1. התובע עותר לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים מן המקרקעין הידועים כחלוקה 103 בגוש 18448 מאדמות ג'וליס (להלן: "המקרקעין" ו/או "החלקה"), וכן לסעד של פיצוי כספי בגין נזקים נטענים מחמת פלישת הנתבעים והסגת גבולו בסך 630,000 ₪. כמו כן מבוקש פסק דין כנגד הנתבעים ביחד ולחוד על פי פקודת ביזיון בית המשפט.

2. בהתאם להחלטתי מיום 24.10.2011 אוחד הדיון בהליך זה עם הדיון בת.א 5484-05-09 במסגרתו נדונה תביעת התובע למתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לפגוע או להרוס את הבית המצוי על המקרקעין הנ"ל. באותו הליך, ניתן זה מכבר פסק דין, ולאחריו הוגשו בקשות שונות מכוח פקודת ביזיון בית המשפט.

3. המשותף להליכים אלו ובבסיסם מחלוקת עמוקה בין הצדדים בנוגע לזכויות ההדדיות במקרקעין, כאשר הנתבעים ברובם הנם אחי התובע; הנתבעים 1 ו-3 הנם אחי התובע מאביו ומאמו. הנתבעים 2-4 הנם אחי התובע מאביו ובני אמם הנתבעת 5. הנתבע 6 הנו בנה של הנתבעת 5 מנישואיה הקודמים. בפועל ועל אף המלצות בית המשפט בת.א 5484-05-09 טרם נתבררה שאלת הבעלות בבית המשפט המוסמך.

תמצית ההליכים

4. ביום 6.9.09 ניתן פסק דינו של בית המשפט בת.א. 5484-05-09, פסק דין בהעדר הגנה, ולפיו נאסר על הנתבעים להרוס ו/או לפגוע ו/או לעשות כל מעשה שיש בו כדי לפגוע או להזיק לבית התובעים הבנוי במקרקעין נשוא ענייננו. ביום 13.4.2010 הוגשה באותו הליך בקשה לקבלת סעד מכוח פקודת ביזיון בית המשפט בטענה להפרת צו בית המשפט. כב' השופט זיאד סאלח בתום הדיון שנערך בפניו בעניין זה, קבע כדלקמן:

"הנני סבור, מהדיון שהתקיים בפני היום, כי המשיבים עושים שימוש בבית, כנראה גם שיפצו אותו ואין להוציא מכלל אפשרות שחלק מהרכוש שקיים בבית נפגע...

משכך הם פני הדברים, נראה לי להבהיר כי נאסר על המשיבים לעשות כל שימוש בבית, כמובן גם לפגוע באותו בית ו/או להרוס אותו או חלק ממנו, הכול עפ"י פסה"ד מיום 6/9/09. כן הנני קובע מראש כי המשך מגורים ו/או פגיעה בבית יחייב הטלת קנסות כבדים על המשיבים, לרבות גם אפשרות של מאסר או מאסר על תנאי בגין ביזיון ביהמ"ש...

באם המשיבים או מי מהם ימשיך לעשות שימוש בבית כחלוף 11 יום מהיום, אזי המבקש יוכל להגיש בקשה נוספת לפי פקודת ביזיון בית המשפט" (פר' הדיון מיום 29.4.2010 בת.א 5484-05-09, הדגשה לא במקור).

5. ביום 10.6.2010 הוגשה בקשה נוספת בת.א. 5484-05-09 לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט ובמעמד צד אחד. כב' השופט סאלח בדיון מיום 23.1.2011, הבהיר כי האיסור בדבר שימוש בבית חל על הנתבעים ו/או מי מטעמם. בהתאם נקבע, כי יש לפרש את פסק הדין כמוחל גם על אוסמה פווארסי (הוא הנתבע 6 דכאן), וכי אי קיום הצו על ידו עשוי לגרום להליכים על פי פקודת בית המשפט כלפיו וכלפי יתר הנתבעים. כב' השופט סאלח שב על עמדתו, כי

"אציין כי גם פתרון המחלוקת שבין הצדדים הינה בהגשת התובענה לביהמ"ש המוסמך על מנת שיצהיר מיהו הבעלים של אותו בית ובאם אותו בית הינו בבעלות משותפת של מי מהצדדים.

