1. לפנינו תביעת התובעת, גב' טטיאנה רבזין, לתשלום גמלת הבטחת הכנסה לתקופה מחודש אפריל 2003 ועד חודש נובמבר 2008.
2. הנתבע דחה את התביעה מן הטעם שהתובעת אינה זכאית לתשלום גמלת הבטחה הכנסה בנפרד מבעלה לשעבר, הואיל ויש לראות בהם כ"בני-זוג ידועים בציבור" אשר מתגוררים יחדיו לפי סעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה.

אלה העובדות החשובות לענייננו:

1. התובעת, ילידת 1954, עלתה לארץ בתאריך 10.11.1994. עובר לעלייתה לארץ, נישאה התובעת למר מרק רבזין ביום 26.11.1988 (להלן גם – מרק).
2. לתובעת ולמרק בת בשם ויקטוריה, ילידית 31.10.1992. לתובעת היה ילד נוסף מקשר קודם (הוא אינו בנו של מרק), אשר נרצח בחודש יולי 2001. כמו כן, גם למרק יש בת מקשר קודם, שאינה בִּתָהּ של התובעת.
3. בתאריך 21.1.2001 התגרשו התובעת ומרק בהסכם שאושר בבית המשפט לענייני משפחה. בהסכם זה נקבע כי בתם המשותפת של התובעת ומרק (ויקטוריה), תיוותר במשמורתה של התובעת ומרק ישלם עבורה דמי מזונות חודשיים בסך של 1,000 ₪. כמו כן הוסכם בין הצדדים כי זכויותיו של מרק בדירה המשותפת שלהם, כמו גם החוב לבנק למשכנתאות יועברו על שם התובעת, כאשר היא מצידה התחייבה לשאת בתשלומי המשכנתה השוטפים שעמדו על סך של 1,800 ₪ לחודש.
4. לתובעת השתלמה גמלת הבטחת הכנסה בתקופה מחודש 4/2003 ועד חודש 11/2008.

בתביעתה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה מיום 11.1.2004 (מוצג נ/4) טענה התובעת כי היא גרושה מתאריך 21.1.2001, אינה מתגוררת עם מרק או עם בן זוג אחר וכי אינה עובדת. התובעת הוסיפה וטענה כי היא שהתה בחו"ל שלושה חודשים עקב מחלה של אמה והבהירה כי כרטיס הטיסה שולם ממכירת ריהוט של דירתה וכרטיס החזרה לארץ שולם על ידי אחיה.

התביעה הוגשה על ידי התובעת, בנפרד ממרק.

בטופס "פרטים והצהרה" מתאריך 22.12.2005 אותו הגישה התובעת בהתאם לדרישת הנתבע (מוצג נ/5) חזרה התובעת והצהירה על אותם הפרטים שבתביעתה (מוצג נ/4). התובעת הוסיפה והצהירה כי הכנסותיה מהבטחת הכנסה הינן בסך של 1,196 ₪ וממזונות בסך של 1,000 ₪.

הנתבע הודיע לתובעת במכתב מיום 30.11.08 על דחיית תביעתה לאחר בדיקת זכאותה בנפרד, תוך ציטוט סעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א – 1980 (להלן גם - חוק הבטחת הכנסה) ולפיו יחשבו כבני-זוג איש ואישה הידועים בציבור כבני-זוג ומתגוררים יחדיו.

1. בכתב התביעה טענה התובעת כי נסיבות חייה קרי, העובדה כי בנה הבכור נרצח בחודש יולי 2001, הביאו לכך שהיא לא הצליחה לעמוד בקיומו של הסכם הגירושין והיא נאלצה להתגורר בדירה עם מרק, בעלה לשעבר, אך הם אינם בני-זוג ואינם ידועים בציבור.

התובעת הוסיפה וטענה כי היא ומרק חיים כשותפים לדירה, כאשר הם לנים בחדרים נפרדים, רוכשים את מזונם בנפרד, מנהלים חשבונות בנק נפרדים ונערכת ביניהם התחשבנות הכוללת את תשלום המשכנתה, דמי המזונות והמיסים. התובעת הוסיפה וטענה כי היא ומרק אינם מנהלים משק בית משותף ואינם חיים בשיתוף כבני-זוג.

