רקע ותמצית טענות הצדדים

1. עסקינן בתביעה שטרית במסגרתה הגיש התובע ביום 12.6.08 לביצוע שיק על סך 215,000 ₪ לאחר שזה לא כובד על ידי הבנק. השיק משוך מחשבון הנתבעת וזמן פירעונו כמפורט על גבי השיק 30.6.03. השיק לא כובד מן הטעם כפי שמופיע על גבי השיק, "טופס השיק בוטל וחתימת המושך אינה בסדר".
2. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השטר במסגרתה טענה, כי מסרה את השיק לבעלה בשנת 2000, שהיה זקוק לשיק ביטחון לחברת "שר" העוסקת בשיווק אביזרים לרכב. לטענתה, בעלה היה בקשרי עסקים עם אביו של התובע (להלן: "עדנאן") והוא מסר לו את השיק בכדי שהלה ימסור אותו לחברת שר. לטענתה, בחלוף מספר חודשים, כאשר לא היה לבעלה כל קשר עם חברת שר, הוא פנה לעדנאן וביקש חזרה את השיק ועדנאן הבטיח, כי ישיב לו אותו. עוד טוענת, כי ביום 19.8.01 שלחה הודעת ביטול, לאחר שהשיק לא הוחזר לה. לטענתה, בעלה אמר לה שענדאן מסר לו שהוא קרע את השיק.
3. הנתבעת טוענת, שהשיק אינו כתוב בכתב ידה והכתוב בו מולא ללא הסכמתה וידיעתה. עוד טענה, כי אין לה קשר לתובע והיא אינה יודעת על יסוד מה הוא מופיע כנמשך בשיק. לטענתה, לסכום השיק אין קשר אליה והיא לא יודעת על יסוד מה נכתב השיק. לטענתה, השיק מולא במרמה והוגש לפירעון במרמה וכי הגישה תלונה במשטרה בנדון. אציין, כי הנתבעת הודתה, כי חתמה על השיק נשוא התובענה, אולם טענתה, כי הכתוב פרט לחתימה לא נכתב על ידה וכי נתנה שיק פתוח ראו דיון מיום 16.12.10. בנוסף טענה להתיישנות מאחר והשיק ניתן בשנת 2000 והוגש לביצוע בשנת 2008 לאחר שפרטיו מולאו במרמה בשנת 2003.
4. בהתאם להחלטת כבוד הרשמת מיום 17.6.10 התקבלה התנגדות הנתבעת ונקבע, כי התצהיר שהוגש מטעמה ישמש כתב הגנה בתובענה.

הראיות

1. מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע, של עדנאן ושל מר דרור לוי (להלן: "לוי")- אשר על פי הנטען נכח במעמד בו מסר בעלה של הנתבעת את השיק לעדנאן. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיר של אבי פרץ (להלן: "אבי")- בעלה של הנתבעת וחוות דעת של הגרפולוגית הגב' תמר שביט. כמו כן, הוגש תצהיר של הנתבעת במסגרת בקשת הרשות להתגונן. המצהירים והמומחית נחקרו על האמור בתצהיריהם ובחוות הדעת, בהתאמה. בנוסף הגישו הצדדים ראיותיהם וסיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

1. אין מחלוקת, כי אבי מסר לעדנאן את השיק נשוא התובענה, אשר על גביו מופיעה חתימת הנתבעת. כן אין מחלוקת, כי השיק הוצג לפירעון וכי חולל מאחר ונמסרה הודעת ביטול. בין הצדדים נתגלעו מספר מחלוקות בנוגע לשיק נשוא התובענה. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לנסיבות בהן נמסר השיק, באשר למועד מסירתו, באשר למילוי הפרטים בשיק, באשר לביטולו ובאשר לשאלה האם חלה התיישנות בענייננו אם לאו.
2. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התובענה להדחות, כפי שיפורט.
3. בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה מהן הנסיבות בהן ניתן השיק לעדנאן והנסיבות בהן מופיע התובע כנמשך בשיק. התובע טוען, כי השיק נמסר לאביו בשל חוב של אבי כלפיו, בגין התקופה בה ניהל אבי את העסק המשותף ושלשל את הרווחים לכיסו וכי אביו הסב לו את השיק. מנגד טוענת הנתבעת, כי השיק נמסר לעדנאן כשיק ביטחון אשר היה על עדנאן למסור לחברת שר. כן טוענת, כי אינה יודעת על יסוד מה מופיע שם התובע כנמשך בשיק.
4. עדנאן טוען, כי השיק נמסר לו במהלך פגישה בה נכחו הוא, אבי ודרור וכי השיק ניתן לו לשם כיסוי חובו של אבי כלפיו ולא כשטר ביטחון. עוד טוען, כי בשנת 2003 הסב את השיק לבנו, התובע (ת/1 סעיף 14 + 17). בעת עדותו הופנה עדנאן לאמור בסעיף 17 לתצהירו והעיד, כי רשם את השטר על שם בנו ומסר לו אותו. עדנאן נשאל מתי עשה כן והשיב, כי ברגע שהם ישבו על החשבון. עדנאן טען, כי רשם את השיק בעת שהיה עם אבי ועם דרור. לטענתו, רשם את הסכום ואת שמו של התובע באותו מעמד. עדנאן נשאל, האם השתמש בעטים שונים לשם רישום שמו של התובע ורישום הסכום ובמקום להשיב טען, כי כתב את השם של התובע ואת הסכום (עמ' 7 ש' 24-32, עמ' 8 ש' 1-2).
5. הנה כי כן, בעוד שבתצהירו טען, עדנאן כי הסב את השיק לבנו הרי שבעדותו טען, כי רשם את השטר על שם בנו ומסר לו אותו. לא עלה בידו להסביר את הסתירה האמורה. יש לציין, כי עסקינן בשיק למוטב בלבד אשר אינו ניתן להסבה. אוסיף, כי בתצהירו טען עדנאן, כי הסב את השיק לתובע בשנת 2003 ולא ציין, כי הדבר נעשה במהלך הפגישה שבמסגרתה נמסר לו השיק. בתצהירו טען, כי הסכום ותאריך הפירעון מולאו בנוכחות אבי ודרור (ת/1 סעיף 14) ולא טען, כי במעמד האמור מילא אף את שם התובע על גבי השיק זאת בניגוד לעדותו במסגרתה העיד, כי רשם את השיק בעת שהיה עם אבי ודרור וכי במעמד האמור רשם את הסכום ואף את שמו של התובע.
6. עדנאן אישר, כי ראה שהשיק למוטב בלבד ולאחר שנשאל כיצד הסב אותו השיב, כי הסב אותו לבנו לאחר שקיבל אישור מאבי והנתבעת בטלפון. עדנאן נשאל, האם שוחח עמם בטלפון והשיב בחיוב. לשאלה מדוע טענה זו לא מופיעה בתצהירו השיב, כי זה מה שהיה. לשאלה, האם לא מצא לנכון לציין טענה זו בתצהירו השיב, כי כתב שרואים את זה על השיק והוסיף, כי היא עובדת בבנק (עמ' 8 ש' 9-18). לא ברורה עדותו של עדנאן לפיה שוחח עמם בטלפון כאשר מקום אחר העיד, כי כתב את הפרטים על גבי השיק בעת פגישתו עם אבי .
7. בתצהירו טען עדנאן, כי השיק יצא כדין מרשות המושך, כי נותר פתוח בכוונה וכי ניתנה לו הרשות על ידי הנתבעת, באמצעות בעלה ועל ידי חתימתה על שטר פתוח המעיד על רשות למלא את הפרטים החסרים (סעיף 19 לת/1). בעדותו נטען בפני עדנאן, כי בתצהירו טען, כי ניתנה לו הרשות על ידי המושכת באמצעות בעלה. עדנאן השיב, כי בעלה של הנתבעת הביא לו את השיק והוא מכיר את קולה של הנתבעת וזיהה אותה בטלפון. הוא טען, כי לאחר שמילא את הסכום, אבי שוחח עם הנתבעת בטלפון והוא ווידא שהכל בסדר. עדנאן נשאל מדוע לא שוחח עמה לפני שמילא את הפרטים בשיק והשיב, כי אינו יודע וכי התקשר לאחר מכן והמשיך והעיד, כי הנתבעת הסכימה וכי אלמלא הסכימה לא הייתה עסקה (עמ' 9 ש' 8-21). לטענת עדנאן, דיבר עם הנתבעת משום שהיא נתנה את השיק לבעלה והוא רצה לוודא שזו חתימתה. נטען בפניו, כי אף את הטענה האמורה לא ציין בתצהירו ובתגובה טען עדנאן, כי ציין מה שצריך (עמ' 8 ש' 19-22).