באם אותו פוארסי אוסמה ימשיך להשתמש בבית בחלוף 30 יום מהיום, פתוחה הדלת בפני המבקש להגיש בקשה נוספת לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש נגד הנתבעים וגם נגד אותו פווארסי אוסמה.

למעלה מן הצורך לציין, כי המשך שימוש הנתבעים או מי מהם או מטעמם בבית מחייב אותי לפעול לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש, לרבות הטלת קנסות וגם אולי מאסרים"

6. ביום 28.2.2011 הוגשה בקשה נוספת בת.א. 5484-05-09 ובמסגרתה נטען להפרת צו בית המשפט על ידי הנתבעים ומר פוארסי אוסמה. בטרם נדונה הבקשה, אוחדו הדיונים בפני.

טענות הצדדים

7. התובע טוען לבעלותו ב-375 מ"ר בחלקה מכוח רכישת הזכויות מדודו, סאלח קטיש וללא תמורה. לטענתו, בנה בשנת 2003 או בסמוך לכך את ביתו על המקרקעין הנ"ל בשטח כולל של 160 מ"ר, ולפיכך אף הועמד לדין פלילי בגין בניה ללא היתר. לטענת התובע מיום נישואיו התגורר בביתו עם אשתו וזאת עד אשר תקפו אותו ואת אשתו הנתבעים 1-5 בביתם ביום 28.5.2009; לאחר מכן הרסו הנתבעים קיר הגובל עם חלקתו ופרצו לביתו של התובע והכל על מנת למנוע מהתובע ומאשתו להיכנס לביתם. על אף שניתן לתובע סעד זמני האוסר על הנתבעים להשחית את הבית ותכולתו השתלט הנתבע 6 על הבית תוך פינוי חפצי ורהיטי התובע ואשתו במטרה להזיק לרכוש התובע. נזקי התובע נאמדים לטענתו בסך של 630,000 ₪. התובע שב על האמור בבקשתו לקבלת סעד לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

8. כאמור, בראשית ההליכים טענו הנתבעים לחוסר סמכות עניינית לבית משפט זה (כי אם לבית המשפט לענייני משפחה ו/או בית המשפט המחוזי) וכן לקיומו של מעשה בית דין (טענות שנדחו בהתאם להחלטתי מיום 13.4.2011).

9. לגופו של עניין, מכחישים הנתבעים את זכותו של התובע ב-375 מ"ר בחלקה, ובמסגרת זו נטען לאי צירוף נסח ותשריט לתביעה כנדרש על פי התקנות. לטענתם, הזכויות בחלקה היו בבעלות המנוח סלימאן קטיש ז"ל (אביהם של התובע והנתבעים 1-4) ועברו ליורשיו ובכלל זה התובע והנתבעים. לטענתם, בניית הבית בוצעה על ידי התובע והנתבעים 1-3, לצורך מגוריהם וכבית מעבר לכלל האחים עד לחתונתם. לאחר חתונת התובע (נזיר) התגורר בהסכמתם עם אשתו כמגורים זמניים בלבד. לטענת הנתבעים, השלימו עם ההחלטות האוסרות מניעת פגיעה בבית לנוכח האינטרס שלהם למנוע פגיעה בבית שהנו בבעלותם, וכיום הבית ריק בהתאם להחלטות בית המשפט. הנתבעים מתנגדים למכירת הזכויות במקרקעין לצד שלישי אך אינם מתנגדים למגוריו של התובע בדירה ביחד עמם. הנתבעים טוענים להעדר ראיות בדבר הנזקים הנטענים.

10. לאחר שמיעת חלק מן העדויות וקבלת חוות דעת מומחה בית המשפט הסכימו הצדדים, כי יינתן פסק דין מנומק על סמך החומר שבתיק בלבד (פר' הדיון מיום 15.4.2013).

דיון

11. בפר' הדיון מיום 24.10.2011 (פר' הדיון הראשון שנערך במעמד שני הצדדים) הצהיר ב"כ התובע כי כיום הדירה פנויה, וזאת לאחר ביקור שנערך על ידי חוקר מטעמו מס' ימים קודם לכן. בהתאם ביקש ב"כ התובע כי יינתן פסק דין חלקי. ב"כ הנתבעים אישר כי לאור החלטות כב' השופט סאלח הדירה פנויה, אך התנגד למתן פסק דין חלקי לנוכח המחלוקת לעניין זכויות התובע בדירה. בהחלטה מיום 2.2.2012 נדחתה הבקשה למתן פסק דין חלקי.

