עסקינן בשלוש תביעות כספיות שהדיון בהן אוחד, כמפורט להלן:

1. ת.א. 2283-07-08: תביעה על סך של 1,473,959 ₪ שהוגשה מטעם חברת טמבור הפצות בע"מ כנגד חברת פוליאוריאה ציפוי ואיטום אלסטומרי בע"מ, מר איל נצר, מר אפרים כהן, ומר מתתיהו ממן.

התביעה היא לתשלום יתרת חוב בסכום הנ"ל של חברת פוליאוריאה ציפוי ואיטום אלסטומרי בע"מ (להלן – חב' פוליאוריאה ציפוי) בגין חומרים שסופקו לה על ידי התובעת ולא שולם עבורם, כאשר יתר הנתבעים (להלן ובהתאמה – נצר , כהן וממן) ערבים לפירעון החוב מכוח ערבותם האישית.

1. ת.א. 10844-05-09: תביעה על סך של 1,900,000 ₪ שהוגשה מטעם חב' פוליאוריאה ציפוי כנגד חברת טמבור בע"מ וחברת טמבור הפצות בע"מ.

התביעה היא לתשלום תמורה חוזית בגין עבודות שהתובעת ביצעה עבור שתי הנתבעות (שתיקראנה להלן – חב' טמבור) בפרויקט ציפוי בריכות במפעל של חברת אינטל אלקטרוניקה בע"מ בקריית גת (להלן – חב' אינטל) בהתאם להזמנה של חברת ברן תעשיות (91) בע"מ (להלן – חב' ברן).

1. ת.א. 22196-10-09: תביעה על סך של 2,500,000 ₪ שהוגשה מטעם חב' טמבור (חב' טמבור בע"מ) כנגד חב' פוליאוריאה ציפוי, נצר, כהן, ממן, ושני נתבעים נוספים מר אליעזר ניסנצוויג, ומר יחזקאל עובדיה (להלן ובהתאמה – ניסנצוויג ועובדיה).

התביעה היא לתשלום פיצויים בסכום הנ"ל בגין הנזקים שנגרמו לתובעת בקשר לעבודתה של חב' פוליאוריאה ציפוי בפרויקט במפעל חב' אינטל, וכנגד הנתבעים מכוח ערבותם האישית לכל סכום שיגיע לתובעת מאת חב' פוליאוריאה ציפוי בקשר להסכם.

רקע כללי:

1. במהלך שנת 2005 התקשרה חב' טמבור עם חברת פוליאוריאה בע"מ (שהינה חברת האם של חב' פוליאוריאה ציפוי), בהסכם לייבוא ולשיווק מוצרים מחומר הפוליאוריאה בארץ. מדובר בחומר חזק ועמיד המשמש לאיטום והיישום שלו מצריך ידע מקצועי.

בהתאם להסכם, הוקמה יחידה עצמאית בחב' טמבור לשיווק ולמכירה של מוצרים אלה תוך חלוקת הרווח הנקי ביניהן באופן שווה. עפ"י ההסכם, שיתוף הפעולה בין השתיים נעשה מכוח היות חב' טמבור הזכיינית לשיווק מוצרי הפוליאוריאה בארץ אך מעולם לא עסקה ביישום של מוצרים אלה, ואילו חברת פוליאוריאה בע"מ הייתה בעלת ידע וניסיון בתחום.

עם חתימת ההסכם בין שתי החברות הנ"ל, החלה חב' פוליאוריאה ציפוי לרכוש מחב' טמבור מוצרי פוליאוריאה בהיקפים שונים, עד שבשלב מסוים נקלעה חב' פוליאוריאה ציפוי לקשיים כלכליים שמנעו ממנה לעמוד בפירעון התשלומים.

1. ביום 26.10.2006 ולאור החוב הגדול שנצבר עד לאותו מועד, חתמו הנתבעים בת.א.
   2283-07-08, קרי ממן, כהן ונצר, על כתב ערבות אישית אוטונומית מתמדת לתשלום, ביחד ולחוד, של מלוא חובות חב' פוליאוריאה ציפוי כלפי חב' טמבור ללא הגבלת סכום.
2. בהמשך, חב' פוליאוריאה ציפוי הפכה לחדלת פירעון ולאור יתרת החוב הגבוהה לחב' טמבור שעמדה ברבעון האחרון של שנת 2007 על יותר ממיליון ₪, ובניסיון למצוא פתרון שיכול להביא לפירעון החוב, סוכם בין חב' טמבור לחב' פוליאוריאה ציפוי כי האחרונה תסלק את החוב על ידי ביצוע פרויקט שעניינו עבודות ציפוי ואיטום של 15 בריכות לטיפול בשפכים ושתי תעלות במפעלה של חב' אינטל בקריית גת תוך שימוש במוצרי הפוליאוריאה לציפוי ואיטום הבריכות והתעלות (להלן – הפרויקט).

בהתאם לכך, ביום 17.12.2007 נחתם הסכם בין חב' טמבור לחב' פוליאוריאה ציפוי לפיו פנתה האחרונה לחב' טמבור על מנת שתגיש הצעה לחב' ברן המשמשת כמזמינת העבודה עבור חב' אינטל בקשר לפרויקט האמור שכלל הקמת מתקנים ובריכות לטיפול בשפכים במתחם אינטל בקריית גת, כאשר חב' פוליאוריאה ציפוי תשמש כקבלן משנה לחב' טמבור, וביצוע ההסכם על ידה יהיה בתנאי 'גב אל גב' אל מול ההתקשרות של חב' טמבור עם חב' ברן.

1. במועד החתימה על ההסכם הציפייה של שני הצדדים, קרי הן של חב' טמבור והן של חב' פוליאוריאה ציפוי, הייתה כי ביצוע הפרויקט יניב רווחים אשר באמצעותם תוכל האחרונה לפרוע את חובה כלפי חב' טמבור.

אלא שציפיות לחוד ומציאות לחוד, ומה שאירע בפועל היה שלאחר תקופה מה, וליתר דיוק בתאריך 9.4.2008, הודיעה חב' טמבור בכתב לחב' פוליאוריאה ציפוי כי ההסכם מבוטל בשל טענות לעיכובים וליקויים בביצוע העבודות בפרויקט.

עם ביטול ההסכם עם חב' פוליאוריאה ציפוי, התקשרה חב' טמבור עם חברת סלע אחזקה בתעשייה 2006 בע"מ (להלן – חב' סלע) על מנת שתשלים את העבודות בבריכות מסוימות בפרויקט, ואילו ביצוע העבודות ביתר הבריכות הועבר על ידי חב' ברן – מזמינת העבודה - לחברה אחרת בשם מ.מ.ש.ל. בניה אחזקה איטום בשיטות מתקדמות בע"מ (להלן – חב' ממשל) עפ"י הסכם שנחתם עמה בתאריך 10.6.2008 ובו התחייבה חב' ממשל לבצע את העבודות באמצעות חב' פוליאוריאה ציפוי.

1. המהלכים הנ"ל הולידו שלוש תביעות כאמור, האחת מטעם חב' טמבור לסילוק יתרת החוב בגין רכישת מוצרי פוליאוריאה והוגשה נגד חב' פוליאוריאה ציפוי ובעלי מניותיה או נושאי משרה בה: נצר, כהן וממן אשר חתמו על כתב ערבות לסילוק כל יתרת חוב; השנייה מטעם חב' פוליאוריאה ציפוי כנגד חב' טמבור לתשלום מלוא התמורה החוזית שאמורה הייתה להתקבל לפי ההסכם לביצוע הפרויקט; והשלישית, מטעם חב' טמבור נגד חב' פוליאוריאה ציפוי בגין הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו לה עקב מחדליה של חב' פוליאוריאה ציפוי בביצוע הפרויקט והפרת ההסכם ביניהם, וכנגד נצר, כהן, ממן, ניסנצוויג ועובדיה מכוח ערבותם האישית לקיום ההסכם שנחתם בין חב' טמבור לחב' פוליאוריאה ציפוי.

העדים:

1. עדים רבים העידו בפניי בהליך זה. מטעם חב' טמבור העידו העדים הבאים: מר ליאור מלכה, מנהל שיווק מוצרי תעשיה בחב' טמבור (להלן – מלכה); מר רונן קייזרמן, מנהל שיווק בינלאומי בחב' טמבור (להלן – קייזרמן); מר מיכה שרייר, סמנכ"ל כספים בחב' טמבור (להלן – שרייר); מר אוריאל רחין, מנהל חב' סלע (להלן – רחין), והמומחה מטעם חב' טמבור, אינג' ישקה שיינהולץ, שהגיש חוות דעת מטעמו.

מטעם חב' פוליאוריאה ציפוי ויתר הנתבעים העידו נצר, ממן, ניסנצוויג, עובדיה, מר שמואל פורה ששימש כמנכ"ל חב' טמבור (להלן – פורה), הגב' אסנת ארבל ששימשה כמנהלת הפרויקט מטעם חב' ברן (להלן – ארבל), מר ניר קיסר מטעם חב' ברן, מר משה מלכי ששימש לזמן מה כמפקח בפרויקט מטעם חב' ברן, מר פול דר ששימש כקבלן משנה של חב' פוליאוריאה ציפוי בפרויקט, והמומחה מטעם חב' פוליאוריאה ציפוי, מר פרד לביא, שהגיש חוות דעת מטעמו.

מרבית העדים הקדימו הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם.

דיון בתביעה הכספית של חב' טמבור בגין יתרת חוב (ת.א. 2283-07-08):

גובה החוב:

1. מדובר בתביעה על סך של 1,473,959 ₪ (לפי סך של 1,331,055 ₪ בערכי קרן ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד להגשת התביעה) שהוגשה מטעם חב' טמבור כנגד חב' פוליאוריאה ציפוי בגין חוב בסכום הנ"ל שנוצר עקב רכישת סחורה מחב' טמבור שלא שולם בעדה, וכנגד נצר, כהן, וממן מכוח חתימתם ביום 26.10.2006 על כתב ערבות ללא הגבלת סכום לסילוק, ביחד ולחוד, של כל יתרת חוב של חב' פוליאוריאה ציפוי כלפי חב' טמבור.

