נותר עניינו של התובע "תלוי באוויר" במשך כשנתיים וחצי מבלי שאיש מהצדדים נוקף אצבע כדי לקדם את עניין יציאתו של התובע לפנסיה, הגם ששניהם מסכימים שיש להוציאו לפנסיה, ניתנה החלטתנו במעמד הדיון מיום 28.2.11 ולפיה חייבנו את המועצה לשלם לתובע מדי חודש החל מיום 7.3.11 ובכל שביעי לחודש שלאחריו, את הסך של 1,900 ₪ כמקדמה על חשבון הפנסיה שתגיע לתובע או כל תנאי פרישה אחר שיגיע לתובע בגין עבודתו במועצה, תוך שניתנו על ידינו הוראות לעניין התייצבותו של התובע בפני הוועדה הרפואית.

הואיל וההחלטה הסופית לגבי יציאת התובע לפנסיה ותנאי הפנסיה המדויקים ככל שתאושר יציאתו לפנסיה, מסורים לסמכות משרד הפנים, ניתנו על ידינו מעת לעת הוראות לעניין קידום פרישתו של התובע לפנסיה מהמועצה, כאשר במקביל נדונו שאר רכיבי תביעתו של התובע ונשמעו עדי הצדדים.

13. בדיון שהתקיים בפני אב"ד המותב ביום 27.6.13 הודיעו הצדדים כי משרד הפנים אישר לתובע פנסיה בשיעור 37.40% הכוללים 3.9% בשל מצב בריאותי, ובסה"כ זכאי התובע לפנסיה חודשית בשיעור של 1,795.20 ₪ ברוטו. עוד עדכנו הצדדים כי בפועל מאז החלטת בית-הדין, החל מחודש פברואר 2011 משולמת לתובע המקדמה על חשבון הפנסיה בשיעור של 1,900 ₪ ברוטו. בנוסף המועצה העבירה לתובע את ההתחשבנות על סך 113,000 ₪ נטו כמתחייב מהחישובים שנעשו במשרד הפנים (מענק פרישה בסך של 40,200 ₪, תשלומים רטרואקטיביים בגין הפנסיה לתקופה שהחל מחודש 9/07 ועד לחודש פברואר 2011. ובסה"כ הועבר לחשבונו של התובע 120,000 ₪ ברוטו שהם 113,000.15 ₪ נטו).

בשלב זה מוצתה תביעתו של התובע לתשלום שכר עקב אי הוצאתו לפנסיה והצדדים נותרו חלוקים ביניהם בסוגיה זו אך בשאלת זכאותו של התובע להפרשי הצמדה וריבית עבור הפרשי הפנסיה ששולמו באיחור.

כמו כן הודיעו הודיעו הצדדים באותו שלב כי השאלות שנותרו במחלוקת במסגרת תביעה זו, הן:

א. זכאות התובע לגמול שעות נוספות.

ב. זכאות התובע לשווי הפרשות מעביד לביטוח מנהלים.

ג. זכאות התובע לפיצויי הלנה עקב איחור בתשלום משכורותיו.

14. בישיבת תזכורות נוספת שהתקיימה ביום 30.9.13 בפני אב"ד המותב, הגיעו הצדדים בהמלצת בית הדין, להסכמות נוספות כדלקמן:

א. הנתבעת תשלם לתובע פיצויי הלנה בשיעור של 18% בגין האיחור בתשלום משכורותיו לשנים 2006 ו-2007, וזאת בסך של 24,079 ₪. כאשר מטעמים של נוחות החישוב, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה שבה שולם, היינו החל מיום 1.6.09 ועד לתשלום המלא בפועל.

ב. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע את הסך של 10,060 ₪ בגין הפרשי הצמדה וריבית כחוק עבור תשלומי הפנסיה ששולמו באיחור. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.2.11 ועד התשלום המלא בפועל.

ג. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע את הסך של 698 ₪ ואת הסך של 526 ₪ בגין פיצוי עקב העדר הפרשות לביטוח מנהלים, כאשר הסך של 698 ₪ ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.2002 ועד התשלום המלא בפועל, ואילו הסך של 526 ₪ ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.03.

לבקשת הצדדים ובהסכמתם, ניתן להסכמות אלו תוקף של פסק דין חלקי במעמד הדיון.

15. בנסיבות אלו, השאלה היחידה שנותרה במחלוקת בין הצדדים היא שאלת זכאותו של התובע לגמול עבודה בשעות נוספות כנתבע על ידו, ולעניין זה ביקשו הצדדים כי יתאפשר להם להגיש סיכומים בכתב.

