1. לפניי תביעה לתשלום שכר טרחה מכח הסכם ייעוץ לפיתוח עסקי שנחתם בין התובע לבין הנתבעת ביום 30.12.2003, כפי שיפורט להלן.

2. התובע רואה חשבון במקצועו, אשר עוסק, בין היתר, בשיקום חברות ובנושא של רכש גומלין (עסקת אופסט/offset).

רכש גומלין הינה עסקה המתקיימת לרוב בין מדינות או בין תאגידי ענק למדינות, שבמסגרתה מתחייב התאגיד/המדינה, כתנאי למימוש התקשרויות חוזיות שלו לאספקת שירותים ו/או מוצרים למדינה הזרה, לבצע רכש גומלין באותה מדינה בהיקף כספי מוסכם. רכש זה יכול ללבוש צורות שונות, כגון רכש סחורות, הקמת מפעלים, הכנסת טכנולוגיה, יצירת מקומות עבודה חדשים במדינה הזרה ועוד.

3. הנתבעת, אלביט מערכות בע"מ (להלן "הנתבעת") הינה חברה המאוגדת כדין, המנהלת קשרים עסקיים עם מדינות שונות וביניהן מדינת רומניה. במסגרת קשריה הנ"ל, היא מחויבת בביצוע רכש גומלין.

4. בשנת 2003, ומתוך רצון להשתלב בפעילותה הנ"ל של הנתבעת, פנה התובע אל מנהל התפעול של הנתבעת מר מרקו רוזנטל (להלן "מר רוזנטל"), והציע לספק לנתבעת את שירותיו באיתור חברות ומפעלים בעלי פוטנציאל ו/או כדאיות כלכלית להעברת פעילותם למדינות עמן יש לנתבעת קשרים עסקיים, וזאת במסגרת מחויבותה של האחרונה כלפי אותן מדינות לרכש גומלין. הפניה באה על רקע היכרות רבת שנים עם מר רוזנטל, אשר נבעה מעבודתו של התובע בנתבעת בשנים 1975 עד 1981.

5. בין הצדדים סוכם כי התובע יפעל לאיתור מפעלים כאמור, וכי הסכם בכתב שיסדיר את יחסיהם החוזיים בקשר לפעילות הנ"ל, ייחתם ביניהם כאשר תעמוד על הפרק עסקה רלוונטית.

וכך היה. התובע הצליח לאתר מספר מפעלים בעלי פוטנציאל להתקשרות עם הנתבעת וביניהם חברת ס.ה.ל אלובין בע"מ העוסקת בייצור פרופילי אלומיניום (להלן "אלובין"), שהיה לה עניין להעביר חלק מפעילותה למדינת רומניה.

6. התובע פעל לגיבוש התקשרות בין הנתבעת לבין אלובין, בין היתר על ידי הכנת מודלים כלכליים ותחזיות עסקיות, תוך השקעת זמן ועבודה ניכרים כדבריו.

כשהקשר בין הנתבעת לבין אלובין הבשיל מבחינת כדאיות כלכלית, והיה ברור לשיטתו, שהצדדים עומדים להתקשר ביניהם בהסכם מחייב, שיגר התובע למר רוזנטל, ביום 30.12.2003, מכתב שכותרתו "עקרונות להסכם ייעוץ לפיתוח עסקי", אשר עיגן בין היתר, את תחומי פעילותו של התובע, שכר טרחתו, ותנאי התשלום. ביום 11.5.2004 אישר מר רוזנטל בחתימתו את תוכנו של מכתב זה (המכתב צורף כנספח ב' לתצהיר התובע ת/4, ויכונה להלן "הסכם היעץ").

7. מכאן מתפצלות גרסאות הצדדים לעניין המשך השתלשלות העניינים.

לגרסת התובע, בשלבים מתקדמים של המשא ומתן עם אלובין, הודיע לו מר רוזנטל כי לצורך ביצוע ההשקעה הכספית, תפעל הנתבעת באמצעות חברה בשםAGM Switzerland sa (להלן "אגם שוויצריה"), תוך שהוא מציג בפניו כרטיס ביקור המעיד על היותו נושא משרה בכיר באגם שוויצריה בנוסף לתפקידו בנתבעת.