12. הצדדים לא חזרו מהצהרותיהם הנ"ל והללו לא נסתרו בשום שלב בהליכים אלו. בסופו של יום לא הוכחה עילה לקבלת סעד מכוח פק' ביזיון בית המשפט (ע"פ בקשה מיום 28.2.2011) ולפיכך הנני מורה על דחייתה. בכך אין כדי לקבוע מסמרות ביחס לתקופה שקדמה למהלך ההליכים דכאן וטענות התובע בדבר השחתת רכושו ושימוש קודם בבית. שאלות אלו יתבררו להלן בד בבד עם בחינת השאלה בדבר זכותו של התובע לקבלת סעד קבוע של פינוי הנתבעים מן המקרקעין שבמחלוקת.

הזכויות במקרקעין

13. אכן שאלת הבעלות במקרקעין אינה מצויה בסמכותו של בית משפט זה כי אם בסמכותו השיורית של בית המשפט המחוזי. יחד עם זאת, עסקינן בתביעה לפינוי וסילוק יד ממקרקעין, המצויה בסמכותו של בית משפט זה. לפיכך אם וככל שיתעורר בכך צורך, תדון שאלת הבעלות מכוח סמכות שבגררא [לעניין זה ר' למשל רע"א 2598/91 דיאנה וולפסון נ. עופר וולפסון (ניתן ביום 21.11.91)].

14. לענייננו, לא צירף התובע נסח טאבו לתביעה. מאידך מכיל כתב התביעה תיאור המקרקעין כדי אפשרות לזהותם בהתאם לדרישת תקנה 82 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. יצוין, כי אין עסקינן בתביעה לרישום טובת הנאה במקרקעין ועל כן אין רלוונטיות לסייפת התקנה הנ"ל. מה גם כי הנתבעים צירפו העתק מרשם הזכויות לתצהיריהם.

15. עיון בהעתק מרשם הזכויות שצורף לתצהירי הנתבעים מעלה, כי על שמו של המנוח עלי קטיש ז"ל (להלן: "המנוח עלי") רשומים בבעלות 10/25 משטחה הכולל של החלקה (שהנו 937.00 מ"ר), והמהווים 374.8 מ"ר. יתר החלקים בחלקה הנם בבעלות כדלקמן;

א. 5/25 חלקים הנם בבעלות בנותיו של המנוח אבו טריף (המהווים 187.4 מ"ר).

ב. 80/937 (המהווים 80 מ"ר) הנם בבעלות סאלח אחמד נבואני.

ג. 2948/9370 הנם בבעלות מדינת ישראל (המהווים 294.80 מ"ר).

16. למעשה חלק החלקה שבמחלוקת הנו בגין החלק הרשום בבעלות על שמו של המנוח עלי קטיש, והבית הבנוי עליו אשר אין חולק כי נבנה- כולו או חלקו- על ידי התובע. צו צואה ו/או כל ראיה בדבר מיהות יורשי המנוח עלי קטיש לא צורפה. יחד עם זאת לכתב התביעה צורף הסכם חלוקת עזבון המנוח עלי קטיש (להלן: "הסכם חלוקת העזבון" ו/או "ההסכם") ולפיו ויתרו החתומים עליו, המצהירים כי הנם יורשי המנוח עלי קטיש, על חלקם בחלקה 103 בגוש 18448 מאדמות ג'וליס (החלקה נשוא ענייננו) לטובת התובע דכאן. על ההסכם חתומים הנתבעים 1-2,4-5 יחד עם יורשים נוספים. הנתבע 3 אינו חתום על ההסכם.

17. לבקשת התובע מיום 6.10.2010 (בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט שהוגשה בת.א 5484-05-09 בטרם אוחד עם הליך זה) צורפה בקשה לרישום מקרקעין- רישום הסכם חלוקת העיזבון הנ"ל ואף עליה חתומים הנתבעים 1,2,4,6 יחד עם יורשים נוספים.