8. הנה כי כן, בתצהירו טען עדנאן, כי רשות הנתבעת ניתנה לו באמצעות בעלה. כמו כן, הוא ביקש ללמוד על הסכמת הנתבעת מכך שהיא חתמה על השיק הפתוח אשר נמסר לו. בתצהירו לא העלה עדנאן טענה באשר לשיחה שערך עם הנתבעת ושבמסגרתה נתנה הנתבעת הסכמתה לכך ששמו של התובע יופיע על גבי השיק. טענה זו נטענה לראשונה בעת עדותו של עדנאן. לא סביר בעיניי, כי התנהלה שיחה כאמור וכי עדנאן לא ראה לנכון להתייחס אליה בתצהירו, בעיקר לאור העובדה שהתייחס לאופן בו קיבל, לגרסתו, את הסכמת הנתבעת.
9. עדנאן נשאל מה הסיבה האמיתית שהחליט להסב את השיק לבנו והשיב, כי באותו זמן הוא היה בכלא והוא היה זקוק לכסף וביקש מבנו שייתן לו כסף וכאשר שוחח עם בנו בטלפון בנו אמר לו לרשום את השיק על שמו. נטען בפניו, כי טענה זו לא הופיעה בתצהירו ובתגובה שאל מדוע צריך לכתוב זאת בתצהיר וכי מה שכתב כתוב (עמ' 10 ש' 4-10).
10. התובע העיד, כי לא נכח בפגישה שבמהלכה אבי מסר לאביו את השיק. לטענתו, אביו התקשר ואמר שאבי הביא שיק על סכום של 215,000 ₪ ושאל אם הוא יכול להביא לו כסף. הוא טען, כי אמר לאביו שאין בעיה בתנאי שהשיק יהיה רשום על שמו (עמ' 18 ש' 34, עמ' 19 ש' 1-5). התובע נשאל מתי נערכה השיחה בינו לבין אביו שבמסגרתה אביו ביקש ממנו כסף והוא התנה את מתן הכסף בכך שהשיק יירשם על שמו והשיב, כי אינו זוכר. בהמשך טען, כי הייתה בחודש מרץ (עמ' 19 ש' 19-20).
11. הנה כי כן, התובע טוען, כי אביו אמר לו שקיבל שיק מאבי ואז הוסכם בינו לבין אביו עדנאן, כי השיק יהיה על שמו. מכאן, שהשיחה בין התובע לבין אביו נערכה לאחר שעדנאן קיבל את השיק ולכל המוקדם בעת הפגישה בין עדנאן לאבי. עדנאן טוען, כי רשם את שמו של התובע על גבי השיק בעת הפגישה. מעדויותיהם של התובע ועדנאן עולה, כי הוסכם ביניהם בשיחה טלפונית שהשיק יהיה על שמו של התובע, לאחר שהשיק נמסר לעדנאן. מהאמור עולה, כי המועד בו אמורה הייתה להיערך השיחה הנטענת בין עדנאן לתובע הינו בעת הפגישה אשר נערכה, לכאורה, בין עדנאן לאבי במהלכה מסר אבי את השיק לעדנאן. אין מחלוקת, כי בתצהירו לא טען עדנאן, כי נערכה שיחה כאמור בינו לבין בנו ואף דרור לא העיד, כי נערכה שיחה כאמור במהלך הפגישה אשר הוא לקח בה חלק, לטענתו.
12. נטען בפני עדנאן, כי השיק הינו למוטב בלבד וההתקשרות היא עבורו והוא החליט להסב אותו לבנו והשיב, כי השיק רשום על שם בנו והוסיף, כי זה בידיעת אבי והנתבעת (עמ' 10 ש' 11-13). כאמור, טענתו באשר להסכמת הנתבעת לא הותירה עליי רושם אמין. לא שוכנעתי, כי יש ממש בטענתו של עדנאן לפיה הפרטים על גבי השיק נרשמו בעת פגישתו עם אבי ובטענתו לפיה נערכה שיחת טלפון בינו לבין הנתבעת והיא נתנה הסכמתה למילוי הפרטים על גבי השיק. אציין עוד, כי לא עלה בידי עדנאן להסביר מדוע הוא מילא את פרטי השיק ככל שהשיק מולא בנוכחות אבי ומדוע אבי לא מילא את השיק אשר הוא מסר. שוכנעתי, כי מסירת השיק הפתוח תומכת בטענת הנתבעת באשר לנסיבות מסירתו, כפי שיפורט בהמשך.
13. במסגרת תצהירו טען דרור, כי נכח במעמד בו מסר אבי את השיק לעדנאן. לטענתו, אבי הסביר לעדנאן, כי אשתו חתומה על השיק וכי הסכום ותאריך הפירעון נשארו ריקים בכדי שימולאו על ידי עדנאן בסכום החוב ובתאריך שיוסכם. עוד טען דרור, כי עדנאן מילא את סכום השיק ואת מועד הפירעון בנוכחותו ובנוכחות אבי ומבלי שאבי הביע התנגדות כלשהי לסכום או לתאריך הפירעון (ת/3 סעיפים 3-6). הנה כי כן, טענתו של דרור בתצהירו הינה, כי על גבי השיק אשר מסר אבי לעדנאן לא היו רשומים סכום השיק ותאריך הפירעון ואלו נרשמו על ידי עדנאן. בתצהירו לא התייחס דרור לסוגיית שם הנפרע. דרור לא ציין האם שם הנפרע נכתב על גבי השיק במהלך הפגישה, על ידי מי נכתב והאם הייתה הסכמה בנדון. בנוסף, דרור לא ציין דבר בתצהירו על שיחה טלפונית שנערכה לכאורה בין עדנאן לנתבעת לגביה העיד עדנאן.
14. עדנאן נשאל, האם דרור היה עד להכל והשיב, כי הוא היה בישיבה השנייה. בהמשך טען, כי דרור נכח בישיבה הראשונה וכי בישיבה השנייה היה מההתחלה עד הסוף. לטענתו, דרור נכח בפגישה השנייה משום שהוא גישר בין הצדדים (עמ' 8 ש' 30-34, עמ' 9 ש' 1). נטען בפניו, כי דרור לא טען בתצהירו שראה שעדנאן מילא את שם הנפרע בשיק. עדנאן נשאל, האם אינו יודע מדוע דרור לא אמר את זה ובתגובה טען, כי יש לשאול את דרור. לטענתו, דרור ישב שם וראה הכל. הוא טען, כי דרור ראה את הסכום והשם (עמ' 9 ש' 4-7).
15. בעת עדותו התבקש דרור לתאר את תהליך מסירת השיק והשיב, כי אבי הביא שיק של אשתו שעובדת בבנק הפועלים. היה ויכוח לגבי הסכום והצדדים הגיעו להסדר והחלטה סופית. דרור נשאל על איזה סכום הסכימו והשיב, כי הוא חושב ש- 215,000 ₪. הוא נשאל מי מילא את השיק והשיב עדנאן. דרור טען, כי השיק היה חתום על שם הנתבעת ואת יתר הפרטים מילא עדנאן (עמ' 14 ש' 7-19).
16. דרור העיד, כי ראה שהשיק חתום על ידי הנתבעת, שהם הגיעו להחלטה לגבי הסכום ושעדנאן רשם את השיק. הוא נשאל מה עדנאן רשם בשיק ובתגובה שאל מה לפרט. בהמשך העיד שהשיק היה ריק, מלבד החתימה. דרור נשאל בשנית מה עדנאן רשם בשיק והשיב, כי כתב את הסכום רק לאחר שנשאל מה עוד ראה השיב, כי ראה שהשיק למוטב בלבד וששמו של התובע נרשם כמוטב. דרור נשאל מדוע לא התייחס לכך בתצהירו ותחת זאת טען, כי עדנאן רשם את הסכום והתאריך והשיב, כי לא חשב שצריך לציין את זה וכי חשב שזה מובן מאליו (עמ' 16 ש' 7-19).
17. דרור העיד, כי התובע לא נכח בפגישה השנייה (עמ' 18 ש' 5). נטען בפניו, כי התובע לא היה וכי הוא לא ראה שעדנאן מילא את שמו ובמקום להשיב טען שאבי ידע מראש שהשיק יהיה על שם התובע. דרור נשאל, האם ראה שעדנאן מילא והשיב בחיוב. הוא הוסיף, כי רשם 215,000 ₪. הוא נשאל, האם ראה שעדנאן רשם את השם והשיב בחיוב. לטענתו, זה היה באותו מעמד בו הוא רשם את הסכום. דרור העיד, כי הצדדים הגיעו להסכמה לגבי הסכום ורשמו אותו והוסיף, כי לא שם לב אם החליפו עטים בין רישום הסכום ורישום השם (עמ' 18 ש' 8-14). אציין, כי מעיון בשיק המקורי עולה, כי שם התובע נכתב בעט שונה מהעט עימו רשמו את הסכום והתאריך ועל כן ספק רב אם כל הפרטים על גבי השיק נרשמו באותו מעמד.