8. התובע אשר סמך על מצג זה המשיך בפעילותו, וביום 2.6.2004 נחתם מסמך שנקרא "עקרונות להקמת חברה משותפת בין ס.ה.ל אלובין לבין AGM Switzerland sa", שעליו חתמו הנתבעת, אלובין ואגם שוויצריה (נספח ח' לתצהיר התובע ת/4). במסמך זה פורטו הסכמות הצדדים בעניין היקף הקמת הפרויקט ברומניה, פירוט ההשקעות, מבנה הבעלות, פעילות השיווק ועוד (מסמך זה יכונה להלן "מסמך העקרונות").

על פי מסמך זה, היקף ההשקעה עמד על סך של 6.8 מיליון דולר.

9. לאחר חתימת מסמך זה, פנה התובע למר רוזנטל, על פי הסכם היעץ, בדרישה לתשלום שכרו בסך של 136,000 דולר, לפי שיעור של 2% מהיקף העסקה, אולם מר רוזנטל שכנע אותו כי בשלב ראשון תשלם לו אגם שוויצריה מקדמה על סך של 10,000 דולר של ארה"ב, וכי היתרה תשלום לו בהמשך.

ביום 15.7.04 שילמה אגם שוויצריה לתובע את המקדמה כאמור.

10. בחלוף מספר חודשים, נכשל המשא ומתן בין אלובין לבין אגם שוויצריה להקמת המיזם העסקי ברומניה, והעסקה לא יצאה אל הפועל.

11. דרישותיו של התובע אל הנתבעת לתשלום יתרת שכרו בסך של 126,000 דולר, לא נענו, אולם מפאת יחסי האמון ששררו בינו לבין מר רוזנטל, נמנע התובע מלנקוט באפיק משפטי באופן מיידי. בחלוף זמן, ומשהבין כי הנתבעת מתחמקת מביצוע התשלום, שיגר התובע לנתבעת ביום 13.11.2006 מכתב דרישה באמצעות בא כוחו, וביום 29.11.2006 דחתה הנתבעת את דרישתו בטענה כי שכר טרחתו של התובע אמור היה להשתלם מעסקאות שיצאו אל הפועל, בעוד שהעסקה האמורה לא הגיעה לכלל מימוש כמתואר לעיל.

12. אי לכך, הגיש התובע את התביעה דנן שבה עתר לחייב את הנתבעת לשלם לו את יתרת שכר טרחתו. לטענתו, זכאותו לשכר טרחה על פי הסכם היעץ נובעת מפעולות האיתור ואינה תלויה בחתימת הסכם מחייב בין הנתבעת ו/או מי מטעמה לבין אלובין, וכי בחתימת הנתבעת, אלובין ואגם שוויצריה על מסמך העקרונות כמתואר לעיל, מולאה ההתחייבות שהוא נטל על עצמו בהסכם היעץ, והשתכללה זכאותו לקבלת שכר טרחה על פי ההסכם.

את התביעה העמיד על סכום של 757,762 ₪.

13. לנתבעת גרסה שונה.

לטענתה, לקראת חודש מאי 2004, ולאחר שבחנה את העסקה לעומק, היא הגיעה לכלל מסקנה, משיקולים עסקיים, כי אינה מעוניינת בהקמת המיזם העסקי ברומניה יחד עם אלובין. יחד עם זאת, ומתוך רצון להזדכות באמצעות עסקה זו ברכש גומלין ברומניה, היא פעלה לקידום העסקה באמצעות גופים אחרים. לצורך כך, היא פנתה לחברת א.ג.ם תפן בע"מ המתמחה בעיבוד מתכות ובזיווד אלקטרוני, ואשר סיפקה לנתבעת שירותי ייצור והרכבה (להלן "אגם" או "אגם תפן"), והציגה בפניה את פרטי המיזם העסקי עם חברת אלובין ברומניה. בנוסף עדכנה אותה בדבר זכאותו של התובע לקבלת שכר טרחה בגין עבודתו בגיבוש העסקה, מתוך שווי העסקה, במידה וזו תצא אל הפועל, על פי הסכם היעץ שנחתם בינה לבינו.

