רקע

1. מונחת לפני תביעה שתחילתה בהגשת שטר חוב, חתום, לכאורה, על ידי הנתבע 2, אשר הוגש לביצוע על ידי התובעת, נגד הנתבע 2 כערב לחובות הנתבעת 1. סכום קרן החוב – 37,391 ₪ והוא תוצר תחשיב גמר חשבון מיום 22.1.09.
2. התובעת, חברה להשכרת רכב, התקשרה ביום 30.8.06 עם הנתבעים בהסכם מסגרת לחכירת כלי רכב. ביום 14.9.06 נחתם הסכם להשכרת רכב מסוג פאסאט מ"ר 75-700-16 (להלן: "הרכב") עם רפת בערבה בע"מ (להלן: "הנתבעת") אותה ניהל הנתבע ואף חתם על ההסכמים בשמה (להלן: "ההסכם"). הנתבע, עו"ד במקצועו, ולטענתו, עיקר עבודתו בניהול החברה הנתבעת. הנתבע טען כי לא חתם על שטר החוב מושא הליך זה ודבר קיומו נודע לו רק בסמוך לקבלת דרישת ההוצאה לפועל. מעבר לכך, לטענת הנתבעים, סכום החוב אשר חושב על ידי התובעת אינו נכון.
3. אין מחלוקת כי הנתבעת לא עמדה בתשלומים על פי ההסכם ובשל כך דרשה התובעת את השבת הרכב. לאחר שהושב, הגישה התובעת ללשכת ההוצאה לפועל דרישה למימוש החוב מכוח חיוב שטרי כנגד הנתבע (להלן: "השטר"). ביום 3.3.09 חתמו הצדדים על הסכם פשרה לתשלום חוב ההוצל"פ במעמד זה שילמה הנתבעת סך של 5,000 ₪ (להלן: "ההסדר"). לאחר שהנתבעים לא עמדו בתשלומי ההסדר, פנתה התובעת לחידוש הליכים בהוצל"פ. משכך, לטענת התובעת, סכום החוב עומד על הסכום אשר הוגש במסגרת תיק ההוצל"פ, בניכוי הסך של 5,000 ₪ אשר שולם מאוחר יותר במסגרת ההסדר.
4. הנתבע הגיש התנגדותו לביצוע השטר, התנגדות אשר התקבלה בחלקה, על ידי כב' הרשמת גילה ספרא ברנע, ביחס לטענות אלה:

הטענה כי הנתבע לא חתם על שטר החוב;

הטענה כי התובעת מכרה או קיבלה עבור הרכב יותר מן הסכום בו זיכתה את הנתבעים; וטענה נוספת, כי הנתבעים חתמו על ההסדר תחת לחץ, כאשר בעניין זה ניתנה רשות להתגונן בכל הנוגע לסך של 5,000 ₪ אשר שולם במסגרת ההסדר ועל כך אין התובעת חולקת.

הנתבעים העלו טענות נוספות, אולם כב' הרשמת קבעה כי אין ליתן להם להתגונן בטענות אלה. כך לגבי הטענה כי התובעת הפרה את ההסכם לפיו אמורה היתה לאפשר לכלי הרכב לצאת לירדן וכך גם ביחס לטענה כי הנתבעים ביקשו לשלם את חובם במטבע דולרי וסורבו.

הבקשה למתן רשות להתגונן התקבלה בתנאי שהסך של 20,000 ₪ אשר הופקד על ידי הנתבעים בקופת בית המשפט, בהתאם להחלטה מיום 30.5.10, יוותר עד מתן פסק דין.

לאור האמור, ייאמר כבר עתה, כי טענות הנתבעים בסיכומיהם, בדבר הפרת ההתחייבות לאפשר לכלי הרכב לצאת לירדן (סעיפים 2.2-2.7) והטענות כי דרך חישוב החוב על ידי התובעת אינה נכונה (6.1-6.13)– כל אלו לא יידונו בפסק דינו של בית משפט זה, מאחר שלא ניתנה לנתבעים רשות להתגונן בטענות אלה, כמפורט לעיל.