הנתבעים לא חלקו ממש על גובה החוב, הגם שטענו כי גובה החוב עומד על 1,100,000 ₪ לפני מע"מ ולא כפי שצוין בתביעה, ולא חלקו על חתימתם על כתב הערבות. יחד עם זאת, הנתבעים העלו שתי טענות הגנה בנדון, האחת – כי מיתרת החוב לא קוזזו סכומים שונים ששולמו על חשבון החוב וסכומים נוספים המגיעים להם כזיכוי בגין חילוט ערבות בנקאית ובגין סחורה פגומה; והשנייה – כי יש לפטור את ממן מערבותו בהיותו 'ערב יחיד' כהגדרת המונח בחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן – חוק הערבות).

1. אשר לטענה כי סכום החוב עומד על 1,100,000 ₪ לפני מע"מ ולא על סכום התביעה – מדובר בטענה כללית שלא מתיישבת עם הכרטסת ויתר המסמכים שהוגשו בנדון מטעם חב' טמבור, ולכן דינה להידחות. בהקשר זה אציין, כי שרייר מטעם חב' טמבור, שהכרטסת צורפה כנספח א' לתצהירו המשלים, העיד בבית המשפט וחקירתו הנגדית לא הפריכה את הממצאים המופיעים באותה כרטסת. באותה מידה, הנתבעים לא הגישו ראיה שמכוחה ניתן לקבוע כי יתרת החוב (לפני הניכויים שטענו להם) היא בסך של 1,100,000 ₪ לפני מע"מ.

כך או כך, בסעיף 12 לכתב ההגנה שהוגש מטעם חב' פוליאוריאה ציפוי, כהן ונצר הודו הנתבעים כי סכום החוב עומד על 1,331,055 ₪.

קיזוזים:

1. אעבור כעת לטענות הקיזוז. לטענת הנתבעים, ממן שילם לטמבור על חשבון החוב ובטרם ביצוע הפרויקט סך של 100,000 ₪ שלא קוזזו מסכום החוב. טענה זו דינה להידחות, משום ששרייר הצהיר כי חשבונה של חב' פוליאוריאה ציפוי זוכה בסכום זה בהתאם למפורט בכרטסת הנהלת החשבונות של חב' טמבור, והוא לא נחקר על כך בחקירתו הנגדית.
2. טענת קיזוז נוספת מתייחסת לזיכוי שהנתבעים טוענים לו בסכום של 47,000 ₪ ובסכום נוסף של 100,000 ₪ בגין סחורה פגומה שסופקה להם. על אף שקיימת אינדיקציה לתלונות בגין סחורה פגומה, טענה זו לא הוכחה דיה, ולכן אין בידי לקבלה. עפ"י תכתובת דוא"ל מנצר למיכאל דיין (מיכה) מחב' טמבור מיום 6.4.2008 (עמ' 252 לתצהירי חב' טמבור) צוינה אומנם הדרישה לקבלת זיכוי בסכום של 100,000 ₪ בגין סחורה פגומה לפי אישור עליו אמור היה לחתום מלכה מחב' טמבור, אך זאת בכפוף לקבלת אישורו של מר סטיאוארט (נשיא החברה שמייצרת את חומר הפוליאוריאה). אישורים כאלה לא צורפו ולא הוצגו כראיה. כמו כן, לא הוצג אישור של חב' טמבור לגבי היקף הסחורה וגובה הזיכוי. לפיכך אני דוחה את טענת הקיזוז בגין חומרים פגומים.
3. בהתייחס לטענת קיזוז בסכום של 85,000 ₪ בגין ריבית על יתרת החוב – בחלק מתכתובות הדוא"ל שצורפו לתצהירו של עובדיה, קיים אומנם עיגון לגבי דרישת חב' טמבור להוסיף לסכום החוב את הסכום הנ"ל בגין ריבית. ברם, מעדותו של שרייר ומהכטרסת שצורפה לתצהירו המשלים עולה כי בסופו של דבר חב' פוליאוריאה ציפוי לא חויבה בסכום כלשהו בגין ריבית. לפיכך טענה זו דינה להידחות.
4. הנתבעים טענו כי יש לקזז מסכום החוב את הערבות הבנקאית בסך של 150,000 ₪ שנמסרה לחב' טמבור להבטחת ביצוע העבודות בפרויקט. בהקשר זה, אין מחלוקת כי הערבות הבנקאית מטעם חב' פוליאוריאה ציפוי אכן חולטה, ואין מחלוקת כי היא לא מופיעה בכרטסת יתרת החוב אלא בכרטסת אחרת שנפתחה בגין ההתחשבנות בקשר לפרויקט (נספח ג' לתצהירו של שרייר). השאלה אם החילוט נעשה כדין, ואם לא – האם יש לזקוף סכום זה לסכום החוב על מנת להקטין את היתרה, תידון בהמשך משום שהיא נוגעת לטענות שהעלו הצדדים בתביעות האחרות אשר מתייחסות לביצוע הפרויקט, אולם אקדים ואומר כי שוכנעתי לדחות את טענת הקיזוז הקשורה לערבות הבנקאית משהוכח כי חלוטה כדין.
5. טענת קיזוז נוספת היא על סכום של כ-135,000 ₪ בגין תשלומים שונים שלטענת הנתבעים שולמו לחב' טמבור בגין החוב של חב' פוליאוריאה ציפוי באמצעות צדדי ג', כגון חברת כל בו קירור בע"מ, אך חשבונה של חב' פוליאוריאה ציפוי לא זוכה בהם. מלבד לעובדה כי טענה זו נטענה באופן כללי וללא פירוט מלא של זהות המשלמים, מועדי וסכומי התשלום, וללא ראיות לתמיכה בטענה זו, אוסיף כי שרייר הצהיר כי התשלומים שהתקבלו מחברת כל בו קירור בע"מ נזקפו לזכותה של חברה זו בהתאם לכרטסת שצורפה כנספח ב' לתצהירו המשלים, ולכן טענה זו דינה להידחות.
6. טענת הקיזוז האחרונה מתייחסת לסכום של 164,000 ₪ בגין הוצאות הרכב של ניסנצוויג. לטענת הנתבעים וכמפורט בתצהירו של נצר, חב' טמבור התחייבה לשלם את הוצאותיה של חברת פוליאוריאה בע"מ בגין עלויות הרכב של ניסנצוויג בזמן שעבד ביחידת הפוליאוריאה שהוקמה בחב' טמבור במסגרת שיתוף הפעולה שהיה בינה לבין חברת פוליאוריאה בע"מ (בהתאם להסכם משנת 2005 שהוזכר בפרק הקודם). במענה לדרישה זו טענה חב' טמבור כי מדובר בהתחשבנות הקשורה לחברת פוליאוריאה בע"מ שאינה צד להליך כאן.

אכן, חברת פוליאוריה בע"מ אינה צד להליך, אולם מתשובת שרייר (מטעם חב' טמבור) בתצהירו המשלים, אני למדה כי אין מחלוקת של ממש לגבי עצם זכאותה של חברת פוליאוריאה בע"מ לקבל את ההחזר האמור. בהתייחס לזקיפת הזיכוי של חברת פוליאוריאה בע"מ לטובת חב' פוליאוריאה ציפוי, אבקש להפנות לתכתובת דוא"ל מיום 6.4.2008 אליה הפניתי לעיל (עמ' 252 לתצהירי חב' טמבור), ממנה ניתן להתרשם כי לא הייתה התנגדות לביצוע הזיכוי לחב' פוליאוריאה ציפוי. מסקנה זו עולה אף ביתר שאת מסיכום פגישה שהייתה בין הצדדים (חב' פוליאוריאה ציפוי וחב' טמבור) מיום 16.3.2008 (ת/4), בה צוין כי ההחזר בגין הוצאות הרכב יעמוד על 164,000 ₪.

בנוסף, קיימת תכתובת דוא"ל מיום 31.3.2008 בין נצר לנציג חב' טמבור בשם מאיר שבתאי (נספח ב' לתצהירו של נצר), שם כותב נצר אגב התדיינות בנושא ריבית פיגורים בגין יתרת החוב של חב' פוליאוריאה ציפוי לחב' טמבור, כי על חב' טמבור לבצע בהתאמה גם חישוב ריבית על הזיכוי המגיע להם בגין "רכב אליעזר" (הרכב של ניסנצוויג).

מיתר התכתובות שצורפו לתיק, לא מצאתי כי הובעה הסתייגות לעניין זה מטעם חב' טמבור, לא לגבי גובה הזיכוי ולא לגבי זקיפתו לחב' פוליאוריאה ציפוי.

בנסיבות אלה, ניתן להתרשם כי חב' טמבור לא התנגדה להעביר את הזיכוי בסכום הנ"ל לטובת חב' פוליאוריאה ציפוי, ולכן אני מקבלת את טענת הקיזוז לגבי רכיב זה.

1. משהסתיים הדיון בטענות הקיזוז אבקש להעיר בשולי הדברים, כי חלק מהנתבעים העלו טענות לגבי עידוד פסול מצד חב' טמבור כלפי חב' פוליאוריאה ציפוי לרכישת סחורה שלא לצורך, ובפרט מוצרי פוליאוריאה, באופן שגרם לחוב שלה לתפוח לסכום אסטרונומי של יותר ממיליון ₪. טענה זו דינה להידחות משום שהועלתה בשפה רפה ולא נתמכה בראיות כלשהן.

'ערב יחיד' – האמנם?