18. עדות דרור בעניין האמור לא הותירה עליי רושם אמין. התרשמתי, כי ביקש להתחמק מלהעיד באשר לכתיבת הפרטים על גבי השיק. עדותו בעניין זה הייתה לא אמינה ומתחמקת. לא עלה בידו ליתן הסבר מניח את הדעת באשר לנסיבות בהן הוא לא ציין בתצהירו, כי עדנאן רשם את שמו של התובע על גבי השיק במהלך הפגישה ותחת זאת ציין רק, כי עדנאן רשם את התאריך והסכום. אף בעדותו שב דרור והתייחס לרישום הסכום על ידי עדנאן ורק לאחר שנשאל מספר פעמים טען באשר לרישום שמו של התובע. כאמור, דרור טען, כי אבי ידע מראש שהשיק יהיה על שם התובע. דרור לא הסביר על מה מבוססת טענתו האמורה. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם עדויותיהם של עדנאן והתובע, מהן עולה, כאמור לעיל, כי במהלך פגישתו עם אבי, עדנאן שוחח טלפונית עם התובע והוחלט שהשיק יהיה על שמו. עדויות אלו אינן עולות בקנה אחד עם הטענה לפיה אבי ידע מראש שהשיק יהיה על שם התובע.
19. בעת עדותו נטען בפני דרור, כי הוא אומר שנכח בפגישה וכאשר נשאל באיזו פגישה מדובר השיב, כי היו שתי פגישות. דרור נשאל באילו תאריכים הן נערכו ובתגובה שאל האם הכוונה לפגישה עם אבי. דרור נשאל לגבי פגישות הנוגעות לעניין ונטען בפניו, כי בתצהירו לא כתוב שמדובר בשתי פגישות אלא באחת. הוא נשאל מהיכן המציא את הפגישה השנייה והשיב, כי לא המציא. בהמשך נשאל מדוע זה לא מופיע בתצהירו והשיב, כי חשב שזה ידוע מראש (עמ' 12 ש' 31-34, עמ' 13 ש' 1-5). לא ברורה שאלתו של דרור, האם הכוונה לפגישה עם אבי כאשר העיד, כי נערכו שתי פגישות בהן נכח אבי.
20. דרור העיד, כי הפגישה הראשונה הייתה במרץ 2003 וכי היא נערכה בבית של עדנאן בכפר כנא. הוא נשאל מתי הייתה הפגישה השנייה והשיב, כי הייתה בעת החופשה השנייה של עדנאן. דרור נשאל באיזה תאריך היא נערכה והשיב, כי אינו זוכר. דרור הוסיף, כי זה לא לקח הרבה זמן והעיד, כי אינו זוכר כמה (עמ' 13 ש' 6-17). בהמשך נטען בפני דרור, כי בתצהירו טען שבפגישה נמסר השיק והוא נשאל באיזו פגישה מדובר והשיב, כי בפגישה השנייה. דרור נשאל מתי זה היה והשיב, כי בחודש מרץ 2003. הוא נשאל, האם אז נערכה הפגישה השנייה והשיב בחיוב. דרור נשאל מתי נערכה הפגישה הראשונה והשיב, כי אינו זוכר. הוא שב וטען שהשיק נמסר בפגישה השנייה בחודש מרץ 2003 (עמ' 13 ש' 31-34, עמ' 14 ש' 1-6). דרור נשאל כמה זמן, בערך, עבר בין שתי הפגישות והשיב, כי אינו זוכר. דרור נשאל כיצד הוא זוכר שהפגישה השנייה הייתה בחודש מרץ והתמהמה במתן תשובה (עמ' 16 ש' 25-26). בהמשך העיד, כי הוא יודע מכיוון שאז הייתה החופשה השנייה של עדנאן. דרור נשאל, האם גם הפגישה הראשונה נערכה בעת חופשה של עדנאן ובתגובה טען, כי בחודש מרץ הייתה החופשה השנייה של עדנאן וחזר על כך שאינו זוכר מתי הייתה החופשה הראשונה של עדנאן (עמ' 16 ש' 20-34). דרור שלל, כי מישהו הזכיר לו שמדובר בחודש מרץ וטען, כי זוכר את המועד (עמ' 17 ש' 3-6). דרור שלל טענה לפיה השיק נמסר לעדנאן ב- 2001 וטען, כי השיק הובא לפגישה (עמ' 18 ש' 17-22).
21. הנה כי כן, קיימת סתירה בעדותו של דרור אשר תחילה טען, כי הפגישה הראשונה נערכה בחודש מרץ 2003 וכי אינו זוכר מתי נערכה הפגישה השנייה ובהמשך העיד, כי הפגישה השנייה נערכה בחודש מרץ 2003 וכי המועד בו נערכה הפגישה הראשונה אינו זכור לו. עדותו לפיה זוכר את המועד בו נערכה הפגישה השנייה מאחר ובאותה תקופה היה עדנאן בחופשה מהכלא לא הותירה עליי רושם אמין. כמו כן, לא עלה בידי דרור להסביר מדוע אינו זוכר מתי נערכה הפגישה הראשונה, אשר אף היא הייתה במהלך חופשתו של עדנאן וככל שיש ממש בטענתו באשר לנסיבות בגינן זכר מתי נערכה הפגישה השנייה.
22. דרור העיד, כי בפגישה הראשונה נכחו הוא, אבי, עדנאן והתובע (עמ' 13 ש' 18-19). הוא העיד, כי בפגישה השנייה נכחו הוא, הנתבע ועדנאן (עמ' 13 ש' 26-27). בהמשך עדותו נשאל דרור מדוע השיק רשום על שם התובע ולא על שם עדנאן והשיב, כי עדנאן היה בבית סוהר והיה צריך כסף בכדי לתת לעורכי דין ולאנשים מסביב. דרור טען, כי עדנאן נתן את השיק לתובע ואמר לו שזה שיק של הנתבעת. נטען בפניו שהתובע לא נכח בפגישה והוא השיב, כי כאשר עדנאן רשם את השיק הוא נתן אותו לתובע. נטען בפני דרור, כי הוא העיד שבפגישה נכחו שלושה והוא טען, כי אחרי שעדנאן רשם את השיק הוא נתן אותו לבנו. דרור נשאל כיצד עדנאן עשה כן והשיב, כי אולי הוא הלך וכי אז עדנאן נתן את השיק לבנו. הוא טען שעדנאן עשה כן אחרי שהוא או אבי הלכו. דרור נשאל כיצד יודע על כך והשיב, כי הם דיברו (עמ' 14 ש' 20-33). בהמשך דרור אישר, כי טען שהם התפזרו ויצאו החוצה ואז עדנאן מסר את השיק לתובע. דרור נשאל כיצד ידע על כך אם כבר הלך ובתגובה השיב, כי כבר ענה על כך (עמ' 17 ש' 30-33). הנה כי כן, בעדות דרור קיימות סתירות באשר למועד בו מסר עדנאן את השיק לתובע. כמו כן, מעדותו עולה, כי אין בידו להעיד מתי והאם נמסר השיק לתובע שכן הוא לא היה עד לכך ואין בידו להעיד בעניין זה מידיעה אישית.
23. כאמור לעיל, בעדותו טען עדנאן, לראשונה, כי שוחח עם הנתבעת במהלך הפגישה שבמסגרתה נמסר לו השיק וכי קיבל ממנה את הסכמתה לכך שהשיק יהיה על שם התובע.
24. דרור נשאל כיצד עדנאן מילא את השיק החתום על ידי הנתבעת ונטען בפניו שהיא לא נכחה ולא ידעה מכל הסיפור והוא נשאל כיצד לא אמר לעדנאן משהו על זה שהוא כתב את שם התובע על השיק כשלא שוחח עם זו שכתבה את השיק. בתגובה טען דרור, כי השיק נרשם על ידי אבי. עוד טען, כי אחרי שנרשם סכום השיק אבי הודיע לאשתו, בטלפון, את סכום השיק. דרור נשאל מה אבי אמר לאשתו והשיב, כי אמר לה, כי השיק נרשם על סכום של 215,000 ₪ (עמ' 15 ש' 1-10). דרור נשאל, האם מישהו נוסף שוחח עם הנתבעת בשיחה האמורה והשיב בשלילה לאחר מכן תיקן וטען שכן. דרור נשאל האם פתאום נזכר שאבי שוחח עם הנתבעת בטלפון והשיב, כי הוא אמר לה על כמה נרשם הסכום. לשאלה מדוע לא ציין זאת בתצהירו והאם זה לא חשוב השיב מדוע עליו לרשום את זה. דרור העיד, כי לא אמר על כך לעורך הדין וכאשר נשאל מדוע פתאום נזכר בזה השיב, כי לא נזכר וכי זה משהו ידוע וטען, כי הם ישבו שלושתם וכי הגיעו להסכמה לגבי הסכום אחרי ויכוח (עמ' 15 ש' 11-12, 15-24). דרור נשאל מי עוד דיבר בטלפון במהלך הפגישה והשיב, כי עדנאן דיבר עם הנתבעת על כך שנרשם סכום של 215,000 ₪. הוא טען, כי עדנאן שוחח עמה לאחר שרשם את השיק. לטענתו, תחילה שוחח עמה אבי ואחריו עדנאן (עמ' 15 ש' 28-34, עמ' 16 ש' 1-6).