1. מאחר שאין מחלוקת כי יש לנכות את הסך של 5,000 ₪ מסכום החוב, מונחות בפניי שתי שאלות בלבד הטעונות בירור והכרעה – הראשונה, האם חתם הנתבע על שטר החוב והשניה נוגעת לסכום שקיבלה התובעת עבור הרכב אשר הוחזר לה על ידי הנתבעים.
2. מטעם התובעת העידו עו"ד אוסמו אשר שימש כיועץ המשפטי בזמנים הרלוונטיים לחתימה על ההסדר בין הצדדים, מר סיון זמיר- מומחה בתחום הגרפולוגי, מר שמעון בן שימול- שמאי רכב והגב' ימית כרמל מנהלת גביה אצל התובעת. מטעם הנתבעים העיד הנתבע בעצמו.

סיכומי התובעת הוגשו במועד. סיכומי הנתבעים הוגשו באיחור ניכר, אך חרף זאת, פסק הדין ניתן לאחר עיון ושקילת הטענות בכללותן.

האם חתם הנתבע על שטר החוב

1. התובעת טוענת כי הנתבע הוא אשר חתם על הבקשה לעריכת הסכם, הסכמים להשכרת הרכבים בשם החברה לרבות כתב ערבות ושטר חוב בגין הרכב ואף חתם על הסדר החוב לאחר שנפתחו הליכי ההוצל"פ כנגד החברה והנתבע. הנתבע אישר את חתימתו על ההסכמים, אך טען כי לא חתם על שטר החוב (ראו תצהיר הנתבע בבקשה להתנגדות לביצוע שטר סע' 3).

למען הסר ספק, הנתבע לא הכחיש כי חתם מטעם החברה על הבקשה לעריכת הסכם, על ההסכמים, על כתב הערבות ועל הסדר החוב (סעיפים 6-7 לתצהיר בבקשת ההתנגדות).

משטען הנתבע כי חתימת שטר החוב אינה חתימתו, הנטל על התובעת להוכיח כי אכן הוא שחתם על המסמך.

1. לצורך כך, הזמינה התובעת חוות דעת גרפולוגית. מר סיון זמיר, גרפולוג מומחה, העיד כי אחר שקיבל לידיו דוגמאות חתימה של הנתבע ממסמכים שונים חלקם מקוריים וחלקם העתקים, קבע כי החתימה על השטר הינה חתימתו של הנתבע וכי אין המדובר בחתימה מזוייפת כפי שטען הנתבע. בעדותו מסר מר זמיר כך:

"ש. איך בודקים את זה?

ת. אני מוכן להשיב על השאלה בצורה מקצועית וזה ייקח לי 3 שעות. גם בחתימות הבלתי מוכחשות וגם בחתימות המוכחשות ישנם קווים חדים, שוטפים ומהירים ללא הססנות.

בדרך כלל בחתימות שאדם מנסה לזייף, הוא מצוי במצב של חשש, ומצב של חשש מביא לרעידה בקו וכתיבה איטית מהרגיל מאחר והכותב מנסה להתחקות אחר חתימה שלא נעשית באופן ספונטני, ואת כל המרכיבים הללו לא מצאתי בין החתימות שבמחלוקת לחתימות המאומתות. ניתן לראות זאת. אפשר להסתכל על החתימות א 8-1 וב- 3-11 לא נראים סימני זיוף ולכן מהירות הכתיבה היא זהה."

