1. זוהי תביעה שטרית לביצועם של שני שיקים שאותם הפקידה לניכיון לקוחה של התובע בחשבונה המתנהל אצלו, והתובע ביצע ניכיון שלהם. הנתבעת טוענת כי דין התביעה להידחות מחמת אי סחרותם של השיקים ומחמת כשלון תמורה.

העובדות וההליכים

1. במועדים הרלבנטיים לתביעה זו מסרה הנתבעת לחברת מיטב חקלאות בע"מ (להלן: "מיטב") שני שיקים: האחד על סך 94,750 ₪ שזמן פרעונו 2.1.09, השני על סך 95,040 ₪ שזמן פרעונו 31.1.09 (להלן: "השיקים"). השיקים משוכים על בנק מזרחי טפחות בע"מ סניף עסקים חיפה 444 (להלן: "בנק מזרחי").
2. למיטב חשבון אצל התובע (להלן: "החשבון" ו"הבנק" או "התובע", בהתאמה). ביום 22.9.08 הסבה מיטב את השיקים והפקידה אותם לניכיון בבנק. באותו מועד ביצע הבנק ניכיון של השיקים. חשבונה של מיטב היה במועד זה ביתרת חובה. הבנק זיכה את החשבון בשל ניכיון השיקים בסכום של 182,353.45 ₪.
3. ביום 2.1.09 וביום 31.1.09 הוחזרו השיקים על ידי בנק מזרחי הואיל וניתנה הוראת ביטול. במועדים אלה עמד חשבונה של מיטב בבנק ביתרת חובה.
4. בהתאם לתנאי ניהול החשבון לבנק זכות עכבון בשיקים.

בהתאם לאגרת חוב מיום 22.1.06 רובץ שעבוד קבוע ושוטף על השטרות בחשבון, ובכלל זה השיקים, לטובת הבנק.

1. התובע הגיש את השיקים לביצוע בלשכת ההוצל"פ בחיפה במסגרת תיק 02-15382-09-9. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השיקים. ההתנגדות נקבעה לדיון בפני הרשמת (כתוארה דאז) פומרנץ, ואולם התובע הודיע כי הוא מוותר על חקירת המצהיר מטעם הנתבעת, ועל כן בוטל הדיון וניתנה הוראה על הגשת סיכומים בכתב (ראה החלטת הרשמת מיום 9.6.09).
2. לאחר מתן ההוראה על הגשת סיכומים בכתב ביקשה הנתבעת להגיש תצהיר משלים לתמיכה בבקשתה למתן רשות להתגונן (להלן: "התצהיר המשלים"). התובע התנגד לכך.
3. לאחר שהוגשו סיכומים בכתב החליטה הרשמת פומרנץ ביום 6.12.10 ליתן לנתבעת רשות להתגונן, וקבעה כי התצהיר התומך בהתנגדות ישמש כתב הגנה. באותה החלטה דחתה הרשמת את בקשת הנתבעת להגשת התצהיר המשלים.
4. לאחר שניתנה רשות להתגונן הועברה התביעה לדיון בפניי. לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית נקבע מועד לשמיעת הוכחות; אולם בהמשך הגיעו הצדדים להסדר דיוני, אשר קיבל ביום 10.1.12 תוקף של החלטה. במסגרת ההסדר הדיוני הסכימו הצדדים כי "יינתן פסק דין על סמך כתבי בי-דין והמסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט ולאחר שכל אחד מהצדדים יגיש סיכומים מטעמו. מוסכם כי בתיק הוגש תצהיר אחד (ההדגשה במקור) מטעם כל בעל דין".
5. בעקבות ההסדר הדיוני בוטלה ישיבת ההוכחות, והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

גדר המחלוקת

1. המחלוקת המרכזית בתביעה זו נוגעת לסחרותם של השיקים. מחלוקת זו מתעוררת הואיל ועל גבי השיקים מופיעות המילים "שלמו ל-" ולא "שולמו לפקודת". הנתבעת טוענת כי מילים אלה מגבילות את סחרותם של השיקים, ואילו התובע גורס כי אין לדברים השפעה על סחרותם של השיקים.
2. טענה נוספת שמעלה הנתבעת הינה כי דין התביעה להידחות בשל כשלון תמורה בעסקת היסוד, הואיל והסחורה שתמורתה נתנה למיטב את השיקים לא סופקה לה. ואילו התובע טוען כי טענה זו מהווה הרחבת חזית שהוא מתנגד לה, וכי אף לגופה דינה של הטענה להידחות בשל השינוי בגרסאותיה העובדתיות של הנתבעת, והסתירות בין גרסאותיה השונות. עוד טוען התובע כי הוא אוחז כשורה בשיקים, ועל כן טענת כשלון תמורה אינה מהווה טענת הגנה בפני תביעתו.

