כנגד המבקש הוגש ביום 14.5.09 כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה כשרישיון הרכב פקע תקופה העולה על ששה חודשים.

הזמנה לדין נמסרה לו עם מסירת הדו"ח, וישיבת הקראה נקבעה ליום 14.10.09, אך המבקש לא התייצב לדיון, ונשפט בהיעדרו, ונדון לקנס כספי, פסילה על תנאי, ופסילה בפועל לתקופה של 6 חודשים.

בבקשה מיום 18.4.19 טען הנאשם, כי היה ברשותו רישיון זמני; וכי היה אמור להפקיד את רישיונו אך מחוסר ידיעה לא הפקיד את הרישיון, והפקידו רק כעת. עוד נטען, כי הינו נכה צה"ל, והיום קיבל עבודה שיקומית שבמסגרתה עליו לבצע שליחויות ולכן זקוק מאוד לרישיון הנהיגה; ולפיכך ביקש לבטל את הפסילה או לחילופין לקצרה.

המשיבה לא הגישה תגובתה לבקשה; ובבקשה נוספת מיום 21.5.19 ביקש להחליט בהיעדר תגובה.

דיון

כאמור לעיל, הזמנה לדיון נמסרה לנאשם במועד קבלת הדוח כעולה מהזמנה לדין וכתב אישום, כך שקיימת אינדיקציה ברורה לידיעת המבקש אודות הדיון בו נשפט בהיעדרו; והמבקש אף לא צירף לבקשתו העתק הרישיון הזמני או תדפיס משרד הרישוי על מנת שניתן יהיה לבחון הטענה בדבר רישיון זמני; ולכך יש להוסיף את השיהוי הניכר – כ 9.5 שנים - בהגשת הבקשה; כך שלא הוצגה עילה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר.

באשר לטענה כי המבקש לא הפקיד את רישיונו מחוסר ידיעה – על פי הוראות הדין היה על המבקש להפקיד את רישיון הנהיגה שלו או תחליף רישיון (תצהיר) מיד לאחר שהודע לו על הפסילה (סעיף 42(ג)(1) לפקודת התעבורה, ותקנות 556(א) ו557(א) ו(ב) לתקנות התעבורה); ומשעה שהמבקש לא עשה כן, ועל אף הקושי בנסיבותיו האישיות של המבקש, אין מקום לסטות מהוראות אלה. ובכל הנוגע לחישוב הפסילה, הסמכות בעניין זה נתונה למשרד הרישוי ולא לבית המשפט. יצוין, כי בתיק בית המשפט מצוי אישור על הפקדת רישיון נהיגה מיום 4.4.19.

בנסיבות המתוארות לעיל, דין הבקשה להידחות אף ללא קבלת עמדת המדינה.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"ט, 28 מאי 2019, בהעדר הצדדים.