(ראו עמ' 10 ש' 5-12)

ובהמשך:

"ת. אני יכול להסביר. אנסה עם הצילום שיש לב"כ התובעת. אני מצביע על א' 9 ומראה שבאף אחד מהקווים אין רעד, מה שמצביע על מהירות חתימה גבוהה. כעת אני עובר לב1 ושם אני רואה את אותו זווית של החתימה. אם אני משווה את החתימה בערבות ובשטר, הקודקודים זהים. הקודקוד הימני מופנה כלפי מעלה, כמו הקודקוד הימני בחתימה האחרת ובאף אחת מהן אני לא רואה רעד. אעבור לחתימות הנוספות ב 2 וב 3 – פה לא כל כך רואים בצילום, במקור רואים יותר טוב, פה אני לא רואה הבדלים כאלה שיכולים להעיד על זיוף."

(עמ' 10 ש' 17-23)

עיון בעדותו של המומחה מלמד כי המומחה מתייחס פעם אחר פעם לכך שבעת שערך את בדיקתו, היו לנגד עיניו מסמכי מקור עם חתימות ואף מציין כי היו בפניו דוגמאות חתימה באיכות בדיקה מצויינת. מעדותו עולה בבירור כי בפניו היו גם מסמכי המקור וכי בלא מסמכי מקור הוא אינו יכול לבדוק חתימות (ראה בין היתר עמ' 7 ש' 32, עמ' 10 ש' 1, עמ' 10 ש' 15-23, עמ' 11 ש' -16, עמ' 12 ש' 27-30)

1. הנתבעים לא הביאו ראיה להוכחת טענתם כי הנתבע לא חתם על השטר, זולת הכחשתו שלו. תחת זאת, חקר הנתבע ארוכות את המומחה מטעם התובעת וטען כי יש לדחות את מסקנותיו, בין היתר, מן הטעם שלא התבססו על מסמכי מקור ומן הטעם שלא הוגשו לבית המשפט.

בשל טענות הנתבע ומאחר שתיק המקור לא היה בידי התובעת במועד בו העיד המומחה מטעמה, הותר לתובעת להגיש את תיק המקור ומנגד, הותר לנתבע לעיין בתיק ואם יחפוץ בכך, לזמן את המומחה מטעם התובעת לחקירה משלימה. זימון שכזה לא התבקש, חרף הגשת המסמכים לבית המשפט.

טענה נוספת אשר הועלתה על ידי הנתבעים בסיכומיהם, היא כי היה על התובעת להעיד מטעמה את מי שחתם בשמה על מסמכי ההתקשרות עם הנתבעים, מר יעקב גריסרין. מעדות הגב' ימית כרמל, אחראית גביה בתובעת, עולה כי הלה סיים את עבודתו אצל התובעת. אמנם, כפי שמסרה, סיום העבודה היה תקין ולבקשת העובד, אולם התובעת, משיקוליה, בחרה שלא לזמנו. טוען הנתבע כי יש בכך כדי לשמש לחובתה, שהרי אותו יעקב, היה עד, לכאורה, לחתימת שטר החוב, מושא המחלוקת.

שקלתי טענה זו. אכן, יש ובעדותו של אותו יעקב, היה כדי לתרום לבירור האמת, אולם התובעת בחרה להביא ראיה שהיא טובה דייה, ואולי אף טובה יותר, והיא עדות מומחה אשר בחן את החתימות ומצא כי הנתבע, בסבירות גבוהה, הוא שחתם על שטר החוב. יש לזכור כי אין המדובר בהסכם ייחודי אשר נחתם בין התובעת לנתבעים אלא בהסכמים אשר נערכו במהלך העסקים הרגיל והשגרתי של התובעת. על כן, איני רואה עדיפות בהבאתו של אדם שעסק בהחתמת לקוחות על חוזים שכאלה, ועשה זאת לבטח בעשרות ואולי אף במאות מקרים, על פני הבאת עדות מומחה הבוחנת מסמכים ספציפיים, לעומק. מאחר שאותו יעקב סיים את עבודתו אצל התובעת, איני מוצאת לייחס לחובתה את אי-הבאתו לעדות. מובן כי פתוחה היתה הדרך בפני הנתבעים לבקש מצידם להזמינו, לו חשבו שיש בעדותו כדי לסייע להם, אולם בקשה שכזו לא הוגשה.