אי לכך ניתנה החלטה על הגשת סיכומי הצדדים בכתב, ומכאן הכרעתנו.

דיון והכרעה

16. על פי המוסכמות בין הצדדים כפי שנקבעו בפני הרשם (כתוארו אז) אסף הראל, אין חולק כי התובע עבד בימי ששי בתקופה שבין חודש 3/05 ל-3/06 בהתאם לדוחות שצורפו על ידי התובע. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם עבודת התובע בשעות אלה נעשתה באישור ועל כן מזכה אותו בתשלום, כטענת התובע, או שמא כטענת הנתבעת, עבודתו של התובע בימי ששי בתקופה הנטענת נעשתה ללא אישור הגורמים המוסמכים ועל כן איננה מזכה אותו בתשלום.

17. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע. מטעם הנתבעת הוגש לעניין זה תצהיר עדות ראשית של מר זיאד תיקתוק, גזבר הנתבעת אשר שימש במועד הרלוונטי לתביעה כמנהל כח אדם של הנתבעת.

התובע והמצהירים מטעם הנתבעת נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם, בפנינו.

18. התובע עתר לחיוב הנתבעת בתשלום עבור 350 שעות עבודתו בימי ששי בתקופה שבין 25.3.05 ועד ליום 16.6.06, בסך כולל של 14,886 ₪ בתוספת פיצויי הלנה על פי הלכת לוד, ובסך הכל לסך של 27,782.15 ₪.

לציין כי בסיכומיו צמצם התובע את סך תביעתו והעמידה על 22,117 ₪, שהם הסך של 14,886 ₪ בצירוף ריבית והצמדה למועד הגשת סיכומיו.

וכך, לטענת התובע במועדים הרלוונטיים לתביעה הוא נדרש על ידי הנתבעת ו/או מי מטעמה לעבוד בנוסף למשרתו הרגילה גם בימי ששי עקב קיומה של פעילות חינוכית לתלמידי בית הספר. בכל יום ששי בו עבד, הוא עבד בין השעות שבע בבוקר לשתיים בצהריים, שבע שעות בכל פעם.

התובע צירף לתצהירו דו"ח שעות, ממנו עולה כי הוא עבד בתקופה הנטענת סה"כ 350 שעות. ודוק, אין חולק כאמור בין הצדדים באשר להיקף השעות שעבד התובע בימי ששי.

באשר לדיווח על שעות אלה, טען התובע שאת דו"ח השעות הנוספות היה עליו למלא בפועל, לאחר שנעשו. לדבריו, היה עליו להעביר דו"ח זה למנהל בית הספר, אשר היה מעביר את הדו"ח לאישור מחלקת החינוך של המועצה.

עוד טוען התובע כי אישור הגזבר לעבודתו בימי ששי, נעשה בפועל לאחר שעבד שעות אלו ולא לפני כן. בכך לטענתו, יש ראיה לכך שלא נדרש אישור עקרוני להעסקתו בשעות נוספות אלא אישור פנימי של הגזבר, ולצרכים טכניים בלבד.

כך, למשל, טוען התובע ניתן ללמוד מהדוחות שצורפו לתצהיר הנתבעת בתקופה ששולם לו בגין עבודתו בימי ששי, כי גם כשניתן אישור לשעות עבודתו בימי ששי, הרי שהאישור ניתן בדיעבד ולאחר זמן רב, ולא מראש.

זאת ועוד, טוען התובע כי יש סתירה בדברי הגזבר כשמחד טען בחקירתו הנגדית כי הדוחות כלל לא הוגשו, ומנגד בתצהירו טען כי הדוחות לא אושרו משלא ניתן אישור מראש. כך גם טוען התובע, כי הנתבעת לא הציגה בזמן אמת את הדוחות כדוחות לא מאושרים ואי תשלום התמורה בגינם לא היה שונה מהלנת יתר שכרו שלא שולם במועד. לטענתו, אילו הסיבה לאי תשלום השעות הנוספות היתה נובעת מאי אישורן היה צריך להיות לכך ביטוי בתוצאות הבדיקה.

