<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה- עו"ד גל ירדן

הנאשמים – נוכחים

הסנגור – עו"ד רונן חליוה

פרוטוקול

הסנגור:

אבקש לאפשר לנאשמים לחזור בהם מכפירתם.

הנאשמים:

מאשרים את דברי הסנגור.

<#5#>

החלטה

כמבוקש.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ד' שבט תשע"ג, 15/01/2013 במעמד הנוכחים.

באי כוח הצדדים מודיעים לבית המשפט כי הגיעו להסדר טיעון לעניין נאשם מס' 2 לפיו יודה נאשם מס' 2 בעובדות כתב האישום המתוקן, יורשע והעונש שיוטל עליו יהיה מאסר על תנאי וחתימה על התחייבות כספית.

בית המשפט מודיע לצדדים כי אינו כבול להסדר הטיעון ביניהם.

הסניגור:

הקראתי לנאשם מס' 2 את כתב האישום המתוקן והנאשם מודה בעובדות כתב האישום המתוקן.

נאשם מס' 2:

אני מודה בעובדות כתב האישום המתוקן.

<#3#>

הכרעת דין לגבי נאשם מס' 2

נאשם מס' 2 הודה בעובדות שבכתב האישום המתוקן.

לפיכך - הנני מרשיעה את הנאשם בעבירה של הזנחת כלי ירייה, עבירה לפי סעיף 339 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ד' שבט תשע"ג, 15/01/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוען לעונש:

הנימוקים להסדר: העדר עבר, מדובר באירוע ישן משנת 2007, סיבות העושה והמעשה. אבקש לאמץ את ההסדר. מאז לא נפתחו נגד הנאשם תיקים נוספים.

הסניגור טוען לעונש:

אבקש לאמץ את הסדר הטיעון. מכיוון שמדובר בהסדר סגור, אין מקום להרחיב יתר על המידה ואני מפנה לפסק דין פלוני. חזקה על הצדדים כי שקלו את כל השיקולים הנדרשים בעניין. אדגיש כי מדובר ביליד 1950 אשר עברו הפלילי נקי לחלוטין. אדגיש כי אין המדור בהזנחה בוטה, הנשק הוחזק ברישיון. כאמור, מדובר במעידה חד פעמית ומכיוון שמדובר הסדר, אין גם מקום להרחיב בנסיבות ואני מבקש מביהמ"ש לאמץ את ההסדר ולהטיל מאסר על תנאי מדוד ושקול.

<#7#>

גזר דין נגד נאשם מס' 2

נאשם מס' 2 (להלן: "הנאשם ) הורשע בעבירה של הזנחת כלי ירייה, עבירה לפי סעיף 339 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה בעובדות כתב האישום המתוקן, עובר לשמיעת הראיות בתיק זה, דבר אשר חסך את העדת העדים וכן חסך מזמנו היקר של ביהמ"ש.

בהתחשב באמור לעיל, בהתחשב בעברו הנקי של הנאשם, בהתחשב במהות העבירה בה הורשע הנאשם, שהינה עבירה מסוג עוון, בהתחשב בחלוף פרק זמן ניכר מאז ביצוע העבירה ולאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים, הנני מחליטה לאמץ את הסדר הטיעון אשר אינו נוגד את תקנת הציבור והינו עומד במתחם הסבירות, ובהתאם להלכת פלוני (ע.פ. 1958/98).

אשר על כן, אני דנה את הנאשם למאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך שנתיים והתנאי הוא - כי לא יעבור עבירה בה הורשע, ויורשע בגינה.

הנני מורה לנאשם לחתום היום על התחייבות כספית בסך 2,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתה, להימנע למשך שנתיים מביצוע העבירה בה הורשע.

במידה שלא תיחתם ההתחייבות הכספית, כאמור לעיל, יאסר הנאשם למשך 10 ימים.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#8#>

ניתנה והודעה היום ד' שבט תשע"ג, 15/01/2013 במעמד הנוכחים.

המשך דיון לגבי נאשם מס' 1

הסניגור:

הקראתי לנאשם מס' 1 את כתב האישום המתוקן והנאשם מודה בעובדות כתב האישום המתוקן.

נאשם מס' 1 :

אני מודה בעובדות כתב האישום המתוקן.

הכרעת – דין נגד נאשם מס' 1

נאשם מס' 1 הודה בעובדות שבכתב האישום המתוקן.