1. אעבור כעת לטענת ההגנה השנייה הנוגעת לערבותו האישית של ממן לסילוק החוב. ממן טען כי יש לראות בו כ'ערב יחיד' הפטור מערבותו, שכן הוא לא בעל עניין בחב' פוליאוריאה ציפוי וערבותו אינה מוגבלת בסכום.

לפי ההגדרות שבסעיף 19 לחוק הערבות, ערב יחיד מוגדר כך: "ערב יחיד" – מי שאינו תאגיד, ולמעט בן זוג של החייב או שותפו של החייב, בין בשותפות רשומה ובין בשותפות שאינה רשומה; היה החייב תאגיד, לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל ענין בתאגיד; לענין זה, "בעל ענין בתאגיד" – כהגדרת "בעל ענין" בתאגיד, בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968".

סעיף 21(ב) לחוק הערבות פוטר ערב יחיד מערבותו אם הסכם הערבות לא נוקב בסכום קצוב. וזו לשון הסעיף: "לא נקוב בחוזה הערבות סכום קצוב – פטור ערב יחיד מערבותו".

לטענת ממן, הוא לא בעל עניין בחב' פוליאוריאה ציפוי, שכן הוא לא בעל מניות ולא מנהל בה, ולכן יש לראותו כערב יחיד לפי ההגדרה שבחוק הערבות, ומאחר שכתב הערבות הוא ללא הגבלת סכום, ובכל מקרה לא נוקב בסכום מסוים, יש לראות בו כפטור מערבותו.

1. עפ"י תדפיס רשם החברות שצורף לסיכומיו, ממן הוא לא בעל מניות ולא מנהל בחב' פוליאוריאה ציפוי. לעומת זאת, לפי מוצג ת/5 שהינו סיכום ישיבת דירקטוריון של חב' פוליאוריאה ציפוי מיום 22.4.2008 ממן חתום על פרוטוקול הישיבה בתור יו"ר. בהקשר זה אבקש להעיר כי ממן לא טען בתצהירו טענה כלשהי לגבי העניין שיש לו או אין לו בחב' פוליאוריאה ציפוי, ומנגד, הוא לא נחקר אודות האמור בת/5 הנ"ל.

בכל אופן, וללא קשר להערות שצוינו לעיל, אני מוצאת כי אין לקבל את טענת הפטור של ממן, וזאת מן הטעם הפשוט כי הוראות פרק ב' לחוק הערבות שמתייחס לערב יחיד אינו חל על המקרה שבפניי.

1. בסעיף 18 לחוק הערבות נקבע כי "הוראות פרק זה יחולו על ערבות שנתן ערב יחיד לנושה, יהא כינויה אשר יהא, לרבות התחייבות לשיפוי". בהמשך, הוגדר נושה בסעיף 19 לחוק הערבות בתור "מי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עיסוקו העיקרי".

מאחר שאין מחלוקת כי חב' טמבור היא לא חברה שעוסקת במתן הלוואות, אזי ברור שהיא לא עונה על הגדרת נושה, ולכן הוראות פרק ב' לחוק הערבות שמעניק את הפטור לערב יחיד לא חלות על ממן.

סיכום ביניים:

1. לסיכום, חב' טמבור עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את החוב של חב' פוליאוריאה ציפוי בסכום של 1,331,055 ₪ ואת אחריותם של נצר, כהן וממן לפרוע, ביחד ולחוד, את החוב מכוח ערבותם האישית.

מנגד, אני מקבלת את טענת הקיזוז לגבי הוצאות הרכב בסך של 164,000 ₪ ודוחה יתר טענות הקיזוז שהעלו הנתבעים בקשר לחוב.

ומכאן, שעל חב' פוליאוריאה ציפוי, נצר, כהן וממן לשלם, ביחד ולחוד, לחב' טמבור סכום של 1,167,055 ₪.

דיון בתביעות הכספיות של חב' פוליאוריאה ציפוי ושל חב' טמבור (ת.א. 10844-05-09 ות.א. 22196-10-09):

1. התיק הראשון שבכותרת עניינו תביעה כספית לתשלום סכום של 1,900,000 ₪ שחב' פוליאוריאה ציפוי הגישה נגד חב' טמבור בגין מלוא התמורה החוזית שחב' פוליאוריאה ציפוי צפויה הייתה לקבל לפי הסכם קבלנות המשנה שנחתם בינה לבין חב' טמבור לביצוע הפרויקט.

זה המקום להעיר כי התביעה מלכתחילה הוגשה גם כנגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ וכללה סעד נוסף של צו מניעה כנגד חילוט הערבות הבנקאית של הבנק מיום 18.12.2007 שחב' פוליאוריאה ציפוי מסרה לחב' טמבור עם חתימת ההסכם ביניהן, אולם הבנק נמחק מהתביעה (לאחר שהתברר כי הערבות הבנקאית חולטה כבר).

התיק השני שבכותרת עניינו תביעה כספית לתשלום סכום של 2,500,000 שחב' טמבור הגישה נגד חב' פוליאוריאה ציפוי וכנגד נצר, כהן, ממן, ניסנצוויג ועובדיה בגין הנזקים הישירים והעקיפים שגרמו לחב' טמבור בקשר לפרויקט.

מאחר שבשני התיקים עולות שאלות שבחלקן זהות וחופפות, ומתייחסות בעיקר לאחריות הצדדים להפרת ההסכם שנחתם ביניהם לביצוע הפרויקט, ראיתי לנכון לדון בשני התיקים במאוחד.

רקע כללי:

1. על מנת לפשט את הדיון אציג שוב נתוני רקע הדרושים לענייננו. כזכור, ביום 17.12.2007 נחתם הסכם בין חב' טמבור לחב' פוליאוריאה ציפוי לביצוע הפרויקט שכלל הקמת בריכות ומתקנים לטיפול בשפכים באתר חב' אינטל, כאשר המטרה שעמדה לנגד עיני הצדדים בעת התקשרותם בהסכם הייתה מתן הזדמנות לחב' פוליאוריאה ציפוי לפרוע את חובה כלפי חב' טמבור מתוך הרווחים שיופקו מהפרויקט. לפי האמור בהסכם, לאחר שחב' טמבור זכתה במכרז לביצוע הפרויקט – מכרז בו השתתפה לפי הצעתה של חב' פוליאוריאה
   ציפוי - חב' פוליאוריאה ציפוי תשמש כקבלן משנה לחב' טמבור ותבצע את הפרויקט בתנאי 'גב אל גב' אל מול ההתקשרות של חב' טמבור עם חב' ברן ששימשה כמזמינת העבודה בפרויקט (להלן – הסכם קבלנות המשנה).

במועד החתימה על הסכם קבלנות המשנה הציפייה של חב' טמבור וחב' פוליאוריאה ציפוי הייתה כי ביצוע הפרויקט יניב רווחים אשר באמצעותם תוכל האחרונה לפרוע את חובה לחב' טמבור.

מאוחר יותר, ובעקבות החתימה על הסכם קבלנות המשנה עם חב' פוליאוריאה ציפוי, נחתם ביום 7.2.2008 הסכם בין חב' טמבור לחב' ברן לביצוע הפרויקט, וחב' פוליאוריאה ציפוי החלה בביצוע העבודות באתר.

אלא שחב' פוליאוריאה ציפוי נתקלה בקשיים שונים, לוגיסטיים וכלכליים כאחד, אשר עיכבו את העבודות ולא אפשרו את ביצוע הפרויקט בסד הזמנים הקצר שנקבע על ידי חב' ברן. בסופו של דבר ובשל החשש של חב' טמבור מהפרת ההסכם שלה מול חב' ברן (מזמינת העבודה), הודיעה חב' טמבור לחב' פוליאוריאה ציפוי במכתבה מיום 9.4.2008 כי הסכם קבלנות המשנה מבוטל בשל טענות לעיכובים וליקויים בביצוע העבודות בפרויקט.

בהמשך לכך, התקשרה חב' טמבור עם חברת סלע על מנת שתשלים את העבודות בבריכות מסוימות בפרויקט ואלה בוצעו על ידי חב' סלע בין התאריכים 13.4-18.6.2008 (סע' 12 לתצהירו של רחין), ואילו ביצוע העבודות ביתר הבריכות הועבר על ידי חב' ברן לחב' ממשל עפ"י הסכם שנחתם עמה בתאריך 10.6.2008 ובו התחייבה חב' ממשל לבצע את העבודות באמצעות חב' פוליאוריאה ציפוי והאחרונה אכן ביצעה את העבודות לשביעות רצונה של חב' ברן, כמתועד במכתב התודה שלה לחב' ממשל (נספח ט"ז לתצהירו של עובדיה).

1. מחלוקת עזה ניטשה בין הצדדים בהליך שלפניי בשאלות הבאות: מי הפר את הסכם קבלנות המשנה, האם התגלו ליקויים בעבודתה של חב' פוליאוריאה ציפוי כפי שטענה חב' טמבור, ומי מהצדדים אחראי לעיכוב שנוצר בביצוע העבודות.