מוסיף התובע וטוען כי טענת המועצה לפיה בהתאם לתכנית ההבראה יש צורך באישור מראש של שלושת הגורמים המוסמכים: החשב המלווה, גזבר המועצה ויו"ר המועצה, לא הוכחה. לדבריו, על פי פסיקת בתי הדין לעבודה, במקרים של העסקה ללא אישור היא שיש לשלם שכר עבור עבודה שנעשתה, גם אם נעשתה בניגוד לסעיף 193 לצו המועצות, מכח דוקטרינת עשית עושר ולא במשפט וגם משיקולי צדק והגינות. לטענתו, לא יעלה על הדעת שרשות ציבורית תקבל שירות בפועל לרווחת תושביה ותתחמק מתשלום בשל טענות טכניות צורניות, כאי חתימת החשב המלווה. לדבריו, אף לשיטת הנתבעת יש לשלם עבור עבודה שנעשתה בפועל.

19. מנגד לטענת הנתבעת, אין המדובר בשעות נוספות, אלא בשעות רגילות שכן התובע לא עבד בימי ששי יותר משמונה שעות. לטענתה, השעות שעבד התובע בימי שישי לא אושרו על ידי הגורמים המוסמכים בנתבעת, ועל כן אין התובע זכאי לתשלום בגינן. לטענתה, התובע הודה כי מי שדרש ממנו לעבוד בימי שישי הוא מנהל בית הספר, ומנהל בית הספר אינו רשאי לאשר עבודה בשעות נוספות. כך גם טוענת הנתבעת כי מנהל בית הספר אינו אורגן של הנתבעת. לטענתה הגורם אליו היה על התובע להפנות את דו"ח השעות הוא מנהל מחלקת החינוך במועצה, שאף הוא עצמו אינו מוסמך לאשר שעות עבודה נוספות, אלא עליו להפנות את הבקשה לגורמים המוסמכים.

לטענת הנתבעת, מנהל בית הספר פעל בחוסר סמכות כאשר הזמין את התובע לעבוד בימי ששי ולא ניתן לקבל אישור בדיעבד לחריגה זו.

לטענתה אין לשלם לתובע את שעות עבודתו בימי ששי, שכן המדובר בתשלום שמהווה חריגה מהתקציב ונוגד את חוק יסודות התקציב.

לטענת הנתבעת, היא גוף מתוקצב הפועל על פי דין וכל חריגה מחייבת אישור הגורמים המוסמכים. זאת, על מנת שתוכל לשמור על מסגרת התקציב המוקצה לה על ידי משרד הפנים. לטענתה, במקרים בהם כן שולם לתובע בגין עבודה בשעות נוספות, ניתן אישור לכך מראש. עוד טוענת הנתבעת, כי אישור של מנהל מחלקת החינוך הוא אישור מהותי ולא טכני כטענת התובע. מוסיפה הנתבעת וטוענת כי בתקופה הנטענת היתה המועצה במצב כלכלי קשה ועברה תקופת הבראה. לטענתה, אין לקבל את טענת התובע כי תכנית ההבראה לא הוכחה, ואף התובע הסכים לכך בתצהירו.

בנוסף לטענת אי הזכאות לתשלום שכר בגין השעות שבמחלוקת, חולקת הנתבעת גם על שווי שעות העבודה בימי ששי, כפי שחושבו על ידי התובע.

20. המועצה היא גוף ציבורי שהוקם ופועל מכח חוק. ככזו מתוקצבת המועצה ונתמכת בין היתר בכספי מדינה, ועל כן היא מוגדרת כ"גוף מתוקצב" לפי הוראות חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 (להלן - חוק יסודות התקציב).

משכך, בצד מעמדה כמעביד, כפופה המועצה להוראות החוק המסדירות את סמכויותיה ולכללי המשפט המינהלי החלים על גופים הפועלים מכח חוק, ובין היתר כפופה גם להוראות 29 לחוק יסודות התקציב), לפיהן:

"29. שינויים בשכר ובתנאי שירות

(א) גוף מתוקצב או גוף נתמך לא יסכים על שינויים בשכר, בתנאי פרישה או בגמלאות; או על הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, ולא ינהיג שינויים או הטבות כאמור, אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר...

(ב) על אף האמור בכל דין, כל הסכם או הסדר בטל במידה שהוא נוגד את הוראות סעיף קטן(א)...".

הוראה זו מגבילה את כוחה של המועצה להתקשר עם עובד מעובדיה בהסכם עבודה אלא בהתאם לתנאים המוסכמים או המונהגים לגבי כלל עובדי המדינה, או בהתאם לאישור מאת שר האוצר להסכם.

מכל מקום, לפי סעיף 29(ב) לחוק, כל הסכם שנחתם תוך חריגה מהוראות סעיף קטן (א) תוצאתו בטלות, על אף האמור בכל דין.

