ב"כ המאשימה: עו"ד יסמין נוי

ב"כ הנאשם: עו"ד רותם סרי

רקע

1. הנאשם הורשע בהכרעת דין מנומקת בשני אישומים כמפורט להלן:
2. א. באישום הראשון הורשע הנאשם בעבירות הבאות:
3. תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 380 ו- 382 (ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").
4. היזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק.
5. ב. באישום השני הורשע הנאשם בעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק.
6. על-פי המתואר בהכרעת הדין, הנאשם והמתלוננת היו נשואים זה לזה במשך 14 שנים, והתגרשו כשבועיים עובר לאירוע הנוגע לכתב האישום. על-פי האמור באישום הראשון, בתאריך 9.5.09 בדירה בפרדס שניר בלוד, פגע הנאשם ברכוש בכך ששבר את חלון הדירה במטרה להיכנס לדירה. בהמשך לכך, משפתחה המתלוננת את דלת הכניסה לדירה, הגיח הנאשם והחל לתקוף את המתלוננת שלא כדין בכך שהכה אותה באמצעות מקל מטאטא בכל חלקי גופה. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת חבלות שהתבטאו בשפשופים בידיה, שפשופים ונפיחות ברגל ימין. לעומת זאת, נקבע כי ההמטומה מעל הגבה השמאלית, לא נגרמה למתלוננת מידי הנאשם.
7. על-פי האמור באישום השני, בתאריך 13.5.09 בעת פעילות השוטר ג'ון דבידוב (להלן: "השוטר") בפרדס שניר, הבחין השוטר בנאשם מבצע עבירת תנועה. בהמשך לכך, משביקש השוטר לעכב את הנאשם לחקירה לאחר שגילה כי הינו דרוש לחקירה, הכשיל הנאשם את השוטר במילוי תפקידו בכך שבעת שהגיע לביתו, נעל את הרכב, ונמלט בריצה מהמקום. מאוחר יותר הגיע הנאשם לתחנת המשטרה.

טיעוני הצדדים

1. לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד עדי גרינשפן, יש לבכר את שיקולי ההלימה וההרתעה על-פני השיקולים הנוגעים לנאשם עצמו. לטענת המאשימה מתחם העונש ההולם במקרה דנן משתרע מעבודות שירות ועד לשמונה עשר חודשי מאסר בפועל. לטענת המאשימה יש להטיל על הנאשם עונש ברף הבינוני של המתחם.
2. לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד רותם סרי, המאשימה בחרה להגיש כתב אישום רק נגד הנאשם, ולא להגיש כתב אישום נגד אחיו של הנאשם, יונס, אשר אף הוא תקף לכאורה את המתלוננת במקביל לנאשם. לטענת ב"כ הנאשם, רק ביום מתן הכרעת הדין הוגש כתב אישום נגד אחיו של הנאשם. לדבריו, התנהגות זו של המאשימה מעוררת תחושת אי-צדק. לפיכך, עתר ב"כ הנאשם להסתפק בעונש צופה פני עתיד לצד עונש מוחשי של שירות לתועלת הציבור.
3. הנאשם עצמו טען כי אינו מצטער על מה שעשה, ולאחר מכן טען כי הוא מצטער על מה שקרה, אך הוא לא טעה. לדבריו, הכול נבע מקנאה מצד המתלוננת משום שלא סיפר לה שבכוונתו להינשא לאחרת.

דיון והכרעה

1. הנאשם הורשע בהכרעת דין מנומקת בעבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיפים 380 ו- 382(ג) לצד היזק לרכוש לפי סעיף 452 לחוק. באישום נוסף הורשע הנאשם בעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק. שיקול ההלימה מצדיק החמרה בעונשו של הנאשם. לא בכדי קבע המחוקק לעבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש עונש מרבי של שש שנות מאסר.
2. הערך המוגן במקרה דנן הינו ההגנה על בנות זוג מפני אלימות במשפחה. יפים לעניין זה דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (מיום 11.10.07):

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי  בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג; באלימות במשפחה, נגישותם של קרבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא עניין מרוכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, פחדים ואימה. הבושה, והרצון לשמור על שלמות המשפחה הופך לא אחת את התלונה על אלימות במשפחה למהלך קשה וטעון. לא אחת, קיימת תלות כלכלית ורגשית של בן הזוג המוכה בבן הזוג המכה, ותלות זו גם היא מקשה על חשיפת הפגיעה. גורמים אלה ואחרים בשילובם, משווים מימד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה. נפיצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה".

1. כך אף נקבע על-ידי כב' השופט ס' ג'ובראן ברע"פ 6577/09 צמח נ' מדינת ישראל (מיום 20.8.09):

"עבירות האלימות והאיומים ככלל, וכנגד בנות זוג בפרט, הפכו זה מכבר לרעה חולה אשר בתי המשפט מצווים להיאבק בה. נכון הוא אומנם כי אין בכך כדי "להוציא" את נסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקרטי מן המשוואה ואולם דורש הדבר מתן משנה תוקף לאותם אינטרסים של גמול ושל הרתעה, הן של העבריין עצמו והן של עבריינים בכוח".