כפיה כלכלית:

1. בטרם אדון במחלוקות שציינתי, אתעכב תחילה על טענתם של חב' פוליאוריאה ציפוי ונציגיה לגבי עושק, אילוץ וכפיה כלכלית שהובילה לדידם לחתימה על הסכם קבלנות המשנה. בהקשר זה נטען על ידם כי חב' טמבור כפתה עליהם להתקשר בהסכם קבלנות המשנה על מנת להביא לפירעון החוב, ומבלי שניתנה להם הזדמנות נאותה ללמוד את ההסכם לפני שנחתם.
2. טענות אלה דינן להידחות מכמה נימוקים. הנימוק הראשון נעוץ בעובדה הפשוטה כי חב' פוליאוריאה ציפוי ונציגיה לא ביקשו באף שלב לבטל את הסכם קבלנות המשנה, לא בסמוך לאחר החתימה עליו, לא במהלך ביצוע העבודות בפרויקט, ולא בתביעתם (נשוא ת.א. 10844-05-09), כפי שהיה מצופה מהם לפעול אילו היה ממש בטענתם. אדרבא, חב' פוליאוריאה ציפוי עותרת דווקא לקבלת סעד כספי מכוח ההסכם בגובה מלוא התמורה החוזית הנקובה בו. ברי אם כן, כי תביעתה עומדת בסתירה גמורה לדרך בה אמור צד לחוזה לפעול כאשר הוא טוען לפגמים מסוג זה בכריתת החוזה.
3. הנימוק השני נסב על האמור בהסכם קבלנות המשנה שנוסחו עומד בסתירה לטענת חב' פוליאוריאה ציפוי כי ההתקשרות על פיו הייתה ביוזמת חב' טמבור, שכן ממנו ניתן להיווכח כי דווקא חב' פוליאוריאה ציפוי היא זו שיזמה את המהלך. מסקנה זו עולה מתוך ה'הואיל' הראשון של ההסכם שם צוין, כי מי שהציע לחב' טמבור להתקשר בהסכם לביצוע העבודות בפרויקט הייתה לא אחרת מאשר חב' פוליאוריאה ציפוי עצמה, וכך צוין שם: "והואיל וקבלן המשנה (חב' פוליאוריאה ציפוי) פנה לחברה (חב' טמבור) בהצעה כי תגיש הצעה לברן....בקשר לביצוע עבודות...". בהואיל השני צוין כי: "הואיל והחברה, על יסוד התחייבות קבלן המשנה, הסכימה להגיש הצעה למזמין לביצוע העבודות והצעתה נבחרה כהצעה הזוכה".

הנוסח שצוטט לעיל מתוך הסכם קבלנות המשנה מתיישב עם עמדתה של חב' פוליאוריאה ציפוי בסעיף 11 לכתב התביעה מטעמה (ת.א. 10844-05-09), בו ציינה כי היא האמינה ביכולתה לפרוע את החוב לחב' טמבור מתוך ביצוע הפרויקט של חב' אינטל ובהתאם לכך "הציעה" לחב' טמבור לבצע עמה את הפרויקט.

די בכך כדי לדחות את הטענה כי ההתקשרות בהסכם קבלנות המשנה היה פרי יוזמתה של חב' טמבור. מסקנה זו מפריכה גם את הטענה כי חב' פוליאוריאה ציפוי נאלצה לחתום על הסכם קבלות המשנה.

1. הנימוק השלישי סב סביב טענת חב' פוליאוריאה ציפוי ויתר הנתבעים כי חב' טמבור ניצלה את המצוקה הכלכלית בה היו נתונים וחייבה אותם לחתום על הסכם קבלנות המשנה ועל כתב הערבות האישית לביצועו על מנת להבטיח לעצמה פירעון החוב שנצבר. טענתם המרכזית בהקשר זה הייתה, כי נאלצו לחתום על הסכם קבלנות המשנה בדוחק של זמן, מבלי שניתנה להם הזדמנות נאותה ללמוד את ההסכם שכלל נספחים של מאות עמודים, ותוך הפעלת לחץ כי אם לא יחתמו עליו באופן מידי חב' טמבור תעביר את ביצוע הפרויקט לקבלן אחר, ובכך יחמיצו את ההזדמנות שנקרתה בדרכם לפרוע את החוב.

ואכן, בטרם החתימה על הסכם קבלנות המשנה נשלחה לנצר הודעת דוא"ל ביום 13.12.2007 מעו"ד יפעת צ'רפק, ב"כ חב' טמבור באותו זמן, ובה האיצה בו לחתום על ההסכם כבר באותו יום על אף שטיוטת ההסכם ונספחיו נשלחה אליהם רק בבוקר, ואם לא - תימסר העבודה לקבלן אחר (ת/18). לטענת חב' פוליאוריאה ציפוי ונציגיה, מכתב זה ממחיש את הלחץ הפסול שהופעל עליהם לחתום על ההסכם.

טענה זו אין בה ממש. על אף האמור בפנייתה של עו"ד צ'רפק, יש לזכור כי הסכם קבלנות המשנה נחתם בסופו של דבר מספר ימים לאחר מכן, בתאריך 17.12.2007, ולא באותו יום בו שלחה את הודעתה. בכל מקרה – וזה העיקר – ההסכם עצמו אינו ארוך במיוחד והוא כולל 8 עמודים בלבד, ואף כלל תיקונים בכתב יד בשניים מסעיפיו (סע' 7.1 וסע' 7.7) באופן שמלמד כי הצדדים דקדקו בקריאתו טרם החתימה עליו.

אומנם הסכם קבלנות המשנה כלל נספחים רבים וארוכים של יותר מ-100 עמודים, אולם מדובר במסמכי ההסכם מול מזמינת העבודה חב' ברן שהיו חלק מהמכרז שהוציאה קודם לכן לביצוע הפרויקט, ובהינתן העובדה כי חב' טמבור ניגשה למכרז לפי הצעת חב' פוליאוריאה ציפוי (כפי שצוין במפורש בהסכם קבלנות המשנה), אזי חזקה על האחרונה כי ידעה את פרטי המכרז והדרישות של חב' ברן על פיו.

1. יתרה מזאת, הטענה לגבי כפייה כלכלית אינה מתיישבת עם העובדה כי חב' פוליאוריאה ציפוי ונציגיה היו מעוניינים בביצוע הפרויקט כמוצא לסילוק החוב לא פחות מהאינטרס שהיה לחב' טמבור בסילוקו.
2. מנימוקים אלה, אני דוחה את טענות חב' פוליאוריאה ציפוי והנתבעים לגבי אילוץ, עושק וכפייה כלכלית.

מי הפר את ההסכם?

1. אעבור כעת לשאלה אחרת שעמדה בלב המחלוקת בין הצדדים, והיא: מי הפר את הסכם קבלנות המשנה, חב' טמבור או חב' פוליאוריאה ציפוי?

כפי שציינתי מקודם, אחת השאלות המרכזיות שעוברת כחוט השני בשתי התביעות שבכותרת, נוגעת להפרת הסכם קבלנות המשנה, כאשר כל אחד מהצדדים משליך את האחריות להפרת ההסכם על הצד האחר.

אקדים ואומר כי התשתית הראייתית שהונחה לפניי מצביעה על כך ששני הצדדים, הן חב' טמבור והן חב' פוליאוריאה ציפוי, הפרו הדדית את הסכם קבלנות המשנה, כל אחד באופן אחר.

ההפרה של חב' טמבור:

1. התמונה המצטיירת מחומר הראיות מצביעה על כך שחב' טמבור צפתה או אמורה הייתה לצפות כי חב' פוליאוריאה ציפוי לא תוכל לעמוד בהסכם קבלנות המשנה לפי תנאיו, ועל אף זאת בחרה במודע להתקשר על פיו.

במה דברים אמורים? לפי תנאי הסכם קבלנות המשנה ומדברי העדים עולה כי חב' פוליאוריאה ציפוי אמורה הייתה לבצע את הפרויקט על מנת לפרוע את החוב שלה כלפי חב' טמבור מתוך ההכנסות שיתקבלו ממזמינת העבודה חב' ברן, ועל כך אין כל מחלוקת. לפי סעיף 7 להסכם קבלנות המשנה, מכל הכספים שישולמו על ידי מזמינת העבודה חב' ברן לקבלן הראשי חב' טמבור, תקזז האחרונה את עלויות החומר שתספק לפרויקט וכן יתרת החוב של חב' פוליאוריאה ציפוי כלפיה, ורק אז ישולמו כספים לחב' פוליאוריאה ציפוי, ככל שתיוותר יתרה לתשלום.

באותו הסכם נקבע גם (בהואיל הרביעי ובסעיף 3.2), כי בידי חב' פוליאוריאה ציפוי כל האמצעים, היכולת, המשאבים, המכשירים והציוד הדרושים לה לשם ביצוע הפרויקט, וכי על בסיס זה הסכימה חב' טמבור לבצע את הפרויקט באמצעותה.

1. צו התחלת העבודה ניתן בתאריך 14.2.2008 (נ/2) וחב' פוליאוריאה ציפוי אכן החלה בביצוע העבודות, אך עד מהרה נקלעה למצוקת מימון. על מנת לאפשר לה להמשיך בביצוע הפרויקט הושגה הסכמה בינה לבין פורה מנכ"ל חב' טמבור באותו זמן, לפיה העבירה לה חב' טמבור מקדמה בסכום של 350,000 ₪ כולל מע"מ על מנת לאפשר לחב' פוליאוריאה ציפוי לממן את הוצאותיה לביצוע הפרויקט.

בחלוף תקופה מה, שבה חב' פוליאוריאה ציפוי וביקשה מקדמה נוספת מחב' טמבור, והפעם על סך של 650,000 ₪, על מנת לשלם לקבלני המשנה שהעסיקה בפרויקט, שכן לא הייתה לה כל יכולת לממן עלויות אלה בעצמה. אולם, חב' טמבור סירבה להיענות לבקשתה דבר שהעמיד אותה בפני שוקת שבורה ומצוקה כלכלית של ממש שמנעה ממנה לקדם את העבודה בפרויקט, עד שבשלב מסוים הודיעה לה חב' טמבור על ביטול ההסכם ביניהן.

1. בסוגיה זו טענו חב' פוליאוריאה ציפוי ונציגיה, כי לחב' טמבור ואנשיה היה ידוע היטב הן בעבר, הן לקראת החתימה על הסכם קבלנות המשנה, והן לאחר החתימה עליו, כי חב' פוליאוריאה ציפוי היא חברה חדלת פירעון וחסרת יכולת כלכלית, ולראיה החוב שצברה בסכום העולה על מיליון ₪ שלא הצליחה לפרוע. לפיכך, לא היה כל היגיון או בסיס לציפייה של חב' טמבור כי חב' פוליאוריאה ציפוי תוכל לממן הבאת ציוד ועובדים לפרויקט ללא קבלת סיוע כספי כמימון ביניים.