לפיכך - הנני מרשיעה את נאשם מס' 1 בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, בעבירה של חבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413 ה לחוק הנ"ל, ובעבירה של היזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק הנ"ל.<#9#>

ניתנה והודעה היום ד' שבט תשע"ג, 15/01/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוען לעונש:

לנאשם אין כל עבר פלילי. כמו כן, לשאלת ביהמ"ש הריני להבהיר כי לא תלויים ועומדים נגד הנאשם תיקים פתוחים. יחד אם זאת, אנו סבורים שהעדרו של עבר פלילי איננו אמור לשמש כמטריית הגנה לנאשם.

הנאשם הודה והורשע בעבירות של איומים, היזק לרכוש במזיד וחבלה במזיד לרכוש, כעולה מכתב האישום המתוקן.

עסקינן באיומים במדרג הגבוה של העבירה, שכן האיומים בוצעו תוך הפניית כלי הנחזה להיות אקדח לכיוונו של המתלונן.

בהתאם לעיקרון המנחה להורות על תיקון 113 עיקרון הגמול וההלימה, לאור חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, מתחם העונש ההולם בעבירות אלו שצוינו לעיל, אנו סבורים כי ראוי יהיה להטיל על הנאשם בין 3 חודשי מאסר בפועל ל-12 חודשי מאסר בפועל. אציין כי קביעת המתחם יש ליתן משקל לחומרת עבירת האיומים באופן כללי, כאשר עסקינן בעבירה שבכוונה להטיל מורא בליבו של המאוים ואולי אף להניע אותו לפעול בדרך הרצויה מבחינתו של המאיים.

סעיף 192 לחוק העונשין המצוי בפרק ח' סימן ט' לחוק העונשין, אשר עניינו בריונות ותקלות לציבור, קובע עונש של 3 שנות מאסר למי שמטיל אימתו על אדם אחר. העונש אשר קבע המחוקק לצד עבירת האיומים, מצביע על כך כי אין המדובר בעבירה בריונית קלה, אלא דווקא באחת מהחמורות בעבירות ב סימן זה, לכן אנו נבקש מביהמ"ש לפסוק ברף גבוה של המתחם שהצענו.

לשאלת ביהמ"ש, מדוע לא יוחסה לנאשם מס' 1 עבירה של החזקת נשק, אני משיב כי ישנו קושי ראייתי בנקודה זו של החזקת הנשק.

בנסיבות שציינתי לעיל וכן בהתאם לפסיקה של רע"פ 8656/09 שם על עבירת איומים הושת על נאשם 4 חודשי מאסר, אין אינדיקציה אם בוצעו בעבודות שרות או לא.

בסופו של יום נבקש כאשר ביהמ"ש קובע את מתחום הענישה הראוי, יאמץ את בקשת המאשימה ברף העליון ויטיל מאסר בפועל של ממש וייקח בחשבון בעיקר את נסיבות ביצוע העבירה, לכן אבקש להשית על הנאשם מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים.

הסניגור טוען לעונש:

ראשית, אבקש לומר כי מדובר בתיק אשר נסיבותיו יוצאות דופן. נוכח טעמים הנעוצים בצנעת הפרט, ועל רקע דברים שבכוונתי להעלות באשר לרקע לביצוע העבירות, אבקש משלב זה ואילך להורות בדבר קיום הדיון בדלתיים סגורות.

ב"כ המאשימה:

אין לי התנגדות.

<#10#>

החלטה

כמבוקש.

<#11#>

ניתנה והודעה היום ד' שבט תשע"ג, 15/01/2013 במעמד הנוכחים.

הסנגור ממשיך לטעון לעונש:

ביהמ"ש בטרם נותן גזר הדין מתבקש להיות ער לרקע ולנסיבות שאפפו תיק זה. ביהמ"ש יודע כי מדובר באב ובן ויש גם צלע שלישית לתיק זה והיא הגב' מג'דוב נדיה. נדיה הינה אחותו של נאשם מס' 1 ובתו של נאשם מס' 2. נדיה היתה מטופלת מזה שנים על ידי מי שזכה לכותרת "המתלונן" בתיק זה, היינו דר' עבדאללה חגאזי.