דיון והכרעה

סחרותם של השיקים

1. הנתבעת טוענת כי העובדה שעל גבי השיקים כתובות המילים "שלמו ל-" ולא המילים "שולמו לפקודת" שוללת מניה וביה את סחרותם של השיקים, ועל כן דין תביעתו של התובע, שאינו הנפרע בשיקים, להידחות. מנגד טוען התובע כי ההלכה הפסוקה קובעת כי היעדרה של המילה "לפקודת" מן השיקים אינה משפיעה על סחרותו של השיק.
2. כבר בפסיקה ישנה נפסק במקרה שבו על שיק הודפסו המילים "שולמו ל-___ או לפקודתו" והמושך מילא את שם הנפרע ומחק את המילים "או לפקודתו", כי המחיקה אינה פוגעת בסחרותו של השיק, שכן לנוכח הוראת סעיף 7(ד) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות") מדובר במילים מיותרות ועל כן חסרות משמעות (ע"א 467/59 הירש נ' זוננבליק, פ"ד יד 502 (1960)).
3. על דברים אלה חזר בית המשפט העליון גם בפסיקה מאוחרת יותר. בע"א 6909/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קבוצת אריה יצחקי בע"מ, פ"ד נה(4) 83 (10.5.01) (להלן: "עניין קבוצת אריה") נדון מקרה שבו שיק שעל גביו היו מודפסים הן הביטוי "שולמו לפקודת" והן הביטוי "למוטב בלבד" הוסב על ידי הנפרעת לצד שלישי. בית המשפט העליון נדרש לשאלה אם עבירותו של השיק הוגבלה, והשיב על שאלה זו בחיוב בקובעו:

"נראה לי, כי בעניין זה, יש ליתן את המשקל המכריע לדיבור "למוטב בלבד".

אין לשכוח כי הדיבור "לפקודת" הוא דיבור מיותר - שכן הדין קובע ששיק הוא "לפקודה" (סעיף 7 לפקודת השטרות [נוסח חדש] - המופיע כעניין שבשיגרה בכל השיקים (ראו ע"א 467/59 הירש נ' זוננבליק, פ"ד יד 504 ,502). הבנקים, שמדפיסים את טופסי השיק, לא למדו לקח, וממשיכים להשתמש בדיבור זה ("לפקודה") בלא כל צורך, ותוך גרימת בעיות פרשנות, והתדיינות מיותרת. יש לקוות כי ביום מן הימים ישמעו לדעת יועציהם המשפטיים, וימחקו תוספת מיותרת זו. לעומת זאת, הדיבור "למוטב בלבד" מבטא כוונה ברורה לשנות מדיני הסחרות הרגילים. לפי השקפת הרוב בפרשת ציטיאט, הוא נועד לשלול את העבירות. יש ליתן לו משקל ראוי. התוצאה היא, איפוא, כי במצב הדברים הרגיל, בו מופיע הדיבור "למוטב בלבד" על שיק, הוא שולל - על פי השקפת הרוב בפרשת ציטיאט - את עבירותו של המסמך בדומה לדיבור "לנפרע בלבד". זאת, בין אם דיבור זה ("למוטב בלבד") הוא בכתב-יד ובין אם הוא בדפוס.

בכך נבטיח - בין צדדים רחוקים - בטחון בעסקאות המסחריות, וודאות ביחסים המסחריים. על פי גישה זו, השיקים נשוא ערעור זה אינם עבירים, וממילא המערערת אינה אוחזת בהם כשורה (ההדגשה אינה במקור)" (ראה: פסקה 3 לפסק דינו של הנשיא ברק).

1. בענייננו לא הודפסה על השיקים המילה "לפקודת", כהמלצתו של הנשיא ברק בעניין קבוצת אריה. בהתאם להלכה הפסוקה אין לדברים השלכה על סחרותם של השיקים מאחר שמדובר במילה מיותרת.
2. על ההלכה שסחרותו של שטר לא נפגעה עקב מחיקת המילה "לפקודת" חזר בית המשפט העליון גם בהחלטתו ברע"א 2115/00 מיה תבליני החים ירושלים בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (1.5.00). הלכה פסוקה זו אף יושמה פעמים רבות בפסיקת הערכאות הנמוכות.
3. הנתבעת מבססת בסיכומיה את עמדתה ביחס להגבלת הסחרות על שני פסקי דין של בתי משפט השלום. אציין כי באחד המקרים שמאזכרת הנתבעת (ת"א (שלום חי') 7847/04 בנק המזרחי בע"מ - סניף רמת אביב נ' אחים מרסל מרקט 1994 בע"מ (15.11.07)) היה על גבי השיק כיתוב "לא סחיר", ובכך שונה הוא ממקרה זה. מדובר בשני פסקי דין אשר אין להם משמעות תקדימית, ואשר עומדים בניגוד להלכה פסוקה מחייבת רבת שנים שאושרה מספר פעמים על ידי בית המשפט העליון.
4. לפיכך דין טענתה של הנתבעת כי סחרותם של השיקים הוגבלה הואיל ונעדרת מהם המילה "לפקודת" להידחות.