18. כמו כן לכתב התביעה צורף ייפוי כוח לעו"ד סאמי עבאדי ע"י צדדים מרובים, ובכללם הנתבעים 1-5 למכור ו/או להעביר ללא תמורה ובמתנה בלתי חוזרת, להשכיר ו/או להחכיר, להחליף ולבצע כל פעולה אחרת לטובת התובע במלוא זכויותיהם בחלקה 103 גוש 18448 מאדמות ג'וליס ללא כל תמורה ובמתנה בלתי חוזרת. על ייפוי כוח זה חתומים הנתבעים 1,2,5. לצד חתימתו של הנתבע 4 כתוב מבוטל. הנתבע 3 אינו חתום על ייפוי הכוח.

19. בענייננו לא חלקו הנתבעים על חתימתם על הסכמים אלו. אך לטענתם מדובר בהסכם מתנה שלנותן זכות לחזור הימנו כל עוד לא נרשמו הזכויות על שם מקבלם. לדידם, די בטענות התובע כי הנתבעים מתכחשים לזכויותיו משום חזרה מצדם מהמתנה וכדי לפגום בזכויות התובע מיסודן.

חזרה מהסכם המתנה

20. בהתאם לסעיף 6 לחוק המתנה, תשכ"ח -1968 (להלן: "חוק המתנה")

" 6. בעלות בדבר-המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל - בהודעת הנותן למקבל על המתנה; והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון."

21. ייפוי הכוח שנחתם בענייננו הינו התחייבות לתת מתנה כמשמעו לפי סעיף 5 לחוק המתנה. לעניין זה בהתאם להוראת סעיף 1(ב) לחוק המתנה "דבר המתנה יכול שיהיה מקרקעין, מטלטלין או זכויות". אשר להסכם שנחתם, הרי שבהתאם לאמור בסייפא לסעיף 6 לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") הוא אינו מהווה ראיה להעברת הבעלות במקרקעין. שכן הקניית מקרקעין היא עסקה לפי סעיף 6 לחוק המקרקעין אשר בהתאם לסעיף 7(א) לחוק המקרקעין טעונה רישום. יחד עם זאת, משלא נרשמה המתנה הרי היא התחייבות לתת מתנה וחלות עליה הוראות סעיף 5 לחוק המתנה [כב' השופטת ש' נתניהו בע"א 404/84 יחזקאל סעתי נ. פרחה סעתי, פ"ד מא(2) 477 (פורסם בנבו, ניתן ביום 7.5.87)] .

22. הוראות סעיף 5 לחוק המתנה קובעות כדלקמן:

"5. (א) התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב.

(ב) כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו.

(ג) מלבד האמור בסעיף קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן-משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן."

23. בהתאם ללשון הסעיף רשאי נותן המתנה לחזור בו ממנה כל עוד מקבל המתנה לא שינה מצבו בהסתמך על ההתחייבות, זולת אם ויתר הנותן בכתב על רשות זו. בענייננו עיון בייפוי הכוח שנחתם על ידי הנתבעים 1,2,5 מעלה כי נתבעים אלו ויתרו על זכותם בכתב לחזור בהם מן המתנה, בהתאם לסעיפים 9-10 לייפוי הכוח אשר לשונם כדלקמן:

"9. היות ויפוי כח זה נוגע לטובת צד ג' הנ"ל (התובע בענייננו- הוספה שלי ש.פ.כ) שממנו קבלתי/נו את התמורה המלאה עבור הרכוש הנ"ל ושזכויותיו עומדים ותלויים בייפוי כח זה, הוא יהיה בלתי חוזר, ולא תהיה לי/לנו רשות לבטל או לשנותו וכחו יהיה יפה גם אחרי פטירתי/נו, והוא יחייב את יורשי/נו, אפוטרופסי/נו ומנהלי עזבוני/נו.

10. יפוי כח זה ישאר בתוקף גם לאחר מותי ויחייב את יורשי יורשי והואיל ותלויים בו זכויות צד ג' ".

