1. התובע, יליד 1948, הועסק במפעל דשנים וחומרים כימיים בע"מ (להלן "המפעל") מיום 2.8.78 ועד 31.8.95, במשך כ – 17 שנה.

לטענתו, במסגרת עבודתו נחשף לאזבסט ובגין כך לקה במחלת ריאות ובאזבסטוזיס בהן יש להכיר כפגיעה בעבודה.

2. תביעתו של התובע לנתבע להכיר במחלת ריאות חסימתית כפגיעה בעבודה – נדחתה, אולם הנתבע הכיר עקרונית בחשיפה לאסבסט כמחלת מקצוע. הנתבע לא הכיר בתובע כסובל מאזבסטוזיס. על כך הוגשה התביעה שבפנינו.

3. ואלה העובדות כפי שהוכחו בפנינו:

א. התובע עבד משנת 1978 ועד שנת 1986 כמפעיל במתקן גרעון ("מתקן 76") שבמפעל ב – 3 משמרות על פי סידור עבודה.

מתקן זה היה עשוי מקירות שבסיסם בטון בגובה מטר ומעליו אזבסט. גם הגג היה עשוי מאזבסט. התובע עבד בתפקיד מפעיל ומשגיח על סרט נע.

עפ"י עדותו של התובע לחוקר, ישב במרחק של מטר מהקיר. בעדותו ציין כי ישב בתוך ביתן אסבסט שבתוך המבנה, שמידותיו 2 X 2 מטר. התובע השגיח על גרעינים היוצאים מהמכונה, לעיתים מוסיף מים או מפעיל קיטור.

ב. עקב אסטמה ממנה סבל התובע, הועבר בשנת 1986 ממתקן הגרעון למתקן שנקרא "בית הדוודים". גם כאן עבד התובע ב – 3 משמרות על פי סידור עבודה.

עבודת התובע בבית הדוודים כללה עמדת טיפול במים, כאשר במסגרת ביצוע עבודה זו התובע נדרש להיות ב – 3 מגדלי קירור כפעמיים במשמרת, עד חצי שעה כל פעם, ולהוסיף חומרים שונים לבריכות מים.

מגדלי הקירור עצמם היו בנויים מאזבסט, וכל צינורות הקיטור היו מצופים באזבסט צמנט.

כמו כן נדרש התובע להפעיל ולהשגיח על פעילות תקינה של בארות להפקת מים, מגדלי קירור וצינורות אספקת מים, קיטור, דלקים ואויר ולדווח על תקלות.

כפי שאישר מר מרמור בעדותו, הצנרת היתה מצופה באזבסט צמנט לשם בידוד ורוב המתקנים בהם ביקר התובע היו בנויים מאזבסט: "שימוש בלוחות אזבסט צמנט היה בכל מקום... ולכן זה לא משנה איפה עבד כי בכל מקום היה..."

ג. התובע לא השתמש במסכות בעת עבודתו השוטפת, אלא היתה דרישה לחבוש מסכות בעת דליפה.

ד. בתקופת עבודת התובע נתגלו סדקים או שברים באזבסט, אשר לא טופלו במהירות, אם בכלל.

4. אנו ממנים את דר' גרייף יואל לשמש מומחה יועץ רפואי לבית הדין .

5. ואלה השאלות עליהן מתבקש המומחה להשיב:

א. מהי המחלה ממנה סובל התובע בריאותיו / דרכי הנשימה ומתי לראשונה מופיעים רישומים רפואיים בנוגע למחלה זו?

ב. האם המחלה נגרמה או הוחמרה כתוצאה מחשיפתו של התובע לאזבסט בעבודתו כמתואר בעובדות לעיל?

ג. האם נתקיימו בתובע התנאים להכיר במחלתו כ"מחלת מקצוע" בהתאם לחלק ב' של התוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) תש"יד – 1954 ואם כן לאיזו מחלת מקצוע מתאים מצבו של התובע?

ד. האם היתה במקרה שבפנינו פגיעה INJURY?

ה. האם הפגיעה גרמה נזק?

ו. האם כל חשיפה וחשיפה של התובע לאזבסט בעת עבודתו כמפורט בהחלטה דלעיל, גרמה לפגיעה זעירה INJURY כאשר המדובר בפגיעות חוזרות ודומות שניתן להבחין בהן ולייחס אותן לזמן מסוים?

ז. במקרה שאכן היתה פגיעה מהסוג המפורט לעיל, האם היתה פגיעה זו בעלת אופי בלתי הפיך IRREVERSIBLE כך שבהצטרף אליה פגיעות זעירות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים?

ח. אם לא היתה פגיעה מהסוג דלעיל האם יש לראות במצב הקיים תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל?

ט. במידה והמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך, האם השפיעה חשיפתו של התובע לאסבסט בעבודתו על הופעת המחלה או החמרתה ובאיזו מידה?

6. ואלה המסמכים הרפואיים המועברים למומחה:

א. תיק רפואי ביה"ח רמב"ם

ב. תיק רפואי (ריאות) קופ"ח מכבי

ג. תיק רפואי כללי קופ"ח מכבי

ד. בדיקת כושר עבודה 17/2/86

ה. פרוטוקולי ועדות מל"ל

ו. CT חזה 18/3/08

ז. CT בטן ואגן 5/6/06

ח. מכתב ד"ר קובנט דניאל 16/2/09.

7. המומחה מתבקש להכין את חוות הדעת ולהעבירה לבית הדין תוך 30 יום, במידת האפשר.

8. שכ"ט המומחה ישולם מתקציב המדינה, באמצעות קופת בית הדין, כמקובל.

ניתנה היום, ו' שבט תשע"ג, 17 ינואר 2013, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.