מדובר בקורבן לביצוע עבירת מין קשה ביותר, תיק שנחקר בגין עבירת אינוס. בעת היות הגב' נדיה מטופלת על ידי דר' חגאזי נטען כי הנ"ל ניצל את מעמדו וקיים עם נדיה יחסי מין וזאת במשך תקופה ארוכה ביותר. לא זאת ואף זאת, היא אף נכנסה להריון. ברי לכל כי השאלה של הסכמה או אי הסכמה אינה רלוונטית שכן מדובר ביחסים מטפל למטופלת. במקרה הזה בין רופא לבין אישה שהגיעה לטיפול במרפאתו ועבירות הפליליות הגלומות במעשים אלו ידועים.

אך לא די בזאת, אלא שבעקבות המעשים הללו, נזקקה נדיה לאשפוזים פסיכיאטרים במשך חודשים רבים, ואני מפנה לאישור מבית החולים רמב"ם שהינו אחד מתיק עב כרס שנמצא בידיי כאן – הוגש וסומן נו/1.

עניינה של נדיה הועבר לטיפול הפרקליטות במחוז חיפה והתברר בשל מצבה הקשה של נדיה ובשל חוות הדעת כי אינה יכולה להעיד לאור מצבה הפסיכיאטרי, לא היה ניתן להגיש כתב אישום והתיק הועבר על ידי הגב' גוטמן מפמ"ח למשרד הבריאות ללשכת היועצת המשפטית ואכן הרופא הועמד לדין משמעתי ונסכם ונאמר שבסופו של יום הוא הורשע ואף הושעה לתקופה מלעסוק במקצועו כרופא.

המשפחה עברה טלטלה קשה ביותר, כל משפחה היתה עוברת טלטלה שכזו, קל וחומר במגזר מהם באים הנאשמים. אין פגיעה יותר קשה בכבוד המשפחה מאשר פגיעה שכזו. מה גם שמקובל הוא שכאשר אישה נכנסת להיריון קרש ההצלה הוא נישואין, אולם מדובר ברופא שהינו נשוי עם משפחה וגם אופציה זו לא היתה אפשרית ולא די בכך, אלא שאותו רופא התכחש למעשיו החמורים ביותר, שלא נאמר שלא פיצה איש מבני המשפחה ובנקודה זו אדגיש כי לדעתי אין מקום כלל ועיקר לשקול את שאלת הפיצוי בנסיבות התיק שבפנינו, שכן אם מדובר בפיצוי, הרי צריך להיות פיצוי נגדי.

מבחינה משפטית, איני מקל ראש בעבירות בהם הורשע הנאשם. יחד עם זאת, שומה על ביהמ"ש לבחון את מצב הדברים לפני 5 שנים ומבלי להקל ראש, אין המדובר ברף העליון של העבירות שניתן היה לצפות מאדם שנמצא באותה סיטואציה כי הוא עלול לעשות כן. גם עבירת האיומים אינה ברף הגובה וגרימת הנזק מבלי להקל ראש, היא אינה גרימת נזק ברף הגבוה.

עם כל הכבוד, האיומים אין בהם חומרה יתרה, היינו על פי עובדות כתב האישום למדים על האיום מהמעשה ולא המאמירות, מה גם שהאיומים לא מנעו הגשת תלונה, היינו לא היה בהם בכדי להפחיד הפחדה של ממש מי מהמתלוננים ולראייה גם לא היה דבר במשך שנים ארוכות לאחר האירוע. יתרה מזו, בעניין עבירת האיומים, העבירה היא נבלעת בתוך מעשה גרימת הנזק, שהיא העבירה החמורה כאן והיא לא לוותה במלל כזה או אחר וגם גרימת הנזק אינה חמורה. הרציונל שעמד היום נגד עיננו ברצוננו לסיים תיק זה הוא בעיקר העובדה כי חלף זמן ניכר ביותר ונראה לנו שלא נכון הוא לפתוח תיבת פנדורה מחדש ולעורר את המתים ולעורר את הזיכרונות ולעורר את הכאב ואת הכעס, אלא כפי שאמרו חכמים הזמן עושה את שלו וראוי הוא לשמור על המצב הקיים, שכן נראה לי כסנגור שניהול משפט כזו לא היה תורם לאיש מהצדדים, בייחוד כאשר מדובר בפרק זמן של למעלה מ-5 שנים.

הנאשם כאמור, עברו נקי, לא נפתחו נגדו תיקים נוספים. ביהמ"ש היה ער ושותף לכל ההליכים שהתקיימו בתיק זה. נעשו כאן מאמצים על ידי כל הנגועים בדבר על מנת להביא לסיים תיק זה בדרך חכמה ולא אך צודקת. אבקש לומר שמעבר לחסרון הרב בזמן שפיוטי יקר, יש כאן היבטים נוספים, בעצם פתיחת הפרשה מחדש על ידי הגעת הרופא ואשתו לדוכן העדים.