במקביל, עדכנה הנתבעת באמצעות מר רוזנטל את התובע אודות משיכת ידה מהעסקה ואפשרות כניסתה של אגם שוויצריה בנעליה, והתובע נתן את ברכתו למהלך זה.

14. אגם תפן הביעה עניין ראשוני בפרויקט, והחליטה להציע לחברת הבת שלה אגם שוויצריה להשקיע במיזם. לצורך כך, היא ניהלה משא ומתן עם אלובין, בהשתתפות התובע, שבעקבותיו נחתם ביום 2.6.2004 מסמך העקרונות שהוזכר לעיל. הצדדים למסמך זה היו אלובין מצד אחד ואגם שוויצריה מצד שני, אם כי הנתבעת הוסיפה את חתימתה עליו על מנת שתוכל להזדכות ברכש גומלין למקרה והעסקה היתה יוצאת אל הפועל. במסמך זה פורטו קווים כלליים של העסקה, והוא הותנה בחתימת הסכם כולל עד תאריך 1.1.2005. עוד נקבע בו כי "אם מסיבה כלשהיא לא יחתם הסכם לא תהיה למי מהצדדים תביעה ואו טענה מכל מין וסוג כלפי צד אחר לרבות בגין פעולות שכבר בוצעו".

15. לאחר חתימת מסמך העקרונות, פנה התובע למר רוזנטל וביקש ממנו לשכנע את אגם שוויצריה לשלם לו מקדמה על חשבון שכר טרחתו בסך של 10,000 דולר של ארה"ב, וזאת בהתחשב בעבודה שהושקעה על ידו עד לאותו שלב. אגם נענתה לבקשה לפנים משורת הדין, ובכפוף לכך, שהמקדמה תקוזז משכר טרחתו של התובע לכשהעסקה תצא אל הפועל, ותוחזר לאגם במידה והעסקה לא תמומש. בהתאם לכך שילמה אגם שוויצריה לתובע את המקדמה כמצוין בסעיף 9 לעיל.

16. בחלוף מספר חודשים לאחר החתימה על מסמך העקרונות, ובעקבות מצגי שווא שהוצגו בפניה על ידי אלובין על פי הנטען, החליטה אגם לסגת מהעסקה, וזו לא יצאה אל הפועל.

17. על סמך השתלשלות זו, טענה הנתבעת כי דין התביעה נגדה להידחות משני טעמים:

הטעם הראשון נעוץ בעצם זכאותו של התובע לשכר טרחה, שכן לטענתה, על פי הסכם היעץ, זכאותו של התובע לשכר טרחה קמה לאחר התממשותה של עסקה בפועל שבעטיה היתה מזדכה הנתבעת ברכש גומלין, ומשעסקה זו לא באה אל העולם כפי שתואר לעיל, לא קמה לתובע כל זכות לקבל שכר טרחה.

הטעם השני עניינו בהעדר יריבות, שכן לטענת הנתבעת, מסמך העקרונות נחתם בין אלובין לבין אגם שוויצריה אשר נכנסה בנעליה כמצוין לעיל, בהסכמתו וברכתו של התובע, ומשכך, ככל שיש לתובע דרישה לתשלום שכר טרחה בגין העסקה נשוא מסמך זה, הרי בעלת דברו לעניין דרישה זו הינה אגם שוויצריה ולא הנתבעת.

לעניין חתימתה על מסמך העקרונות, טענה הנתבעת כי המדובר באקט פורמאלי לחלוטין לצורך הזדכותה ברכש גומלין ברומניה, וכי אין בחתימה הנ"ל כדי לקשור אותה לעסקה ו/או להטיל עליה כל מחויבות בגינה, כפי שניתן ללמוד מעיון במסמך העקרונות.

18. לאור מהות המחלוקת, הופנו הצדדים להליך של גישור, אולם הליך זה לא צלח לצערי.