24. עיון בהסכם חלוקת העזבון אף הוא מעלה, כי גם הנתבעים 1,2,4,5 ויתרו בכתב על הרשות לחזור בהם מהענקת זכויותיהם בחלקה ללא כל תמורה ובמתנה בלתי חוזרת (כך על פי ההסכם) לתובע. בסעיף 6 להסכם חלוקת העזבון בפרט הוצהר על ידי נותני המתנה כדלקמן;

"כל אחד ואחת מנותני המתנה צד א' מצהיר ומאשר כי התחייבויותיו על פי הסכם זה אינן ניתנות לביטול וכי הוא/ היא ידוע לו/לה היטב משמעות הוויתור על זכותו/ה לחזור בו/ה מהמתנה כמשמעות הדבר בחוק המתנה, תשכ"ח 1968"

25. לא למותר לציין, כי בסעיף 7 להסכם נרשם כי "הסכם מכר זה תורגם לחותמים עליו בשפה הערבית שפת האם וכן הוסבר להם בשפה הערבית שפת האם משמעות הסכם זה וכן כל סעיף מסעיפיו ולאחר מכן חתמו עליו".

26. הנתבעים כלל לא טענו ובוודאי שלא הוכיחו כי הם רשאים לחזור בהם מן המתנה בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק המתנה; לא הוכחה התנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן ו/או כלפי בן משפחתו ואף לא הרעה ניכרת במצבו הכלכלי של הנותן. להפך, הנתבעים טענו כי "התובע היה ועודנו שרוי בקשיים כספיים ותלוי ועומד כנגדו תיק איחוד תיקים ואילו הנתבע מס' 1 והנתבע מס' 3 הינם עצמאיים בעלי עסק לעבודות עפר וכך הם בעלי יכולת כלכלית גדולה יותר משאר אחיהם כולל התובע". בסופו של יום לא הוכיחו הנתבעים הרעה ניכרת במצבם הכלכלי של הנתבעים 1,2,4,5 החתומים על ייפוי הכוח ו/או על ההסכם. לאור כל האמור הרי שהנתבעים 1,2,4,5 מנועים מלחזור בהם מהתחייבותם לתת את חלקם במקרקעין שבמחלוקת לתובע. עובדה זו לכשעצמה מצדיקה סילוק ידם של הנתבעים 1,2,4,5 מן החלקה.

27. כאמור ההסכמים שהוצגו בפני עליהם חתומים הנתבעים 1,2,4,5 ועליהם לא חלקו הנתבעים, מהווים ראיה להודאת הנתבעים בויתור על זכויותיהם בחלקה לתובע. בכתב הגנתם טענו הנתבעים כי משנפטר המנוח סלימאן (אביהם של התובע והנתבעים 1-4) "עברו הזכויות בחלקה ליורשיו כולל התובע והנתבעים והכל בהתאם לצו הירושה" (פסקאות ד-ה לכתב ההגנה). הודאות אלו של הנתבעים די בהן על מנת לקבוע כי לתובע מעמד לתבוע סילוק ידם מן החלקה, שלהם אין עוד חלק בה כך על-פי התחייבותם, זאת למעט הנתבע 3 אשר לא חתם על כל התחייבות דומה ועניינו טעון בירור נפרד.

28. רק יצוין כי בשום שלב לא הועלתה טענה לזכותו של הנתבע 6 בחלקה. הנתבעים אף לא חלקו על מיהות היורשים המופיעים בהסכם חלוקת העזבון, ייפוי הכוח והבקשה לרישום מקרקעין ואשר הנתבע 6 אינו צד להם. מאיחוד ההליכים ניתן ללמוד כי התביעה כנגדו נולדה בעקבות הבהרת בית המשפט בת.א 548405-09 מיום 23.1.11 כי פסק דינו של בית המשפט באותו עניין חל על הנתבעים ו/או מי מטעמם ובפרט על הנתבע 6 דכאן. כאמור הוכח כי אמו של הנתבע 6 התחייבה לתת במתנה זכויותיה לתובע ובהעדר כל טענה לזכותו של הנתבע 6 בחלקה מוצאת אני להורות גם על סילוק ידו מן החלקה.

29. אגב, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי בסיכומיהם טענו הנתבעים בסתירה מוחלטת לאמור בכתב הגנתם כי יורשיו היחידים של המנוח סלימאן הנם הנתבעת 5, סמר והנתבעים 2,4. צו הירושה לא הוצג, כל שהוצג הנו מסמך בערבית (נספח 2 לתצהיריהם), אשר לא תורגם כדין. אפילו נכונה טענתם הרי שממילא הוכח כי הנתבעים 2,4,5 הקנו במתנה בלתי חוזרת זכויותיהם לתובע, כך שגם טענת הנתבעים להיות הנ"ל היורשים הבלעדיים של אביהם, לצד טענתם הנוספת (שלא הוכחה) בדבר ויתור הזכויות בחלקה מצד יורשיו של המנוח עלי קטיש לטובת המנוח סלימאן, רק מחזקת את הודאתם בזכותו של התובע בהתאם להסכמים הנ"ל.