25. אין מחלוקת, כי בתצהירו של דרור אין כל התייחסות לשיחה כלשהי עם הנתבעת. דרור לא טען, כי נערכה שיחה בין אבי לבין הנתבעת או, כי נערכה שיחה בינה לבין עדנאן. לא עלה בידו להסביר מדוע לא ראה לנכון לציין טענה זו בתצהירו. יש לציין, כי בתצהירו טען דרור, כי עדנאן מילא את סכום השיק ומועד הפירעון וטען, כי לא הייתה התנגדות מצידו של אבי ולא סביר בעיניי, כי לא ראה לנכון לציין את הסכמת הנתבעת, ככל שהיה ממש בטענה זו.
26. יתרה מזאת, במהלך עדותו שב דרור וטען פעם אחר פעם, כי אבי ועדנאן מסרו לנתבעת, בטלפון, על איזה סכום נרשם השיק. דרור טען, כי אבי ועדנאן שוחח עם הנתבעת ויידעו אותה באשר לסכום השיק ולא טען, כי דיברו עמה באשר לרישום שמו של התובע על גבי השיק. העובדה שדרור לא ראה לנכון לציין, כי נאמר לנתבעת, כי השיק יהיה על שמו של התובע מחזקת את התרשמותי, כי לא נערכה שיחה כאמור וכי לא התקבלה הסכמת הנתבעת, כי התובע יהיה הנפרע בשיק. אף כאשר דרור נשאל כיצד לא אמר לעדנאן דבר על כך שהוא רשם את השיק על שם התובע שעה שלא שוחח עם בעלת השיק, הוא לא העלה טענה לפיה נערכה שיחה כאמור. יש לציין, כי קיימת סתירה בעדותו של דרור אשר תחילה טען, כי רק אבי שוחח עם הנתבעת ובהמשך טען, כי אף עדנאן שוחח עמה. אציין עוד, כי קיימת סתירה בעדותו של דרור אשר מחד העיד, כי עדנאן רשם את השיק ומאידך העיד, כי השיק נרשם על ידי אבי. עסקינן בסתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין ויש בהן בכדי להשליך על אמינותו ומהימנותו של דרור.
27. התובע נשאל, האם הוא עוסק בניכיון שיקים והשיב בשלילה, לטענתו, נתן כסף לאביו ורצה שהשיק יהיה על שמו. לטענתו, אביו אמר לו שאבי הביא לפגישה השנייה שיק על סך 215,000 ₪ ושהשיק היה דחוי ואמר שהוא צריך כסף. לטענתו, הוא אמר לאביו, כי אין בעיה, בתנאי שהשיק יהיה על שמו. התובע נשאל האם אביו ביקש את רשותו בכדי לרשום את השיק על שמו והשיב, כי אביו התקשר אליו. התובע נשאל מדוע אביו היה זקוק להסכמתו והשיב, כי אביו רצה את הכסף שלו וכי רישום השיק על שמו היה התנאי למתן הכסף (עמ' 19 ש' 6-16).
28. התובע העיד, כי הביא לאביו את הכסף בתשלומים. הוא נשאל האם הביא את הכסף מהבנק והשיב, כי היה לו כסף בצד. התובע נשאל האם היה לו במזומן והשיב בחיוב. הוא הוסיף, כי בכמה תשלומים (עמ' 19 ש' 21-26). התובע נשאל האם נתן כסף לאביו ואביו נתן לו את השיק והשיב, כי לא נתן לאביו את הכסף על המקום. לטענתו, הוא נתן לאביו את הכסף בכמה תשלומים (עמ' 19 ש' 34, עמ' 20 ש' 1).
29. התובע נשאל מדוע השיק נרשם על שמו ומדוע לא נרשם על שם אביו אשר היה מסב לו אותו והשיב, כי עסקינן בשיק למוטב בלבד. התובע הופנה לסעיף 3 לתצהירו, במסגרתו טען, כי אביו הסב לו את השיק. הוא נשאל היכן אביו הסב לו את השיק והשיב, כי השיק היה חתום מאחורה וטען, כי הוא למוטב בלבד וכי הוא על שמו. התובע נשאל כיצד אביו הסב לו את השיק אם הוא למוטב בלבד והשיב, כי אביו לא הסב אלא העביר אליו את השיק (עמ' 20 ש' 7-18). נטען בפני התובע, כי טענתו לפיה נתן לאביו כסף לא מופיעה בתצהירו והשיב כי אמר אמת. התובע העיד, כי כאשר חתם על התצהיר לא סיפר על כך לעורך הדין משום ששכח (עמ' 20 ש' 19-25) והיום נזכר לבד לספר לבד (עמ' 21 ש' 8-9).
30. בתצהירו טען התובע, כי השיק נמסר לאביו על ידי אבי בשל חובותיו של אבי לאביו ואביו הסב לו את השטר. בתצהיר התובע אין זכר לטענה לפיה אביו התקשר אליו וביקש ממנו כסף והוסכם ביניהם, כי הוא יביא לאביו את הכסף בתנאי שהשיק ייכתב על שמו. אף בתצהירים של יתר הנוכחים בפגישה הנטענת לא צוין, כי נערכה שיחה כאמור והם אף לא העידו באשר לקיומה של שיחה זו. גרסת התובע בעניין זה לא הותירה עליי רושם אמין והתרשמתי, כי עסקינן בגרסה מאוחרת שהתגבשה במטרה להתמודד עם העובדה שלא היה בידי עדנאן להסב את השטר לתובע, בהיותו שטר למוטב בלבד. בעניין זה יש לציין, כי התובע נכח באולם בעת עדותו של עדנאן שנחקר באשר להסבת השטר והיותו למוטב בלבד.
31. התובע נשאל מה היה העיסוק שלו בשנת 2003 והשיב, כי עבד אצל אביו במכון לשטיפה ופנצ'רייה. התובע נשאל בן כמה היה בשנת 2003 והשיב, כי כיום הוא בן 34. הוא נשאל האם היה לו סכום של 215,000 ₪ מזומן, כשאביו, שהעסיק אותו, צריך ממנו הלוואה והשיב, כי לקח חלק מסבא שלו ומעוד כמה אנשים (עמ' 20 ש' 28-34, עמ' 21 ש' 1-5).
32. עדות התובע לפיה השיק נרשם על שמו בתמורה לכסף שהביא לאביו לא הותירה עליי רושם אמין. את התרשמותי בעניין זה מחזקות הן העובדה שהתובע עבד אצל אביו במהלך השנים והיה כבן 25 במועד הרלוונטי והן העובדה שאין כל ראיה באשר לכספים אשר התובע טוען, כי העביר לאביו. בעניין זה טען התובע, כי נתן את הכסף בתשלומים במזומן ואף טען, כי לקח חלק מסבו ומאנשים אחרים. טענות אלו לא פורטו בתצהיר התובע, הן לא הוכחו ואינן אמינות בעיניי. אציין עוד, כי התובע טען, כי נתן לאביו את הכסף בתשלומים. לא עלה בידי התובע ועדנאן להסביר מדוע לא היה בידי עדנאן לרשום את השיק על שמו ולהפקידו בחשבונו, במקום לקחת כסף מהתובע ולתת לו את השיק. אכן, השיק היה דחוי והתובע ועדנאן טוענים, כי עדנאן היה זקוק לכסף אולם לאור טענת התובע, כי נתן לאביו את הכסף בתשלומים אזי מתעוררת תמיהה באשר לכך שעדנאן לא הפקיד את השיק ישירות בחשבונו. לא שוכנעתי, כי יש ממש בטענה לפיה שמו של התובע נרשם על גבי השיק מאחר ונתן לאביו כסף ובתמורה דרש שהשיק יהיה על שמו. התובע לא הוכיח, כי הוא אוחז בשטר כשורה ובעד ערך. למעלה מהדרוש אף לא הוכח לי כיצד הגיעו לסכום שרשום על גבי השיק בסך 215,000 ₪ ולא הוכח כי זה הסכום שנתן התובע לעדנאן וכי זה סכום החוב לכאורה שחב אבי לעדנאן.