19. עדויות

מטעם התובע העידו לפי הסדר, עו"ד יניב ברעם אשר עבד במחלקה המשפטית של הנתבעת בתקופה הרלוונטית לתביעה, מר גל סגל המשמש כמנהל של חברת אלובין, התובע, ומר יוסי גספר הממלא תפקיד של סמנכ"ל בנתבעת.

מטעם הנתבעת העידו מר רוזנטל, ומר אמנון בן עמי אשר שימש כמנכ"ל אגם תפן בתקופה הרלוונטית לתביעה.

20. דיון

שתי שאלות עיקריות עומדות בבסיס ההכרעה בתביעה דנן.

הראשונה מתייחסת לעצם זכאותו של התובע לקבלת שכר טרחה, והשנייה לעצם קיום יריבות משפטית בינו לבין הנתבעת. בין שתי השאלות הנ"ל קיים יחס דואלי, שכן, ככל שייקבע כי לתובע לא קמה זכאות לקבלת שכר טרחה על פי הסכם היעץ שנחתם בינו לבין הנתבעת, ייסתם הגולל על תביעה זו. במידה וייקבע כי לתובע קמה זכות כאמור, עולה השאלה, האם הנתבעת הינה בעלת דברו בעניין זה? ובאותה נשימה, ככל שייקבע כי לא קיימת יריבות משפטית בין התובע לבין הנתבעת, ייגזר דינה של התביעה דנן לדחייה, ובמידה ותוכח יריבות כאמור, מתעוררת שאלת זכאותו של התובע לשכר טרחה.

על רקע הדואליות הנ"ל, ביכרתי להתחיל את הדיון בשאלת זכאותו של התובע לשכר טרחה, כפי שיפורט להלן.

21. האם זכאי התובע לשכר טרחה?

שאלה זו יש לבחון על פי המערכת ההסכמית שגובשה בין התובע והנתבעת, ואשר באה לידי ביטוי בהסכם היעץ שנחתם ביניהם (ראה סעיף 6 לעיל). בהסכם זה הוגדרו בין היתר, תחומי פעילותו של התובע, שיעור שכר טרחתו ותנאי התשלום.

בסעיף "ו" להסכם נקבע כדלקמן:

"שכר הטרחה ישולם במזומן בתוספת מע"מ כחוק, תוך 7 ימים ממועד ביצוע העסקה" (ההדגשה אינה במקור, כ.ג')

הצדדים חלוקים לגבי משמעות הביטוי "מועד ביצוע העסקה".

לטענת התובע, בניסוח הנ"ל התכוונו הצדדים למועד שבו ייחתם הסכם בין הנתבעת לבין צד שלישי, שבתוכו יעוגנו כל הפרטים המהותיים של העסקה, בדומה למסמך העקרונות נשוא ענייננו. לשיטתו, מועד זה הוא "מועד ביצוע העסקה" על פי אומד דעתם של הצדדים במעמד החתימה על הסכם היעץ, וללא כל תלות בחתימה על הסכם סופי ומחייב בין הצדדים. משכך, עם חתימת הנתבעת - באמצעות שליחתה חברת אגם שוויצריה - על הסכם העקרונות עם חברת אלובין כמצוין לעיל, השתכללה זכאותו לקבלת שכר טרחה על פי ההסכם. וכך ביטא את הדברים בעדותו:

"ש. תאמר לי בבקשה, מר שמעוני, אני מבין מסעיף 7 לתצהיר שלך, כי על מנת שתהיה זכאי לשכר טרחה, אתה רואה הכרח בקיום של הסכם בין הצדדים שביניהם קישרת, נכון?

ת. הסכם עקרונות.

ש. שצריך להיות הסכם ביניהם, ככה כתבת. לא כתבת עקרונות?

ת. אז אני לא משפטן, אבל הכוונה הייתה להסכם עקרונות.

ש. כשכתבת את זה, התכוונת שצריך להיות הסכם עקרונות?

ת. כן.

ש. ואז אתה זכאי לשכר טרחה?

ת. נכון.