1. אחר שבחנתי את חוות דעתו של המומחה מטעם התובעת ועיינתי בחקירתו הנגדית בבית המשפט, בהעדר חוות דעת נוגדת ולאחר שמצאתי כי חוות דעתו של המומחה מטעם התובעת מבוססת, מנומקת ואף עמדה כיאה בחקירתו הנגדית של הנתבע, אני מקבלת את קביעתו כי על שטר החוב חתם לא אחר מאשר הנתבע וזאת, כפי שקבע "בסבירות גבוהה (דרגה 1)".

לא מצאתי כי הנתבע הצליח לקעקע, ולו במעט, את קביעות המומחה, אשר השיב בסבלנות ובהרחבה לכל שאלה אשר הופנתה אליו וזאת במסגרת חקירה נגדית ארוכה ויסודית.

טענת הנתבע כי המומחה עובד עם התובעת אין לה על מה לסמוך. תשובת המומחה בעניין זה, אשר מסר כי אינו זוכר אם עבד עם אותה עורכת דין מטעם התובעת, בוודאי אינה יכולה לשמש בסיס לטענה זו.

גם הטענה כי המומחה הודה שלא מסמכי המקור היו בפניו אינה נכונה. ההפך הוא הנכון, המומחה הבהיר כי מסמכי המקור היו מולו אך לא הובאו לבית המשפט ביום החקירה והומצאו רק לאחר הדיון. דרישת הנתבע כי המומחה יבצע בדיקת חתימות במעמד חקירתו הנגדית נדחתה על ידי המומחה בטענה, המקובלת עלי, כי הוא זקוק לתנאי מעבדה לצורך כך. לא ברור על מה ולמה מלין הנתבע על כך. דווקא תשובותיו אלו של המומחה מעידות על רצינות בדיקתו ועל סירובו להיגרר לחוות דעת "מוזמנת" ושטחית כפי שמייחס לו הנתבע במהלך החקירה ובסיכומיו.

סיכומיו של הנתבע כוללים אמירות מבישות ומבזות ביחס למומחה אשר טוב היה אם לא היו מועלות על הכתב. מפאת כבוד המומחה לא יצויינו הדברים בפסק דין זה אך הם מופיעים, בעיקרם, בסעיף 10 לסיכומי הנתבעים. יש להצר על אופן התנסחות הנתבעים אשר אינו מכבד את הזולת ואף לא את הכותב עצמו.

1. אחר ששמעתי את העדים ועיינתי בכתבי הטענות ובראיות השונות, אני קובעת כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה והוכיחה, כמתחייב, כי הנתבע הוא אשר חתם על השטר. טענת הנתבע, אם כן, כי חתימתו זוייפה, נדחית. בהתאם לשטר החוב עליו חתום הנתבע כערב, התחייב הנתבע לערוב לתשלום חובו של צד אשר לא עמד בהתחייבותו, במקרה דנא המדובר בנתבעת אשר לא עמדה בהתחייבויותיה לתשלום.

בשטר החוב עליו חתום הנתבע כערב כתוב כך:

" אנו החתומים מטה ... ערבים בזה בערבות אוואל לפרעונו של שטר זה ע"י עושהו..."

"שטר חוב" מוגדר בסעיף 84 לפקודת השטרות כך:

"(א) שטר חוב הוא הבטחה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם לחברו, חתומה בידי עושה השטר, בה הוא מתחייב לפרוע לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, עם דרישה, או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה, סכום מסויים בכסף..."

1. בענייננו, הנתבע אשר חתם על שטר חוב כערב לחובותיה של הנתבעת, נדרש לעמוד בהתחייבותיה ולשלם את החוב הנותר אחר ששלמה הנתבעת חלק קטן הימנו בהסדר.

