נתוני רקע ועובדות

1. התובע, סוחר ירקות במקצועו, הגיש תביעה זו כנגד הנתבעת, המבטחת, אשר ביטחה את רכבו מסוג מאזדה סדאן מ.ר 79-771-57 (להלן: "הרכב"), בביטוח מקיף בהתאם לפוליסה מס' 103026090308 (להלן: "הפוליסה"). ביום 17.11.08 רכבו של התובע היה המעורב בתאונת דרכים בה היה מעורב רכב נוסף (להלן: "התאונה"). לטענת התובע, הוא פנה לנתבעת כדי להפעיל את הפוליסה שכן לרכבו נגרם נזק, אך הנתבעת סירבה להכיר בתביעתו בטענה כי בעת אירוע התאונה נהג התובע כאשר רישיון הנהיגה שלו לא היה בתוקף. מאחר והפוליסה לא מכסה מקרים בהם הנהג נוהג ללא רישיון בתוקף, תביעתו נדחתה.

טענות התובע

2. לטענת התובע בזמן התאונה לא היה לו רישיון נהיגה בתוקף, שכן תוקפו של רישיון הנהיגה שהיה ברשותו פג ביום 2.9.08 עקב פסילה מנהלית בגין צבירת נקודות. ביום 23.11.08 , שישה ימים לאחר התאונה, הוארך תוקף רישיון הנהיגה של התובע עד ליום 23.2.09. לטענת התובע הוא שכח לבקש להאריך את תוקף רישיון הנהיגה ואלמלא היה שוכח לבקש את הארכת תוקף הרישיון, כפי שעשה כשישה ימים לאחר מכן, אזי ברור שתיק זה לא היה מתנהל כלל.

לטענתו יש להחיל את ההלכה אשר נקבעה בבית המשפט העליון בנוגע לנזק גוף חל אף על נזקי רכוש כאשר יש הפרה של דרישת החוק בכל הנוגע לאי חידוש רישיון הנהיגה מסיבות שונות וטכניות, ללא כוונה תחילה. יש לפרש את החוק על פי תכליתו הסובייקטיבית והאובייקטיבית ועל כן יש להתחשב בנסיבות האישיות של התובע בענייננו. יש לתת את הדעת לעובדה כי התובע קיבל הארכה לרישיון הנהיגה שלו 6 ימים לאחר קרות התאונה וללא כל קשר אליה. בנסיבות אלה יש לקבוע כי אי חידוש הרישיון בזמן נובע מטעות שהיא עניין טכני ולא מכוון שהתובע היה בפסילת רישיון והיווה סיכון לציבור.

התובע ממשיך וטוען כי פוליסת ביטוח הינה חוזה בין מבטח למבוטח, והיא למעשה חוזה אחיד. על תנאים המגבילים או השוללים חבות להיות מודגשים. מעיון בפוליסה עולה כי לא קיימת הדגשה כאמור בהוראות הרלבנטיות לענייננו. זאת ועוד התובע סבור כי המבטחת נוהגת בחוסר תום לב בניסיונה להתחמק מתשלום בכל דרך אפשרית.

טענות הנתבעת

3. לטענת הנתבעת בפרק 7 (עמ' 18) לתנאים הכללים של הפוליסה מצוין במפורש מי הם הרשאים לנהוג ברכב. הסעיף מציין, בין היתר, כי על הנהג להיות בעל רישיון נהיגה בר – תוקף בישראל לנהיגת כלי רכב מסוג הרכב, או שהיו בעלי רישיון כאמור בתאריך כלשהו במשך 24 חודשים שקדמו לנהיגה ברכב ולא נפסל מלקבל או מלהחזיק רישיון כזה. נוסח סעיף זה זהה לנוסח הפוליסה התקנית שהותקנה ע"י המחוקק ומופיעה בתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי הביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו – 1986. מכאן שנהיגה בזמן פסילת רישיון, כבענייננו, אינה מכוסה. הנתבעת טוענת כי הוכח ללא כל צל של ספק כי במועד התאונה, ביום 17.11.08 היה התובע פסול מלנהוג, והתובע אף מודה בכך הן בתצהירו והן בעדותו בבית המשפט.