ש. ואם אני מבין נכון, שכדי שאתה תהיה זכאי לשכר טרחה, לטענתך, לפחות ביחס לאלביט, יש הכרח שהעסקה בין אלביט לאלובין תצא לפועל, נכון?

ת. לא, מבחינתי ברגע שהסכם העקרונות נחתם היא יצאה לפועל, אמרתי את זה קודם, שלא היה לי ערך מוסף מעבר לזה" (עמ' 51 לפרוטוקול).

ובהמשך בעמ' 54 לפרוטוקול אמר:

"... מרקו ואני ושנינו הבנו שזאת המשמעות. עסקה זה כל עוד יש לי ערך מוסף לקיומה. ברגע שנחתם הסכם עקרונות, שהצד הכלכלי הסתיים, תפקידי הסתיים ואז מבחינתי העסקה בוצעה .... עסקה, זה ברגע שיש הסכם עקרונות" (עמ' 54 לפרוטוקול)

לעומת גרסתו הנ"ל של התובע, טענה הנתבעת כי במילים "מועד ביצוע העסקה" התכוונו הצדדים להתממשותה של עסקה בפועל שבעטיה היתה מזדכה הנתבעת ברכש גומלין. וכך אמר מר רוזנטל בעדותו בהקשר זה:

"ש. נניח שהעסקה, לפי גרסתך, הייתה יוצאת אל הפועל, ואנחנו אומרים שהיא השתכללה והתממשה, ואתה אומר שהיא עוד לא בוצעה. מתי לדעתך העסקה הייתה יוצאת אל הפועל, או נחשבת ככזו, לפי גרסתך?

ת. כשאלביט הייתה מזדכה בקניית גומלין.

ש. את הדברים שאתה אומר עכשיו מאיפה אתה לוקח אותם?

ת. מהסכם שהיה לנו ....

ש. אתה לומד מזה שביצוע העסקה זה מתי שאלביט תזוכה ברכש גומלין מתוך המשפט הזה?

ת. אני לא לומד. אני אומר מה קרה. ההסכם בינינו הוא הסכם על קניות גומלין ושיש הכרה בקניות גומלין, ולא כשמישהו חושב שהעסקה בוצעה. ההסכם הוא לקחת ולעשות קניות גומלין ברומניה. כשאלביט מזדכה וכשיש הכרה של ממשלת רומניה, אז מתבצעות עסקאות גומלין" (עמ' 29 ש' 32-21)

22. המסגרת הנורמטיבית

סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, התווה את הדרך שבה יפורש חוזה בהתקיים מחלוקת לגבי פירושו כמו המקרה שבפנינו. בסעיף קטן (א), בניסוחו לאחר תיקון מס' 2, נקבע כדלקמן:

"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו"

תיקון זה זכה לשתי גישות פרשניות בפסיקתו של בית המשפט העליון.

גישה אחת הובעה על ידי כב' השופט דנציגר בע"א 11039/07 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם בנבו 06.07.11). לפי גישה זו, התיקון מבטא את "העמדה הנורמטיבית בה בחר המחוקק, עמדה הנותנת משקל מכריע ללשון החוזה אך אינה שוללת פניה לנסיבות החיצוניות לצורך פרשנותו מקום בו הלשון החוזית אינה ברורה".

גישה פרשנית שונה לכאורה הובעה ברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר לתביעות בע"מ בשם מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם בנבו 26.02.12), שם נקבע (כב' המשנה לנשיאה השופט ריבלין) כי התכלית החקיקתית שעמדה לעיני המחוקק בחקיקתו את תיקון מס' 2 היא ש"חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית – ניתנת לסתירה – שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון, דהיינו: את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב". (לעניין הגישות הפרשניות השונות לכאורה, ראה גם ע"א 3894/11 דלק – חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום (פורסם בנבו, 06.06.13).

23. למחלוקת פוסקים זו אין השלכה לענייננו, שכן, הן לשון ההסכם והן נסיבותיו, מובילות למסקנה אחת המצדדת בעמדתה של הנתבעת ולפיה "ביצוע העסקה" משמעו התממשותה של עסקה בפועל שבעטיה היתה אמורה הנתבעת להזדכות ברכש גומלין. ממה נפשך?