על האמור לעיל, מן הראוי להוסיף כי על פי סעיף 193 לצו המועצות המקומיות (ב), התשי"ג-1953, החל על המועצה, נקבע:

". (א) חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת מסוג שקבע השר ושיש בהם התחייבות כספית מטעם המועצה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן גזברה; לא היתה בהם התחייבות כספית כאמור, לא יחייבו את המועצה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן מזכירה, ובאין מזכיר - עובד אחר של המועצה, הממלא את תפקיד המזכיר לפי החלטת המועצה.

(ב)לגבי התחייבות כספית שהיא בתחומי הסכום שקבע השר, רשאי הגזבר, באישור המועצה, להסמיך עובד אחר של המועצה להשתמש בסמכויותיו לפי סעיף זה."

21. ומן הכלל, לענייננו. לתצהירו של מר תקתוק צורפו שלושה דוחות של שעות עבודה בימי ששי של התובע לחודשים שקדמו לתקופה נשוא המחלוקת, היינו לחודשים 10-11/04, ו- 1-3/05 עד ליום 18/3/05 (נספח נ/2 לתצהיר).

על הדו"ח לחודשים 10-11/04 חתם מנהל בית הספר ונרשם בכתב יד: "יש לקבל את חתימת נדים (מנהל מחלקת החינוך - א.ר.ק.)". כך גם על הדו"ח לחודשים 1-2/05, מלבד חתימת מנהל בית הספר נרשם: "במידה ויש אישור מנדים... לשלם סך 28 שעות".

על הדו"ח השלישי לחודש 3/05 מופיעה חתימה של מנהל בית הספר ובנוסף רשום בכתב יד: "מאשר תשלום 28 שעות". על פי עדותו של מר תקתוק, המדובר בחתימתו של גזבר המועצה (ראה עדותו: בעמ' 22 לפרוטוקול ש' 33), ואין חולק כי שעות עבודה אלו שולמו לתובע.

22. הנה כי כן מדוחות אלו עולה, כי בניגוד לנטען על ידי הנתבעת, לא ניתן אישור מראש לעבודתו של התובע בימי ששי, לא אישור עקרוני וכל שכן שלא אישור על היקף השעות מסוים, אלא הם אושרו כל דוח לגופו.

23. התובע מצדו צירף לתצהירו ארבעה דוחות של השעות שעבד ביום ששי לתקופה שמיום 25/3/05 ועד ליום 16/6/06 (נספח 14 לתצהירו). על דוחות אלו מתנוססת חתימת מנהל בית הספר בלבד.

בחקירתו הנגדית בפנינו, נשאל התובע האם הוא ידע שיש צורך באישור ממנהל מחלקת החינוך או הגזבר לעבודה בשעות אלו, והשיב:

"מנהל בית הספר ביקש ממני לעבוד בימי ששי, אני הסכמתי אבל לא קיבלתי תשלום, לא אחרי החודש הראשון ולא אחרי החודש השני וכן הלאה ולכן פניתי למנהל בית הספר על מנת שיסדיר לי את התשלומים עבור עבודתי זו, וכל הזמן הוא דחה אותי ושלח אותי למועצה ופניתי למנהל מחלקת חינוך בעניין הזה ושוב אמר לי מנהל מחלקת החינוך הכל יסתדר ואתה תקבל את כל מה שמגיע לך" (ראה עדותו: בעמ' 13 לפרוטוקול ש' 1-5).

הנה כי כן כעולה מעדותו זו של התובע, שלא נסתרה, דוחות העבודה לעבודתו בימי ששי כשהם מאושרים על ידי מנהל בית הספר, הוגשו למועצה. ודוק, הגם שבחקירתו הנגדית בפנינו טען מר תקתוק כי דוחות אלה כלל לא הוגשו למועצה, הרי שבתצהירו טען רק שלא אושרו, ולא חלק על עצם הגשתם.

משכך אנו קובעים כי דוחות העבודה של התובע הוגשו למועצה כשהם מאושרים בחתימת מנהל בית הספר.

24. על האמור לעיל נוסיף, כי הנתבעת לא הסבירה ולא הוכיחה מדוע אושרו לתשלום שעות עבודתו של התובע בימי ששי עד ליום 18/3/05, ואילו שבוע לאחר מכן, החל מיום 25/3/05, כבר לא אושרו.