אבקש לומר גם שצריך לקחת בחשבון ששני בני משפחה מועמדים לדין באותו תיק, שניהם נותנים את הדין. אבקש להדגיש כי האיום כפי שמתואר בכתב האישום ולא בוצע באמצעות אותו נשק שמייחסים לנאשם מס' 2, ולראייה עבירת נשיאת הנשק או כל עבירה שקשורה לנשק לא יוחסה לנאשם מס' 1 ולא בכדי, ולכן חרף השימוש במונח נשק בעובדות כתב האישום, אין הכוונה לנשק חם, כפי שמצוין בהמשך עובדות כתב האישום ויש לעשות הפרדה עובדתית ומשפטית בין החלק הראשון של כתב האישום לבין חלקו השני, שכן קיים פער אדיר הן בהתייחסות המשפטית והן בענישה אם המצב היה אחר.

כך גם ביהמ"ש מתבקש לתת דעתו על כך כי בתיק היו קשיים ראייתיים כאלה ואחרים ולא בכדי שמענו את דברי ב"כ המאשימה באשר למניעים מאחורי הרצון לסיים תיק זה.

לעניין הנזק – אבקש לדחות את הבקשה. בראש בראשונה מטעמי הגיון בריא מטעמי נסיבות המקרה, ומטעמי צדק, אך אבקש לדחות זאת גם ברמה הפורמלית מכיוון שלא הוכח הלכה למעשה ואין ראייה לגבי שווי הנזק הזה או אחר. בנוסף, אני לא מכיר את אותו רע"פ אליה הפנה חברי. ניסיתי לאתרו כמו גם ביהמ"ש במהלך הדיון, אך לא הצלחנו לאתר אותו, כך שייתכן שבכלל נפלה טעות באותו פסק הדין. במידה ויימצא כזה הליך, אבקש שתינתן לי הזכות להתייחס אליו.

לגבי רמת הענישה, עם כל הכבוד, רמת הענישה שאני מכיר בעבירותו מסוג זה מתחילה במאסר על תנאי. אני סברתי שזה העונש הראוי בתיק זה לאור הנסיבות, לאור העובדה שבני המשפחה לפגיעה העצומה בכבודם, ישנם משפחתו במצב דברים זה עוקרות את מגוריהם ועוברות למקום אחר. מדובר באנשים שמסתובבים כשראשם מורכן, אין פגיעה יותר קשה מזו בכבדו המשפחה ואני מזכיר שזה נעשה במרפאה במקום שהאישה צריכה להיות הכי מוגנת ומדובר ברופא שלה. לכן, אני מוכן לקבל את העמדה שאולי בשל עבירת גרימת הנזק ולצרוך האיזון יש מקום על הטלת עבודות שרות, אולם גם זאת לתקופה קצרה ביותר, שכן הדעת אינה יכולה לסבול כי במקרה ספציפי זה ביהמ"ש ימצא לנכון להחמיר עם הנאשם. הכף נוטה דווקא להקל עמו לאור הנסיבות, הן של המקרה ולאור נסיבותיו שלו הוא.

מדובר בנאשם שמנהל אורח חיים נורמטיבי, לפני המקרה, מנהל אורח חיים נורמטיבי אחרי המקרה. הוא עבד לפרנסתו כשכיר מרוויח משכורת מינימום, ואבקש מביהמ"ש להקל עמו גם באופן שלא יוטל עליו קנס כספי ואם יוטל, אבקש שיהיה קנס מתון ואף שיהיה ניתן לשלם אותו בתשלומים.

<#12#>

החלטה לגבי נאשם מס' 2

נדחה לשם קבלת חוות דעת של הממונה על עבודות השירות בעניינו של נאשם מס' 2 ולמתן גזר הדין, זאת ליום 13/3/13 בשעה 09:00.

המזכירות תפנה לממונה על עבודות שירות בשב"ס על מנת שיחווה דעתו בעניינו של נאשם מס' 2.

פלאפון של הסנגור: 050-5465935

פקס של הסנגור: 04-8112031.

<#13#>

ניתנה והודעה היום ד' שבט תשע"ג, 15/01/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי לילך וקנין