הצדדים כרכו את תשלום שכר הטרחה ב"ביצוע העסקה" על פי סעיף "ו" להסכם. בקביעתם הנ"ל, הם נתנו את דעתם לקיומה של עסקה, ולא זו אף זו, אלא אף להשלמתה, שכן הביטוי "ביצוע עסקה" משמעו על פי פשט הלשון, קיום עסקה והשלמתה. זהו הפירוש הטבעי והשגור של ביטוי זה, קל וחומר כשהוא מופיע בקונטקסט מסחרי כדוגמת ההסכם שבפנינו. משמע, כוונת הצדדים היתה, באין עסקה – אין זכאות לשכר טרחה.

24. נשאלת איפוא השאלה, מהי אותה עסקה שאליה התכוונו הצדדים?

לטענת התובע כאמור, הכוונה לחתימה על הסכם עקרונות, ומשנחתם מסמך כאמור בין הנתבעת ו/או מי מטעמה לבין אלובין, בכך בוצעה העסקה שאליה התכוונו הצדדים בסעיף ו' להסכם, והשתכללה זכאותו לקבלת שכר טרחה.

אינני יכולה לקבל עמדה זו.

מעיון במסמך העקרונות ניתן ללמוד כי הצדדים נתנו את דעתם לשאלה מהי עסקה. בסעיף "ב" להסכם המתייחס לתשלום שכר טרחה נקבע כדלקמן:

"... שכר הטרחה יחושב לפי הגבוה מבין הבאים:

1. שכר הטרחה לא יפחת מ-2% מעסקת מיזוג, השקעה, גיוס הון או חוב וכן מכירת מניות או ניירות ערך אחרים, היקף עלות פרויקט ההקמה – (להלן- "העסקה") ולא יעלה על 10% ההיקף 'העסקה'"

יוצא איפא, שהצדדים הגדירו מהי "עסקה" לצורך תחולתו של הסכם היעץ, ומשכך יש לפרש את הביטוי "ממועד ביצוע העסקה" המופיע בסעיף ו' להסכם, בזיקה להגדרה הנ"ל. משמע, שזכאותו של התובע לשכר טרחה קמה לאחר ביצוע אחת הפעולות המנויות בסעיף ב' להסכם, כאשר הדגש הוא על המילה "ביצוע", שמשמעה מימוש העסקה והוצאתה אל הפועל. ודוק, חתימה על מסמך עקרונות בקשר לאחת הפעולות הנ"ל, אינו עונה על ההגדרה הנ"ל של "ביצוע העסקה".

יתרה מכך, סברו הצדדים כי הזכאות לקבלת שכר טרחה תקום ממועד החתימה על הסכם מחייב או ממועד גיבוש מסמך עקרונות או בהתקיים כל נסיבה אחרת, חזקה עליהם שהיו מבטאים זאת במפורש בהסכם שעליו חתמו, במיוחד כשעסקינן בשני אנשים המעורים בעולם המסחר ובטרמינולוגיה השגורה בו (ואינני מקבלת בהקשר זה את טענת התובע כי המדובר בהדיוטות), ומשלא עשו זאת ובחרו במינוח "ממועד ביצוע העסקה" תוך הגדרת מהי "עסקה", חזקה שהם התכוונו לביטוי זה כמשמעו וכפשוטו כמתואר לעיל. יפים בהקשר זה הדברים שנאמרו בפרשת דלק שהוזכרה לעיל, כדלקמן:

" ...... ככל שלא עשו הצדדים שימוש במונחים השגורים במוסד החוזי הספציפי ממילא תחלש עצמת החזקה כי הלשון משקפת את הכוונה. ולהיפך, ככל שמדובר במונחים מקובלים יותר, בעלי משמעות ידועה, כך תהיה ההנחה שלמשמעות זו התכוונו הצדדים חזקה יותר"

25. כלל פרשני נוסף שיש לתת את הדעה עליו הוא כלל "הפרשנות כנגד המנסח", שכן אין מחלוקת בענייננו כי הסכם היעץ נערך ונוסח על ידי התובע. משבחר התובע בביטוי "מועד ביצוע העסקה" אז יש לפרש ביטוי זה כמשמעותו הפשוטה והשגורה, ובמצב נתון זה, לא תישמע מפיו טענה כי הצדדים התכוונו לפירוש אחר שאינו תואם את הניסוח הנ"ל.

26. לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון ההסכם, וכי על פי הפרשנות הטבעית והרגילה של לשון זו, התובע יהיה זכאי לקבלת שכר טרחה רק עם התממשותה של עסקה שבעטיה היתה הנתבעת מזדכה ברכש גומלין.

27. למסקנה זו ניתן להגיע גם על ידי בחינת נסיבות עריכת הסכם היעץ.

כזכור, התובע פנה אל הנתבעת והציע את שירותיו באיתור מפעלים על מנת לסייע לה להזדכות ברכש גומלין. אלה הן הנסיבות שהולידו את הסכם היעץ, וזוהי התכלית שעמדה בבסיסו כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסעיף א(1) להסכם. אי לכך, בהתגלעות מחלוקת פרשנית לגבי ההסכם, יש לפרש מחלוקת זו בהתאם לתכלית שההסכם בא להגשים, וכבר נפסק כי חוזה מסחרי יש לפרש בדרך שתתאים לתכליתו המסחרית (ראה ע"א 464/75 פרומוטפין בע"מ נ' שלמה קלדרון ואח', פ"ד ל(2), 197).

כך הוא המצב בענייננו. התכלית שהסכם היעץ בא להגשים, היא התממשותה של עסקה שבעטיה תזדכה הנתבעת ברכש גומלין. זוהי העסקה שאליה התכוונו הצדדים בהסכם היעץ, וזוהי העסקה שהתובע הקדיש מזמנו וממרצו לצורך התגבשותה, ויהא זה מיותר לציין כי חתימה על מסמך העקרונות, אינו עונה על תכלית זו.

28. לא זו אף זו, לא שוכנעתי כי מסמך העקרונות המדובר השתכלל לכדי חוזה מחייב, ובמצב דברים זה, יהא זה מרחיק לכת לסבור כי כוונת הצדדים היתה לכרוך את זכאותו של התובע לקבלת שכר טרחה בחתימה על מסמך מסוג זה, שכן הדבר נוגד כל היגיון כלכלי או עסקי. במה דברים אמורים?

מעיון במסמך העקרונות עולה כי אין הוא מקיים אחר דרישות גמירות הדעת והמסוימות.

לעניין גמירות דעת – הצדדים לא התכוונו לראות במסמך העקרונות כמסמך בעל תוקף חוזי מחייב, ויעיד על כך האמור בסעיף 9 למסמך שבו סוכם כי במידה ולא ייחתם הסכם בין הצדדים, לא תהיה למי מהצדדים תביעה ו/או טענה כלפי הצד האחר מכח מסמך זה. בהקשר זה ראוי להפנות לדברים שנאמרו בע"א 158/77 חוה רבינאי נ' חברת מן שקד בע"מ (בפירוק), פ"ד לנ(2), 283, היפים לענייננו כדלקמן:

"אם נאמר בזכרון הדברים במפורש כי הוא לא מטיל על הצדדים כל חיוב בטרם יעשה החוזה הפורמלי, הרי בכך הביעו הצדדים דעתם הברורה כי זכרון הדברים אינו אלא שלב ביניים, ויש להמתין לכריתתו של החוזה הפורמלי. לעומת זאת, אם הצדדים קבעו בזכרון הדברים כי הוא מחייב אותם, הרי בכך הביעו הצדדים את דעתם הברורה כי זכרון הדברים אינו שלב ביניים, אלא הוא מקור הזכויות והחובות ביניהם (ע"א 139/54 גריידל נ' הורוביץ, פ"ד יא 57)"