30. לכאורה די היה בקביעות אלו ואולם נותרה השאלה בדבר הסעד המבוקש לסילוק ידו של הנתבע 3. בפרט לאור העובדה כי בהסכם ובייפוי הכוח שהציג התובע מופיע הנתבע 3 כאחד מן היורשים בחלקה (מתוך 34) ומאידך הוא אינו חתום עליהם כמי שהתחייב להקנות לתובע זכותו עם או בלי תמורה. לפיכך מוצאת אני לנכון להידרש לטענת הבעלות שהועלתה מצד התובע.

31. הראיות שהוצגו בהליך זה והגם שחלקן הוכחו בהתאם לגרסת התובע, לא היה בהן סיפק על מנת לקבוע בעלותו של התובע במקרקעין; אמנם הנתבעים לא עוררו מחלוקת על מיהות יורשיו של המנוח עלי, כפי שהללו עולים מן ההסכם, ייפוי הכוח והבקשה לרישום המקרקעין שהוצגו, אם כי בהעדר צו ירושה לא ניתן לקבוע קביעה פוזיטיבית בעניין. מכל מקום, וגם אילו יוכח כי כלל היורשים הם אלו הנקובים בהסכם אותו צירף התובע (והדבר לא הוכח) הרי שלא כולם חתומים על ההסכם. לעניין זה, בוודאי יש לדחות טענת הנתבעים לוויתור יורשי המנוח עלי על זכויותיהם בחלקה לטובת המנוח סלימאן (בעל-פה כטענתם) בהעדר בדל ראיה ובפרט אל מול ההסכם, הבקשה וייפוי הכוח אותם הציג התובע.

31. שנית, והגם שהוכחה טענת התובע בדבר רכישת מקרקעין מדודו סאלח קטיש, כפי שהעיד סאלח: "את החצי השני שלי ושל אח שלי נתתי לנזיר והוא שילם לי תמורתו 23,000 ₪ וזה גרושים. אני בלי אבא ובלי אמא נתתי לו את זה. אני מדבר על החצי השני שלי בחלקה שהייה לי עם סולימאן" (עמ' 10, ש' 9-11 לפר'), לא הוברר איזה חלק בדיוק רכש התובע מדודו, מה היקפו והיכן מיקומו המדויק. זאת על אף שמעדותו של סאלח השתמע כי התייחס למקרקעין נשוא המחלוקת;

סאלח העיד, "אבא שלי, עלי קטיש ז"ל שנפטר ב-1973, לפני שנפטר היו לו 5 חלקות אדמה. שתי חלקות שטח בנייה. שני האחים שלי הגדולים לקחו שטח ואני ואח שלי, אביהם של הנתבעים סלימאן והתובע, לקחנו את השטח השני. אח שלי סלימאן בנה בחצי השטח והחצי השני היה שלי.." (עמ' 10 לפר' עדותו) ואולם משנשאל סאלח בדבר זהות החלקה השיב "לא יודע מה המספר. יש לי פס"ד בבית. נתתי את פסה"ד כשנתתי את החלקה לנזיר. יש לנו שותפים. יש פס"ד של בימ"ש מחוזי חיפה ש-60% מהחלקה שלנו, 20% של שיח' אמין טריף ו-20% למדינה. זה שטח כולו בלגן. שם רשום מס' חלקה בפסה"ד" (עמ' 10, ש' 13-15). התובע לא הציג את פסק הדין הנ"ל ובסופו של יום לא הוברר האם החלק אותו רכש התובע מדודו נמצא בשלמותו בגבולות החלקה דנן או בחלקה שכנה ומה היקף השטח שנרכש במדויק. סימני השאלה התעצמו לנוכח עדותו של סאלח בדבר שטח החלקה;

"ש. הבית של סלמאן על איזה שטח הוא נמצא?

ת. עשינו חשבון, נטו שלי ושל אחי יוצא לנו 900 מ"ר, כלומר 450 מ"ר שלי ו-450 מ"ר שלו.

ש. אחיך יושב על חצי דונם כמעט. הבית שלו על איזה שטח נמצא?