1. בכתב ההגנה חזר הנתבע על האמור במכתב הדחייה מיום 30.11.08. הנתבע הפנה לסעיף 4(א) לחוק הבטחת הכנסה, הקובע כי הזכאות לגמלה של כל אחד מבני-הזוג מותנית בכך שמתקיימים בבן-זוגו תנאי הזכאות לפי סעיף 2. הנתבע טען כי הואיל ובחקירה, שערך חוקר מטעמו, עלה כי התובעת ומרק גרים באותו בית, לא ניתן לאשר לתובעת תשלום גמלת הבטחת הכנסה מבלי שיתקיימו תנאי הזכאות בתקופה הרלוונטית גם בבן-זוגה.
2. לתמיכה בתביעתה הגישה התובעת את תצהירה ואת תצהירו של מר רבזין, ממנו היא התגרשה. התובעת ומרק נחקרו על תצהיריהם בחקירה נגדית.

התובעת הגישה בנוסף את תצהירה של גב' אנה צ'ורקוב. ואולם, מאחר שהיא לא התייצבה לחקירה נגדית על תצהירה, הודיעה ב"כ התובעת כי היא מוותרת על עדותה. בנסיבות אלה, אין ליתן לתצהירה של גב' צ'ורקוב כל משקל.

מטעם הנתבע העיד מר אבי טולדנו, חוקר המוסד לביטוח לאומי. הנתבע הגיש את הודעות חקירת התובעת לפני מר טולדנו וכן קלטת ותמליל בעניין חקירת התובעת (ר' מוצגים נ/6-נ/8).

דיון והכרעה

1. סעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א – 1980 (להלן גם – חוק הבטחת הכנסה) קובע כי:

"4. זכאות בני זוג

(א) הזכאות לגימלה של כל אחד מבני זוג מותנית בכך שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות לפי סעיף 2.

(ב) האמור בסעיף קטן (א) לא יחול על מי שהשר קבע בתקנות, בתנאים שקבע".

הגדרת המונח "בני זוג" בסעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה הינה כדלקמן:

"בני זוג" – לרבות איש ואישה הידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו."

בפסק דין קרולי אימרה לוסטיג נדונה ההגדרה למושג "בני-זוג" ונפסק כי המרכיבים המצטברים של הרחבת ההגדרה של "בני-זוג" הם: "בני-הזוג הם "איש ואישה"; האיש והאשה "חיים חיי משפחה"; חיי המשפחה הם "במשק בית משותף"; האיש והאשה "אינם נשואים זה לזו" (ר' דב"ע נו/04-257 קרולי אימרה לוסטיג - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל, 1; ר' גם דב"ע 04-7/98 חיים עמית - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ג, 82).

בפסק דין יצחק אלימלך נפסק כי המונח "ידועים בציבור" שבהגדרת בני-זוג, הינה הגדרה משפטית ולא הגדרה מילולית.

"בני זוג הידועים בציבור הינם כאלה, כל עוד מתקיים בהם המבחן הכפול. המבחן הסובייקטיבי של רצון לקשירת חיים יחדיו. וכפועל יוצא ממנו המבחן האובייקטיבי של ניהול משק בית משותף. לעניין הוכחת הקשר הזוגי כאמור כיוון הבחינה הוא הפוך, כלומר המבחן האובייקטיבי מעיד על קיום לכאורה של המבחן הסובייקטיבי."

(ר' עב"ל 288/08 יצחק אלימלך - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.4.2009).

1. בענייננו, מעיון בחומר הראיות שהונח בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי התובעת ומרק עונים על הגדרת "בני-זוג ידועים בציבור", על פי המבחן הכפול כאמור: הן לפי המבחן האובייקטיבי של ניהול משק בית משותף והן על פי ראייתם הסובייקטיבית לאור טיב הקשר שביניהם וכפועל יוצא של ניהול משק הבית המשותף על ידם.
2. גרסת התובעת - לפיה יש לראות ביחסיה עם מרק כיחסים של שותפים לדירה ולא של בני-זוג, לפי תחולת ההגדרה המרחיבה של המושג אשר מקיימים משק בית משותף - אינה עולה בקנה אחד עם הראיות בתיק ואף נסתרה.