רישיון הנהיגה של התובע נפסל למשך כ –3 חודשים כאשר התנאי לחידוש הרישיון בתום הפסילה היה מעבר של מבחן עיוני. הודעה על הפסילה נשלחה לתובע כבר בחודש פברואר 2008. באפריל 2008 התייצב התובע במשרד הרישוי וטען כי חלק מהעבירות המיוחסות לו לא בוצעו על ידו ועל כן בכוונתו לפנות לבית המשפט על מנת לבטלם. בהסתמך על טענה זו הוחלט על פסילה בת שלושה חודשים החל מיום 2.9.08 כאשר התנאי לחידוש הרישיון היה שוב – מבחן עיוני. ביום 23.11.08, כשבוע לאחר התאונה, נתנה החלטת מנהל לאחר טיפול חריג, לפיה הפסילה תחל ביום 23.2.09. לטענת הנתבעת החלטה זו ניתנה בעקבות מידע כוזב שהוצג ע"י התובע למשרד הרישוי. התובע בטיעוניו למעשה מסתיר את עניין פסילת הרישיון וטוען כי תוקפו של הרישיון פג בעוד שרק מחמת שכחה הוא לא חידש את תוקפו, ולא כך הדבר.

4. זאת ועוד, אין כל רלוונטיות למצבו הנפשי של הנהג, אם שכח לחדש את תוקף הרישיון או נהג ללא רישיון במתכוון. כך או כך, אין כיסוי ביטוחי כאשר הנהג שנהג ברכב היה ללא רישיון בתוקף. למעשה התובע היה מודע בהחלט לעובדה כי היה בשלילת רישיון. עובדה זו ניתן ללמוד מכל פעולותיו של התובע בניסיון לבטל את הפסילה. הוא פנה למשרד הרישוי במטרה לעכבה, פנה לעו"ד בבקשה שיטפל בפסילה ועתר לבית המשפט בבקשה להסבת הדוחות כדי לבטלה. אין אלה פעולות של מי ש"שכח" כי הוא בפסילת רישיון. כל טענה אחרת מצביעה על חוסר אמינות מובהק שלך התובע. עצם העובדה כי התובע נדרש לעלות טענות כנגד הפסילה כמו גם העובדה שמשרד הרישוי נדרש לטיפול חריג במקרה של התובע, סותרות חזיתית את טענת התובע כאילו מדובר בחידוש פורמאלי וטכני.

דיון

5. אין מחלוקת בין הצדדים כי בעת קרות התאונה נהג התובע ללא רישיון נהיגה בתוקף.

בפרק 7 בסעיף 1 לפוליסה מצוין מי הם בני האדם הרשאים לנהוג ברכב. עקב חשיבות העניין מצאתי לנכון לצטט את הסעיף במלואו:

"בני אדם הרשאים לנהוג ברכב

בני אדם הרשאים לנהוג ברכב יהיו אחד או יותר מהמפורטים להלן, כפי שפורש במפרט, ובתנאי שהם בעלי רישיון נהיגה בר – תוקף בישראל לנהיגת כלי רכב מסוג הרכב, או שהיו בעלי רישיון כאמור, בתאריך כל שהוא במשך 24 חודשים שקדמו לנהיגה ברכב ולא נפסלו מלקבל או מלהחזיק רישיון כזה על פי הוראות חיקוק, פסק דין, החלטת בית משפט או רשות מוסמכת אחרת"

מכאן שאין ספק כי נהיגה בזמן פסילת רישיון, כבענייננו, אינה מכוסה לפי תנאי הפוליסה. רישיון הנהיגה של התובע נפסל בפועל בעת קרות התאונה ורק ביום 23.11.08, כשבוע לאחר התאונה, נתנה החלטת מנהל לאחר טיפול חריג, לפיה הפסילה תחל רק ביום 23.2.09.

6. לאחר ששקלתי את מכלול הראיות וטענות הצדדים ועיינתי במסמכים, אין לי אלא להסכים עם טענת הנתבעת כי אין כל רלוונטיות למצבו הנפשי של התובע, אם שכח לחדש את תוקף הרישיון או נהג ללא רישיון במתכוון. כך או כך, אין כיסוי ביטוחי כאשר הנהג שנהג ברכב היה ללא רישיון בתוקף. אני מקבל גם את טענת הנתבעת כי התובע היה מודע לעובדה כי הוא היה בשלילת רישיון בעת קרות התאונה. התובע ביצע אין ספור פעולות במטרה לבטל או לדחות את שלילית הרישיון, הוא פנה למשרד הרישוי ואף שכר את שירותיו המשפטיים של עו"ד על מנת שיעזור לו לבטל את רוע הגזרה. אין ספק כי התובע היה מודע היטב למשמעויות הכלכליות של שלילית הרישיון על מטה לחמו ואף השתמש בנימוק זה כאשר ביקש את דחיית שלילת הרישיון. לפיכך קשה לקבל את טענתו של התובע כי שכח כי הוא בפסילת רישיון וכן את הטענה כי חידוש הרישיון אינו אלא עניין טכני גרידא. התובע נשאל בנוגע לעניין זה בעדותו בבית המשפט, אולם תשובתנו היו לא רציניות ומתחמקות לכל הפחות:

7. בעמ' 11 לפרוטוקול מיום 30.10.12 (לשם נוחות הדיון כל ההפניות לפרוטוקול יהיו מעתה לפרוטוקול של הישיבה מיום 30.10.12):

"ש. מלכתחילה בלי קשר להודעות משרד הרישוי, עד מתי היה תוקף הרישיון.