33. כאמור, עדנאן טען, כי אבי מסר לו את השיק לשם כיסוי חובותיו בגין התקופה בה היה בכלא והעסק נוהל על ידי אבי, ששלשל לכיסו את כל הרווחים. עדנאן צירף מסמך אשר על פי הנטען שלח אליו אבי ובו פירוט הרווחים. אבי הכחיש, כי כתב את המסמך האמור וצירף חוות דעת גרפולוגית התומכת בטענתו בנדון. אבי אישר, כי הוא טיפל במגרש כאשר עדנאן היה בכלא. כן אישר, כי כתב חשבוניות וטיפל ברכבים וכי הוא היה מי שידע אם הם הפסידו או הרוויחו (עמ' 31 ש' 11-16). נטען בפניו, כי הוא טען שבהתחלה היו רווחים והוא נשאל מתי עדכן בפעם הראשונה את עדנאן במצב והשיב, כי עדנאן היה מעודכן באופן מעולה בעת שהיה במעצר (עמ' 31 ש' 17-18). אבי נשאל, האם מסר לעדנאן מסמך המפרט מה קרה במגרש בין מרץ 2001 לאוגוסט 2001 והשיב, כי לא זכור לו שהוא מסר לעדנאן אף לא פיסת נייר אחת. הוצג לו מסמך מאוגוסט 2001 (ת/6) והוא טען, כי זה לא כתב היד שלו וכי זה מסמך ממוסך בעפולה והמסמך מזויף (עמ' 31 ש' 19-25). אבי נשאל מי זה זיאד ששמו צוין בת/6, והשיב, כי עבד איתם במגרש. הוא טען, כי זיאד לא היה רושם בספרים וכי הוא היה עושה כן. נטען בפניו, כי הוא כתב לעדנאן שהוא מצרף דף פירוט אשר נעשה על ידו או על ידי זיאד ונטען בפניו, כי זה מחזק את מה שקבעה המומחית באשר לכך שהמסמך נכתב על ידי יותר מאדם אחד והשיב, כי שום דבר במסמך לא נכתב על ידו וטען שהמסמך לא מוכר לו כלל (עמ' 31 ש' 28-33, עמ' 32 ש' 1-3).
34. נטען בפני עדנאן, כי אבי לא כתב את המסמך בו פורטו, לכאורה, הרווחים מהעסק וכי זה לא כתב ידו. עוד נטען בפניו, כי הוא לא ראה שאבי כתב את המסמך והוא השיב שאבי אמר לו בטלפון שהוא שלח לו את החשבון (עמ' 11 ש' 29-30). בעדותו טען עדנאן, כי המסמך הגיע אליו באמצעות אחיו, שקיבל את המסמך מאבי. עדנאן נשאל מדוע אחיו לא הגיע להעיד שקיבל את המסמך מאבי בכדי למסור לו אותו והשיב, כי אחיו היה בסך הכל שליח והוסיף, כי רק אחיו יכול היה לבוא לבקר אותו. עדנאן אישר שאחיו לא ראה שאבי כתב את המסמך (עמ' 11 ש' 32-34, עמ' 12 ש' 1). לטענת עדנאן, אבי אמר לו שימסור את המכתב לאחיו וכי החשבון הוא עד ה- 31.8.01 בנוגע לרווחיו מהמגרש. עוד טען, כי אחיו הגיע לביקור ומסר לו מכתב מאבי. עדנאן העיד, כי במכתב יש פירוט הוצאות. הוא נשאל האם זה נכתב על ידי זיאד ועל ידי אבי והשיב בחיוב (עמ' 12 ש' 8-17).
35. מצאתי כי לא עלה בידי עדנאן להוכיח טענתו לפיה אבי כתב את המסמך האמור. מעדותו עולה, כי לא ראה שאבי כתב את המסמך. כמו כן, טענתו לפיה אבי אמר שיישלח לו את המסמך לא הותירה עליי רושם אמין. התובע לא הוכיח, כי המסמך נכתב על ידי אבי ובין היתר לא זימן את אחיו של עדנאן ואת זיאד להעיד בנדון. אף אם לא היה בידי אחיו של עדנאן להעיד באשר לשאלה, האם אבי כתב את המסמך אם לאו הרי שהיה בידו, לכאורה, להעיד האם אבי מסר לו את המסמך והאם הוא העבירו לתובע. לכך מתווספת חוות דעת הגרפולוגית שקבעה, ברמת וודאות גבוהה ביותר, כי אין עסקינן בכתב ידו של אבי. התובע ביקש לסתור את חוות הדעת, בין היתר בטענה, כי המסמך המקורי לא נבדק על ידי המומחית וכי לא נבדקו מסמכים אותנטיים. מצאתי, כי לא עלה בידו לסתור את חוות דעתה של המומחית ואת עדותה, אשר הותירו עליי רושם אמין ומהימן. התובע ועדנאן לא הוכיחו קיומו של החוב הנטען ולא שוכנעתי, כי השיק נמסר לשם כיסוי החוב האמור.
36. כאמור, עדנאן העיד, כי אבי שלח לו את המסמך, בנוגע לרווחים מהעסק, באמצעות אחיו עדואן וכי אבי אמר שיעשה לו חשבון. הוא הוסיף שאבי עשה להם חשבון באוגוסט 2001. עדנאן נשאל האם באוגוסט 2001 ידע שאבי חייב ל 215,000 ₪ והשיב, כי לא הבין את השאלה. הוא נשאל בשנית האם ב- 2001 הוא ידע שאבי חייב לו 215,000 ₪ והשיב, כי הייתה לו סחורה במגרש במקום בו אבי עבד. לטענתו, הוא ידע שאבי חייב לו כסף. עדנאן נשאל מדוע חיכה עד 2003 ובתגובה שאל האם אבי אמור היה לבוא אליו לכלא בכדי שיתחשבנו (עמ' 11 ש' 17-28).
37. התרשמתי, כי עדנאן ביקש להתחמק מלהשיב לשאלה, האם באוגוסט 2001 ידע על חובו של אבי כלפיו. עדות עדנאן, לפיה ידע שאבי חייב לו כסף, טענתו כי אבי עשה את החשבון בחודש אוגוסט 2001 והסברו באשר לנסיבות בגינן המתין עד לשנת 2003 אינם סבירים ואמינים בעיניי. יש בכך בכדי לחזק את התרשמותי לפיה לא הוכח, כי השיק ניתן לשם כיסוי החוב הנטען. יתרה מזאת, אם כאמור ההתחשבנות ביניהם נעשתה בשנת 2001 ועל כן אבי ידע לכאורה, כי חייב לעדנאן 215,000 ₪, נשאלת השאלה מדוע הביא לעדנאן שיק פתוח ולא רשם את סכום החוב על פי ההתחשבנות בין שניהם.
38. התובע העיד, כי על השיק מופיע התאריך 30.6.03 (עמ' 19 ש' 17-18). התובע נשאל מתי ביקש לפרוע את השיק ובמקום להשיב טען, כי השיק היה דחוי. הוא נשאל מתי ניגש איתו לבנק והשיב, כי שבועיים לפני שהגיע זמן הפירעון אביו התקשר וביקש שלא יפקיד אותו וסיפר לו שאבי ביקש עוד שבועיים. לטענתו, לאחר מכן אבי התקשר אליו וביקש שלא יפקיד את השיק. התובע העיד, כי המתין ובסוף התקשר לאבי. עוד טען, כי התקשר למספר שמופיע בשיק אולם לא הייתה תשובה והוא הפקיד את השיק (עמ' 19 ש' 27-33). התובע נשאל, האם קיבל את השיק בחודש יוני 2003 והשיב בשלילה. התובע טען, כי קיבל את השיק בחודש מרץ וכי הוא היה שיק דחוי. הוא נשאל מדוע הגיש אותו לבנק רק בנובמבר 2003 ושב על טענתו לפיה אביו פנה אליו לפני ההפקדה וכי הוא חיכה ולאחר הרבה דחיות הפקיד את השיק (עמ' 21 ש' 10-16). עדותו האמורה של התובע לא הותירה עליי רושם אמין. אציין, כי בתצהירו של התובע אין זכר לטענה זו.
39. עדנאן נשאל מתי שמע או ידע לראשונה שאבי והנתבעת טוענים שהוא קיבל את השיק לידיו ב- 2000 או 2001 והשיב, כי נודע לו לראשונה מהתצהיר שלהם. לטענתו, מהתצהיר של הנתבעת ואבי נודע לו לראשונה שהנתבעת חתמה על השיק בשנת 2000 (עמ' 10 ש' 14-19). עדאנן נשאל, האם ידע שהנתבעת ביטלה את השיק והשיב בשלילה. הוא נשאל מתי נודע לו על כך והשיב, כי כאשר השיק חזר ובוטל. עדנאן נשאל, האם אז ידע והשיב, כי בנו אמר לו. הוא נשאל מדוע לא שלח מכתב לנתבעת ובתגובה שאל היכן הייתה וטען, כי היא ובעלה ברחו מהארץ עם כספו. הוא נשאל מדוע לא נקט בהליכים בהוצאה לפועל והשיב, כי בנו טיפל בזה עם עורך דין (עמ' 9 ש' 22-33). עדנאן נשאל מדוע חלפו למעלה מחמש שנים מהמועד שהשיק חזר ועד שנפתח תיק הוצאה לפועל והשיב, כי יש לשאול את בנו. הוא נשאל האם לא היה מעורב בזה והשיב, כי היה מעורב אולם יש לשאול את בנו והוסיף, כי בנו הוא בעל הכסף (עמ' 9 ש' 34, עמ' 10 ש' 1-3).