במענה לגרסה זו טענה חב' טמבור, כי מעולם לא סוכם עם חב' פוליאוריאה ציפוי כי תממן עבורה את עלויות הציוד, החומרים ואנשי המקצוע (למעט התחייבות לספק לפרויקט את החומרים שעלותם תקוזז מהכספים שיתקבלו מחב' ברן), וכי הסכמתה לתשלום המקדמה הראשונה הייתה לפנים משורת הדין בלבד. חב' טמבור הפנתה להוראות הסכם קבלנות המשנה שמעגנות את הצהרתה המפורשת של חב' פוליאוריאה ציפוי לפיה יש לה את היכולת, הציוד והמשאבים לבצע את הפרויקט ועל בסיס הצהרה זו נחתם ההסכם, ולכן חב' פוליאוריאה ציפוי מנועה מלהעלות טענות בעל פה שעומדות בסתירה להסכם.

1. בטרם אכריע במחלוקת הנ"ל בנוגע לציפיות הצדדים בנוגע למימון הוצאות ביצוע הפרויקט על ידי חב' פוליאוריאה ציפוי, אבקש להעיר כי התגלעה מחלוקת נוספת בין הצדדים בשאלה אם המקדמה בסך של 650,000 ₪ היא מקדמה שסוכם עליה אך חב' טמבור חזרה בה מהסכמתה לשאת בה, כפי שטענה חב' פוליאוריאה ציפוי, או שמא בבקשה של חב' פוליאוריאה ציפוי לה סירבה חב' טמבור, כפי שטענה האחרונה. לעניין זה אבהיר כי פרט למסמכים המעגנים את דרישתה של חב' פוליאוריאה ציפוי לקבל מקדמה בסך של
   650,000 ₪ והחשבונית שהוציאה על סכום זה, לא מצאתי כל מסמך שמלמד על הסכמה מפורשת מצד חב' טמבור לשלם מקדמה בסכום כזה.

לאור המסקנות אליהן אגיע בהמשך בנושא האחריות להפרת הסכם קבלנות המשנה, אני מוצאת כי אין נפקות לשאלה אם חב' טמבור התחייבה לשלם באופן ספציפי את המקדמה הנוספת אם לאו, שכן במבחן התוצאה אין ספק שאי תשלום המקדמה הנוספת, גם אם הייתה בגדר בקשה גרידא, היווה אחד הגורמים המכריעים שהכשיל את קידום העבודה של חב' פוליאוריאה ציפוי בפרויקט.

1. אסביר – צודקת חב' טמבור בטענתה כי הסכם קבלנות המשנה הוא ברור ומתאר במפורש את הצהרתה של חב' פוליאוריאה ציפוי בדבר היכולות שלה לבצע את הפרויקט. יחד עם זאת, אין חולק כי עובר לחתימה על ההסכם ואפילו הרבה לפני כן, חב' פוליאוריאה ציפוי הייתה כבר חדלת פירעון ומצב עובדתי זה אושר בעדותם של עדי חב' טמבור (עדות שרייר בעמ' 52 שורות 21-24 לפרוטוקול, ועדות קייזרמן בעמ' 53 שורות 26-29 לפרוטוקול).

בהקשר זה העיד פורה, מנכ"ל חב' טמבור דאז, כי לחב' טמבור לקוחות של שנים רבות שלעתים נקלעים לקשיים והנטייה באותה תקופה הייתה לסייע להם שלא להגיע למצב של פשיטת רגל, וכי השיקול שעמד לנגד עיניו לקראת החתימה על הסכם קבלנות המשנה היה למנוע מחב' פוליאוריאה ציפוי להגיע למצב כזה בשל האמפתיה שגילה כלפיה (עמ' 171 שורות 1-5 לפרוטוקול). גם מלכה מחב' טמבור נשאל בעדותו הכיצד אמורה הייתה חב' פוליאוריאה ציפוי לממן את הוצאות הפרויקט אם לא היה לה כסף לשלם את החוב והוא השיב "מהשותף מתי (ממן – ג'.ט.) שהיה עשיר". בהמשך נשאל מדוע שחב' טמבור תיכנס להרפתקה של ביצוע פרויקט אם אפשר היה לסלק את החוב מהשותף העשיר, והוא השיב שזה היה שיקול של פורה, מנכ"ל חב' טמבור (עמ' 45 שורות 18-26 לפרוטוקול).

ויודגש, תשובתו הנ"ל של מלכה הוזכרה לראשונה בחקירתו הנגדית, אולם היא מלמדת בבירור על העדר יכולת כלכלית מצד חב' פוליאוריאה ציפוי לסלק את החוב או לבצע את הפרויקט ולשאת במימון העלויות שלו בעצמה.

1. רוצה לומר, כי נהיר היה לנפשות הפועלות בחב' טמבור ובמיוחד לפורה המנכ"ל – היחיד שיכול היה להעיד על נסיבות החתימה על הסכם קבלנות המשנה לאחר שיתר עדי חב' טמבור אישרו כי לא היו צד לחתימה ולא נכחו במעמד החתימה – כי חב' פוליאוריאה ציפוי לא תוכל לממן בעצמה את מלוא ההוצאות של הפרויקט, שבדיעבד התברר כי הם בסכומים שמסתכמים בעשרות אם לא במאות אלפי ₪ (להמחשה ראו עמ' 180 המהווה חלק מנספח ד' לתצהיר עובדיה).
2. ההתרשמות שלי מהעדויות הייתה, כי חב' טמבור נחפזה להתקשר בהסכם קבלנות המשנה והייתה להוטה, לא פחות מחב' פוליאוריאה ציפוי, לבצע את הפרויקט בתקווה להביא לפירעון החוב.

עיגון הצהרות כאלה ואחרות בהסכם קבלנות המשנה בדבר יכולתה של חב' פוליאוריאה ציפוי לקיים את ההסכם ולבצע את הפרויקט, אינו מפחית מעצימת העיניים שחב' טמבור גילתה לגבי אמיתות הצהרות אלה, ביודעה כי אלה הן הצהרות 'ללא כיסוי', והרי אין חולק כי חב' טמבור ידעה שחב' פוליאוריאה ציפוי היא חדלת פירעון.

גם העובדה שזמן קצר לאחר התחלת העבודות בפרויקט חב' טמבור הסכימה לשלם לחב' פוליאוריאה ציפוי מקדמה בסכום משמעותי של 350,000 ₪ כולל מע"מ, שברור לכל כי רק הגדיל את יתרת החוב במקום להקטין אותה, תומכת במסקנה כי חב' טמבור ידעה היטב כי חב' פוליאוריאה ציפוי לא יכולה לממן את הוצאות הפרויקט בעצמה, חרף הצהרותיה בהסכם קבלנות המשנה.

1. יוצא אפוא, כי חב' טמבור הפרה את הסכם קבלנות המשנה שכן היא ידעה וצריכה היתה לדעת שהצהרותיה של חב' פוליאוריאה ציפוי בהסכם בדבר יכולתה הכלכלית לקיים את התחייבויותיה על פיו נידונו לכישלון מראש בהיותן משענת קנה רצוץ, ועל אף זאת בחרה להתקשר בו תוך עצימת עיניים ממצבה האמיתי שהיה ידוע לה היטב.

ומכאן, שסירוב חב' טמבור לאשר לחב' פוליאוריאה ציפוי מקדמה נוספת עיכב את קצב התקדמות העבודה והכשיל למעשה את האחרונה מלהשלים את הפרויקט עד תום תחת הכובע של חב' טמבור, על אף שיכולותיה המקצועיות היו גבוהות מאוד, ויעיד על כך מכתבה של חב' ברן בו ציינה לשבח את העבודות שביצעה מאוחר יותר חב' ממשל בפרויקט באמצעות חב' פוליאוריאה ציפוי.

1. הפרה נוספת מצידה של חב' טמבור אם כי פחות משמעותית מקודמתה התבטאה באיחור באספקת החומר לאתר. בעניין זה אין מחלוקת כי סוכם בין הצדדים שחב' טמבור תספק את החומרים הדרושים לביצוע הפרויקט (ותקזז את עלותם מהכספים שיאושרו ע"י חב' ברן). אין מחלוקת גם שחב' ברן לא הסכימה להתחיל בביצוע הפרויקט מבלי שיסופקו תחילה כל החומרים הדרושים לאתר (עדות מלכה וקייזרמן, עמ' 41 שורות 8-9 ועמ' 55 שורות 6-10 לפרוטוקול).

אלא שלפי גרסת עובדיה בתצהיר, שלא נסתרה בחקירתו הנגדית או באמצעות ראיה אחרת, חב' טמבור התעכבה באספקת החומר לאתר וזה הגיע רק במחצית חודש פברואר 2008.

עיכוב זה באספקת החומר גרם לקושי נוסף משום שבינתיים נכנסו לאתר קבלני עבודה אחרים, אף שהתכנון המקורי היה כי העבודה תבוצע כשחב' פוליאוריאה ציפוי היא קבלן העבודה היחיד באתר על מנת לאפשר תנאי עבודה "סטריליים" לאור תכונותיו ודרכי הביצוע המיוחדים של חומר הפוליאוריאה. מה שארע בפועל היה שבינתיים קבלנים אחרים החלו לעבוד בפרויקט ושיבשו את עבודתה של חב' פוליאוריאה ציפוי, כגון בדרך של השתלטות על שטחי עבודה, שימוש במקורות חשמל והתזת לכלוך על משטחי הציפוי (תצהיר עובדיה והתכתובות בין הצדדים, וכן ת/14).