התובעת פעלה כדין כאשר פנתה להוצאה לפועל לצורך מימוש החוב באמצעות השטר. התרשמתי כי התובעת פעלה בתום לב, אחר שהתריעה מפני הנתבעים לפני נקיטתה בהליכים משפטיים.

יפים לענייננו דבריו של כב' השופט אהרן פרקש בבר"ע 3055/07 א.ש. עוז שיווק נ' מעלה אביב (12.08.07)

"... פקודת השטרות מעמידה שלושה מסלולים לרשות ערבים שטריים: ערבות על ידי חתימה של "מעין מסב" לפי סעיף 56 לפקודה; ערבות "אוואל" לפי סעיף 57 לפקודה; וחתימה כמיטיב לפי סעיף 27 לפקודה

הערבות השטרית בה עסקינן, הינה ערבות אוואל, לפי סעיף 57 לפקודת השטרות שזו לשונו:

"(א) פרעונו של שטר יכול שיהא נערב על ידי אדם שאינו צד לשטר, או על ידי אדם שהוא צד לשטר; ובלבד שהערבות במקרה הנזכר אחרון תהא מוסיפה על זכויות החזרה של האוחז.

(ב) ערבות לשטר יכול שתיכתב על גוף השטר או שתינתן במסמך נפרד, והיא נוצרת על ידי הביטוי bon pour aval או ביטוי אחר שווה לו, שיש אחריהם חתימה ; לא נאמר בעד מי ניתנה ערבות לשטר, רואים אותה כאילו ניתנה בעד עושה השטר אם הוא שטר חוב, או בעד המושך אם אינו שטר חוב.

(ג) ערב לשטר חב עם האדם שלחתימתו ערב, ביחד ולחוד ; הוא חב אף אם התחייבותו של הצד שבעדו ערב פסולה מכל סיבה שאינה פגם בצורה ; ערב לשטר שפרע את השטר זכאי לחזור על הצד שבעדו ערב ועל הצדדים החבים כלפי אותו צד".

הערבות לפי הפקודה נצמדת לשטר, והיא נעשית לגוף אחד עמו, ממש כמו שאר החבויות של אלה אשר חתמו עליו (זוסמן שם בעמ' 291)."

..

מבחינת הדרישה הצורנית, קובע סעיף 57(ב) לפקודת השטרות שני כללים אלה: ראשית, אין ערבות אלא בכתב, אך אין הכרח שהערבות תיכתב ותירשם בגוף השטר עצמו. זו היא אמנם הדרך המקובלת לערוב, אך ערבות שנכתבה במסמך נפרד, חיצוני לשטר, דיה. והמסמך הנפרד בו נכתבה הערבות אפילו אינו חייב להיות מחובר או מסופח לשטר. לפיכך, גם אין מניעה שאדם יתחייב, במסמך אחד, כערב לשטרות אחדים שמנה בכתב הערבות (זוסמן שם בעמ' 293). ואכן, כאמור, זוהי פרקטיקה מקובלת בחיי המסחר (ראו: לרנר שם עמ' 271-272 וההפניות שם).

שנית, ערבות נוצרת על ידי חתימה הבאה אחרי הביטוי bon pour aval, או ביטוי אחר "שווה לו", בו גילה החותם את דעתו לערוב. די בכל ביטוי אחר המביע את כוונתו של החותם לערוב לפירעון השטר, כגון "הנני ערב לתשלום השטר" או כיוצא בזה ביטוי דומה, ואין צורך להשתמש במונח המיוחד "אוואל" (זוסמן שם בעמ' 293).

1. משהכרעתי כי החתימה על השטר הינה חתימתו של הנתבע, הרי שהנתבע ערב לחובה של הנתבעת. בהקשר זה ייאמר כי הנתבע לא טען טענה כלשהי ביחס לשטר החוב עצמו, זולת הטענה כי לא הוא שחתום עליו. בגין טענה זו אף ניתנה לו הרשות להתגונן. משנדחתה טענתו זו, אזי שטר החוב שריר וקיים ויש לבחון כעת האם חייבת הנתבעת לתובעת סכום כלשהו ומהו אותו סכום.