40. נטען בפני התובע, כי הגיש את השיק להוצאה לפועל שש שנים אחרי שהפקיד אותו ובתגובה טען, כי הגיש אותו להוצאה לפועל ב- 2008 ולא ב- 2009. הוא נשאל מדוע הגיש אותו להוצאה לפועל לאחר כל כך הרבה זמן והשיב, כי השיק חזר. לטענתו, חיפש את אבי והנתבעת ולא מצא משום שעברו לחו"ל. התובע טען, כי ב- 2008 הוא שמע מאנשים שהם חוזרים מחו"ל ולכן פנה לעורך דין בכדי להוציא צו איסור יציאה מהארץ. התובע שאל את מי יכול היה לתבוע כאשר הנתבעת ובעלה היו בחו"ל (עמ' 21 ש' 17-23).
41. עדנאן נשאל מתי ידע שבנו נקט בהליכים בהוצאה לפועל והשיב, כי ב- 2008 או 2009. הוא אישר, כי עד המועד האמור נפגש עם בנו וכשנשאל, האם לא שאל אותו מה קורה עם השיק טען בתגובה, כי הם לא ידעו היכן אבי והנתבעת וטען שהם לא מצאו אותם ושהם נעלמו מהארץ (עמ' 11 ש' 4-9). עדנאן נשאל מה קרה ב- 2009 והשיב, כי בנו ידע שאבי והנתבעת מגיעים לארץ ורצה להוציא להם עיכוב יציאה (עמ' 11 ש' 10-11).
42. לא עלה בידי התובע ליתן הסבר מניח את הדעת באשר לנסיבות בגינן המתין עד שהפקיד את השיק ולנסיבות בגינן המתין שנים רבות עד אשר פנה ללשכת ההוצאה לפועל, לאחר שהשיק חולל. עדותו של עדנאן אשר טען, כי היה מעורב אולם ביקש להפנות את השאלות בעניין לבנו מעוררת ספק באשר לאמינותו.
43. התובע נשאל מדוע השיק חזר והשיב, כי מסיבה טכנית. כאשר נשאל למה הכוונה השיב, כי השיק חזר מטעמים טכניים. נטען בפניו, כי על השיק כתוב שהוא בוטל והוא השיב, כי אינו קורא עברית. נטען בפניו, כי השיק בוטל וכי בשל כך הוא לא הגיש אותו להוצאה לפועל. התובע השיב, כי ביטלו את השיק אבל הוא נתן כסף וצריך את הכסף שלו. הוא נשאל, האם בירר בבנק מדוע ביטלו את השיק ובמקום להשיב טען, כי השיק נמסר ביוני 2003 ובוטל ביום 6.11.03. התובע נשאל מתי ביטלו את השיק והשיב, כי ב- 7.11.03. הוא נשאל האם השיק בוטל ביום שהוא הלך להפקיד אותו והשיב בשלילה. הוא טען, כי הפקיד ב- 6.11.03. נטען בפניו, כי השיק בוטל ב- 2001 ובתגובה שאל איך זה יכול להיות. לשאלה, האם פנה לבנק בכדי לבדוק השיב התובע שאיך זה יכול להיות שאבי נתן את השיק ב- 2003 והוא בוטל ב- 2001 (עמ' 21 ש' 24-34, עמ' 22 ש' 1-7).
44. הנתבעת נשאלה, האם היא יודעת למה השיק חזר לאחר שהופקד והשיבה, כי הסיבה הייתה ביטול השיק וחתימה לא זהה. לטענתה, מדובר חתימה שלה אולם היא שונתה ובבנק הייתה חתימה אחרת (עמ' 36 ש' 13-18). הנתבעת נשאלה כיצד ביטלה את השיק והשיבה, כי כאשר רוצים לבטל שיק צריך למסור את מספרו. היא הוסיפה, כי אינה יכולה לבטל לעצמה שיק וכי זה בוצע על ידי פקיד אחר אשר היא לא זוכרת את שמו (עמ' 35 ש' 23-28). נטען בפניה, כי בדרך כלל כאשר רוצים לבטל שיק אז צריך לחתום בפני הפקיד של הבנק בו מתנהל החשבון וכי הפקיד שואל מה הסיבה לביטול והיא נשאלה האם הפקיד שאל אותה מה הסיבה והשיבה, כי ניתן לבטל שיק בהוראה טלפונית וטענה, כי לא זכור לה אם ביטלה את השיק בטלפון (עמ' 35 ש' 32-33, עמ' 36 ש' 1-4). הנתבעת אישרה שדיברה עם פקיד משום שאין בידה לבטל שיק שלה. היא נשאלה מה סיבת הביטול שהיא אמרה לפקיד והשיבה, כי אמרה שהיא צריכה לבטל שיק משום שלא השתמשה בו יותר והוא לא בפנקס (עמ' 36 ש' 5-8).
45. הנתבעת נשאלה האם בידה להציג את הודעת הביטול ששלחה, לטענתה, והשיבה, כי ניתן לבקש מהבנק את האסמכתא. נטען בפניה, כי כאשר מתקשרים לבנק ומבקשים לבטל שיק אז מתבקשים לשלוח פקס. נטען בפניה, כי היא שלחה הודעת ביטול וציינה מדוע היא מבטלת את השיק והיא נשאלה היכן ההודעה האמורה ובתגובה טענה, כי אם לא הייתה הודעת ביטול אז לא היו מבטלים את השיק. הנתבעת הוסיפה, כי אין לה את הודעת הביטול עמה וכי בידה לבקש אותה מהבנק. היא טענה, כי מה שיש לה זה השאילתה. היא העידה, כי השאילתה הגיעה ביום שהשיק הוגש לפירעון. לטענתה, זה היה בנובמבר 2003 ומנהל הסניף התקשר אליה ואמר לה שיש שם שיק על סך 215,000 ₪ לפירעון ושאל מה זה ולטענתה היא שאלה אותו על מה מדובר ואמרה שלא נתנה שיק כאמור ומנהל הסניף נתן לה את פרטי המושך ולאחר מכן אמר שהחתימה לא זהה. היא הוסיפה, כי בשאילתות ראו שהשיק מבוטל והחזירו אותו (עמ' 37 ש' 10-21).
46. הנתבעת נשאלה האם יש לה את טופס הביטול והפנתה לנ/4. הנתבעת נשאלה האם זה טופס ביטול והשיבה בשלילה. היא טענה, כי זו שאילתה לביטול שיק (עמ' 36 ש' 9-12).היא נשאלה כיצד ניתן לדעת שזה מסמך של בנק הפועלים כאשר אין את המקור ואין את העורך והיא נשאלה האם לא צריכה להופיע חותמת והשיבה, כי לא ידעה לאן העניין יתגלגל (עמ' 37 ש' 22-26). עוד טענה, כי לראייה שהבנק החזיר את השיק וטענה, כי לא היה עושה כן אם לא הייתה אסמכתא (עמ' 37 ש' 29-31).
47. אכן, הנתבעת לא הגישה את הודעת הביטול. עם זאת, היא הגישה שאילתה לביטול שיקים לפי חשבון (נ/4). בהמשך הגישה עותק של המסמך האמור ועליו חותמת של סניף הבנק הרלוונטי. מהמסמך האמור עולה, כי ביטול השיק היה ביום 19.8.01. מועד הביטול של השיק תומך אף הוא בטענה, כי אין ממש בגרסתם של התובע, עדנאן ודרור באשר למועד בו נמסר השיק לעדנאן. מהאמור, ולאור עדותו של עדנאן לפיה השיק נמסר לו במרץ 2003, עולה, כי השיק נמסר לעדנאן לאחר שכבר בוטל. דבר שאינו סביר.
48. יתרה מזאת, אין מחלוקת, כי השיק לא כובד מאחר והוא בוטל וגם בכך יש לתמוך בגרסת הנתבעת, כי ביטלה את השיק בשנת 2001 וזאת בשים לב שלא הוצגה לעיוני כל ראיה אחרת באשר למועד נטען אחר בו לכאורה בוטל השיק.
49. אל מול גרסת התובע, לפיה השיק נמסר לאביו לשם כיסוי חובותיו של אבי כלפיו עומדת גרסת הנתבעת לפיה אבי מסר לעדנאן שיק פתוח שלה, עליו מופיעה חתימתה, וכי השיק אמור היה לשמש שיק ביטחון אשר עדנאן אמור היה להעביר לחברת שר מערכות.