1. הפרה נוספת ומשמעותית מתבטאת בהפרתה של חב' טמבור לקיים את התחייבותה לפקח על העבודות בפרויקט ברמה הניהולית.

החובה של חב' טמבור לפקח ולנהל את העבודות בפרויקט עוגנה הן בהסכם שלה עם חב' ברן והן בהסכם קבלנות המשנה עם חב' פוליאוריאה ציפוי. כך למשל, בסעיף 10.1 להסכם שלה עם חב' ברן התחייבה חב' טמבור לספק שירותי ניהול, פיקוח ואדמיניסטרציה לביצוע העבודות, ואילו בסעיף 2.4.1 לאותו הסכם הצהירה חב' טמבור כי היא מתמחה ובעלת ניסיון בביצוע עבודות מסוג זה (נספח ו' לתצהיר קייזרמן).

ברוח זו נקבע בסעיף 6.1 להסכם קבלנות המשנה כי ביצוע העבודות בפרויקט יהיה נתון לפיקוח חב' טמבור, וכי המפקחים מטעמה יוכלו לבדוק לא רק את טיב העבודה אלא גם את ביצוע ההסכם הראשי וביצוע ההסכם עם מזמינת העבודה חב' ברן, כאשר כל סמכות או זכות פיקוח שהוקנתה למזמין כלפי חב' טמבור על פי ההסכם הראשי, תוקנה אף למפקחים שלה כלפי חב' פוליאוריאה ציפוי.

1. לעניין זה טענה חב' פוליאוריאה ציפוי, כי העדר פיקוח מטעם חב' טמבור בפרויקט גרם לתקלות רבות שלא זו בלבד שעיכבו את ביצוע העבודות, אלא אילצו אותה לתקן או לחזור ולבצע עבודות שכבר בוצעו על ידה. ואכן, דוגמאות רבות הובאו בתצהירי נציגי חב' פוליאוריאה ציפוי, ובפרט של עובדיה, לגבי התקלות שנבעו מהעדר פיקוח (ת/12, ת/14 ועמ' 192, 196 ו-197 לתצהיר עובדיה).

כנראה שלא בכדי סוכם בין הצדדים ביום 26.3.2008 כי מלכה מחב' טמבור יגיע לאתר הפרויקט שלוש פעמים בשבוע לסיוע בתיאום, קשר, מעקב ופתרון בעיות מול ברן (נספח ה' לתצהיר עובדיה).

אפילו המומחה מטעם חב' טמבור, מר שיינהולץ, אישר בסעיף 4 לחוות דעתו כי בהתארגנות נכונה, מיסוך מתאים ובחירת זמני עבודה נכונים ניתן לבצע את התזת הפוליאוריאה בצורה טובה. אלא שכאמור, במקרה דנן השליטה על מה שנעשה באתר לא הייתה בידי חב' פוליאוריאה ציפוי אלא בידי המפקחת, חב' טמבור.

1. סקרתי עד כה את ההפרות מצד חב' טמבור. במבט על ניתן להיווכח שההפרות מקורן בכשל שלה בניהול הפרויקט, הן ברמה הכספית (התעלמות ממצבה הכלכלי של חב' פוליאוריאה ציפוי כמי שלא יכולה לשאת בעלויות הפרויקט ללא מימון ביניים חיצוני), והן ברמה הביצועית (העדר פיקוח אפקטיבי לתיאום העבודות בפרויקט מול חב' ברן).

ההפרה של חב' פוליאוריאה ציפוי:

1. לצד ההפרות שייחסתי לחב' טמבור, קיימת גם הפרה מצידה של חב' פוליאוריאה ציפוי.

מדובר בהפרתה להצהרתה בהסכם קבלנות המשנה לפיה יש לה את היכולת והמשאבים לבצע את הפרויקט. כפי שכבר ציינתי מקודם, מתברר שהצהרה זו הייתה עורבא פרח ובפועל חב' פוליאוריאה ציפוי לא הייתה מסוגלת לממן באופן מלא תשלום עבור קבלני משנה ועובדים מטעמה באופן שתרם לעיכוב בהתקדמות העבודה בפרויקט.

גם בהינתן העובדה שחב' טמבור ידעה מראש כי אין ממש מאחורי הצהרתה של חב' פוליאוריאה ציפוי בהסכם קבלנות המשנה, אין ספק שהצהרה זו גרמה, במידת מה, לחב' טמבור להאמין כי באמצעות הסכם זה תוכל בסופו של יום להיפרע מחב' פוליאוריאה ציפוי ולזכות בכספים המגיעים לה ממנה. לפיכך ניתן להבין את חששה של חב' טמבור להמשיך ולממן את עלויות הפרויקט במקום חב' פוליאוריאה ציפוי.

1. לאור כך, שומה היה על חב' פוליאוריאה ציפוי להגיע בשלב ההתקשרות בניקיון כפיים ולהתריע באופן מפורש בפני חב' טמבור כי תזדקק למימון ביניים ממנה על מנת לבצע את הפרויקט בקצב הנדרש, ולדאוג לעגן בהסכם קבלנות המשנה או בכל מסמך אחר הוראות מתאימות בנושא זה.

מחדל זה של חב' פוליאוריאה ציפוי מנע מחב' טמבור לשקלל מראש את צעדיה ולבחון את הסיכון הכלכלי שהיא מוכנה לקחת על עצמה בביצוע הפרויקט כדרך לפירעון החוב.

1. בטרם אעבור לנושא הבא אעצור כאן כדי להעיר, כי לא כל העיכובים בביצוע הפרויקט הם כתוצאה ממעשי או ממחדלי הצדדים. מהראיות עולה, שגם לחב' ברן הייתה תרומה לקשיים מסוימים שעיכבו את העבודה. כך למשל, מתברר כי מר מלכי משה שעבד לתקופה מה כמפקח מטעם חב' ברן ריסס בצבע אדום על קירות הבריכות, דבר שאילץ את חב' פוליאוריאה ציפוי לחזור ולנקות את הבריכות בהתזת חול (ת/12). כמו כן, מר מלכי פתח חביות של חומר באתר אף שהוזהר מראש שלא לעשות כן, שכן פעולה זו עלולה להחדיר לחות הפוגמת באיכות החומר ובטיב העבודה (ת/14).

זאת ועוד, עיכובים מסוימים בתחילת הפרויקט נבעו מהעובדה כי לא ניתן היה להתקין פיגומים לאור כך שבבריכות היו מים, ואילו משאבות המים (ביובית) שהובאו לאתר על ידי חב' ברן לא ניקזו את המים בקצב הנדרש (נספח ד' עמ' 240 לתצהיר עובדיה).

1. ובחזרה לעניין ההפרות. חב' טמבור טענה כי חב' פוליאוריאה ציפוי הפרה את הסכם קבלנות המשנה משום שהתגלו בעבודתה ליקויים רבים.

להוכחת טענתה ביקשה חב' טמבור להפנות לתכתובות שונות שהוחלפו בין הצדדים בזמן אמת ולחוות דעתו של המומחה מטעמה, אינג' שיינהולץ. המומחה ביקר בשטח הפרויקט במפעל של חב' אינטל בסוף שנת 2011 ותיעד בצילומים ליקויים שראה בבריכות מסוימות באתר ופירט את הליקויים שלדידו דבקו בעבודות שבוצעו ע"י חב' פוליאוריאה ציפוי. המומחה מציין בחוות דעתו, כי מסקנותיו לגבי הליקויים בעבודתה של חב' פוליאוריאה ציפוי נסמכות על התמונות שצילם, על השיחות שקיים עם אנשי חב' טמבור, עם רחין מחב' סלע – שכזכור השלימה חלק מהעבודה לאחר שחב' טמבור הודיעה לחב' פוליאוריאה ציפוי על ביטול הסכם קבלנות המשנה – ועם נציג מחב' ברן, וכן מעיון במסמכים שונים, כגון דו"חות פיקוח, יומני עבודה והתכתבויות שונות.

1. חרף האמור בחוות הדעת אין בידי לייחס משקל רב למסקנותיו של המומחה. אפרט - אין חולק כי המומחה ביקר באתר לאחר יותר משלוש שנים מעת סיום העבודות בפרויקט, וכאשר ביקר שם כל הבריכות היו מלאות ועבדו. המומחה התייחס אומנם לסדקים והתנפחויות בשכבת הציפוי בחלקי הבריכות שהיו גלויים לעין, אולם אין לייחס לפגמים אלה משמעות שיכולה להשליך על השאלות שבמחלוקת, וזאת מהנימוקים שאפרט להלן: ראשית, אין חולק וגם המומחה אישר זאת בעדותו כי הבריכות עובדות ולא מושבתות, ולכן נכון לעת הכנת חוות דעתו ברור כי פגמים אלה לא השפיעו על פעילות האתר גם שלוש שנים לאחר סיום העבודה. אפילו ארבל מחב' ברן שהעידה בבית המשפט במועד מאוחר יותר לא ציינה כי נותרו פגמים בפרויקט.

שנית, קיים קושי אמיתי לקבוע מי הגורם האחראי והבלעדי לפגמים אלה. אזכיר, כי העבודות בפרויקט הושלמו על ידי שתי חברות, חב' סלע וחב' ממשל (באמצעות חב' פוליאוריאה ציפוי), ויש להניח, מן הסתם, כי תיקנו כל ליקוי קודם שהיה בעבודתה של חב' פוליאוריאה ציפוי ככל שהיה כזה. ולראיה, חב' טמבור וחב' ברן אינן טוענות טענה כלשהי לגבי איכות העבודה שבוצעה בידי חב' סלע, ואילו חב' ברן אינה טוענת טענה כזו כלפי חב' ממשל, שאף זכתה לשבחים על עבודתה בפרויקט.