ת. איך אני אזכור לפני חמש שנים. אתה סתם מנסה לבלבל אותי בדברים שאני לא מבין בהם..."

בעמ' 12 לפרוטוקול:

"ש. אתה הלכת למשרד הרישוי ואמרתם להם שבגלל שאני מוביל ירקות צריך את רישיון הנהיגה וביקשתי להסב דוחות אני מבקש שתדחו את ביצוע הפסילה.

ת. לא זוכר, זוכר שהלכתי לשם ונתנו לי את הרישיון..."

טענתו של התובע כי שכח לחדש את הרישיון הינה עדות יחידה של בעל עם כל המשתמע מכך. עדותו כפי שהושמעה מעל דוכן העדים, לא הותירה רושם מהימן כאמור, והתרשמתי כי הוא מנסה להתחמק מתשובות או מלקיחת אחריות על מחדליו. ניתן לראות זאת אף בתושבותיו לשאלות שנשאל בעמ' 12 לפרוטוקול:

"ש. שבוע אחר התאונה היית במשרד הרישוי אמרת שיש החלטה שאני צריך להישפט על דוחות שבגללם אני פסול בבקשה תדחו את מועד הפסילה.

ת. לא זכור לי.

ש. זה מה שרושם משרד הרישוי.

ת. אולי זה עוה"ד שטיפלה בי..."

8. לא יכולה להיות מחלוקת כי נהיגה בשעת פסילה מהווה הפרה של תנאי הפוליסה.

ממכלול חומר הראיות במיוחד כפי שפורט לעיל ניתן לקבוע שהתובע אף ידע כי הוא נמצא בשלילת רישיון. יש לצפות כי התובע, שהינו אדם בוגר, ינהג באחריות וידע מתי הוא נמצא בשלילית רישיון או מתי פג התוקף של רישיונו. לא יעלה על הדעת לאפשר לנהג להשתמט מקבלת אחריות לגבי מעשיו בטענה של שכחה, ובטח ובטח אין להעניק "פרס" על התנהגות זו בדמות החלה של ההלכה אשר נקבעה בבית המשפט העליון בנוגע לנזק גוף על נזקי הרכוש שנגרמו לו.

9. זאת ועוד, אם לשאלת הידיעה מצידו כי הוא נוהג ללא רישיון או נושא השכחה, אין משמעות להכרעה בענייננו, גם אם שגיתי בניתוח שלעיל, סעיף 1 לפרק 7 מנוסח בהתאם לנוסח הפוליסה התקנית שהותקנה ע"י מחוקק המשנה, המופיעה סעיף 16 בתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי הביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו – 1986 (שהותקנו ע"י שר האוצר). לו היה מתקין התקנות מעוניין לאפשר חריגים כגון הנסיבות בענייננו, הוא היה מציין זאת במפורש. יודגש כי כאשר המחוקק(הכנסת) מצא לנכון לסייג מעט את התוצאה הקשה של נהיגה ללא ביטוח, הוא ידע לעשות כן בחקיקה הראשית ובמפורש, כמו למשל בכל הנוגע לנזקי גוף, בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 למי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

10. בת.א 20669/06 עיזבון המנוח רפאל מנור ז"ל נ' משה מויאל [פורסם בנבו), אליו הפנתה הנתבעת, נאמר (מפי עמיתתי כב' השופטת ת' נאות פרי) כי יש לזכור שהרציונל שעומד מאחורי שלילת הכיסוי הביטוחי מנהגים בתקופת פסילה הינו, בין היתר, הרתעה, במובן שנהג שנוהג ללא רישיון חייב לדעת שככל שיגרם נזק הוא לא יכול לקבל בגינו פיצוי לעצמו ולא יוכל לבקש מחברת הביטוח לפצות אחרים בהם פגע. הדבר מחייב צמצום בפרשנות המונחים הרלבנטיים והטלת אחריות על ציבור הנהגים לבל ישכחו שהם בפסילה ולבל ייקחו לידיהם את ההגה בזמן פסילה. הדברים מקובלים בכל הכבוד גם עלי.

11. סיכומו של דבר לאור הנימוקים שלעיל, הוכח כי התובע נהג בעת אירוע התאונה ללא רישיון נהיגה בר תוקף. הפועל היוצא מעובדה זו הוא כי הוא לא יכול לקבל תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסה.

התוצאה

12. אשר על כן, התביעה נדחית.

הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ג, 17 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.