ראשית, הפערים בין גרסתה של התובעת בטפסי התביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה שהגישה, לבין עדותה בחקירתה הנגדית, כמו גם הפערים בין גרסאותיה בפני חוקר הנתבע לבין עדותה בחקירתה הנגדית, פגעו במהימנותה ומכללא במהימנות גרסתה.

כך, במסגרת טפסי התביעה (ר' מוצגים נ/4 ו-נ/5), הצהירה התובעת כי מרק אינו מתגורר עמה בדירה. כך גם בביקור הראשון של חוקר הנתבע אצלה, טענה תחילה התובעת כי מרק לא גר עמה בדירה וכאשר נשאלה למי שייכים בגדי הגבר המצויים בדירה, השיבה כי הם שייכים לבנה. מאידך גיסא, בחקירה שנערכה במשרדי הנתבע (לאחר שני הביקורים שנערכו בדירה), אישרה התובעת כי היא ומרק מתגוררים באותה הדירה (ר' עמ' 1 להודעה מיום 18.11.2008 ש' 19-20 ועמ' 3 ש' 64-65, מוצג נ/3). כאשר נשאלה התובעת מדוע לא הודיעה לנתבע על המגורים המשותפים עם מרק למרות הגירושים, השיבה תשובה שאינה מניחה את הדעת, שהיא אינה יודעת את החוק (עמ' 3 להודעה מיום 18.11.2008 ש' 60-63).

מעדותה בחקירתה הנגדית עולה כי מאז הגירושים (ולמרות הגירושים) היא ומרק מתגוררים יחד:

"ש. אתם התגרשתם ב – 1/01?

ת. כן.

ש. אחרי הגירושים, איפה כל אחד מכם גרתם?

ת. כשהתגרשנו קודם גרנו ביחד. אח"כ עלתה לארץ הבת של בעליואנו גרנו אצלה. כשהיא עזבה מחוסר ברירה, עוד פעם גרנו ביחד. הבת הגדולה של בעלי לשעבר עזבה למוסקבה." (ר' עמ' 6 לפרוטוקול ש' 10-15).

סתירה נוספת אותה מצאנו בין הצהרתה של התובעת בתביעתה להבטחת הכנסה (מוצג נ/4) לעדותה בחקירתה הנגדית, מתייחסת למימון כרטיס הטיסה, כרטיס באמצעותו ביקרה התובעת את אמה המתגוררת בחו"ל. בתביעה שהגישה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה (מוצג נ/4) טענה התובעת כי היא שהתה בחו"ל שלושה חודשים עקב מחלת אמה והבהירה כי כרטיס הטיסה שולם ממכירת ריהוט של דירתה וכרטיס החזרה לארץ שולם על ידי אחיה. מאידך גיסא, בחקירתה הנגדית, משנשאלה התובעת האם נסעה לבקר את אמה בחו"ל השיבה כי מרק הוא זה שרכש את כרטיסי הטיסה לה ולבִּתָם הואיל ולא היה באפשרותה לממנם (ר' עמ' 8 לפרוטוקול ש' 18-22).

ויוטעם: מלבד הסתירה בנושא זה כשלעצמה, הרי שמימון כרטיס הטיסה לתובעת על ידי מרק יש בו כדי לחזק את גרסת הנתבע. אין זה סביר כי בן-זוג שהתגרש מבן-זוגו, שלא למראית עין, ישא בעלות כרטיס טיסה, גם אם מטרת הטיסה הינה לביקור של הורה חולה.

בנוסף, בתחילת הודעתה לחוקר משנשאלה התובעת כיצד היא מסבירה את העובדה שהיא מתגוררת עם מרק כל השנים, גם לאחר הגירושים למרות הטענה כי "הם לא ביחד", היא השיבה כי המגורים המשותפים נובעים מחוסר ברירה, מאחר שהיא לא עובדת ואין בידה כסף לשכור דירה (ר' עמ' 1 להודעה מיום 18.11.2008, מוצג נ/3).