50. אבי נשאל מי זו חברת "שר מערכות" והשיב, כי היא עוסקת בשיווק של מערכות רכב ואביזרי רכב. הוא נשאל מתי היו לו עסקים עם החברה הזו והשיב, כי לא היו לו עסקים עם החברה הזו אלא עם עדנאן. אבי נשאל מה הקשר של עדנאן לחברה הזו והשיב, כי הייתה להם בוטקה של התקנת מערכות ועדנאן הציע שיעשו התקנת מערכות ביחד. לטענתו, הוא הסכים והגיע מתקין בשם חוסיין שאמר לו שצריך שיק פיקדון לחברת שר מערכות. אבי הוסיף, כי בדיעבד התברר לו שהשיק בכלל לא הגיע לשר מערכות (עמ' 27 ש' 9-16).
51. אבי הופנה לסעיף 5 לתצהירו, במסגרתו טען, כי לאחר מספר חודשים שלא היה לו יותר קשר לחברת שר מערכות הוא פנה לעדנאן וביקש חזרה את השיק. אבי נשאל, האם היה לו קשר עם החברה אם לאו והשיב, כי עבד יחד עם עדנאן עם החברה. הוא טען שעדנאן היה יותר קשור לחברה משום שהוא כבר היה בעסקי רכב. נטען בפניו, כי אשתו טענה בתצהירה שמי שהיה בקשר ישיר עם חברת שר זה הוא ולא עדנאן. בתגובה טען, כי לא ניתן לבדוק עם אשתו שכן היא לא הייתה מעורבת. עוד טען, כי אולי בטעות הסביר לה לא נכון. לטענתו, היא לא הייתה מעורבת וכלל לא מכירה את עדנאן (עמ' 27 ש' 17-24). אבי נשאל בגין מה נמסר שיק ביטחון לחברת שר והשיב, כי עדנאן אמר לו שצריך שיק ביטחון בכדי לקחת מהחברה מערכות ואביזרי רכב. הוא טען, כי האמין וסמך על השותף שלו (עמ' 28 ש' 5-7). אבי נשאל למה עדנאן היה צריך שיק ביטחון והשיב, כי עדנאן אמר שהוא צריך את זה לחברת שר (עמ' 28 ש' 19-20). לאור טענתו של אבי לפיה הביא לעדנאן שיק בכדי שימסור אותו לחברת שר הוא נשאל מדוע לא העביר בעצמו את השיק לחברת שר. בתגובה טען אבי, כי לא היה לו קשר ישיר עם הסוכן. לטענתו, בעל העסק האמיתי היה עדנאן והוא זה שהתמודד מול הסוכן (עמ' 28 ש' 21-25).
52. אבי נשאל, האם החתים את עדנאן על מסמך לפיו מסר לו שיק ריק, ללא פרטים וללא סכום, בכדי שימסור אותו לחברת שר כשיק ביטחון והשיב, כי לא עשה כן וכי זו טעות שלו. הוא טען, כי לא מצא לנכון לעשות זאת וכי חשב שהם שותפים ישרים. אבי נשאל מדוע לא רשם על השיק "שיק לביטחון" והשיב, כי לקח את השיק מאשתו אשר לא רשמה שיק לביטחון והוסיף שעדנאן אמר לו להשאיר את השיק ריק ושהוא ימלא וטען שהוא עשה הרבה טעויות (עמ' 28 ש' 26-32). אבי נשאל מדוע לא נקב בסכום מסוים על השיק והשיב, כי זה היה שיק לביטחון וכי התבקש למסור שיק נקי (עמ' 28 ש' 33-34).
53. אבי נשאל מתי פנה לעדנאן שיחזיר לו את השיק והשיב, כי בשנת 2000 כאשר סיימו לעבור עם מערכות שר. אבי טען, כי אינו זוכר באיזה תאריך זה היה. לטענתו, ביקש מעדנאן את השיק ועדנאן אמר לו שחברת שר צריכה להביא את השיק. עוד טען, כי הוא אמר לעדנאן להגיד לו כאשר השיק יגיע (עמ' 29 ש' 9-12). אבי נשאל, האם הכיר את הסוכן של חברת שר והשיב, כי ראה אותו אולם לא הכיר אותו אישית. הוא נשאל מדוע לא ביקש בעצמו את השיק מהסוכן והשיב, כי עדנאן היה מתעסק עם הדברים האלה. אבי נשאל, האם בדק אם חברת שר קיבלה את השיק והשיב, כי בדק רק לאחר שהשיק הופקד. לטענתו, אחרי הגשת התלונה במשטרה התברר לו שחברת שר בכלל לא לוקחת שיקים כאלה (עמ' 29 ש' 13-2).
54. הנתבעת העידה, כי מסרה את השיק לבעלה בשנת 2000 לביטחון ובעלה נתן אותו לעדנאן כשיק ביטחון לחברת שר, אשר הם היו אמורים להתקשר איתה (עמ' 36 ש' 25-29). אבי העיד, כי בעת שאשתו נתנה לו את השיק היא עבדה בבנק הפועלים וטען, כי אינו יודע כמה שנים היא עבדה בבנק. הוא נשאל, האם סיפר לאשתו שהשיק הוא שיק ביטחון לחברת שר והשיב בחיוב. הוא נשאל האם היא מסרה לו שיק בלי סכום ובלי תאריך מבלי שרשמה עליו "שיק לביטחון" והשיב בחיוב (עמ' 29 ש' 26-33).
55. טענתם של אבי והנתבעת באשר לנסיבות בהן נמסר השיק לעדנאן הותירה עליי רושם אמין. מצאתי, כי לא נתגלו בעדויות אלו סתירות היורדות לשורשו של עניין. עדותו של אבי לפיה סמך על שותפו והעביר דרכו את שיק הביטחון אמינה בעיניי. סביר בעיניי, כי בנסיבות האמורות לא החתים את עדנאן על מסמך לפיו מסר לידיו את שיק הביטחון. כן אמינה בעיניי טענתו של אבי, לפיה העביר את השיק באמצעות עדנאן משום שעדנאן היה בקשר משמעותי יותר עם החברה האמורה. אין בטענתו לפיה היה בקשר עם חברת שר בכדי לסתור את טענתו לפיה היה בקשר עם החברה יחד עם עדנאן אשר היה בקשר ישיר עם החברה ועם הסוכן שלה וכי בנסיבות האמורות העביר את השיק לעדנאן.
56. טענת הנתבעת לפיה השיק נמסר כשיק בטחון יש בה בכדי להסביר מדוע מסרה שיק ריק עליו מופיעה חתימתה בלבד. אכן, סביר היה, כי על גבי השיק יירשם, כי עסקינן בשיק לביטחון ובוודאי לאור העובדה שהנתבעת, אשר השיק נמשך מחשבונה, עבדה בבנק במועדים הרלוונטיים. עם זאת, מצאתי כי אין בהעדר כיתוב כאמור בכדי לשלול את גרסתם של הנתבעת ואבי באשר לנסיבות בהן נמסר השיק לעדנאן. גרסה זו סבירה ומתקבלת על דעתי ומשתלבת עם מכלול הראיות שהוצגו לפני לעומת גרסת התובע ועדנאן באשר לנסיבות מסירת השיק שהותירה על רושם לא אמין.
57. הנתבעת העידה, כי בשנת 2001 השיק בוטל כיוון שלא היה בו שימוש של ההתקשרות העסקית עם חברת שר. היא טענה, כי ביקשה מאבי שיביא את השיק בכדי שתקרע אותו והוא אמר שעדנאן קרע אותו. לטענתה, רצתה להיות בטוחה ולכן ביטלה את השיק גם בבנק (עמ' 36 ש' 30-33). נטען בפניה, כי זו הפעם הראשונה שהיא מעלה גרסה זו והיא טענה, כי אין ממש בטענה האמורה וכי זה רשום (עמ' 36 ש' 34, עמ' 37 ש' 1). יש לציין, כי בתצהיר שהגישה הנתבעת בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן היא טענה, כי אבי ביקש את השיק בחזרה, עדנאן הבטיח לאבי, כי יחזיר לו את השיק, ואבי אמר לה שעדנאן אמר לו שקרע את השיק וכי היא שלחה הודעת ביטול על השיק ביום 19.8.01 לאחר שהשיק לא הוחזר לה למרות ההבטחות (נ/3 סעיפים 5-8).