חובה של הנתבעת

1. כאמור, לנתבעים ניתנה רשות להתגונן בקשר לגובה החוב בטענה היחידה כי הרכב מומש בסכום גבוה מזה אשר נלקח בחשבון על ידי התובעת בחישוב שערכה. הנתבע, מנסה בסיכומיו לטעון לשגיאות נוספות בדרך החישוב, כך למשל בכל הנוגע לריביות ולהיוון וכן לחישובי המע"מ אשר נעשו על ידי נציגת התובעת. ואולם טענות אלה מעולם לא הועלו על ידו קודם לכן בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן וממילא, כפי ששבתי והדגשתי לעיל, לא ניתנה בגינן הרשות להתגונן. לפיכך, טענות אלו, המופיעות בסעיף 6, על כל סעיפי המשנה שבו, אין להן כל רלוונטיות והן לא יידונו בפסק דין זה.
2. התובעת הגישה את התחשיב שערכה וביחס לשווי הרכב אשר נלקח בחשבון, תמכה זאת בחוות דעת שמאי הערוכה בידי מר שמעון בן שימול. בחוות דעתו, העריך השמאי את שווי הרכב בסך של 71,064 ₪ ובמימוש מהיר, בסך של 53,298 ₪ . בעדותו לפניי הסביר השמאי בצורה עקבית ומשכנעת מהו ערך הרכב במימוש וכיצד ערך את החישוב (עמ' 19 ש' 2-26). הנתבע, מנגד, לא הציג כל חוות דעת נוגדת וחקירתו הנגדית של השמאי לא הביאה לשינוי כלשהו בקביעותיו ואף לא ערערה בדרך כלשהי את חוות דעתו.

הנתבעים הסתפקו בתצהירו של הנתבע אשר העיד כי די בעדותו שלו וכלשונו:

"ש: בחודש יולי 2011 נתן לך בית המשפט הזדמנות להגיש עוד תצהירים למה לא עשית זאת.

ת: לדעתי תצהירים שהוגשו מספיקים.

ש: אתה טענת בתצהיר שלך ואישרת בחקירה הקודמת שבמשא ומתן עזר לך הרואה חשבון עזאם עזאם .

ת: כן.

ש: מדוע הרואה חשבון לא נתן תצהיר.

ת: כי העובדות היו בידיעתי ואין טעם לחזור על העובדות ע"י מצהיר אחר.

ש: מדוע לא הגשת חוות דעת של שמאי רכב מטעמך.

ת: לא סברתי שיש צורך בכך. גם היום אני סבור כך."

(ראו עמ' 27 ש' 9-17).

לפיכך, בהעדר ראיה סותרת ומשמצאתי את חוות דעת השמאי מבוססת ויסודית, אני מקבלת את קביעת השמאי וקובעת כי ערך הרכב, אותו היה צורך ליטול בחשבון בעת עריכת החשבון הסופי עם הנתבעת, הוא 53,298 ₪.

1. בנוסף, העידה הגב' ימית כרמל אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה עבדה אצל התובעת כמנהלת גביה. בעדותה מסרה כי לא היתה מעורבת במשא ומתן בין הנתבעים לתובעת אולם היא זו אשר ערכה את החשבון ביחס לגובה החוב. גב' כרמל ציינה כי הסתמכה על פרטי ההסכם ועל חוות דעת השמאי אף כפי שניתן להתרשם מהכרטסת אשר צורפה לתיק בית המשפט עם כתבי בית הדין השונים שהוגשו (עמ' 24 ש' 1-32). לפי הכרטסת, חובה של הנתבעת עומד על סך של 90,689 ₪ והוא כולל ריביות פיגורים, הוצאות תפיסת הרכב, שכ"ט שמאי ועלויות נילוות נוספות כגון עלויות ביטוח.