בהמשך כאשר נשאלה התובעת על ידי החוקר, מדוע היא ומרק התגרשו היא השיבה כי: "היו בעיות עם עבודה אצל שנינו היו ילדים שלי ושלו היה בלגן בבית" (ר' עמ' 3 להודעה מיום 18.11.2008, מוצג נ/3).

יוטעם כי גרסתה של התובעת אינה עומדת במבחן ההגיון, שכן אם לדידה "היה בלגן בבית" כיצד היא ומרק המשיכו לגור יחד כל השנים מאז הגירושים?! ודוק: כאמור, עפ"י עדותה של התובעת היא ומרק התגוררו יחד גם בדירה של בִּתוֹ של מרק, למרות שבאותה תקופה מרק יכול היה להתגורר לבדו אצל בִּתוֹ והתובעת יכולה היתה להתגורר בדירתם המשותפת, שהיתה אמורה לעבור לבעלותה ולחזקתה הבלעדית.

זאת ועד, חרף ההסכמה בהסכם הגירושין, לפיה הדירה אשר נרכשה ע"י התובעת ומרק תישאר בחזקתה של התובעת, שתשא לבדה בתשלומי המשכנתה והזכויות במלואן יועברו על שמה, בפועל לא רק שלא הוכח כי הזכויות בדירה נרשמו על שמה של התובעת בלבד, אלא שכאמור הוכח כי התובעת ומרק מתגוררים יחד בדירה.

כמו כן הוכח כי התובעת אינה נושאת לבדה בתשלומי המשכנתה, כי אם מרק הוא זה שנושא במרבית התשלום (לפחות 2/3).

מעדויותיהם של התובעת ושל מרק עולה כי התובעת נושאת (כביכול) בתשלום סך של 600 ₪ מתוך סך של 1,800 ₪ המהווה את הסכום הכולל של המשכנתה.

מעדותו של מרק, בתצהירו ובחקירתו הנגדית עולה, כי הוא עובד ומשלם את תשלומי המשכנתה בסך 1,800 ₪ לחודש מחשבונו. הואיל ולפי הסכם הגירושין עליו לשלם לידי התובעת סך של 1,000 ₪ בגין מזונות, 600 ₪ מתוך סכום המזונות נזקפים בגין תשלומי המשכנתה ואת הסך של 400 ₪ הוא מעביר לידי התובעת, לטענתו.

מרק טען עוד בחקירתו הנגדית, כי התובעת משלמת כשליש מתשלום המשכנתה ולא חצי מהתשלום, הואיל והוא נושא בשליש עבור חלקו ושליש עבור ויקטוריה, הבת המשותפת של התובעת ושלו (ר' עדותו של מרק בעמ' 9 לפרוטוקול ש' 16-20 ; עדותה של התובעת בעמ' 7 לפרוטוקול ש' 12-33).

מעדויותיהם של התובעת ומרק עולה למעשה כי מרק נושא בתשלומי המשכנתה לבדו או לפחות ברובם. מכל מקום, גם אם נקבל את גרסאותיהם, התנהלותם של התובעת ומרק בנושא זה רק מחזקת את התרשמותנו כי הם נוהגים בשיתוף בתשלומים, בכספים ובנכסים השונים.

למעשה, מעדותם של התובעת ומרק, כמפורט לעיל, עולה כי כלל אין בכוונתם לפעול בהתאם להסכם הגירושין: לא בכל הקשור לתשלומי המשכנתה ולא בכל הקשור להעברת הזכויות בדירה על שם התובעת. ההפך הוא הנכון: מהעדויות עולה כי אין בכוונתם של התובעת ומרק להעביר את הזכויות בדירה לתובעת, אלא בכוונתם להשאיר את הזכויות בדירה בידי שניהם ולהמשיך להחזיק בה במשותף.