שלישית, המומחה ציין בחוות דעתו כי התרשם מהליקויים והפגמים בעבודתה של חב' פוליאוריאה ציפוי, בין היתר, בהסתמך על השיחות שערך עם המפקח מטעם חב' טמבור מר איתן צור ועל יומני העבודה שמילא. דא עקא, שמר צור לא זומן לעדות בבית המשפט. לא זו אף זאת, מלכה מחב' טמבור התייחס בעדותו לגבי הרישומים ביומני העבודה שמר צור ערך, ומדבריו עולה כי אין לקבל את רישומיו בבחינת ראה וקדש, שכן לא הוא ולא אחרים בחב' טמבור יודעים באמת לכתוב יומני עבודה (עמ' 38 שורות 22-29 לפרוטוקול).

מכל הנימוקים הנ"ל, אני קובעת כי אין בכוחה של חוות דעת המומחה מטעם חב' טמבור להוכיח את הליקויים המיוחסים לחב' פוליאוריאה ציפוי.

1. באותה נשימה אשוב להדגיש, כי איתן צור שהיה המפקח בשטח מטעם חב' טמבור לא זומן לעדות בבית המשפט, על אף שהיה היחיד מטעם חב' טמבור שיכול היה להעיד על אופן ביצוע העבודה, היקפה ואיכותה.

יתרה מזאת, נהיר לי כי יומני העבודה וההתכתבויות בזמן אמת מתעדים בעיות וכשלים מסוימים בעבודתה של חב' פוליאוריאה ציפוי, אולם לא שוכנעתי כי אלה היו חריגים בחומרתם, ובכל מקרה לא מדובר בליקויים בלתי סבירים שלא ניתן היה לתקנם בהמשך תוך כדי ביצוע העבודה, והרי אפילו יומני העבודה של חב' סלע מתעדים ליקויים ובעיות בעבודתה – כפי שעלול לקרות לכל קבלן מבצע, אך תוקנו תוך כדי עבודתה שם.

1. לסיום, על בסיס קביעתי כי חב' פוליאוריאה ציפוי הפרה את הסכם קבלנות המשנה, ללא קשר להפרתה של חב' טמבור את ההסכם, אני קובעת כי חילוט הערבות הבנקאית שלה בסך של 150,000 ₪ נעשה כדין.

סיכום ביניים:

1. על יסוד כל המפורט לעיל, אני קובעת שהן חב' טמבור והן חב' פוליאוריאה ציפוי הפרו את הסכם קבלנות המשנה.

בפרקים הבאים אדון בהשלכותיה של ההפרה ההדדית על גורל התביעות שכל אחת מהן הגישה.

התביעה של חב' פוליאוריאה ציפוי (10844-05-09):

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובשים לב למסד הראייתי שהובא בפניי, אני מוצאת כי דין התביעה לתשלום מלוא התמורה החוזית לפי הסכם קבלנות המשנה, להידחות.

לפי סעיף 7.1 להסכם קבלנות המשנה, ההיקף הכספי של העבודות הוערך בסכום של כ-1,750,000 ₪ כולל מע"מ (לפי 290 ₪ למ"ר כפול 5,250 מ"ר ובתוספת מע"מ ששיעורו אז עמד על 15.5%). עוד נקבע כי זכאותה של חב' פוליאוריאה ציפוי לקבלת מלוא התמורה מותנית בכך שחב' טמבור תקבל את מלוא התמורה מחב' ברן ובתנאי שחב' פוליאוריאה ציפוי תעמוד בכל התחייבויותיה לרבות בתקופת הבדק.

1. אין מחלוקת בין הצדדים, כי חב' פוליאוריאה ציפוי ביצעה חלק מהעבודות בפרויקט במסגרת הסכם קבלנות המשנה עם חב' טמבור, ואין חולק כי בעקבות ההודעה שקיבלה מחב' טמבור מיום 9.4.2008 אודות ביטול ההסכם, היא הפסיקה לעבוד בפרויקט תחת הכובע של חב' טמבור. אין חולק גם שלאחר ביטול הסכם קבלנות המשנה חב' פוליאוריאה ציפוי המשיכה לעבוד בפרויקט וביצעה חלק מהבריכות במסגרת ההסכם שנחתם בין חב' ברן לבין חב' ממשל בתאריך 10.6.2008 (אם כי העבודות החלו עוד לפני החתימה על ההסכם), ובגין כך זכתה חב' ממשל לשבחים מחב' ברן על עבודה זו.
2. יחד עם זאת, אין בפניי כל ראיה אשר יכולה לבסס כראוי את טענתה של חב' פוליאוריאה ציפוי לגבי היקף העבודה שבוצעה בפועל. ויובהר, חב' פוליאוריאה ציפוי טענה כי ביצעה כ-70% מכלל העבודות להן התחייבה לפי הסכם קבלנות המשנה, ואפילו ארבל מחב' ברן אישרה בעדותה כי חב' פוליאוריאה ציפוי ביצעה חלק נכבד מהעבודה (עמ' 152 שורות 9-10 לפרוטוקול), אולם פרט לרישום העצמי שעובדיה ערך ובו פירט את היקף העבודה שבוצעה עד לביטול הסכם קבלנות המשנה (נספח ו' לתצהירו), אין בפניי כל אסמכתא מאושרת מגורם אחר לעניין זה, לא מחב' טמבור ולא מחב' ברן.

בהקשר זה אישר עובדיה בחקירתו הנגדית, כי אינו יודע להגיד אם חב' טמבור או חב' ברן קיבלו את הדו"ח שערך לגבי העבודות שבוצעו (נספח ו' לתצהירו), ולא ידע לומר אם עבודות אלו אושרו על ידן, אף שחב' ברן אמורה הייתה לאשר תחילה את העבודות כתנאי לביצוע התשלום (עמ' 133 לפרוטוקול).

1. זאת ועוד, חזקה על חב' פוליאוריאה ציפוי כי זכתה להקטין את נזקיה בכך שהתקשרה לאחר מכן עם חב' ממשל וביצעה עבודות בפרויקט ולבטח קיבלה תשלום בעדן (הגם שלא נטען כמה שולם לה ולא הוצג הסכם כלשהו בין השתיים).

זה המקום להדגיש, כי חב' פוליאוריאה ציפוי לא זימנה נציגים מחב' ממשל למתן עדות על מנת לשפוך אור על היקף התשלומים שקיבלה ממנה בגין העבודות שביצעה עבורה בפרויקט.

להנחה זו נודעת משמעות נוספת לנוכח העובדה כי ההסכם בין חב' ממשל לבין חב' ברן התייחס לבריכות ספציפיות בתוך הפרויקט כדלקמן: בריכות 1-2, מאצרות, בריכות 3-4, בריכה 6, בריכות 7-8 ותעלת הסחרור (ת/11), כאשר לפי עדותה של ארבל מחב' ברן, חלק מהעבודות כלל ביצוע חוזר ומההתחלה (עמ' 154 שורות 16 ו-27 לפרוטוקול).

בשים לב לעובדה שהאלמנטים שפורטו בהסכם עם חב' ממשל נכללו ברישום שערך עובדיה בנספח ו' לתצהירו לגבי עבודות שחב' פוליאוריאה ציפוי ביצעה לטענתו, הרי שאין לשלול את האפשרות כי חב' ממשל ביצעה עבודות שחופפות את העבודות שעובדיה פירט כבר בדו"ח שלו.

1. ואם לא די בכך, הרי שאין מחלוקת כי חב' סלע ביצעה עבודות בבריכות אחרות בפרויקט לפי הזמנת חב' טמבור, כמפורט להלן: בריכה 5, בריכות 9-15 וכן תעלה משנית ותעלה מרכזית (ת/16), וארבל מחב' ברן אישרה כי לא מדובר בעבודות שבוצעו על ידי חב' ממשל (עמ' 155 שורות 1-3 לפרוטוקול). אלא מאי, אלמנטים אלה עליהם עבדה חב' סלע נכללו בדו"ח שערך עובדיה (נספח ו' לתצהירו), ולכן אין בפניי תמונה ברורה ומדויקת לגבי מה וכמה ביצעה חב' פוליאוריאה ציפוי מתוך האלמנטים עליהם עבדה חב' סלע.
2. לפיכך, גם אם נקודת המוצא היא שחב' פוליאוריאה ציפוי ביצעה נתח נכבד מהפרויקט לפני ביטול הסכם קבלנות המשנה, הרי שהנתונים והמסקנות שפורטו עד כה מחדדים את חוסר הבהירות לגבי היקף העבודות שבוצעו בפועל על ידה עד לביטול ההסכם. ומכאן, שלא ניתן לייחס לדו"ח אשר ערך עובדיה משקל כלשהו להוכחת היקף העבודות שבוצעו בפועל.
3. מכל מקום, אין מחלוקת כי חב' טמבור העבירה במהלך ביצוע העבודות מקדמה לחב' פוליאוריאה ציפוי בסכום של 350,000 ₪ כולל מע"מ ואין מחלוקת שסכום זה לא התווסף ליתרת החוב המקורי שלה (נשוא ת.א. 2283-07-08). על אף האמור, סכום זה לא קיבל את ביטויו בתביעה שהגישה האחרונה לתשלום מלוא התמורה החוזית וחב' פוליאוריאה ציפוי לא ניכתה אותו מהסכום שתבעה.
4. מהנתונים והשיקולים שנסקרו לעיל עולה כי חב' פוליאוריאה ציפוי לא הוכיחה את היקף העבודה שביצעה בפועל במסגרת ההתקשרות שלה עם חב' טמבור בהסכם קבלנות המשנה. כמו כן, חב' פוליאוריאה ציפוי לא הוכיחה היקף התשלום שקיבלה מחב' ממשל בעד העבודות שביצעה עבורה בפרויקט לאחר ביטול הסכם קבלנות המשנה.
5. לכל אלה אוסיף, כי חב' פוליאוריאה ציפוי הפרה את הסכם קבלנות המשנה, כפי שקבעתי בפרק קודם. הפרה זו איננה הפרה של מה בכך. הגם שנקבע כי חב' טמבור הפרה אף היא את ההסכם, אני מוצאת כי הפרתה של חב' טמבור אינה מזכה את חב' פוליאוריאה ציפוי בסעד כספי, כגון פיצויי קיום, אלא יכולה לשמש לכל היותר הגנה מפני תביעתה של חב' טמבור נגדה בגין ההפסדים להם היא טוענת.
6. סיכומו של דבר, חב' פוליאוריאה ציפוי הפרה את הסכם קבלנות המשנה, לא הוכיחה כמה עבודות ביצעה בפועל במסגרת הסכם קבלנות המשנה, לא הוכיחה כמה כספים קיבלה מחב' ממשל בגין העבודות שהמשיכה לבצע בפרויקט לאחר ביטול ההסכם הנ"ל, והתעלמה מהעובדה כי קיבלה מחב' טמבור תשלום בסכום של 350,000 ₪ כולל מע"מ שלא התווסף על החוב המקורי.

אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה.

התביעה של חב' טמבור (ת.א. 22196-10-09):

1. בתביעתה המאוחרת (שבכותרת) עותרת חב' טמבור לתשלום סכום של 2.5 מיליון ₪ בגין הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו לה לטענתה כתוצאה מהתנהלות חב' פוליאוריאה ציפוי וביטול הסכם קבלנות המשנה.

ואלה הנזקים להם טענה חב' טמבור:

1. הפסד הכנסות בסכום של 1,241,190 ₪ שצפוי היה להתקבל מחב' ברן אילו הושלם הפרויקט כמתוכנן.
2. הוצאות בגין אספקת חומרים לפרויקט שנרכשו ע"י חב' טמבור מחב' גילאר בע"מ בסכום של 101,945 ₪.
3. הוצאות בגין אספקת פיגומים לאתר מחברת סיג תעשיות בע"מ בסכום של 92,363 ₪.
4. הוצאות בגין הזמנת ביובית בסכום של 75,349 ₪.
5. הוצאות בגין תשלום לחב' סלע בגין חלקה בביצוע הפרויקט לאחר ביטול הסכם קבלנות המשנה בסך של 811,434 ₪.
6. הוצאות בגין חומרים שסופקו לאתר בתקופת עבודתה של חב' סלע לתיקון עבודותיה של חב' פוליאוריאה ציפוי, בסכום של 140,812 ₪.
7. פיצוי בגין פגיעה במוניטין של חב' טמבור בעקבות התנהלותה של חב' פוליאוריאה ציפוי, בסך של 100,000 ₪.

מהנימוקים שאפרט להלן, מצאתי כי דין התביעה להידחות לגופה אף ללא קשר להפרתה של חב' טמבור את הסכם קבלנות המשנה, וביתר שאת נוכח ההפרה שלה להסכם. על מנת לפשט את הדיון אתייחס לכל אחד מרכיבי הנזק בנפרד.

1. אשר להפסד התמורה החוזית בסך 1,241,190 ₪ - לפי הפירוט בתביעה, ההכנסה שצפויה הייתה להתקבל בידי חב' טמבור מההסכם שחתמה עם חב' ברן הוא סך של 1,900,000 ₪, אולם בפועל קיבלה רק 800,000 ₪ וגם סכום זה לא התקבל במלואו שכן חולטה הערבות הבנקאית שחב' טמבור מסרה לחב' ברן בסך של 141,189 ₪.

הגם שחב' טמבור לא צירפה את הנספח הרלוונטי מתוך ההסכם שחתמה עם חב' ברן שמתעד את התמורה החוזית שצוינה בו, ומאחר שהסכום הנטען אינו רחוק מהסכום הנקוב ממילא בהסכם קבלנות המשנה (כ-1,750,000 ₪), אצא מנקודת הנחה כי זה אכן הסכום שחב' טמבור צפויה הייתה לקבל מחב' ברן אילו בוצע הפרויקט כמתוכנן.

אלא שחב' טמבור אמורה הייתה בכל מקרה להעביר חלק גדול מסכום זה בסך של 1,750,000 ₪ לחב' פוליאוריאה ציפוי בגין עבודתה בפרויקט, ולכן מדובר בהפסד מדומה בלבד. אשר על כן, אני דוחה את התביעה לגבי רכיב זה.

1. שני רכיבי נזק נוספים מתייחסים להוצאות בגין אספקת פיגומים לאתר בסך של 92,363 ₪ ושירותי שאיבה של ביובית בסך של 75,349 ₪.

על אף שחב' טמבור אכן שילמה הוצאות אלה בהתאם לחשבוניות שצרפה, אני מוצאת כי אין לאשרם לתשלום. בהתאם לראיות שהוגשו לתיק, חב' ברן התחייבה לשלם הוצאות בגין הרכיבים הנ"ל לאחר שאושרו על ידה, כך שלא מדובר בהוצאות שעל חב' פוליאוריאה ציפוי היה לשלם לפי הסכם קבלנות המשנה, ולהמחשת הדברים אפנה לצו התחלת העבודה (נ/2).

לפיכך, גם אם חב' ברן לא שילמה לחב' טמבור את ההוצאות בגין פיגומים וביובית, אין משמעות הדבר כי יש להשית אותן על חב' פוליאוריאה ציפוי.

לאור האמור, אני דוחה את התביעה לגבי שני רכיבים אלה.

1. אשר לפגיעה במוניטין של חב' טמבור, לא שוכנעתי כי יש ממש בטענה זו. חב' טמבור היא אחת החברות המובילות במשק בתחום העיסוק שלה, ולא הוכיחה ולו בראשית ראיה כי נגרמה לה פגיעה במוניטין בעקבות אי השלמת הפרויקט באמצעותה. לפיכך, גם רכיב זה דינו להידחות.
2. רכיבי הנזק הנותרים עניינם הוצאות בגין אספקת חומרים לאתר בסך של 101,945 ₪ ובסך 140,812 ₪ ותשלום שכרה של חב' סלע בגין העבודות שביצעה בפרויקט בסך של
   811,434 ₪.

גם אם אתעלם לרגע מחלקה של חב' טמבור בהפרת הסכם קבלנות המשנה והשלכת ההפרה על זכאותה לתשלום כספים על פיו, לא ניתן להתעלם מכך שחב' טמבור קיבלה כספים מחב' ברן ואף מימשה את הערבות הבנקאית בסך 150,000 ₪ שמסרה לה חב' פוליאוריאה ציפוי. סכומים אלה עולים על הוצאותיה של חב' טמבור לחב' סלע ועל הוצאותיה בגין חומרים שסופקו לאתר (חומר שבחלקו שימש את חב' סלע ולא רק את חב' פוליאוריאה ציפוי).

לעניין זה אבהיר, כי חב' טמבור קיבלה מחב' ברן תשלום בסך של 924,000 ₪ כולל מע"מ, ולאחר מכן חולטה ערבות בנקאית שלה בסך של 141,189 ₪ כולל מע"מ, כך שבפועל התקבל אצלה סך של 782,811 ₪.

בנוסף, מתברר שחב' טמבור קיבלה עוד תשלום מחב' ברן בסך של 184,800 ₪. כך שסך כל התשלום שהתקבל מחב' ברן עמד על 967,611 ₪ כולל מע"מ (עדות שרייר עמ' 48 שורות 9-22 לפרוטוקול).

אם להוסיף לכך את הערבות הבנקאית של חב' פוליאוריאה ציפוי בסך של 150,000 ₪ שחולטה, יוצא כי חב' טמבור קיבלה עבור הפרויקט סכום מצטבר של כ- 1,118,000 ₪ - סכום העולה באופן משמעותי על ההפסדים שתבעה בגין הוצאותיה עבור חומרים ולחב' סלע.

1. הנה כי כן, לא שוכנעתי כי נגרמו לחב' טמבור נזקים בעקבות התקשרותה בהסכם קבלנות המשנה. אפילו אם ניתן היה לסבור אחרת, יש לזכור שגם לחב' טמבור היתה יד בהפרת ההסכם, ולכן יש לראות בה כנושאת באחריות בגין הפרתו לצד חב' פוליאוריאה ציפוי.

אשר על כן, אני דוחה את תביעת חב' טמבור בתיק שבכותרת (ת.א. 22196-10-09).

אחרית דבר:

1. אני מקבלת את התביעה בת.א. 2283-07-8 ומחייבת את הנתבעים (חב' פוליאוריאה ציפוי, נצר, כהן וממן) לשלם, ביחד ולחוד, לתובעת חב' טמבור הפצות בע"מ סכום של
   1,167,055 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים הנ"ל לשלם, ביחד ולחוד, לתובעת סכום של 50,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד כולל מע"מ, וכן כל סכום ששולם בגין אגרה בתביעה שבנדון בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום.

לאור התוצאה, אני מאשרת את העיקולים שהוטלו על הנתבעים בתביעה הנ"ל.

1. אני דוחה את התביעה בת.א. 10844-05-09 ודוחה את התביעה בת.א. 22196-10-09.

בשים לב לקביעתי בדבר ההפרות ההדדיות של התובעות בתיקים אלה, ולאחר שנתתי את דעתי לכך שהנתבעים בת.א. 22196-10-09, למעט ניסנצוויג, היו מיוצגים ממילא בהליך על ידי עורכי דין שנטלו חלק בתביעה של חב' טמבור שהתקבלה – לא מצאתי מקום לפסוק להם הוצאות.

1. אשר לנתבע 5 בתביעה של חב' טמבור בת.א. 22196-10-09, ניסנצוויג, אני מחייבת את חב' טמבור בע"מ לשלם לו סכום של 25,000 כולל מע"מ בגין שכר טרחת עו"ד, ומבטלת כל עיקול שהוטל נגדו.
2. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא כל סכום שלא ישולם במועדו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ו' אדר תשפ"ג, 27 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.