לעניין דרישת המסוימות – מעיון במסמך העקרונות התברר כי חסרים בו פרטים מהותיים, כגון קביעת זהותו של השותף הרומני שאמור היה להחזיק ב-10% מהון המניות של החברה המשותפת שתקום, קביעת המבנה המשפטי והמיסוי של החברה המשותפת שתקום, קביעת המיקום שעליו ייבנה המפעל ברומניה, קביעת מיקום רישומה של החברה המשותפת שתקום, וכיו"ב. לדידי, המדובר בפרטים יסודיים וחיוניים לקיום העסקה, ובהעדרם, לא ניתן לראות במסמך העקרונות כמקיים אחר דרישת המסוימות.

29. לסיכום

לאור כל האמור לעיל , הנני קובעת כי אומד דעתם של הצדדים, כפי שמשתמע מהסכם היעץ וכפי שעולה מנסיבות כריתתו, הוא שזכאותו של התובע לשכר טרחה קמה עם התממשותה של עסקה בפועל המזכה את הנתבעת ברכש גומלין, ומשלא השתכללה בענייננו עסקה כאמור, אז לא קמה לתובע זכות לקבל שכר טרחה.

30. התובע הפנה לתשלום המקדמה על סך של 10,000 דולר (ראה סעיף 9 לעיל), וטען כי הדבר מלמד על ההכרה בזכאותו לקבל שכר טרחה על ידי הנתבעת.

אינני מקבלת טענה זו, שכן, הן מר רוזנטל והן מר אמנון בן עמי אשר שימש כמנכ"ל אגם תפן בתקופה הרלוונטית לתביעה, העידו כי התשלום בוצע לפנים משורת הדין וכמחווה של רצון טוב, ועדותם בעניין זה, ובמיוחד עדותו של מר בן עמי הנעדר כל אינטרס בתוצאות ההליך, היתה משכנעת ולא נסתרה.

31. בכתב סיכומיו העלה התובע לראשונה טענה בדבר זכאותו לשכר ראוי, אולם טענה זו מהווה הרחבת חזית אסורה, ומשכך, לא אדרש לה.

32. התוצאה מכל האמור לעיל היא שדין תביעתו של התובע לתשלום שכר טרחה להידחות.

33. בכך יכולתי לסיים את פסק הדין. אולם בטרם אעשה זאת, ראיתי לנכון להתייחס בקצרה לטענת העדר היריבות שהועלתה על ידי התובע.

כלל הראיות והעדויות מובילות לידי מסקנה כי התובע ידע על משיכת ידה של הנתבעת מעסקת אלובין, ועל כניסתה של אגם שוויצריה בנעליה. טענתו בדבר קיומו של קשר משפטי בין שתי החברות הנ"ל לא הוכחה. אמנם התובע הציג כרטיס ביקור שעליו מופיע שמו של מר רוזנטל כמי שנושא בתפקיד של משנה לנשיא אגם שוויצריה, אולם הוכח כי המדובר בתפקיד "למראית עין" ובכרטיס שהונפק בנסיבות מיוחדות, כפי שהדבר הובהר בעדותו של מר בן עמי, שהיתה אמינה בעיני.

בנוסף הוכח כי מר בן עמי העמיד את התובע על העובדה כי אגם תישא בתשלום שכרו למקרה והעסקה עם אלובין היתה יוצאת אל הפועל.

מהאמור לעיל ניתן היה להסיק לכאורה כי דין התביעה כנגד הנתבעת להידחות בהעדר יריבות. אולם, לוּ העסקה עם אלובין היתה מגיעה לכדי מימוש והנתבעת היתה מזדכה בגינה ברכש גומלין, ספק אם הייתי מקבלת את טענת העדר היריבות, שכן עם התממשותה של עסקה כאמור, היתה מתקיימת התכלית שעמדה בבסיס הסכם היעץ, וכפועל יוצא מכך, היתה קמה יריבות בין התובע לנתבעת, ואין נפקא מינה אם הנתבעת היתה צד ישיר לעסקה הנ"ל או "צד עקיף" כמו המקרה שבפנינו.

34. סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד בסך של 40,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, 01 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.