אופן החישוב, ככל שניתנה רשות להתגונן, לא נסתר ועל כן, אני מקבלת את החישוב שבוצע על ידי התובעת.

למעלה מן הצורך, אעיר כי טענות הנתבעים ביחס לשווי מכירת הרכב בסופו של יום, זאת ב"קנוניה" שנעשתה לצורך כך, אין להן כל משמעות, שהרי הוכח בבירור כי בחישוב שנערך על ידי התובעת, ניכתה היא את הסכום שקבע השמאי, סכום הגבוה מסכום המכירה בפועל, כך שהנתבעים לא ניזוקו במאומה ממכירת הרכב במחיר נמוך מן המחיר שקבע השמאי.

1. כפי שהובהר לעיל, לאור הסכמת התובעת כי יש לנכות את הסך של 5,000 ₪ מסכום החוב, ומאחר שהרשות להתגונן בטענה זו ניתנה רק ביחס לסך של ה- 5,000 ₪, אין עוד צורך לדון בטענותיהם של הנתבעים בסוגיה זו. עם זאת, אוסיף ואומר כי מעדותו של עו"ד אוסמו עולה כי התובעת דרשה מן הנתבעים להסדיר את חובם בגין רכב הפאסאט, כתנאי מוקדם לביטול חזרתה של התובעת מעסקת החכירה של רכב הטויוטה. איני רואה כל פסול בדרישה זו שהיא לגיטימית בחיי המסחר ובוודאי שאין לומר כי יש בכך משום אילוץ כל הנתבעים לעשות דבר מה. הנתבע הינו עו"ד במקצועו ואיש עסקים, כך על פי דבריו. משכך, מתקשה אני לקבל טענה כאילו אולץ לחתום על מסמך כזה או אחר.

סוף דבר

1. משנקבע כי הנתבע חתם על שטר החוב וכי סכום החוב כפי שחושב על ידי התובעת, בין היתר, על יסוד קביעת שמאי התובעת, הוא תקין, אזי המסקנה היא כי לנתבעים אין הגנה מפני התביעה. בשתי הטענות אשר בהן הותר להם להתגונן מפני התביעה השטרית, כשלו הנתבעים והתובעת עמדה בנטל להוכיח הן את חתימתו של הנתבע על שטר החוב והן את סכום החוב הנתבע.

התביעה מתקבלת באופן שהתובעת רשאית להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבעים, ביחד ולחוד, בתיק המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה שמספרו 02-12601-09-7, כאשר יש לנכות מסכום החוב סך של 5,000 ₪ אשר שולמו לתובעת לאחר פתיחת התיק כחלק מן ההסדר שנחתם בין הצדדים.

בנוסף, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת, בתוך 30 יום מהיום, את הסכומים כדלקמן:

1. אגרות בית המשפט משוערכות למועד התשלום.
2. לפי החלטת כב' הרשמת ספרא-ברנע, הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד ייפסקו בפסק הדין הסופי ולפי תוצאותיו. הנתבעים ישלמו שכ"ט עו"ד בגין כך בסכום של 2,000 ₪ + מע"מ.
3. שכ"ט עו"ד בגין הדיון בתיק העיקרי בסך של 8,000 ₪ + מע"מ. סכום זה נקבע בין היתר גם בשים לב להתנהלות הנתבעים אשר האריכו בדיון ובהליך שלא לצורך.

איחור בתשלום יגרור חיוב בהפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום המלא בפועל.

הפקדון, בסך 20,000 ₪, אשר הופקד על ידי הנתבעים בקופת בית המשפט, יועבר לתובעת, באמצעות בא כוחה, זאת על חשבון סכום החוב נשוא תיק זה.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום

ניתן היום, ל' שבט תשע"ג, 10 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.

חתימה