כשלון תמורה

1. טענתה הנוספת של הנתבעת הינה כי מיטב לא נתנה תמורה עבור השיקים הואיל ולא סיפקה לנתבעת את הסחורה שהתחייבה לספק, דהיינו ציוד ללולים כמפורט בסעיף 7 לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת. בתשובה טוען הבנק כי דין הטענה להידחות הן מחמת היותה הרחבת חזית אסורה והן בשל חוסר מהימנותה. עוד טוען הבנק כי הוא אוחז כשורה ועל כן הוא זכאי להיפרע מהשיקים אפילו היה כשלון תמורה.
2. אני דוחה את טענת התובע בדבר הרחבת חזית. העובדות שביסוד הטענה בדבר כשלון תמורה, דהיינו אי אספקת ציוד ללולים על ידי מיטב, נטענו על ידי הנתבעת בתצהיר התמיכה בבקשת הרשות להתגונן (להלן: "תצהיר התמיכה"), אשר על פי החלטת הרשמת מיום 6.12.10 מהווה כתב הגנה בתיק. אדגיש כי החלטתי בעניין זה מבוססת רק על תצהיר התמיכה ולא על התצהיר המשלים שביקשה הנתבעת להגיש, שכן הרשמת דחתה בהחלטתה את הבקשה להגישו.
3. טענת כשלון תמורה הינה טענת הגנה שהנטל להוכיחה מוטל על הנתבעת. אני סבורה כי הנתבעת עמדה בנטל זה. הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית שבו טענה כי הסחורה שהייתה מיטב אמורה לספק לה תמורת השיקים לא סופקה לה. טענה זו של הנתבעת נטענה כבר בתצהיר התמיכה. התובע מצדו נמנע מלהביא ראיות כלשהן בעניין, ואף ויתר על חקירת המצהיר מטעם הנתבעת. בנסיבות אלה הוכיחה הנתבעת ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי את טענת כשלון התמורה.
4. אלא שקביעתי כי הנתבעת הוכיחה כשלון תמורה אינה יכולה להועיל לה כנגד תביעת הבנק, שכן הבנק הינו אוחז כשורה בשיקים. סעיף 28(א) לפקודת השטרות מגדיר מיהו אוחז כשורה:

"אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;

(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה".

1. בענייננו מתקיימים כל התנאים להיותו של הבנק אוחז כשורה. בתצהיר העדות הראשית מטעמה טענה, אומנם, הנתבעת כי השיקים סוחרו לבנק לאחר שהסחורה לא סופקה לנתבעת על ידי מיטב וכי הבנק ידע על כשלון התמורה (ראה סעיף 10 לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת). אילו היו עובדות אלה מוכחות היה בכך כדי לשלול את יסוד תום הלב ולהוביל למסקנה כי הבנק אינו אוחז כשורה. אלא שטענה זו נסמכת על עדות שמיעה שהתובע מתנגד לקבילותה (ראה סעיף 15ב לסיכומי התובע), ועל כן הינה פסולה. הנתבעת לא הגישה תצהיר של מנהל מיטב שנטען כי אמר את הדברים המפורטים בסעיף 10 לתצהיר מטעם הנתבעת, ועל כן דין הטענה להידחות, בהיעדר הוכחה.

אזכיר כי בהתאם לסעיף 29(ב) לפקודת השטרות קיימת חזקה כי כל אוחז שטר הינו אוחז כשורה. הנטל לסתור חזקה זו מוטל על הנתבעת, אשר לא עמדה בו.

1. מסקנתי היא כי אף שהנתבעת הוכיחה כשלון תמורה אין מדובר בטענת הגנה העומדת לה בפני תביעת הבנק הואיל והוא אוחז כשורה בשיקים.

סוף דבר

1. דין התביעה להתקבל, ועל כן אני מקבלת אותה ומורה כי ההליכים בתיק ההוצל"פ ימשכו.
2. הנתבעת תשלם לתובע הוצאותיו בתביעה זו בסכום של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
3. זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ז' חשון תשע"ג, 23 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.