לא נעלמה מעינינו טענת הנתבעת כי היא נקלעה למצב כלכלי קשה, ואף לא היה חולק לגבי נסיבה זו בין הצדדים, אלא שעיון בתחשיב פיצויי ההלנה שצירף התובע (נספח 18 לתצהירו) מעלה כי גם בחודשים שבהם שילמו לו עבור שעות עבודתו בימי ששי וגם בחודשים שלא לא שילמו לו עבורן, היה איחור בתשלום שכרו שנע בין שלושה ימים לשבעים ושבעה יום, ולא ניתן להצביע על הבדל בין התקופה שבה אושרו השעות לתשלום לבין התקופה שבה לא אושרו.

25. העולה במצטבר מהאמור עד כה הוא שלא הוכח כי בכל שלב שהוא דובר בשעות עבודה שאושרו מראש, כך גם לא הוכח כל שינוי שהתרחש בין התקופה שבה שילמו לתובע עבור שעות עבודתו בימי ששי לבין החודשים בהן לא שילמו עבור אותן שעות.

כך גם הנתבעת לא הצביעה על כל הוראה שניתנה למנהל בית הספר להפסיק ולהעסיק את התובע בשעות אלו, או על הוראה שהפנתה אותו לצורך בקבלת אישור החשב המלווה, מה גם שכלל לא הוכח כי בתקופה זו היה לנתבעת חשב מלווה. לציין, כי מר תקתוק בעדותו בפנינו לא ידע לומר אם בתקופה הרלוונטית למחלוקת זו כבר היה לנתבעת חשב מלווה (ראה עדותו: בעמ' 23 לפרוטוקול ש': 1).

לא זו אף זו. הנתבעת אף לא הציגה כל ראיה לכך שעבודתו של התובע בימי ששי חרגה ממסגרת התקציב שנקבע לה, באופן החורג מחוק יסודות התקציב, ולא הסבירה מדוע, לשיטתה, עד ליום 18/3/05 נכלל התשלום לתובע בגדר תקציבה ולאחר מועד זה, כבר לא.

26. משאלו הם פני הדברים, ומשלא הוכח בפנינו כי תשלום השעות כאמור חרג ממסגרת תקציב המועצה, לא הוכח כי היה למועצה חשב מלווה בתקופה נשוא המחלוקת, ולא הוכח כל שינוי בין התקופה שבה אושרו לתובע שעות העבודה לבין התקופה שלאחריה -איננו נדרשים לשאלות המשפטיות כבדות המשקל, אליהן הפנו הצדדים בעניין חוקיות התשלומים המבוצעים על ידי גוף מתוקצב, והתוצאה היא שעל המועצה לשלם לתובע עבור שעות שעבד (ועל כך לא היה חולק), כפי שאושרו על ידי מנהל בית הספר.

27. אשר לתחשיב הגמול המגיע לתובע. כאמור, התובע עתר לחיוב הנתבעת בתשלום עבור שעות עבודתו בימי ששי בתקופה שבין 25.3.05 ועד ליום 16.6.06.

אין חולק בין הצדדים כי התובע עבד בתקופה זו 350 שעות בימי שישי בגינן לא קיבל תמורה.

כאמור, בנוסף למחלוקת בשאלת עצם הזכאות, חלוקים הצדדים ביניהם בשאלה האם, כטענת התובע השעות בהן עבד בימי ששי הן "שעות נוספות", כהגדרתן על פי דין, או שמא כטענת הנתבעת לא מדובר בשעות נוספות משהתובע לא עבד למעלה משמונה שעות ביום ששי.

28. על פי המוסכמות בין הצדדים, התובע הועסק בנתבעת במשרה מלאה, חמישה ימים בשבוע. כך גם בהתאם לתלושי השכר שצירפה הנתבעת לסיכומיה, עולה כי התובע עבד 22 יום בחודש.

בתצהירו הצהיר התובע כי במסגרת משרתו עבד כל יום תשע שעות. התובע לא נחקר בחקירתו הנגדית לעניין זה, וגרסתו לא נסתרה.

29. שעות נוספות נבחנות הן בהיבט היומי והן בהיבט השבועי. במקרה שבו בשבוע מסוים השלים העובד 43 שעות עבודה רגילות, אזי השעות שיעבוד ביום הפנוי ייחשבו כולן כשעות נוספות.

אי לכך, ולאור אשר הוכח בפנינו, אנו קובעים כי כל שעה שעבד התובע החל מהשעה הראשונה ביום שישי, היא שעה נוספת, כהגדרתה על פי דין.