58. הנתבעת נשאלה מדוע היא, אשר עובדת בבנק, לא ביטלה את השיק אחרי כמה חודשים ותחת זאת חיכתה שנה וחצי. בתגובה טענה, כי טעתה כאשר לא רשמה על השיק שהוא לביטחון. היא שבה וטענה, כי השיק נמסר לביטחון וכי הייתה אמורה להיות עסקת התקשרות עם חברת שר והעסקה לא יצאה בסופו של דבר לפועל. היא שבה על טענתה לפיה השיק לא הוחזר אליה והיא החליטה שהיא צריכה לבטל אותו (עמ' 37 ש' 2-7). אין חולק שהשיק אכן נמצא פיזית אצל התובע ומשכך לא הוחזר לה כטענתה וכן לא יכולה להיות מחלוקת שנמסרה לבנק הודעת ביטול בשים לב שזו הסיבה בגינה לא כובד השיק. בכל אלו יש לתמוך בגרסת הנתבעת.
59. אבי טוען, שהשיק נמסר לביטחון בשנת 2000. לטענתו, לאחר מספר חודשים ובהעדר קשר עם חברת שר ביקש את השיק בחזרה מעדנאן וזה הבטיח לו, כי ידאג שחברת שר תשיב את השיק. אבי העיד, כי אינו זוכר מתי זה היה. הנתבעת טוענת, כי משלא קיבלה את השיק ביטלה אותו באוגוסט 2001. כאמור, עברו מספר חודשים ממועד מתן השיק ועד שאבי ביקש אותו בחזרה וסביר בעיניי, כי חלפה תקופה נוספת עד לביטול השיק, אשר במהלכה סברו הנתבעת ואבי, כי עדנאן יפעל להשבת השיק לידיהם. משלא ידוע לי המועד המדויק בו נמסר השיק הרי שלא שוכנעתי, כי חלפה תקופה לא סבירה ממועד מתן השיק ועד לביטולו וממילא לא שוכנעתי, כי יש בכך בכדי להטיל ספק בגרסתם של אבי והנתבעת.
60. בעת עדותו אבי נשאל מדוע לא זימן לעדות מישהו מחברת שר בכדי שיתמוך בטענתו והשיב, כי קשרי העבודה הישירים היו בין עדנאן לחברת שר (עמ' 29 ש' 21-22). בעניין זה אציין, כי לא היה מקום לזמן נציג מטעם חברת שר לעדות ואין באי זימון כאמור בכדי לפעול לרעת הנתבעת. אבי לא טען שחברת שר דרשה שיק ביטחון ותחת זאת טען, כי זה מה שאמר לו עדנאן וכי בדיעבד התברר לו, כי לא היה ממש בטענתו של עדנאן. אף עדנאן אינו טוען, כי חברת שר ביקשה שיק ביטחון וטענתו הינה, כי השיק נמסר לו בנסיבות אחרות לחלוטין, כמפורט לעיל. לפיכך, לא נדרשה עדותו של נציג מטעם חברת שר מערכות ולא ברור מה היה טעם בעדות שכזו, אשר לא היה בה בכדי לתרום לדיון בסוגיות שבמחלוקת. משכך, הרי שאין באי זימון עד כאמור בכדי לפעול לרעת הנתבעת.
61. לאור כל האמור השתכנעתי, כי השיק נמסר לביטחון בלבד, ועל כן נמסר כשהוא פתוח. בהמשך, פגה המטרה שבשלה לכאורה נמסר השיק לביטחון. יחד עם זאת, עדנאן לא השיב את השיק לנתבעת ובעלה תוך שהוא יוצר מצג כלפיהם, כי קרע את השיק. בנסיבות אלו, בחרה הנתבעת לבטל את השיק משהוא כאמור לא הושב לידה. בהמשך ולאחר שחלפו שנתיים נוספות, מילא עדנאן את השיק אותו אמור היה להשיב או להשמיד בפרטים על דעתו בלבד לרבות סכומים ותאריך ורשם אותו לטובת בנו וביקש לפרעו בבנק.
62. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה האם השטר הוגש לאחר התיישנותו אם לאו. אבי והנתבעת טוענים, כי השיק נמסר לעדנאן בשנת 2000. השיק הוצג לפירעון ב- 7.11.03 ולא כובד. ב- 12.6.08 הוגש השיק ללשכת ההוצאה לפועל. שוכנעתי, כי השיק נמסר מבלי שהופיע עליו תאריך וכי התאריך לא נרשם במועד מסירת השיק אלא במועד מאוחר יותר ומבלי שניתנה הסכמת הנתבעת לכך. על גבי השיק מופיע התאריך 30.6.03. ככל שתתקבל טענת הנתבעת לפיה השיק נמסר בשנת 2000 אזי מצאתי, כי אין עסקינן בזמן סביר כנדרש בסעיף 19(ב) לפקודת השטרות. משכך הרי שמרוץ ההתיישנות לא החל במועד המופיע על גבי השיק. באם נמסר השיק בשנת 2000 אזי הוא הוגש ללשכת ההוצאה לפעול בחלוף למעלה משבע שנים מהמועד בו נמסר השיק לעדנאן.
63. אבי והנתבעת העידו, כי השיק נמסר בשנת 2000 ולא היה בידם להעיד באשר למועד בו נמסר השיק במהלך השנה האמורה. הנתבעת טוענת, כי ב- 19.8.01 היא ביטלה את השיק ולראיה הגישה את נ/4. מכאן, שהשיק נמסר לעדנאן לפני ה- 19.8.01. ב- 12.6.08, בחלוף קרוב לשבע שנים מהמועד בו בוטל השיק, הוגש השיק ללשכת ההוצאה לפועל. כאמור, אמינה בעיני טענת הנתבעת לפיה השיק נמסר וחלפו מספר חודשים עד אשר עדנאן התבקש להשיבו ולאחר מכן חלפה תקופה נוספת עד לביטולו. מכאן, שאף אם אין בידי הנתבעת ואבי להעיד באשר למועד בו נמסר השיק הרי שלכאורה הוא הוגש ללשכת ההוצאה לפועל לאחר התיישנותו.
64. יתרה מזאת, אף אם תתקבל הטענה, כי לא הוכח מתי נמסר השיק ומתי החל מרוץ ההתיישנות או כי מירוץ ההתיישנות מחל עם הפקדת השיק כטענת התובעים ללא כל קשר לזמן שחלף בין המועד בו נרשם השיק למועד בו הוצג לפירעון בבנק, הרי שלכל הפחות השיק הוגש לביצוע בשיהוי ניכר אשר יש בו בכדי לתמוך במסקנתי, כי התובע לא היה זכאי להיפרע מהשיק. מכאן, שאף אם תתקבל טענה לפיה לא הוכח, כי השיק הוגש ללשכת ההוצאה לפועל לאחר התיישנותו הרי שלא היה בכך בכדי להועיל לתובע.
65. ברי, כי קבלת טענת הנתבעת לפיה השיק נמסר כשיק ביטחון אשר היה על עדנאן להחזיר לידיה לאחר שהעסקה שלשמה נמסר שיק הביטחון לא יצאה לפועל משמעה, כי דין התביעה להדחות. כאמור, גרסה זו אמינה ועדיפה בעיניי. יתרה מזאת, אף אם הייתה מתקבלת גרסתו של עדנאן באשר לנסיבות בהן ניתן לו השיק, גרסה אשר כאמור לא הוכחה ואינה סבירה בעיני, הרי שאף בכך לא היה בכדי להועיל לתובע בתביעה השטרית שלפניי. מאחר ומצאתי, כי התובע אינו אוחז כשורה ובעד ערך בשיק. עדויותיהם של דרור ועדנאן, לפיהן במהלך הפגישה עם אבי ובהסכמת הנתבעת נרשמו פרטי השיק, וביניהם שמו של התובע, אינן אמינות ומהימנות בעיניי כמפורט לעיל. כאמור, עסקינן בשיק למוטב בלבד אשר לא ניתן להסב. לא שוכנעתי, כי יש ממש בטענה, כי במעמד הפגישה נרשם שמו של התובע על גבי השיק וכן לא שוכנעתי, כי שמו נרשם על השיק כתנאי לכספים אשר מסר לאביו. עדויותיהם של התובע והעדים מטעמו לא הותירו עליי רושם אמין ומהימן, בלשון המעטה. משכך, הרי שהתובע אינו אוחז כשורה ובעד ערך בשיק.
66. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את ההתנגדות ומורה על דחיית התביעה. אי לכך, מורה על הפסקת הליכי ההוצאה לפועל בגין השיק האמור ועל סגירת תיק ההוצל"פ שמספרו 10-03430-08-3. אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת בסכום של 5,000 ₪ כאשר בקביעת הסכום לקחתי בחשבון את מספר הדיונים שהתקיימו בתיק לרבות הדיון בהתנגדות ואת הוצאותיה בגין חוות דעת גרפולוגית. בנוסף, מחייבת את התובעת בשכר טירחת עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.
67. הסכומים האמורים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
68. מורה למזכירות להשיב לנתבעת את העירבון הכספי שהפקידה בתיק.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ג, 26 יוני 2013, בהעדר הצדדים.