1. דברים דומים נאמרו לאחרונה על-ידי כב' השופט א' שהם ברע"פ 7513/12 מרעי נ' מדינת ישראל (מיום 22.10.12):

"דומני, כי יש צדק רב בגישתה של ערכאת הערעור, לפיה נגע האלימות במשפחה, פוגע בשלום הציבור ובערכים יסודיים של החברה בישראל, ועל בית-המשפט מוטלת החובה להוקיע מעשים אלו, בדרך של ענישה משמעותית, אשר תעביר מסר שיפוטי חד וברור לעברייני האלימות במשפחה".

1. במקרה דנן, סבורני כי מידת הפגיעה בערך המוגן הינה משמעותית בשים לב לכך שהנאשם תקף את המתלוננת והכה אותה באמצעות מקל בחלקי גופה השונים וגרם לה לחבלות. לא מדובר בתקיפה מינורית אלא בתקיפה ממשית שגרמה למתלוננת חבלות של ממש. השימוש בחפץ (מקל) כאמצעי לנקיטת האלימות מגביר את חומרת מעשיו של הנאשם.
2. בחינת מדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים מעלה כי קיים מנעד רחב מאוד של עונשים שהוטלו בנסיבות דומות, החל ממאסרים על תנאי, דרך עונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות וכלה במאסרים בפועל לתקופה ממושכת. כך למשל:
3. ברע"פ 1293/08 קורניק נ' מדינת ישראל (מיום 25.6.08) הורשע הנאשם בעבירת איומים כלפי בת זוגו, ונדון ל- 12 חודשי מאסר בפועל. ערעור וכן בקשת רשות ערעור על גזר הדין נדחו.
4. ברע"פ 7513/12 מרעי נ' מדינת ישראל (מיום 22.10.12) הורשע הנאשם בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג, כאשר, בין היתר, הכה הנאשם את המתלוננת, באמצעות מקל מטאטא, ברגליה, בידיה ובגבה, עד שמקל המטאטא נשבר. עונשו של הנאשם הוחמר בבית-המשפט המחוזי ל- 10 חודשי מאסר בפועל, ובקשת רשות ערעור נדחתה.
5. ברע"פ 1826/11 סולומון נ' מדינת ישראל (מיום 8.3.11) הנאשם הורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג ואיומים. הנאשם דחף את המתלוננת וגרם לה חבלה. הנאשם נדון לעונש של תשעה חודשי מאסר בפועל. ערעור וכן בקשת רשות ערעור על גזר הדין נדחו.
6. בת"פ (מח' נצ') 1102/06 מדינת ישראל נ' זועבי (מיום 6.9.08) הורשע הנאשם בהתאם להודאתו בעבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש ותקיפה סתם בנסיבות מחמירות, ונדון לעונש של מאסר על תנאי.
7. במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 ט'), נתתי דעתי לשיקולים הבאים:
8. חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירה. בעניין זה, כפי שנקבע בהכרעת הדין, חלק מהמעשים בוצעו על-ידי אחיו של הנאשם, ולא על-ידי הנאשם. עוד נקבע בהכרעת הדין כי אין המדובר בביצוע בצוותא, ולפיכך יוחסו לנאשם רק המעשים והחבלות שגרם במו ידיו, ולא מעשים וחבלות שנגרמו מידי אחיו. לא ניתן לקבוע כי הנאשם הושפע מאחיו ו"נגרר" אחריו בביצוע העבירה, וזאת בשים לב לכך שלפי עדות המתלוננת, אשר נתקבלה כמהימנה, הנאשם היה הראשון שהיכה אותה, ורק לאחר מכן הצטרף אחיו ואף הוא היכה אותה.
9. הנזק שנגרם מביצוע העבירה (סעיף 40ט(א)(4)), אשר כולל חבלות שנגרמו למתלוננת, שהתבטאו בשפשופים בידיה, שפשופים ונפיחות ברגל ימין. לעומת זאת, נקבע כי ההמטומה מעל הגבה השמאלית, לא נגרמה למתלוננת מידי הנאשם.
10. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה (סעיף 40ט(א)(5)). כפי שעולה מגרסת המתלוננת, הרקע למעשים נגע למקום מגוריה של המתלוננת לאחר הגירושין.
11. הניצול לרעה של כוחו או מעמדו של הנאשם או של יחסיו עם נפגע העבירה (סעיף 40ט'(א)(11). סבורני כי הנאשם ניצל לרעה את כוחו ומעמדו כלפי המתלוננת ואת יחסיו עמה. המתלוננת, כפי שנקבע בהכרעת הדין, סברה שאין זה מן הראוי שתתלונן נגד בעלה על אלימות נגדה, כדבריה: "הבעל, אצלנו זה הזכות שלו" (עמ' 30, ש 17). הנאשם ניצל לרעה את תפיסתה התרבותית של המתלוננת כאשר הכה אותה.
12. עוד יש ליתן את הדעת לכך שבני הזוג התגרשו וכיום אינם מתגוררים יחד, ומכאן שלא קיימת עוד מסוכנות ממשית של הנאשם כלפי המתלוננת.
13. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40ג'), סבורני כי מתחם העונש ההולם למקרה דנן, נע בין עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות לבין שניים עשר חודשי מאסר בפועל. מתחם זה הינו בהתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
14. בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 יא'). במסגרת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, נתתי דעתי לנסיבות הבאות:
15. הפגיעה של העונש בנאשם לרבות בשל גילו (סעיף 40 יא' (1)). הנאשם יליד 1973, וניכר כי עונש מאסר בפועל יפגע בו באופן משמעותי. עונש של עבודות שירות יפגע בפרט בפרנסתו.
16. מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה (סעיף 40 יא' (5)). כפי שנקבע בהכרעת הדין (פסקה 27) העובדה שאחיו של הנאשם, יונס, שילם למתלוננת, בתקופת ניהול המשפט, סך של 55,000 ₪, מעלה תהיה שמא מדובר בניסיון לפצות את המתלוננת על הפגיעה שנגרמה לה. בנסיבות אלה סבורני כי יש לזקוף את הסכום האמור ששולם למתלוננת במסגרת השיקולים לקולא.
17. כפירה באשמה וניהול משפט על-ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו (סעיף 40 יא' (6)), והדברים ברורים מאליהם.
18. התנהגות רשויות אכיפת החוק (סעיף 40יא' (9)). במקרה דנן, התנהגות רשויות אכיפת החוק מקימה לנאשם טענת הגנה מן הצדק לעניין העונש. במקרה דנן, כפי שעלה מעדות המתלוננת, הן הנאשם והן אחיו תקפו אותה בזה אחר זה. שתי התקיפות היו חמורות במידה דומה. המאשימה בחרה להגיש כתב אישום נגד הנאשם, בעלה לשעבר של המתלוננת, ובחרה שלא להגיש כתב אישום נגד אחיו, יונס. בכך לכאורה פעלה המאשימה בדרך של אכיפה בררנית המקימה לנאשם הגנה מן הצדק. אמנם, בשלב הסיכומים הודיעה המאשימה כי תגיש כתב אישום נגד האח, ואכן הוגש נגד יונס כתב אישום בסמוך למתן הכרעת הדין נגד הנאשם. יחד עם זאת, ניכר כי העילה המרכזית להגשת כתב האישום נגד יונס, באיחור של כשלוש שנים, טמונה ברצונה של המאשימה להדוף טענת הגנה מן הצדק של הנאשם, בבחינת "להקדים תרופה למכה". בנסיבות אלה, אמנם לא קמה לנאשם הגנה מן הצדק אשר מצדיקה את ביטול כתב האישום, ואולם קמה לנאשם הגנה מן הצדק אשר מצדיקה הקלה משמעותית בעונשו, עד כדי הימנעות מהטלת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.
19. חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה. מדובר בעבירה משנת 2009, וחלף זמן מאז ביצועה ואולם אין לזקוף את חלוף הזמן לחובת המאשימה, וזאת בשים לב לכך שכתב האישום הוגש בסמוך לאחר ביצוע העבירה. חלוף הזמן נבע מסיבות הנוגעות לניהול ההליך.
20. מבחינת עברו הפלילי של הנאשם (סעיף 40יא'(11)) הרי שלחובתו של הנאשם הרשעה אחת שהתיישנה משנת 1995 בגין שבל"ר ונהיגת רכב ללא רישיון, בגינה הוטל על הנאשם מאסר מותנה.
21. באיזון בין השיקולים השונים, ובשים לב לפסיקה הנוהגת, סבורני כי מן הראוי להשית על הנאשם עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות לתקופה המירבית.
22. כמו-כן, סבורני כי יש לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי משמעותי למתלוננת, וזאת עקב הנזקים שנגרמו לה, ובשים לב לכך שבני הזוג גרושים. בנוסף לכך, מן הראוי להטיל על הנאשם קנס כספי.

סוף דבר

1. אשר על-כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
2. שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות. עבודות השירות תבוצענה בהתאם להמלצת הממונה במרכז יום לקשיש לבוד. תחילת עבודות השירות ביום 7.2.13.
3. שמונה חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור הנאשם במשך שלוש שנים מהיום כל עבירת אלימות מסוג פשע.
4. ארבעה חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור הנאשם במשך שלוש שנים מהיום כל עבירת אלימות מסוג עוון, לרבות איומים.
5. קנס בסך של 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך עד ליום 1.6.13.
6. פיצוי כספי למתלוננת בסך של 10,000 ₪. הפיצוי יופקד במזכירות בית-המשפט עד ליום 1.4.13, ויועבר למתלוננת, עדת תביעה 1. מובהר בזאת כי כל סכום שיופקד בקופת בית-המשפט ייזקף תחילה לפירעון הפיצויים, ורק לאחר פירעון מלוא הפיצויים, תיזקף היתרה לפירעון הקנס.
7. זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי, תוך 45 ימים.

ניתן היום, י"ב שבט תשע"ג, 23 ינואר 2013, בנוכחות הצדדים