30. אשר לערך שעת עבודה של התובע, הרי שהתובע לא נקב בערך שעה לצורך תחשיבו, אלא בסך התביעה בכללותה. בתצהירו ובחקירתו טען התובע באופן גורף כי השתכר סך של 5,500 ₪ לחודש, אך לא צירף תלושי שכר לביסוס טענתו זו, או כדי להבהיר ממה מורכב אותו שכר.

לטענת הנתבעת מנגד, שכר היסוד של התובע עמד על 2,915 ₪ ועל כן ערך השעה עמד על 16.26 ₪. לעניין זה הפנתה הנתבעת לתלוש השכר לחודש 6/05 שצירפה לסיכומיה, ממנו עולה כי שכרו המשולב של התובע עמד על סך של 2,740 ₪ ושכרו למשרה מלאה עמד על סך של 2,915.25 ₪.

דא עקא, שלעניין זה מתעלמת הנתבעת מרכיבים נוספים ותוספות קבועות הנכללים בתחשיב ערך השעה.

עיון בתלוש השכר לחודש 6/05 מעלה כי שווי ערך השעה שנקוב שם הוא 21.74 ₪ ברוטו, ועל כן ובהעדר ראיה לסתור מצד התובע – אנו קובעים כי שווי ערך השעה שעל פיו יחושב הגמול הוא 21.74 ₪ ברוטו.

31. משקבענו שכל שעות עבודתו של התובע בימי ששי הן שעות נוספות ומשלא היה חולק אף לשיטת התובע כי בימי ששי הוא עבד שבע שעות ליום, התוצאה היא שבגין כל יום ששי שבו עבד, זכאי התובע לתמורת שתי שעות נוספות בערך של 125% ולתמורת חמש שעות נוספות בערך של 150%.

הואיל והתובע עבד חמישים ימי ששי בתקופה הנטענת, הרי הוא זכאי ל- 100 שעות בערך של 125%, ול- 250 שעות בערך של 150%.

משכך, התובע זכאי לסך של 10,871 ₪ ברוטו עבור עבודתו בימי ששי שעות עבודתו בימי ששי בתקופה שבין 25.3.05 ועד ליום 16.6.06, וזאת על פי החישוב שלהלן:

100 שעות X (21.74 ₪ X 125%= 27.18 ₪) = 2,718 ₪ ברוטו.

250 שעות X (21.74 ₪ X 150%= 32.61 ₪) = 8,153 ₪ ברוטו.

סה"כ: 10,871 ₪ ברוטו.

32. אי לכך ולאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 10,871 ₪ ברוטו עבור עבודתו בימי ששי שעות עבודתו בימי ששי בתקופה שבין 25.3.05 ועד ליום 16.6.06.

משזנח התובע בסיכומיו את עתירתו לתשלום פיצויי הלנה לפי הלכת לוד ועתר לתשלום הסכום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, אנו מורים כי הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. מטעמים של נוחות החישוב, אנו מורים כי הסכום ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממחצית התקופה נשוא המחלוקת היינו החל מיום 10.10.05 ועד לתשלום המלא בפועל.

33. אשר להוצאות ההליך, התובע עתר לחיוב הנתבעת בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד בהתחשב בהיקף התיק, ניהול הוכחות וחיוב הנתבעת בסופו של יום לשלם לתובע מעל לסך של 170,000 בגין זכויות סוציאליות שהוכח כי מגיעות לו, ובנוסף לתשלום גמלת פנסיה חודשית.

לאחר שנתנו דעתנו מחד להיקף ההליכים שתנהלו בתיק זה ולהיקף התביעה בה זכה התובע בסופו של יום, ומאידך לכך שהצדדים הגיעו להסכמות ביניהם לגבי חלק מן ההליך, אנו מחייבים את הנתבעת לשאת בהוצאות התובע בגין הליך זה בכללותו, בסכום כולל (לרבות שכ"ט עו"ד) בסך של 8,500 ₪ לתשלום בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין על ידי הנתבעת, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

34. סוף דבר –

אשר על כן, ובהמשך להחלטותינו ולפסק הדין החלקי בתיק, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 10,871 ₪ ברוטו עבור עבודתו בימי ששי שעות עבודתו בימי ששי בתקופה שבין 25.3.05 ועד ליום 16.6.06, זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 10.10.05 ועד לתשלום המלא בפועל.

כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע בגין הליך זה בכללותו, בסכום כולל (לרבות שכ"ט עו"ד) בסך של 8,500 ₪ לתשלום בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין על ידי הנתבעת, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"דכ"ד תמוז תשע"ד, (22 יולי 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.