1. מהודעתה של התובעת לחוקר, כמו גם מעדותה ועדותו של מרק בחקירותיהם הנגדיות עולה כי מעבר לעובדה שהם מתגוררים יחדיו, בדירה יש מטבח ומקרר משותפים, כמו גם מכונת כביסה המשמשת אותם. כמו כן עולה כי התובעת היתה אחראית על קניית חומרי הניקיון ועל ניקיון הדירה. באשר לחשבונות הבנק התובעת העידה בחקירתה הנגדית כי טרם הגירושים היה לה ולמרק חשבון משותף וכיום לכל אחד מהם חשבון נפרד, ואולם, יש לה יפויי כח לחשבונו של מרק:

"ש. איך חשבונות הבנק שלכם?

ת. עכשיו עשו עיקול על חשבון הבנק. יש לי חשבון שלי בנפרד ושלו בנפרד.

ש. ויש לך יפויי כח אצלו בחשבון?

ת. הוא נתן לי יפויי כח לחשבון שלו רק למטרת תשלום הוצאות הבית כי לא היה לי סכום מספיק. חלק מהחשבונות שילמתי דרך החשבון שלו, ואח"כ אנחנו מתחשבנים" (ר' עמ' 8 לפרוטוקול ש' 28-33).

בנוסף, מעדויותיהם של התובעת ומרק עולה כי בגדיהם מאוחסנים בארון משותף בחדר השינה בו לן לטענתם מרק (ר' עמ' 10 לפרוטוקול ש' 10).

עוד עולה מעדויותיהם של התובעת ומרק כי מרק סבל מבעיות גב במשך שלושה חודשים והתובעת היא שטיפלה בו (ר' עמ' 10 לפרוטוקול ש' 2-3).

באשר לחשבונות הקשורים עם הוצאות החשמל, הארנונה, המים והטלפון טענו התובעת ומרק כי הם נושאים בהם במשותף.

1. לאור כל האמור לעיל, התמונה הכוללת העולה היא כי התובעת ומרק חיים במשק בית משותף ומתקיימים בהם הסממנים להגדרת בני-זוג שבסעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה. הוכח כי התובעת ומרק הינם בני זוג ידועים בציבור, המנהלים משק בית משותף.
2. בסיכומיו טען הנתבע, בנוסף לטענות שהועלו על ידו במסגרת ההליכים בתיק זה, כי התובעת אינה עונה לעילות הקבועות בתקנה 7 לתקנות הבטחת הכנסה התשמ"ב – 1982 לבחינת הזכאות בנפרד של כל אחד מבני הזוג ועל כן היא אינה זכאית לתשלום גמלת הבטחת הכנסה לפי הוראות סעיף 4(א) לחוק הבטחת הכנסה, בנפרד ממרק.

משקבענו כי התובעת אינה זכאית לתשלום גמלת הבטחת הכנסה לפי סעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה ומשהתובעת לא העלתה כל טענה באשר להתקיימות אחד החריגים הקבועים בתקנה 7 לתקנות הבטחת הכנסה, איננו נדרשים להזקק לבחינת הוראות התקנה האמורה.

למען הסר ספק ולמעלה מן הצורך, נציין כי בחינת תקנה 7 לתקנות הבטחת הכנסה, מעלה כי גם לפיה התובעת אינה זכאית לתשלום גמלת הבטחת הכנסה בנפרד ממרק.

1. אשר על כן, משיש להכיר בתובעת ובמרק כ"בני-זוג ידועים בציבור", הזכאות לתשלום גמלת הבטחת הכנסה לתובעת מותנית, לפי סעיפים 2 ו-4 לחוק הבטחת הכנסה, בקיום עילת הזכאות גם בבן זוגה. התובעת לא עומדת בתנאי עילת הזכאות הקבועים בסעיף 2 לחוק הבטחת הכנסה ומשכך בדין דחה הנתבע את תביעתה.
2. משאלה פני הדברים - תביעתה של התובעת לתשלום גמלת הבטחת הכנסה לתקופה מחודש אפריל 2008 ועד לחודש נובמבר 2008 נדחית מן הטעם שאין היא עומדת בתנאי הזכאות לגמלה בנפרד ממרק.

אין צו להוצאות.

1. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, י' בשבט תשע"ג (21 בינואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.