1. בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת המשיב 1, רו"ח דיאמנט, בעל התפקיד לבדיקת תביעות חוב של חברת וינטראוב ברקן כוכב הצפון סוכנויות הפצה ומסחר בע"מ (להלן, בהתאמה: בעל התפקיד ו- החברה).

בהחלטותיו של בעל התפקיד מיום 14/5/10 ו-8/6/10 נדחתה תביעת החוב שהגיש המבקש מהטעם העיקרי שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המבקש לחברה וכי המבקש היה עובד עצמאי.

2. המבקש הגיש את בקשת הארכה דנן רק ביום 22.7.2012, בחלוף למעלה משנתים, מאז ניתנו החלטות בעל התפקיד בתביעת החוב שלו.

לטענתו, לא עלה בידו להגיש הערעור במועד עקב חוסר היכרותו עם הליכי בית המשפט ובעיות רפואיות מהן סבל בתקופה הרלוונטית, זאת במקביל להפסקת ייצוגו ע"י עו"ד חורי סמיר והתקשרות עם עורכי דינו הנוכחיים רק מספר חודשים לפני הגשת בקשה זו.

עוד נטען שלא יגרם נזק לצדדים אחרים באם תתקבל הבקשה לארכה ואילו דחייתה תסב למבקש פגיעה קשה כי החלטת בעל התפקיד לדחות תביעתו התקבלה ללא בחינתה לגופו של עניין. המבקש טוען גם שיש לקבל הבקשה משהסיכויים לקבלת הערעור גבוהים.

3. לפי בעל התפקיד, החלטתו בתביעת החוב של המבקש התקבלה לאחר בדיקה ובחינה ראויה של התביעה ועל בסיס הנתונים והראיות שעמדו בפניו.

4. בתגובת ב"כ המל"ל נטען כי אין "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה ובשים לב ששיהוי של כשנתיים בהגשתה, מהמועד הקבוע בחיקוק, אינו סביר. עוד נאמר שהחלטת בעל התפקיד לדחות את תביעת החוב משלא הוכחו יחסי עובד מעביד, התקבלה בהתאם לדין ובהתבסס על הנתונים והאסמכתאות שהציג המבקש.

5. דין הבקשה להידחות ואין להאריך המועד להגשת ערעור.

6. על פי תקנה 96(א) לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"א – 1985 יש להגיש ערעור על החלטת בעל תפקיד בתביעת החוב תוך 45 יום מהמועד בו הומצאה ההחלטה לנושה, ועל כן יש להצביע על "טעמים מיוחדים שירשמו" על מנת להאריכו (תקנה 1 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז – 1987 ותקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984) כשהנטל מוטל על כתפיו של מבקש הארכה.

7. בהחלטה מיום 8.6.2010 נרשם גם ששמורה למבקש הזכות להגיש ערעור עליה לבית המשפט המחוזי בחיפה. בגדרה אף הומלץ להוכיח במסמכים הטענה בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד.

לאור האמור, ובשים לב שההחלטה התקבלה באמצעות עו"ד חורי סמיר, ברי כי המבקש ידע על האפשרות להגיש ערעור על ההחלטה בסמוך לאחר שניתנה. על כן אין לקבל הטענה שלא עלה בידי המבקש להגיש הערעור במועד עקב חוסר היכרותו עם הליכי בית המשפט.

8. לא שוכנעתי כי נבצר מהמבקש להגיש הערעור במשך כשנתיים, כשרק מספר חודשים לפני הגשת הבקשה דנן - המועד בו לטענת המבקש פנה למשרד עורכי דין לצורך הגשת הבקשה, חל לכאורה שיפור במצבו. גם במידה ועקב מצבו הרפואי של המבקש נבצר ממנו לטפל בענייניו, כפי שנטען, לא הייתה מניעה שיסמיך אדם קרוב לפעול מטעמו, במיוחד, כאמור, משעו"ד חורי ייצגו במועד בו ניתנה החלטת בעל התפקיד, ואפשר שגם לאחר מכן.

9. בנוסף ואולי העיקר, סיכויי הערעור קלושים מאד.

הנטל להוכיח את תביעת החוב, לרבות הטענה בדבר יחסי עובד מעביד, מוטל על המבקש ועל כן היה עליו לתמוך אותה בכל הראיות שחזקה כי בשליטתו.

החלטת רו"ח דיאמנט לדחות תביעת החוב התבססה על הקביעה שלא הוכחו יחסי עובד מעביד בין המבקש לחברה כי אלו הושתתו על מתן שירותים כנגד חשבוניות מס. גם לפי רישומי המל"ל לא תואר כעובד החברה.

פסק הדין, על בסיסו הוגשה תביעת החוב וכן גם הבקשה לפירוק החברה, ניתן בביה"ד האזורי לעבודה בהיעדר הגנה מטעם החברה ובעל מניותיה העיקרי, ועל כן, כידוע, לבעל התפקיד הסמכות, ואף החובה "להציץ מעבר לפרגוד" של פסק הדין, כפי שעשה במקרה דנן. בפרט בנסיבות שבפנינו בהן סבר שחומר הראיות אינו תומך בתביעת החוב.

10. הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאות הבקשה בסך כולל של 5,000 ₪ שיחולקו באופן שווה בין רו"ח דיאמנט והמל"ל.

ניתנה היום, כ"ו חשון תשע"ג, 11 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.