ת. לא יודע אם גלש לשטח המדינה או של מישהו אחר, אני לא אשם.

ש. אתה אומר שאחיך מחזיק ב-450.

ת. אני אומר שהוא צריך להחזיק 450.

ש. אני אומר לך שהנתונים שאתה נותן כאן לא יכולים להיות. עפ"י הבעלות, המנוח עלי החזיק ב-10/25 מתוך 937 דונם. לכל היותר אביך המנוח היה בעלים של 400 מ"ר.

ת. יש לנו בפסה"ד כולל בנות שיח' אמין וכולל המדינה, דונם וחצי. יצא לאבא שלי 900 מ"ר. יכול להיות שפסה"ד מתייחס ליותר מחלקה אחת. יש לנו שם שתי חלקות משהו כזה". (עמ' 11, ש' 21-30 לפר', הדגשה לא במקור).

32. ויודגש, הגם ששוכנעתי במהימנות עדותו של סאלח, ולא התרשמתי כי בקרבת המשפחה לתובע והנתבעים 1-4 היה כדי לפגום במהימנותה [ובפרט לנוכח היחסים בין הצדדים, ועדותו כי הנו מסוכסך עם התובע שנים ארוכות, "מאז היחסים בינינו שלום שלום. אני לא מדבר עם אף אחד מהם" (ש' 19-20, שם)]; בסופו של יום לא הוברר איזה חלק נרכש על ידי התובע מדודו סאלח קטיש, באיזה היקף והאם כולו בחלקה שבמחלוקת. בפרט אל מול נתוני הנסח שהוצג ומהם עולה כי למנוח עלי קטיש בעלות ב-375 מ"ר בחלקה בלבד וחלקו המדויק של סאלח משטח זה לא הוברר (ע"פ צו ירושה כדין). עובדה זו לכשעצמה אינה מאפשרת הסקת מסקנות בהליך זה בדבר בעלות התובע ב-375 מ"ר בחלקה כטענתו.

33. לא שלא למותר לציין כי טענות הנתבעים מאידך בכל הנוגע לחלקו של סאלח קטיש בחלקה, כי הלה מכר את חלקו בחלקה לאחיו המנוח סלימאן שבו ונטענו בסיכומיהם בניגוד מוחלט לראיות שהוצגו; בפרט טענתם לביצוע העסקה הנ"ל בעל-פה מתוך אמון הדדי, ממילא אינה ע"פ חוק המקרקעין. גם טענת הנתבעים לויתור מצד יורשות המנוח השיח' אמין לטובת הנתבעת 5 והנתבעים 1,2 ו-4 טענות שנטענו בעלמא, ללא כל ראיה שבכתב ואף לא בעל-פה.

34. בסופו של יום, והגם שללא הוכחה בהליך זה בעלות התובע ב-375 מ"ר בחלקה, נחה דעתי כי קיימת עילה לסילוק ידי הנתבעים 1,2,4,5,6 מן המקרקעין בראש וראשונה לנוכח ויתור הנתבעים על זכותם בחלקה לטובת התובע וממילא ע"פ הודאתם בזכות כלשהי לתובע בחלקה (סעיפים 4-5 לכתב הגנתם), אשר נתמכה בראיות נוספות.

35. מאידך בהליכים אלו לא הוכח כי הנתבעים גרמו לנזקים לתובע. לכתב התביעה צורפו ראיות לעניין הגשת תלונה במשטרה מצד התובע ומאידך רישום המשטרה כי החליטה שלא להוסיף ולחקור/ לא להעמיד לדין מחמת העדר אשמה. לא נשמעו עדויות בנקודה זו ומטעמים אלו, התביעה הכספית נדחית בהעדר ראיות.

לסיכום

36. לאור כל האמור הנני מוצאת לנכון להורות על סילוק ידם של הנתבעים 1,2,4,5,6 מן המקרקעין הידועים כחלוקה 103 בגוש 18448 מאדמות ג'וליס. התביעה כנגד הנתבע 3 נדחית. התביעה הכספית אף היא נדחית.

37. הנתבעים 1,2,4,5,6 יישאו בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך 20,000₪ בגין ההליכים המאוחדים.

38. התביעה נגד הנתבע 3 נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבע 3 ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

39. כלל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ניתן היום, ו' תשרי תשע"ה, 30 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.